לדלג לתוכן

משנה כריתות ו רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

(א) המביא אשם תלוי, ונודע לו שלא חטא -

אם עד שלא נשחט -
יצא וירעה בעדר - דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרין: ירעה עד שיסתאב,
וימכר - ויפלו דמיו לנדבה.
רבי אליעזר אומר: יקרב,
שאם אינו בא על חטא זה - הרי הוא בא על חטא אחר.
אם משנשחט נודע לו -
הדם ישפך - והבשר יצא לבית השריפה.
נזרק הדם - הבשר יאכל.
רבי יוסי אומר: אפילו הדם בכוס - יזרק, והבשר יאכל.


(ב) אשם ודאי אינו כן -

אם עד שלא נשחט - יצא וירעה בעדר.
אם משנשחט - הרי זה יקבר.
נזרק הדם - הבשר יצא לבית השריפה.
שור הנסקל אינו כן -
אם עד שלא נסקל - יצא וירעה בעדר.
אם משנסקל - מותר בהניה.
עגלה ערופה אינה כן -
אם עד שלא נערפה - תצא ותרעה בעדר.
אם משנערפה - תיקבר במקומה,
שעל ספק באת מתחילתה - כיפרה ספקה, והלכה לה.


(ג) רבי אליעזר אומר:

מתנדב אדם אשם תלוי - בכל יום, ובכל שעה שירצה,
והוא היה נקרא - אשם חסידים.
אמרו עליו על בבא בן בוטא,
שהיה מתנדב אשם תלוי בכל יום - חוץ מאחר יום הכיפורים יום אחד.
אמר: המעון הזה,
אילו היו מניחים לי - הייתי מביא,
אלא אומרין לי: המתן - עד שתיכנס לספק.
וחכמים אומרין:
אין מביאין אשם תלוי - אלא על דבר שזדונו כרת, ושגגתו חטאת.


(ד) חייבי חטאות ואשמות ודאין -

שעבר עליהם יום הכיפורים - חייבין להביא לאחר יום הכיפורים.
וחייבי אשמות תלויים - פטורים.
מי שבא על ידו ספק עבירה ביום הכיפורים -
אפילו עם חשיכה - פטור, שכל היום מכפר.


(ה) האשה שיש עליה חטאת העוף בספק -

ועבר עליה יום הכיפורים - חייבת להביא לאחר יום הכיפורים,
מפני שהיא מכשרתה לאכל בזבחים.
חטאת העוף הבאה על הספק -
אם משנמלקה נודע לה - הרי זו תקבר.


(ו) המפריש שתי סלעים לאשם -

ולקח בהן שני אילים לאשם -
אם היה אחד מהן יפה שתי סלעים - יקרב לאשמו,
והשני - ירעה עד שיסתאב, וימכר, ויפלו דמיו לנדבה.
לקח בהן שני אילים לחולין -
אחד יפה שתי סלעים, ואחד יפה עשרה זין -
היפה שתי סלעים - יקרב לאשמו,
והשני - למעילתו.
אחד לאשם, ואחד לחולין -
אם היה של אשם יפה שתי סלעים - יקרב לאשמו,
והשני - למעילתו,
ויביא עימה - סלע וחומשה.


(ז) המפריש חטאתו ומת -

לא יביאנה בנו אחריו,
ולא יביאנה מחטא על חטא,
אפילו על חלב שאכל אמש - לא יביאנה על חלב שאכל היום,
שנאמר: "קרבנו, על חטאתו" (ויקרא ד כח) - שיהא קרבנו לשם חטאו.


(ח) מביאין מהקדש כשבה - שעירה.

ומהקדש שעירה - כשבה.
ומהקדש כשבה ושעירה - תורין ובני יונה.
ומהקדש תורין ובני יונה - עשירית האיפה.
כיצד? -
הפריש לכשבה או לשעירה -
העני - יביא עוף,
העני - יביא עשירית האיפה.
הפריש לעשירית האיפה -
העשיר - יביא עוף,
העשיר - יביא כשבה או שעירה.
הפריש כשבה או שעירה ונסתאבה -
אם רצה - יביא בדמיה עוף.
הפריש עוף ונסתאב -
לא יביא בדמיו עשירית האיפה - שאין לעוף פדיון.


(ט) רבי שמעון אומר:

כבשים - קודמין לעיזים בכל מקום,
יכול מפני שהן מובחרין מהן?
תלמוד לומר "אם כבש יביא קרבנו לחטאת" (ויקרא ד לב) - מלמד ששניהם שקולין.
תורין - קודמין לבני יונה בכל מקום,
יכול מפני שהן מובחרין מהן?
תלמוד לומר "ובן יונה או תור לחטאת" (ויקרא יב ו) - מלמד ששניהן שקולין.
האב - קודם לאם בכל מקום,
יכול שכבוד האב עודף על כבוד האם?
תלמוד לומר "איש אימו ואביו תיראו" (ויקרא יט ג) - מלמד ששניהם שקולין.
אבל אמרו חכמים -
האב קודם לאם בכל מקום - מפני שהוא ואימו חייבין בכבוד אביו.
וכן בתלמוד תורה -
אם זכה הבן לפני הרב -
הרב קודם את האב בכל מקום - מפני שהוא ואביו חייבין בכבוד רבו.


הדף הראשי של משנה כריתות ו