משנה כריתות ו א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת כריתות · פרק ו · משנה א | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

המביא אשם תלוי, ונודע לו שלא חטא, אם עד שלא נשחט, יצא וירעה בעדר, דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים, ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה.

רבי אליעזר אומר, יקרב, שאם א אינו בא על חטא זה, הרי הוא בא על חטא אחר.

אם משנשחט נודע לו, הדם ישפךב, והבשר יצא לבית השרפה.

נזרק הדם, הבשר יאכל.

רבי יוסי אומר, אפילו הדם בכוס, יזרק, והבשר יאכל.

נוסח הרמב"ם

המביא אשם תלוי ונודע לו שלא חטא אם עד שלא נשחט יצא וירעה בעדר דברי רבי מאיר וחכמים אומרין ירעה עד שיסתאב ויימכר וייפלו דמיו לנדבה רבי אליעזר אומר יקרב שאם אינו בא על חטא זה הרי הוא בא על חטא אחר אם משנשחט נודע לו הדם יישפך והבשר יצא לבית השריפה נזרק הדם הבשר ייאכל רבי יוסי אומר אפילו הדם בכוס ייזרק והבשר יאכל.

פירוש הרמב"ם

המביא אשם תלוי ונודע לו שלא חטא אם עד כו': ר' מאיר אומר כיון דלא צריך ליה לא מקדיש ליה ולא מקדיש אלא על ספק וכשידע נסתלקה קדושה וחכמים אומרים לב אדם חולה מן העונות ואע"פ שנסתפק בחטא הואיל והקדיש חלה קדושה עליו לפי שגמר בלבו להקדישו ולפיכך ירעה עד שיסתאב וימכר ומקריב בדמיו עולת נדבה והלכה כחכמים ואין הלכה כרבי אליעזר ולא כר' יוסי לפי שר' יוסי אומר כלי שרת מקדשין את הפסול לקרב וכל העומד לזרוק כזרוק דמי וכל זה נדחה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

המביא אשם תלוי - יצא ויראה בעדר. עם שאר צאנו כחולין גמורים. דסבר ר' מאיר, כיון דלא צריך ליה לא מקדיש ליה:

ירעה עד שיסתאב - דמתוך שלבו נוקפו בשעת ההפרשה ומתירא מספק החטא, גמר ומקדיש ליה ואע"פ שלא יצטרך, הלכך ירעה עד שיפול בו מום ויפלו דמיו לנדבה להביא מהן עולת נדבה. והלכה כחכמים:

הדם ישפך - לאמה שבמקדש [צ"ל שבעזרה]:

לבית השריפה - ואע"ג דחולין שנשחטו בעזרה טעונים קבורה, האי הוי כזבח פסול שטעון שריפה ג:

נזרק הדם - קודם שנודע לו:

יאכל - הבשר. דרחמנא אמר (ויקרא ה) והוא לא ידע ונסח לו, בשעת סליחה לא תהא ידיעה. והכא נמי בשעת זריקת הדם דהיינו שעת סליחה לא היתה ידיעה, והרי גמר כל כפרת ספיקו, והוה ליה אשם תלו. כשר ד:

אפילו הדם בכוס יזרק - דסבר רבי יוסי כלי שרת מקדשין את הפסול ליקרב, וכל העומד ליזרק כזרוק דמי, והוי כאילו נזרק הדם כבר קודם שהיתה לו ידיעה. ואין הלכה כר' יוסי:

פירוש תוספות יום טוב

ויפלו דמיו לנדבה. עיין במשנה ג' פ"ג דתמורה:

רבי אליעזר אומר יקרב שאם אינו בא על חטא זה כו'. ר"א לטעמיה דאמר במשנה ג' מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום כו':

הדם ישפך. אפילו לרבנן דאמרי דעבדי מיניה עולת נדבה. היינו דוקא לדמיו אבל איהו גופיה מודו דזבח פסול הוא. א"נ כיון דבשעת שחיטה לא היה ראוי לעולה. שעדיין לא נודע לו. לכך [לא] יקריבהו עולה אחר שחיטה. תוס':

והבשר יצא לבית השרפה. כתב הר"ב ואע"ג דחולין [שנשחטו] בעזרה טעונים קבורה האי הוי כזבח פסול שטעון שרפה וכן פירש"י. ותמיהני דהא אמרן דגמר ומקדיש ליה. וא"כ מעיקרא לאו קושיא. דהא לא הוי חולין בעזרה. ועוד היכי מתרץ דהוי כזבח פסול. הא זבח פסול ממש הוא. ובגמ' יצא לבית השרפה. אלמא חולין שנשחטו בעזרה בשרפה. ורמינהו אשם ודאי אינו כן כו'. משנשחט יקבר. אמר רבה אשם ודאי על אשם תלוי קא רמית. אשם ודאי כיון דלא צריך ליה לא מקדש ליה. אשם תלוי מתוך שלבו נוקפו גומר ומקדשו. אלא אי קשיא. אשם ודאי על אשם ודאי קשיא. דקתני ה"ז יקבר אימא סיפא והבשר יצא לבית השרפה. הא ודאי תברא. מי ששנה זו לא שנה זו. רב אשי אמר רישא דקתני באשם תלוי והבשר יצא לבית השרפה ל"ק. דמתחזי כזבח פסול. והשתא קשיא אדרב אשי מה שהקשיתי על הר"ב. דהיכי קאמר כזבח פסול. הא זבח פסול ממש הוא דכיון דאמרי רבנן ירעה עד שיסתאב על כרחין טעמייהו משום דגמר ומקדיש כמו שכתב הר"ב לעיל כדאיתא בגמרא דריש פרקין. ובודאי דמש"ה כתב רש"י דה"ג רב אשי אמר משום דמיחזי כזבח פסול. ואשם ודאי קא מתרץ רב אשי דמיחזי שלאחר זריקה אירע בו פסול. ואתי למימר קדשים שנפסלו נקברים. ע"כ. וא"כ אין כאן תירוץ במשנתינו דהכא אלא הא דאמרן משום דגמר ומקדיש. והוו כשאר קדשים שאירע בהן פסול ובשרפה. והדרא קושיא לדוכתין. דהיאך מפרשים רש"י והר"ב דטעמא משום דהוי כזבח פסול. וראיתי להתוס' שמפרשים כולה סוגיא. דלרבנן לא פריך. שהרי אשם תלוי אף כי נודע לו קודם שחיטה. אינו חולין. אלא קדיש לדמיו. וא"כ לאחר שחיטה פשיטא דבשרפה הוי. ואמאי קרי ליה חולין בעזרה. אלא לר"מ דוקא פריך. דאמר אף אשם תלוי כי נודע קודם שחיטה ירעה בעדר עם שאר צאנו דחולין גמורין הוי. ואפ"ה קאמר הבשר יצא לבית השרפה. וניחא דקרי ליה חולין בעזרה ולהכי פריך. ומשני אשם תלוי מתוך שלבו נוקפו כו'. ואע"ג דר"מ לית ליה לבו נוקפו כו'. היינו דוקא קודם שחיטה. אבל לאחר שחיטה. גמר בלבו ומקדשו ולכך בשרפה. ורב אשי משני אשם ודאי על אשם ודאי דהיכא דנזרק נראה כזבח פסול ולכך ישרף. אבל רישא דמשנשחטה ולא נזרק עדיין. יקבר. דכיון דלא נזרק לא נראה הזבח פסול. אבל אשם תלוי דבא על הספק. גם לפני זריקה ישרף. דמיחזי יותר כזבח פסול. עכ"ד. והשתא י"ל דמשום ר"מ הוא דמפרשים משום דהוי כזבח פסול. אבל לרבנן לא צריך. ומעיקרא לא קשיא דלאו חולין בעזרה הן אלא קדשים גמורים דגמר ומקדיש:

הבשר יאכל. כתב הר"ב. דרחמנא אמר והוא לא ידע ונסלח לו וגו' וה"ל אשם תלוי כשר. שהרי על הספק בא מתחלה וכפר הספק והלך. רש"י:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על המשנה) שאם כו'. ר' אליעזר לטעמיה דאמר במשנה ג' מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום. תוי"ט. ועתו"ח:

(ב) (על המשנה) ישפך. אפי' לרבנן דאמרי דעבדי' מיניה עולת נדבה. היינו דוקא לדמיו אבל איהו גופיה מודו דזבח פסול הוא. אי נמי כיון דבשעת שחיטה לא היה ראוי לעולה. שעדיין לא נודע לו לכך לא יקריבוהו עולה אחר שחיטה. תוס':

(ג) (על הברטנורא) רש"י. ותמיהני דהא אמרן בגמר ומקדיש ליה ואם כן מעיקרא לאו קושיא דהא לא הוי חולין בעזרה. ועתוי"ט:

(ד) (על הברטנורא) שהרי על הספק בא מתחלה וכיפר הספק והלך. רש"י:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

המביא אשם תלוי וכו':    פ' המנחות דף ק"ב ותוספת פ' אותו ואת בנו (חולין דף פ"ב) ותוס' פ"ק דסוטה דף ו'. ועיין במ"ש בפ"ג דסוטה סימן ו'. ופירש הרגמ"ה ז"ל המביא אשם תלוי על ספק חיוב חטאת ואח"כ נודע לו שלא חטא כגון שהיו לפניו שתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן ואין ידוע איזו אכל והפריש אשם תלוי ואח"כ נודע לו שלא חטא שהוכרה זו שנשתיירה שהיא של חלב ע"כ. והכי מפרש לה אביי בגמרא. אבל רבה מפרש מתניתין ג"כ בשהפריש האשם תלוי על פי עדים שאמרו לו ספק חלב אכלת ונודע לו שלא חטא כגון שהוזמו כמו שאכתוב בסמוך:

יצא וירעה בעדר דברי ר"מ.:    בת"כ פ' ויקרא בדבורא דחטאות פכ"א תניא כה"ג דכולהו מתניתין עד סוף סימן ג'. ובגמרא תנא בין שנודע לו שחטא ובין שנודע לו שלא חטא פליגי ר"מ ורבנן. בנודע לו שחטא להודיעך כחו דר"מ דאע"ג דידע שחטא וסד"א איגלאי מילתא למפרע דצריך ליה ולהוי קדוש קמ"ל דלא דכיון דבעידנא דאפרשיה לא הוה צריך ליה הלכך לא הוה מקדיש ליה. נודע לו שלא חטא להודיעך כחו דרבנן דאע"ג דידע דלא חטא כיון דבעידניה דאפרשיה לבו נוקפו הוה הלכך גמר ומקדיש ליה ופירש הרגמ"ה ז"ל בנודע לו שחטא להודיעך כחו דר"מ דאע"ג דידע שחטא וסד"א איגלאי מילתא למפרע דצריך ליה ולהוי קדוש קמ"ל דלא דכיון דבעידנא דאפרשיה לא הוה צריך ליה דלא הוה ידע דודאי חטא הלכך לא הוה מקדיש לאלתר לגמרי אלא השתא וכיון שנודע לו שחטא קודם שנשחט האשם יביא חטאת והאשם יצא לחולין וירעה בעדר. ופליגי אפילו בנודע לו שלא חטא להודיעך כחן דרבנן דאע"ג דנודע לו עד שלא נשחט דסד"א איגלאי מילתא למפרע דלא אקדשיה אפ"ה קסברי רבנן דקדיש דכיון דלבו נוקפו גמר והקדישו הלכך ירעה עד שיסתאב עכ"ל ז"ל. עוד בגמרא אמר רב ששת מודה ר"מ לחכמים במפריש שני אשמות תלויין לאחריות ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה מ"ט דהא ודאי כיון דהפריש תרי גלי דעתיה דלבו נוקפו וגמר ואקדשיה. ועוד איתא בגמרא אמר רב יהודה אמר רב מודים חכמים לר"מ באשם תלוי שהוזמו עדיו אחר שהפרישו שיצא וירעה בעדר מ"ט ע"כ ל"פ רבנן עליה דר"מ אלא היכא דאפרשיה על פי עצמו דאמרינן לבו נוקפו אבל היכא דע"פ עדים אפרשיה לא הוה סמיך עילוייהו דעדים דסבר דילמא אתו אחרים ומזמי להו ולא גמר אקדשיה. ורבה פליג עליה וכמו שכתבתי. וריש לקיש ס"ל כרב יהודה ור' יוחנן כרבה. והרגמ"ה ז"ל גריס ר' אלעזר במקום ר"ל:

ויפלו דמיו לנדבה:    פירש הרא"ש ז"ל יפלו דמיו לנדבה קתני יביא בדמיה עולה לא קתני דאז הוה משמע שיביא נסכים משלו אלא לנדבה קתני דהיינו לקיץ המזבח ונסכיו קרבין משל צבור ע"כ:

ר' אליעזר אומר יקרב:    שאם אינו בא על חטא זה הרי הוא בא על חטא אחר. בגמרא פריך לר"א למה לי חטא האמר ר"א מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום ותירץ רב אשי ר' אליעזר דאמרו לו לבבא בן בוטא הוא דבעי ספק חטא כדתנן במתניתין דבסמוך אלא אומרים לי המתן עד שתכנס לספק. פירש רש"י ז"ל דאיסור כל דהו בעינן אי עשה אי לאו אי כרת ע"כ אבל לקמן בגמ' מפרש רבא טעמא דאמרו לו דאמר קרא אשר לא תיעשנה בשגגה ואשם והאי קרא באשם תלוי כתיב ופירש רש"י ז"ל שם והכי משמע קרא אפילו ליכא שגגה אלא במידי דלאו דהיינו בלא תיעשנה חייב כגון אם אכל נבלה וכיוצא בהן דאוסור לאו ע"כ:

אם משנשחט נודע לו הדם ישפך:    תוס' פ' היה נוטל (סוטה דף כ"ג) ומתניתין לר"מ אתי שפיר דחולין בעזרה נינהו אלא אפילו לרבנן נמי דאמרי דעבדי מיניה עולת נדבה היינו דוקא לדמיו אבל איהו גופיה מודו דזבח פסול ולא מתכשר לעולה. א"נ כיון דבשעת שחיטה לא היה ראוי לעולה שעדיין לא נודע לו לכך לא יקריבהו לעולה אחר שחיטה תוס' ז"ל:

הבשר יצא לבית השרפה:    אבל בסיפא גבי אשם ודאי קתני דיקבר דאשם תלוי מתוך שלבו נוקפו גמר ומקדישו אפילו מספק הלכך יצא לבית השריפה כשאר כל פסולי המוקדשין ואפילו לר"מ דפליג ברישא בנודע לו קודם שחטא דירעה בעדר עם שאר צאנו דחולין גמורין הוי הכא בנודע לו לאחר שנשחט מודי להו לרבנן דלבו נוקפו וגמר ומקדישו:

ר' יוסי אומר אפי' הדם בכוס יזרק:    דס"ל לר"י דכלי שרת מקדשים את הפסול הכי מפרש טעמיה דר"י בגמרא. ואפשר לומר דדייק ליה תלמודא מדלא קאמר אפי' נתקבל הדם בכלי. וביד פ"ג דהל' פסולי המוקדשין סי' י"ט ובפ"ד סי' י"ט ובפ' י"ט סימן י'. ועי' תוי"ט ד"ה והבשר יצא לבית השריפה וכו' עד ולהכי פריך ומשני. בגמ' משני רבא אידי ואידי לר"מ אתי שפיר והא דקאמר גבי ודאי יקבר משום דחולין גמורים הוי שהרי הפרישו על הודאי וכי איגלאי מילתא שטעה חולין הוי אבל אשם תלוי מתוך שלבו נוקפו וכו':


פירושים נוספים