עיקר תוי"ט על תמורה ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה תמורה, פרק ו':
הדף הראשי מהדורה מנוקדת נוסח הרמב"ם נוסח הדפוסים ברטנורא עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על הברטנורא) א"נ בולד טריפה ואליביה דר"א דאמר בסוף פרקין לא יקרב. רש"י:

(ב) (על הברטנורא) דאלו בשני עדים היה נאסר אפילו להדיוט. תוס'. ועתוי"ט:

(ג) (על המשנה) ויוצא דופן. אפילו לר' שמעון דמשנה ב' פרק ח' דבכורות כו', מודה בקדשים, דגמר לידה לידה מבכור. מה התם פטר רחם, אף כאן פטר רחם. גמרא:

(ב)

(ד) (על הברטנורא) ואע"פ שכתבתי במשנה ה' פרק ו' דיבמות דקודם שנתגיירה לא הוי זונה מן התורה, פירשו התוס', דהכא מיירי שזינתה בבר, והיכא דלא זינתה הוצרכו לגזור:

(ה) (על המשנה) וכן. אחכמים קאי. ובפיסקא שבגמרא לא גרסינן וכן:

(ג)

(ו) (על הברטנורא) פירוש, מטעם ברירה. ויש לתמוה, דהא קיי"ל דבדאורייתא אין ברירה. ועוד, דא"כ בכל איסור המעורב בהיתר נסמוך אברירה ונשקול כשיעור האיסור ואידך לשרי כו'. ואומר מורי הרמ"ר, כלל גדול בדין זה, דודאי כל דבר שהוכר האיסור מתחלה ואח"כ נתערב בהיתר, לא סמכינן אברירה, כיון שתערובתו היה באיסור, אבל הני תערובתו בהיתר, כי האיסור לא היה מבורר קודם תערובתו, ולאחר התערובת נולד האיסור, אז סמכינן אברירה. תוס':

(ז) (על הברטנורא) ולאו דוקא. דהוא הדין בפחות:

(ח) (על המשנה) אתנן כלב. הילך טלה זה ותלין כלבתך אצלי. רש"י:

(ט) (על המשנה) ולדותיהן. דמחיר ואתנן. רש"י:

(ד)

(י) (על הברטנורא) פירוש, ולוקח המעות מאותן אחרים והן חולין אצלו. גמרא. ועתוי"ט:

(ה)

(יא) (על הברטנורא) וכן ולד נוגחת, היא וולדה נגחו. וכן נעבדת ומוקצה, דניחא ליה בניפוחה. הר"מ:

(יב) (על המשנה) מותרים. רב תני עלה ור"א אוסר. גמרא:

(יג) (על הברטנורא) וקשה דבהדיא אמרינן בפרק אלו טריפות דאף בלהדיוט פליגי וזיל בתר טעמא. והא דפליגי לגבוה, להודיעך כוחן דרבנן. תוס'. ועתוי"ט:

(יד) (על הברטנורא) אלא מאוירה קא רבי. פירש"י ולד במעי בהמה אינו אדוק בגופה אלא תלוי באויר ומעצמו הוא נוצר וגדל והולך. לישנא אחרינא מאוירא קא רבי לאחר שנולד הולך וגדל הלכך עיקר גדולו אינו מאמו:

(טו) (על הברטנורא) ולא דמי לנרבעה כשהיתה מעוברת. דאמרינן היא וולדה נרבעה דודאי טרפות שהוא תלוי בחיות ובריאות כיון שאנו רואין הולד חי ובריא אין לנו לומר שנטרף הולד עם אמו. ואין לנו לפוסלו בשביל פסול טרפות. אבל גבי רביעה ונגיחה ודאי כירך אמו הוא. ועתוי"ט:

(טז) (על הברטנורא) ונתעכלו. הר"מ: