משנה חולין ו ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת חולין · פרק ו · משנה ה | >>
דם שנתערב במים, אם יש בו מראית דם, חייב לכסותיא.
נתערב ביין, רואין אותו כאילו הוא מים.
נתערב בדם הבהמה או בדם החיה, רואין אותו כאילו הוא מים.
רבי יהודה אומר, אין דם מבטל דם.
דָּם שֶׁנִּתְעָרֵב בְּמַיִם,
- אִם יֵשׁ בּוֹ מַרְאִית דָּם,
- חַיָּב לְכַסּוֹת.
- אִם יֵשׁ בּוֹ מַרְאִית דָּם,
- נִתְעָרֵב בְּיַיִן,
- רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא מַיִם.
- נִתְעָרֵב בְּדַם הַבְּהֵמָה אוֹ בְּדַם הַחַיָּה,
- רוֹאִין אוֹתוֹ כְּאִלּוּ הוּא מַיִם.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- אֵין דָּם מְבַטֵּל דָּם:
דם שנתערב במים -
- אם יש בו מראה דם - חייב לכסות.
- נתערב ביין -
- רואין אותו - כאילו הוא מים.
- נתערב בדם בהמה, ובדם חיה -
- רואין אותו - כאילו הוא מים.
- רבי יהודה אומר: אין דם מבטל דם.
מה שאמר בדם החיה - רוצה לומר בחיה טמאה, לפי שאם היתה טהורה הכל מסכימים שחייב לכסות.
ועניין מה שאמר רבי יהודה אין דם מבטל דם, שאם היה דרך משל [דם] אותו העוף משקל גרגיר, ונתערב עמו כמה ליטרים מדם הבהמה, לא בטיל דם העוף אלא מכסה הכל.
וכבר ביארנו בשמיני מזבחים שאין הלכה כרבי יהודה:
נתערב ביין - שהוא אדום ואין מראה הדם ניכר בו:
רואין אותו - יין כאילו הוא מים. ואם היה מראית דם ניכר במים כשיעור זה, חייב לכסות:
נתערב בדם בהמה - דלאו בר כיסוי הוא, ורובו דם בהמה:
או בדם החיה - בדם היקז של חיה:
רואין אותו - שאינו טעון כיסוי כאילו הוא מים. ואם היה הדם הזה של שחיטת חיה ועוף ניכר בו, חייב לכסות:
אין דם מבטל דם - ואפילו אין מראית דם ניכרת במים כמות דם בהמה זה, אין דם החיה בטל. דקסבר ר' יהודה מין במינו לא בטל. ואין הלכה כר' יהודה:
דם שנתערב במים וכו' חייב לכסות. ובפ"ח דזבחים משנה ו' תנן כה"ג לענין דם קדשים שנתערב כו'. וכתב הר"ב שם. דה"מ כשנפלו המים לתוך דם. אבל נפל דם לתוך מים קמא קמא בטיל. הכא לא כתב כן מטעמא דאמרן. דאין דיחוי אצל מצות. פירש"י שכשהולך ורבה עד שנהפכה מראית המים לדם. חזר דם הבטל וניעור וחשיב דם ולא אמרינן הואיל ונדחה ידחה שאין תורת דיחוי אצל מצות. ע"כ. גמרא:
אם יש בו מראית דם. מפורש בזבחים שם:
נתערב בדם בהמה וכו'. רבי יהודה אומר וכו'. ושניהם מקרא אחד דרשו. כמו שכתבתי בס"ד בזבחים [שם ד"ה נתערב]:
(יא) (על המשנה) חייב כו'. ובפרק ח' דזבחים משנה ו' כתב הר"ב דכשנפל דם לתוך טים, קמא קמא בטיל, אבל הבא לא, דאין דיחוי אצל מצות. גמרא. פירש"י, שבשהולך ורבה עד שנהפכה מראית המים לדם, חזר דם הבטל וניעור וחשוב דם ולא אמרינן הואיל ונדחה ידחה, שאין תורת דיחוי אצל טצות:
או בדם החיה: פי' הרמב"ם ז"ל שרוצה לומר בחיה טמאה לפי שאם היתה טהורה הכל מסכימין שחייב לכסות ע"כ. ורש"י ז"ל פי' הקז של חיה כמו שהעתיק רעז"ל ולע"ד יתכן עוד לומר הקז של בהמה בחייה ורישא מיירי בדם בהמה שחוטה. אח"כ ראיתי שכך כתבתי בפ' התערובות סימן ו' בשם תוס' חיצוניות:
יכין
אם יש בו מראית דם חייב לכסות: ואפילו נפל הדם לתוך המים. לא אמרינן קמי קמי דמטי בטיל [כזבחים פ"ח מ"ו]. דהכא שאני דאין דחוי אצל מצות. להכי נראה ונדחה חוזר ונראה:
נתערב ביין: יין אדום:
רואין אותו כאילו הוא מים: ואם אז היה בו מראה דם. חייב לכסות:
נתערב: דם הצריך כסוי:
או בדם החיה: ר"ל בדם בעל חי של הקזה אפילו של עוף או חיה:
רבי יהודה אומר אין דם מבטל דם: דאפילו אילו היה מים לא היה בו מראה דם. אפ"ה חייב לכסות. דס"ל מין במינו לא בטל. וקיי"ל כחכמים [שם]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת