משנה כריתות ב א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת כריתות · פרק ב · משנה א | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

ארבעה א מחוסרי כפורים.

וארבעה ב מביאין על הזדון כשגגה.

אלו הן מחוסרי כפורים:

הזב, והזבה, והיולדת, והמצורע.

רבי אליעזר בן יעקב אומר, גר מחוסר כפרה, עד שיזרק עליו הדם.

ונזיר, ליינו ותגלחתו וטומאתו.

נוסח הרמב"ם

ארבעה מחוסרי כפרה וארבעה מביאין על הזדון כשגגה אלו הן מחוסרי כיפורים הזב והזבה והיולדת והמצורע רבי אליעזר בן יעקוב אומר גר מחוסר כיפורים עד שיזרק עליו הדם ונזיר ליינו לתגלחתו ולטומאתו.

פירוש הרמב"ם

ארבעה מחוסרי כפורים וארבעה מביאין כו': זב וזבה שנים ולא מנה מצורע ומצורעת מפני שעיקר טומאה בזב אינו טומאת זבה לפי שזבה אינה חייבת קרבן עד שתראה דם שלשה ימים זה אחר זה ואילו ראתה דם ביום אחד אלף ראיות דרך משל אינה חייבת בקרבן והזב יתחייב בקרבן משעה שיראה שלשה ראיות ואפי' ראה אותם בשעה אחת והוא מה שאמרו תלה הכתוב את הזב בראיות ואת הזבה בימים. וכבר זכרנו אלו הענינים בתחילת מגילה ובשמיני מפסחים ועוד יתבארו במקומותם במסכת זבים.

אבל מצורע ומצורעת עיקר טומאתן שוה לפי שנגע צרעת בשניהם כאחד כגריס ואין אנו אומרים הגיון זה מן הצרעת מטמא באנשים ואינו מטמא בנשים או להפך אלא זה דבר תורה שהקב"ה נתן הפרש בין זב לזבה ולא עשה כן בצרעת.

ואין מחלוקת רבי אליעזר וחכמים בענינים האלו אלא בגר שתנא קמא סבר הואיל שמל וטבל הותר לאכול בקדשים והקרבן מצוה בעלמא ורבי אליעזר אומר שהוא אסור לאכול בקדשים עד שיזרק עליו הדם אם הביא בהמה לכפרתו או עד שיביא קרבן העוף ולפי שבארנו בתחלת סדר זה שקרבן הגר גם כן שתי תורים או שני בני יונה ושניהם עולה הרי הוא כאילו אמר עד שיתמצה דמם

ות"ק קורא מחוסר כפורים כל מי שהבאת קרבנותיו מעכבתו מלאכול בקדשים ולפיכך לא מנה הנזיר שהבאת קרבנותיו מעכבתו מלשתות יין ומלטמא ומלגלח. ור' אליעזר קורא שם זה לכל מי שהבאת קרבנו מעכבתו מאיזה ענין שיהיה ואין הלכה כרבי אליעזר בן יעקב.

ואמרו ארבעה אע"פ שזכר המנין אחר כן לאפוקי מדר' אליעזר בן יעקב שאומר גר מחוסר כפורים:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

ארבעה מחוסרי כפרה - שמביאין כפרה ולא על חטא אלא לאכול בקדשים:

והמצורע - והא דלא חשיב נמי והמצורעת כי היכי דחשיב זב וזבה, לפי שזב וזבה עיקר טומאתן חלוקה, שזב מטמא בראיות ואפילו ראה שלש ראיות ביום אחד, טמא ומביא קרבן, וזבה אינה מביאה קרבן עד שתראה בשלשה ימים זה אחר זה, הלכך חשבינהו לתרתי, אבל מצורע ומצורעת אין עיקר ג טומאתן חלוקה, דשניהם שיעור טומאתן בכגריס:

גר מחוסר כפרה - ותנא קמא סבר, גר כיון שמל וטבל ד מותר לאכול בקדשים, ואין קרבן מעכבו אלא מלבוא בקהל, הלכך לא חשיב ליה בכלל מחוסרי כפרה:

עד שיזרק עליו הדם - אם הביא קרבן בהמה. ואם עולת העוף הביא ה, עד שיתמצה דמו על קיר המזבח:

ונזיר ליינו ולתגלחתו - קרבן נזיר מתיר לו לשתות יין ולתגלחת ולהטמא למתים, שאע"פ ששלמו ימי נזרו אינו מותר ביין ובתגלחת ולהטמא למתים עד שיביא קרבן. ות"ק לא חשיב נזיר, דלא תני אלא הנך דלאשתרויי בקדשים, ונזיר דמייתי קרבן, לאשתרויי ביין דחולין הוא:

פירוש תוספות יום טוב

ארבעה מחוסרי כפרה. מנינא לאפוקי מדראב"י שאומר גר מחוסר כפורים. גמ' רפ"ק ועמ"ש בריש ב"ק:

מחוסרי כפרה. לשון הר"ב שמביאים כפרה וכו' וז"ל רש"י מביאין חטאת כו':

וארבעה מביאין על הזדון כשגגה. מנינא לאפוקי מדר"ש דתניא רש"א שבועת הפקדון לא ניתן זדונה לכפרה. גמ' רפ"ק:

והמצורע. כתב הר"ב והא דלא חשיב נמי והמצורעת וכו' אין עיקר טומאתן חלוקה וכו' דאילו בשאר דברים חלוקים הם כדתנן ספ"ג דסוטה. גמ':

גר מחוסר כפרה. כתב הר"ב ות"ק סבר גר כיון שמל וטבל מותר לאכול בקדשים וכו'. דגר צריך מילה וטבילה וקרבן. מילה דכתיב (יהושע ח') כי מולים היו כל העם היוצאים. א"נ מהכא (יחזקאל ט"ז) ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך. פירש"י דם פסח ודם מילה. ע"כ. [והרמב"ם בהקדמה לסדר זה. וכן בחבורו ריש פי"ג מהלכות אסורי ביאה כתב. שנאמר בפסח מצרים (שמות י"ב) וכל ערל לא יאכל בו]. טבילה דכתיב (שם כ"ד) ויקח משה חצי הדם ויזרוק על העם. ואין (הרצאה) [הזאה] בלא טבילה [והרמב"ם כתב בחבורו (שם י"ט) וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלותם]. והרצאת דמים. דכתיב (שם כ"ד) וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות וגו'. גמ':

עד שיזרק עליו הדם. פי' הר"ב אם הביא קרבן בהמה ואם עולת העוף הביא וכו' דת"ר כי יגור אתכם גר וגו'. כאשר תעשו כן יעשה (במדבר ט"ו) מה אתם עולה ושלמים. אף הוא עולה ושלמים. שנאמר (שם) ככם כגר [*ואלא מיהת שלמים לאו דוקא. וסגי ליה בעולת בהמה מדאתרבו בסמוך לעוף. לבהמה לא כ"ש] מנין לרבות את העוף. ת"ל (ויקרא א') אשה ריח ניחוח לה'. איזה דבר שכולו לה' הוי אומר עולת העוף [שאין כהן נהנה ממנו. דבעולת בהמה איכא עורה לכהנים] יכול שאני מרבה אפילו מנחה ת"ל כן. להביא פרידה אחת א"א. שלא מצינו בכל התורה [בחובה. גמרא] והאיכא יולדת דמתייא בן יונה או תור לחטאת משום דאיכא כבש בהדה. גמרא. הלכך מביא שתי פרידות ושתיהן עולות שכולן לה':

ונזיר ליינו כו'. כתב הר"ב ות"ק לא חשיב נזיר. דלא תני אלא הנך דלאישתרויי בקדשים. ורבי אליעזר דקתני נזיר למשרי נפשיה נתני נמי נזיר טמא. כי קא מייתי קרבן למיחל עליה נזירות בטהרה הוא:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על המשנה) ד' מנינא לאפוקי מדראב"י:

(ב) (על המשנה) וד'. מנינא לאפוקי מדר"ש דתני רש"א שבוע' הפקדון לא ניתן זדונה לכפרה. גמ':

(ג) (על הברטנורא) דאילו בשאר דברים חלוקים הם כדתנן ספ"ג דסוטה. גמ':

(ד) (על הברטנורא) דגר צריך טילה וטבילה וקרבן וכולהו ילפי' להו מקראי בגמ':

(ה) (על הברטנורא) ובגמ' יליף לי' דגם בעוף סגי לי' והיינו שתי פרידות ושתיהן עולות:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

ד' מחוסרי כפרה:    רפ"ק דמכילתין. ופירוש מחוסרי כפרה מלאכול בקדשים עד שיביאו חטאת וכפרה לאו דוקא. ובגמרא התם ברפ"ק בעי מניינא למה לי ומשני לאפוקי מדר' אליעזר בן יעקב דאמר גר מחוסר כפרה וכו' משום הכי תני ארבעה:

וד' מביאין על הזדון וכו':    פ' בתרא דמכלתין דף כ"ה. והכא נמי בעי בלמרא בדפ"ק מניינא למה לי ומשני לאפוקי מדר"ש דתניא רש"א שבועת הפקדון לא ניתן זדונה לכפרה. וכתוב שם בגליון מהרא"ש ז"ל תימא מה צריך מניינא לאפוקי מר"ש הא קתני בהדיא שבועת הפקדון וי"ל דתנא מניינא דלא תטעה לשנות שבועת הפקדון אין מביא על הזדון כשוגג כר"ש להכי תנא מניינא דכולן שוין ע"כ:

הזב והזבה והיולדת והמצורע.:    כתב הרמב"ם ז"ל בספר המצות שלכן חשבו זב וזבה בשנים לפי שחלוקין בחוליין שהאיש מטמא בלובן והאשה באודם אבל מצורע ומצורעת חשבו אותם לאחת לפי שהחולי שוה בשניהם שהצרעת דבר שוה בכולן ע"כ. ודוקא בעיקר דין טומאתם הם שוין אבל מ"מ המצורע פורע ופורם ואין האשה פורעת ופורמת:

גר מחוסר כפרה:    פירש הקונטריס ואסור לאכול בקדשים ופוסל אשה בביאתו לכהונה ורבנן נמי אית להו הכי אלא לא חשבי ליה בהדי אינך משום דל"ד להו דזה מחוסר אף לבוא בקהל מה שאין כן באינך. גיליון. ורבי דדריש בברייתא בגמרא ככם כגר מה אבותיכם לא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דמים אף הם הגרים לא יכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דמים. כתב הרגמ"ה ז"ל דרבי לית דר"א בן יעקב דלמיכל קדשים מייתי קרבן אלא קסבר דלא מייתי קרבן אלא לאכשורי נפשיה בקהל ע"כ:

ונזיר ליינו וכו':    וראב"י דלא מני נזיר טמא ג"כ משום דכי מייתי קרבן למיחל עליה נזירות דטהרה הוא. וביד רפ"א דהלכות מחוסרי כפרה:


פירושים נוספים