משנה נדרים ו ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת נדרים · פרק ו · משנה ו | >>
הנודר מן הבשר, מותר ברוטב ובקיפה. ורבי יהודה אוסר.
אמר רבי יהודה, מעשה ואסר עלי רבי טרפון ביצים שנתבשלו עמו.
אמרו לו, וכן הדבר, אימתי, בזמן שיאמר בשר זה עלי, שהנודר מן הדבר ונתערב באחר, אם יש בו בנותן טעם, אסור.
- הַנּוֹדֵר מִן הַבָּשָׂר,
- מֻתָּר בָּרֹטֶב וּבַקִּיפָה.
- וְרַבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר.
- אָמַר רַבִּי יְהוּדָה:
- מַעֲשֶׂה וְאָסַר עָלַי רַבִּי טַרְפוֹן בֵּיצִים שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ עִמּוֹ.
- אָמְרוּ לוֹ: וְכֵן הַדָּבָר;
- אֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁיֹּאמַר: בָּשָׂר זֶה עָלַי;
- שֶׁהַנוֹדֵר מִן הַדָּבָר וְנִתְעָרַב בְּאַחֵר,
- אִם יֵשׁ בּוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם, אָסוּר:
הנודר - מן הבשר,
- מותר - ברוטב, ובקופה.
- רבי יהודה - אוסר.
- אמר רבי יהודה: מעשה,
- ואסר עלי רבי טרפון - ביצים שנתבשלו בתוכו.
- אמרו לו: וכן הדבר, אימתי?
- בזמן שאמר: הבשר הזה עלי - אסור,
- שהנודר מן הדבר - ונתערב באחר,
- אם יש בו בנותן טעם - הרי זה אסור.
רוטב - הוא המרק.
קופה - הוא התבלין.
וחכמים אומרים, כשאדם נשבע על דבר ידוע ומפרש אותו ומיחדו, הרי הוא עליו כמו הדבר האסור מעצמו. ומשערים אותו כשנתערב במין אחר בנותן טעם כדין שאר האיסורין כולן, מין במינו בכל שהוא, ושלא במינו בנותן טעם. אבל אם נשבע על מין מן המינין, אינו אסור עליו אלא אותו המין בעצמו, ובעינו בלתי תערובת זולתו, כמו שביאר בזאת ההלכה באמרו "הנודר מן היין".
ואין הלכה כרבי יהודה:
מותר ברוטב ובקיפה - רוטב הנקפה בשולי הקדרה נקרא קיפה יד:
רבי יהודה אוסר - הואיל ויש בו טעם בשר. ואין הלכה כרבי יהודה:
אימתי בזמן שאמר בשר זה עלי - דכיון שאמר בשר זה, שוייה עליה חתיכה דאיסורא ואסור בטעמו. אבל אם אמר קונם בשר עלי, לא אסר עצמו אלא בדבר הנקרא בשר:
[הנודר מן הבשר. עיין בר"פ כל הבשר במסכת חולין]:
ובקיפה. פירש הר"ב רוטב הנקפא בשולי קדירה וקשיא דא"ה היינו רוטב עצמו ועוד אדרבה הואיל ונקפא בשולי קדירה מגרע גרע מרוטב עצמו. ומאי קמשמע לן ודוחק לומר דזו ואין צריך לומר זו קתני. וז"ל הרא"ש מותר ברוטב ובקיפה. היינו דק דק בשר ורוטב. הנקפא בשולי קדרה. דמשמע בשר דוקא מה שנקרא בשר. עכ"ל. וכ"פ התוספות. דקיפה היינו בשר שנקפא בשולי קדירה ומותר משום דלא קרו אינשי בשר. אלא חתיכות שהן בשר בעין. אבל ברפ"ט דחולין. מפרש הר"ב קיפה היינו תבלין וכו'. וכן פירש הרמב"ם בכאן והתם ובפ"ג דזבחים משנה ד'. ושם מפרש הר"ב קיפה תבלין. ודק דק שבשולי קדירה. אבל שם כתבתי דהתם אי אפשר לפרש דק דק כו':
בזמן שיאמר בשר זה עלי. כתב הר"ב אבל אמר קונם בשר עלי וכו' ועיין מה שכתבתי במשנה דלקמן בס"ד:
אם יש בו בנותן טעם אסור. עיין בסוף פרק שלישי דחלה:
(יד) (על הברטנורא) וקשיא דאי הכי היינו רוטב עצמו כו'. והתוספ' פירשו דקיפה היינו בשר שנקפה בשולי קדירה, ומותר משום דלא קרו אינשי בשר אלא חתיכות שהן בשר בעין:
הנודר מן הבשר מותר ברוטב וכו': ביד פ"ה דהל' נדרים סי' ט' י י"א י"ב. ובטור יורה דעה סימן רי"ו. וכתוב שם בבית יוסף דהרמב"ם ז"ל דפי' דקיפה היינו תבלין אזיל לטעמיה דלא התיר הנודר מן הבשר אלא מרק וירקות שנתבשל עם הבשר ומדלא הזכיר דק דק של בשר נראה שחולק עם פי' רש"י והרא"ש והר"ן ז"ל שפירשו דקיפה היינו דק דק של בשר שיורד בשולי קדרה:
א"ר יהודה מעשה וכו': בפירקין דף נ"ב וכתוב בפי' הר"ן ז"ל דלסיועי לר' יוסי מייתי הך עובדא א"ל בעלי מחלוקתו של ר' יוסי כן הדבר כמו שאתה מעיד אבל אין זו ראיה שלא אסר וכו'. אם אין טעות בדפוס משמע שהיא היה גורס במתני' ור' יוסי אוסר א"ר יהודה מעשה וכו':
יכין
ובקיפה: דק דק שבשולי קדירה:
ור' יהודה אוסר: נ"ל דר' יוסי ור' יהודה פליגי, דלר' יהודא דוקא רוטב אסור, מפני שהוא טעם גוף הבשר שאסר עליו, אבל קום שהוא רק בעינו מעורב בחלב, לא אסרו עליו מעולם, ולר' יוסי אדרבא, קום כבר היה בו ממש בהתערובות שאסר עליו, ובעודו שם נקרא חלב, משא"כ רוטב לא היה בעין בשעת הנדר ולא אסרו עליו מעולם, ולר"ן דגרס ר' יוסי בתרווייהו, צריך מה"ט רישא וסיפא לאשמעינן דבתרוויהו מחמיר ר' יוסי:
אם יש בו בנותן טעם: שאין ס' כנגדו:
אסור: ובמין במינו אינו בטל, ככל דשיל"מ, אבל לא באסר עליו רק בשר סתם כפלוגתתך עלינו. וקיי"ל כחכמים [רט"ו י']:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
ראשונים על הפרק: רש"י (ריב"ן) |
ר"ן |
תוספות |
רי"ף |
רבינו אשר |
פירוש הרא"ש |
תוספות רי"ד |
הרשב"א |
הריטב"א |
מאירי |
שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש