משנה חולין ו ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת חולין · פרק ו · משנה ד | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

שחט מאה ז חיות במקום אחד, כיסוי אחד לכולן.

מאה עופות במקום אחד, כיסוי אחד לכולן.

חיה ועוף במקום אחד, כיסוי אחד לכולן. רבי יהודה אומר, שחט חיה, יכסנה, ואחר כך ישחוט את העוף.

שחט ולא כיסה ח וראהו אחר, חייב לכסות.

כסהו ונתגלה, פטור מלכסותט.

כסהו הרוח, חייב לכסות.

נוסח הרמב"ם

השוחט מאה חיה במקום אחד כיסוי אחד לכלן מאה עופות במקום אחד כיסוי אחד לכלן חיה ועוף במקום אחד כיסוי אחד לכלן רבי יהודה אומר שחט חיה יכסה ואחר כך ישחוט את העוף שחט ולא כיסה וראהו אחר חייב לכסותו כיסהו ונתגלה פטור מלכסות כיסתו הרוח חייב לכסות.

פירוש הרמב"ם

שחט מאה חיות במקום אחד כסוי אחד לכולן כו': שחט ולא כסה וראהו אחר חייב לכסות כו': הכל מודים שאינו מברך אלא ברכה אחת על דם החיה והעוף: ומה שאמר כסהו הרוח חייב לכסות ר"ל אם נתגלה אחרי כן כדי שלא תדמה שהוא כאילו כסהו ונתגלה שהוא פטור מלכסות אבל אם כסהו הרוח ונשאר מכוסה פטור מלכסות ואין הלכה כר' יהודה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

שחט חיה יכסנה ואחר כך ישחוט את העוף - דכתיב (ויקרא יז) חיה או עוף, הפסיק זה מזה, להטעין כיסוי לכל אחד ואחד. ורבנן סברי, האי או מיבעי ליה לחלק, דאי לאו או הוה אמינא אין צריך כיסוי אא"כ שחט שניהם. והכל מודים דלענין ברכה אינו מברך אלא ברכה אחת. ואין הלכה כרבי יהודה:

וראהו אחר חייב לכסות - דכתיב בפרשת כיסוי הדם, ואומר לבני ישראל, מצוה זו תהא על כל בני ישראל:

כסהו הרוח חייב לכסות - ולא שנו אלא שחזר ונתגלה י, אבל לא חזר ונתגלה פטור מלכסות:

פירוש תוספות יום טוב

שחט מאה חיות כו'. טעמא מפרש בברייתא דחיה הכל משמע בין מרובה בין מועטת וכן עוף ויראה לי כדכתיב (בראשית ל"ב) ויהי לי שור וחמור והא הוה ליה טובא:

כיסוי אחד לכולן. כתב הר"ב דאו מיבעי ליה לחלק ור"י מדמו נפקא. ורבנן דמו טובא משמע. דכתיב (ויקרא י"ז) כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא. גמרא:

שחט ולא כסה כו'. דאל"ה הוא קודם. כדת"ר ושפך וכסה מי ששפך יכסה:

כסהו ונתגלה פטור מלכסות. מאי שנא מהשב אבידה דאמר מר [כמ"ש במתני' ט' פ"ב דמציעא] השב אפי' מאה פעמים. התם לא כתיב מיעוטא הכא כתיב מיעוטא וכסהו. גמ'. ולפי' הרמב"ם שכתבתי שם דהשב לפי שהוא מקור משמעתו הרבה. צריך לומר דהכא ה"ק הא כתיב מיעוטא וכסהו כלומר ולא נכתב בלשון מקור כסה בחולם הסמ"ך:

כסהו הרוח חייב לכסות. כ' הר"ב ל"ש אלא שחזר ונתגלה. וכי חזר ונתגלה מאי הוי הא אדחי ליה [מכיסוי. דהא כסהו ונתגלה פטור מלכסות] אמר רב פפא זאת אומרת אין דיחוי אצל מצות. ועיין לקמן:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ז) (על המשנה) מאה כו'. טעמא מפרש בברייתא, דחיה הכל במשמע בין מרובה בין מעוטה, וכן עוף. ויראה לי כדכתיב ויהי לי שור וחמור, והא הוה ליה טובא:

(ח) (על המשנה) ולא כו'. דאל"ה הוא קודם. כדת"ר, ושפך וכסה, מי ששפך יכסה:

(ט) (על המשנה) פטור כו'. בגמרא יליף ליה. ועתוי"ט:

(י) (על הברטנורא) וכי חזר ונתגלה מאי הוי הא אדחי ליה [מכסוי, דהא כסהו ונתגלה פטור מלכסות.] אמר רב פפא זאת אומרת אין דחוי אצל מצות [גמרא]:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

שחט מאה חיות במקום אחד כסוי אחד לכולן:    בטור יו"ד סימן י"ט:

ר' יהודה אומר שחט חיה יכסנה ואח"כ ישחוט את העוף:    מפ' בגמרא דאע"פ שמפסיק בכסוי דם החיה קודם שישחוט העוף אעפ"כ אינו צריך לחזור ולברך על שחיטת העוף לאחר כסוי. וכתב הר"ן ז"ל בשם הרמב"ן ז"ל דמדלא אמר ר' יהודה שחט חיה ישחוט העוף ויכסה החיה ואח"כ העוף דמכאן למד הראב"ד ז"ל לומר דכל שמצות חלוקות הן צריך לגמור מצוה ראשונה ואח"כ יתחיל בשניה ואע"פ שאין הלכה כר' יהודה גמרי' מיניה לרבנן דאם סח בין חיה ועוף צריך לברך ולר' יהודה כיון שהפסיקן בשיחה הוו להו שתי מצות ולפיכך יכסה ואח"כ ישחוט ע"כ:

וראחו אחר חייב לכסות:    ומשמע לע"ד שהרואה הדם מגולה חייב לכסות אע"פ שלא ראה אותו שוחט אם ברי לו שהוא דם של שחיטת חיה או עוף וכן משמע מפי' הר"ן ז"ל שכתבתי במתני' דלעיל:

כסהו ונתגלה: פטור מלכסות:    פ' לולב הגזול (סוכה דף ל"ג.) ובפ' כל הצלמים (עבודה זרה דף מ"ג:)

כסהו הרוח חייב:    פ' כל הצלמים (עבודה זרה דף מ"ז:)


פירושים נוספים