משנה ברכות ג ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת ברכות · פרק ג · משנה ד | >>
בעל קרי מהרהר בלבו ואינו מברך, לא לפניה ולא לאחריה.
ועל המזון מברך ח לאחריו, ואינו מברך לפניו.
בַּעַל קֶרִי מְהַרְהֵר בְּלִבּוֹ, וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ לֹא לְפָנֶיהָ וְלֹא לְאַחֲרֶיהָ. וְעַל הַמָּזוֹן, מְבָרֵךְ לְאַחֲרָיו, וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ לְפָנָיו. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מְבָרֵךְ לִפְנֵיהֶם וּלְאַחֲרֵיהֶם:
בעל קרי - מהרהר בלבו, ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה;
- ועל המזון - מברך לאחריו, ואינו מברך לפניו.
- רבי יהודה אומר: מברך לפניהם, ולאחריהם.
בעל קרי - הוא הפולט שכבת זרע ברצונו או שלא ברצונו.
ופירוש מהרהר - מחשב ברעיוניו. רוצה לומר, יקרא קרית שמע בליבו ולא יניע שפתיו. ואולם נתחייב בברכה אחר המזון מפני שהיא מן התורה כמו קרית שמע, והוא מה שאמר הכתוב: "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך"(דברים ח, י).
ונפסקה ההלכה שדברי תורה אינן מקבלים טומאה, ומותר לו לקרוא קרית שמע, ולברך לפניה ולאחריה, וכן ברכת המזון, ואף על פי שהוא בעל קרי. אמנם בתפילה כבר נהגו שלא יתפלל בעל קרי עד ירחץ במים. אלא אם כן יהיה חולה ונכאב, אז לא יתחייב טהרה בשום פנים, ואפילו על הזמן הראשון, רוצה לומר שנתחייב בעל קרי אחרי הקרי טבילה ואז יתפלל, כמו שיתבאר בתלמוד. וכן נאמר בו, חולה לאונסו פטור מכלום:
בעל קרי - עזרא תקן שלא יקרא בעל קרי בתורה בין שראה קרי לאונסו בין לרצונו עד שיטבול. ולא מפני טומאה וטהרה שאין דברי תורה מקבלין טומאה אלא כדי שלא יהיו תלמידי חכמים מצויין אצל נשותיהן כתרנגולים:
מהרהר - ק"ש בלבו כשהגיע זמן המקרא:
ואינו מברך לפניה ולאחריה - ואפילו בהרהור, כיון דברכות לאו דאורייתא לא אצרכוהו רבנן:
ועל המזון מברך לאחריו - דחיובא דאורייתא הוא:
ואינו מברך לפניו - דלאו חיובא דאורייתא היא. וכבר נפסקה ההלכה דבטלוה לטבילותא, ובעלי קריין קורין ק"ש כדרכן ועוסקין בתורה ומתפללין ומברכין כל הברכות ואין מערער בדבר:
מברך לאחריו. כלומר מהרהר לאחריו הר"י. ופירש הר"ב דחיובא דאורייתא הוא דכתיב ואכלת ושבעת וברכת. ועיין מ"ח פ"ו ומ"ש הר"ב דבטלוה לטבילותא עי' בסוף פרקין:
מברך לפניהם ולאחריהם. פירש רבינו יונה דר"ל בפה ופליג בתרתי. ועיין סוף פירקין:
(ח) (על המשנה) מברך. כלומר מהרהר לאחריו. הר"י:
(ט) (על המשנה) רוצה לומר בפה, ופליג בתרתי. הר"י:
בעל קרי כו': בין שהוא מרגיל וממשיך את הקרי עד עולם דהיינו שמשמש את מטתו (בירושלמי פרק בתרא דיומא ודסוף פרקא קמא דתעניות אריב"ל אין קרי אלא מתשמיש המטה. רב הונא אמר אפילו ראה עצמו ניאות בחלום ואפילו מדבר אחר פירוש שלא מאשה ע"כ), בין שראה קרי לאונסו הכל נקרא בעל קרי.
ומשמע דסבירא ליה לתנא דמתניתין דצריך טבילה לדברי תורה, וכן כמה תנאי ואמוראי איכא בגמרא דסבירא להו דצריך טבילה לדברי תורה, ודלא כר"י בן בתירא דאמר אין דברי תורה מקבלין טומאה והכי נהוג עלמא. (בספר לבוש החור סימן תרי"ג כתב קיימא לן דאין טבילה בזמן הזה לבעל קרי אפילו לתפלה, כיון שאינו יכול לטהר עצמו מכל וכל כגון מטומאת מת ע"כ).
וקודם ביטול התקנה אסיק רבא בגמרא (עיין בתשובת הרשב"א ז"ל סימן רי"ט) דהכי הויא הלכתא, דבריא המרגיל מ' סאה, וחולה המרגיל ובריא לאונסו ט' קבין, וחולה לאונסו פטור מכלום. ופירש רש"י ז"ל דרנב"י דאמר דהשתא נהגינן כריב"ב אחר רבא הוה, וכותיה קיימא לן.
