רמב"ם על ראש השנה ג
<< · רמב"ם · על ראש השנה · ג · >>
ראש השנה פרק ג
[עריכה]- ראו גם: נוסח המשנה ראש השנה ג רמבם
שיעור זו המשנה, ראוהו בית דין וכל ישראל או שנחקרו העדים ולא הספיקו (העדים) לומר מקודש עד שחשיכה, כי כשראוהו בית דין וכל ישראל אולי יעלה על דעתנו שאין צריך קידוש מפני שהדבר גלוי ומפורסם, ולפיכך הודיענו כי על כל פנים צריכין לומר מקודש מקודש ואז יהיה אותו יום ראש חודש.
ושמא יעלה על דעתנו, כי כמו שיספיק יחיד מומחה לדין אף על פי שהעיקר הדין בשלשה כמו שיתבאר במקומו, כמו כן יספיק בקידוש החדש ביחיד, לפיכך הודיעך כי אין מספיקין בכאן בפחות משלשה או יותר, לפי שאמר השם "ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים"(שמות יב, א) כמו שבאר במה שקדם.
וכן אם יעלה על לבך, כי לפי שנחקרו העדים יום שלשים ונתקיימה עדותם ביום שלשים כי הם ראוהו אמש, נתברר היות אותו יום ראש חדש ואף על פי שלא הספיקו בית דין לומר מקודש מקודש אלא בלילה ליל אחד ושלשים, ויהיה אמרם מקודש מקודש כאילו הוא גמר דין כי העיקר אצלנו גמר דין מותר בלילה, ולפיכך הודיענו כי קידוש החדש לא יהיה בלילה בשום פנים, כי התורה קראו משפט שנאמר "כי חק לישראל הוא, משפט"(תהלים פא, ה) וגו', משפט לא יהיה אלא ביום לפי שאמר הכתוב "ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע"(דברים כא, ה), מה ראיית נגעים ביום ולא בלילה אף דינים ביום ולא בלילה, והיות ראיית נגעים ביום ולא בלילה מה שנאמר "וביום הראות בו בשר חי, יטמא"(ויקרא יג, יד) ביום ולא בלילה, ולפיכך יהיה ראש חדש יום אחד ושלשים, ויהיה החדש שיצא מעובר משלשים יום אף על פי שנראה הירח ליל שלשים כיון שלא נתקדש יום שלשים.
וממה שאתה צריך לדעת כי הירח כשנראה בזמנו והוא יום עשרים ותשעה ערבית, ונשאר מן היום כדי שיאמרו מקודש מקודש קודם שיראו הכוכבים, כי זה מותר אף על פי שהעריב השמש, כי הלילה אצלינו אינה אלא משעת צאת הכוכבים כמו שבארנו בשני משבת (הלכה ו). וזכרתי לך זה שלא תחשוב כי קידוש החדש לא יהיה לעולם אלא יום שלושים, כי אפשר שיהיה קודם ליל שלושים כמו שבארנו:
קריאת קרן של פרה קרן, הוא למה שאמר הכתוב "בכור שורו הדר לו, וקרני ראם קרניו"(דברים לג, יז).
וחכמים טוענים על רבי יוסי ואומרים, והלא כל השופרות נקראו קרן ונקראו שופר, ושל פרה נקרא קרן ולעולם לא נקרא שופר.
ואין הלכה כרבי יוסי:
זה הסדר לא היה אלא במקדש, לאמרו השם יתברך "בחצוצרות וקול שופר, הריעו לפני המלך ה'"(תהלים צח, ו), אבל חוץ למקדש אין תוקעין בראש השנה אלא בשופר בלבד:
ואין תוקעין בתעניות אלא בחצוצרות בלבד, ומפני זה היתה מצות יום תענית בחצוצרות, לפי שהתענית אינו אלא על צרות הציבור, והשם אמר "על הצר הצורר אתכם, והרעותם בחצוצרות ונזכרתם"(במדבר י, ט):
רוצה לומר בתקיעה - מנין התקיעות.
ובברכות - מנין הברכות שבתפלה. ועוד יתבאר עניינם.
ואמר במה שקדם כי שופר של ראש השנה צריך שיהיה מקרן היעלים, אינה הלכה.
ואין הלכה כרבי יהודה.
אבל פסק הלכה, ששופר של יובל ושל ראש השנה של זכרים כפופים:
נסדק פסול - זהו כשנסדק לאורכו, אבל אם נסדק לרוחבו אם נשתייר מאורכו לאחר מקום הסדק שיעור של שופר, והוא כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן, הוא כשר.
ואם ניקב יש בו דינים והם כי הוא צריך לסתום הנקב, אם סתמו במינו ונשאר ממנו רובו שלם בלי נקב, ולא עכבו הנקבים את התקיעה כמו שנזכר כשר, ואם סתמו שלא במינו פסול:
ובור - הוא חפירה בגוף הקרקע.
ודות - מקום גבוה על הארץ מוקף כתלים.
ופיטס - כלי גדול מחרס.
ועל אותן שהם חוץ לבור אמרו אם קול הברה שמע, לא יצא, אבל אותן שהיו תוך לבור יצאו ידי חובתן.
וצריך התוקע שיכוין להוציא את השומע ידי חובתו, ואז יתכוין השומע לשמוע ויצא ידי חובתו. ומה שלא התנה בכאן בכוונת משמיע כאילו הוא חזן הכנסת ושליח צבור, לפי שעיקר הקדמתו על התקיעה אינה אלא להוציא את הרבים ידי חובתן, וכשהוא תוקע להוציא כל השומעין מחובתן מתכוין, ולפיכך לא נצטרך אלא כוונת שומע:
דיבר בכאן כפי מה שאנחנו צריכין בו, במה שאנחנו בדרכו וכפי כוונת המסכתא:
משנה ראש השנה, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב