משנה סנהדרין א ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת סנהדרין · פרק א · משנה ב | >>
מכות, בשלשה.
משום רבי ישמעאל אמרו, בעשרים ושלשה.
עבור החדש, בשלשה.
עבור השנה, בשלשה, דברי רבי מאיר.
רבן שמעון בן גמליאל אומר, בשלשה מתחילין, ובחמשה נושאין ונותנין, וגומרין בשבעה.
ואם גמרו בשלשה, מעוברת.
מַכּוֹת, בִּשְׁלֹשָׁה.
- מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמְרוּ: בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה.
- עִבּוּר הַחֹדֶשׁ, בִּשְׁלֹשָׁה.
- עִבּוּר הַשָּׁנָה, בִּשְׁלֹשָׁה,
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר;
- רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
- בִּשְׁלֹשָׁה מַתְחִילִין,
- וּבַחֲמִשָּׁה נוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין,
- וְגוֹמְרִין בְּשִׁבְעָה.
- וְאִם גָּמְרוּ בִּשְׁלֹשָׁה, מְעֻבֶּרֶת:
מכות - בשלשה.
- עיבור החודש - בשלשה.
- עיבור השנה -
- בשלשה - דברי רבי מאיר.
- רבן שמעון בן גמליאל אומר:
- בשלשה - מתחילין,
- בחמישה - נושאין ונותנין,
- וגומרין - בשבעה.
- ואם גמרו בשלשה - מעוברת.
אמרו בברייתא, כיצד אמר רבן שמעון בן גמליאל בשלשה מתחילין, בחמשה נושאין ונותנין, וגומרין בשבעה:
- אחד אומר לישב שנים אומרים שלא לישב, בטל יחיד במיעוטו.
- שנים אומרים לישב ואחד אומר שלא לישב, מוסיפים עליהם שנים ונושאין ונותנין בדבר.
- שנים אומרים צריכה לעיבור ושלשה אומרים אינה צריכה, מוסיפין עליהם עוד שנים, וכשיהיו שבעה יהיו נושאין ונותנין עד שיסכימו הארבעה לדבר אחד ויעשו מעשה.
והלכה כרבן שמעון בן גמליאל:
מכות - מלקות ארבעים:
בשלשה - דכתיב (דברים כה) ונגשו אל המשפט ושפטום, שנים, ואין ב"ד שקול מוסיפין עליהם עוד אחד, הרי כאן שלשה:
רבי ישמעאל אומר בעשרים ושלשה - אתיא רשע רשע, כתיב הכא (שם) והרשיעו את הרשע, וכתיב התם (במדבר לה) אשר הוא רשע למות. מה להלן בעשרים ושלשה אף כאן בעשרים ושלשה:
עיבור החודש - קידוש החודש ה. ואיידי דבעי למתני עיבור שנה תנא נמי עיבור החודש:
בשלשה מתחילין - לראות אם יש להושיב ב"ד על כך. אם אחד מהשלשה אומר צריך ב"ד לישב ולעיין אם צריכה [ה] שנה לעבר, מפני התקופה והאביב והפירות ו, ושנים אומרים אין צריך, שאין כאן ספק דודאי אינה צריכה עיבור, בטל יחיד במיעוטו. שנים אומרים לישב ואחד אומר שלא לישב, הולכין אחר השנים, ומוסיפין עוד שנים אחרים שישאו ויתנו בדבר, והרי כאן חמשה. שנים אומרים צריך לעבר ושלשה אומרים אין צריך, בטלו שנים במיעוטן. שנים אומרים אינה צריכה ושלשה אומרים צריכה, הולכים אחר הרוב, ומוסיפין עוד שנים שיהיו שבעה ומעברין אותה. ובגמרא מפרש, דהני שלשה חמשה ושבעה כנגד ברכת כהנים ז, שיש בפסוק ראשון שלש תיבות, ובשני חמשה, ובשלישי שבעה. והלכה כרבן שמעון ב"ג:
עבור החדש. כתב הר"ב קדוש החדש. גמרא [דף יו"ד ע"ב]. דא"צ לעבר החדש אלא כי מקדש יום ל"א ממילא מיעבר החדש שעבר. דיום ל' בתריה שדית ליה. רש"י. ואיידי דבעי למתני עבור שנה והתם לא סגי בלא אמירה. דכשגמרו השבעה לעבר צריך שיאמרו שתהא השנה מעוברת. תוספות. אבל לא ידעתי למה לא פירש הר"ב כרבא דמפרש קדוש ביום עבור [הוא יום ל' שממנו נעשה החדש מעובר כשרוצין לעברו] בשלשה. אחר עבור ליכא קדוש. ומני ר"א בר צדוק היא דסבירא ליה הכי. כדתנן במשנה ז' פ"ב דראש השנה. ושם פסק כמותו. דהא בגמרא לא אמרו איידי אלא למאן דמפרש חישוב חדש. אבל למאן דמפרש קדוש החדש. מסיק דמתניתין ר"א בר צדוק היא:
בשלשה. ברפ"ג דר"ה מפיק לה הר"ב מקרא. מדכתיב (שמות י"ב) החדש הזה לכם וגו' כדאיתא התם בגמרא [דף כ"ה ע"ב] ועיין מה שכתבתי לקמן במשנה ו' אבל כתבו שם התוספות דאותה סוגיא אתיא כמ"ד מדאורייתא יחיד כשר לדון דכתיב (ויקרא י"ט) בצדק תשפוט ורבנן אצריכו שלשה. משום יושבי קרנות. אבל למ"ד מדאורייתא שלשה מומחין. אלא משום דלא תנעול דלת. אמרו דסגי ביחיד מומחה או ג' הדיוטות. גבי קדוש החדש אין להכשיר. וא"כ א"צ קרא. ע"כ. והר"ב מפרש בר"פ כמ"ד מדאורייתא בעי שלשה. ולפיכך לא כתב כאן אותה דרשא דר"ה:
עבור השנה. כתב הר"ב מפני שלשה דברים מעברים. מפני התקופה והאביב והפירות. הכי ת"ר בגמרא ופירש"י התקופה. בין [על] תקופת תמוז שמתעכבת ונמשכת. שאין תקופת תשרי נופלת עד עבור החג מעברין דנפקא לן מקרא [וחג האסיף תקופת השנה (שמות ל"ד) עיין דף י"ג] בין על תקופת טבת שנמשך זמנה עד ט"ז בניסן. שהבאת העומר דילה בתוך תקופת טבת. מעברין. ועל האביב אם לא בשלה התבואה. מעברין דקרא כתיב (שם) בחדש האביב. ועל פירות האילן. אם מתאחר בשולם יותר מזמן העצרת. מעברין. שהעצרת זמן הבאת בכורים. דכתיב (במדבר כ"ה) וביום הבכורים. ואם לא יביאם בבואו לרגל. צריך לטרוח פעם אחרת לעלות:
בשלשה מתחילין ובחמשה נושאים ונותנים וכו'. פירש הר"ב אם אחד מהשלשה אומר צריך וכו' ושנים אומרים אין צריך [כו'] בטל יחיד[וכו'] ומוסיפין וכו'. בברייתא בגמרא [דף יו"ד]. וכתב המפרש להלכות קדוש החדש בפ"ד. וז"ל ויש לשאול מפני מה אם שנים אומרים לא נשב. ואחד אומר נשב. בטל יחיד במעוטו. ואם אומרים שנים נשב. ואחד אומר לא נשב מוסיפין שנים. ולמה לא נאמר כמו שאמרנו בתחלה בטל יחיד במעוטו. וכן הדין אם אמרו צריכה עבור או אינה צריכה ולמה סמכו על העיקר והוא אחרי רבים להטות במי שאומרים לא נשב. או אינה צריכה עבור. ולא נסמך על העיקר זה. במי שאומרים נשב ונראה אם צריכה עבור אלא מוסיפין שנים והיה ראוי שיהיו שני הדינים שוים. או יבטל המעוט במעוטו. או יוסיפו השנים או יחלקו המעט על הרוב. והתשובה שהאומר נשב ונראה. הוא מוציא השנה ממנהגה והוי כמו המחייב בדיני נפשות. שלא נלך בו אחר הרוב עד שירבו המחייבין יותר על המזכין בשנים [כדתנן בסוף פרקין] גם בזה כשיאמרו שנים צריכה עבור לא נחזיק לדבריהם עד שירבו בשנים או עד שיגיעו לשבעה. שהם לגבי העבור. כשבעים ואחד גבי דיני נפשות. ע"כ. [*וכאשר זכיתי וחברתי פירוש על הלכות קדוש החדש שקראתיו פרשת החדש. נתחדש לי שם סברא וטעם אחר. ממה שכתב המפרש הנזכר לעיל. והוא שדקדקתי על דבריו דא"כ גם לבסוף לבעי שנים שיהיו מרובין המחייבין לעבר השנה ולהוציאה מהמנהג כמו במחייבים בדיני נפשות. ולכן העליתי דנראה לי דמעיקרא הקושיא לאו קושיא. אלא דהואיל וחכמים ראו לתקן שיהיו ג' ישיבות. או כנגד ברכת כהנים דמייתי הר"ב. או כנגד ג' שומרי הסף. וחמשה מרואי פני המלך דבצדקיהו. ושבעה רואי פני המלך דאחשורוש. כמו שהוזכר ג"כ בסוגיא [ד' י' ע"ב]. הוצרכו א"כ לחלק בעל כרחנו ולומר דאין שתי הענינים שוים שאם נאמר שבין שהשנים אומרים נשב. או לא נשב לעולם יוסיפו. א"כ ישיבת אלו לחנם ולבטלה. ומדהוצרכו לחלק ודאי שהסברא נותנת שאם יאמרו נשב שאז יוסיפו הואיל ובאים להוציא השנה ממנהגה ונשאר באומרים לא נשב שאין מוציאין השנה ממנהגה שאין מוסיפין. ותשאר השנה כמנהגה]. ומ"ש הר"ב ומעברין אותה. כלומר נושאין ונותנין בדבר. עד שיסכימו הארבעה לדבר אחד ויעשו [מעשה]. הרמב"ם. ועיין במשנה ז' פרק ז' דעדיות. ומ"ש הר"ב בגמרא מפרש דהני שלשה חמשה ושבעה כנגד ברכת כהנים וכו'. ולא אתפרש טעמא מאי. ואפשר לי לומר כדי לעורר הברכות להשלים המכוון שמעברין להיות האביב והפירות והאסיף בזמנן. [*ומצינו כיוצא בזה שמעוררין זכות אבות. בהזכרת שאלה עד שבחברון. במשנה דריש פ"ג דיומא] [ומשנה ב' פ"ג דתמיד]:
(ה) (על הברטנורא) דא"צ לעבר החדש אלא כי מקדש יום ל"א ממילא מיעבר החודש שעבר. דיום שלשים בתריה שדית ליה. רש"י. אבל בעבור שנה לא סגי בלא אמירה דצריך שיאמרו שתהא השנה מעוברת. תוס' ועתוי"ט:
(ו) (על הברטנורא) התקופה בין על תקופת תמוז שמתעכבת ונמשכת. שאין תקופת תשרי נופלת עד עבור החג מעברין דנפקא לן מקרא וחג האסיף תקופת השנה. בין על תקופת טבת שנמשך זמנה עד ט"ז בניסן שהבאת עומר דילה בתוך תקופת טבת מעברין. ועל האביב, אם לא בשלה התבואה מעברין דקרא כתיב בחדש האביב. ועל פירות האילן אם מתאחר בשולם יותר מזמן העצרת מעברין שעצרת זמן הבכורים כו'. רש"י:
(ז) (על הברטנורא) ולא אתפרש טעמא מאי. ואפשר לי לומר כדי לעורר הברכות להשלים המכוון שמעברין להיות האביב והפירות והאסיף בזמנן ומצינו כיוצא בזה שמעוררין זכות האבות בהזכרת שאלה עד שבחברון:
מכות בשלשה: פרק הנחנקים (סנהדרין דף פ"ז) ובפירקין דף ט':
בעשרים ושלשה: ירושלמי ובבלי ר' אבהו אמר מכות בכ"ג שפעמים שמת ממכותיו והרי יש בו דיני נפשות. וכתב הר"ר יהוסף ז"ל משום ר' ישמעאל אמרו בעשרים ושלשה לא מצאתי בכל הספרים:
עבור החדש בשלשה רשב"ג אומר וכו': ירושלמי ובבלי בר קפרא שמע כולהון מהדא יברכך ה' וישמרך מכאן שמתחלין בשלשה. יאר ה' פניו אליך ויחונך מכאן שנושאין ונותנין בחמשה. ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום מכאן שגומרין בשבעה. ר' יהושע בן לוי שמע מהכא ויקח רב טבחים את שלשה שומרי הסף מכאן שמתחילין בשלשה. וחמשה אנשים מרואי פני המלך מכאן שנושאין ונותנין בחמשה ושבעה אנשים מרואי פני המלך מכאן שגומרין בשבעה. א"ר יונתן מכאן לסנהדרין גדולה של כל ישראל ויקח שר הטבחים את שריה כהן הראש ואת צפניה וכו' הרי שנים ושבעה אנשים מרואי פני המלך הרי ט' וששים איש מעם הארץ הרי שבעים חסר אחד ומן העיר סריס אחד הרי שבעים. ואית תנאי שבעים ואחד ויקח רב טבחים את שלשה שומרי הסף ושבעה מרואי פני המלך וששים איש מעם הארץ ומן העיר לקח סריס אחד הרי שבעים ואחד ע"כ:
עבור החדש: בת"כ פרשה ט' דפרשת אמור. ובגמרא דייקינן חישוב חדש לא קתני דנימא שצריך שלשה לחשוב אם יעברו את החדש דבחושבנא תליא מילתא אע"פ שצריך לעברו משום ירקייא ומשום מתייא אפ"ה חושבנא בעי כדתנן במס' ערכין אין פוחתין מד' חדשים וכו' קדוש נמי לא קתני דנימא דצריך שלשה לקבל עדות החדש מפי העדים ולומר מקודש החדש אלא עיבור החדש קתני דמשמע שצריך שלשה לומר מעובר וקשה אמירה זו למה לא ליקדשוה ביום שלשים וממילא כי מקדשינן ליה למחר מיעבר החדש שעבר דיום שלשים בתריה שדינן ליה ומשני אביי תני קדוש החדש והכי תניא נמי בהדיא בברייתא קדוש החדש ועבור שנה בשלשה דברי ר"מ והכי תריץ נמי בירושלמי. ורבא אקשי עליה דאביי דדרך תנא לטעות בגרסא ולחסור תיבה אחת ע"י שכחה אבל אין נחלף לתנא בין גרסת קדוש לגרסת עבור אלא אמר רבא הכי קתני קדוש ביום עבור בשלשה אחר עיבור ליכא קדוש פי' קדוש ביום עבור כגון בחדש חסר שעבר צריך שלשה לקדש ר"ת הבא ביום שלשים לחדש שעבר אבל לאחר עיבור פי' אם עשו חדש שעבר מלא וקבעו ר"ח ביום שלשים ואחד אין אומרים בו מקודש מקודש ור' אלעזר ב"ר צדוק היא דאמר בפ' שני דר"ה אם לא נראה בזמנו דהיינו ביום שלשים אין מקדשין אותו שכבר קדשוהו שמים ורב נחמן אוקי לה אליבא דפלימו דאמר אפכא בזמנו אין מקדשין אותו שאין צריך לעשות חזוק לדבר שהרי בזמנו בא שלא בזמנו מקדשין אותו והכי קתני קדוש אחר עיבור בשלשה ביום עיבור ליכא קדוש ורב אשי אמר לעולם חישוב קתני פי' לחשב אם יעברו את החדש דבחושבנא תליא מילתא דצריך לחשב תולדות הלבנה שאם תקדים שלשה ימים או שנים לקביעות החדש לא מעברינן ליה דתמהי בה אינשי ומאי עיבור חישוב דעיבור ואיידי דקבעי למיתני עיבור שנה תנא נמי עיבור החדש דגבי שנה לא סגי דלא ליתני עיבור דאמירה בעי שיקדשו אדר שני לשם אדר דאי שתקי ממילא לשם ניסן מיקבע ומתני' הכי דייקינן מינה חישוב חדש אין קדוש חדש לא דלא צריך לקדושי לא חדש מלא ולא חדש חסר כר' אליעזר דאמר בברייתא בין בזמנו בין שלא בזמנו אין מקדשין אותו דאמר קרא וקדשתם את שנת החמשים שנה שנים אתה מקדש ואי אתה מקדש חדשים נמצא ששלשה מחלוקות בדבר ר"א ב"ר צדוק סבר בזמנו מקדשי' שלא בזמנו אין מקדשין ופלימו ס"ל אפכא ור' אליעזר ס"ל בין בזמנו בין שלא בזמנו אין מקדשין אותו:
בשלשה מתחילין וכו': ביד פ"ד דהלכות קדה"ח סי' ט' י':
יכין
יא) מכות מלקות מ׳:
יב) עיבור החודש לקבל עדות שראו הלבנה החדשה, ולומר ביום העיבור, דהיינו ביום השלשים של חודש העבר, מקודש החודש, לעשותו ר״ח:
יג) עיבור השנה דמפני שלשה דברים מעברין השנה שיהיו ב׳ אדרין, [פ'א'ת' סימן] מפני פירות, כשרואין בית דין שפירות האילן לא יתבשלו עדיין קודם עצרת, ולא יוכלו להביא אז בכורים, ויצטרכו הבעלי בתים לחזור ולעלות להביאן, ומפני אביב, כשרואין שהאביב רחוק, שלא תתבשל התבואה בפסח, להביא העומר, והרי כתיב בפסח שיהיה בחודש האביב [שמות י״ג]. ומפני תקופה, כשרואין ב״ד שתקופת החמה שבטבת, תמשך על ט״ז בניסן, ויהיה א״כ הבאת העומר תוך תקופת טבת, או כשרואין שתמשך תקופת החמה שבתמוז, עד אחר סוכות, והרי נקרא חג האסיף, ולכל הנך צריך אומד ב"ד יפה [דגם ימי התקופה, אע״ג דידוע מספר ימיו, עכ״פ יש ג׳ מיני חשבונות בתקופה אם תקופת רב אדא, או תקופת שמואל, או תקופה אמצעית, כמו שנבאר במקום אחר בס"ד להכי צריך אומדנת ב"ד על זה באיזה תקופה יחשבו]:
יד) וגומרין בשבעה ר״ל מושיבין ג׳ להתיעץ אם צריך להושיב ב״ד על כך, ואם יאמרו ב' שא"צ אזלינן בתר רובא, ואין דנין עוד בזה, אבל אם ב' אומרים שצריך אין סומכין עדיין על רוב זה, מדהוא נגד סדר השנים, אלא יוסיפו עוד ב׳, דאולי יסכימו אלו הב׳ להיחיד שלא לעבר, וכל זה מדקשה לשנות מסדר השנים, ומה״ט לא לקחו תחלה מיד ה', ה״ט כדי לדקדק יפה בדבר נגד היחיד וכדתנינן [רפ״ב דחגיגה] אין דורשין בעריות בג׳ וכ״ש בה׳, ואם אמרו אחר כך ג׳ שצריך, מוסיפין עוד ב׳, וכשיסכימו גם הם, מעברין [וטעמיה דמחלקין כך בג' וה' וז', כנגד ברכת כהנים, שיש בפסוק ראשון ג׳ תיבות ובפסוק ב׳ ה׳ תיבות, ובפסוק ג׳ ז׳ תיבות, כדי להזכיר ברכת כהנים על קביעות השנה ופירותיה] ומה״ט גם אם הסכימו כל הג׳ תחלה שצריך ג״כ הוסיפו ב׳ ב׳ רק קמ״ל שסומכין על הרוב שאומרים שאינו צריך ואין סומכין על הרוב שאומרים צריך:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת