משנה חולין ב ט
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת חולין · פרק ב · משנה ט | >>
אין שוחטין לא לתוך ימים, ולא לתוך נהרות, ולא לתוך כלים. אבל שוחט הוא לתוך עוגא של מים, ובספינה על גבי כלים.
אין שוחטין לגומא כל עיקר, אבל עושה גומא בתוך ביתו בשביל שיכנס הדם לתוכה. ובשוק לא יעשה כן, שלא יחקה את המינין.
משנה מנוקדת
אֵין שׁוֹחֲטִין,
- לֹא לְתוֹךְ יַמִּים,
- וְלֹא לְתוֹךְ נְהָרוֹת,
- וְלֹא לְתוֹךְ כֵּלִים.
- אֲבָל שׁוֹחֵט הוּא לְתוֹךְ עוּגָא שֶׁל מַיִם,
- וּבִסְפִינָה – עַל גַּבֵּי כֵּלִים.
- אֵין שׁוֹחֲטִין לְגוּמָא כָּל עִקָּר;
- אֲבָל עוֹשֶׂה גּוּמָא בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ,
- בִּשְׁבִיל שֶׁיִּכָּנֵס הַדָּם לְתוֹכָהּ.
- וּבַשּׁוּק – לֹא יַעֲשֶׂה כֵּן,
- שֶׁלֹּא יְחַקֶּה אֶת הַמִּינִין:
- אֲבָל עוֹשֶׂה גּוּמָא בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ,
נוסח הרמב"ם
אין שוחטין - לא לתוך ימים,
- ולא לתוך נהרות, ולא לתוך הכלים.
- אבל שוחט הוא - לתוך העוגל של מים,
- ובספינה - על גבי כלים.
- אין שוחטין בגומה,
- אבל עושה אדם גומה לתוך ביתו - בשביל שיכנס הדם לתוכה.
- ובשוק לא יהא עושה כן - שלא יחקה את המינין.
פירוש הרמב"ם
מה שחייב שלא לשחוט על המים, כדי שלא ידמה שהוא עובד ליסוד המים, ושהוא מקריב זה לכוח הגלגל המנהיג ליסוד המים כפי דעת המאמינים בכך. והוא מה שאמרו "דאמרי לשרא דימא", רוצה לומר לכוחות העליונות המנהיגות אותן הדברים כפי דעתן.
ולפיכך הוצרכו למה שזכרנו בהלכה שלפני זו, שהתרנו לשחוט בתוך המים המכונסין במקום קטן, או על מנת שיהיו עכורים או צבועין שאין נראין בהן הצורות, כדי שלא יאמרו לאותה צורה עובד, רוצה לומר לכוח השולט בצורות כמו שאומרים קצת כת המשנים, והם שמאמינים שיש שם שתי רשויות, הנותן החומר אינו נותן הצורה:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
אין שוחטין לתוך ימים - שלא יאמרו לשרו של ים הוא שוחט כד:
ולא לתוך הכלים - שלא יאמרו לזרוק דמה לעבודה זרה קא עביד:
עוגה - גומא. לשון עוגיאות לגפנים במועד קטן [פ"א מ"א]:
עוגה של מים - דוקא עכורים, אבל צלולין לא. שמא יאמרו לפרצוף פניו הנראה במים הוא שוחט:
ובספינה - יכול לשחוט על גבי כלים והדם שותת ויורד לתוך הים. שהרואה אומר כדי שלא ללכלך הספינה הוא עושה:
אין שוחטין לגומא כל עיקר - ואפילו בבית. וטעמא דגומא, מפני שהוא חק המינים:
אבל עושה גומא - בגמרא מפרש דהכי קאמר, אין שוחטים לגומא כל עיקר. והרוצה לנקר חצרו כיצד הוא עושה, עושה מקום חוץ לגומא ושוחט והדם שותת ויורד לגומא כה:
יחקה את המינים - יחזיק ידיהן בחקותיהם. יחקה לשון חק:
פירוש תוספות יום טוב
אין שוחטין לתוך ימים. פי' הר"ב שלא יאמרו לשר של ים הוא שוחט מש"ה ל"ש צלולין ל"ש עכורין. כ"מ פ"ב מה"ש:
[*אבל שוחט הוא לתוך עוגא של מים. כתב הר"ב. ודוקא עכורין. אבל צלולין לא שמא יאמרו לפרצוף פניו וכו'. וכן פרש"י על הא דאמרינן בסוגיא שמא יאמרו לבבואה קא שחיט. והרמב"ם פי' כדי שלא יאמרו לאותה צורה הוא עובד. כלומר לכח השולט בצורות. כמ"ש קצת [כת] המשנים והם שמאמירם שיש שם שתי רשויות. והנותן החומר אינו נותן הצורה. ע"כ]:
אבל עושה גומא בתוך ביתו. כתב הר"ב. דה"ק הרוצה לנקר חצרו כו'. ואע"ג [דפסק הר"ב במשנה ד' פכ"ב דשבת] דכל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור. היינו כמו שוטחו בחמה אבל לא כנגד העם שאם היו רואין אותו עושה כן בצינעא היה שם חשד כמו בשוק אבל כאן הרואה שעושה בביתו אומר לנקר חצרו הוא עושה. תוס':
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(כד) (על הברטנורא) משום הכי לא שנא צלולין לא שנא עכורין. כ"מ:
(כה) (על הברטנורא) ואע"ג דפסק הר"ב במשנה ד' פרק כ"ב דשבת דכל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור, היינו כמו שוטחו בחמה אבל לא כנגד העם, שאם היו רואין אותו עושין כן בצנעה היה שם חשד כמו בשוק. אבל כאן הרואה שעושה בביתו אומר לנקר חצירו הוא עושה. תוס':
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
אין שוחטין לא לתוך ימים וכו': ביד פרק שני דהלכות שחיטה סי' ד' ה' ו' ובטור יו"ד סי' י"א י"ב:
אבל שוחט הוא לתוך עוגא של מים: לישנא אחרינא לתוך העוגל והיא היא רש"י ז"ל. ובערוך ג"כ הביאו בערך עגל. וספר אחר גורס אוגן של מים ופי' כגון ספל שלשין בו מלשון וישם באגנות. וכן נראה שהוא גרסת הר"ן ז"ל שפי' אוגן מלשון אגן וקאמר דאע"ג דלתוך הכלים אסור כל שיש בו מעט מים שרי דתו ליכא משום חשדא ע"כ. וכן הוא גירסת החשב"א ז"ל:
ובספינה ע"ג כלים: פי' ובלבד שלא ישחוט לתוכן:
כל עיקר: ואפילו בחצרו או בביתו אבל הרוצה לנקר את חצרו שלא יתלכלך בדם עושה מקום חוץ לגומא ושוחט והדם שותת ויורד לגומא. וראיתי שה"ר יהוסף ז"ל מחק מלות כל עיקר:
ובשוק לא יעשה כן: שאין אדם חש לנקר את השוק ואם עשה כן צריך בדיקה אחריו שמא מין הוא לע"ז ויבדלו מפתו ומיינו רש"י ז"ל. ואיתה בתוס' פ"ק דע"ז ד' י"ב. וכתב הרמב"ם ז"ל שם ביד ואם שחט לתוך הגומא אסור לאכול משחיטתו עד שיבדקו אחריו שמא רשע הוא. והרשב"א ז"ל כתב בספר תורת הבית מסתברא מדקאמר שצריך לבדוק אחריו שמא רשע הוא אף שחיטתו פסולה מספק וכיון דתנא אינך כולהו במתני' בהדי הדדי כולן אסורות מספק אלא שאני תמה כיון דתני לעיל מינה השוחט לנכרי שחיטתו פסולה ותני בסיפא דמתני' השוחט לשם עולה שחיטתו פסולה ותני הא באמצע אם איתא דשחיטתו פסולה היכי לא תני בהא נמי השוחט לשם ימים וכו' שחיטתו פסולה ולפיכך אפשר לומר דשחיטתו זו כשרה היא שאף הוא אין מחזיקין אותו ברשע ואין מוציאין אותו מחזקת כשרותו הראשונה מיד אלא אחר בדיקה וזה נ"ל עיקר ואף מדברי רש"י ז"ל נראה כן שהוא ז"ל פי' צריך בדיקה אחריו שמא רשע הוא ויבדלו מפתו ומיינו דאלמא דאין הבדיקה כדי להכשירו אלא כדי לפוסלו דעד שיבדוק ונמצא רשע אין פוסלין אותו ואף שחיטתו כן עכ"ל ז"ל:
תפארת ישראל
יכין
ולא לתוך נהרות: שלא יאמרו לשר של ים או של נהרות שוחט:
ולא לתוך כלים: שלא יאמרו שמקבל דמה לזרוק לע"ז:
אבל שוחט הוא לתוך עוגא: גומא:
של מים: ר"ל דוקא כשיש שם מים. דאז לא חזי לזריקה. ודוקא במים עכורים. אבל בצלולין לא. שיחשודוהו ששוחט לפרצוף פניו הנראה במים:
ובספינה על גבי כלים: ר"ל אם האדם בספינה. והמקום דחוק לו. שוחט ע"ג כלים או דפין ארוכין. שמניח קצה א' מהן בספינה. וקצה הב' מהן לחוץ. בדרך מדרן. ושוחט ע"ג הכלים. והדם שותת לים. אבל לתוך הכלים אסור [ס' י' א]:
אין שוחטין לגומא: שאין בה מים:
כל עיקר: אפילו בבית די"ל דרוצה לנקר ביתו. יחשידוהו שעושה חוק המינין. [ונ"ל דאפשר דר"ל נמי במלת כל עיקר אמאי דסמוך ליה. דהיינו אפילו לשחוט ע"ג כלים שירד מעליהן לגומא אסור. דבשלמא בשוחט למים דאסור משום חשדא ששחט לשר המים. לפיכך בשוחט ע"ג כלים. אף ששותת אח"כ למים. אין כאן חשש. ששוחט לשר המים. אבל בשוחט לתוך גומא. דהחשד יהיה שרוצה לכנס הדם לזורקו לע"ז. לפיכך גם בשוחט ע"ג כלים לגומא. יש חשד זה]:
אבל עושה גומא בתוך ביתו בשביל שיכנס הדם לתוכה: ששוחט בקרקע בחוץ והדם שותת לשם. כדי לנקר חצירו:
ובשוק לא יעשה כן שלא יחקה את המינין: נ"ל דר"ל שלא יעשה חוקים עם המינים. והאי את ר"ל עם. ואי"ל א"כ ברישא נמי כל שאסרו חכמים מפני מראית עין אפילו בחדרי חדרים אסור [ביצה ד"ט א']. י"ל דהיינו באפשר לחושדו בצנעא כמו בפרהסיא. ושמא גם בצנעא יראהו אדם ויחשדנו. משא"כ הכא בבית מדמשנה לשחוט חוץ לגומא. ידונו טפי דלנקר חצירו עביד. ועי' תוס' [ע"ז די"ב א']. דמכאן מוכח דלא קיי"ל הך דבחדרי חדרים אסור. ועי' רמג"א [א"ח ש"א סקנ"ו שכתב כן ג"כ בשם הר"ן ע"ש]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת