משנה כריתות ו
כריתות פרק ו', ב: משנה • תוספתא • בבלי
<< • משנה • סדר קדשים • מסכת כריתות • פרק שישי ("המביא אשם") • >>
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו • משנה ז • משנה ח • משנה ט •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
המביא אשם תלוי, ונודע לו שלא חטא, אם עד שלא נשחט, יצא וירעה בעדר, דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרים, ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה.
רבי אליעזר אומר, יקרב, שאם אינו בא על חטא זה, הרי הוא בא על חטא אחר.
אם משנשחט נודע לו, הדם ישפך, והבשר יצא לבית השרפה.
נזרק הדם, הבשר יאכל.
רבי יוסי אומר, אפילו הדם בכוס, יזרק, והבשר יאכל.
אשם ודאי, אינו כן.
אם עד שלא נשחט, יצא וירעה בעדר.
משנשחט, הרי זה יקבר.
נזרק הדם, הבשר יצא לבית השרפה.
שור הנסקל, אינו כן, אם עד שלא נסקל, יצא וירעה בעדר.
משנסקל, מותר בהנאה.
עגלה ערופה, אינה כן.
אם עד שלא נערפה, תצא ותרעה בעדר.
משנערפה, תקבר במקומה, שעל ספק באה מתחלתה, כפרה ספיקה והלכה לה.
רבי אליעזר אומר, מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום ובכל שעה שירצה, והיא נקראת אשם חסידים.
אמרו עליו על בבא בן בוטי, שהיה מתנדב אשם תלוי בכל יום, חוץ מאחר יום הכפורים יום אחד.
אמר, המעון הזה, אלו היו מניחים לי, הייתי מביא, אלא אומרים לי המתן עד שתכנס לספק.
וחכמים אומרים, אין מביאים אשם תלוי אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת.
חייבי חטאות ואשמות ודאין שעבר עליהן יום הכפורים, חייבין להביא לאחר יום הכפורים.
חייבי אשמות תלויין, פטורים.
מי שבא על ידו ספק עבירה ביום הכפורים אפילו עם חשכה, פטור, שכל היום מכפר.
האשה שיש עליה חטאת העוף ספק, שעבר עליה יום הכפורים, חייבת להביא לאחר יום הכפורים, מפני שמכשרתה לאכול בזבחים.
חטאת העוף הבאה על ספק, אם משנמלקה נודע לה, הרי זו תקבר.
המפריש שתי סלעים לאשם ולקח בהן שני אילים לאשם, אם היה אחד מהן יפה שתי סלעים, יקרב לאשמו, והשני ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה.
לקח בהן שני אילים לחולין, אחד יפה שתי סלעים ואחד יפה עשרה זוז, היפה שתי סלעים יקרב לאשמו, והשני למעילתו.
אחד לאשם ואחד לחולין, אם היה של אשם יפה שתי סלעים, יקרב לאשמו, והשני למעילתו, ויביא עמה סלע וחומשה.
המפריש חטאתו ומת, לא יביאנה בנו אחריו, ולא יביאנה מחטא על חטא, אפילו על חלב שאכל אמש לא יביאנה על חלב שאכל היום, שנאמר (ויקרא ד) "קרבנו על חטאתו", שיהא קרבנו לשם חטאו.
מביאין מהקדש כשבה, שעירה.
מהקדש שעירה, כשבה.
מהקדש כשבה ושעירה, תורין ובני יונה.
מהקדש תורין ובני יונה, עשירית האיפה.
כיצד, הפריש לכשבה או לשעירה, העני, יביא עוף.
העני, יביא עשירית האיפה.
הפריש לעשירית האיפה, העשיר, יביא עוף.
העשיר, יביא כשבה ושעירה.
[ הפריש כשבה או שעירה ונסתאבו, אם רצה יביא בדמיהן עוף.
הפריש עוף ונסתאב, לא יביא בדמיו עשירית האיפה, שאין לעוף פדיון ].
רבי שמעון אומר, כבשים קודמין לעזים בכל מקום.
יכול מפני שהן מובחרין מהן, תלמוד לומר (ויקרא ד) "ואם כבש יביא קרבנו לחטאת", מלמד ששניהם שקולין.
תורין קודמין לבני יונה בכל מקום.
יכול מפני שהן מובחרים מהן, תלמוד לומר (שם יב) "ובן יונה או תור לחטאת", מלמד ששניהן שקולין.
האב קודם לאם בכל מקום.
יכול שכבוד האב עודף על כבוד האם, תלמוד לומר (שם יט) "איש אמו ואביו תיראו", מלמד, ששניהם שקולים.
אבל אמרו חכמים, האב קודם לאם בכל מקום, מפני שהוא ואמו חייבין בכבוד אביו.
וכן בתלמוד תורה - אם זכה הבן לפני הרב, קודם את האב בכל מקום, מפני שהוא ואביו חייבין בכבוד רבו.
- וְנוֹדַע לוֹ שֶׁלֹּא חָטָא,
- אִם עַד שֶׁלֹּא נִשְׁחַט,
- יֵצֵא וְיִרְעֶה בָּעֵדֶר,
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
- יֵצֵא וְיִרְעֶה בָּעֵדֶר,
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,
- יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב,
- וְיִמָּכֵר, וְיִפְּלוּ דָּמָיו לִנְדָבָה.
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
- יִקְרַב;
- שֶׁאִם אֵינוֹ בָּא עַל חֵטְא זֶה,
- הֲרֵי הוּא בָּא עַל חֵטְא אַחֵר.
- אִם מִשֶּׁנִּשְׁחַט נוֹדַע לוֹ,
- הַדָּם יִשָּׁפֵךְ,
- וְהַבָּשָׂר יֵצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵפָה.
- נִזְרַק הַדָּם,
- הַבָּשָׂר יֵאָכֵל.
- הַדָּם יִשָּׁפֵךְ,
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- אֲפִלּוּ הַדָּם בַּכּוֹס,
- יִזָּרֵק, וְהַבָּשָׂר יֵאָכֵל:
- אֲפִלּוּ הַדָּם בַּכּוֹס,
- אִם עַד שֶׁלֹּא נִשְׁחַט,
- יֵצֵא וְיִרְעֶה בָּעֵדֶר;
- מִשֶּׁנִּשְׁחַט,
- הֲרֵי זֶה יִקָּבֵר;
- נִזְרַק הַדָּם,
- הַבָּשָׂר יֵצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵפָה.
- שׁוֹר הַנִּסְקָל, אֵינוֹ כֵן;
- אִם עַד שֶׁלֹּא נִסְקַל,
- יֵצֵא וְיִרְעֶה בָּעֵדֶר;
- מִשֶּׁנִּסְקַל,
- מֻתָּר בַּהֲנָאָה.
- אִם עַד שֶׁלֹּא נִסְקַל,
- עֶגְלָה עֲרוּפָה, אֵינָהּ כֵּן;
- אִם עַד שֶׁלֹּא נֶעֶרְפָה,
- תֵּצֵא וְתִרְעֶה בָּעֵדֶר.
- מִשֶּׁנֶּעֶרְפָה,
- תְּקָּבֵר בִּמְקוֹמָהּ,
- שֶׁעַל סָפֵק בָּאָה מִתְּחִלָּתָהּ;
- כִּפְּרָה סְפֵקָהּ וְהָלְכָה לָהּ:
- אִם עַד שֶׁלֹּא נֶעֶרְפָה,
- מִתְנַדֵּב אָדָם אָשָׁם תָּלוּי בְּכָל יוֹם וּבְכָל שָׁעָה שֶׁיִּרְצֶה,
- וְהִיא נִקְרֵאת אֲשַׁם חֲסִידִים.
- מִתְנַדֵּב אָדָם אָשָׁם תָּלוּי בְּכָל יוֹם וּבְכָל שָׁעָה שֶׁיִּרְצֶה,
- אָמְרוּ עָלָיו עַל בָּבָא בֶּן בּוּטִי,
- שֶׁהָיָה מִתְנַדֵּב אָשָׁם תָּלוּי בְּכָל יוֹם,
- חוּץ מֵאַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים יוֹם אֶחָד.
- אָמַר:
- הַמָּעוֹן הַזֶּה,
- אִלּוּ הָיוּ מַנִּיחִים לִי, הָיִיתִי מִֵבִיא;
- אֶלָּא אוֹמְרִים לִי:
- הַמְתֵּן עַד שֶׁתִּכָּנֵס לַסָּפֵק.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- אֵין מְבִיאִים אָשָׁם תָּלוּי,
- אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁזְּדוֹנוֹ כָּרֵת וְשִׁגְגָתוֹ חַטָּאת:
- אֵין מְבִיאִים אָשָׁם תָּלוּי,
- שֶׁעָבַר עֲלֵיהֶן יוֹם הַכִּפּוּרִים,
- חַיָּבִין לְהָבִיא לְאַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים;
- חַיָּבֵי אֲשָׁמוֹת תְּלוּיִין,
- פְּטוּרִים.
- שֶׁעָבַר עֲלֵיהֶן יוֹם הַכִּפּוּרִים,
- מִי שֶׁבָּא עַל יָדוֹ סְפֵק עֲבֵרָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים,
- אֲפִלּוּ עִם חֲשֵׁכָה,
- פָּטוּר,
- שֶׁכָּל הַיּוֹם מְכַפֵּר:
- פָּטוּר,
- שֶׁעָבַר עָלֶיהָ יוֹם הַכִּפּוּרִים,
- חַיֶּבֶת לְהָבִיא לְאַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים,
- מִפְּנֵי שֶׁמַּכְשְׁרַתָּה לֶאֱכֹל בִּזְבָחִים.
- חַיֶּבֶת לְהָבִיא לְאַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים,
- חַטַּאת הָעוֹף הַבָּאָה עַל סָפֵק,
- אִם מִשֶּׁנִּמְלְקָה נוֹדַע לָהּ,
- הֲרֵי זוֹ תִּקָּבֵר:
- אִם מִשֶּׁנִּמְלְקָה נוֹדַע לָהּ,
- וְלָקַח בָּהֶן שְׁנֵי אֵילִים לְאָשָׁם,
- אִם הָיָה אֶחָד מֵהֶן יָפֶה שְׁתֵּי סְלָעִים, יִקְרַב לַאֲשָׁמוֹ;
- וְהַשֵּׁנִי יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב,
- וְיִמָּכֵר,
- וְיִפְּלוּ דָּמָיו לִנְדָבָה.
- לָקַח בָּהֶן שְׁנֵי אֵילִים לְחֻלִּין,
- אֶחָד יָפֶה שְׁתֵּי סְלָעִים,
- וְאֶחָד יָפֶה עֲשָׂרָה זוּז,
- הַיָּפֶה שְׁתֵּי סְלָעִים יִקְרַב לַאֲשָׁמוֹ,
- וְהַשֵּׁנִי לִמְעִילָתוֹ.
- אֶחָד יָפֶה שְׁתֵּי סְלָעִים,
- אֶחָד לְאָשָׁם וְאֶחָד לְחֻלִּין,
- אִם הָיָה שֶׁל אָשָׁם יָפֶה שְׁתֵּי סְלָעִים,
- יִקְרַב לַאֲשָׁמוֹ,
- וְהַשֵּׁנִי לִמְעִילָתוֹ,
- וְיָבִיא עִמָּהּ סֶלַע וְחֻמְשָׁהּ:
- לֹא יְבִיאֶנָּה בְּנוֹ אַחֲרָיו;
- וְלֹא יְבִיאֶנָּה מֵחֵטְא עַל חֵטְא;
- אֲפִלּוּ עַל חֵלֶב שֶׁאָכַל אֶמֶשׁ –
- לֹא יְבִיאֶנָּה עַל חֵלֶב שֶׁאָכַל הַיּוֹם,
- שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ד, כח): "קָרְבָּנוֹ עַל חַטָּאתוֹ",
- שֶׁיְּהֵא קָרְבָּנוֹ לְשֵׁם חֶטְאוֹ:
- מֵהֶקְדֵּשׁ שְׂעִירָה, כִּשְׂבָּה.
- מֵהֶקְדֵּשׁ כִּשְׂבָּה וּשְׂעִירָה, תּוֹרִין וּבְנֵי יוֹנָה;
- מֵהֶקְדֵּשׁ תּוֹרִין וּבְנֵי יוֹנָה, עֲשִׂירִית הָאֵיפָה.
- כֵּיצַד?
- הִפְרִישׁ לְכִשְׂבָּה אוֹ לִשְׂעִירָה,
- הֶעֱנִי,
- יָבִיא עוֹף;
- הֶעֱנִי,
- יָבִיא עֲשִׂירִית הָאֵיפָה.
- הֶעֱנִי,
- הִפְרִישׁ לַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה,
- הֶעֱשִׁיר,
- יָבִיא עוֹף;
- הֶעֱשִׁיר,
- יָבִיא כִּשְׂבָּה וּשְׂעִירָה.
- הֶעֱשִׁיר,
- הִפְרִישׁ כִּשְׂבָּה אוֹ שְׂעִירָה וְנִסְתָּאֲבוּ,
- אִם רָצָה יָבִיא בִּדְמֵיהֶן עוֹף.
- הִפְרִישׁ עוֹף וְנִסְתָּאֵב,
- לֹא יָבִיא בְּדָמָיו עֲשִׂירִית הָאֵיפָה,
- שֶׁאֵין לָעוֹף פִּדְיוֹן:
- לֹא יָבִיא בְּדָמָיו עֲשִׂירִית הָאֵיפָה,
- כְּבָשִׂים קוֹדְמִין לָעִזִּים בְּכָל מָקוֹם.
- יָכוֹל מִפְּנֵי שֶׁהֵן מֻבְחָרִין מֵהֶן?
- תַּלְמוּר לוֹמַר (ויקרא ד, לב):
- "וְאִם כֶּבֶשׂ יָבִיא קָרְבָּנוֹ לְחַטָּאת";
- מְלַמֵּד שֶׁשְּׁנֵיהֶם שְׁקוּלִין.
- תּוֹרִין קוֹדְמִין לִבְנֵי יוֹנָה בְּכָל מָקוֹם.
- יָכוֹל מִפְּנֵי שֶׁהֵן מֻבְחָרִים מֵהֶן?
- תַּלְמוּד לוֹמַר (ויקרא יב, ו):
- "וּבֶן יוֹנָה אוֹ תֹר לְחַטָּאת";
- מְלַמֵּד שֶׁשְּׁנֵיהֶן שְׁקוּלִין.
- הָאָב קוֹדֵם לָאֵם בְּכָל מָקוֹם.
- יָכוֹל שֶׁכְּבוֹד הָאָב עוֹדֵף עַל כְּבוֹד הָאֵם?
- תַּלְמוּד לוֹמַר (ויקרא יט, ג):
- "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ",
- מְלַמֵּד שֶׁשְּׁנֵיהֶם שְׁקוּלִים;
- אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים:
- הָאָב קוֹדֵם לָאֵם בְּכָל מָקוֹם,
- מִפְּנֵי שֶׁהוּא וְאִמּוֹ חַיָּבִין בִּכְבוֹד אָבִיו.
- וְכֵן בְּתַלְמוּד תּוֹרָה,
- אִם זָכָה הַבֵּן לִפְנֵי הָרַב,
- קוֹדֵם אֶת הָאָב בְּכָל מָקוֹם,
- מִפְּנֵי שֶׁהוּא וְאָבִיו חַיָּיבִין בִּכְבוֹד רַבּוֹ:
נוסח הרמב"ם
(א) המביא אשם תלוי, ונודע לו שלא חטא -
- אם עד שלא נשחט -
- יצא וירעה בעדר - דברי רבי מאיר.
- וחכמים אומרין: ירעה עד שיסתאב,
- וימכר - ויפלו דמיו לנדבה.
- רבי אליעזר אומר: יקרב,
- שאם אינו בא על חטא זה - הרי הוא בא על חטא אחר.
- אם משנשחט נודע לו -
- הדם ישפך - והבשר יצא לבית השריפה.
- נזרק הדם - הבשר יאכל.
- רבי יוסי אומר: אפילו הדם בכוס - יזרק, והבשר יאכל.
(ב) אשם ודאי אינו כן -
- אם עד שלא נשחט - יצא וירעה בעדר.
- אם משנשחט - הרי זה יקבר.
- נזרק הדם - הבשר יצא לבית השריפה.
- שור הנסקל אינו כן -
- אם עד שלא נסקל - יצא וירעה בעדר.
- אם משנסקל - מותר בהניה.
- עגלה ערופה אינה כן -
- אם עד שלא נערפה - תצא ותרעה בעדר.
- אם משנערפה - תיקבר במקומה,
- שעל ספק באת מתחילתה - כיפרה ספקה, והלכה לה.
(ג) רבי אליעזר אומר:
- מתנדב אדם אשם תלוי - בכל יום, ובכל שעה שירצה,
- והוא היה נקרא - אשם חסידים.
- אמרו עליו על בבא בן בוטא,
- שהיה מתנדב אשם תלוי בכל יום - חוץ מאחר יום הכיפורים יום אחד.
- אמר: המעון הזה,
- אילו היו מניחים לי - הייתי מביא,
- אלא אומרין לי: המתן - עד שתיכנס לספק.
- וחכמים אומרין:
- אין מביאין אשם תלוי - אלא על דבר שזדונו כרת, ושגגתו חטאת.
(ד) חייבי חטאות ואשמות ודאין -
- שעבר עליהם יום הכיפורים - חייבין להביא לאחר יום הכיפורים.
- וחייבי אשמות תלויים - פטורים.
- מי שבא על ידו ספק עבירה ביום הכיפורים -
- אפילו עם חשיכה - פטור, שכל היום מכפר.
(ה) האשה שיש עליה חטאת העוף בספק -
- ועבר עליה יום הכיפורים - חייבת להביא לאחר יום הכיפורים,
- מפני שהיא מכשרתה לאכל בזבחים.
- ועבר עליה יום הכיפורים - חייבת להביא לאחר יום הכיפורים,
- חטאת העוף הבאה על הספק -
- אם משנמלקה נודע לה - הרי זו תקבר.
(ו) המפריש שתי סלעים לאשם -
- ולקח בהן שני אילים לאשם -
- אם היה אחד מהן יפה שתי סלעים - יקרב לאשמו,
- והשני - ירעה עד שיסתאב, וימכר, ויפלו דמיו לנדבה.
- לקח בהן שני אילים לחולין -
- אחד יפה שתי סלעים, ואחד יפה עשרה זין -
- היפה שתי סלעים - יקרב לאשמו,
- והשני - למעילתו.
- אחד יפה שתי סלעים, ואחד יפה עשרה זין -
- אחד לאשם, ואחד לחולין -
- אם היה של אשם יפה שתי סלעים - יקרב לאשמו,
- והשני - למעילתו,
- ויביא עימה - סלע וחומשה.
(ז) המפריש חטאתו ומת -
- לא יביאנה בנו אחריו,
- ולא יביאנה מחטא על חטא,
- אפילו על חלב שאכל אמש - לא יביאנה על חלב שאכל היום,
- שנאמר: "קרבנו, על חטאתו" (ויקרא ד כח) - שיהא קרבנו לשם חטאו.
(ח) מביאין מהקדש כשבה - שעירה.
- ומהקדש שעירה - כשבה.
- ומהקדש כשבה ושעירה - תורין ובני יונה.
- ומהקדש תורין ובני יונה - עשירית האיפה.
- כיצד? -
- הפריש לכשבה או לשעירה -
- העני - יביא עוף,
- העני - יביא עשירית האיפה.
- הפריש לעשירית האיפה -
- העשיר - יביא עוף,
- העשיר - יביא כשבה או שעירה.
- הפריש כשבה או שעירה ונסתאבה -
- אם רצה - יביא בדמיה עוף.
- הפריש עוף ונסתאב -
- לא יביא בדמיו עשירית האיפה - שאין לעוף פדיון.
- הפריש לכשבה או לשעירה -
(ט) רבי שמעון אומר:
- כבשים - קודמין לעיזים בכל מקום,
- יכול מפני שהן מובחרין מהן?
- תלמוד לומר "אם כבש יביא קרבנו לחטאת" (ויקרא ד לב) - מלמד ששניהם שקולין.
- תורין - קודמין לבני יונה בכל מקום,
- יכול מפני שהן מובחרין מהן?
- תלמוד לומר "ובן יונה או תור לחטאת" (ויקרא יב ו) - מלמד ששניהן שקולין.
- האב - קודם לאם בכל מקום,
- יכול שכבוד האב עודף על כבוד האם?
- תלמוד לומר "איש אימו ואביו תיראו" (ויקרא יט ג) - מלמד ששניהם שקולין.
- אבל אמרו חכמים -
- האב קודם לאם בכל מקום - מפני שהוא ואימו חייבין בכבוד אביו.
- וכן בתלמוד תורה -
- אם זכה הבן לפני הרב -
- הרב קודם את האב בכל מקום - מפני שהוא ואביו חייבין בכבוד רבו.
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה כריתות, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב