משנה ערכין ב
ערכין פרק ב', ב: משנה • תוספתא • בבלי
<< • משנה • סדר קדשים • מסכת ערכין • פרק שני ("אין בערכין") • >>
פרקי מסכת ערכין: א ב ג ד ה ו ז ח ט
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
אין בערכין פחות מסלע, ולא יתר על חמשים סלע.
כיצד? נתן סלע והעשיר, אינו נותן כלום. פחות מסלע והעשיר, נותן חמשים סלע.
היה בידיו חמש סלעים -- רבי מאיר אומר, אינו נותן אלא אחת. וחכמים אומרים, נותן את כולם.
אין בערכין פחות מסלע, ולא יתר על חמשים סלע.
אין פתח בטועה פחות משבעה, ולא יתר על שבעה עשר.
אין בנגעים פחות משבוע אחד, ולא יתר על שלשה שבועות.
אין פוחתין מארבעה חדשים המעוברים בשנה, ולא נראה יתר על שמונה.
שתי הלחם נאכלות אין פחות משנים, ולא יתר על שלשה.
לחם הפנים נאכל אין פחות מתשעה, ולא יתר על אחד עשר.
קטן נמול אין פחות משמונה, ולא יתר על שנים עשר.
אין פוחתין מעשרים ואחת תקיעות במקדש, ולא מוסיפין על ארבעים ושמונה.
אין פוחתין משני נבלין, ולא מוסיפין על ששה.
אין פוחתין משני חלילין, ולא מוסיפין על שנים עשר.
ובשנים עשר יום בשנה החליל מכה לפני המזבח:
- בשחיטת פסח ראשון,
- ובשחיטת פסח שני,
- וביום טוב ראשון של פסח,
- וביום טוב של עצרת,
- ובשמונה ימי החג.
ולא היה מכה באבוב של נחשת אלא באבוב של קנה, מפני שקולו ערב.
ולא היה מחליק אלא באבוב יחידי, מפני שהוא מחליק יפה.
ועבדי הכהנים היו, דברי רבי מאיר.
רבי יוסי אומר, משפחות בית הפגרים ובית צפריא ומאמאום היו משיאין לכהונה.
רבי חנניא בן אנטיגנוס אומר, לוים היו.
אין פוחתין מששה טלאים המבוקרין בלשכת הטלאים, כדי לשבת ולשני ימים טובים של ראש השנה, ומוסיפין עד לעולם.
אין פוחתין משתי חצוצרות, [ ומוסיפין עד לעולם ].
[ אין פוחתין ] מתשעה כנורות, ומוסיפין עד לעולם.
והצלצל לבד.
אין פוחתין משנים עשר לוים עומדים על הדוכן, ומוסיפין עד לעולם.
אין קטן נכנס לעזרה לעבודה אלא בשעה שהלוים עומדים בשיר, ולא היו אומרים בנבל וכנור אלא בפה, כדי ליתן תבל בנעימה.
רבי אליעזר בן יעקב אומר, אין עולין למנין, ואין עומדים על הדוכן, אלא בארץ היו עומדין, וראשיהן מבין רגלי הלוים, וצוערי הלוים היו נקראין.
- וְלֹא יָתֵר עַל חֲמִשִּׁים סֶלַע.
- כֵּיצַד?
- נָתַן סֶלַע וְהֶעֱשִׁיר,
- אֵינוֹ נוֹתֵן כְּלוּם;
- פָּחוֹת מִסֶּלַע, וְהֶעֱשִׁיר,
- נוֹתֵן חֲמִשִּׁים סֶלַע.
- נָתַן סֶלַע וְהֶעֱשִׁיר,
- הָיָה בְּיָדָיו חָמֵשׁ סְלָעִים,
- רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:
- אֵינוֹ נוֹתֵן אֶלָּא אַחַת;
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- נוֹתֵן אֶת כֻּלָּם.
- רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:
אֵין בַּעֲרָכִין פָּחוֹת מִסֶּלַע,
- וְלֹא יָתֵר עַל חֲמִשִּׁים סֶלַע.
- אֵין פֶּתַח בַּטּוֹעָה פָּחוֹת מִשִּׁבְעָה,
- וְלֹא יָתֵר עַל שִׁבְעָה עָשָׂר.
- אֵין בַּנְּגָעִים פָּחוֹת מִשָּׁבוּעַ אֶחָד,
- וְלֹא יָתֵר עַל שְׁלֹשָׁה שָׁבוּעוֹת:
- וְלֹא נִרְאָה יָתֵר עַל שְׁמוֹנָה.
- שְׁתֵּי הַלֶּחֶם נֶאֱכָלוֹת,
- אֵין פָּחוֹת מִשְּׁנַיִם,
- וְלֹא יָתֵר עַל שְׁלֹשָׁה.
- לֶחֶם הַפָּנִים נֶאֱכָל,
- אֵין פָּחוֹת מִתִּשְׁעָה,
- וְלֹא יָתֵר עַל אַחַד עָשָׂר.
- קָטָן נִמּוֹל,
- אֵין פָּחוֹת מִשְּׁמוֹנָה,
- וְלֹא יָתֵר עַל שְׁנֵים עָשָׂר:
- וְלֹא מוֹסִיפִין עַל אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה.
- אֵין פּוֹחֲתִין מִשְּׁנֵי נְבָלִין,
- וְלֹא מוֹסִיפִין עַל שִׁשָּׁה.
- אֵין פּוֹחֲתִין מִשְּׁני חֲלִילִין,
- וְלֹא מוֹסִיפִין עַל שְׁנֵים עָשָׂר;
- וּבִשְׁנֵים עָשָׂר יוֹם בַּשָּׁנָה הֶחָלִיל מַכֶּה לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ:
- בִּשְׁחִיטַת פֶּסַח רִאשׁוֹן,
- וּבִשְׁחִיטַת פֶּסַח שֵׁנִי,
- וּבְיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח,
- וּבְיוֹם טוֹב שֶׁל עֲצֶרֶת,
- וּבִשְׁמוֹנָה יְמֵי הֶחָג.
- וְלֹא הָיָה מַכֶּה בְּאַבּוּב שֶׁל נְחֹשֶׁת,
- אֶלָּא בְּאַבּוּב שֶׁל קָנֶה,
- מִפְּנֵי שֶׁקּוֹלוֹ עָרֵב;
- וְלֹא הָיָה מַחֲלִיק אֶלָּא בְּאַבּוּב יְחִידִי,
- מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַחֲלִיק יָפֶה:
- אֶלָּא בְּאַבּוּב שֶׁל קָנֶה,
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
- מִשְׁפְּחוֹת בֵּית הַפְּגָרִים וּבֵית צִפְּרַיָּה,
- וּמֵאֱמָאוֹם [נ"א: וּמֵאֱמָאוֹס] הָיוּ,
- מַשִּׂיאִין לִכְהֻנָּה.
- רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר:
- לְוִיִּם הָיוּ:
- כְּדֵי לְשַׁבָּת וְלִשְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה;
- ומוֹסִיפִין עַד לְעוֹלָם.
- אֵין פּוֹחֲתִין מִשְּׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת,
- וּמוֹסִיפִין עַד לְעוֹלָם.
- אֵין פּוֹחֲתִין מִתִּשְׁעָה כִּנּוֹרוֹת,
- וּמוֹסִיפִין עַד לְעוֹלָם.
- וְהַצִּלְצָל לְבַד:
- וּמוֹסִיפִין עַד לְעוֹלָם.
- אֵין קָטָן נִכְנָס לָעֲזָרָה לַעֲבוֹדָה,
- אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁהַלְוִיִּם עוֹמְדִים בְּשִׁיר,
- וְלֹא הָיוּ אוֹמְרִים בְּנֵבֶל וְכִנּוֹר אֶלָּא בַּפֶּה,
- כְּדֵי לִתֵּן תְּבָל בַּנְּעִימָה.
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר:
- אֵין עוֹלִין לַמִּנְיָן,
- וְאֵין עוֹמְדִים עַל הַדּוּכָן,
- אֶלָּא בָּאָרֶץ הָיוּ עוֹמְדִין,
- וְרָאשֵׁיהֶן מִבֵּין רַגְלֵי הַלְוִיִּם;
- וְצוֹעֲרֵי הַלְוִיִּם הָיוּ נִקְרָאִין:
נוסח הרמב"ם
(א) אין בערכין פחות מסלע,
- ולא יתר על חמישים סלע.
- כיצד?
- נתן סלע, והעשיר - אינו נותן כלום.
- פחות מסלע, והעשיר - נותן חמישים סלע.
- היו בידיו חמש סלעים -
- רבי מאיר אומר: אינו נותן אלא אחת.
- וחכמים אומרין: נותן את כולם,
- שאין בערכין פחות מסלע,
- ולא יתר על חמישים סלע.
- אין פתח בטועה פחות משבעה -
- ולא יתר על שבעה עשר.
- אין בנגעים פחות משבוע אחד -
- ולא יתר על שלשה שבועות.
(ב) אין פוחתין מארבעה חודשים המעוברין לשנה,
- ולא נראה יתר על שמונה.
- שתי הלחם נאכלות - אין פחות משנים,
- ולא יתר על שלשה.
- לחם הפנים נאכל - אין פחות מתשעה,
- ולא יתר על אחד עשר.
- קטן נימול - אין פחות משמונה,
- ולא יתר על שנים עשר.
(ג) אין פוחתין מעשרים ואחת תקיעה במקדש,
- ולא מוסיפין על ארבעים ושמונה.
- אין פוחתין משני נבלים,
- ולא מוסיפין על שישה.
- ואין פוחתין משני חלילים,
- ולא מוסיפין על שנים עשר.
- ובשנים עשר יום בשנה,
- החליל מכה לפני המזבח -
- בשחיטת פסח ראשון,
- ובשחיטת פסח שני,
- ביום טוב הראשון של פסח,
- וביום טוב הראשון של עצרת,
- ובשמונת ימי החג.
- ולא היה מכה באבוב של נחושת,
- אלא באבוב של קנה - מפני שקולו ערב.
- ולא היה מחלק - אלא באבוב יחידי,
- מפני שהוא מחלק יפה.
- החליל מכה לפני המזבח -
(ד) ועבדי הכהנים היו - דברי רבי מאיר.
- רבי יוסי אומר:
- משפחת בית הפגרים, ובית ציפריה, ומאמוס היו,
- ומשיאין לכהונה.
- רבי חנניה בן אנטיגנוס אומר: לויים היו.
(ה) אין פוחתין משישה טלאים המבוקרין בלשכת הטלאים,
- כדי לשבת, ולשני ימים טובים של ראש השנה - ומוסיפין עד לעולם.
- אין פוחתין משתי חצוצרות - ומוסיפין עד לעולם.
- מתשעה כינורות - ומוסיפין עד לעולם.
- והצלצל לבד.
(ו) אין פוחתין משנים עשר לויים עומדין על הדוכן - ומוסיפין עד לעולם.
- אין קטן נכנס לעזרה לעבודה,
- אלא בשעה שהלויים אומרין בשיר.
- ולא היו אומרין בנבל וכינור -
- אלא בפה - כדי ליתן תבל בנעימה.
- רבי אליעזר בן יעקב אומר:
- אין עולין מן המנין,
- ולא עומדין על הדוכן,
- אלא בארץ היו עומדין,
- וראשיהן כבין רגלי הלויים,
- וצוערי הלויים - היו נקרין.
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה ערכין, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב