מהרש"א על הש"ס/ביצה/פרק ד

כט:

תוספות בד"ה המביא כדי כו' ופעמים נמי דאסור לאפושי במשאו אע"ג דממעט בהליכה כו' עכ"ל ומלשון ופעמים נמי כו' משמע דמלתא אחריתא אתו לאשמועינן ואינו אלא הך מילתא גופה דלעיל וראיתי בספר מדויק דכצ"ל ופעמים נמי דאסור לאפושי בהליכה אע"ג דממעט במשאו כו' עכ"ל וכה"ג כתבו לקמן ודו"ק:

ל.

גמרא זימנין דנפיל ואתי לאתויי תקטרי' כו' בסוגיא דר"פ שואל ליתא וכן נראה מפרש"י:

תוספות בד"ה דהא תוס' יה"כ כו' ולא הוי אוכלין ממש עד חשיכה דהוי איסור דאורייתא ואעפ"כ קאמר מוטב כו' כצ"ל וכ"ה בתוס' ישנים:

ל:

בד"ה עד מוצאי י"ט האחרון כו' כשחל ש"ת אחר השבת מלאכול אתרוג כו' עכ"ל הא דשרי אתרוג בי"ט האחרון טפי מסוכה עיין בתוס' פ' במה מדליקין ובפ"ק דסוכה:

בפרש"י בד"ה אביי ורבא דאמרי תרוייהו כו' אבל עצי סוכה שאינו יכול להתנות עליהם תנאי זה שהרי ע"כ יבדל מהם בין השמשות משום דסתר אהלא כו' עכ"ל וה"ה דהאי תנאה דאינו בודל כל בהש"מ לא מהני בסוכה דעלמא דע"כ יבדל מהם בין השמשות משום דסתר אהלא אלא דמהני ביה תנאה כדאוקמינן לעיל דסיפא אתאן לסוכה דעלמא דהיינו שאם התנה עליה מבעוד יום שאם תפול למחר שיסיקנה כצ"ל לפי' ר"ת שכתבו התוס' בפרק במה מדליקין דמהני תנאי ביותר מכדי שיעור סוכה היינו תנאה דלעיל אבל האי תנאה דאינו בודל כו' לא מהני ביה משום סתירת אהל דאהא קאמר הכא אבל עצי סוכה כו' אתקצאי לז' כפר"ת ובסוכה דמצוה האי תנאה דלעיל נמי לא מהני משום. דמה חג כו' ובנוי סוכה האי תנאה דלעיל נמי לא מהני משום דמה חג כו' מיהו תנאה דאינו בודל כו' מהני ביה דליכא ביה סתירת אהל זו היא שיטת רש"י אבל שיטת הרי"ף לגירסתו תנאה דאינו בודל כו' מהני בין בסוכה עצמה ובין בנויה והוא מסקנא דסוגיין דהא דקתני ואם התנה הכל לפי תנאו בהכי מתוקמא דקאמר אינו בודל כו' ועיין בזה באורך בס' מלחמות ובר"ן וסיים בעל ס' מלחמות והא דקאמר השתא אבל עצי סוכה לישנא דרב ששת נקט כו' וכבר הצלנו הדעת הזה ולפי הנמצא בגירסא שלהם ואפשר שאפילו לפי גירסא שלנו דמוקי לה שמואל בסוכה דעלמא הכי סלקא במסקנא דאביי ורבא תרוייהו לתרוצי כולה מתניתא ולאפוקי מדשמואל כו' עכ"ל וע"פ שיטה זו נראה שהוא כוונת התוס' שכתבו אמר רב מנשיא אמר שמואל סיפא אתאן לסוכה דעלמא כו' ה"מ למפרך דלמאי דס"ל כו' משום דאינו נשאר במסקנא עכ"ל דכל דיבור זה אינו בתוס' ישנים אבל דבריהם מיוסדים ע"פ שיטת הרי"ף כמ"ש ס' המלחמות דאף לגירסא שלנו האי שנויא דשמואל דקאמר סיפא אתאן לסוכה דעלמא אינו נשאר במסקנא אלא ההיא דקתני הכל לפי תנאו מתוקמא נמי באומר איני בודל כו' וע"פ דברים אלה סליקו דברי התוס' כהוגן בלי גמגום ומהרש"ל הבין דברי התוס' בדרך רחוק ודחוק ואין כאן מקום להאריך:

לא.

בד"ה תרתי לקולא קאמר כו' ור' יהודה דלא בעי תרתי נמי מרישא דר' יוסי ש"מ מדנקט כל שנכנסין לה בפותחת כיון דכולהו פותחת אית להו הכי אבעי ליה למתני ר' יוסי אומר אפי' בתוך תחום שבת עכ"ל יראה דרש"י לא נחית הכא להך מלתא דודאי אצטריך למתני כל שנכנסין דאל"ה הוה איצטריך אפילו בתוך התחום לגופיה למשרי בפותחת ברחוק ולא לדיוקא למשרי בלא פותחת בסמוך כפרש"י ומנלן תרתי לקולא לר' יוסי אלא דאי משום הא מ"מ מלת פותחת לא ה"ל למתני אלא דהכי הל"ל כל הקרפיפות שנכנסין לו ואפי' בתוך תחום שבת וק"ל:

תוס' בד"ה אבעיא להו כו' והקשה השר מקוצי כו' דהשתא ללישנא קמא דר' יהודה דבעי תרתי כו' ותירץ דע"כ לא מצינן כו' ת"ש מדקתני ר"י כו' עכ"ל לפי שדברי התוספות שלפנינו מגומגמים בלשונות כפולות אמרתי לכתוב מה שנראה לנו מדבריהם כפי מה שראינו בתוספות ישנים והוא שהנראה לפי דרכו דאי הוה תני אם יש לו פותחת אע"ג דהשתא איצטריך ואפילו בתוך התחום לגופיה מ"מ הוה דייקינן מיניה נמי שפיר דשרי בסמוך בלא פותחת דהכי משמע לישנא אם יש לו פותחת כו' דלא פליג ר' יוסי בהא דשרי ר"י סמוך בלא פותחת אלא דאתא לטפויי למשרי רחוק בפותחת אבל השתא דתני כל שיש לו פותחת כו' ממשמעותיה לא הוה דייקינן למשרי סמוך בלא פותחת דאדרבה כל משמע נמי סמוך ולהכי אצטריכו התוספות לדייק בדברי הפשטן למשרי סמוך מדאיצטריך לסיומי ואפילו בתוך התחום דלגופיה לא איצטריך דכיון דקתני כל כו' משמע נמי רחוק ויתיישב לפי דרכו מה שמקשים בהיפך דנימא כיון דללישנא בתרא סגי לרבי יהודה בחדא קאמר לר' יוסי דלא סגי בחדא מכ"ש ללישנא דבעי ר' יהודה תרתי דנימא לר"י דלא סגי בחדא די"ל ללישנא קמא דהא בעיין ידע ג"כ זאת הסברא כיון דללישנא קמא רבי יהודה איירי בפותחת א"נ דלא הוה מסיים ר"י ואפי' בתוך התחום ידעינן דמהני ברחוק בפותחת דכל הנכנסין כו' משמע נמי רחוק מש"ה אית לן למימר טפי דאתי לדיוקא למשרי סמוך בלא פותחת אבל ללישנא בתרא דר' יהודה איירי בלא פותחת ע"כ ואפי' בתוך התחום לגופיה אתי ולא לדיוקא אתי למשרי סמוך בלא פותחת דא"כ ה"ל למתני אם יש לו פותחת כו' אלא דנקט כל הנכנסים כו' דאפילו בסמוך בעי פותחת ולהאי לישנא בתרא כיון דקתני כל כו' לא הוה איצטריך לסיומי ואפי' בתוך התחום אלא דע"כ אית לן למימר הכי דניחא ליה למתני מפורש מאי דבעי לטפויי בהא דקתני כל כו' והפשטן השיב לו דודאי הא קושיא הוא ללישנא בתרא דלא הוה איצטריך למתני ואפי' בתוך התחום דללישנא קמא א"ש דאתא לדיוקא למשרי סמוך בלא פותחת ומדלא קתני אם יש לו פותחת דהוה משמע הכי כמ"ש ע"כ רבי יהודה איירי בפותחת להכי קאמר כל שיש לו פותחת כדבריך אפי' בתוך התחום כל זה ראינו מתוך דברי התוספות שלפנינו ומתוספות הישנים ודו"ק:

בא"ד ולא משמע הכי לקמן מתוך פרש"י עכ"ל כצ"ל ור"ל לפי דרך השר מקוצי שכתב דאי הוה מיירי ר' יהודה בלא פותחת לא ה"ל למתני כל כו' אלא אם יש לו כו' ומפרש"י לקמן לפי דעת הפשטן לא משמע הכי דהא קושטא לפרש"י דר"י איירי בלא פותחת ואפ"ה קתני כל כו' וק"ל:

לא:

בד"ה ונפחת נוטל כו' ולא מצי למימר דברי ר"ש דדלמא ס"ל כר"מ דאף פוחת לכתחלה כו' עכ"ל כצ"ל וכ"ה בתוספות ישנים ור"ל דת"ק דקאמר נוטל ממקום הפחת היינו משום דלית ליה מוקצה כר"ש מ"מ לכתחלה לא יפחות משום דהוי סתירת אהל מיהא מדרבנן ור"ש אפשר דס"ל בהא נמי כר"מ דאפילו משום סתירת אהל ליכא ולהכי לא מצי למתני דברי ר"ש וק"ל:

גמ' איני והאמר רב נחמן הני לבני כו' ודאי אקצינהו כו' אע"ג דת"ק דמתני' לית ליה מוקצה כר"ש מכל מקום ר"מ לא אשכחן דמתיר מוקצה ואי נמי דאית ליה דלית בפתיחת סתירת אהל מדרבנן מכל מקום טלטול מוקצה אית ביה ומשני דטלטול מוקצה מותר ביום טוב משום אוכל נפש ובשבת אסור אפילו טלטול מוקצה כמ"ש התוס' ומיהו לר"מ ודאי דאכילת מוקצה אפי' ביום טוב אסיר אלא דהפירות דהכא אינן מוקצין דהא אית ליה פוחת לכתחלה:

לב.

שם חזי לקבולי ביה פשיטי כו' והכא ליכא למפרך כיון דלא חזי כלל בי"ט פשיטא דאסור כדפריך לקמן גבי פחמין דהכא טובא אשמועינן דתורת כלי עליו אע"ג דעדיין לא נצרף באש ולאפוקי מר"י דבעי בכלי חרס משיצרפו וק"ל:

לב:

תוספות בד"ה וקטמא שרי כו' ועי"ל דה"פ וקטמא שרי כגון שגבלו מעי"ט ושרי בלא צייריה עכ"ל כצ"ל וכ"ה בתוספות ישנים וק"ל:

לג.

גמרא אין סומכין את הקדרה בבקעת כו' לפי שלא נתנו עצים אלא להסקה כו' אפילו למאי שכתבו התוספות דלכ"ע שרינן טלטול מוקצה משום אוכל נפש היינו לסלק המוקצה כגון גריפת תנור ופחיתת הלבנים התירו משום אוכל נפש אבל להשתמש בדבר מוקצה כסמיכת קדירה בבקעת וכחיזרא ודאי אסור לטלטל דתשמישו וטלטולו זהו כעין אכילתו דאסור ובזה יתיישב מה שמקשים לפרש"י שפירש דהך הלכתא ברטיבא אסור איקבע כרב דאית ליה מוקצה כר"י ובפרק מפנין אמרינן אמר רב הונא בשר תפל מותר לטלטלו ופריך והא רב הונא תלמיד דרב ורב כר"י סבירא ליה ומשני באכילה סבר לה כר"י במוקצה לטלטל סבר לה כר"ש דיש לומר דהתם הוה טלטול ממש ובההוא סבר לה כר"ש אבל טלטול שהוא להשתמש דזהו כעין אכילתו בההוא סבר לה כר"י ועי"ל דלרב הונא דהוה נמי תלמיד דרב מחלק תלמודא הכי התם אבל שאר תלמידי דרב קאסרי בטלטול נמי כר"י ובהדיא קאמר הכי התם לרב חסדא וק"ל:

תוס' בד"ה דרש רבא כו' ודוחק הוא לומר דתלמודא קיימא דלא כהלכתא כו' עכ"ל אין זה מדוקדק דהא רבא קאמר לה וקושטא דמלתא הוא דרבא סבר כר"י כדמסיק ואין לחלק ולומר דרבא אית ליה דוקא בשברי כלים דהיינו נולד כר"י אבל במוקצה סבר כר"ש דא"כ מאי קפריך מההיא דשדי מעיה לשונרא אלא ע"כ דרבא אפילו במוקצה אסור כר"י כדמוכח בפרק נוטל כמ"ש הרא"ש בסוף מכילתין ע"ש ולשון תוספות ישנים ניחא דאדלעיל שכתבו דהך הלכתא רטיבא אסירא אפילו כר"ש איקבע כתבו וכן הא דאמר רבא אסור ליטול אוד כו' מודה ביה ר"ש משום דהוי כמתקן מנא ומסברא דנפשייהו קאמרי הכי לאוסרו אפי' לדידן דאית לן כר"ש מיהו רבא ודאי דמצי אמר מלתיה כר"י משום מוקצה ודו"ק:

בד"ה ושדי מעיה כו' לפי שאין דרך בני אדם לאכול בני מעיים ביום טוב דבלאו הכי כו' עכ"ל כצ"ל וכ"ה בתוס' ישנים דבחול הוי מוכן לאדם דדרכן של בני אדם לאוכלן בחול והשתא הוי דומיא ממש לההיא דנבילה דבחול הוה מוכן לאדם ומשמתה ביום טוב מוקצה לאדם וק"ל:

לג:

בד"ה פטור אבל אסור קא כו' וה"פ דרב יהודה משיב לרב כהנא פשיטא כו' עכ"ל פירוש לפירושם דרב יהודה דלא ידע אכתי לפלוגי בין רכין וקשין וכולה ברכין קמיירי השיב לרב כהנא מסברא דרכין מותר אי נמי דידע נמי הך חדא דקתני קוטמו ומריח וא"כ ע"כ הך דקתני ולא יקטמנו דפטור אבל אסור ע"כ נשנית בטעות מסברא א"נ מהך דקתני קוטמו ומריח ע"כ מותר לגמרי הוא וכ"ש דהך דקתני חייב חטאת דנשנית בטעות וא"ל רב כהנא דמצינן לשנויי לך דההוא דלא יקטמנו איירי בקשין דהשתא לפי הסברא לא תוכל לומר שהיא נשנית בטעות וההיא דקוטמו להריח אינה סותרת דההיא איירי ברכין ואת אמרת אפילו בקשין כדאמר מפשח ויהיב אלותא כו' ומ"מ רבי יהודה כו' ובתוספות ישנים מסיים ורב יהודה לא חש להשיב דסבר כרבנן דשרו לכתחילה והך ברייתא כר"א כדמסיק עכ"ל ודו"ק:

לד.

בפרש"י בד"ה עומד אדם על המוקצה כו' כגון אחזי ולא אחזי כו' עכ"ל ותלמודא התם דבעי לאוכוחי דאין מוקצה לחצי שבת מברייתא דהיה אוכל בענבים והותיר כו' ולא ידע הך סברא דמסיק התם כגון אחזי ולא אחזי ה"ה דאהך מתני' דהכא דקתני עומד אדם על המוקצה כו' ה"מ לדקדק הכי ה"ד אי דחזי ל"ל הזמנה אי דלא חזי כי אזמין להו מאי הוי כו' כדדייק התם אברייתא אלא דהברייתא מפורש ליה טפי דאיירי בכה"ג וק"ל:

לד:

תוספות בד"ה הא בשאר שני שבוע לא דשבת כו' כמו אם הכניסן דרך שערים עכ"ל מהרש"ל הגיה דצריך להיות דרך גגות וקרפיפות עכ"ל ואין צריך וכי לא סגיא בלאו הכי דבלא ראיית פני הבית כלל כגון בשדה שבת נמי קבעה כההיא דתינוקת אבל ר"ל דכללא דשמעתין דשבת קובע אף בלא ראיית פני הבית כלל כגון בשדה כאילו הכניסן דרך שערים לבית דבכולה שמעתין אית לן למימר הכי דהא לרבי יוחנן דאמר לקמן דשבת קובע בדבר שנגמר מלאכתו לא נפקא לן מינה אלא בלא ראיית פני הבית וה"נ הכא למאי דמוקמינן מתני' דשבת קובע בדבר שלא נגמר מלאכתו כר"א ע"כ נמי בלא ראיית פני בית דהא לר"א חצר נמי קובע אפילו בדבר שלא נגמר מלאכתו כדקתני רבי נתן לא כשאמר ר"א יגמור בחצר אלא חוץ לחצר ואע"ג דחצר אינו קובע ביוצא אחר כך חוץ לחצר ה"נ שבת אינו קובע למ"ש בדבר שלא נגמר מלאכתו לחד תירוץ של התוס' לקמן ודברי התוס' לקמן אמימרא דר"י שכתבו וא"ת ומאי נ"מ כיון כו' הם בעצמם דברי התוס' דהכא ושפת יתר כתבו לקמן ובתוס' ישנים אינו:

לה.

בד"ה ת"ש מסיפא דלא פליגי רבנן אלא דוקא בברירה ע"כ סוף הדיבור ואח"כ מ"ה שאני התם כיון דאמר מכאן כו' קבע ליה והכא לא שייך למפרך והלא מותרו כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה ר"א אומר יגמור בשבת כו' כפרש"י א"נ דהתם מיירי בתאנים דנגמרה כו' עכ"ל יראה להאי תירוצא אין חילוק בין יחדום ללא יחדום ובדבר שלא נגמרה מלאכתו אפי' אם יחדום יאכל למ"ש ובהכי ע"כ מוקמינן מתני' דהכא להאי תירוצא ואין להקשות דא"כ אכתי מנלן לאוקמא מתני' לר"א דשבת קובע דהיינו לשבת דלמא מתני' איירי בחצר דקובע נמי בכה"ג בחצר אפילו בדבר שלא נגמרה מלאכתו לר"א כדקתני ר' נתן ונקט מתניתין שבת דקמ"ל דטבל מוכן הוא אצל שבת כו' דהא כיון דקושטא דמלתא הוא דשבת נמי קובע בכה"ג לר"א כדקתני ר"נ טפי אית לן לאוקמא מתני' כפשטה דשבת קובע:

בפרש"י בד"ה ה"ג חשכה כו' ה"ג ר' נתן אומר כו' ותרווייהו אדר' אליעזר קאי כו' עכ"ל לפי שבסדר המשנה שלפנינו גרסינן בסיפא גבי שבת בהיפך דרבי יהושע אומר יגמור ר"א אומר לא יגמור קאמר דלפי שיטת תלמודא דשמעתין ע"כ דל"ג הכי אלא כגירסת רש"י והשתא ר"נ בתרוייהו אדר"א קאי:

תוס' בד"ה שבת לאפוקי מדהלל ובדין הוא דה"מ למנקט לאפוקי מדר"א כו' עכ"ל וקשה לפי דרכם דאכתי אמאי לא קאמר לאפוקי מדרבי יהושע דאמר לא יגמור דשבת קובע וכן גבי חצר אמאי לא קאמר לאפוקי מדרבי יהושע דאמר לא יגמור ושוב ראיתי בזה בדברי בעל המאור וז"ל בדין הוא דהוה ליה למימר לאפוקי מדר"א ורבי יהושע דס"ל דשבת קובע כו' אלא הא עדיפא ליה לאשמועינן דאיכא תנא דסבירא ליה כרבי יוחנן כו' וכן תרומה כו' עכ"ל ע"ש ולפי דרכו של הרז"ה נמי בההיא דמקח שהוצרך לאתויי מההיא דהלוקח תאנים מע"ה כו' ולא סגי ליה בההיא דלאפוקי מההיא דתנן המחליף כו' דלא ניחא ליה למימר דסבר כר' יהודה דהוי יחידאה בההיא דהמחליף אלא דסבר כסתמא דמתני' דהלוקח כו' והרז"ה כתב דה"ג דתנן הלוקח פירות מע"ה כו' עכ"ל ולא מצאתי משנה זו בסדר המשנה: