משנה ברכות ב ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת ברכות · פרק ב · משנה ב | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

אלו הן בין הפרקים:

בין ברכה ראשונה לשניה,
בין שניה ל"שמע",
ובין "שמע" ל"והיה אם שמוע",
בין "והיה אם שמוע" ל"ויאמר",
בין "ויאמר" ל"אמת ויציב".

רבי יהודה אומר:

בין "ויאמר" ל"אמת ויציב" – לא יפסיק.

אמר רבי יהושע בן קרחה:

למה קדמה (פרשת) "שמע"ב ל"והיה אם שמוע"?
אלא כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחילה,
ואחר כך יקבל עליו עול מצות.
"והיה אם שמוע" ל"ויאמר"?
ש"והיה אם שמוע" נוהג ביום ובלילה,
"ויאמר" אינו נוהג אלא ביום.

משנה מנוקדת

[עריכה]

אֵלּוּ הֵן "בֵּין הַפְּרָקִים":

בֵּין בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה לִשְׁנִיָּה,
בֵּין שְׁנִיָּה לִ"שְׁמַע",
וּבֵין "שְמַע" לִ"וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ",
בֵּין "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ" ל"וַיֹּאמֶר",
בֵּין "וַיֹּאמֶר" לֶ"אֱמֶת וְיַצִּיב".

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:

בֵּין "וַיֹּאמֶר" לֶ"אֱמֶת וְיַצִּיב" – לֹא יַפְסִיק.

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה:

לָמָּה קָדְמָה "שְׁמַע" לִ"וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ"?
אֶלָּא כְדֵי שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם תְּחִלָּה,
וְאַחַר כַּךְ יְקַבֵּל עָלָיו עֹל מִצְוֹת.
"וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ" לְ"וַיֹּאמֶר"?
שֶׁ"וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ" נוֹהֵג בַּיּוֹם וּבַלַּילָה,
"וַיֹּאמֶר" אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בַיּוֹם.

נוסח הרמב"ם

אלו הן בין הפרקים בין ברכה ראשונה לשניה ובין שניה לשמע (דברים ו ד) ובין שמע לוהיה אם שמוע (דברים יא יג) בין והיה אם שמוע לויאמר (במדבר טו לז) בין ויאמר לאמת ויציב רבי יהודה אומר בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק אמר רבי יהושע בן קורחה למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע אלא כדי שיקבל עליו עול מלכות שמיים תחילה ואחר כך יקבל עליו עול מצוות והיה אם שמוע לויאמר שוהיה אם שמוע נוהג ביום ובלילה וויאמר אינו נוהג אלא ביום.

פירוש הרמב"ם

אלו הן בין הפרקים בין ברכה ראשונה לשניה כו' – עניין דברו אינו נוהג אלא ביום, כי המצווה האמורה בפרשת "ויאמר", והיא מצוות ציצית, אינה מחוייבת אלא ביום, כמו שביארנו קודם זה. והלכה כרבי יהודה.


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק - דכתיב וה' אלהים אמת (ירמיהו י), הלכך אין מפסיקין בין אני ה' אלהיכם לאמת א. וכן הלכה:

והיה אם שמוע נוהג בין ביום בין בלילה - דכתיב בה (דברים יא) ולמדתם אותם את בניכם, ותלמוד תורה נוהג בין ביום ובין בלילה:

ויאמר אינו נוהג אלא ביום - דאית ביה פרשת ציצית שאינה נוהגת בלילה, דכתיב (במדבר טו) וראיתם אותו:

פירוש תוספות יום טוב

לאמת ויציב לא יפסיק. פירש הר"ב דכתיב וה' אלהים אמת. גמרא. והואיל ובקרא לא כתיב ויציב נראה ודאי דבין אמת לויציב רשאי להפסיק כמו [באמצע הפרק]. וכן כתב בשלחן ערוך בסימן ס"ו וצריך לומר דתנא דנקט אמת ויציב אשגרת לישן ולסימן בעלמא נקטיה כמו דנקיט לוהיה אם שמוע ולא אמר לוהיה בלבד ובגמ' איתא חוזר ואומר אמת או אינו חוזר ואומר אמת כו' ולא נקט כלל ויציב. [ומיהו מצינו בסוף זבחים (פי"ד) ששנה וריח ניחוח אע"ג דלא אצטריך כלל לניחוח. ומ"ש הר"ב והלכה כר"י. גמ']:

למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע. ואם תאמר תיפוק ליה דקדמה בתורה. ויש לומר דה"ק למה קדמה אף לפרשת ציצית דקדמה לכולן אלא ודאי אין אנו חוששין לזה שהיא קודמת בתורה משום דאמרינן אין מוקדם ומאוחר [בתורה] וא"כ הי' לנו להקדים והיה שהיא מדברת בלשון רבים. תוספות (דף יד: ד"ה למה) ומדשני משום שיקבל עליו עול וכו' הלכך פריך ליה דא"כ תקדים ויאמר שיש בה ג"כ מעין קבלת עול כו' דכתיב [בה] אני ה' אלהיכם ולהיות לכם לאלהים:

אלא ביום. לשון הר"ב דאית ביה פרשת ציצית וז"ל הרמב"ם כי המצוה האמורה בפרשת ויאמר והיא מצות ציצית אינה מחוייבת אלא ביום:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על הברטנורא) והואיל ובקרא לא כתיב ויציב, נראה דבין אמת לויציב רשאי להפסיק וכ"כ בש"ע סימן ס"ו והתנא דנקט ויציב, אשגרת לשון ולסימן בעלמא נקיט: תוי"ט:

(ב) (על המשנה) למה קדמה שמע. וא"ת תיפוק ליה דקדמה בתורה. וי"ל דה"ק למה קדמה אף לפ' ציצית דקדמה לכולן, אלא אמרינן אין מוקדם ומאוחר בתורה, א"כ היה לנו להקדים והיה שהיא מדברת בלשון רבים. תוספות. ומדמשני משום שיקבל עול כו', פריך ליה דא"כ תקדים ויאמר, שיש בה ג"כ מעין קבלת עול כו' דכתיב אני ה' אלהיכם ולהיות לכם לאלהים:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק:    פי' לא יפסיק כלל אפי' כדין באמצע (כך היא דעת התוס' וה"ר יונה וגם הרא"ש ז"ל ודלא כהרמב"ם ז"ל שפי' לא יפסיק כדין בין פרק לפרק אלא כמו באמצע הפרק לשאול מפני היראה ולהשיב מפני הכבוד ע"כ) דכתיב וה' אלהים אמת. ואחר שיאמר אמת אם יצטרך לשאול מפני היראה או להשיב מפני הכבוד יפסיק כמו באמצע שאר פרקים. ובגמ' פליגי אמוראי אם פסק מפני היראה או מפני הכבוד אחר שאמר אמת אם צריך לחזור ולומר פעם אחרת אמת אם לא. והלכתא שאינו צריך אלא מתחיל מויציב ואילך או מן המקום שפסק. ומה שכתב בס' תוי"ט דנראה ודאי דבין אמת לויציב רשאי להפסיק כמו בין הפרקים (עיין בתוספות אנשי שם ד"ה לאמת ויציב וכו' מה שכתב בשם הברכי יוסף ובזה סרה תמיהתו על התוספות יו"ט) וכן כתוב בש"ע סי' ס"ו ע"כ. אני ההדיוט רואה שם בש"ע הלשון כך אבל בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק שלא להפסיק בין ה' לאמת אלא יאמר אני ה' אלהיכם אמת ואז יפסיק כדין באמצע הפרק ע"כ והוא פסק ר"י ז"ל ובסמוך ארחיב ביאור עוד על סוף דברי ה"ר יום טוב נ"י. וכ' ה"ר יונה ז"ל שרוב הפוסקים הסכימו שיפסיק בק"ש ובברכותיה לקדיש ולקדושה ולברכו ואפי' באמצע הפרק דלא גרע ממה שמפסיק מפני היראה ומשיב מפני הכבוד. ואפי' למודים נמי מפסיק אלא שדי כשישחה בלבד שאם יאמר יוצרנו יוצר בראשית ה"ל הפסקה גדולה עכ"ל בקצור מופלג. וראיתי מי שפי' שברכת אמת ויציב אינה מתחלת אלא ממלת ויציב וכן ברכת אמת ואמונה אינה מתחלת אלא ממלת ואמונה ומה שתקנו אנשי כנה"ג מלת אמת בין בזו ובין בזו לא נתקנה אלא בשביל עמי הארץ כדי שלא יפסיקו בין ה' אלהיכם לאמת ע"כ. ולשון מתניתין הוי תיובתיה דבין ברישא במלתיה דת"ק בין בסיפא במלתיה דר"י קתני בין ויאמר לאמת ויציב ולא קתני בין ויאמר לויציב וכן בכמה דוכתי בתלמודא אלא שר"י דהלכתא כוותיה ס"ל דאע"פ שמלת אמת היא תחלת ברכה חשבי' לה כאילו היא מק"ש גופא משום קרא דכתיב וה' אלהים אמת ואסור להפסיק בין מלת אלהיכם למלת אמת אע"פ שהיא תחלת ברכה כך נלע"ד. וכן מצאתי אח"כ מבואר בתשובות שאלות להרב משה אלשקר ז"ל סי' ס"ו וכתב עוד שם בשם הרא"ה ז"ל דאמוראי דבגמ' בהא נמי פליגי דר"י דאמר חוזר ואומר אמת ס"ל דחשבי' למלת אמת כאילו היא מפרשה גופא דק"ש הלכך אע"פ שחתם ק"ש במלת אמת בעינן למימר זימנא אחריתי אמת. ורבה דפליג עליה ואמר דאינו חוזר ואומר אמת ס"ל דלא חשבי' למלת אמת כאילו היא מפרשה דק"ש גופא ע"כ. וע"ש עוד וע"ז אני תוקע עצמי הואיל וחזינא מאן גברא רבא ס"ל כוותי דהיינו הרא"ה ז"ל אע"פ שמצאתי בתחלת ס' שו"ת למהר"ר אלי' מזרחי ז"ל הפך מזה שהוא מסכים לומר שמלת אמת היא מגוף הק"ש. ומ"מ אפי' לפי פירושי קשה קצת אמאי צריך ש"צ לחזור שלש תיבות באלהיכם אמת סגי לתשלום רמ"ה שהרי ק"ש כולה עם בשכמל"ו רמ"ה תיבות והקהל כבר אמרו מלת אמת כדי לסמוך אלהיכם לאמת הרי רמ"ו תיבות ועי' בשו"ת להרלנ"ח ז"ל בסי' ע"ג. ומ"ש בס' תוס' יו"ט דתנא דנקט אמת ויציב אשגרת לישנא הוא דנקט כמו דנקט לוהיה אם שמוע ולא אמר לוהיה בלבד יש לדחות דהתם ליכא למטעי אבל הכא דאיכא למטעי הו"ל לתנא לאסוקי אדעתיה ולמיתני לישנא שאין בו הטעה להבנה. ועוד דהתם אפשר לומר דאצטריך למיתני בהדיא והיה אם שמוע משום דלא לישתמע והיה כי יביאך או זולתו. אבל אמת ויציב ברכה חדא היא שמתחלת כך ואין זולתה וא"כ ליסגי דליתני אמת גרידא אלא ודאי ש"מ כמו שפי' רא"ה ז"ל. ועי' בס' לבוש תכלת סי' ס"ו סעיף ו' וסעיף ט' וסעיף יו"ד: כתוב בפוסקים דהא דרי"א בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק היינו דוקא כשקורא הפרשיות כסדר תקנת חכמים אבל אם קרא הפרשיות שלא כסדר תקנת חכמים דלא הוי קריאה למפרע כמ"ש ר"ע ז"ל בסמוך לא מיירי בהא ר"י:

ר' יהושע בן קרחה:    י"מ דר"ע קרוי קרחה שהיה קרח כדתניא בפ' בתרא דבכורות אמר בן עזאי כל חכמי ישראל דומין לפני כקליפת השום חוץ מן הקרח הזה. והי"ל בן ששמו יהושע כדאמרי' בספ"ק דשבועות א"ל יהושע בנו של ר"ע לר"ע. ואין נראה לר"ת דמה שקראו בן עזאי לר"ע קרח בבדיחותא בעלמא אין לנו לקרותו כן כל שעה דלשון גנות הוא שנא' עלה קרח עלה קרח אלא איניש אחרינא הוה ששמו קרחא וקרחא הוא שם אדם כמו קרח ונולד הרבה קודם יהושע בנו של ר"ע כך העלו בתוס' שבת פ' שואל (שבת דף ק"נ) והאריכו להוכיח ע"ז ע"ש. ורבינו נסים גאון ז"ל פי' במגלת סתרים שהוא ראב"ע דאמרינן בירושלמי שהיה קרח. ובפ' יש נוחלין (בבא בתרא דף קי"ג) האריכו ג"כ בזה תוס' ז"ל וכתבו בסוף הדבור וז"ל ועוד שפי' רבינו נסים במגלת סתרים שמצא בבראשית רבה דחוץ מן הקרח היה ראב"ע אלא אומר ר"ת דקרחא הוא שם אדם כמו קרח ע"כ. וגם בפ' בתרא דבכורות דף נ"ח כתבו כן. אבל הרגמ"ה ורש"י ז"ל ראיתי בכתיבת יד שפי' שם קרחא הוא ר' עקיבא:

למה קדמה שמע:    פי' למה הקדימו אותה אנשי כנה"ג. וכ' הח' הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל למה קדם גרסי' וספרים דגרסי קדמה נ"ל טעות דהא קאמר שוהיה אם שמוע נוהג ביום ולא קאמר נוהגת ע"כ וקשה לפע"ד ואימא איפכא דגרסי' בסיפא נוהגת. וי"ל סמי חדא מקמי תרי א"נ שכך מצא הוא ברוב ספ"י שהיה בידו:

ויאמר אינו נוהג אלא ביום:    מתני' נראה דר"ש היא דתניא בברייתא בספרי פ' שלח לך ומייתי לה בפ' התכלת (מנחות דף מ"ג) ר"ש פוטר הנשים מן הציצית מפני שהיא מ"ע שהז"ג. ורבנן פליגי עליה התם וקיי"ל כר"ש כמו שפסק הרי"ף ז"ל בריש הלק"ט ד"ה ציצית וגם הרא"ש ז"ל שם והאריך בראיות בשם ר"ת ז"ל:

ויאמר אינו נוהג אלא ביום:    וע' מ"ש בס"פ דלעיל. ובגמ' בברייתא יהיב טעמא אחרינא רשב"י ומסיק בגמ' דחדא ועוד קאמר חדא כדא"ר יהושע בן קרחה. ועוד ראוי להקדימה משום דשמע יש בה שלשה דברים ללמוד וללמד ולעשות ללמוד דכתיב ודברת בם ללמד דכתיב ושננתם ולעשות דכתיב וקשרתם וכתבתם אבל והיה אם שמוע אין בה רק ללמד ולעשות ואם לא למד לעצמו האיך ילמד לבניו. והיה אם שמוע לויאמר שזו יש בה ללמד ולעשות ויאמר אין בה רק לעשות:


פירושים נוספים

 



פירושים נוספים

קיצור שנות אליהו

אלו הן בין הפרקים וכו' – חושב ומפרט אותם, משום דהוה אמינא שנחשוב את "ואהבת" לפרק בפני עצמו, ונימא דמפסיק בין "אחד" ל"ואהבת" כמו בין הפרקים, קא משמע לן דדווקא בין פרשת שמע ל"והיה אם שמוע" מפסיק, אבל בין "אחד" ל"ואהבת" לא.

בין ויאמר לאמת ויציב – פירושו בין פרשת ויאמר לתיבת "אמת", ונקט "אמת ויציב" כמו דקתני בין שמע לוהיה אם שמוע, דפירושו בין פרשת שמע לתיבת "והיה", כן הוא כאן.

רבי יהודה אומר בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק – היינו להפסיק כמו בין פרק לפרק אסור, אלא דינו כאמצע הפרק, שטעמו הוא משום שהוא כמו פסוק אחד, ומפני היראה יכול להפסיק אפילו באמצע הפסוק, כמו שכתב הירושלמי, אפילו באמצע הפסוק ובאמצע הדיבור. ואף על פי שאמר סתם "אינו פוסק", הכי נמי אמרינן בגמרא בהלל דבימים שגומרים בהם ההלל אינו פוסק, והיינו אינו פוסק כמו בין הפרקים, אלא דין אמצע הפרק יש לו. כן כתב הגר"א. ועיין מ"ב סימן ס"ו ס"ק י' וס"ק כ"ח.

ויאמר אינו נוהג אלא ביום – מעיקר הדין אין קוראין פרשת "ויאמר" בלילה. ואף על פי שצריך להזכיר יציאת מצרים בלילות, כלעיל, הא אמרינן בגמרא דאמר הכי, "מודים אנחנו לך ה' אלהינו שהוצאתנו מארץ מצרים ופדיתנו מבית עבדים ועשית לנו ניסים וגבורות על הים ושרנו לך".

והטעם שאנחנו אומרים כל פרשת "ויאמר", הוא משום שאנו רוצים לצאת ידי כל השיטות. שבירושלמי נחלקו רבנן דתמן על רבנן דהכא, תמן אמרין לא יתחיל "ויאמר" ואם התחיל גומר, והכא אמרין מתחיל ואינו גומר. לכן אנחנו מתחילים כרבנן דהכא שמתחילין, וכיוון שהתחלנו אנו גומרין הפרשה כרבנן דתמן דאמרי אם התחיל גומר.