עיקר תוי"ט על ביצה ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה ביצה ד: הדף הראשי * מהדורה מנוקדת * נוסח הרמב"ם * נוסח הדפוסים * ברטנורא * עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על הברטנורא) ומסיים רש"י או על ידי ערוב. וכתב ב"י דמשמע מדבריו דבמוליך הכדים בחוץ במקום הרואים דוקא הוא דאמרינן דלא יביאם בסל ובקופה אבל לטלטל במקום שאין רואין כגון מזויות לזויות באותו בית מביא כי היכי דבעי. ועתוי"ט:

(ב) (על הברטנורא) אורחא דמלתא נקט דעל כתיפו מביא א' או ב' ובסל ובקופה מביא ג' וד' וה"ה איפכא דלעולם איסורא בסל וקופה וההיתר בכתיפו דבשנוי תליא מלתא לא במספר:

(ג) (על הברטנורא) ושם נותנין עצים וכל דבר שאין דעתו ליטול עד זמן מרובה. רש"י:

(ב)

(ד) (על הברטנורא) דבשל מצוה אסור ליהנות כל ימי הסוכות כדילפינן בגמרא:

(ה) (על הברטנורא) ואינו דומה לסמוך לסכך שהסכך אינו ארוג לפיכך הכל שוה העליון כתחתון סכך הוא. רש"י:

(ו) (על המשנה) המכונס. אם כנסן מעיו"ט דגלי דעתיה דעלייהו סמך. רש"י. ולאו דוקא מעיר'ט אלא כל שהם מכונסים קודם יר'ט דעתיה עלויה:

(ז) (על הברטנורא) וטעמא משום דכל שיש לו מסגרת מחזי כחצר ולא הוי עצים שבתוכו כמוקצים. ב"י:

(ח) (על הברטנורא) וש"מ דבעינן מיהת שלא יהא מוקצים דהא חדא מתרתי מיהו בעי ר"י:

(ג)

(ט) (על הברטנורא) ואפילו לרבי שמעון וטעמא מפני שהם מוקצים מחמת חסרון כיס דמודה רבי שמעון. ב"י:

(י) (על הברטנורא) וכיון דאתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולי יומי. רש"י. וש"מ דמתניתין כר"י דמוקצה אסור ואף על גב דבשבת סתים לן כר"ש ע"ש היינו טעמא דשבת חמירא ולא אתיא לזלזולי ביה סתם כר"ש דמיקל יר'ט דקיל ואתו לזלזולי ביה לאקולי ביה סתם כר"י דמחמיר. גמרא:

(יא) (על הברטנורא) וכתב הר"מ ולמה לא נאסר חבקוע כלל מפני שאפשר שיפגע בעץ עבה ולא יוכל לחבעירו וימנע מלבשל לפיכך התירו לבקע בשינוי וכל הדברים הדומין לזה מזה הטעם התירו מה שהתירו ואסרו מה שאסרו. והר"א כתב כיון דאי אפשר לבשל ולאפות בלא עצים עשו הבקיעה כדיכת מלח שהתירו אותו ע"י שינוי:

(יב) (על המשנה) בקרדום. סתם קרדום עשוי כמין כלי אומנות שעושין בו אוכפות וסרגות כו' ויש לו ב' פיות. רש"י:

(יג) (על המשנה) מגל. פירש ערוך מגל יד עשוי לשבר עצמות ועצים והוא חלק:

(יד) (על הברטנורא) שזה הצד עשוי לבקע בו עצים וצד הרחב קוצצין בו העשן לרחבו דדמי למלאכת האומן רש"י:

(טו) (על הברטנורא) והקשו בתוספ' ממעות שעל הכר דמ"ב פכ"א דשבת דאם הונחו שם מערב שבת הוי בסיס ואסור ואע"ג דלא הוה אלא מוקצה מדרבנן. ותירצו הרמב"ן והר"ן דהכא הפירות עצמן ראויין ולא נעשו בסיס לבית אלא שדבר אחר גורם שאינו יכול להנות מהן ואינו אלא כאלו היה פירותיו במקום שאינו יכול להלוך שם והכי נמי גבי טבל:

(ד)

(טז) (על הברטנורא) הא קמ"ל דאע"ג דאינו כלי לענין קבלת טומאה עד שיצרפנו בכבשן. ועתוי"ט:

(ה)

(יז) (על המשנה) אין שוברין. כשצולין דגים על האסכלה חותכים קנים או קש שבלין או שוברים חרסים או חותכין נייר כו' וסודרים על גבי האסכלה מפני שהמתכת מתחמם ושורף את הדג. רש"י:

(יח) (על הברטנורא) מסיים רש"י משפילו ומשווהו שלא יגע בפת שמדובקין בדפנותיו וישרפנו:

(יט) (על הברטנורא) ולשון עברי הוא כמו שפות הסיר (מלכים ב ד):

(כ) (על הברטנורא) מדרבנן משום דמתחזי כאהלא. רש"י:

(כא) (על הברטנורא) גמרא ופירש הר'נ שכיון שאין מיוחדין אלא להסקה בלבד אין תורת כלי עליהם יש להם דין מוקצה גבי שאר מלאכות:

(כב) (על הברטנורא) גמרא וכ"ת ולמה לן ה"ט תיפוק ליה משום מוקצה דהעצים כנ"ל. איכא למימר נ"מ דאפילו אזמניה מאתמול דלאו מוקצה הוא אפ"ה אסור משום דנראה כו'. הר"נ:

(ו)

(כג) (על הברטנורא) ורישא לא אתי לאשמועינן אלא היתר טלטול עצים אף שלא להסקה. רש"י. כלומר וכדתנן בסיפא ומגבב כו' ומדליק ה"ה שלא להדליק אלא לחצוץ שרי כמו ברישא:

(ז)

(כד) (על המשנה) העצים. כגון שחוככין אותן זו בזו או מכין זו בזו עד שתצא האש. הר"מ:

(כה) (על המשנה) ע"ש. לרבותא נקט ע"ש אע"ג דסתים לן תנא כר"ש דלית ליה מוקצה אפ"ה בהך מוקצה דגרוגרות וצמוקים מודה ר"ש משום דדחינהו בידים ולא חזו שמסריחות (כשמתייבשין) קודם שייבשו:

(כו) (על הברטנורא) וגמר מלאכת הגרוגרות בספ"ק דמעשרות ואפ"ה שבת קובעת למעשרות לר'א. גמרא:

(כז) (על המשנה) ע"ש. כב"ה דלעיל והכא מחמירין ובעי שירשום משום דאקצייה בידים ודע דמסקינן בגמרא דלחכמים אין שבת קובעת אלא בדבר שנגמרה מלאכתו ומהני ליה דלא בעינן שיראה פני חבית והכא שאני דכיון שאמר מכאן כו' קבעה ליה וה"ה בחול אלא דגבי שבת קמ"ל דטבל מוכן הוא שאם עבר ותקנו מתוקן ולא אסרו אלא לכתחלה. תוי"ט: