משנה חולין ב ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת חולין · פרק ב · משנה ה | >>
השוחט בהמה חיה ועוף ולא יצא מהן דם -- כשריםיב, ונאכלים בידים מסואבות, לפי שלא הוכשרו טו בדם. רבי שמעון אומר, הוכשרו בשחיטה.
משנה מנוקדת
הַשּׁוֹחֵט בְּהֵמָה חַיָּה וְעוֹף, וְלֹא יָצָא מֵהֶן דָּם,
- כְּשֵׁרִים,
- וְנֶאֱכָלִים בְּיָדַיִם מְסוֹאָבוֹת,
- לְפִי שֶׁלֹּא הֻכְשְׁרוּ בְּדָם.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- הֻכְשְׁרוּ בַּשְּׁחִיטָה:
נוסח הרמב"ם
השוחט בהמה וחיה ועוף, ולא יצא מהן דם -
- כשרים, ונאכלים בידים מסואבות - לפי שלא הוכשרו בדם.
- רבי שמעון אומר: הוכשרו בשחיטה.
פירוש הרמב"ם
ההלכה הזאת בנויה על יסודות רבים והם:
- שהאוכלין כולן, שהבשר הוא מכללן, אינן מטמאין אלא אחר הכשר, וההכשר הוא שיפול מהשבעה משקין שהדם מכללם על אותו הדבר המוכשר. ועוד יתבאר זה במכשירין.
- ויש בדברים הטמאים המטמאים הידים בלבד ואינם מטמאים כל הגוף, כגון מי שהכניס ידו לבית המנוגע או לאויר תנור טמא וזולתן, במה שיתבאר במקומו מזבים וידים.
- וכשהידים מטמאות באיזה צד שיהיה מתשע טומאות ידים, אז יהיו שניות לעולם, רוצה לומר במקום שני לטומאה.
- וכשיגיעו אותן הידים הטמאות באוכל מוכשר, ישוב שלישי כמו שזכרנו כבר קצת מזה בתחילת פסחים.
- ואין משגיחין על שלישי בחולין בשום צד ועניין, כמו שיתבאר במסכת טהרות.
- ואין זה עניין בבהמות קדשים, לפי שכבר ביארנו בסוף עדיות שדם קדשים לא יכשיר, מוסף על היות הדם הכרחי בקרבנות, ולפיכך אין דבריו בכאן אלא בחולין שנעשו על טהרת הקדש.
ועוד יתבארו כל אלו שורשי הדברים וענפיהם לגמרי, וכל עיקר מהן, במקומו מסדר טהרות.
ואין הלכה כרבי שמעון:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
בידים מסואבות - כלומר בלא נטילת ידים. דגזרו על הידים להיות שניות לטומאה. ובחולין שנעשו על טהרת הקודש מיירי יג, דשני עושה שלישי בהן. דאילו בחולין גרידא, אפילו היו מוכשרין בדם אין שני עושה שלישי בחולין יד:
לפי שלא הוכשרו בדם - שאין אוכל מקבל טומאה עד שיבוא עליו מים או אחד משבעה משקין, שהם מים יין שמן חלב ודבש דם טל:
הוכשרו בשחיטה - מגו דשריא שחיטה להך בשר מידי אבר מן החי, משויא ליה נמי אוכלא לגבי טומאה. ואין הלכה כר"ש:
פירוש תוספות יום טוב
ולא יצא מהן דם כשרים. ואין אומרים שמא מתים היו. רמב"ם פ"ד מהמ"א:
ונאכלים בידים מסואבות. כתב הר"ב ובחולין שנעשו על טהרת הקדש מיירי. גמ'. דבקדשים לא דהא תנן חיה ובספ"ב דחגיגה. וכן במתני' ו' פרק בתרא דנדה. כתב הר"ב. דמשנה אחרונה אמרה שאין חולין נתפסין בטהרת הקדש ועיין עוד ספ"ב דטהרות. ובגמרא ולוקמה בחולין שנעשו על טהרת תרומה וכדתנן משנה ב' פ"ב דטהרות. ומשני בשר בפירי לא מיחלף פי' רש"י תרומה אינה אלא בפירות ואינו נחלף בבשר לפיכך אין דרך הכהנים להתפיס לבשר חולין שלהן טהרת תרומה. ע"כ. בשר בבשר מיחלף הלכך חיה אע"ג דליתא בקדשים רגילים אוכלי קודש לאכול בשר חולין אפי' של חיה בטהרה. [*ומ"ש הר"ב דאילו בחולין גרידא כו'. היינו בדבר שאינו מין לחם וכדכתבתי בפ"ב דחגיגה משנה ה'. בד"ה לחולין וכו'. ועיין בריש מס' ידים]:
לפי שלא הוכשרו בדם. ולצלי איירי דלא בעי הדחה א"נ לקדירה והודחו במי פירות. תוס':
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(יב) (על המשנה) ולא יצא כו'. ואין אומרים שמא מתים היו. הר"ם:
(יג) (על הברטנורא) דבקדשים לא דהא תנן חיה. גמרא. ועתוי"ט:
(יד) (על הברטנורא) היינו בדבר שאינו מין לחם. כמ"ש בפ"ב דחגיגה מ"ה:
(טו) (על המשנה) שלא כו'. ולצלי איירי, דלא בעי הדחה. א"נ, לקדירה והודחו במי פירות. תוס':
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
השוחט בהמה חיה וכו': ירושלמי פ' חומר בקדש ד' ע"ט. ואיתה בתוס' פ' ערבי פסחים (פסחים ד' קט"ו) וביד פ"ד דהלכות מ"א סי' י"ג ובפ' ששי סי' ט':
בידים מסואבות: כלומר בלא נטילת ידים וכו' לשון ר"ע ז"ל עד ובחולין שנעשו על טהרת הקדש מיירי. אמר המלקט ומתני' לר' אלעזר א"ר הושעיא וחבריא דהיינו רבה בר בר חנה דלא כר' יהושע דתנן בפ' שני דטהרות ר' יהושע אומר האוכל אוכל ראשון ואוכל אוכל שני שני שלישי שני לקדש ולא לתרומה בחולין שנעשו על טהרת תרומה משמע דס"ל דדוקא חולין שנעשו על טהרת תרומה הוא דיש בהן שלישי אבל חולין שנעשו על טהרת הקדש לא פסיל בהו שלישי דבטלה דעתו ואין יכול להתפיס על חולין טהרת הקדש ולדידהו ס"ל לר' יהושע דלא משכחת שלישי בחולין רק אם נעשו על טהרת תרומה בלבד ומתני' אי אפשר לאוקומה בחולין שנעשו על טהרת תרומה דתרומה לא שייכא אלא בפירות ובשלמא בשר בבשר אפי' בשר חיה בבשר קדשים מיחלף לפיכך דרך אוכלי קדש לאכול בשר חולין אפילו של חיה בטהרת הקדש שאם תתחלף לו בשר הקדש בה שיהא אוכלה בטהרה אבל תרומה בבשר לא מיחלף דהא אינה אלא בתרומה ולפיכך אין דרך הכהנים להתפיס לבשר חולין שלהן טהרת תרומה. ולעולא אתיא מתני' אפילו כר' יהושע דס"ל דמאי דקאמר ר' יהושע בחולין שנעשו על טהרת תרומה ל"מ קאמר ל"מ חולין שנעשו על טהרת הקדש דחמירי דאית בהו שלישי אלא אפילו חולין שנעשו על טהרת תרומה נמי אית בהו שלישי. ואיכא מאן דמפרש בגמרא דהאי דדייקינן ממתני' הא יצא מהן דם אין נאכלין בידים מסואבות. בידים שגזרו עליהם להיות תחלה עסקינן וכדברי ר' עקיבא דאמר ברפ"ג דמסכת ידים המכניס ידיו לבית המנוגע ידיו תחלות דברי ר' עקיבא וכדברי ר"ש בן אלעזר דס"ל דאי הוו תחלות אפילו לחולין הויין תחלות:
ר"ש אומר: בגמרא אמרינן אומר היה ר"ש שחיטה מכשרת ולא דם. וכתב הר"ן ז"ל ומקשו הכא נהי שלא הוכשרה בדם על כרחין קודם אכילה הוכשרו במים דאי לקדרה הרי הוכשרה במים שבה ואי לצלי הוכשרו נמי בהדחה דודאי אפילו צלי הדחה בעי מפני הדם שעל פני הבשר דכי אמרינן דנורא מישאב שאיב ה"מ דם הנבלע באברים אבל דם שהוא בעין אינו יוצא ע"י האש דאדרבא מתייבש הוא שם ולאומצא נמי ודאי בעי הדחה מפני הדם שעל פניו דלא מיקרי דם האברים שלא פירש אלא דם הבלוע בבשר אבל מה שעל גביו ודאי אסור וצריך הדחה וי"ל משכחת לה דאכיל ליה לצלי בלא הדחה וא"ת דדם שעל פניו אוסר ליתא דדם מישרק שריק ואינו אוסר אלא כדי קליפה הלכך קולף את החיצון והשאר מותר אי נמי משכחת לה בשהודחו ע"י גשמים שלא מדעת דכיון דלא אחשבינהו לא מכשרי. וכתב הרשב"א ז"ל דהשוחט בהמה חיה ועוף ולא יצא מהם דם אע"פ שלא שחט את הורידין אינו צריך שינתחם אבר אבר דכי בעינן שחיטת ורידין או חתיכת אבר אבר ה"מ ביצא מהם דם שהרי פורש ואינו מוצא מקום לצאת וה"ל פורש ממקום למקום ואסור אבל בשלא יצא מהם דם הדבר מוכיח שלא פירש דמו ממקום למקום עכ"ל ז"ל וביד פ' שני דהלכות טומאת אוכלין סי' ז':
תפארת ישראל
יכין
כשרים: ולא אמרינן שמתה קודם גמר שחיטה. וקמ"ל נמי דאין הבשר אסור משום דם. דאעפ"כ דם איברים שלא פירש מותר [ש"ך כ"ח סק"ל]:
ונאכלים בידים מסואבות: ר"ל כשידי האוכלן טמאות. דגזרו על סתם ידים כשלא נטל ידיו שיהיו כשניות לטומאה [ועי' ביבקש דעת ה' ונ"ה]. והרי יטמאו הבשר. [ואילה"ק הרי מדתני חיה ועוף. לא מיירי בקדשים. וא"כ הרי בחולין אין שני עושה שלישי. י"ל דהכא מיירי במי שאוכל רק חולין שנעשה על טהרות קדש. אבל אין לומר דמיירי שנעשה על טהרת תרומה. דהרי בבשר לא שייך שנעשה על טהרת תרומה]:
לפי שלא הוכשרו בדם: ר"ל דעכ"פ אין אוכל מקבל טומאה עד שיבוא עליו אחד מז' משקין. דם. מים חלב. דבש דבורים. יין. טל. שמן [וסימנך דם חד יטש] והא דנקט בידים מסואבות. ה"ה דגם טמא ממש מותר ליגע בהן ולא מטמאן רק אורחא דמילתא נקט. ואילה"ק עכ"פ הרי הכשרו בהדחה שקודם מליחה. י"ל דלצלי מיירי דלא בעי הדחה דנורא משאב שאיב. א"נ מיירי שהודח ונתבשל במי פירות. שאינן מכשירין רק ז' משקין [ועי' תוס']:
הוכשרו בשחיטה: דמגו דמכשרת שחיטת הבשר לאכילה. מכשירתו נמי לטומאה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת