משנה חולין ב
חולין פרק ב', ב: משנה • תוספתא • בבלי
<< • משנה • סדר קדשים • מסכת חולין • פרק שני ("השוחט אחד") • >>
פרקי מסכת חולין: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
השוחט אחד בעוף, ושנים בבהמה -- שחיטתו כשרה. ורובו של אחד, כמוהו.
רבי יהודה אומר, עד שישחוט את הורידין.
חצי אחד בעוף, ואחד וחצי בבהמה -- שחיטתו פסולה.
רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה -- שחיטתו כשרה.
השוחט שני ראשין כאחד -- שחיטתו כשרה.
שנים אוחזין בסכין ושוחטין, אפילו אחד למעלה ואחד למטה -- שחיטתן כשרה.
התיז את הראש בבת אחת, פסולה.
היה שוחט והתיז את הראש בבת אחת, אם יש בסכין מלא צואר, כשרה.
היה שוחט והתיז שני ראשים בבת אחת, אם יש בסכין מלא צואר אחד, כשרה.
במה דברים אמורים, בזמן שהוליך ולא הביא, או הביא ולא הוליך. אבל אם הוליך והביא, אפילו כל שהוא, אפילו באיזמל -- כשרה.
נפלה סכין ושחטה, אף על פי ששחטה כדרכה -- פסולה, שנאמר (דברים כז), וזבחת ואכלת -- מה שאתה זובח, אתה אוכל.
נפלה סכין והגביהה, נפלו כליו והגביהן, השחיז את הסכין ועף, ובא חבירו ושחט, אם שהה כדי שחיטה -- פסולה. רבי שמעון אומר, אם שהה כדי ביקור.
שחט את הושט ופסק את הגרגרת, או שחט את הגרגרת ופסק את הושט, או ששחט אחד מהן והמתין לה עד שמתה, או שהחליד את הסכין תחת השני ופסקו -- רבי ישבב אומר, נבילה. רבי עקיבא אומר, טריפה.
כלל אמר רבי ישבב משום רבי יהושע, כל שנפסלה בשחיטתה, נבלה. כל ששחיטתה כראוי ודבר אחר גרם לה ליפסל, טריפה. והודה לו רבי עקיבא.
השוחט בהמה חיה ועוף ולא יצא מהן דם -- כשרים, ונאכלים בידים מסואבות, לפי שלא הוכשרו בדם. רבי שמעון אומר, הוכשרו בשחיטה.
השוחט את המסוכנת, רבן [ שמעון בן ] גמליאל אומר, עד שתפרכס ביד וברגל.
רבי אליעזר אומר, דיה אם זינקה.
אמר רבי שמעון, [ אף ] השוחט בלילה ולמחר השכים ומצא כתלים מלאים דם, כשרה, שזינקה, וכמדת רבי אליעזר.
וחכמים אומרים, עד שתפרכס או ביד או ברגל או עד שתכשכש בזנבה, אחד בהמה דקה ואחד בהמה גסה.
בהמה דקה שפשטה ידה ולא החזירה -- פסולה, שאינה אלא הוצאת נפש בלבד.
במה דברים אמורים, שהיתה בחזקת מסוכנת. אבל אם היתה בחזקת בריאה, אפילו אין בה אחד מכל הסימנים הללו, כשרה.
השוחט לנכרי, שחיטתו כשרה. ורבי אליעזר פוסל.
אמר רבי אליעזר, אפילו שחטה שיאכל הנכרי מחצר כבד שלה -- פסולה, שסתם מחשבת נכרי לעבודה זרה.
אמר רבי יוסי, קל וחומר הדברים, ומה במקום שהמחשבה פוסלת, במוקדשין, אין הכל הולך אלא אחר העובד. מקום שאין מחשבה פוסלת, בחולין, אינו דין שלא יהא הכל הולך אלא אחר השוחט.
השוחט לשם הרים, לשם גבעות, לשם ימים, לשם נהרות, לשם מדברות -- שחיטתו פסולה.
שנים אוחזין בסכין ושוחטין, אחד לשם אחד מכל אלו, ואחד לשם דבר כשר -- שחיטתו פסולה.
אין שוחטין לא לתוך ימים, ולא לתוך נהרות, ולא לתוך כלים. אבל שוחט הוא לתוך עוגא של מים, ובספינה על גבי כלים.
אין שוחטין לגומא כל עיקר, אבל עושה גומא בתוך ביתו בשביל שיכנס הדם לתוכה. ובשוק לא יעשה כן, שלא יחקה את המינין.
השוחט לשם עולה, לשם זבחים, לשם אשם תלוי, לשם פסח, לשם תודה -- שחיטתו פסולה. ורבי שמעון מכשיר.
שנים אוחזין בסכין ושוחטין, אחד לשם אחד מכל אלו, ואחד לשם דבר כשר -- שחיטתו פסולה.
השוחט לשם חטאת, לשם אשם ודאי, לשם בכור, לשם מעשר, לשם תמורה -- שחיטתו כשרה.
זה הכלל, כל דבר שנידר ונידב, השוחט לשמו אסור. ושאינו נידר ונידב, השוחט לשמו, כשר.
- שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה;
- וְרֻבּוֹ שֶׁל אֶחָד, כָּמוֹהוּ.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- עַד שֶׁיִּשְׁחֹט אֶת הַוְּרִידִין.
- חֲצִי אֶחָד בָּעוֹף,
- וְאֶחָד וָחֵצִי בַּבְּהֵמָה,
- שְׁחִיטָתוֹ פְּסוּלָה.
- וְאֶחָד וָחֵצִי בַּבְּהֵמָה,
- רֹב אֶחָד בָּעוֹף,
- וְרֹב שְׁנַיִם בַּבְּהֵמָה,
- שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה:
- וְרֹב שְׁנַיִם בַּבְּהֵמָה,
- שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה.
- שְׁנַיִם אוֹחֲזִין בְּסַכִּין וְשׁוֹחֲטִין,
- אֲפִלּוּ אֶחָד לְמַעְלָה וְאֶחָד לְמַטָּה,
- שְׁחִיטָתָן כְּשֵׁרָה:
- אֲפִלּוּ אֶחָד לְמַעְלָה וְאֶחָד לְמַטָּה,
- פְּסוּלָה.
- הָיָה שׁוֹחֵט,
- וְהִתִּיז אֶת הָרֹאשׁ בְּבַת אַחַת,
- אִם יֵשׁ בַּסַּכִּין מְלֹא צַוָּאר,
- כְּשֵׁרָה.
- הָיָה שׁוֹחֵט,
- וְהִתִּיז שְׁנֵי רָאשִׁים בְּבַת אַחַת,
- אִם יֵשׁ בַּסַּכִּין מְלֹא צַוָּאר אֶחָד,
- כְּשֵׁרָה.
- בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים?
- בִּזְמַן שֶׁהוֹלִיךְ וְלֹא הֵבִיא,
- אוֹ הֵבִיא וְלֹא הוֹלִיךְ;
- אֲבָל אִם הוֹלִיךְ וְהֵבִיא,
- אֲפִלּוּ כָּל שֶׁהוּא,
- אֲפִלּוּ בְּאִזְמֵל,
- כְּשֵׁרָה.
- בִּזְמַן שֶׁהוֹלִיךְ וְלֹא הֵבִיא,
- נָפְלָה סַכִּין וְשָׁחֲטָה,
- אַף עַל פִּי שֶׁשָּׁחֲטָה כְּדַרְכָּהּ, פְּסוּלָה,
- שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יב, כא): "וְזָבַחְתָּ וְאָכַלְתָּ";
- מַה שֶּׁאַתָּה זוֹבֵחַ, אַתָּה אוֹכֵל.
- נָפְלָה סַכִּין וְהִגְבִּיהָהּ,
- נָפְלוּ כֵּלָיו וְהִגְבִּיהָן,
- הִשְׁחִיז אֶת הַסַּכִּין וְעָף, וּבָא חֲבֵרוֹ וְשָׁחַט,
- אִם שָׁהָה כְּדֵי שְׁחִיטָה, פְּסוּלָה.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- אִם שָׁהָה כְּדֵי בִּקּוּר:
- אוֹ שָׁחַט אֶת הַגַּרְגֶּרֶת וּפָסַק אֶת הַוֵּשֶׁט,
- אוֹ שֶׁשָּׁחַט אֶחָד מֵהֶן וְהִמְתִּין לָהּ עַד שֶׁמֵּתָה,
- אוֹ שֶׁהֶחֱלִיד אֶת הַסַּכִּין תַּחַת הַשֵּׁנִי וּפְסָקוֹ,
- רַבִּי יְשֵׁבָב אוֹמֵר: נְבֵלָה;
- רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: טְרֵפָה.
- כְּלָל אָמַר רַבִּי יְשֵׁבָב מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ:
- כֹּל שֶׁנִּפְסְלָה בִּשְׁחִיטָתָהּ,
- נְבֵלָה;
- כֹּל שֶׁשְּׁחִיטָתָהּ כָּרָאוּי, וְדָבָר אַחֵר גָּרַם לָהּ לִפָּסֵל,
- טְרֵפָה.
- וְהוֹדָה לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא:
- כֹּל שֶׁנִּפְסְלָה בִּשְׁחִיטָתָהּ,
- כְּשֵׁרִים,
- וְנֶאֱכָלִים בְּיָדַיִם מְסוֹאָבוֹת,
- לְפִי שֶׁלֹּא הֻכְשְׁרוּ בְּדָם.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- הֻכְשְׁרוּ בַּשְּׁחִיטָה:
- רַבָּן (שִׁמְעוֹן בֶּן) גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
- עַד שֶׁתְּפַרְכֵּס בַּיָּד וּבָרֶגֶל.
- רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר:
- דַּיָּהּ אִם זִנְּקָה.
- רַבָּן (שִׁמְעוֹן בֶּן) גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
- אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן:
- אַף הַשּׁוֹחֵט בַּלַּיְלָה,
- וּלְמָחָר הִשְׁכִּים וּמָצָא כְּתָלִים מְלֵאִים דָּם,
- כְּשֵׁרָה, שֶׁזִּנְּקָה;
- וּכְמִדַּת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.
- וַחֲכָמים אוֹמְרִים:
- עַד שֶׁתְּפַרְכֵּס, אוֹ בַּיָּד אוֹ בָּרֶגֶל,
- אוֹ עַד שֶׁתְּכַשְׁכֵּשׁ בִּזְנָבָהּ;
- אֶחָד בְּהֵמָה דַּקָּה,
- וְאֶחָד בְּהֵמָה גַּסָּה.
- עַד שֶׁתְּפַרְכֵּס, אוֹ בַּיָּד אוֹ בָּרֶגֶל,
- בְּהֵמָה דַּקָּה שֶׁפָּשְׁטָה יָדָהּ וְלֹא הֶחֱזִירָה,
- פְּסוּלָה,
- שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא הוֹצָאַת נֶפֶשׁ בִּלְבַד.
- פְּסוּלָה,
- בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים?
- שֶׁהָיְתָה בְּחֶזְקַת מְסֻכֶּנֶת;
- אֲבָל אִם הָיְתָה בְּחֶזְקַת בְּרִיאָה,
- אֲפִלּוּ אֵין בָּהּ אֶחָד מִכָּל הַסִּימָנִים הַלָּלוּ,
- כְּשֵׁרָה:
- שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה;
- וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל.
- אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר:
- אֲפִלּוּ שְׁחָטָהּ
- שֶׁיֹּאכַל הַנָּכְרִי מֵחֲצַר כָּבֵד שֶׁלָּהּ,
- פְּסוּלָה;
- שֶׁסְּתָם מַחֲשֶׁבֶת נָכְרִי לַעֲבוֹדָה זָרָה.
- אָמַר רַבִּי יוֹסֵי,
- קַל וָחֹמֶר הַדְּבָרִים:
- וּמַה בְּמָקוֹם שֶׁהַמַּחֲשָׁבָה פּוֹסֶלֶת,
- בַּמֻּקְדָּשִׁין,
- אֵין הַכֹּל הוֹלֵךְ אֶלָּא אַחַר הָעוֹבֵד;
- מָקוֹם שֶׁאֵין מַחֲשָׁבָה פּוֹסֶלֶת,
- בַּחֻלִּין,
- אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יְהֵא הַכֹּל הוֹלֵךְ אֶלָּא אַחַר הַשּׁוֹחֵט?:
- לְשֵׁם יַמִּים, לְשֵׁם נְהָרוֹת,
- לְשֵׁם מִדְבָּרוֹת,
- שְׁחִיטָתוֹ פְּסוּלָה.
- שְׁנַיִם אוֹחֲזִין בְּסַכִּין וְשׁוֹחֲטִין,
- אֶחָד לְשֵׁם אֶחָד מִכָּל אֵלּוּ,
- וְאֶחָד לְשֵׁם דָּבָר כָּשֵׁר,
- שְׁחִיטָתוֹ פְּסוּלָה:
- לֹא לְתוֹךְ יַמִּים,
- וְלֹא לְתוֹךְ נְהָרוֹת,
- וְלֹא לְתוֹךְ כֵּלִים.
- אֲבָל שׁוֹחֵט הוּא לְתוֹךְ עוּגָא שֶׁל מַיִם,
- וּבִסְפִינָה – עַל גַּבֵּי כֵּלִים.
- אֵין שׁוֹחֲטִין לְגוּמָא כָּל עִקָּר;
- אֲבָל עוֹשֶׂה גּוּמָא בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ,
- בִּשְׁבִיל שֶׁיִּכָּנֵס הַדָּם לְתוֹכָהּ.
- וּבַשּׁוּק – לֹא יַעֲשֶׂה כֵּן,
- שֶׁלֹּא יְחַקֶּה אֶת הַמִּינִין:
- אֲבָל עוֹשֶׂה גּוּמָא בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ,
- לְשֵׁם זְבָחִים,
- לְשֵׁם אָשָׁם תָּלוּי,
- לְשֵׁם פֶּסַח,
- לְשֵׁם תּוֹדָה,
- שְׁחִיטָתוֹ פְּסוּלָה;
- וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁיר.
- שְׁנַיִם אוֹחֲזִין בַּסַּכִּין וְשׁוֹחֲטִין,
- אֶחָד לְשֵׁם אֶחָד מִכָּל אֵלּוּ,
- וְאֶחָד לְשֵׁם דָּבָר כָּשֵׁר,
- שְׁחִיטָתוֹ פְּסוּלָה.
- הַשּׁוֹחֵט לְשֵׁם חַטָּאת,
- לְשֵׁם אָשָׁם וַדַּאי,
- לְשֵׁם בְּכוֹר,
- לְשֵׁם מַעֲשֵׂר,
- לְשֵׁם תְּמוּרָה,
- שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה.
- זֶה הַכְּלָל:
- כָּל דָּבָר שֶׁנִּדָּר וְנִדָּב,
- הַשּׁוֹחֵט לִשְׁמוֹ (אָסוּר) [ס"א: פָּסוּל];
- וְשֶׁאֵינוֹ נִדָּר וְנִדָּב,
- הַשּׁוֹחֵט לִשְׁמוֹ כָּשֵׁר:
- כָּל דָּבָר שֶׁנִּדָּר וְנִדָּב,
נוסח הרמב"ם
(א) השוחט אחד בעוף, ושנים בבהמה - שחיטתו כשרה.
- ורובו של אחד - כמוהו.
- רבי יהודה אומר: עד שישחוט את הוורידין.
- חצי אחד בעוף, ואחד וחצי בבהמה - שחיטתו פסולה.
- רוב אחד בעוף, ורוב שנים בבהמה - שחיטתו כשרה.
(ב) השוחט שני ראשים כאחד - שחיטתו כשרה.
- שנים אוחזים בסכין, ושוחטין -
- ואפילו אחד למעלן, ואחד למטן - שחיטתן כשרה.
(ג) התיז את הראש בבת אחת - פסולה.
- היה שוחט, והתיז את הראש בבת אחת -
- אם יש בסכין מלוא צוואר - כשר.
- היה שוחט, והתיז שני ראשים כאחת -
- אם יש בסכין מלוא צוואר אחד - כשר.
- במה דברים אמורים? -
- בזמן שהוליך ולא הביא, או הביא ולא הוליך,
- אבל, אם הוליך והביא -
- אפילו כל שהוא, ואפילו באוזמיל - כשר.
[ג] *הערה 1: נפלה הסכין ושחטה -
- אף על פי ששחטה כדרכה - פסולה,
- שנאמר: "וזבחת, ואכלת" (דברים כז ז),
- מה שאתה זובח - אתה אוכל.
- נפלה הסכין והגביהה,
- נפלו כלים והגביהן,
- השחיז את הסכין ועף,
- ובא חברו ושחט -
- אם שהה כדי שחיטה אחרת - פסולה.
- רבי שמעון אומר: אם שהה כדי ביקור.
(ד) [ד] שחט את הוושט, ופסק את הגרגרת,
- שחט את הגרגרת, ופסק את הוושט,
- או ששחט את אחד מהן, והמתין לה עד שמתה,
- או שהחליד את הסכין תחת השני, ופסקו -
- רבי ישבב אומר: נבילה.
- רבי עקיבה אומר: טריפה.
- כלל אמר רבי ישבב משום רבי יהושע -
- כל שנפסלה משחיטתה - נבילה,
- וכל ששחיטתה כראוי, ודבר אחר גרם לה להיפסל - טריפה.
- והודה לו רבי עקיבה.
(ה) [ה] השוחט בהמה וחיה ועוף, ולא יצא מהן דם -
- כשרים, ונאכלים בידים מסואבות - לפי שלא הוכשרו בדם.
- רבי שמעון אומר: הוכשרו בשחיטה.
(ו) [ו] השוחט את המסוכנת -
- רבן גמליאל אומר: עד שתפרכס ביד וברגל.
- רבי אליעזר אומר: דייה אם זינקה.
- אמר רבי שמעון: אף השוחט בלילה,
- ובשחר עמד ומצא כתלים מלאים דם - כשרה, שזינקה כמידת רבי אליעזר.
- אמר רבי שמעון: אף השוחט בלילה,
- וחכמים אומרין: עד שתפרכס ביד וברגל, או שתכשכש בזנבה -
- אחד בהמה דקה, ואחד בהמה גסה.
- בהמה דקה, שפשטה ידה ולא החזירה - פסולה,
- שאינה אלא הוצאת נפש.
- במה דברים אמורים? - שהיתה בחזקת מסוכנת,
- אבל, אם היתה בחזקת בריאה -
- אפילו לא היו בה אחד מכל הסימנין האלו - כשרה.
(ז) [ז] השוחט לנוכרי - שחיטתו כשרה.
- רבי אליעזר - פוסל.
- אמר רבי אליעזר: אפילו שחטה שיאכל נוכרי מחצר כבד שלה - פסולה, שמחשבת נוכרי לעבודה זרה.
- אמר רבי יוסי: קל וחומר הדברים,
- מה אם במקום שהמחשבה פוסלת במוקדשין - אין הכל הולך, אלא אחר העובד,
- מקום שאין המחשבה פוסלת בחולין - לא יהא הכל הולך, אלא אחר השוחט.
(ח) [ח] השוחט לשם הרים,
- לשם גבעות, לשם ימים,
- לשם נהרות, לשם מדברות - שחיטתו פסולה.
- שנים אוחזין בסכין, ושוחטין -
- אחד לשם אחד מכל אלו,
- ואחד לשם דבר אחר - שחיטתו פסולה.
(ט) [ט] אין שוחטין - לא לתוך ימים,
- ולא לתוך נהרות, ולא לתוך הכלים.
- אבל שוחט הוא - לתוך העוגל של מים,
- ובספינה - על גבי כלים.
- אין שוחטין בגומה,
- אבל עושה אדם גומה לתוך ביתו - בשביל שיכנס הדם לתוכה.
- ובשוק לא יהא עושה כן - שלא יחקה את המינין.
(י) [י] השוחט לשם עולה,
- לשם שלמים, לשם אשם תלוי,
- לשם פסח, ולשם תודה - שחיטתו פסולה.
- רבי שמעון - מכשיר.
- שנים אוחזים בסכין, ושוחטין -
- אחד לשם אחד מכל אלו,
- ואחד לשם דבר אחר כשר - שחיטתו פסולה.
- השוחט לשם חטאת,
- לשם אשם ודאי, לשם בכור,
- ולשם מעשר, ולשם תמורה - שחיטתו כשרה.
- זה הכלל -
- כל דבר שהוא נידר, ונידב - השוחט לשמו פסול,
- ודבר שאינו לא נידר, ולא נידב - השוחט לשמו כשר.
הערות
- הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה חולין, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב