משנה נדרים ד ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת נדרים · פרק ד · משנה ח | >>
- היו מהלכין בדרך ואין לו מה יאכל,
- נותן לאחר לשום מתנהלז,
- והלה מותר בה.
- אם אין עמהם אחר,
- מניח על הסלע או על הגדר, ואומר:
- הרי הן מופקרים לכל מי שיחפוץ,
- והלה נוטל ואוכל.
- ורבי יוסי אוסר.
- מניח על הסלע או על הגדר, ואומר:
- הָיוּ מְהַלְּכִין בַּדֶּרֶךְ וְאֵין לוֹ מַה יֹּאכַל,
- נוֹתֵן לְאַחֵר לְשׁוּם מַתָּנָה,
- וְהַלָּה מֻתָּר בָּהּ.
- אִם אֵין עִמָּהֶם אַחֵר,
- מַנִּיחַ עַל הַסֶּלַע אוֹ עַל הַגָּדֵר, וְאוֹמֵר:
- הֲרֵי הֵן מֻפְקָרִים לְכָל מִי שֶׁיַּחְפּוֹץ,
- וְהַלָּה נוֹטֵל וְאוֹכֵל.
- וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹסֵר.
- מַנִּיחַ עַל הַסֶּלַע אוֹ עַל הַגָּדֵר, וְאוֹמֵר:
היו מהלכין בדרך - ואין לו מה יאכל,
- נותן לאחר - משום מתנה,
- והלה - מותר בה.
- ואם אין עמהם - אחר,
- מניח - על הסלע, או על הגדר,
- ואומר: הרי הן מופקרין - לכל מי שיחפוץ,
- והלה - נוטל ואוכל.
- רבי יוסי - אוסר.
- נותן לאחר - משום מתנה,
רבי יוסי אוסר – רבי יוסי אומר: אחר שאין בהם שלישי, הרי זה המעשה דומה למתנה, ולכך הוא אוסר.
ואין הלכה כרבי יוסי:
ור' יוסי אוסר - דכיון שאין שם אחר שיכול לזכות אלא הוא, הוי כמתנהלח. ואין הלכה כר' יוסי. ודוקא באין לו מה יאכללט הוא דשרו רבנן, אבל באינש אחרינא לא:
נותן לאחר לשום מתנה. הכא ליכא תקנה שיאמר אם תזון לא תפסיד כיון דליחיד הוא אומר הוי כשלוחו דלא אמרינן ברפ"ז דכתובות דלא הוי שלוחו אלא באומר כל הזן כו' בלשון רבים. תוספות שם. והטור אבן העזר סימן ע"ב כתב שיאמר לו כל הזן כו' אבל לא יאמר לו להדיא לך ותזון כו'. וכתב ב"י דמשמע לי' דכיון שבלשון רבים הוא אומר אע"פ שאומר כן ליחידאה לא מיחזי כשלוחו )כיון שבל' רבים הוא אומר ע"כ. ונ"ל דוחק לומר כן שהרי התוספות שדקדקו דדוקא בסתם שיאמר כל הזן וכו' אבל למימר ליחיד אם תזון וכו' אסור. הוכיחו כן ממשנתינו דהכא דלא שרינן למימר הכי ועוד מחנוני דלעיל דמפרש בגמרא דל"מ קאמר ל"מ כל הזן וכו' ואי הוה שרי למימר ליחיד הוה לי' למתני בחנוני הרגיל אצלו אם תזון לא תפסיד והוה משמע לן רבותא טפי ע"כ. ואי איתא דכל הזן רשאי לומר אפילו ליחידאה אכתי הוה ליה למתני גבי חנוני רבותא הולך אצל חנוני ואומר ליה כל הזן כו' ואמאי קתני שאומר איני יודע מה אעשה שהוא ודאי לישנא קלילא טפי ואין בו צד נדנוד שליחות כמו בלשון כל הזן אינו מפסיד וכן במתניתין דהכא אמאי נותן [לשום] מתנה לימא כל הזן וכו' וכי תימא דנותן מתנה הוה רבותא טפי שהמודר עצמו מקבל ממה שהיה של מדיר א"כ לא הוכיחו התוספות כלום דדילמא אפילו אם תזון וכו' נמי שרי והכא דתנן נותן [לשום] מתנה משום הך רבותא תני הכי. הלכך נראה בעיני דליחידאה ליכא למימר אפילו בלשון רבים כל הזן וכו' דכיון שאין כאן אלא הוא הוי כשלוחו דדוקא כשיש כאן רבים ואומר כל הזן כו' לא הוה כשלוחו אבל ליחיד לא. ולפיכך בין בחנוני בין בבא בדרך דהכא לא תנן דשרי בלישנא דכל הזן וכו'. והטור שכתב שיאמר לו כל הזן וכו' שלא בדוקא כתב כן אלא כלפי שזה מפרנסה הוי כאומר לו אבל לעולם צריך שיהיו כאן רבים כשיאמר כל הזן וכו':
והלה מותר בה. ודוקא בכי האי גוונא שנותן לאחר בסתם אבל היכא שניכר שיש ערמה בדבר לא. כההיא דבית חורון דס"פ דלקמן. וכתב הר"ב ודוקא באין לו מה יאכל כו' כ"כ הרא"ש בפירושו ונראה טעמא משום דהכא מוכחא קצת הערמה. הלכך לא שרי אלא דווקא באין לו מה יאכל ולא פירשו דאורחא דמלתא נקט כדלעיל. וביאור שם הלה עיין במ"ו פרק קמא דכתובות:
ורבי יוסי אוסר. פירש הר"ב כיון שאין שם אחר כו' הוי כמתנה כלומר דגזרינן משום מתנה דבית חורון דסוף פרק דלקמן. גמרא:
(לז) (על המשנה) מתנה. הכא ליכא תקנה שיאמר אם תיזון לא תפסיד כיון דליחיד הוא אומר הוי כשלוחו דלא אמרינן בריש פ"ז דכתובות דלא הוי ש. לוחו אלא באומר כל הזן בל' רבים. תוספ' ועתוי"ט:
(לח) (על הברטנורא) כלומר דגזרינן משום מתנה דבית חורון דם"פ דלקמן. גמרא:
(לט) (על הברטנורא) וטעטא משום דהכא מוכחא קצת הערמה, הלכך לא שרי אלא דוקא באין לו מה יאכל:
היו מהלכין בדרך וכו': שם ר"פ המדיר:
נותנו לאחר לשום מתנה והלה מותר בה: דלבתר הכי לא מתהני מיניה אלא ממקבל מתנה. והוא נוטל ואוכל דלאו מדידיה מיתהני אלא מהפקרא הר"ן ז"ל וכתב עוד הר"ן ז"ל לעיל בפירקי' דף מ"ב דאי מתני' מיירי באומר נכסים אלו אין הלה מותר בה. וכתבתי לעיל סוף סי' ה'. וכתבו תוס' ז"ל ולא התירו אלא כשאין לו מה יאכל למדנו שכל הערמות אסורות בין ברבים בין ביחיד בנדרים שלא התירו אלא בשעת הדחק שאין לו מה יאכל לשון הרב ר' אליעזר ע"כ. וכתב הר"ן ז"ל בר"פ מציאת האשה בשם רבינו שמואל ז"ל דמההיא סוגיא משמע שאינו מותר לומר לאדם מיוחד אם תזון לא תפסיד דהא משמע דכי אמר כל הזן אינו מפסיד הוי רבותא טפי מבאומר איני יודע מה אעשה ובדין הוא דהכא הכי ה"ל למתני' אלא דמהדרינן דהכא איכא רבותא אחרינא שאומר לאיש מיוחד ואם איתא דשרי ה"ל למיתני בחנוני הרגיל אצלו אם תזון לא תפסיד והוה קמ"ל תרתי ע"כ:
ור' יוסי אוסר: להניח על הסלע או על הגדר ומפרש רבא בגמרא טעמא דר' יוסי גזרה משום מתנת בית חורין דבסוף פירקין דלקמן אבל מדינא ודאי אפילו לר' יוסי שרי דמכי אפקריה נפק ליה מרשותיה אלא דכיון דאנן סהדי דלא אפקריה אלא כדי שיזכה מודר אי שרינן ליה אתי למשרי אפילו היכא דאמר בפירוש וכמעשה דבית חורין דתנן בפירקין דלקמן ואינם לפניך אלא כדי שיבא אבא ויאכל עמנו בסעודה ומש"ה פירש ר' יוסי דבריו בברייתא בגמרא בנדרו קודם להפקרו אסר משום דאיכא למיגזר אבל אם הפקרו קודם לנדרו שרי ובגמרא בסוף פירקין פי' הר"ן ז"ל בשם ה"ר אליעזר ממיץ ז"ל דר' יוסי אוסר במתני' תוך שלשה ימים מן התורה דבתוך שלשה ימים אכתי לא הוי הפקר מן התורה מפני הרמאין דמפקרי והדרי בהו שלא נמסר הדבר אלא לחכמים דעיקר הפקר ילפי' משביעית ובשביעית לית בה רמאות והיכא דאיכא למיחש לרמאות כגון בתוך ג' לא הוי הפקר ואחר ג' ימים שהפקירו אסור משום גזרת בית חורין:
יכין
ואין לו מה יאכל: הכא מיירי דווקא באין לו, מדנותן לו הדבר בעצמו שקבל מהמדיר, וה"ה דרשאי לומר כל הזן אינו מפסיד וכלעיל סי' נ"ח רק הרי ע"כ מיירי שאין לו לחבירו רק מה שצריך לעצמו בדרך וקמ"ל תנא דאפ"ה משכחת היתרא [וזה דלא כרתוי"ט]:
והלה נוטל ואוכל: אף דמד"ס צריך הפקר בפני ג' [כת"מ רע"ג]. היינו רק שלא יהיה יכול לחזור בו, או דמטלטלי גם מד"ס מהני הפקר ביחיד, או דאשעת הדחק העמידו על ד"ת [ש"ך סקנ"ג]:
ורבי יוסי אוסר: מדאין שם אחר הוה כמתנה, וקיי"ל כת"ק [שם]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
ראשונים על הפרק: רש"י (ריב"ן) |
ר"ן |
תוספות |
רי"ף |
רבינו אשר |
פירוש הרא"ש |
תוספות רי"ד |
הרשב"א |
הריטב"א |
מאירי |
שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש