משנה דמאי ג
דמאי פרק ג', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< • משנה • סדר זרעים • מסכת דמאי • פרק שלישי ("מאכילין את") • >>
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
מאכילין את העניים דמאי, ואת האכסניא דמאי.
רבן גמליאל היה מאכיל את פועליו דמאי.
גבאי צדקה, בית שמאי אומרים, נותנין את המעושר לשאינו מעשר, ואת שאינו מעושר למעשר; נמצאו כל האדם אוכלין מתוקן.
וחכמים אומרים, גובין סתם ומחלקין סתם, והרוצה לתקן יתקן.
הרוצה לחזום עלי ירק להקל ממשאו, לא ישליך עד שיעשר.
הלוקח ירק מן השוק ונמלך להחזיר, לא יחזיר עד שיעשר, שאינו מחוסר אלא מנין.
היה עומד ולוקח וראה טוען אחר יפה ממנו, מותר להחזיר, מפני שלא משך.
המוצא פירות בדרך ונטלן לאוכלן, ונמלך להצניע, לא יצניע עד שיעשר.
ואם מתחילה נטלן בשביל שלא יאבדו, פטור.
כל דבר שאין אדם רשאי למכרן דמאי, לא ישלח לחברו דמאי.
רבי יוסי מתיר בוודאי, ובלבד שיודיענו.
המוליך חטים לטוחן כותי או לטוחן עם הארץ, בחזקתן למעשרות ולשביעית.
לטוחן נכרי, דמאי.
המפקיד פירותיו אצל הכותי או אצל עם הארץ, בחזקתן למעשרות ולשביעית.
אצל הנכרי, כפירותיו.
רבי שמעון אומר, דמאי.
הנותן לפונדקית, מעשר את שהוא נותן לה, ואת שהוא נוטל ממנה, מפני שחשודה לחלוף.
אמר רבי יוסי, אין אנו אחראין לרמאין, אינו מעשר אלא מה שהוא נוטל ממנה בלבד.
הנותן לחמותו, מעשר את שהוא נותן לה, ואת שהוא נוטל ממנה, מפני שהיא חשודה לחלוף את המתקלקל.
אמר רבי יהודה, רוצה היא בתקנת בתה ובושה מחתנה.
מודה רבי יהודה בנותן לחמותו שביעית, שאינה חשודה (להחליף) להאכיל את בתה שביעית.
- וְאֶת הָאַכְסַנְיָא דְּמַאי.
- רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה מַאֲכִיל אֶת פּוֹעֲלָיו דְּמַאי.
גַּבָּאֵי צְדָקָה,
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,
- נוֹתְנִין אֶת הַמְעֻשָּׂר לְשֶׁאֵינוֹ מְעַשֵּׂר,
- וְאֶת שֶׁאֵינוֹ מְעֻשָּׂר לַמְּעַשֵּׂר;
- נִמְצְאוּ כָל הָאָדָם אוֹכְלִין מְתֻקָּן.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים,
- גּוֹבִין סְתָם וּמְחַלְּקִין סְתָם,
- וְהָרוֹצֶה לְתַקֵּן יְתַקֵּן:
- לֹא יַשְׁלִיךְ, עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר.
הַלּוֹקֵחַ יָרָק מִן הַשּׁוּק וְנִמְלַךְ לְהַחֲזִיר,
- לֹא יַחֲזִיר, עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר;
- שֶׁאֵינוֹ מְחֻסָּר אֶלָּא מִנְיָן.
- הָיָה עוֹמֵד וְלוֹקֵחַ, וְרָאָה טֹעַן אַחֵר יָפֶה מִמֶּנּוּ,
- מֻתָּר לְהַחֲזִיר,
- מִפְּנֵי שֶׁלֹּא מָשַׁךְ:
- וְנִמְלַךְ לְהַצְנִיעַ,
- לֹא יַצְנִיעַ עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר.
- וְאִם מִתְּחִלָּה נְטָלָן בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יֹאבְדוּ,
- פָּטוּר.
כָּל דָּבָר שֶׁאֵין אָדָם רַשַּׁאי לְמָכְרוֹ דְּמַאי,
- לֹא יִשְׁלַח לַחֲבֵרוֹ דְּמַאי.
- רַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר בְּ'וַדַּאי',
- וּבִלְבַד שֶׁיּוֹדִיעֶנּוּ:
- בְּחֶזְקָתָן לְמַעַשְׂרוֹת וְלַשְּׁבִיעִית.
- לְטוֹחֵן נָכְרִי,
- דְּמַאי.
הַמַּפְקִיד פֵּרוֹתָיו אֵצֶל הַכּוּתִי אוֹ אֵצֶל עַם הָאָרֶץ,
- בְּחֶזְקָתָן לְמַעַשְׂרוֹת וְלַשְּׁבִיעִית.
- אֵצֶל הַנָּכְרִי,
- כְּפֵרוֹתָיו.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר,
- דְּמַאי:
- מְעַשֵּׂר אֶת שֶׁהוּא נוֹתֵן לָהּ וְאֶת שֶׁהוּא נוֹטֵל מִמֶּנָּה,
- מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדָה לַחֲלֹף.
- אָמַר רַבִּי יוֹסֵי:
- אֵין אָנוּ אַחֲרָאִין לָרַמָּאִין;
- אֵינוֹ מְעַשֵּׂר אֶלָּא מַה שֶּׁהוּא נוֹטֵל מִמֶּנָה בִּלְבַד.
- מְעַשֵּׂר אֶת שֶׁהוּא נוֹתֵן לָהּ וְאֶת שֶׁהוּא נוֹטֵל מִמֶּנָּה,
- מִפְּנֵי שֶׁהִיא חֲשׁוּדָה לַחֲלֹף אֶת הַמִּתְקַלְקֵל.
- אָמַר רַבִּי יְהוּדָה:
- רוֹצָה הִיא בְּתַקָּנַת בִּתָּהּ, וּבוֹשָׁה מֵחֲתָנָהּ.
- מוֹדֶה רַבִּי יְהוּדָה בְּנוֹתֵן לַחֲמוֹתוֹ שְׁבִיעִית,
- שֶׁאֵינָהּ חֲשׁוּדָה (לְהַחֲלִיף) לְהַאֲכִיל אֶת בִּתָּהּ שְׁבִיעִית:
נוסח הרמב"ם
(א) מאכילין את העניים דמאי,
- ומאכילין את האכסניה דמאי.
- רבן גמליאל - היה מאכיל את פועליו דמאי.
- גבאי צדקה -
- בית שמאי אומרין:
- נותנין את המעושר - לשאינו מעשר,
- ואת שאינו מעושר - למעשר,
- נמצאו כל אדם - אוכלין מתוקן.
- בית שמאי אומרין:
- וחכמים אומרים:
- גובין סתם,
- ומחלקין סתם,
- והרוצה לתקן - יתקן.
(ב) הרוצה -
- לחזום עלי ירק,
- להקל ממשאו,
- לא ישליך - עד שיעשר.
- הלוקח ירק מן השוק, ונמלך להחזיר -
- לא יחזיר - עד שיעשר,
- שאינו מחוסר - אלא מנין.
- היה עומד ולוקח, וראה טוען אחר יפה ממנו -
- מותר להחזיר, מפני שלא משך.
(ג) המוצא פירות בדרך,
- ונטלן לאוכלן, ונמלך להצניע -
- לא יצניע - עד שיעשר.
- ונטלן לאוכלן, ונמלך להצניע -
- ואם מתחילה, נטלן בשביל שלא יאבדו - פטור.
- וכל דבר, שאין אדם רשאי למוכרו דמאי -
- כך לא ישלח לחברו דמאי.
- רבי יוסי - מתיר בוודאי, ובלבד שיודיענו.
(ד) המוליך חיטיו לטחון כותי,
- או לטחון עם הארץ - כחזקתן, למעשרות ולשביעית;
- ולטחון הנוכרי - דמאי.
- המפקיד פירותיו אצל הכותי,
- ואצל עם הארץ - כחזקתן, למעשרות ולשביעית;
- אצל הנוכרי - כפירותיו.
- רבי שמעון אומר: דמאי.
(ה) הנותן לפונדקית -
- מעשר את שהוא נותן לה,
- ואת שהוא נוטל ממנה,
- מפני שהיא חשודה לחלף.
- מעשר את שהוא נותן לה,
- אמר רבי יוסי:
- אין אנו אחראין לרמאין;
- אינו מעשר - אלא מה שהוא נוטל ממנה בלבד.
(ו) הנותן לחמותו -
- מעשר את שהוא נותן לה,
- ואת שהוא נוטל ממנה,
- מפני שהיא חשודה לחלף את המתקלקל.
- מעשר את שהוא נותן לה,
- אמר רבי יהודה:
- רוצה היא אישה - בתקנת בתה,
- ובושה - מחתנה.
- ומודה רבי יהודה, בנותן לחמותו שביעית -
- שאינה חשודה להאכיל את בתה שביעית.
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה דמאי, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב