משנה כריתות ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


כריתות פרק ב', ב: משנה תוספתא בבלי


<< · משנה · סדר קדשים · מסכת כריתות · פרק שני ("ארבעה מחוסרי") · >>

פרקי מסכת כריתות: א ב ג ד ה ו

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א

ארבעה מחוסרי כפורים.

וארבעה מביאין על הזדון כשגגה.

אלו הן מחוסרי כפורים:

הזב, והזבה, והיולדת, והמצורע.

רבי אליעזר בן יעקב אומר, גר מחוסר כפרה, עד שיזרק עליו הדם.

ונזיר, ליינו ותגלחתו וטומאתו.

משנה ב

אלו מביאין על הזדון כשגגה:

הבא על השפחה, ונזיר שנטמא, ועל שבועת העדות, ועל שבועת הפקדון.

משנה ג

חמשה מביאין קרבן אחד על עבירות הרבה.

וחמשה מביאים קרבן עולה ויורד.

אלו מביאין קרבן אחד על עבירות הרבה:

הבא על השפחה ביאות הרבה, ונזיר שנטמא טומאות הרבה, והמקנא לאשתו על ידי אנשים הרבה, ומצורע שנתנגע נגעים הרבה.

הביא צפוריו ונתנגע, לא עלו לו, עד שיביא את חטאתו.

רבי יהודה אומר, עד שיביא את אשמו.

משנה ד

האשה שילדה ולדות הרבה.

הפילה בתוך שמונים נקבה וחזרה והפילה בתוך שמונים נקבה.

והמפלת תאומים.

רבי יהודה אומר, מביאה על הראשון ואינה מביאה על השני. מביאה על השלישי ואינה מביאה על הרביעי.

אלו מביאין קרבן עולה ויורד:

על שמיעת הקול, ועל ביטוי שפתים, ועל טומאת מקדש וקדשיו, והיולדת, והמצורע.

ומה בין השפחה לבין כל העריות?

שלא שוותה להן לא בעונש ולא בקרבן.

  • שכל העריות בחטאת, והשפחה באשם.
  • [ כל העריות בנקבה, ושפחה בזכר ].
  • כל העריות אחד האיש ואחד האשה שוין במכות ובקרבן, ובשפחה לא השוה את האיש לאשה במכות, ולא את האשה לאיש בקרבן.
  • כל העריות עשה בהן את המערה כגומר, וחייב על כל ביאה וביאה.
  • זה חומר החמיר בשפחה שעשה בה את המזיד כשוגג.

משנה ה

איזו היא שפחה, כל שחציה שפחה וחציה בת חורין, שנאמר (ויקרא יט) "והפדה לא נפדתה", דברי רבי עקיבא.

רבי ישמעאל אומר, זו היא שפחה ודאית.

רבי אלעזר בן עזריה אומר, כל העריות מפורשות, ומה שיור, אין לנו אלא שחציה שפחה וחציה בת חורין.

משנה ו

כל העריות, אחד גדול ואחד קטן, הקטן פטור.

אחד ער ואחד ישן, הישן פטור.

אחד שוגג ואחד מזיד, השוגג בחטאת והמזיד בהכרת.

משנה מנוקדת

(א) אַרְבָּעָה מְחֻסְּרֵי כִּפּוּרִים;
וְאַרְבָּעָה מְבִיאִין עַל הַזָּדוֹן כִּשְׁגָגָה.
אֵלּוּ הֵן מְחֻסְּרֵי כִּפּוּרִים:
הַזָּב, וְהַזָּבָה,
וְהַיּוֹלֶדֶת, וְהַמְּצֹרָע.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר:
גֵּר מְחֻסַּר כַּפָּרָה,
עַד שֶׁיִּזָרֵק עָלָיו הַדָּם.
וְנָזִיר,
לְיֵינוֹ וְתִגְלַחְתּוֹ וְטֻמְאָתוֹ:
(ב) אֵלּוּ מְבִיאִין עַל הַזָּדוֹן כִּשְׁגָגָה:
הַבָּא עַל הַשִּׁפְחָה,
וְנָזִיר שֶׁנִּטְמָא,
וְעַל שְׁבוּעַת הָעֵדוּת,
וְעַל שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן:
(ג) חֲמִשָּׁה מְבִיאִין קָרְבָּן אֶחָד עַל עֲבֵרוֹת הַרְבֵּה;
וַחֲמִשָּׁה מְבִיאִים קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד.
אֵלּוּ מְבִיאִין קָרְבָּן אֶחָד עַל עֲבֵרוֹת הַרְבֵּה:
הַבָּא עַל הַשִּׁפְחָה בִּיאוֹת הַרְבֵּה,
וְנָזִיר שֶׁנִּטְמָא טֻמְאוֹת הַרְבֵּה,
וְהַמְּקַנֵּא לְאִשְׁתּוֹ עַל יְדֵי אֲנָשִׁים הַרְבֵּה,
וּמְצֹרָע שֶׁנִּתְנַגַּע נְגָעִים הַרְבֵּה.
הֵבִיא צִפֳּרָיו וְנִתְנַגַּע,
לֹא עָלוּ לוֹ,
עַד שֶׁיָּבִיא אֶת חַטָּאתוֹ.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
עַד שֶׁיָּבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ:
(ד) הָאִשָּׁה שֶׁיָּלְדָה וְלָדוֹת הַרְבֵּה,
הִפִּילָה בְּתוֹךְ שְׁמוֹנִים נְקֵבָה,
וְחָזְרָה וְהִפִּילָה בְּתוֹךְ שְׁמוֹנִים נְקֵבָה,
וְהַמַּפֶּלֶת תְּאוֹמִים–
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
מְבִיאָה עַל הָרִאשׁוֹן,
וְאֵינָהּ מְבִיאָה עַל הַשֵּׁנִי;
מְבִיאָה עַל הַשְּׁלִישִׁי,
וְאֵינָהּ מְבִיאָה עַל הָרְבִיעִי.

אֵלּוּ מְבִיאִין קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד:

עַל שְׁמִיעַת הַקּוֹל,
וְעַל בִּטּוּי שְׂפָתַיִם,
וְעַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו,
וְהַיּוֹלֶדֶת,
וְהַמְּצֹרָע.

וּמַה בֵּין הַשִּׁפְחָה לְבֵין כָּל הָעֲרָיוֹת?

שֶׁלֹּא שָׁוְתָה לָהֶן,
לֹא בָּעֹנֶשׁ וְלֹא בַּקָּרְבָּן.
שֶׁכָּל הָעֲרָיוֹת בְּחַטָּאת,
וְהַשִּׁפְחָה בְּאָשָׁם;
כָּל הָעֲרָיוֹת בִּנְקֵבָה,
וְשִׁפְחָה בְּזָכָר.
כָּל הָעֲרָיוֹת,
אֶחָד הָאִישׁ וְאֶחָד הָאִשָּׁה
שָׁוִין בְּמַכּוֹת וּבְקָרְבָּן,
וּבְשִׁפְחָה
לֹא הִשְׁוָה אֶת הָאִישׁ לָאִשָּׁה בְּמַכּוֹת,
וְלֹא אֶת הָאִשָּׁה לָאִישׁ בְּקָרְבָּן.
כָּל הָעֲרָיוֹת
עָשָׂה בָּהֶן אֶת הַמְּעָרֶה כַּגּוֹמֵר,
וְחַיָּב עַל כָּל בִּיאָה וּבִיאָה.
זֶה חֹמֶר הֶחְמִיר בַּשִּׁפְחָה,
שֶׁעָשָׂה בָּהּ אֶת הַמֵּזִיד כְּשׁוֹגֵג:
(ה) אֵיזוֹ הִיא שִׁפְחָה?
כֹּל שֶׁחֶצְיָהּ שִׁפְחָה וְחֶצְיָהּ בַּת חוֹרִין,
שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט, כ): "וְהָפְדֵּה לֹא נִפְדָּתָה",
דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.
רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר:
זוֹ הִיא שִׁפְחָה וַדָּאִית.
רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר:
כָּל הָעֲרָיוֹת מְפֹרָשׁוֹת,
וּמַה שִּׁיּוּר?
אֵין לָנוּ אֶלָּא שֶׁחֶצְיָהּ שִׁפְחָה וְחֶצְיָהּ בַּת חוֹרִין:
(ו) כָּל הָעֲרָיוֹת,
אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן,
הַקָּטָן פָּטוּר;
אֶחָד עֵר וְאֶחָד יָשֵׁן,
הַיָּשֵׁן פָּטוּר;
אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד,
הַשּׁוֹגֵג בְּחַטָּאת, וְהַמֵּזִיד בְּהִכָּרֵת:


נוסח הרמב"ם

(א) ארבעה מחוסרי כפרה,

וארבעה מביאין על הזדון - כשגגה.
אלו הן מחוסרי כיפורים -
הזב, והזבה, והיולדת, והמצורע.
רבי אליעזר בן יעקב אומר:
גר מחוסר כיפורים - עד שיזרק עליו הדם.
ונזיר - ליינו, לתגלחתו, ולטומאתו.


(ב) ואלו מביאין על הזדון, כשגגה -

הבא על השפחה, ונזיר שנטמא,
ושבועת העדות, ושבועת הפיקדון.


(ג) חמישה מביאין קרבן אחד על עבירות הרבה,

וחמישה מביאין קרבן עולה ויורד.
אלו מביאין קרבן אחד על עבירות הרבה -
הבא על השפחה ביאות הרבה, ונזיר שנטמא טומאות הרבה,
והמקנא לאשתו על ידי אנשים הרבה, ומצורע שנתנגע נגעים הרבה.
הביא ציפוריו ונתנגע, הביא ציפוריו ונתנגע -
לא עלו לו - עד שיביא את חטאתו.
רבי יהודה אומר: עד שיביא את אשמו.


(ד) האישה שילדה ולדות הרבה,

הפילה בתוך שמונים נקבה, וחזרה והפילה בתוך שמונים נקבה,
המפלת תאומים -
רבי יהודה אומר:
מביאה על הראשון - ואינה מביאה על השני,
מביאה על השלישי - ואינה מביאה על הרביעי.


ואלו מביאין קרבן עולה ויורד -

על שמיעת הקול, ועל ביטוי שפתים,
ועל טומאת מקדש וקודשיו, והיולדת, והמצורע.
ומה בין שפחה לבין כל העריות -
שלא שוות להן - לא בעונש, ולא בקרבן,
שכל העריות בחטאת - והשפחה באשם.
וכל העריות, אחד האיש ואחד האישה - שווין במכות, ובקרבן,
ובשפחה - לא השוה האיש לאשה במכות, ולא את האשה לאיש בקרבן.
שכל העריות - עשה בהן את המערה כגומר, וחייב על כל ביאה וביאה,
החמיר בשפחה - שעשה בה את המזיד כשוגג.


(ה) איזו היא שפחה? -

כל שחציה שפחה, וחציה בת חורין,
שנאמר: "והופדה לא נפדתה" (ויקרא יט כ) - כדברי רבי עקיבה.
רבי ישמעאל אומר: זו היא שפחה ודאיית.
רבי אלעזר בן עזריה אומר:
כל העריות מפורשות,
ושיור אין לנו, אלא שחציה שפחה וחציה בת חורין.


(ו) כל העריות -

אחד גדול, ואחד קטן - הקטן פטור.
אחד ער, ואחד ישן - הישן פטור.
אחד שוגג, ואחד מזיד - השוגג בחטאת, והמזיד בהכרת.


פירושים

משנה כריתות, פרק ב':
הדף הראשי מהדורה מנוקדת נוסח הרמב"ם נוסח הדפוסים ברטנורא עיקר תוספות יום טוב