משנה ברכות ב ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת ברכות · פרק ב · משנה ב | >>


משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

אלו הן בין הפרקים:

בין ברכה ראשונה לשניה,
בין שניה ל"שמע",
ובין "שמע" ל"והיה אם שמוע",
בין "והיה אם שמוע" ל"ויאמר",
בין "ויאמר" ל"אמת ויציב".

רבי יהודה אומר:

בין "ויאמר" ל"אמת ויציב" – לא יפסיק.

אמר רבי יהושע בן קרחה:

למה קדמה "שמע"ב ל"והיה אם שמוע"?
אלא כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחילה,
ואחר כך יקבל עליו עול מצות.
"והיה אם שמוע" ל"ויאמר"?
ש"והיה אם שמוע" נוהג ביום ובלילה,
"ויאמר" אינו נוהג אלא ביום.

משנה מנוקדת

[עריכה]

אֵלּוּ הֵן "בֵּין הַפְּרָקִים":

בֵּין בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה לִשְׁנִיָּה,
בֵּין שְׁנִיָּה לִ"שְׁמַע",
וּבֵין "שְמַע" לִ"וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ",
בֵּין "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ" ל"וַיֹּאמֶר",
בֵּין "וַיֹּאמֶר" לֶ"אֱמֶת וְיַצִּיב".

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:

בֵּין "וַיֹּאמֶר" לֶ"אֱמֶת וְיַצִּיב" – לֹא יַפְסִיק.

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה:

לָמָּה קָדְמָה "שְׁמַע" לִ"וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ"?
אֶלָּא כְדֵי שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם תְּחִלָּה,
וְאַחַר כַּךְ יְקַבֵּל עָלָיו עֹל מִצְוֹת.
"וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ" לְ"וַיֹּאמֶר"?
שֶׁ"וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ" נוֹהֵג בַּיּוֹם וּבַלַּילָה,
"וַיֹּאמֶר" אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בַיּוֹם.

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

אלו הן בין הפרקים בין ברכה ראשונה לשניה ובין שניה לשמע (דברים ו ד) ובין שמע לוהיה אם שמוע (דברים יא יג) בין והיה אם שמוע לויאמר (במדבר טו לז) בין ויאמר לאמת ויציב רבי יהודה אומר בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק אמר רבי יהושע בן קורחה למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע אלא כדי שיקבל עליו עול מלכות שמיים תחילה ואחר כך יקבל עליו עול מצוות והיה אם שמוע לויאמר שוהיה אם שמוע נוהג ביום ובלילה וויאמר אינו נוהג אלא ביום.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

אלו הן בין הפרקים בין ברכה ראשונה לשניה כו' – עניין דברו אינו נוהג אלא ביום, כי המצווה האמורה בפרשת "ויאמר", והיא מצוות ציצית, אינה מחוייבת אלא ביום, כמו שביארנו קודם זה. והלכה כרבי יהודה.


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק - דכתיב וה' אלהים אמת (ירמיהו י), הלכך אין מפסיקין בין אני ה' אלהיכם לאמת א. וכן הלכה:

והיה אם שמוע נוהג בין ביום בין בלילה - דכתיב בה (דברים יא) ולמדתם אותם את בניכם, ותלמוד תורה נוהג בין ביום ובין בלילה:

ויאמר אינו נוהג אלא ביום - דאית ביה פרשת ציצית שאינה נוהגת בלילה, דכתיב (במדבר טו) וראיתם אותו:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

לאמת ויציב לא יפסיק. פירש הר"ב דכתיב וה' אלהים אמת. גמרא. והואיל ובקרא לא כתיב ויציב נראה ודאי דבין אמת לויציב רשאי להפסיק כמו [באמצע הפרק]. וכן כתב בשלחן ערוך בסימן ס"ו וצריך לומר דתנא דנקט אמת ויציב אשגרת לישן ולסימן בעלמא נקטיה כמו דנקיט לוהיה אם שמוע ולא אמר לוהיה בלבד ובגמ' איתא חוזר ואומר אמת או אינו חוזר ואומר אמת כו' ולא נקט כלל ויציב. [ומיהו מצינו בסוף זבחים (פי"ד) ששנה וריח ניחוח אע"ג דלא אצטריך כלל לניחוח. ומ"ש הר"ב והלכה כר"י. גמ']:

למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע. ואם תאמר תיפוק ליה דקדמה בתורה. ויש לומר דה"ק למה קדמה אף לפרשת ציצית דקדמה לכולן אלא ודאי אין אנו חוששין לזה שהיא קודמת בתורה משום דאמרינן אין מוקדם ומאוחר [בתורה] וא"כ הי' לנו להקדים והיה שהיא מדברת בלשון רבים. תוספות (דף יד: ד"ה למה) ומדשני משום שיקבל עליו עול וכו' הלכך פריך ליה דא"כ תקדים ויאמר שיש בה ג"כ מעין קבלת עול כו' דכתיב [בה] אני ה' אלהיכם ולהיות לכם לאלהים:

אלא ביום. לשון הר"ב דאית ביה פרשת ציצית וז"ל הרמב"ם כי המצוה האמורה בפרשת ויאמר והיא מצות ציצית אינה מחוייבת אלא ביום:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(א) (על הברטנורא) והואיל ובקרא לא כתיב ויציב, נראה דבין אמת לויציב רשאי להפסיק וכ"כ בש"ע סימן ס"ו והתנא דנקט ויציב, אשגרת לשון ולסימן בעלמא נקיט: תוי"ט:

(ב) (על המשנה) למה קדמה שמע. וא"ת תיפוק ליה דקדמה בתורה. וי"ל דה"ק למה קדמה אף לפ' ציצית דקדמה לכולן, אלא אמרינן אין מוקדם ומאוחר בתורה, א"כ היה לנו להקדים והיה שהיא מדברת בלשון רבים. תוספות. ומדמשני משום שיקבל עול כו', פריך ליה דא"כ תקדים ויאמר, שיש בה ג"כ מעין קבלת עול כו' דכתיב אני ה' אלהיכם ולהיות לכם לאלהים:


פירושים נוספים

 



פירושים נוספים

קיצור שנות אליהו

אלו הן בין הפרקים וכו' – חושב ומפרט אותם, משום דהוה אמינא שנחשוב את "ואהבת" לפרק בפני עצמו, ונימא דמפסיק בין "אחד" ל"ואהבת" כמו בין הפרקים, קא משמע לן דדווקא בין פרשת שמע ל"והיה אם שמוע" מפסיק, אבל בין "אחד" ל"ואהבת" לא.

בין ויאמר לאמת ויציב – פירושו בין פרשת ויאמר לתיבת "אמת", ונקט "אמת ויציב" כמו דקתני בין שמע לוהיה אם שמוע, דפירושו בין פרשת שמע לתיבת "והיה", כן הוא כאן.

רבי יהודה אומר בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק – היינו להפסיק כמו בין פרק לפרק אסור, אלא דינו כאמצע הפרק, שטעמו הוא משום שהוא כמו פסוק אחד, ומפני היראה יכול להפסיק אפילו באמצע הפסוק, כמו שכתב הירושלמי, אפילו באמצע הפסוק ובאמצע הדיבור. ואף על פי שאמר סתם "אינו פוסק", הכי נמי אמרינן בגמרא בהלל דבימים שגומרים בהם ההלל אינו פוסק, והיינו אינו פוסק כמו בין הפרקים, אלא דין אמצע הפרק יש לו. כן כתב הגר"א. ועיין מ"ב סימן ס"ו ס"ק י' וס"ק כ"ח.

ויאמר אינו נוהג אלא ביום – מעיקר הדין אין קוראין פרשת "ויאמר" בלילה. ואף על פי שצריך להזכיר יציאת מצרים בלילות, כלעיל, הא אמרינן בגמרא דאמר הכי, "מודים אנחנו לך ה' אלהינו שהוצאתנו מארץ מצרים ופדיתנו מבית עבדים ועשית לנו ניסים וגבורות על הים ושרנו לך".

והטעם שאנחנו אומרים כל פרשת "ויאמר", הוא משום שאנו רוצים לצאת ידי כל השיטות. שבירושלמי נחלקו רבנן דתמן על רבנן דהכא, תמן אמרין לא יתחיל "ויאמר" ואם התחיל גומר, והכא אמרין מתחיל ואינו גומר. לכן אנחנו מתחילים כרבנן דהכא שמתחילין, וכיוון שהתחלנו אנו גומרין הפרשה כרבנן דתמן דאמרי אם התחיל גומר.