משנה כריתות ו ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת כריתות · פרק ו · משנה ח | >>
מביאין מהקדש כשבה, שעירה.
מהקדש שעירה, כשבה.
מהקדש כשבה ושעירה, תורין ובני יונה.
מהקדש תורין ובני יונה, עשירית האיפה.
כיצד, הפריש לכשבה או לשעירה, העני, יביא עוף.
העני, יביא עשירית האיפה.
הפריש לעשירית האיפה, העשיר, יביא עוף.
העשיר, יביא כשבה ושעירה.
[ הפריש כשבה או שעירה ונסתאבו, אם רצה יביא בדמיהן עוף.
הפריש עוף ונסתאב, לא יביא בדמיו עשירית האיפה, שאין לעוף פדיון ].
מְבִיאִין מֵהֶקְדֵּשׁ כִּשְׂבָּה, שְׂעִירָה;
- מֵהֶקְדֵּשׁ שְׂעִירָה, כִּשְׂבָּה.
- מֵהֶקְדֵּשׁ כִּשְׂבָּה וּשְׂעִירָה, תּוֹרִין וּבְנֵי יוֹנָה;
- מֵהֶקְדֵּשׁ תּוֹרִין וּבְנֵי יוֹנָה, עֲשִׂירִית הָאֵיפָה.
- כֵּיצַד?
- הִפְרִישׁ לְכִשְׂבָּה אוֹ לִשְׂעִירָה,
- הֶעֱנִי,
- יָבִיא עוֹף;
- הֶעֱנִי,
- יָבִיא עֲשִׂירִית הָאֵיפָה.
- הֶעֱנִי,
- הִפְרִישׁ לַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה,
- הֶעֱשִׁיר,
- יָבִיא עוֹף;
- הֶעֱשִׁיר,
- יָבִיא כִּשְׂבָּה וּשְׂעִירָה.
- הֶעֱשִׁיר,
- הִפְרִישׁ כִּשְׂבָּה אוֹ שְׂעִירָה וְנִסְתָּאֲבוּ,
- אִם רָצָה יָבִיא בִּדְמֵיהֶן עוֹף.
- הִפְרִישׁ עוֹף וְנִסְתָּאֵב,
- לֹא יָבִיא בְּדָמָיו עֲשִׂירִית הָאֵיפָה,
- שֶׁאֵין לָעוֹף פִּדְיוֹן:
- לֹא יָבִיא בְּדָמָיו עֲשִׂירִית הָאֵיפָה,
מביאין מהקדש כשבה - שעירה.
- ומהקדש שעירה - כשבה.
- ומהקדש כשבה ושעירה - תורין ובני יונה.
- ומהקדש תורין ובני יונה - עשירית האיפה.
- כיצד? -
- הפריש לכשבה או לשעירה -
- העני - יביא עוף,
- העני - יביא עשירית האיפה.
- הפריש לעשירית האיפה -
- העשיר - יביא עוף,
- העשיר - יביא כשבה או שעירה.
- הפריש כשבה או שעירה ונסתאבה -
- אם רצה - יביא בדמיה עוף.
- הפריש עוף ונסתאב -
- לא יביא בדמיו עשירית האיפה - שאין לעוף פדיון.
- הפריש לכשבה או לשעירה -
כבר נתבאר בשני ממסכתא זו, שמכלל המביאין עולה ויורד, מטמא מקדש, ושוגג בשבועת ביטוי, והמשקר שבועת העדות והוא שמכונה בשמיעת הקול שנאמר "ושמעה קול אלה, והוא עד"(ויקרא ה, א). ואלו השלשה יביאו קרבנן בדלי דלות, רוצה לומר שחייב אם עשיר הוא כשבה או שעירה, ואם לא מצאה ידו יביא שתי תורים או שני בני יונה, ואם לא מצאה ידו יביא עשירית האיפה, הרי קרבנותם של אלו כשבה או שעירה או עוף או סולת.
וכל זמן שהפריש מעות לקחת בהם אחת מאלו הארבעה קרבנות והעני, יש לו להביא מאותן המעות קרבן שיהיה פחות ממנו מאלו הארבעה מינים ויהנה בנותר. וכן אם הפריש מעות לקרבן עני והעשיר, מוסיף עליו, וכבר בארנו באיזה צד. וראיות כל זה הוא מה שנאמר "מחטאתו אשר חטא"(ויקרא יט, כב), ללמדנו שמביא ממקצת הדבר שהפריש לחטאתו מה שמתכפר בו על חטאתו.
ואמר רחמנא "ואם כל בהמה טמאה אשר לא יקריבו ממנה קרבן לה'"(ויקרא כז, יא), אמרו "אינו מדבר אלא בפסולי המוקדשים שיפדו". וזה מבואר מן התורה לפי שבהמה טמאה כבר ביאר אותה ואמר "ואם בבהמה הטמאה, ופדה בערכך"(ויקרא כז, כז), אחר כך אמר בפסולי המוקדשין "והעמיד הבהמה לפני הכהן"(ויקרא כז, כז) ולא אמר "והעמיד אותה", ולפיכך אמרו בסיפרא "הבהמה נפדית, ואין העופות והלבונה והעצים וכלי שרת נפדים":
מביאים מהקדש כשבה שעירה - אם הפריש מעות ליקח כשבה לחטאתו, יכול ליקח בהן שעירה אם ירצה:
הפריש לכשבה או לשעירה - הפריש מעות לקנות בהן כשבה או שעירה :
העני, יביא בהן עוף - והשאר חולין, דכתיב בקרבן עולה ויורד גבי כשבה ושעירה, מחטאתו אשר חטא, דמשמע ממקצת הדבר שהפריש לחטאתו, שאם העני יביא עוף ממקצת דמים הללו. וגבי עוף נמי כתיב מחטאתו יד, דמשמע דאם העני יותר מביא ממקצת דמי העוף עשירית האיפה, וגבי עשירית האיפה כתיב על חטאתו טו, דמשמע אם העשיר יוסיף על הדמים הללו ויביא עוף, או אם העשיר יותר יביא כשבה או שעירה:
ונסתאבה - הוממה:
אם רצה יביא בדמיהן עוף - כגון אם העני:
שאין לעוף פדיון - דבפסולי המוקדשים כתיב (ויקרא כז) והעמיד את הבהמה לפני הכהן, והיה אפשר שיאמר והעמיד אותה, מה תלמוד לומר הבהמה, לומר לך בהמה נפדית ואין עופות ולא עצים ולא לבונה ולא כלי שרת נפדים:
העני יביא בהן עוף. כתב הר"ב והשאר חולין. וכ"כ הרמב"ם. והוא מוכרח דאל"כ מה הועיל לו. וז"ל הרמב"ם בפ"ה מהלכות פסולי המוקדשין. מביא תחתיהם עוף ומחללן על העוף. דאל"כ במה יצאו לחולין. והיינו נמי דתנן בסיפא שאין לעוף פדיון. והא דמוכח במשנה ה' פ"ב דשקלים. דמותר חטאת נדבה. כדפירש שם הר"ב. כתב הרמב"ם שם דההיא בחטאת קבועה:
יביא בהן עוף. כתב הר"ב דכתיב בקרבן עולה ויורד גבי כשבה ושעירה מחטאתו אשר חטא וכו'. וגבי עוף נמי כתיב מחטאתו וכו'. ואיצטריך למכתב מחטאתו גבי כשבה. או שעירה. ואצטריך למכתב גבי עוף. דאי כתב גבי כשבה ושעירה לחוד. ה"א התם כי מיעני מייתי עוף דתרווייהו מיני דמים נינהו. אבל עשירית האיפה דלאו מינא דדמים נינהו. מייתי עשירית האיפה מן ביתיה והלין מעות דאפריש יפלו לנדבה אהכי הדר כתיב קרא מחטאתו גבי עוף. למימרא דמהקדש דעוף נמי מייתי עשירית האיפה גמ'. וכתב הר"ב וגבי עשירית האיפה כתיב על חטאתו כו'. ובעוף לא כתיב. מפרש בגמ'. דאי הוה כתיב גבי עוף ה"א כי מפריש מעות [לעוף והעשיר] הוא דמוסיף עליהן. ומייתי כשבה או שעירה דתרווייהו מיני דמים נינהו אבל הפריש מעות לעשירית האיפה. והעשיר. אי לא העשיר טובא נייתי עוף. ואם העשיר טובא נייתי כשבה או שעירה [מביתיה] והלין מעות דאפריש יפלו לנדבה. אהכי כתב בעשירית האיפה. וכיון דכתיב בעשירית האיפה. דאינה מיני דמים. ואפ"ה מייתי מיניה עוף. כ"ש מעוף לכשבה או שעירה:
שאין לעוף פדיון. עיין רפי"ב דמנחות:
(יג) (על ה) לשון הר"מ מביא תחתיהם עוף ומחללן על העוף. דאם לא כן במה יצאו לחולין. והיינו נמי דתנן בסיפא שאין לעוף פדיון. עתוי"ט:
(יד) (על הברטנורא) ואיצטריך בשניהם דאי כתב גבי כשבה ושעיר' לחוד הוה אמינא התם כי מיעני מייתי עוף דתרוייהו מיני דמים ננהו. אבל עשירית האיפה דלאו מינא דדמים ננהו. מייתי עשירית האיפה מן ביתיה. והלין מעות דאפריש יפלו לנדבה אהכי הדר קרא מחטאתו גבי עוף למימרא דמהקדש דעוף נמי מייתי עשירית האיפה. גמ':
(טו) (על הברטנורא) ובעוף לא כתיב דכ"ש הוא וכדלעיל בסמוך:
מביאין מהקדש וכו': שנויה היא בת"כ פ' ויקרא סוף פרשה י"ז פיסקא עשירית דדבורא דחטאות וע"ש בספר קרבן אהרן:
העני יביא עוף: והשאר חולין. וכתוב בגליון מהר"י ז"ל ויותר נראה דהשאר לנדבה ובקונטרס לא רצה לפרש כן דכיון שלא יצאו מידי הקדש למה יחליף דין קרבן עשיר שהפריש דכל עיקר דשינה הכתוב בעשירות היינו טעמא דחס רחמנא עליה אבל זה שלא ירויח למה ישתנה דינו אם לא שיצא לחולין ויהיה שלו ע"כ:
הפריש לכשבה או לשעירה וכו': ילפינן לה בגמרא בברייתא דכתיב מחטאתו וכו' כדפירש רעז"ל ובגמרא ואיצטריך למיכתב מחטאתו גבי כשבה או שעירה ואיצטריך למיכתב גבי עוף דאי כתב גבי כשבה או שעירה לחוד ה"א כי מיעני מהלין מעות נחלינון על עוף משום דכשבה ועוף תרוייהו מיני דמים נינהו אבל עשירית האיפה דלאו מינא דדמים נינהו אי לא כתיב קרא מחטאתו גבי עוף הו"א כי מפריש מעות לקינו ומיעני לא מייתי עשירית האפה דלאו מינא דדמים הוא אלא מייתי עשירית האיפה מן בייתיה והלין מעות דאפריש יפלו לנדבה אהכי הדר כתיב קרא מחטאתו גבי עוף למימרא דמהקדשו דעוף נמי מייתי עשירית. [הגה"ה וקשה לא ליכתוב מחטאת רק גבי עוף ומדאמר דמדמי עוף מייתי עשירית כל שכן מדמי כשבה עוף כדדרשינן על חטאת בעשירית האיפה תרתי עוף ובהמה ושמא אי לאו דחזינן תרי קראי מחטאתו בכשבה ובעוף לא דרשינן תרתי מקרא דעל חטאתו דנבי עשירית גליון ממהר"י ז"ל]. ומ"ט כתב על חטאתו גבי עשירית האיפה דאי כתיב על חטאתו גבי עוף לחוד ה"א כי מפריש מעות לקנו והעשיר הוא דמוסיף עליהון ומייתי כשבה או שעירה דתרויהו מיני דמים נינהו. אבל הפריש מעות לעשירית האיפה והעשיר הלין דמפריש אי לא העשיר טובא נייתי עוף ואם העשיר טובא נייתי כשבה או שעירה והלין מעות דאפריש יפלו לנדבה אהכי כתיב קרא בהדין חטאת בעשירות ודלות מחטאתו וגבי דלי דלות על חטאתו למידרש כדאמרינן:
הפריש כשבה או שעירה ונסתאבה: אם רצה יביא בדמיה עוף אם העני. וכי תימא הכא למה תנא רצה ולעיל לא תני ליה ושמא משום דבעי למיתני בעוף לא יביא תנא הכא רצה א"נ דבגמרא איכא קרא מחטאתו למידרש דאם הפריש כשבה יביא עוף עוף יביא עשירית האיפה הלכך זקוק להביא עוף וקרא איירי במפריש מעות ולא במפריש כשבה ונסתאבה ולא חזינן מקרא שמוטל למכרה ולהביא בדמיה עוף אלא ברצונו תלוי אם רצה למכרה ואם רצה יביא מדמיה כשבה אחרת ע"כ גליון מהר"י ז"ל. וביד בפ"ה דהלכות פסולי המוקדשין סי' ט' י' ובפרק עשירי דהלכות שגגות סימן י' י"א. וז"ל בספר מוגה מי שהפריש לכבשה של חטאתו וצרך ה"ז מביא שעירה ע"כ. וכך הוא ר"ל וצרך פירש ירד מנכסיו אלא משום דהפרש מועט בין כשבה לשעירה לא תנא והעני כדקתני התם באינך באבי אחריני אבל גבי הפריש מעות לבני יונה או לתורים קתני שאם העני יביא עשירית האיפה חדא משום דנקט לשון משנתנו ועוד שאפשר שיהיה הפרש גדול בין עוף לעשירית האיפה וכדתנן לעיל ספ"א מעשה שעמדו קנין בירושלים בדינרי זהב. וכבר אפשר שהיא הגה"ה שאינה צריכה כ"כ אלא גרסינן כמו שהוא בדפוס וצרך להן ה"ז מביא וכו' והמעיין יבחר. ופירש הרגמ"ה ז"ל אם רצה יביא בדמיה עוף אם העני והמותר לנדבה ואם לא רצה יפריש מביתו עוף ע"כ. אבל דעת רוב המפרשים ז"ל שהמותר חולין וכדפירש רעז"ל. ואי קשיא התנן בפ' שני דמסכת שקלים דמותר חטאת לנדבה והיכי משמע מהכא דמותריהם חולין תריץ דהתם מיירי דוקא בחטאת קבועה והכא מיירי בקרבן עולה ויורד וכן כתב שם הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהל' פסולי המוקדשין ה"ט:
שאין לעוף פדיון: וכדתנן ר"פ המנחות והנסכים:
יכין
מביאין מהקדש כשבה: ר"ל כשהפריש מעות ליקח כשבה לחטאת, רשאי ליקח בהמעות שעירה לחטאת. וכמו כן להיפך. דכל המחוייב חטאת יכול להביא כשבה או שעירה כמו שירצה:
מהקדש כשבה ושעירה: ר"ל אי שעירה:
תורין ובני יונה: ר"ל או בני יונה:
כיצד: אב' בבות דסיפא קאי:
הפריש: מעות לחטאת:
יביא עוף: והמעות הנותר יהיה חולין. [ואע"ג דהמעות נתפס בקדושה, דהרי בשהפריש מעות לחטאתו ומת, ילכו לים המלח [כתמורה פ"ד מ"ב], וא"כ ה"נ אמאי השאר חולין, קדושה שבהן להיכן הלכה [כפסחים דל"ד ב' ]. נ"ל דשאני הכא דרבייא קרא, דכתיב בקרבן עולה ויורד שמביא חטאת, וכפר עליו הכהן מחטאתו [ויקרא ה' פ"ו ופ"י ופסוק י"ב], משמע ממקצת דבר שהפריש יביא חטאת, והיינו בהעני. דאף על גב דעני שהביא קרבן עשיר יצא [ולא להיפוך] ויוכל להביא שפיר כשבה או שעירה. היינו בדיעבד, אבל לכתחילה צריך קרבן עני דוקא]:
יביא כשבה ושעירה: דכתיב בעשירית האיפה [שם] על חטאתו, משמע דבהעשיר יוסיף על הדמים, להפריש לעשירית האיפה, ויביא עוף, אע"ג דעשירית האיפה אינה מין דמים, כמו שיקריב השתא. וא"כ כ"ש כשהפריש מעות לעוף והעשיר, יוכל להוסיף עליהן להביא כשבה, דשניהן מיני דמים. ולא אמרינן שהמעות שהפריש יפלו לנדבה:
ונסתאבו: שהוממו:
אם רצה יביא בדמיהן עוף: אם העני. דאל"כ עשיר שהביא קרבן עני לא יצא:
הפריש עוף ונסתאב: והוא נעשה עני. ומיירי שיבש גפו וכדומה בחסר אבר, דאל"כ הרי אין תמות וזכרות בעופות [כתמורה פ"ו מ"ד ]:
לא יביא בדמיו עשירית האיפה: ה"ה לא כשבה ושעירה, רק נקט עשירית האיפה מדאין מנוי שיתעשר דאתעשר אל תאשר [כגיטין ד"ל ב']:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת