משנה ברכות א ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת ברכות · פרק א · משנה ה | >>
מזכירין יציאת מצרים בלילות.
אמר רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתיאמר יציאת מצרים בלילות, עד שדרשה בן זומא,
שנאמר:יח "למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך" (דברים טז, ג).
"ימי חייך" — הימים;
"כל ימי חייך" — הלילות.
וחכמים אומרים: "ימי חייך" — העולם הזה;
"כל ימי חייך" — להביא לימות המשיח.
מַזְכִּירִין יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת.
- אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה:
- הֲרֵי אֲנִי כְּבֶן שִׁבְעִים שָׁנָה,
- וְלֹא זָכִיתִי שֶׁתֵּאָמֵר יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת,
- עַד שֶׁדְּרָשָׁהּ בֶּן זוֹמָא,
- שֶׁנֶּאֱמַר: "לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ" (דברים טז ג).
- "יְמֵי חַיֶּיךָ" – הַיָּמִים,
- "כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ" – הַלֵּילוֹת.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- "יְמֵי חַיֶּיךָ" – הָעוֹלָם הַזֶּה,
- "כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ" – לְהָבִיא לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ.
מזכירין יציאת מצרים בלילות.
- אמר רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתיאמר יציאת מצרים בלילות,
- עד שדרשה בן זומא, שנאמר: "למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך" (דברים טז ג),
- "ימי חייך" – הימים; "כל ימי חייך" – הלילות.
- וחכמים אומרים: "ימי חייך" – העולם הזה;
- "כל ימי חייך" – להביא את ימות המשיח.
יציאת מצרים - כינוי לפרשת ציצית, שנאמר בה "אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים"(במדבר טו, מא). והסברא נותנת שלא יקראו הפרשה הזאת בלילה כי הכתוב אומר: "וראיתם אותו"(במדבר טו, לט), בשעת הראייה, כאשר באה הקבלה, לולי יציאת מצרים שנזכר שם, ויש לנו לקרותה מפני העניין ההוא.
ואולם מה שאמר רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא אמר "בן שבעים שנה" – כי לא היה בן שבעים, אלא צעיר לימים היה, והיה מרבה לשנות וללמוד ולקרות יום ולילה עד אשר תשש כוחו ונזרקה בו שיבה, וחזר כזקן בן שבעים שנה, והיה התחלת השיבה ברצונו כמו שנתבאר בתלמוד. ואמר בעניין תמיהה, הרי אני אף על פי שהשתדלתי והתחברתי עם אנשי החכמה לא זכיתי לדעת הרמז שנרמז בכתוב בחיוב קריאת פרשת ציצית בלילה עד שדרשה בן זומא:
מזכירין יציאת מצרים בלילות - פרשת ציצית אומרים אותה בק"ש של ערבית ואע"פ שאין לילה זמן ציצית דכתיב וראיתם אותו, פרט לכסות לילה אומרים אותה בלילה מפני יציאת מצרים שבה:
כבן שבעים שנה - הייתי נראה זקן. ולא זקן ממש אלא שהלבינו שערותיו יום שמינו אותו נשיא כדי שיראה זקן וראוי לנשיאות טז, ואותו היום דרש בן זומא מקרא זה יז:
ולא זכיתי - לא נצחתי לחכמים. ודומה לו בש"ס בפרק בנות כותים [לח.] בהא זכנהו ר' אלעזר לרבנן כלומר נצחם:
מזכירין. איכא למידק אמאי לא תני זוכרין כדדייקינן במשנה ז' פרק ד' דר"ה גבי השני מתקיע. וי"ל כיון שעיקר הפרשה במצות ציצית ועל ידה זוכרין יציאת מצרים שייך שפיר לישנא דמזכירין שע"י פרשת ציצית מזכירין יציאת מצרים:
כבן שבעים שנה. פירש הר"ב שהלבינו שערותיו וכו' כדי שיראה זקן וראוי לנשיאות. הכי איתא בגמ' פרק תפלת השחר (כ"ח). וצ"ל דרבותא קאמר ולא זכיתי עד וכו' כלומר דאע"פ שהיה חכם מופלג וראוי לנשיאות מצד חכמתו שהרי זכה לנס מפני כן אפילו הכי בזה לא זכיתי עד וכו' וכיוצא בזה דברי הרמב"ם אלא שכתב שאמנם קרה לו השיבה מצד שהרבה לשנות וללמוד ולקרות יום ולילה עד שתשש כחו ונזרקה בו סיבה וכו' ואמר אע"פ שהשתדלתי והתחברתי עם אנשי החכמה עד ששבתי ע"י כן כבן שבעים שנה לא זכיתי וכו' עכ"ד רצה לקרב הענין אל הטבע ושלא היה זה הנס שהזכירו חז"ל בדבר היוצא חוץ להיקש. ודעתו בכיוצא בזה ודעת אחרים תמצא בס"ד במשנה ו' פרק ה' ממסכת אבות:
ולא זכיתי. פי' הר"ב לא נצחתי גם בערוך [כתב] די"מ כן ובהש"ס תניא אמר להו בן זומא לחכמים וכי מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח והלא כבר נאמר (ירמיהו כג, ז) הנה ימים באים נאם ה' ולא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את בנ"י מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה וגו' אמרו ליה לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה אלא שתהא שעבוד מלכיות עיקר ויציאת מצרים טפל וכו' וכיוצא בו אתה אומר (בראשית לה, י) ולא יקרא עוד שמך יעקב כי אם ישראל וכו'. ומצינו שקראו אח"כ יעקב וכו' ולפי דפשטיה דקרא דהנה ימים וגו' משמע כבן זומא. בזה נצחם דאע"ג דמשנו ליה רבנן, שנויא בעלמא היא ולא סמכי' עלי' דשאני קרא דיעקב דהתם הדריה קרא בפירוש. כנ"ל. וראיה לדברי מן המכילתא שהובא בילקוט פ' בא שלא הביא לדברי חכמים שהשיבו לא שתעקר וכו' ומזה הטעם דבתר פשטיה דקרא אזלינן. ורבי לא סידר במשנה אלא התחלת הויכוח שבין בן זומא לחכמים בלבד אבל אין נראה לומר שראב"ע לא שמע מאמר וחכמים אומרים דא"כ אין כאן ניצוח כיון שאין חולק ועיין לקמן. והרמב"ם מפרשו לשון זכות שלא זכה לדעת הרמז שנרמז בכתוב לחיוב זה וכו'. גם בערוך פירש לשון זכות. ומ"מ בפ"א מהלכות ק"ש פסק הרמב"ם כבן זומא:
עד שדרשה בן זומא. פי' הר"ב באותו היום שנתמנה וכו' וכפירש"י ונ"ל שפי' כן מדאמר בגמ' פ' תפלת השחר (כ"ח) בו ביום שנתמנה וכו' לא היתה הלכה שהיתה תלויה בבית המדרש שלא פירשוה. וגם מזה ראיה למ"ש לעיל דדברי חכמים נשמעו לראב"ע כיון שכל הלכות התלויות פירשם ראוי שיהיו נאמרים כל חלקי הסותר:
שנא' למען תזכור וגו'. ומפני שפרשת ציצית שגורה בפי כל מפני קריאתה ביום בעבור מצות ציצית שבה הלכך הנהיגו לקרותה בלילה לצאת בה הזכרת יציאת מצרים בלילה:
(טז) (על הברטנורא) צ"ל דלרבותא קאמר ולא זכיתי כו', כלומר אע"פ שהיה חכם מופלג וראוי לנשיאות מצד חכמתו שהרי זכה לנס, אפ"ה לא זכיתי כו':
(יז) (על הברטנורא) כדאיתא בגמרא, בו ביום שנתמנה לא היתה הלכה שהיתה תלויה בבית המדרש שלא פירשה:
(יח) (על המשנה) שנאמר למען תזכור. ומפני שפרשת ציצית שגורה בפי כל מפני קריאתה ביום בעבור מצות ציצית שבה, הלכך הנהיגו לקרותה בלילה לצאת בה הזכרת יציאת מצרים בלילה. תוי"ט:
מזכירין כו': נלע"ד דאי הוה תני זוכרין הוה משמע דסגי שיזכור בלבבו, להכי תני מזכירין דבעינן שיזכור בפה. ירושלמי תמן אמרין לא יתחיל ויאמר ואם התחיל גומר, ורבנן דהכא אמרין מתחיל ואינו גומר, מתניתין פליגא על רבנן דהכא מזכירין יציאת מצרים בלילות. ומשני ר' בא בשם רב יהודה בשם רב שיאמר מודים אנחנו לך שהוצאתנו ממצרים ופדיתנו מבית עבדים להודות לשמך. מתניתין פליגא על רבנן דתמן ויאמר אינו נוהג אלא ביום, כל פרשת ויאמר אינו נוהג אלא ביום ע"כ:
כבן שבעים שנה: הייתי נראה זקן ולא זקן ממש, אלא שהלבינו וכו' לשון ר"ע ז"ל, אמר המלקט כן מפורש בפרק תפלת השחר. והירושלמי נראה דפליג אתלמודא דידן וסבירא ליה דזקן ממש היה, שהביא ברייתא שכתוב בה אף על פי שנכנס לגדולה האריך ימים וקאמר עלה הדא ברייתא אמרה שהגדולה מקצרת ימים ע"כ. ולדידיה מאי כבן ע' דקרוב לשבעים היה בן ס"ח או ס"ט. ומכל מקום אפילו הירושלמי מודה שכשנתמנה קטן היה, ואדרבה אומר שלא היה רק בן שש עשרה כמו שמוכיח שם עלה ז', וגם בפ"ד דתעניות דף ס"ז ע"ד. והבבלי סבירא ליה שהיה בן י"ח.
שנא' כו': נראה לי דהאי שנאמר מדברי ר' אלעזר הוא, ה"ר יהוסף ז"ל. ואיני יודע מה מלמדנו שכולן דברי ר' אלעזר בשם בן זומא, ותנא קמא דסתם רישא דמתניתין אפשר ראב"ע. וכתב הרשב"א ז"ל בחדושיו עד שדרשה בן זומא.
כתב הראב"ד ז"ל תמה אני בתחילה שלא היו מזכירין יציאת מצרים בלילות, נמצא שלא היו אומרים לא פרשת ציצית ולא אמת ואמונה, אם כן שתים לאחריה היכי משכחת לה. ונראה לי כי מה שכתב ולא זכיתי מן התורה קאמר, ולעולם היו קורין פרשת ציצית ואמת ואמונה מדברי חכמים ע"כ. ואני תמה על זה על הקושיא ועל תירוצה, דודאי לא היו קורין אותה פרשה כלל ואפילו הכי היו אומרים שתים לאחריה, אלא שלא היו אומרים אמת ואמונה אלא מודים אנחנו לך, כדאיתא לקמן בפרק היה קורא גמרא אלו הן בין הפרקים. ולא שהיו אומרים באותו נוסח שאמרו שם שמזכירין בו יציאת מצרים אלא שמשם אנו למדים שלפי הפרשיות שהיו קורין היו עושין נוסח הברכה שלאחריה, ולעולם לא היו קורין פרשת ויאמר כלל שאילו היו קורין לא היה אומר לא זכיתי שתאמר, ולקמן בפרק היה קורא משמע שבמקצת המקומות לא היו קורין אותה כלל. והכי נמי משמע בירושלמי מפני מה תקנו בשחר שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב שתים לפניה ושתים לאחריה, ואמרו כדי להשוות מדת יום למדת לילה כלומר דבשחר קורא ג' פרשיות וג' ברכות הרי שש, ובערב ב' פרשיות וד' ברכות הרי שש, כדי להשוות מדת יום למדת לילה. וחד אמר משום שבע ביום הללתיך כלומר שבע ברכות, אלמא פעמים שלא היו קורין פרשה ויאמר כלל ואפילו הכי היו מברכים שתים לאחריה, ע"כ בקיצור.
לימות המשיח: נוסחה אחרת "את ימות המשיח".
יכין
מזכירין יציאת מצרים: פ' ציצית והא דלא קאמר זוכרין. דסד"א דהיינו בלב (כמגילה ח"י א'). אבל מזכירין בהפעיל היינו שע"י דבורו מזכיר להשומעים לזכור יצ"מ. ולא אמר אומרים דקמ"ל דלא סגי באמירה בלי הזכרה במחשבה [אב"י כונת ע"ר זצוק"ל הכ"מ. אע"ג דבדיעבד אינו מעכב אלא בפסיק ראשון דצריך כוונה מה שהוא אומר כא"ח סס"י ס'. עכ"פ כונה לצאת בעשיית אותה מצוה במצוה דאורייתא בעי. וכיון דיציאת מצרים דאורייתא כברכות דף כ"א א' א"כ ממילא צריך הזכרה כוללת במחשבה שרוצה לצאת ידי יציאת מצרים. מיהא לדעת ע"ר זצוק"ל בפ"ב כל הק"ש דאורייתא]:
אמר ר' אלעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה: אף דודאי אני חכם מופלג. מדהסכימו משמיא שאהיה נשיא. שנראה בי שיבה באותו יום שמנוני נשיא:
ולא זכיתי: לא נצחתי בראיות לחכמים:
למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות: ובחרו בפ' ציצית. מדשגורה בפי כל:
וחכ"א ימי חייך העולם הזה כל ימי חייך להביא לימות המשיח: ואעפ"כ נצחם. דפשטא דקרא. טפי' כוותיה משמע:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
קיצור שנות אליהו
כל ימי חייך הלילות – פירוש, דסבר "כל ימי" הוא כמו "כל היום", והיינו הלילה במשמע, אבל לא "לעולם", ואין בכלל הזה ימות המשיח.
להביא לימות המשיח – דסברי "כל ימי" הוא כמו "כל הימים", והיינו לעולם, ובכלל זה הוא ימות המשיח. אבל אין בכלל הזה הלילות, דאפשר ביום לבד, וכל הימים כן.
מזכירין יציאת מצרים וכו' – פירוש, מצווה לומר יציאת מצרים (בפני עצמה), ולא א"ויאמר" קאי, ש"ויאמר" אין צריך לומר כלל בלילה, כמו שיתבאר לקמן.
גביעי גביע הכסף
מתוך: גביעי גביע הכסף/ש"ס (עריכה)
(משנה, ברכות א, ה) מזכירין וכו' שתֵּאָמֵר וכו': יש לדקדק שינוי הלשון. ועי' מ"ש בעתי"ט דמזכירין משמע על ידי אחרים. נראה דאיתא בגמרא פ' ציצית מפני מה קבעוה בק"ש מפני שיש בה ה' דברים מצות ציצית וכו' עד הרהור ע"א. נמצא בשביל יציאת מצרים בלבד לא היו מזכירים אותה, ואמר ראב"ע הריני כבן וכו' ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים, פי' בשביל עצמה ולא מחמת סניף דברים אחרים עד וכו'. ונפקא מינה אם מסופק אם אמר יציאת מצרים בלילה או לאו -- לראב"ע מחזירין אותו ולת"ק אין מחזירין אותו. וק"ל.