מהרהר בלבו: קרית שמע כשיגיע זמן כו' לשון ר"ע ז"ל. אמר המלקט כך פירש רש"י ז"ל והכריחו לפירוש זה מן הבבלי.
אבל בירושלמי מפרש דבקרית שמע וברכת המזון שהם מהתורה כולי עלמא לא פליגי דמוציא בשפתיו, ולא נחלקו אלא בברכות דרבנן. והכי פרשינן בעל קרי מהרהר בלבו ברכות קרית שמע אבל אינו מברך בפה לא לפניה ולא לאחריה, ועל המזון מברך לאחריו בפה ואינו מברך לפניו אלא בהרהור. רי"א מברך בפה בין לפניהם בין לאחריהם ע"כ.
אבל הר"י ז"ל פירש ועל המזון מברך לאחריו כלומר מהרהר לאחריו. והתם בירושלמי בברייתא מזכיר ר"י בשם חכמים ות"ק בשם ר"מ. וכתב ה"ר יונה ז"ל על דרך הבבלי דר"י בתרתי פליג בהדי רבנן, חדא בברכות דת"ק אומר שאין קרית שמע והברכות שוות ומהרהר על קרית שמע ולא על הברכות ור"י אומר דדינם שוה, ופליג עליה באידך דת"ק היה אומר מהרהר והוא היה אומר דאפילו הברכות מוציא בפה כל שכן קרית שמע עצמה ע"כ. ועוד האריך עד שנראה שגם הוא אינו מסכים לפירוש הירושלמי. ובגמרא מסיק דר"י עשאה לברכת המזון כה' ד"א וגבי ה' ד"א שמעינן ליה לר"י דאמר דבעל קרי שונה בה' ד"א פירוש שמתוך שהן הלכות פשוטות מעניין ד"א אין צריך להעמיק בהן אבל בשאר דברי תורה אין לו להוציא בשפתיו מפני שמתוך הדבור יעמיק בהן. ומכל מקום ר"י על עצמו היה מחמיר מלשנות אפילו ד"א ע"כ עם פירוש רש"י ז"ל. וצריך עיון אמאי פירש רש"י ז"ל עשאה לברכת המזון ול"ק סתמא עשאן דקאי אכולהו כדמשמע פשטא דמתניתין דר"י קאי בין אברכות דקרית שמע בין אבהמ"ז וכדכתיבנא בשם ה"ר יונה ז"ל ולא מצאתי מי שהגיה על דברי רש"י ז"ל מאומה והוא תימה בעיני שהרי גם בירושלמי איתא נמי ברייתא בהדיא דפליגי בה ר"מ וחכמים דהיינו ר"י קאמר קורא את שמע ומשמיע לאזניו ומברך לפניה ולאחריה:
יכין
בעל קרי: אפילו ראה לאנסו. אסור בתורה עד שיטבול. משום פרישות:
מהרהר: ק"ש ואע"ג דקי"ל הרהור לאו כדיבור דמי [כא"ח מ"ז ס"ד]. בשעת הדחק יצא בהרהור [כא"ח ס"ב ס"ד]. ומה"ט הורה ע"ר אאמ"ו הגזצוק"ל. דהרוצה לשתות בלילה ואין ידיו נקיות יהרהר הברכה בלבו. ונ"ל דכוונת ע"ר זצוק"ל דלא דמי לברכת ק"ש דהוא ג"כ מד"ס. ומה"ט לא התירו הרהור. י"ל דדוקא בבעל קרי גזרו בד"ס. כדי שלא יהיו רגילין אצל נשותיהן [ברכות דף כ"ב א'] משא"כ בצמא בלילה שלא פשע:
בלבו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה: אפילו בהרהור. מדהן מד"ס:
ועל המזון מברך לאחריו: בהרהור:
ר' יהודה אומר מברך לפניהם ולאחריהם: בפה: וקיי"ל דחייב בכולן [כא"ח פ"ח] דמדלא נתפשטה תקנה זו. יש כח לב"ד אחרון לבטל דברי ב"ד ראשון [כע"ז דל"ו]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
קיצור שנות אליהו
בעל קרי מהרהר בליבו וכו' – הגר"א מאריך להוכיח שמהרהר קאי על ברכות קריאת שמע, אבל קריאת שמע עצמה קורא בפיו אפילו לרבי מאיר שהוא תנא קמא. ועל המזון מברך לאחריו, היינו בפה. רבי יהודה אומר מברך לפניהם ולאחריהם, בפה. וכל זה בשאין לו מים, אבל אם יש לו מים, אסור לקרוא קריאת שמע או להרהר הברכות עד שיטבול.