משנה תמורה ו ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת תמורה · פרק ו · משנה ד | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

נתן לה כספים, הרי אלו מותרין.

יינות, שמנים, וסלתות, וכל דבר שכיוצא בו קרב על גבי מזבח, אסור.

נתן לה מוקדשין, הרי אלו מותרין.

עופות, הרי אלו אסורין.

שהיה בדין, מה אם המוקדשין שהמום פוסל בהם, אין אתנן ומחיר חל עליהן, עופות שאין המום פוסל בהן, אינו בדין שלא יהא אתנן ומחיר חל עליהן, תלמוד לומר (שם) "לכל נדר", להביא את העוף.

נוסח הרמב"ם

נתן לה מעות ולקחה בהן בהמה מותרת לגבי המזבח יינות שמנים וסלתות וכל דבר שכיוצא בו קרב לגבי המזבח אסור נתן לה מוקדשין הרי אלו מותרין עופות הרי אלו אסורין שהיה בדין מה אם מוקדשין שהמום פוסל בהן אין אתנן ומחיר חל עליהן עופות שאין המום פוסל בהן אינו דין שלא יהו אתנן ומחיר חל עליהן תלמוד לומר לכל נדר (דברים כג יט) לרבות את העופות ויהו מוקדשין אתנן ומחיר חל עליהן מקל וחומר ומה עופות שאין המום פוסל בהן אתנן ומחיר חל עליהן מוקדשין שהמום פוסל בהן אינו דין שיהא אתנן ומחיר חל עליהן תלמוד לומר לכל נדר להוציא את הנדור.

פירוש הרמב"ם

נתן לה כספים הרי אלו מותרים יינות שמנים כו': כבר בארנו משביעי מזבחים שרוב המומין הפוסלין בבהמה אינן פוסלין בעוף אמרו תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעוף והביא ראיה לכל נדר להביא את העוף לפי שהעוף יבא בנדר ונדבה כמו שנתבאר פעמים הרבה ודע שאם נתן לה חטים ועשאן סלת זיתים ועשאן שמן ענבים ועשאן יין הרי כלם מותרים לגבי מזבח לפי שהם אמרו שניהם ולא שנוייהן ולא ולדותיהן:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

נתן לה כספים הרי אלו מותרים - לקנות מהן בהמה לקרבן וסולת למנחות:

יינות שמנים וסלתות אסורים - אבל חטים ועשאן סולת זיתים ועשאן שמן ענבים ועשאן יין, הרי אלו מותרים, דדרשינן שניהם, הם ולא שנוייהן ולא ולדותיהן:

נתן לה מוקדשים - כגון הפריש טלה על פסחו ולאחר זמן אמר לזונה הבעלי לי והימני על פסחי באתננך. סלקא דעתך אמינא הואיל ואדם רשאי למנות אחרים על פסחו י, ממוניה הוא, ואימא ליחול עליה אתנן, קמשמע לן דלא. דאמר קרא לכל נדר, להוציא את הנדור כבר:

עופות - של חולין:

הרי אלו - פסולים להקרבה, שאתנן ומחיר חל עליהן:

עופות שאין המום פוסל בהן - דאמר קרא (ויקרא כב) תמים זכר [בבקר] בכשבים, תמות וזכרות בבהמות, ואין תמות וזכרות בעוף:

לכל נדר - כל, להביא את העוף, שאף הוא בא בנדר, שאתנן ומחיר חלים עליו:

פירוש תוספות יום טוב

יינות שמנים כו'. וכתב הר"ב אבל חטים ועשאן סולת כו' דדרשינן שניהם ולא שנוייהן כו' הם דריש והכי איתא בהדיא בגמ' [דף ל' ע"ב]:

נתן לה מוקדשים. פי' הר"ב כגון הפריש טלה לפסחו כו' סד"א הואיל ואדם רשאי למנות אחרים על פסחו פי' ולוקח המעות מאותן אחרים והן חולין אצלו שע"מ כן הקדישו ישראל פסחיהן. כדאיתא בברייתא. ואע"ג דבברייתא תני אין לו. ממנה אחר עמו כו' אורחא דמלתא נקט וה"ה יש לו והכי ת"ר בפרק ח' דפסחים דף פ"ט [ע"ב] הממנה אחרים עמו על פסחו ועל חגיגתו מעות שבידו חולין והיינו דסתם הר"ב וכתב הואיל ואדם רשאי כו'.

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(י) (על הברטנורא) פירוש, ולוקח המעות מאותן אחרים והן חולין אצלו. גמרא. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

נתן לה כספים:    ירושלמי ספ"א דבכורים ודפסחים פרק האשה דף ל"ו ע"א:

הרי אלו מותרין:    פירוש מותר לקנות מהם בהמה למזבח. ובגמרא כתיבת יד מ"ט אתנן כתיב ולא כתיב באתנן זונה ועוד היינו חלופיהן וולדותיהן ופירוש הרגמ"ה ז"ל ולא כתב באתנן כלומר מה שלקוח מאתנן. ועוד אי אמרת מה שלקחה בהמה באתנן אסורה א"כ היינו ולדותיהן שבאו מן אתנן ומתניתין קתני ולדותיהן מותרין דאמר קרא הן ולא ולדותיהן ע"כ:

נתן לה מוקדשין:    בבלי פסחים פרק האשה דף צ' ברייתא קרובה ללשון מתניתין מסיים בה התם וגם בגמרא דהכא ויהיו מוקדשין אתנן ומחיר חל עליהם מקל וחומר ומה עופות שאין המום פוסל בהן אתנן ומחיר חל עליהם מוקדשין שהמום פוסל בהם אינו דין שיהא אתנן ומחיר חל עליהם ת"ל לכל נדר להוציא את הנדור ופרכינן טעמא דמעטינהו קרא הא לא מעטינהו קרא ה"א כי יהיב לה מוקדשין חל אתנן ומחיר עליהם והא לאו ממוניה הוא וקיימא לן אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ומשני רב הושעיא בממנה על פסחו ורבי היא דתניא ואם ימעט הבית מהיות משה החייהו רישה מכדי אכילה ולא מכדי מקח פירוש מכדי אכילה שאם אין לו עצים לצלותו יתן לשכנו חלק בו ויקח דמי עצים ממנו ולא מכדי מקח שאם רוצה לעשות סחורה ונתמעט ביתו מכדי אותו מקח אין לו למנות אחרים על פסחו כדי ליטול מעות לסחורה ורבי אומר אף מכדי מקח שאם אין לו ממנה אחרים על פסחו ועל חגיגתו ומעותיו חולין שעל מנת כן הקדישו ישראל את פסחיהם. והתם בפסחים אי לאו ר' אושעיא בעא אביי לשנויי דהאי ברייתא ר' יוסי הגלילי היא דאית ליה קדשים קלים ממון בעלים הן כדי לאוקומי ההיא ברייתא אחרינא דהתם כרבי ולחלק בין הפריש פסח להפריש מעות לפסח דבפסח לא משייר איניש ובמעות ודאי משייר איניש שאם רצה ליתנם במתנה כדאיתא התם. בפירוש רעז"ל דדרשינן שניהם ולא שנוייהם ע"כ. אמר המלקט כבית הלל דלבית שמאי גם לרבות שנוייהם ולבית הלל גם קשיא דלא מרבו מיניה מידי. עוד בפירושו ז"ל צ"ל נתן לה מוקדשין כגון הפריש טלה לפסחו ולאחר זמן זמן אמר לזונה הבעלי לי והמני על פסחי באתננך וכו'. וקצת ממתניתין מייתי לה בירושלמי דבכורים פ' שני דף ס"ד:

שהיה בדין וכו':    בת"כ פרשת ויקרא גבי פסוק מן העוף מייתי לה בשם ר' שמעון אגב גררא לדעת הראב"ד ז"ל:

חל עליהם:    כצ"ל. וביד שם פ"ד סימן ט"ו:


פירושים נוספים