משנה בבא בתרא ו ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא בתרא · פרק ו · משנה ו | >>
מי שיש לו גינה לפנים מגינתו של חבירו, נכנס בשעה שדרך בני אדם נכנסים ויוצא בשעה שדרך בני אדם יוצאין, ואינו מכניס לתוכה תגריןכג, ולא יכנס מתוכה לתוך שדה אחרתכד, והחיצון זורע את הדרך.
נתנו לו דרך כה מן הצד מדעת שניהם, נכנס בשעה שהוא רוצה ויוצא בשעה שהוא רוצה, ומכניס לתוכה תגרין, ולא יכנס מתוכה לתוך שדה אחרתכו, וזה וזה אינם רשאים לזרעה.
מִי שֶׁיֶּשׁ לוֹ גִּנָּה לִפְנִים מִגִּנָּתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ,
- נִכְנָס בְּשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם נִכְנָסִים,
- וְיוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם יוֹצְאִין,
- וְאֵינוֹ מַכְנִיס לְתוֹכָהּ תַּגָּרִין;
- וְלֹא יִכָּנֵס מִתּוֹכָהּ לְתוֹךְ שָׂדֶה אַחֶרֶת;
- וְהַחִיצוֹן זוֹרֵעַ אֶת הַדֶּרֶךְ.
- נָתְנוּ לוֹ דֶּרֶךְ מִן הַצַּד מִדַּעַת שְׁנֵיהֶם,
- נִכְנָס בְּשָׁעָה שֶׁהוּא רוֹצֶה,
- וְיוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁהוּא רוֹצֶה,
- וּמַכְנִיס לְתוֹכָהּ תַּגָּרִין;
- וְלֹא יִכָּנֵס מִתּוֹכָהּ לְתוֹךְ שָׂדֶה אַחֶרֶת;
- וְזֶה וָזֶה אֵינָם רַשָּׁאִים לְזָרְעָהּ:
מי שיש לו גינה - לפנים מגינתו של חברו,
- נכנס - בשעה שדרך בני אדם נכנסין,
- ויוצא - בשעה שדרך בני אדם יוצאין.
- ואינו מכניס לתוכה - תגרין.
- לא יכנס מתוכה - לתוך שדה אחרת.
- והחיצון - זורע את הדרך.
- נתנו לו דרך מן הצד - מדעת שניהם,
- נכנס - בשעה שהוא רוצה,
- ויוצא - בשעה שהוא רוצה,
- ומכניס לתוכה - תגרין,
- ולא יכנס ממנה - לתוך שדה אחרת,
- וזה וזה - אינן רשאין לזורעה.
הטעם שלא יכנס מתוכה לשדה אחרת, ואף על פי שנתנו לו מדעת שניהם דרך, לפי שהוא מרבה עליהם הדרך ולא נתנו לו אלא לצורך גינתו:
מי שיש לו גינה - ונתרצה כא חיצון לתת לפנימי דרך באמצע שדהו כב:
לא יכנס מתוכה - דכיון דמזיקו היזק גדול שעובר באמצע שדהו, אנן סהדי דלא נתרצה לו אלא לצורך גינה בלבד, ולא שיכנס לצורך תשמיש אחר:
והחיצון זורע - דכיון דבאמצע שדהו הוא, אנן סהדי דלא מחל לו הדרך לגמרי ושלא יוכל הוא לזרעה:
וזה וזה אין רשאין לזרעה - דכיון דמן הצד הוא, להילוך גרידא יחדהו לו:
מי שיש לו גינה וכו'. כתב הר"ב ונתרצה חיצון וכו'. לשון הרשב"ם כגון יורשים או שותפים שחלקו ונתרצה וכו'. ע"כ. אבל בלקח גינה לפנים מגנתו של חבירו נראה דא"צ לריצוי אלא ממילא יש לו דרך דה"נ איכא למימר דבעין יפה מכר כמו בבור. וראיה גמורה מגמרא פ"ה דף פ"ב בקונה ב' אילנות וכ"ש ג' למסקנא דיש לו דרך משום דבעין יפה מכר כך נ"ל. והא דמסיים הר"ב באמצע שדהו וכן לשון הרשב"ם וגם במתניתין תנן לתוך שדה אחרת וכפי הלשון הוה ליה למימר לתוך גינה אחרת. ואפשר דבלשון המשנה נכלל גינה בשם שדה. ובמשנה ז' פרק ד' תנן בית השלחין ומפרשינן גנות ופרדסים:
ואינו מכניס לתוכה תגרין. לקנות מירקות גינתו. הרשב"ם:
ולא יכנס מתוכה לתוך שדה אחרת. כלומר לא יכנס בתוכה לכתחלה כשאין צריך לזו הגינה כלום אלא לכנוס דרך עליה לשדה אחרת שלו כדי לקצר את דרכו דדמי להכנסת תגרין. הרשב"ם:
נתנו לו דרך. כן הנוסחא בכל הספרים והרשב"ם בפ"ה דף פ"ב כתב וז"ל. נתנו לו בית דין דרך מן הצד מדעת שניהם וכו'. וזה וזה אין רשאים לזרעה הואיל וכו' ובחרו להם דרך זה ע"י ב"ד ע"כ. והטור סימן קס"ט העתיק נתן וכו':
ולא יכנס מתוכה. הטעם שלא יכנס וכו' ואע"פ שנתנו לו מדעת שניהם. לפי שהוא מרבה עליהם הדרך ולא נתנו לו אלא לצורך גנתו. הרמב"ם:
(כא) (על הברטנורא) לשון הר"ש, כגון יורשים או שותפים שחלקו ונתרצה כו'. ע"כ. אבל בלוקח גינה לפנים מגנתו של חבירו, נראה דא"צ לרצוי, אלא ממילא יש לו דרך, דה"נ איכא למימר דבעין יפה מכר כמו בבור. ועתוי"ט:
(כב) (על הברטנורא) וכן במתניתין לתוך שדה ואפשר דבלשון משנה נכלל גינה בשם שדה. ועיין מ"ז פ"ד:
(כג) (על המשנה) תגרין. לקנות מירקות גינתו. ר"ש:
(כד) (על המשנה) אחרת. כלומר לא יכנס כתוכה לכתחלה כשאין צריך לזו הגינה כלום. אלא לכנוס דרך עליה לשדה אחרת שלו. כדי לקצר את. דרכו להכנסת תגרין. ר"ש:
(כה) (על המשנה) נתנו כו'. כלומר נתנו לו ב"ד דרך מן הצד מדעת שניהם כו'. וזה וזה אין רשאים לזורעה הואיל כו' ובחרו להם דרך זה ע"י ב"ד. ר"ש. והטור העתיק נתן וכו':
(כו) (על המשנה) ולא כו'. ואע"פ שנתנו לו מדעת שניהם, לפי שהוא מרבה עליהם הדרך ולא נתנו לו אלא לצורך גינתו. הר"מ:
מי שיש לו גנה: כגון יורשין או שותפים שחלקו ונתרצה חיצון לפנימי לתת לו דרך באמצע שדהו רשב"ם ז"ל. וכתוב בפי' נמוקי יוסף ז"ל וה"ה למי שיש לו בית לפנים מביתו של חברו שאפילו בחצר יש בו משום רבוי הנכנסין והיוצאין וכ"ש ביתו והא דאמרינן שלא יכנס מתוכה לשדה אחרת היינו בשעה שאין לו שום צורך לגנתו אבל אם יש לו שום צורך לגנתו ילך משם לכל מקום שירצה הריטב"א ז"ל ע"כ:
והחיצון זורע וכו': פ' הספינה דף פ"ב:
מן הצד: אינו נפסד כ"כ וכיון דמדעת שניהם הוא אנן סהדי דמסתמא מחל לו את כל הדרך לגמרי להיות מיוחד להליכה ולא לזריעה רשב"ם ז"ל. בסוף פי' רעז"ל צריך להיות יחדוה לו:
זה וזה אינם רשאים לזורעה: שם פ' הספינה דף פ"ב:
יכין
ואינו מכניס לתוכה תגרין: לקנות פירות. מדמרבה דריסת רגל עליו, וה"ה בחדר לפנים מחדר חבירו אסור כה"ג [שם]:
ולא יכנס מתוכה לתוך שדה אחרת: לבלי לצורך גינתו:
והחיצון זורע את הדרך: ר"ל אף דדרך היחיד צריך ד' אמות [כמ"ז]. אפ"ה הכא יכול לזרוע כולן, דברוב פעמים א"צ לדריסת רגלו רוחב ד"א, ולא יתקלקל כל כך זריעתו, ואף דעכ"פ לא יוכל הלה לילך בטוב לגינתו בין הצמחים לא חיישינן [שם]:
ומכניס לתוכה תגרין: ונ"ל משום דכשנתן לו מן הצד אין לו שוב שום שותפות עמו:
לתוך שדה אחרת: דלהא לא נתנו לו ולהכי לא דמי להך דאם רצה בונה [לעיל פ"ג מ"ז] ודו"ק, דהכא שאני דהחיצון נתן לו הדרך, ולהא לא נתנו לו:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת