משנה ביצה ד ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת ביצה · פרק ד · משנה ז | >>
אין מוציאין את האור לא מן העצים כד ולא מן האבנים ולא מן העפר ולא מן המים, ואין מלבנין את הרעפים לצלות בהן.
ועוד אמר רבי אליעזר: עומד אדם על המוקצה ערב שבת כה בשביעית, ואומר: מכאן אני אוכל למחר.
וחכמים אומרים: עד שירשום כז ויאמר, מכאן ועד כאן.
אֵין מוֹצִיאִין אֶת הָאוּר לֹא מִן הָעֵצִים וְלֹא מִן הָאֲבָנִים וְלֹא מִן הֶעָפָר וְלֹא מִן הַמַּיִם,
- וְאֵין מְלַבְּנִין אֶת הָרְעָפִים לִצְלוֹת בָּהֶן.
- וְעוֹד אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר:
- עוֹמֵד אָדָם עַל הַמֻּקְצֶה עֶרֶב שַׁבָּת בַּשְּׁבִיעִית, וְאוֹמֵר:
- מִכָּאן אֲנִי אוֹכֵל לְמָחָר.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עַד שֶׁיִּרְשׁוֹם וְיֹאמַר:
- מִכָּאן וְעַד כָּאן:
אין מוציאין את האור -
- לא מן העצים, ולא מן האבנים,
- ולא מן העפר, ולא מן המים.
- ואין מלבנין את הרעפים -
- לצלות עליהן - בשר,
- ולשפות עליהן - את הקדירה.
- ועוד אמר רבי אליעזר:
- עומד אדם על המוקצה - ערב שבת בשביעית,
- ואומר: "מכאן אני אוכל - למחר".
- וחכמים אומרין:
- עד שירשום ויאמר: "מכאן, ועד כאן".
רעפים לבנים שרופים בכבשן. ואינו אוסר ללבן הרעפים אלא החדשים מהם, לפי שהם נשרפים ומתחזקות ונראה כמתקן כלי ביום טוב, אבל האבנים והרעפים הישנים (והחדשים) מותר ללבנן ולבשל ולצלות עליהם.
ומוקצה - הוא משטח ששוטחין בם תאנים וענבים וזולתם ליבש.
ומה שהתנה בשביעית - לפי שבשנה אחרת שלא תהיה שביעית אסור לאכול מה שנמצא באותו משטח ביום שבת עד שיוציאו מעשרותיו, כי עיקר אצלינו שבת קובעת למעשרות כמו שביארנו במקומות מסדר זרעים. ושביעית אינה חייבת במעשרות כמו שנתבאר במקומות מסדר זרעים.
ואין הלכה כרבי אליעזר:
אין מוציאין את האור - משום דמוליד ודמי למלאכה, שבורא האש הזה ביו"ט:
מן העפר - יש קרקע כשחופרין אותה מוציאה אור ממקום מחפורת שלה:
ולא מן המים - נותנים מים בכלי זכוכית לבנה ונותנו בחמה כשהשמש חם מאד והזכוכית מוציאה שלהבת, ומביאים נעורת ומגיעים בזכוכית והיא בוערת:
רעפים - כלי חרס חלולים באמצען שמכסים בהן הגגות:
אין מלבנין - באור את הרעפים. דוקא ברעפים חדשים משום דמשוי ליה מנא בהיסק זה, שהן מתחסמין ומתחזקים על ידי האור:
ועוד אמר ר"א - משום דתנא אחת לקולא גבי מוקצה והדר אמר אחריתי, קאמר ועוד:
עומד אדם על המוקצה - הצריך הזמנה, והזמנה מועלת לו:
ערב שבת בשביעית - שאין מעשר נוהג בה ואין מחוסר אלא הזמנה. והוא הדין במעושר ובשאר שני השבוע. אלא אורחא דמלתא נקט, דסתם מוקצה לאו מעושר הוא, דגרוגרות וצמוקים הן סתם מוקצה ואין רגילין לעשר קודם גמר מלאכה כו:
מכאן אני נוטל למחר - וסגי בהכי דיש ברירה:
עד שירשום - בסימן, דאין ברירה. והלכה כחכמים:
אין מוציאין את האור לא מן העצים כו'. כגון שחוככין אותן זו בזו. או מכין זו בזו עד שתצא האש. רמב"ם ריש פרק ד' מהלכות יו"ט:
[*ואין מלבנין את הרעפים. הר"ב הקדים לפרש הרעפים קודם שפירש על אין מלבנין כו'. וכן הוא ג"כ בפירש"י אך שם גרס במשנה ולא מן המים ולא מן הרעפים. ואין מלבנין כו'. אכן ל"ג להו הרי"ף והרא"ש להא דלא מן הרעפים וכן אינו בטור סימן תק"ב]:
ועוד אמר ר"א כו'. כתב הר"ב משום דתנא אחת לקולא. כ"כ רש"י וקשיא ליה דהא אפסיקוהו במלתא אחריתא. ובכי הא לא שייך למתני ועוד. כמה שכתבתי במשנה ה' פרק ב' דערובין. תירצו התוספות דהתם דהוה חדא לחומרא וחדא לקולא. כי אפסיק לא שייך למתני תו ועוד. אבל הכא דתרי קולי נינהו. שייך למתני ועוד אע"ג דאפסיק. והא דאפסיק משום דבעי למתני מילי דאור גבי הדדי. [*ותמהני דהא התם הוו נמי תרתי לחומרא. ולא חדא לחומרא וחדא לקולא. אבל בתוספות דהתם דף כ"ג. כתבו בזה הלשון. בתרי קולי שייך למתני ועוד. אע"ג דאפסיק במלתא אחריתא דכח דהתירא עדיף ע"כ. ונמצאו תרי קולי בהדדי. וגם ועוד כו' במשנה ב' פרק ט' דנדרים. אך לא אפסיק במלתא אחריתא] והר"ן כתב כיון דבמאי דאפסיק סבירא ליה איהו נמי לא הוי הפסק:
ערב שבת. לרבותא נקט ע"ש דאע"ג דסתים לן תנא במשנה ד' פרק כ"ד דשבת כר"ש דלית ליה מוקצה. וכמ"ש עוד הר"ב בספ"ג דשבת אפ"ה בהך מוקצה דגרוגרות וצמוקים. מודה ר"ש משום דדחנהו בידים ולא חזו. שמסריחות [*) כשמתייבשין. הכוונה בשעה שהם מתייבשין והולכין קודם שיתייבשו לגמרי ובד"ח הקיפו אותה ללא צורך.] כשמתייבשין. קודם שייבשו. כדאיתא בפרק ג' דשבת בגמרא דף מ"ה. ובסוף מכילתין. ופסקוהו כל הפוסקים. כמ"ש בטור בסי' ש"י. נ"ל. ומ"ש שאין מעשר כו' דאין מגביהין כדבפירקין דלקמן משנה ב'. ומ"ש ואין רגילין לעשר קודם גמר מלאכה. וגמר מלאכת הגרוגרות בסוף פ"ק דמעשרות. ואפ"ה שבת קובעת למעשר כדאשכחן לר"א בתרומה דקובעת למעשר קודם גמר מלאכה. כדתנן במשנה ד' פ"ב דמעשרות. גמרא:
ואומר מכאן אני אוכל למחר. ובמשנה ג' דפ"ק ליכא דס"ל הכי. אלא או מנענע כב"ש. או אומר זה וזה כב"ה. ופי' התוס' [*ע"פ הירושלמי] דר"א שמותי הוא. כלומר מתלמידי שמאי. וכב"ש ס"ל אלא דמוקצה דבעלי חיים עדיף ומחמירין טפי לעיל גבי בעלי חיים:
וחכמים אומרים עד שירשום וכו'. כב"ה דלעיל. והכא מחמירין ובעי שירשום. משום דאקצייה בידים. ומ"ש הר"ב דאין ברירה. וכ"כ רש"י והר"ן. ועיין מ"ש בזה פ"ק משנה ג'. ודע דמסקינן בגמרא דלחכמים אין שבת קובעת אלא בדבר שנגמרה מלאכתו ומהני ליה דלא בעינן שיראה פני הבית. והכא שאני דכיון שאמר מכאן וכו' קבעה ליה. והוא הדין בחול נמי קבעה ליה. אלא דגבי שבת קמ"ל. דטבל מוכן הוא שאם עבר ותקנו מתוקן. ולא אסרי אלא לכתחלה. [*ועי' במקומות שהראיתי עליהם בסוף משנה ג']:
(כד) (על המשנה) העצים. כגון שחוככין אותן זו בזו או מכין זו בזו עד שתצא האש. הר"מ:
(כה) (על המשנה) ע"ש. לרבותא נקט ע"ש אע"ג דסתים לן תנא כר"ש דלית ליה מוקצה אפ"ה בהך מוקצה דגרוגרות וצמוקים מודה ר"ש משום דדחינהו בידים ולא חזו שמסריחות (כשמתייבשין) קודם שייבשו:
(כו) (על הברטנורא) וגמר מלאכת הגרוגרות בספ"ק דמעשרות ואפ"ה שבת קובעת למעשרות לר'א. גמרא:
(כז) (על המשנה) ע"ש. כב"ה דלעיל והכא מחמירין ובעי שירשום משום דאקצייה בידים ודע דמסקינן בגמרא דלחכמים אין שבת קובעת אלא בדבר שנגמרה מלאכתו ומהני ליה דלא בעינן שיראה פני חבית והכא שאני דכיון שאמר מכאן כו' קבעה ליה וה"ה בחול אלא דגבי שבת קמ"ל דטבל מוכן הוא שאם עבר ותקנו מתוקן ולא אסרו אלא לכתחלה. תוי"ט:
מן העפר: פירש הר"ן ז"ל צפיעי בקר או צאן מטמינין בעפר וכשמרקיבין יוצא מהן אור:
ולא מן הרעפים: נראה שהוא טעות וכן בירושלמי ליתיה ולא בהרי"ף ז"ל גם במגיד משנה שם רפ"ד ליתיה גם בטור א"ח סימן תק"ב גם במשנת החכם ה"ר יהוסף אשכנזי ז"ל נמחק וגם באבודרהם ז"ל ליתיה ופי' ז"ל אור היוצא מן העפר היא היוצא מן הסיד שמשליכין עליו מים:
ואור היוצא מן המים: הוא שממלאין אשישה זכה מזכוכית מים ומשימין אותה לנכח השמש וכנגדה צמר גפן נקי ויבער בה וכן בקערות הבאות מאלסין וכן באבן שקורין אלמהא בערבי וכן עושין באבן וברזל וכן עושין בעץ בהרגילו על עץ אחר במהירות עכ"ל ז"ל. וק"ק לזה שמצינו בפ' מקום שנהגו ובירוש' דברכות פ' אלו דברים ובבראשית רבה פרשה י"א זימן לו הקב"ה שני רעפים נ"א אבנים והקישן זו בזו ויצאת מהן האור ובירך עליהן וכו' וי"מ מאי רעפים אבנים קלים. ורבינו עובדיה ז"ל אין הכרע בפירושו ז"ל אי גריס לה:
ואין מלבנין את הרעפים לצלות עליהם: גרסינן ובטור א"ח סי' תק"ח והה"נ שאין מלבנים את האבנים וכמו שהוא בפירוש הרמב"ם ז"ל וביד שם לא כתב אלא אין מלבנים את האבנים: והטור העתיק שם כלשון משנתנו. בספר לבוש החור כתב שם שניהם אין מלבנין אבנים ורעפים. ובירוש' אית תנאי תנו מלבנין אמר רב חסדא מ"ד מלבנין בבדוקים ומ"ד אין מלבנין בשאינם בדוקים ע"כ פי' אם יוכלו לקבל לבונן הלכך ביום טוב לא דילמא פקעי ואישתכח דטרח שלא לצורך:
ועוד א"ר אליעזר: החילוק שיש בין תוס' לרש"י ז"ל כתבתיו בפ' שני דעירובין וכתב הר"ן ז"ל והר"ז הלוי ז"ל כתב כיון דהאי נמי בהדלקה מיירי גמרינהו לכולהו מילי דהדלקה וכי האי גוונא לא חשיבא הפסקה ואחרים תרצו דכיון דאפסקוה במילתא דס"ל איהו נמי לא חשיב הפסק כלל ושפיר תני ועוד ע"כ:
ועוד א"ר אליעזר עומד אדם על המוקצה: הצריך הזמנה והזמנה מועלת לו כגון פירות דאיחזי ולא איחזו פי' שיבשו ולא כל צרכן דאיכא אינשי דאכלי להו ואיכא אינשי דלא אכלי להו ואם זמנם מעי"ט גלי דעתיה דאכיל להו. ופי' בערוך מוקצה הוא המקום המוכן להקצות בו פירות כדי לייבשן כדי שתגמר מלאכתן פי' אחר פירות שלא נגמרה מלאכתן קרי מוקצה ע"כ. ובגמ' רמינן דר' אליעזר אדרבי אליעזר דתנן בפ"ח דתרומות היה אוכל באשכול ונכנס מן הגנה לחצר ר' אליעזר אומר יגמור וכו' וסתם אשכול לאו גמר מלאכה הוא דסתם ענבים לדריכה קיימי ומוקצה דמתני' היינו לא נגמרה מלאכתו ומתני' אוקימנא בגמ' טעמא דר' אליעזר דבשאר שני שבוע לא משום דשבת קבעא למעשר דמשום דבוריה שהתנה לא מצינן למימר דקבע דהא לר' אליעזר מותר חוזר לא קבע כדשמעינן ליה בההיא דהנוטל זיתים מן המעטן דבפ"ד דמעשר ראשון וכל שכן דבדבורא בלא מעשה לא קבע וקאי בקושיא דוק דאפשר דמאי דמייתי בגמ' דברי ר' נתן דאמר לא כשאמר ר' אליעזר יגמור בשבת יגמור אלא ממתין למ"ש ויגמור בא לתרץ הקושיא כלומר לעולם לר' אליעזר שבת קבעא למעשר והאי יגמור דקאמר היינו למ"ש ול"ד לתינוקות שטמנו תאנים דתנן בהו בפ"ד דמעשרות למ"ש לא יאכלו דהתם לאכילת שבת יחדום הלכך קבעא עלייהו אבל זו לא יחדה לשבת אח"כ מצאתי שגם רבינו שלמה לוריא ז"ל הגיה בלשון הגמרא התם כדקתני טעמא ר' נתן אומר וכו' וכדכתיבנא. וז"ל הגמרא בקיצור כיון דאמר מכאן אני אוכל למחר קבע ליה עילויה אי הכי מאי אריא שבת אפי' בחול נמי הא קמ"ל דטבל מוכן הוא אצל שבת שאם עבר ותקנו מתוקן והאריך רש"י ז"ל בפירושו. ותוספות ז"ל כתבו בקיצור וז"ל הקמ"ל דטבל מוכן הוא אצל וכו' לכך נקטינהו לענין שבת דאגב אורחיה דהכנת שבת אשמועינן חדוש אחר דהיכא דהזמינו לשבת דאינו אסור אלא משום מעשר המעורב ואם בא אדם ותקנו מתוקן ולא אמרי' הואיל ונתקצה בשביל מעשר שבתוכו נתקצה לכל היום הואיל והגבהת תרומות ומעשרות לא הוי אלא מדרבנן והכי דייק ליה מדקתני עומד אדם על המוקצה וכו' משמע הא בשאר שני שבוע לא יעמוד לכתחלה הא אם עבר ותקנו מתוקן אבל אי ס"ל לתנא דמשום איסור מוקצה לא תקנו בשעבר ותקנו הכי הל"ל העומד על המוקצה ע"ש בשביעית ואומר מכאן אני נוטל למחר הרי הוא מן המוכן ודייקינן מינה הא בשאר שני שבוע אינו מן המוכן ע"כ:
ואומר מכאן אני אוכל למחר: כתבו תוס' ז"ל מקשה בירושלמי מחלפא שיטתייהו דב"ש דלעיל בפ"ק קאמרי לא יטול אא"כ נענע והכא קאמרי דבאמירה בעלמא סגי דהא ר' אליעזר שמותי הוא וי"ל דלא קשה דלא מחלפא שיטתייהו דמוקצה דבעלי חיים עדיף ומחמירין טפי אבל קשה דמחלפא שיטתייהו דב"ה דלעיל קא אמרי ב"ה דבאומר מכאן אני נוטל למחר סגי והכא קאמר דבעי שירשום וי"ל דשאני הכא דאקצייה בידים ע"כ וכבר כתבתי לעיל בפ"ק לשון הירושלמי בזה. וראיתי שהגיה ה"ר יהוסף ז"ל ואומר עד כאן אני אוכל למחר וחכמים אומרים עד שירשום ויאמר מכאן ועד כאן וביד פי שני דהלכות יו"ט סי' ט' ובב"י בא"ח סי' תקי"ח:
יכין
לא מן העצים: כשיחכך ב' עצים זע"ז, יצא אש מביניהן:
ולא מן העפר: צפיעי בקר מתלהבים תחת העפר:
ולא מן המים: שמעמיד זכוכית מים בשמש, והנעורת נדלק בו. וטעם כולהו מדהו"ל מוליד. מיהו בעבר ועשה שרי (שו"ע או"ח, תקב):
ואין מלבנין: [גליהען]:
את הרעפים: [דאכציעגעל]:
לצלות בהן: אפילו רעפים ישנים [ודלא כר"ב]. מדמתחזקין ע"י הלבון (שו"ע או"ח, תקח):
ועוד אמר רבי אליעזר: אמשנה ו' קא דהתם נמי תנא ר"א קולא:
עומד אדם על המוקצה ערב שבת בשביעית: פירות שמונחין ליבש והוקצו ונאסרו מלאכלן בשבת כיון דדחן בידים שהניחן להתיבש, להכי צריך לעמוד ולהזמינן מע"ש אפילו לר"ש דלית ליה מוקצה. ולהכי נקט בשביעית, משום דפירות שביעית פטורים ממעשר, ולהכי סגי בשיזמינם מע"ש בפיו. אבל בשאר שנים, כיון שסתם פירות מוקצין לא נתעשרו עדיין, א"כ מה מהני הזמנה מע"ש, הרי טבל הן ואסורין לאכל:
ואומר מכאן אני אוכל למחר: וא"צ לברר מה יקח למחר. ואע"ג דבפ"א מ"ג צריך לברר היום מה שיקח למחר. מוקצה דבע"ח חמיר טפי:
ויאמר מכאן ועד כאן: דאין ברירה והלכה כחכמים:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת