מלבי"ם על ירמיהו יד
<< · מלבי"ם על ירמיהו · יד · >>
פסוק א
פסוק ב
ביאור המילות
"אבלה, אומללו". עי' (ישעי' כ"ד):
"שעריה". יציין לפעמים ערי מבצר, או לחם שערים (שופטים ה'), משיבי מלחמה שערה:
"קדרו". בא לפעמים נרדף עם השפלה קודר שחותי (תהלות ל"ה) ועקרו על סור המראה היפה והזוהר ואור פנים:
"צוחת". היא הזעקה הגדולה המשונה עד שגרונו צחה צמא ונחר מרוב זעקתו:פסוק ג
ביאור המילות
"גבים". נקעים מלאים מים עשה הנחל הזה גבים גבים (מ"ב ג' י"ז), ולחשוף מים מגבא (ישעיה ל' י"ד):
"בושו והכלמו". הבדלם, בושה מעצמו וכלימה מאחרים (כנ"ל ג' כ"ה).
"וחפו ראשם" סימן אבלות (ש"ב ט"ו ל', אסתר ו' י"ב):פסוק ד
פסוק ה
ביאור המילות
פסוק ו
פסוק ז
- א) שמשובותינו הם רבים,
- ב) מצד ההשקף נגד מי היה החטא "לך חטאנו", נגד מלך גדול רם ונשא, ומצד זה אנו ראוים לעונש, בכ"ז (עשה למען שמך) כי שמך הוא:
ביאור המילות
פסוק ח
"למה תהיה כגר", ר"ל כי המניעה מהושיע עתה יצוייר או בחסרון הרצון, או בחסרון הידיעה, או חסרון היכולת. נגד הרצון, אמר "למה תהיה כגר בארץ" שהגר לא יקפיד על הנעשה בארץ מצד שאינו מתושבי הארץ.
"וכאורח נטה ללון", שהאורח הגם שהוא מאזרחי הארץ לא ישגיח על הנעשה בארץ מצד שאינו שוכן שם בקביעות, ור"ל שכן נדמה כאילו אין רצונך להשגיח על הארץ, או מצד שמסרת הנהגתה אל מערכת הכוכבים שהם שולטים פה בארץ ואתה כגר, או מצד שלא תעיין בהנהגתה רק לפרקים ולפי שעה:
ביאור המילות
פסוק ט
ביאור המילות
"נדהם". אין לו ריע, וענינו אדם שנתבטלו חושיו והרגשותיו. וקרוב עם דום, דמם, וקרוב אליו תרדמה, רדם דמה, ודמה עם דהם מתחלף כמו כבש כשב:
"אל תנחנו". שרשו ינח, ומורה לרוב על הנחת דבר במקום מיוחד שישאר שם, ובמקום שבא על עזיבת הדבר, מובדל הוא מן עזב, נטש, שר"ל בל תניחני שאשאר ואהיה מונח במקום הסכנה שאני בו רק תקחני ממקור הזה, וכן אל תניחני לעושקי, ופה שמצייר שהוא בקרבנו רק אינו מושיע לא יכול לאמר אל תעזבנו, כי לא עזב אותנו והוא בתוכנו, רק הבקשה בל יניח אותנו בצרה:פסוק י
ביאור המילות
פסוק יא
פסוק יב
ביאור המילות
פסוק יג
פסוק יד
ביאור המילות
"לא שלחתים ולא צויתים ולא דברתי אליהם". הסדר הוא, דבור, ציוי, שליחות, כמ"ש את כל אשר צויתנו נעשה ואל כל אשר תשלחנו נלך (יהושע א'), והדבור הוא פחות מן הציוי (כנ"ל ז' כ"ב), ולכן בשלילה אמר בהפך, וכן לקמן (כ"ג ל"א) לא שלחתים ולא צויתים, (ושם י"ט ה') לא צויתי ולא דברתי:
"חזון, קסם". קסם פחות מחזון כמ"ש (ישעיה ג' ב'):
"ואליל". דבר שאין בו ממש:פסוק טו
- א) על שהם "נבאים בשמי ואני לא שלחתים", שאף אם היה נבואתם לקיים דברי התורה המתנבא בשקר חייב מיתה,
- ב) מצד "שהם אומרים חרב ורעב לא יהיה בארץ הזאת" ומתעים את העם בל ישמעו לדברי נביאי האמת שאומרים בהפך ובל ישובו בתשובה, ולכן "בחרב וברעב יתמו":
פסוק טז
פסוק יז
ביאור המילות
פסוק יח
ביאור המילות
פסוק יט
ביאור המילות
פסוק כ
ביאור המילות
פסוק כא
- א) "למען שמך" בל יתחלל כמ"ש ומה תעשה לשמך הגדול המשותף בשמנו,
- ב) "אל תנבל כסא כבודך" כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו, (וזה נגד מ"ש אם בציון געלה נפשך),
- ג) "אל תפר בריתך אתנו" (וזה נגד המאס מאסת את יהודה) הלא כרת אתנו ברית:
ביאור המילות
"תנאץ". המנאץ מיקל בחשיבות הדבר:
"תנבל". כמו בן מנבל אב:פסוק כב
<< · מלבי"ם על ירמיהו · יד · >>