רמב"ם על ביצה ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · רמב"ם · על ביצה · ד · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א[עריכה]

המביא כדי יין ממקום למקום כו': העיקר בכל זה שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול אלא בשינוי ואם אי אפשר לו לשנות מותר. ומתחילין בערמת התבן בתנאי שיהיה התבן מלא קוצים שאינו ראוי אלא לשריפה והוא כמו מוכן לאש ואינו צריך הכנה אבל אם אינו כן כמו שזכרנו הרי הוא כמו עצים שבמוקצה בשוה ורצה בכאן במוקצה מקום מיוחד להצניע שם העצים:

משנה ב[עריכה]

אין נוטלין עצים מן הסוכה אלא מן הסמוך לה כו': מביאין עצים מן השדה מן המכונס ומן הקרפף כו': סוכת החג בחג אסור להנות בעציו כל ימי הסוכות לאמרו חג הסוכות שבעת ימים לה' אלהיכם. ובאה הקבלה כשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה. והדבר בכאן הוא על סוכה שאינה של מצוה כי העיקר אצלנו אין עושין אהל ואין סותרין אהל ביום טוב וכל שכן בשבת וכבר קדם זה בשבת: ואמרו ומן הסמוך לה ענינו מן הסמוך לדפנות. ואמרם מן הקרפף אפילו מן המפוזר אינה הלכה אלא מן המכונס על כל פנים ובתנאי שיהיה מן המכונס שבקרפף אבל מן השדה לא יביא ואפילו מן המכונס. ורבי יהודה אומר כי על כל פנים צריך פתח ויהיה סמוך לעיר ורבי יוסי אומר כי כשיש לו פתח ואפילו רחוק מן העיר קרוב לאלפים אמה שהוא תחום שבת מותר ליטול ממנו והלכה כרבי יוסי:

משנה ג[עריכה]

אין מבקעין עצים לא מן הקורות ולא מן הקורה כו': בית שהוא מלא פירות סתום ונפחת כו': שעור זו המשנה כך אין מבקעים עצים מסואר של קורות ולא מן הקורה שנשברה ביום טוב אלא אם נשברה מערב יום טוב. וכשהן מבקעין אין מבקעין לא בקרדום ולא במגל. וטעם אלו הדינים כבר כולם קדמו ונתבארו. וקופיץ הוא כלי ברזל שחותכין בו הבשר ואין ראוי לבקע העצים אלא בצד הקצר שהוא כמו החץ ונקרא זכרות והצד הרחב נקבות לפי שאין דרך בני אדם לבקע בו ויהיה שינוי. ומה שאמר רבי מאיר פוחת אינו רוצה לומר שיסתור הכתלים ביום טוב אבל כפי סברתו הוא מותר לפחות אם היו כתלי אותו החצר לבנים סדורים מבלי בנין ואין הלכה כר"מ:

משנה ד[עריכה]

אין פוחתין את הנר מפני שהוא עושה כלי כו': נר ידוע והנרות שלהם היו עושין אותן זוגות וחותכין אותן אחר עשייתן. חותכה באור לשתי נרות הוא שיתן הפתילה קצתו בנר אחד וקצתו בנר אחר ויתן האור בינתיים ותתחלק ותהיה פתילה דולקת בזה הנר ופתילה דולקת בזה הנר ואסר חתיכת פתילה בסכין או במספרם לפי שהוא מתקן מנא ולמעכה ביד מותר והלכה כר' יהודה:

משנה ה[עריכה]

אין שוברים את החרס ואין חותכין הנייר כו': נייר ידוע וכשנותנין עליו שמן עומד לפני האש כל זמן שימצא בו שמן ואין גורפין תנור וכירים ומכבשים פירוש שמשוין האפר ואם מנע הבישול גורפין אותו האפר. ובקעת חתיכה של עץ שאינה כלי ואמר וכן בדלת רוצה בו כי כן המשפט בדלת אין סומכין אותו בבקעת כי העיקר אצלנו לא ניתנו עצים אלא להסקה:

משנה ו[עריכה]

רבי אליעזר אומר נוטל אדם קיסם משלפניו כו': לא התירו חכמים שיטול אדם קיסם לחצוץ בו שיניו אלא מאבוס של בהמה בלבד ואסור לחתכו ולתקנו אא"כ היה רטוב וראוי לאכילה לבהמה כי כל מה שראוי לאכילת בהמות מותר לחתכו בשבת ואין הלכה כר' אליעזר ומאמר חכמים ומגבב מלפניו ענינו כי כשמבשל בשדה שקושש מסביבותיו ומדליק:

משנה ז[עריכה]

אין מוציאין את האור לא מן העצים כו': ועוד אמר רבי אליעזר עומד אדם על המוקצה כו': רעפים לבנים שרופים בכבשן ואינו אוסר ללבן הרעפים אלא החדשים מהם לפי שהם נשרפים ומתחזקות ונראה כמתקן כלי ביום טוב אבל האבנים והרעפים הישנים (והחדשים) מותר ללבנן ולבשל ולצלות עליהם ומוקצה הוא משטח ששוטחין בם תאנים וענבים וזולתם ליבש. ומה שהתנה בשביעית לפי שבשנה אחרת שלא תהיה שביעית אסור לאכול מה שנמצא באותו משטח ביום שבת עד שיוציאו מעשרותיו כי עיקר אצלינו שבת קובעת למעשרות כמו שביארנו במקומות מסדר זרעים. ושביעית אינה חייבת במעשרות כמו שנתבאר במקומות מסדר זרעים ואין הלכה כרבי אליעזר: