משנה ברכות ב ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת ברכות · פרק ב · משנה ו | >>
רחץיד לילה הראשון שמתה אשתו.
אמרו לו תלמידיו: לא לימדתנו, רבינו, שאבל אסור לרחוץ?
אמר להם: איני כשאר כל אדם, אסטניס אני.
רָחַץ לַיְלָה הָרִאשׁוֹן שֶׁמֵּתָה אִשְׁתּוֹ.
- אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו:
- לֹא לִמַּדְתָּנוּ, רַבֵּנוּ,
- שֶׁאָבֵל אָסוּר לִרְחֹץ?
- אָמַר לָהֶם:
- אֵינִי כִּשְׁאָר כָּל אָדָם,
- אִסְטְנִיס אֲנִי.
רחץ בלילה הראשון שמתה אשתו.
- אמרו לו: לא לימדתנו, שאבל אסור מלרחוץ?
- אמר להם: איני כשאר כל אדם, אסטניס אני.
זו הרחיצה היתה במים חמין, מפני שאבֵל אסור לרחוץ במים חמין.
ופירוש אסטנס - קר הגוף, גזור ממילת "צינת שלג", ואף על פי שנכתב בסמ"ך, וזה נמצא הרבה בלשונות:
רחץ לילה הראשון שמתה אשתו — ואף על פי שאבל אסור ברחיצה:
אסטניס אני — קר ומצונן, לשון צינה טו. ואיכא צערא אם לא היה רוחץ, ואין אסור בימי אבלו אלא רחיצה של תענוג:
רחץ. פירש הרמב"ם במים חמין וטעמו דרחץ אפי' מקצת גופו במשמע וזה אינו אסור אלא בחמין כמ"ש הר"ב במשנה ו' פרק ג' דמועד קטן. [ואי נמי דכתב הרמב"ם במים חמין משום שהיה איסטניס ולחמין הוא שהיה צריך]:
אסטניס. פירוש הר"ב לשון צנה ממלת צנת שלג (משלי כה יג) ואף על פי שנכתב בסמ"ך וזה נמצא הרבה בלשונות. הרמב"ם. וטעמו ששניהם ממוצא השינים:
(יד) (על המשנה) רחץ. במים חמים. הר"מ. וזה אסור אפילו במקצת גופו:
(טו) (על הברטנורא) ממלת צנת שלג. ונחלף בסמ"ך, מפני שהם ממוצא אחד מהשנים:
רחץ בלילה הראשון: פירוש דקיימא לן דאבל אסור לרחוץ כל גופו אפילו בצונן, אבל פניו ידיו ורגליו בחמין אסור בצונן מותר.
ותימה אמאי איצטריך לאשמעינן דהרחיצה היתה בלילה הראשונה למיתת אשתו. ויש לומר לאשמעינן אגב אורחיה דסבירא ליה דאנינות לילה דרבנן כדאיתא בגמרא, אבל אי הוה סבירא ליה דאנינות לילה דאורייתא אין הכי נמי דלא היה רוחץ בחמין אפילו פניו ידיו ורגליו אף על פי שהיה אסטניס. ופסק הרא"ש ז"ל כר"ג דאנינות לילה מדרבנן שהיא דעת רבים בגמרא בברייתא בפרק טבול יום, ור"י לחודיה הוא דסבר יום מיתה תופס לילו מדאורייתא ע"כ בקיצור.
אסטניס: פירש ר"ע ז"ל לשון צנה. אמר המלקט והסמ"ך הראשונה של אסטניס במקום צד"י ששתי האותיות ממוצא אחד. ולפי זה הפירוש רחץ היינו בחמין, ומשמע אפילו כל גופו דכיון שהוא אסטניס מצטער הרבה. (בטור י"ד סימן שפ"א הלשון היה רוחץ בלילה כו'):
יכין
רחץ: מקצת גופו בחמין. ואבל אסור בו. כמו כל גופו בצונן:
לילה הראשון שמתה אשתו: מקצת גופו בחמין. ואבל אסור בו. כמו כל גופו בצונן:
אמרו לו תלמידיו לא למדתנו רבינו שאבל אסור לרחוץ אמר להם איני כשאר כל אדם אסטניס אני: חלש ומצונן. ואע"ג דאבילות יום ראשון דאוריי'. לילה דרבנן. ובמקום אסטניס דלא שכיח ל"ג. וכן בכל דוכתא דאמרינן במקום צער לא גזר. היינו דוקא צער דלא שכיח. כך נ"ל. וגם דוקא במקום שאמרו חכמים כן. וכן כתב רב"י [י"ד סי' קכ"ג בד"ה כ' הרשב"א כו' דסתם יינן ואיסורים דרבנן לחולה שאין בו סכנה אסור] ועי' בתשובת חו"י [קס"ד] שכ' שדין זה איננו כעיר פרוצה אין חומה. ואין לך רק מה שאמרו חכמים. כגון גונח יונק חלב בשבת [א"ח שכ"ח סל"ג] וכ"כ מתיר קשר שבבגדו בשבת כשיש לו צער כשלא יתיר הקשר שאינו באמת של קיימא [א"ח שי"ז ס"א]. או בשאר צער גדול. ואין למדין ממנו לכל צער בעלמא. וכן פשוט דכל דבר דרבנן שגזרוהו להיות צער כגון תענית. אפי' מצטער בתעניתו. אסור לעבור. אם לא בחולה. או בהוחלש מאד שרי:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
קיצור שנות אליהו
רחץ לילה ראשונה וכו'. ופסק הרי"ף שאנינות היום הוא מן התורה, אבל בלילה הוא מדרבנן, ולכך לא גזרו במקום אסטניס. ותוס' מפרשים שגם ביום הוא מדרבנן לעניין רחיצה, ורק לעניין אכילת מעשר הוא דאורייתא, אלא דמשום שיש לו עיקר מן התורה לעניין מעשר לא רצו להקל ברחיצה ביום אפילו באסטניס. אבל בלילה, שכולו מדרבנן אף לעניין מעשר, לא גזרו באסטניס ברחיצה.