משנה ברכות ב
ברכות פרק ב', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< • משנה • סדר זרעים • מסכת ברכות • פרק שני ("היה קורא") • >>
פרקי מסכת ברכות: א ב ג ד ה ו ז ח ט
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו • משנה ז • משנה ח •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
- היה קורא בתורה, והגיע זמן המקרא:
- אם כיוון לבו – יצא,
- ואם לאו – לא יצא. (לא מופיע בדפוס ווילנא)
- בפרקים – שואל מפני הכבוד ומשיב,
- ובאמצע – שואל מפני היראה ומשיב;
- דברי רבי מאיר.
- רבי יהודה אומר:
- באמצע – שואל מפני היראה, ומשיב מפני הכבוד;
- בפרקים – שואל מפני הכבוד, ומשיב שלום לכל אדם.
אלו הן בין הפרקים:
- בין ברכה ראשונה לשניה,
- בין שניה ל"שמע",
- ובין "שמע" ל"והיה אם שמוע",
- בין "והיה אם שמוע" ל"ויאמר",
- בין "ויאמר" ל"אמת ויציב".
רבי יהודה אומר:
- בין "ויאמר" ל"אמת ויציב" – לא יפסיק.
אמר רבי יהושע בן קרחה:
- למה קדמה (פרשת) "שמע" ל"והיה אם שמוע"?
- אלא כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחילה,
- ואחר כך יקבל עליו עול מצות.
- "והיה אם שמוע" ל"ויאמר"?
- ש"והיה אם שמוע" נוהג ביום ובלילה,
- "ויאמר" אינו נוהג אלא ביום.
הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו, יצא.
רבי יוסי אומר, לא יצא.
קרא ולא דקדק באותיותיה, רבי יוסי אומר יצא, רבי יהודה אומר לא יצא.
הקורא למפרע, לא יצא.
קרא וטעה, יחזר למקום שטעה.
האומנין קורין בראש האילן או בראש הנדבך, מה שאינן רשאין לעשות כן בתפילה.
חתן פטור מקריאת שמע בלילה הראשון, עד מוצאי שבת, אם לא עשה מעשה.
מעשה ברבן גמליאל שקרא בלילה הראשון שנשא.
אמרו לו תלמידיו: לא לימדתנו, רבינו, שחתן פטור מקריאת שמע בלילה הראשון?
אמר להם: איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים אפלו שעה אחת.
רחץ לילה הראשון שמתה אשתו.
אמרו לו תלמידיו: לא לימדתנו, רבינו, שאבל אסור לרחוץ?
אמר להם: איני כשאר כל אדם, אסטניס אני.
וכשמת טבי עבדו, קיבל עליו תנחומין.
אמרו לו תלמידיו: לא לימדתנו, רבינו, שאין מקבלין תנחומין על העבדים?
אמר להם: אין טבי עבדי כשאר כל העבדים, כשר היה.
חתן אם רצה לקרות קריאת שמע לילה הראשון, קורא.
רבן שמעון בן גמליאל אומר, לא כל הרוצה ליטול את השם, יטול.
- אִם כִּוֵּן לִבּוֹ – יָצָא,
- וְאִם לָאו – לֹא יָצָא.
בַּפְּרָקִים – שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַכָּבוֹד וּמֵשִׁיב, וּבָאֶמְצַע – שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַיִּרְאָה וּמֵשִׁיב;
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- בָּאֶמְצַע – שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַיִּרְאָה, וּמֵשִׁיב מִפְּנֵי הַכָּבוֹד;
- בַּפְּרָקִים – שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַכָּבוֹד, וּמֵשִׁיב שָׁלוֹם לְכָל אָדָם.
- בֵּין בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה לִשְׁנִיָּה,
- בֵּין שְׁנִיָּה לִ"שְׁמַע",
- וּבֵין "שְמַע" לִ"וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ",
- בֵּין "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ" ל"וַיֹּאמֶר",
- בֵּין "וַיֹּאמֶר" לֶ"אֱמֶת וְיַצִּיב".
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- בֵּין "וַיֹּאמֶר" לֶ"אֱמֶת וְיַצִּיב" – לֹא יַפְסִיק.
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה:
- לָמָּה קָדְמָה "שְׁמַע" לִ"וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ"?
- אֶלָּא כְדֵי שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם תְּחִלָּה,
- וְאַחַר כַּךְ יְקַבֵּל עָלָיו עֹל מִצְוֹת.
- "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ" לְ"וַיֹּאמֶר"?
- שֶׁ"וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ" נוֹהֵג בַּיּוֹם וּבַלַּילָה,
- "וַיֹּאמֶר" אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בַיּוֹם.
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: לֹא יָצָא.
קָרָא וְלֹא דִּקְדֵּק בְּאוֹתִיּוֹתֶיהָ:
- רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: יָצָא;
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לֹא יָצָא.
הַקּוֹרֵא לְמַפְרֵעַ – לֹא יָצָא. קָרָא וְטָעָה – יַחֲזֹר לִמְקוֹם שֶׁטָּעָה.
(ד) הָאֻמָּנִין קוֹרִין בְּרֹאשׁ הָאִילָן אוֹ בְּרֹאשׁ הַנִּדְבָּךְ,- מַה שֶּׁאֵינָן רַשָּׁאִין לַעֲשׂוֹת כֵּן בִּתְפִלָּה.
- אִם לֹא עָשָׂה מַעֲשֶׂה.
מַעֲשֶׂה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁקָּרָא בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן שֶׁנָּשָׂא.
- אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו:
- לֹא לִמַּדְתָּנוּ, רַבֵּנוּ,
- שֶׁחָתָן פָּטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן?
- אָמַר לָהֶם:
- אֵינִי שׁוֹמֵעַ לָכֶם לְבַטֵּל מִמֶּנִּי מַלְכוּת שָׁמַיִם אֲפִלּוּ שָׁעָה אֶחָת.
- אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו:
- לֹא לִמַּדְתָּנוּ, רַבֵּנוּ,
- שֶׁאָבֵל אָסוּר לִרְחֹץ?
- אָמַר לָהֶם:
- אֵינִי כִּשְׁאָר כָּל אָדָם,
- אִסְטְנִיס אֲנִי.
- אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו:
- לֹא לִמַּדְתָּנוּ, רַבֵּנוּ,
- שֶׁאֵין מְקַבְּלִין תַּנְחוּמִין עַל הָעֲבָדִים?
- אָמַר לָהֶם:
- אֵין טָבִי עַבְדִּי כִּשְׁאָר כָּל הָעֲבָדִים,
- כָּשֵׁר הָיָה.
- רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:
- לֹא כָּל הָרוֹצֶה לִטֹּל אֶת הַשֵּׁם – יִטֹּל.
נוסח הרמב"ם
(א) היה קורא בתורה, והגיע זמן המקרא -
- אם כיון את לבו - יצא; ואם לאו - לא יצא.
- ובפרקים - שואל מפני הכבוד, ומשיב;
- ובאמצע - שואל מפני היראה, ומשיב;
- דברי רבי מאיר.
- רבי יהודה אומר:
- באמצע - שואל מפני היראה, ומשיב מפני הכבוד;
- ובפרקים - שואל מפני הכבוד, ומשיב שלום לכל אדם.
(ב) אלו הן בין הפרקים? -
- בין ברכה ראשונה לשניה,
- ובין שניה ל"שמע" (דברים ו ד),
- ובין "שמע" ל"והיה אם שמוע" (דברים יא יג),
- בין "והיה אם שמוע" ל"ויאמר" (במדבר טו לז),
- בין "ויאמר" ל"אמת ויציב".
- רבי יהודה אומר: בין "ויאמר" ל"אמת ויציב" - לא יפסיק.
- אמר רבי יהושע בן קרחה: למה קדמה "שמע" ל"והיה אם שמוע"?
- אלא כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחילה, ואחר כך יקבל עליו עול מצוות.
- "והיה אם שמוע" ל"ויאמר"?
- ש"והיה אם שמוע" - נוהג ביום ובלילה,
- ו"ויאמר" - אינו נוהג אלא ביום.
(ג) הקורא את "שמע", ולא השמיע לאוזנו - יצא.
- רבי יוסי אומר: לא יצא.
- קרא, ולא דקדק באותותיה -
- רבי יוסי אומר: יצא.
- רבי יהודה אומר: לא יצא.
- הקורא למפרע - לא יצא.
- קרא וטעה - יחזור למקום שטעה.
(ד) האומנין - קורין בראש האילן, או בראש הנדבך.
- מה שאינן רשאין לעשות כן - בתפילה.
(ה) חתן, פטור מקרית שמע, בלילה הראשון ועד מוצאי שבת - אם לא עשה מעשה.
- מעשה ברבן גמליאל שנשא, וקרא בלילה הראשון שנשא.
- אמרו לו: לא לימדתנו, שחתן פטור מקרית שמע בלילה הראשון?
- אמר להם: איני שומע לכם, לבטל ממני מלכות שמים, אפילו שעה אחת.
(ו) רחץ בלילה הראשון שמתה אשתו.
- אמרו לו: לא לימדתנו, שאבל אסור מלרחוץ?
- אמר להם: איני כשאר כל אדם, אסטניס אני.
(ז) וכשמת טבי עבדו, קיבל עליו תנחומין.
- אמרו לו: לא לימדתנו, שאין מקבלין תנחומין על העבדים?
- אמר להם: אין טבי עבדי כשאר כל העבדים - כשר היה.
(ח) חתן, אם רצה לקרות את שמע בלילה הראשון - קורא.
- רבן שמעון בן גמליאל אומר: לא כל הרוצה ליטול את השם, יטול.
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה ברכות, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב