משנה כריתות ב ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת כריתות · פרק ב · משנה ג | >>
חמשה ט מביאין קרבן אחד על עבירות הרבה.
וחמשה י מביאים קרבן עולה ויורד.
אלו מביאין קרבן אחד על עבירות הרבה:
הבא על השפחה ביאות הרבה, ונזיר שנטמא טומאות הרבה, והמקנא לאשתו על ידי אנשים הרבהיד, ומצורע שנתנגע נגעים הרבה.
הביא צפוריו טז ונתנגע, לא עלו לו, עד שיביא את חטאתו.
רבי יהודה אומר, עד שיביא את אשמו.
משנה מנוקדת
חֲמִשָּׁה מְבִיאִין קָרְבָּן אֶחָד עַל עֲבֵרוֹת הַרְבֵּה;
- וַחֲמִשָּׁה מְבִיאִים קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד.
- אֵלּוּ מְבִיאִין קָרְבָּן אֶחָד עַל עֲבֵרוֹת הַרְבֵּה:
- הַבָּא עַל הַשִּׁפְחָה בִּיאוֹת הַרְבֵּה,
- וְנָזִיר שֶׁנִּטְמָא טֻמְאוֹת הַרְבֵּה,
- וְהַמְּקַנֵּא לְאִשְׁתּוֹ עַל יְדֵי אֲנָשִׁים הַרְבֵּה,
- וּמְצֹרָע שֶׁנִּתְנַגַּע נְגָעִים הַרְבֵּה.
- הֵבִיא צִפֳּרָיו וְנִתְנַגַּע,
- לֹא עָלוּ לוֹ,
- עַד שֶׁיָּבִיא אֶת חַטָּאתוֹ.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- עַד שֶׁיָּבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ:
- לֹא עָלוּ לוֹ,
נוסח הרמב"ם
חמישה מביאין קרבן אחד על עבירות הרבה,
- וחמישה מביאין קרבן עולה ויורד.
- אלו מביאין קרבן אחד על עבירות הרבה -
- הבא על השפחה ביאות הרבה, ונזיר שנטמא טומאות הרבה,
- והמקנא לאשתו על ידי אנשים הרבה, ומצורע שנתנגע נגעים הרבה.
- הביא ציפוריו ונתנגע, הביא ציפוריו ונתנגע -
- לא עלו לו - עד שיביא את חטאתו.
- רבי יהודה אומר: עד שיביא את אשמו.
פירוש הרמב"ם
נאמר בבועל שפחה חרופה "וכפר עליו הכהן באיל האשם"(ויקרא יט, כב), אמרו שעניינו מכל חטא שחטא בבעילה זו איל האשם מכפר עליו. ואין זה אלא כשבא ביאות הרבה על שפחה אחת, אבל כל זמן שבא על שפחות הרבה ואפילו היה בהעלם אחת חייב קרבן על כל אחת ואחת, אמרו "והיא שפחה, לחייב על כל שפחה ושפחה".
ואמרו בנזיר שנטמא טומאות הרבה - אינו רוצה לומר שנטמא טומאות הרבה ביום אחד דרך משל, לפי שזהו עניין מבואר ואין אומרים על זה טומאות הרבה, אבל עניינו מה שאני אומר לך, וזה שהנזיר אם יטמא במת יעמוד שבעה ימים כדין כל טמא, וביום השביעי יגלח ראשו, וביום השמיני יביא קרבנותיו, והימים הראשונים יפלו ויתחיל למנות ימי הנזירות כמו שאמרו בששי מנזיר, ואין בזה מחלוקת.
ואמר רחמנא "וקדש את ראשו ביום ההוא"(במדבר ו, יא), ועל זה היה מחלוקת. רבי אומר, הוא יום שמיני, וביום הזה תחול עליו נזירות טהרה. ורבי יוסי ברבי יהודה אומר, הוא יום השביעי שהוא יום תגלחתו, ואחר התגלחת תחול עליו נזירות טהרה. ורבי יוסי אומר, שהנזיר אם נטמא בשביעי וחזר ונטמא בשביעי, ואף על פי שכבר חלה עליו נזירות טהרה, טומאה אחת היא חשובה וחייב בקרבן אחד הואיל ולא יצא מטומאה ראשונה לשניה שהיא ראויה לקרבן. ולפיכך אמר חמשה מביאין קרבן אחד על עבירות הרבה כדי שיכניס הנזיר לדברי רבי יוסי. אבל על דעת רבי הרי הם ארבעה, לפי שאין מונין הנזיר שנטמא בשביעי, לפי שזה אצלו אין צריך למשא ומתן הואיל ולא חלה עליו נזירות טהרה עד היום השמיני.
ומה שאמר במצורע לא עלו לו, שהוא מורה על שמביא צפרים אחרים, אינו רוצה לומר שיביא שתי קרבנות לפי שכבר אמר יביא קרבן אחד על נגעים הרבה ואפילו נתרפא וחזר ונתנגע אלף פעמים. אבל רוצה לומר שמי שמביא צפרים והוא עני ואחר כך העשיר או עשיר ואחר כך העני, אין אנו אומרים יביא קרבן כפי עניינו בשעת הבאת צפרים, לפי שלא יקבע בעניות ולא בעשירות עד שיביא חטאתו, וכשהוא מביא חטאתו אם היה עני בשעת הבאה יביא שאר קרבנותיו קרבן עני ואפילו העשיר, ואם היה עשיר בשעת הבאת חטאתו יביא שאר קרבנותיו קרבן עשיר ואפילו העני.
ורבי יהודה אומר, כשעת הבאת אשמו (אין) חוששין.
(ואינה) [ונראה לי ש]הלכה [כרבי יהודה]:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
הבא על שפחה חרופה ביאות הרבה - דכתיב (ויקרא יט) וכפר עליו הכהן באיל האשם וגו' על חטאתו אשר חטא, והוה מצי למכתב על חטאתו ולשתוק, מאי אשר חטא, לרבות חטאים הרבה. והני מילי כשבא ביאות הרבה על שפחה אחת יא, אבל בא על שפחות הרבה ואפילו בהעלם אחד, חייב על כל שפחה ושפחה, דכתיב והיא שפחה, לחייב על כל שפחה ושפחה:
ונזיר שנטמא טומאות הרבה - כשנטמא בתוך שבעת ימי טומאתו לא צריכא למימר דאינו מביא אלא קרבן אחד, דטומאה אריכתא היא, כי צריכא לנטמא ביום השביעי שהוא יום תגלחתו. וסבר האי תנא דקרא דכתיב (במדבר ו) וקדש את ראשו ביום ההוא, ביום שביעי שהוא יום תגלחתו קאמר, שנזירות טהרה חלה עליו באותו יום, והשתא סלקא דעתך אמינא כי נטמא תרי זימני בשביעי יב הוו להו טומאות הרבה, דהא התחילה נזירות דטהרה, וליחייב שתי קרבנות, קמשמע לן דלענין קרבן לא מיחייב אלא חד יג, דלא אתא זה לשעה הראויה לקרבן, דאע"ג דנזירות טהרה אתחלה לה מיום השביעי, שעה הראויה לקרבן אינה אלא מיום השמיני:
המקנא לאשתו ע"י אנשים הרבה - דכתיב (שם ה) זאת תורת הקנאות תורה אחת לקנאות הרבה:
ומצורע שנתנגע נגעים הרבה - כגון שנתנגע ונתרפא נתנגע ונתרפא פעמים הרבה, אינו מביא אלא קרבן אחד על כולם, דכתיב (ויקרא י,, ד) זאת תהיה תורת המצורע, תורה אחת למצורע פעמים הרבה טו:
הביא צפורים ונתנגע - בגמרא מפרש דהכי קתני, לא עלו צפורים להקבע בעניות ובעשירות. שאם היה עני בשעת [הבאת] צפורים והעשיר קודם שיביא חטאתו, צריך להביא קרבן עשיר. ואם היה עשיר והעני מביא קרבן דלות עד שיביא חטאתו. דבתר חטאת אזלינן בין בעניות בין בעשירות, דכתיב (שם) אשר לא תשיג ידו בטהרתו, כשלא תשיג ידו בשעת טהרתו יביא בדלות ואע"פ שהעשיר אחר כן, והאי טהרתו היינו חטאת שהוא כפרתו:
עד שיביא אשמו - דבטהרתו, אשמו משמע, שנותן מדמו על בהונותיו ומכשירו לאכול בקדשים. ואין הלכה כרבי יהודה יז:
פירוש תוספות יום טוב
חמשה מביאין קרבן א' וכו'. מנינא לאפוקי רבי דסבר [כדאיתא בגמ'] [לעיל דף ב'] וקדש את ראשו ביום ההוא יום שמיני ונזיר שנטמא בשביעי טומאה אריכתא היא כאילו נטמא בתוך השבעה:
וחמשה מביאין קרבן עולה ויורד. מנינא למה לי. לאפוקי מדר"א דאמר נשיא מביא שעיר. פירש"י דבסוף פ"ב דהוריות. תנן אין ב"ד חייבין על שמיעת הקול וכו'. והנשיא כיוצא בהן דפטור. משום דיורד לא שכיחא בנשיא. ור"א [לא] אמר [אלא] בטומאת מקדש דיש בו כרת וחטאת (קבועה) [כבקבוע] מביא שעיר כדינו בכל המצות שבתורה. [*ותנא הכא חמשה לאשמעינן דכל המביא על עבירות הללו אינו מביא אלא קרבן עולה ויורד. ולא תימא סמי מכאן מקדש וקדשיו לאוקמי כר"א דאמר נשיא מביא [עליה] קרבן קבוע. ע"כ]:
הבא על השפחה ביאות הרבה כו'. פי' הר"ב דכתיב וכפר עליו וגו'. מאי אשר חטא לרבות חטאים הרבה. וז"ל הרמב"ם בפ"ט מה' שגגות. כיצד הבא על השפחה ביאות הרבה בזדון. או שבא עליה בשגגה ונודע לו. וחזר ובא עליה בשגגה ונודע לו. אפי' מאה פעמים במאה העלמות [דאי לא הויין. ידיעות בינתים. בשאר איסורין נמי אינו חייב אלא חטאת אחת. כדתנן בפ' דלקמן מ"ב והכי איתא בפ"ז דשבת דף ע"ב] מקריב אשם א' ומתכפר לו על הכל על הזדונות שבה ועל השגגות. ע"כ. ומ"ש הר"ב דכתיב והיא שפחה כו' כדדרשי בריש (פרקין) [פ"ק] מואל אשה. גמ' [לעיל דף ב']:
ונזיר שנטמא טומאות הרבה. כתב הר"ב כי צריכא לנטמא ביום השביעי וכו' והשתא סד"א כי נטמא תרי זימני בשביעי פי' לאחר שגלח וטבל ליחייב שתי קרבנות. שכיון שלא הביא קרבנותיו והוא כבר נטהר ראוי לכשיחזור ויתטמא שיביא קרבן על כל טומאה וטומאה. ומ"ש קמ"ל. דלענין קרבן לא מחייב אלא חד. וחד מיהא חייב. משום טומאה זו דטומאה אחריתי היא. הואיל וטבל בו ביום. כך פירש"י פ"ג דנזיר ד' י"ח [ד"ה כגון]. ואין נראה כן מדבריו דמכילתין רפ"ק אבל כשנטמא טומאות הרבה ביום השמיני. שהוא ראוי להביא קרבנותיו. חייב קרבן על כל טומאה וטומאה. כל זמן שלא הביא קרבנותיו. ודעת הרמב"ם בזה. להלכה. תמצא לקמן בסמוך:
המקנא לאשתו. מביא מנחת שעורים אחת לכולן כשהוא משקה. רש"י:
ומצורע שנתנגע נגעים הרבה. פירש הר"ב כגון שנתנגע ונתרפא. נתנגע ונתרפא. ואיכא למידק אי הכא נמי כשהיה ראוי להביא קרבנותיו. אי מתחייב קרבן על כל נגע ונגע כמו בנזיר. והרמב"ם בפ"ה מהלכות מחוסרי כפרה כתב מצורע שנתנגע אחר שהביא אשמו צריך קרבן אחר לצרעת שנייה. וכן אם הביא אשמו ונתנגע. צריך קרבן על כל אחת ואחת. ע"כ. והיינו כדין הנזיר. דאיהו סבירא ליה הכי בנזיר. שאינו מתחייב בקרבן על כל טומאה וטומאה. אע"פ שבא לשעה הראויה לקרבן. אלא אם הביא חטאתו ונטמא. כמו שפסק בפ"ו מהלכות נזירות. וטעמא דפסק כחכמים [דנזיר די"ח] דפליגי אהאי תנא דסבר דבשעה הראויה לקרבן תליא. כמבואר שם בכסף משנה. ויראה לי שדין זה דמצורע למדו הרמב"ם מדין הנזיר. וזה טעם מרווח יותר. ממ"ש הכ"מ במצורע דדייק מהגמ' ע"ש. והשתא לתנא דאליביה מפרשינן למתני' דבשעה הראוי לקרבן תליא מלתא בנזיר. ה"ה במצורע. ועיין בפי' הר"ב במשנה י' פ"ד דנגעים:
הביא צפוריו. אותן שתי צפורים חיות אחת לשחיטה ואחת לשילוח. ולאו קרבן נינהו. רש"י:
רבי יהודה אומר עד שיביא את אשמו. כתב הר"ב ואין הלכה כר' יהודה. וכ"כ הרמב"ם בפירושו. ותמיהה לי דבפרק בתרא דנגעים משנה י"א שנויה ג"כ מחלוקת זו. ושם פסקו דהלכה כר"י וכן פסק בחבורו סוף הל' מחוסרי כפרה. והטעם מבואר דהתם שנויה ברישא דברי ר"ש. ור"ש ור"י הלכה כר"י. וא"ת ונסמוך אסתמא דהכא י"ל דאיכא למסמך טפי אפלוגתא דהתם דהוא בדוכתיה והכא אגב גררא הוא דמתני כך נ"ל. ושוב ראיתי בפי' הרמב"ם דנא"י שהוגה בכאן והנראה לי שהלכה כר"י:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ט) (על המשנה) חמשה. מנינא לאפוקי רבי דסבר וקדש את ראשו ביום ההוא ביום השמיני. ונזיר שנטמא בשביעי טומאה אריכתא הוא כאלו נטמא בתוך השבעה:
(י) (על המשנה) וחמשה. מנינא לאפוקי. מדר"א דאמר נשיא מביא שעיר בטומאת מקדש וקדשיו. ועתוי"ט:
(יא) (על הברטנורא) בזדון או בשוגג ובידיע' בנתיים דאל"ה אפי' בשאר איסורים אינו חייב אלא א' כדלק' פ"ג מ"ב:
(יב) (על הברטנורא) פי' לאחר שגלח וטבל ליחייב שתי קרבנו'. שכיון שלא הביא קרבנותיו והוא כבר נטהר ראוי לכשיחזיר ויתטמא שיביא קרבן על כל טומאה וטומאה דטומאה אחריתי היא. הואיל וטבל בו ביום:
(יג) (על הברטנורא) וחד מיהא חייב משום טומאה זו. רש"י בנזיר. ואין נראה כן מדבריו במכילתין ריש פרק קמא אבל כשנטמא טומאות הרבה ביום השמיני. שהוא ראוי להביא קרבנותיו חייב קרבן על כל טומאה וטומאה. כל זמן שלא הביא קרבנותיו:
(יד) (על המשנה) המקנא כו'. מביא מנחת שעורים אחת לכולן כשהוא משקה. רש"י:
(טו) (על הברטנורא) ואיכא למידק אי הכי נמי כשהיה ראוי להביא קרבנותיו אי מחייב קרבן על כל נגע ונגע כמו בנזיר ונראה דשוין הן. ועתוי"ט:
(טז) (על המשנה) צפוריו. אותן שתי צפורים חיות אחת לשחיטה ואחת לשילוח. ולאו קרבן ננהו. רש"י:
(יז) (על הברטנורא) וכן כתב הר"מ ותימא דבפרק י"ד דנגעים משנה י"א פסקו כר' יהודה כו' ובנוסח ארץ ישראל הוגה בכאן והנראה לי שהלכה כר' יהודה. ועתוי"ט:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
חמשה מביאין קרבן אחד על עבירות.: בגמ' לעיל בספ"ק פריך רבא אההיא אוקמתא דברייתא דקתני זב שראה שלש ראיות בליל שמיני דאינו מביא דאוקימנא דר"ל דאינו מביא אלא קרבן אחד על זיבות הרבה פריך דא"כ ליתנייה הכא גבי חמשה מביאין קרבן א' על עבירות הרבה ומשני משום דלא פסיקא לי' דא"ר יוחנן וכו' פירוש כיון דזימנין דאראיות דלילה נמי מיחייב כגון ראה אתת בליל שמיני ושתים ביום המחרת מש"ה לא קתני:
הבא על השפחה: ביאות הרבה ביד פ"ג דהלכות איסורי ביאה סימן י"ד ובפ"ט דהלכות שגגות סימן ה':
ונזיר שנטמא טומאות הרבה וכו': לשון רעז"ל עד וסבר האי תנא וכו' אמר המלקט ור' יוסי בר' יהודה היא ולהכי חנא ברישא מניינא חמשה מביאין וכו' דלא תימא מתניתין רבי היא דפליג אר' יוסי בר' יהודה וסמי מכאן נזיר. ופירש ר"י הא דלא צריך קרא לומר דחייב קרבן אחד על עבירות הרבה בנזיר כמו דצריך במצורע וביולדת ובשפחה ובמקנא משום דמסברא נפיק דאי נטמא בז' וחזר ונטמא בז' בין לרבי בין לר' יוסי בר' יהודה אינו חייב אלא קרבן א' דהא דצריך קרא גבי יולדת לומר דפטור בקרבי אחד תוך מלאת היינו משום דאלידה קפיד רחמנא אבל גבי נזיר לא צריך קרא דכיון דנטמא בשביעי וחזר ונטמא בז' כולהו טומאה אריכתא היא כיון דלא יצאה שעה אחת ראויה להביא בה קרבן כדמפרש תלמודא ואי בנטמא בשמיני פשיטא דחייב על כל אחת ואחת ואע"ג דצריך קרא דוזאת לחלק בין לפני מלאת ובין לאחר מלאת גבי יולדת. שאני התם משום דכתיב תורת וסד"א דפטור בקרבן א' לפני מלאת ולאחר מלאת כדאשכחן גבי מצורע דאמרינן הביא צפורין ונתנגע דפטור באותן צפורין משמע אפילו בשמיני כן נמצא בתוספות כתיבת יד. וז"ל רוספי הרא"ש ז"ל וחזר ונטמא בשביעי כיון דלא יצאה שעה הראויה להקריב בה קרבן אינו חייב אלא אחת. תימא מנלן. הא ביולדת איצטריך קרא דאינו חייב אלא אתת במפלת תוך מלאת ולדות הרבה ואפשר דבנזיר טמא נמי דרשינן זאת תורת הנזיר שמביא קרבן א' על טומאות הרבה. אבל תימא דלא מייתי תלמודא הך דרשא כמו דמייתי אשארא עכ"ל ז"ל. וביד פ' ששי דהלכות נזירות סימן ט"ו. עוד היה צריך לומר בפי' רעז"ל קמ"ל דלענין קרבן לא מיחייב אלא חד דלא יצא אדם זה לשעה וכו':
והמקנא לאשתו על ידי אנשים הרבה: ביד פ"א דהל' סוטה סימן ג' ובפ"ד סימן ט"ז. ובטור א"ה סי' קע"ח:
הביא צפוריו ונתנגע הביא צפוריו ונתנגע לא עלתה לו וכו': כך צ"ל. ופירש רש"י ז"ל הביא צפוריו אותן שתי חיות אחת לשחיטה ואחת לשלוח ולאו קרבן נינהו ע"כ. ובגמרא מפרש דחסורי מחסרא והכי קתני הביא צפוריו וכו' אינו מביא חלא קרבן אחד ולענין אקבועי בעניות ועשירות לא עלו צפורין וכו' כדמפרש רעז"ל. וביד בפ"ה דהלכות מחוסרי כפרה הימן ח':
ר' יהודה אומר עד שיביא אשמו: ות"ק היינו ר"ש:
ור' אליעזר בן יעקב: פליג עלייהו דהכל הולך אחר הצפורים וכמו שכתבתי בס"פ בתרא דנגעים בס"ד:
ונזיר שנטמא טומאות הרבה: כתב הר"ב ז"ל כי צריכא לנטמא ביום השביעי וכו' השתא סד"א כי נטמא תרי זימני בשביעי פירוש לאחר שגלח וטבל ליחייב שתי קרבנות שכיון שלא הביא קרבנותיו והוא כבר נטהר ראוי לכשיחזיר ויתטמא שיביא קרבן על כל טומאה וטומאה: [הגה"ה לשון הר"ס אוחנא ז"ל תרי זימני בשביעי פירוש נטמא בשביעי זה וחזר ונטמא בשביעי אחר ע"כ. עוד כתב אלשון הרמב"ם ז"ל שפירש ור' יוסי אומר שהנזיר אם נטמא בשביעי וחזר ונטמא בשביעי וכו' פירוש אם נטמא בשביעי זה וחזר ונטמא בשביעי האחר טומאה אחת היא חשובה אבל אם נטמא בשמיני זה וחזר ונטמא בשמיני האחר הואיל ונטמא בשעה שיצא לשעה הראויה לקרבן חייב שתי קרבנות לכ"ע ע"כ:]
תפארת ישראל
יכין
וחמשה מביאים קרבן עולה ויורד: שעלה ונתרבה קרבנו כשהוא עשיר, ויורד ונתמעט קרבנו כשהוא עני:
הבא על השפחה ביאות הרבה: אבל בבעל שפחות הרבה אפילו בהעלם א', חייב על כל א' וא' לבד, משום דהגופות חלוקות, ובכה"ג רבייא קרא שיתחייב קרבנות הרבה [ועי' חולין דפ"ב ב']:
ונזיר שנטמא טומאות הרבה: ואפילו נטמא טומאות הרבה ביום ז' לטהרתו. ואפילו למ"ד שביום ז' אחר גלוח וטבילה כבר חל עליו נזירות טהרה, אפ"ה כיון דלא אתא עדיין לשעה שראוייה לקרבן עד יום ח', להכי לא מחשבו כל הטומאות שביני ביני רק כטומאה אחת. ולרמב"ם [פ"ו מנזירות] אפילו נטמא טומאות הרבה ביום ח', דיינינן לכולהו כטומאה א'. ורק כשהביא כבר חטאתו על טומאה הראשונה, אז צריך להביא קרבנות לבד על טומאה ב':
על ידי אנשים הרבה: שמביא מנחת שעורים כשישקנה מים המרים ודי לכולן בא':
ומצורע שנתנגע נגעים הרבה: שנתנגע ונתרפא, וחזר ונתנגע ונתרפא. דרק בנתנגע נגע ב' אחר שהביא חטאתו לת"ק ואשמו לר"י, אז מביא קרבן על כל נגע ונגע:
הביא צפוריו: היינו ב' צפרים שמביא המצורע, א' לשחיטה וא' לשלוח. ואינן קרבן:
ונתנגע לא עלו לו עד שיביא את חטאתו: אינו ר"ל שצריך להביא צפרים אחרים על הנגע הראשון, ליתא, דהרי אמרינן ברישא דדיינינן נגע הראשון וב' כנגע א', א"כ גבי צפרים נמי כשיביאם על נגע ב' יעלו לו גם על נגע א'. רק ר"ל שלא עלו לו הצפרים לנגע ראשון להיות לה לגמר טהרה. וחסורי מחסרא וה"ק, אפילו הביא כבר הצפרים וחזר ונתנגע לא עלו לו כלומר לא הועילו לו לחלקן, רק מחשב הכל כצרעת א', ואינו מביא על שניהן רק קרבן א'. וגם למקבעיני' בעניות ועשירות לא עלו לו הצפרים, דאם כשהביא הצפרים היה עשיר, ואח"כ כשרוצה להביא חטאתו היה עני, או איפכא הכל הולך אחר מעמדו בשעת הבאת חטאתו:
רבי יהודה אומר עד שיביא את אשמו: פליגי בקרא דאם לא תשיג ידו בטהרתו, אי בטהרתו ר"ל חטאת או אשם. בנדה [ד"ע ע"ב] אמר שמואל באין חולק דס"ל כת"ק. ואפ"ה קיי"ל כר"י [רמב"ם ד"ה ממחוסכ"פ]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת