משנה חולין ו ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת חולין · פרק ו · משנה ה | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

דם שנתערב במים, אם יש בו מראית דם, חייב לכסותיא.

נתערב ביין, רואין אותו כאילו הוא מים.

נתערב בדם הבהמה או בדם החיה, רואין אותו כאילו הוא מים.

רבי יהודה אומר, אין דם מבטל דם.

נוסח הרמב"ם

דם שנתערב במים אם יש בו מראה דם חייב לכסות נתערב ביין רואין אותו כאילו הוא מים נתערב בדם בהמה ובדם חיה רואין אותו כאילו הוא מים רבי יהודה אומר אין דם מבטל דם.

פירוש הרמב"ם

דם שנתערב במים אם יש בו מראית דם חייב כו': מה שאמר בדם החיה רוצה לומר בחיה טמאה לפי שאם היתה טהורה הכל מסכימים שחייב לכסות וענין מה שא"ר יהודה אין דם מבטל דם שאם היה דרך משל אותו [דם] העוף משקל גרגיר ונתערב עמו כמה לטרים מדם הבהמה לא בטיל דם העוף אלא מכסה הכל וכבר ביארנו בשמיני מזבחים שאין הלכה כר' יהודה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

נתערב ביין - שהוא אדום ואין מראה הדם ניכר בו:

רואין אותו - יין כאי, לו הוא מים. ואם היה מראית דם ניכר במים כשיעור זה, חייב לכסות:

נתערב בדם בהמה - דלאו בר כיסוי הוא, ורובו דם בהמה:

או בדם החיה - בדם היקז של חיה:

רואין אותו - שאינו טעון כיסוי כאי, לו הוא מים. ואם היה הדם הזה של שחיטת חיה ועוף ניכר בו, חייב לכסות:

אין דם מבטל דם - ואפילו אין מראית דם ניכרת במים כמות דם בהמה זה, אין דם החיה בטל. דקסבר ר' יהודה מין במינו לא בטל. ואין הלכה כר' יהודה:

פירוש תוספות יום טוב

דם שנתערב במים וכו' חייב לכסות. ובפ"ח דזבחים משנה ו' תנן כה"ג לענין דם קדשים שנתערב כו'. וכתב הר"ב שם. דה"מ כשנפלו המים לתוך דם. אבל נפל דם לתוך מים קמא קמא בטיל. הכא לא כתב כן מטעמא דאמרן. דאין דיחוי אצל מצות. פירש"י שכשהולך ורבה עד שנהפכה מראית המים לדם. חזר דם הבטל וניעור וחשיב דם ולא אמרינן הואיל ונדחה ידחה שאין תורת דיחוי אצל מצות. ע"כ. גמרא:

אם יש בו מראית דם. מפורש בזבחים שם:

נתערב בדם בהמה וכו'. רבי יהודה אומר וכו'. ושניהם מקרא אחד דרשו. כמו שכתבתי בס"ד בזבחים [שם ד"ה נתערב]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יא) (על המשנה) חייב כו'. ובפרק ח' דזבחים משנה ו' כתב הר"ב דכשנפל דם לתוך טים, קמא קמא בטיל, אבל הבא לא, דאין דיחוי אצל מצות. גמרא. פירש"י, שבשהולך ורבה עד שנהפכה מראית המים לדם, חזר דם הבטל וניעור וחשוב דם ולא אמרינן הואיל ונדחה ידחה, שאין תורת דיחוי אצל טצות:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

או בדם החיה:    פי' הרמב"ם ז"ל שרוצה לומר בחיה טמאה לפי שאם היתה טהורה הכל מסכימין שחייב לכסות ע"כ. ורש"י ז"ל פי' הקז של חיה כמו שהעתיק רעז"ל ולע"ד יתכן עוד לומר הקז של בהמה בחייה ורישא מיירי בדם בהמה שחוטה. אח"כ ראיתי שכך כתבתי בפ' התערובות סימן ו' בשם תוס' חיצוניות:


פירושים נוספים