משנה חולין ב ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת חולין · פרק ב · משנה ד | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

שחט את הושט ופסק את הגרגרת, או שחט את הגרגרת ופסק את הושט, או ששחט אחד מהן י והמתין לה עד שמתה, או שהחליד את הסכין תחת השני ופסקו -- רבי ישבב אומר, נבילה. רבי עקיבא אומר, טריפה.

כלל אמר רבי ישבב משום רבי יהושע, כל שנפסלה בשחיטתהיא, נבלה. כל ששחיטתה כראוי ודבר אחר גרם לה ליפסל, טריפה. והודה לו רבי עקיבא.

נוסח הרמב"ם

שחט את הוושט ופסק את הגרגרת שחט את הגרגרת ופסק את הוושט או ששחט את אחד מהן והמתין לה עד שמתה או שהחליד את הסכין תחת השני ופסקו רבי ישבב אומר נבילה רבי עקיבה אומר טריפה כלל אמר רבי ישבב משום רבי יהושע כל שנפסלה משחיטתה נבילה וכל ששחיטתה כראוי ודבר אחר גרם לה להיפסל טריפה והודה לו רבי עקיבה.

פירוש הרמב"ם

שחט את הוושט ופשט את הגרגרת או פסק את כו': אלו והדומה להם ענין חלדה שזכרנו והוא שאם יהיה הסכין חלוד בשעת שחיטת השיעור שחייב לשחוט בין שהיה חלוד תחת בגד או תחת צמר הבהמה או תחת העור וכל כיוצא בזה אסור אלא א"כ היה הסכין כולו מגולה בשעת השחיטה ואין אנו צריכין לבאר שכלל רבי ישבב אמת לפי שר"ע שחלק עליו כבר הודה לו:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

ופסק את הגרגרת - היינו עיקור ט. ובבהמה קאי:

תחת השני - תחת הסימן השני. שהיה תוחב הסכין בין הסימן לצואר:

החליד - כסה. ולשון חלדה, כחולדה הדרה בעקרי הבתים דמכסיא:

ופסקו - מלמטה למעלה:

נבלה - ומטמאה במשא:

טריפה - ואינה מטמאה:

ודבר אחר גרם לה להפסל - כגון אחד מן הטריפות השנויות בפרק ואלו טריפות:

פירוש תוספות יום טוב

ופסק את הגרגרת. כתב הר"ב היינו עיקור וכן פירש"י. ואעיקור מפרשי' בפ"ק דף ט'. נמי כן. דהיינו הך דהכא. ושם פי' התוס' דצ"ל דמיירי ששחט בסכין פגומה. או במגל. ופסולה הוא משום דאין שוחטין. אלא חונקין. כדתנן בפרק קמא חוץ מן המגל כו'. וכתבו עוד דבה"ג מפרש עקור היינו כדתנן פ"ה מ"ג דאילו הך דהכא לאו שחיטה כלל. וע"ז הפירוש דבהלכות גדולות בענין עיקור. תמצא שני פירושים בריש פ"ה דכריתות. ע"ש:

או ששחט אחד מהן. לר"ע איצטריך:

כל שנפסלה בשחיטתה. כלומר במקום הראוי לשחיטה גמ' ועמ"ש רפ"ג ומ"ש ברפ"ה דמסכת כריתות]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ט) (על הברטנורא) פירשו התוס', דצריך לומר דמיירי ששחט בסכין פגומה או במגל, ופסולה הוא משום דאין שוחטין אלא חונקין. ועתוי"ט:

(י) (על המשנה) אחד מהן. לרבי עקיבא איצטריך:

(יא) (על המשנה) בשחיטתה. כלומר במקום הראוי לשחיטה. גמרא:


פירושים נוספים