מ"ג אסתר א ב
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בימים ההם כשבת המלך אחשורוש על כסא מלכותו אשר בשושן הבירה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בַּיָּמִים הָהֵם כְּשֶׁבֶת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ אֲשֶׁר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
בַּיָּמִ֖ים הָהֵ֑ם כְּשֶׁ֣בֶת ׀ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֗וֹשׁ עַ֚ל כִּסֵּ֣א מַלְכוּת֔וֹ אֲשֶׁ֖ר בְּשׁוּשַׁ֥ן הַבִּירָֽה׃
תרגום
תרגום אסתר (כל הפרק)
תרגום שני (כל הפרק)
הוא שלמה מלכא רבא דעבד כורסיא רבא דמלכותא חפי דהבא טבא דאופיר מקובע באבני בורלא ומשקע באבני שישא ומקבעין זמרגזין וכודכדנין בירולין ומיגליין וכל מנין טבין. לכל מלך לא איתעבד כוותיה וכל מלכיא לא יכלין לתקנא כורסיה דדמי ליה. ודין הוא עובדא דכורסיה קיימין עלוהי תרין עשר ארייון דדהבא ולקבליהון תרין עשר נשרין דדהבא אריא לקבל נשרא ונשרא לקבל אריא מכוונין אילין לקביל אילין. ידיה דאריא דדהבא דימינא לקביל גפי דנשרא די דהבא דשמאליה וגפי דנשרא דהבא דשמאליה לקביל ידא דאריא די דהבא די ימינא. וסכום אריותא שבעין ותרין ודנישרן שבעין ותרין. וריש סגלגל לכורסיה מלעיל אתר בית מותביה דמלכא. וליה שיתא דרגין דהכין כתיב ויעש המלך כסא שן גדול ושש מעלות לכסא. וכן על דרגא קדמיתא רביע תורא דדהבא ולקבליה אריא די דהבא. ועל דרגא תניינא רביע דיבא דדהבא ולקבליה רביע תלה דדהבא. ועל דרגא תליתאה רביע נמרא די דהבא ולקבליה רביע אינקה דדהבא. ועל דרגא רביעאה רביע נשרא דדהבא ולקבליה טווסא דדהבא. ועל דרגא חמישיתא רביע שונרא דדהבא ולקבליה תרנגולא דדהבא. ועל דרגא שתיתאה רביע בר נצא דדהבא ולקבליה ציפר דדהבא. ועל ריש כורסיא קיימא יונה דדהבא אחידא בר נצא בידה. ואף כדין עתידין כל אומיא ולישניא דאיתמסרו בידא דישראל.
ועל מרישי כורסיא קיימא מנרתא דדהבא מתקנא בתקוניה ובבוציניה ובחיזוריה ובצבייתיה ובמחתיתיה ובכלידיה ובשושיניה. וקיימין לקביל סטרא דמנרתא שבעין קנין דדהבא דציירין עליהון שבעת אבהת עלמא ואילין שמהתהון אדם קדמאה ונח ושם רבה ואברהם יצחק ויעקב ואיוב ביניהון. ולקבל סיטרא תיניינא דמנרתא קיימין קנין אחרנין דציירין עליהון שבעא חסידי עלמא ואילין שמהתהון לוי קהת עמרם משה ואהרן אלדד ומידד וחגי נבייא ביניהון. ועל ראשי מנרתא קביעא בזיכא דמליא מישחא דזיתא דכיא דמיניה מדלקא דלקא דבית מקדשא. ותחות מיניה קביעא אגנתא רבתא דדהבא דמליא מישחא דזיתא דכיא דמקרבין מיניה מישחא לבוצינתא דמנרתא. וצייר עלה עלי כהנא רבא. ותרתין שובלין דדהבא נפקן מן אגנתא רבתא דציירין עלה תרין בנוי דעלי חפני ופנחס. ובגו שובלין דדהבא נפקן מן אגנתא רבתא דציירין עלה תרין בנוי דאהרן נדב ואביהוא. ותרתין מותבנין דדהבא חד לכהנא רבא וחד לסגן כהניא. ועל מריש כרסייא קביעין שבעין כורסוון דדהבא דעליהון יתבן שבעין סנהדרין דיינין דינא קדם מלכא שלמה. ותרתין בנת ימא יתבן מן תרתין אודנין דמלכא שלמה דלא יתדעזע. ועל מרישיה כרסיא קבעין ביה עשרין וארבע גפנין דדהבא דעבדין טיללא למלכא שלמה. וכד בעי מלכא שלמה למיזל לכל אתר דהוא צבי כורסיא במכונוי אזיל תחותוהי. ומשים ית ריגלא על דרגא קדמיתא תורא דדהבא. פשיט ידיה על דרגא תיניינא ומן תיניינא לתליתאה מן תליתאה לרביעיתא ומן רביעיתא לחמישיתא ומן חמישיתא לשתיתאה ומן שתיתאה נחתין נשרין וחטפין יתיה ומסקין ומותבין יתיה על ריש כורסייה. ותנינא דכספא חד במכונוי.
וכד שמעו מלכיא ית שומעיה דכורסיא דמלכא שלמה איתכנשון ואתון כולהון כחדא ואישתטחו ונפלו קדמוי ואמרין לכל מלך לא איתעבד היך כורסיא הדין וכל אומא ואומא לא יכלין לאתקנא כותיה. וכד חזו מלכיא שבחיה דכורסיא דמלכא יהבו יקר למאן דברי עלמא כוליה. וכד הוה סליק מלכא ויתיב על כורסיא דמלכותא הוה הדר גישרא רבא ונטיב כיסרא דמלכותא ויהיב ית כיסרא ברישיה דמלכא שלמה ומבתר כן הוה תנינא רבא מפקע במנגנון. והוון אריוון ונשרין סלקין במנגנון ומטללין על ריש מלכא שלמה. ויונא דדהבא הוה נחתא מן עמודא ופתחא ארונא ונסבא סיפרא דאורייתא ויהבה ליה בידוי דמלכא שלמה למקיימא מה דאמר משה ותהי עימיה ויהא קרי ביה כל יומי חיוהי בדיל דיסגון יומי חיוהי על מלכותיה הוא ובנוהי ביני ישראל.
וכד אתא כהנא רבא למשאל בשלמא דמלכא שלמה וכל סביא הוו יתבין מן ימינא דכרסיא ומן סמאליה ודיינין דינא דעמא. וכד הוון עלין סהדיא דיסהדון קדם מלכא שלמה הוו מנגניא פקעין גלגילא חזרין תורין געיין אריותא נהמין דיבין חטפין אימרין פעיין גימרין בעדן יונקין בכיין שונרין טייסן טווסיין מייללין תרנוגלין מקרקרין בני נצין מחטפין ציפרין מייללין למחטף לבהון דסהדיא דלא יסהדון סהדותא דשיקרא. והוון סהדיא אמרין בלבהון נסהד סהדות דקושטא ואי לא בגינן עלמא מתעקר. והוון אריותא זחלין בוסמנין במסקיה מלכא שלמה למיתב על כורסיה. ואיך כורסיה דמלכא לא הוה לכל מלכיא.
וכד איתחייבו שונאיהון דישראל איתגבר וסליק עליהון נבוכדנצר רשיעא מלכא דבבל אחריב ית ארעא דישראל בז ית קרתא דירושלם ואקלי ית בית מוקדשא בנורא ואגלי ית עמא דבית ישראל ואייתי יתהון לרבלה דבארע חמת ואגלי עמהון ית כורסיא דמלכא שלמה. וכד בעא נבוכדנצר רשיעא דיסק ויתיב עלוי לא הוה ידע דמנגנין יהוו סלקין ליה. אפריס ית ריגליה על דרגא קדמאה ואריא דדהבא פשיט ידיה ימינא ומחא יתיה אטמא דשמאלא והוה מחגר מיניה עד יום מותיה. ומבתר נבוכדנצר מלכא דבבל אתא אלכסנדרוס מוקדון ושבא ית כורסיא דשלמה מלכא ואוביל יתיה למצרים. וכד חזא שישק מלכא דמצרים ית שבחיה דכורסיא דהוה משבח מן כל כרסיא דמלכיא והוה מתחמד דיסק ויתיב עלוהי ולא הוה ידע דמנגנין סלקין ליה. אפריס ית ריגליה על דרגא קדמאה ואריא דדהבא פשיט אטמיה דימינא ומחא יתיה אטמיה דשמאלא והוה מתקרי פרעה חגירא עד יום מותיה. וכד אתא אניפרניס בר אנטיוכס מלכא וסליק על ארעא דמצרים ואחריב יתה שבא ית כורסיא דמלכא שלמה ואייתי יתיה בספינן ואשתמיטת כרעיה דכורסיא בשושילתא דדהבא. ואתיין כל אומני עלמא וכל קניגיא למתקנא ית כרעיה ולא יכלין למיתקנא יתיה עד יומא הדין. וכד בטלת מלכותיה וקם כורש פרסאה בתרוהי ובזכות דאיתעסק בבית מקדשא זכא ויתב עלוהי. הוא כורסיא דמלכא שלמה דכוותיה לא הות לכלהון מלכין.
בשנת תלת למלכותיה דנבוכדנצר הוון בית ישראל בכיין ומתמהין ואמרן וויי לן איתגבר עלנא סנאה בז ית ארעאן אחריב ית מדינתן בגלותא אגלי יתן ודלא כשר עבד בן. שבינן בשושילתא אסר ורברבנין בגלותא אגלי עולימנן בחרבא קטיל וטפלנן אוביל בשיביא כליל דתשבחן נסיב מיננא. וכד קמו מלכיא דבית דוד דאינון מלכו על עלמא כוליה ומן בתר דוד קם שלמה בריה דאמליך יתיה קודשא בריך הוא על חיות ברא ועל עופי שמיא ועל כל ארעא ועל שידין ועל רוחין ועל לילין והוא ידע ממלל כולהון ואינון ידעין בממלליה דהכין כתיב וידבר אל העצים.
וכד שפיר ליביה דמלכא שלמה בחמרא שלח וזמין לכל מלכי מדינחא ומערבא דהוו סמיכין ליה לארעא דישראל ואגני יתהון בגו טרכונא דבית מלכותיה. ותוב כד שפיר לביה דמלכא שלמה בחמרא אמר למיעליה ניבלין וצלצלין ותופין וכינרין דהוה מזמר בהון דוד אבוי. ותוב כד שפיר לביה דמלכא שלמה בחמרא אמר לאתויי חיות ברא ועוף שמיא וריחשא דארעא ושידין ורוחין ולילין למרקדא קדמוהי ולמיחזי רבותיה לכל מלכיא דגניין קדמוהי. וספרין דמלכיא קריין יתהון בשמהתהון וכולהון מתכנשין ואתיין לותיה בדלא אסירן ובדלא זקיקין ובדלא אינש דבר יתהון. בה שעתא איתבעי תרנגול ברא ביני עופא ולא אשתכח ופקיד עלוי מלכא דאייתי יתיה ברוגזא ובעא למחבלא יתיה. מתיב תינגול ברא קדמוי דמלכא שלמה ואמר ליה שמע מילי מרי מלכא אצית באודנך ושמע פתגמיי. הלא תלתא דיהבית עיצה ומלכין קישוטין מיליתי. מזוני לא אכלית ומוי לא שתיתי מקדם דחזאית וטייסית בעלמא כוליה ואמרית איזו היא מדינתא דשלטנא לא משתמעא למרי מלכא. איסתכלית אנא וחזית מדינתא חדא בארע מדינחא כרכא דקיטור שמה. עפרה יקיר מן דהבא וכספא כזביל בשוקין ואילנין מן בראשית תמן נציבין ומן גינתא דעדן אינון שתיין מיא. אית תמן אוכלוסין סגיאין כלילין ברישיהון מתמן נציבין מן גינתא דעדן למקום בקרבא ליתיהון ידעין למימחי בקשתא לא יכלין ברם בקשטא חמית איתתא חדא שליטא בכולהון ושמה מלכת שבא. כען הן שפר עלך מרי אייסר חרציי היך גיברא ואקום ואזיל לכרכא דקיטור למדינת שבא. מלכיהון בשושילתא אייסר ושלטניהון בכבלין דברזל ואייתי יתהון לות מרי מלכא.
ושפר פתגמא קדם מלכא ואיתקריין ספרוי דמלכא וכתבו איגרתא וקטרון ית איגרתא בגפי דתרננול ברא וקם וסלק בשמי מרומא וצנף צניפא והוה נצח ופרח ביני עופא ופרחו בתריה ואזלון לכרכא דקיטור למדינת שבא. והות לעידן צפרא נפקת מלכת שבא למסגד ליומא ואחשיכו עופיא ית שמשא ורמא ידה על לבושה ובזעת יתהון. והות תמהא ומתמהא וכד הות תמהא ומתמהא נחת תרנגול ברא לותה וחזת והא איגרתא קטירא בגפיה. שרת וקרת יתה ומה הוה כתיב בגוה מני מלכתא שלמה שלם ליכי שלם לרברבנייך. דאת ידעת דאמליך יתי קדשא בריך הוא על חיות ברא ועל עוף דשמיא ועל שידין ועל רוחין ועל לילין וכל מלכיא דמדינחא ומערבא דרומא וציפונא אתיין ושיילין בשלמי. כען אם תצביין ותיתין ותשאלין בשלמי יקר שגי אנא עביד לך מן כל דגני קדמיי. ואין לא תצביין ולא תיתין ולא תשאלן בשלמי אשדר עליכי מלכין וליגיונין ופרשין דאית ליה למלכא שלמה חיות ברא אינון מלכין ועופי שמיא אינון פרשין חיילי אינון רוחין ושידין ולילין אינון ליגיונין חנקין יתכון על ערסיכון בגו בתיכון חיות ברא קטלין יתכון בחקלא עופי שמיא אכלין ית בשריכון מנכון. וכד שמעת מלכת שבא פיתגמי איגרתא תבת רמת ידה על לבושה ובזעת יתהון. שלחת וקרת לסביא לרברבניא ואמרת להון לא ידעתון מה שלח לי מלכא שלמה. מתיבין ואמרין לה לית אנחנא ידעין למלכא שלמה ולא חשבין ית מלכותיה. והיא לא איתרחצת ולא שמעת מיליהון ושלחת וקרת לכל ספני ימא ואטענת יתהון אשכרין ומרגליין ואבנין טבין ושדרת ליה שיתא אלפי טליין וטליתא וכולהון בני שעה חדא וכולהון בני קומה חדא וכולהון בני קציצה חדא וכולהון לבושין לבושא דארגונא וכתבת איגרתא ושדרת ליה למלכא שלמה בידיהון מן כרכא דקיטור לארעא דישראל מהלך שבע שנין כען בצלותך ובבעותך דאיבעי מן קדמך אייתי לותך לסוף תלת שנין.
והוה לסוף תלת שנין אתת מלכת שבא לות מלכא שלמה. ואיתאמר למלכא שלמה דאתת מלכת שבא אפיק לותה ית בניהו בר יהוידע דדמי לשפרפרא דנפיק בעידן צפרא ודמי לכוכב נוגהא דמזהיר וקאי ביני כוכביא ודמי לשושנא דקאי על פרצידי דמיא. וכד חזת מלכת שבא ית בניהו בר יהוידע איתרכינת מן רכובא. מתיב בניהו ואמר למלכת שבא למא איתרכינת מן רכוביך. מתיבת ואמרת ליה אנת מלכא שלמה. מתיב ואמר לית אנא מלכא שלמה אלא חד מן שמשוי דקיימין קדמוי ומיד אהדרא ומתלא מתלין לרברבנא. אי לא חזית לכון אריא אתון חזון לכון מרבעותיה ואין לא חזיתון מלכא שלמה אתון חזון שפר דגבר דקאי קדמוי. ואיתי יתה בניהו בר יהוידע קדם מלכא שלמה. וכד שמע מלכא שלמה דאתת לוותיה קם מלכא שלמה ואזל ויתיב בבית זוגיתא יתיב מחשבא בליבה דמלכא במיא. יתיב וחליזת חילותה דתיעבר וחזא ליה סערא ברגלה. מתיב מלכא שלמה ואמר שופרך שופרא דנשי וסערך סערא דגברא וסער לגברא שפיר ולאינתתא גניי.
מתיבא מלכת שבא ואמרת ליה מרי מלכא אמתיל לך תלתא מתלין דאין תפשר יתהון לי ידעא אנא דגברא חכים את ואין לא כשאר בני אינשא.
מתיבא ואמרה ליה מהו גרגריין דאע ודוולין די פרזל דדלו אבנא ומשקו מיא.
מתיב ואמר לה גובתא דכוחלא.
מתיבא ואמרה מהו עפר מן האדמה יצא ומאכלו עפר מן הארץ נשפך כמים ומביט לבית.
מתיב ואמר לה נפטא.
מתיבא ואמרה ליה מהו ארקלין אזל בריש כולהון וצווח צווחא רבא ומריריא רישיה כאגמון שבח לחורין גנאי למסכינין שבח למתים גנאי לחיים חדיי לציפרין נסיס לנונין.
מתיב ואמר לה כיתנא.
מתיבא ואמרה ליה לא האמנתי לדברים אשרי אנשיך ואשרי עבדיך אלה.
ואעיל יתה בגו טרכונא בבית מלכותא. וכד חזת מלכת שבא רבותיה ויקריה דמלכא שלמה יהבת שבחא למאן דברא יתיה ואמרה יהי יי אלהיך ברוך דאיתרעי בך למיתבינך על כורסי מלכותיה למעבד צדתקא ודינא. ויהבת למלכא דהבא טבא סגיא לחדא ויהב לה מלכא כל דצבת. ומלכי מדינחא ומערבא ציפונא ודרומא כד שמעו שומעיה כולהון כחדא איזדעזעו ואתין מן אתריהון ביקר רב וברבו רבא ובדהב ובכסף ובאבנין טבין ומרגלין.
וכד אתחייבו שנאיהון דישראל הוה ירמיה נביא מתנבא להון נבואן סגיאן עליהון ולא מקבלין מיניה. אלאהן שבישת רוחא דקודשא ואובילת יתיה לארע בנימין דהכין כתיב ויצא ירמיהו מירושלים ללכת אל ארץ בנימין. והיך דהוה ירמיהו נביא בגו ירושלם הוה בעי רחמין מן קדם אבוהי דבשמיא דלא איתימסרת קרתא דירושלם בידיהון דכסדאי ולא אחריבו יתה. אלא איך דהוה ירמיה נביא בארע שבט בנימין איתגבר וסליק עליהון מלכא דבבל אחריב ית ארעא דישראל בז קרתא ירושלם וקלי ית בית מקדשא בנורא. ועד נבוכדנצר רשיעא יתיב באנטוכיא רבלתה ושלח על ירושלם נבוזראדן רב קטוליא ותרעו ית שורי קרתא ירושלם. וכד אתא ירמיהו נבייא וחזא ית קרתא ירושלם דאיתחרב וחילוותא דכסדאי מקפין לה הוה ירמיה נביא צווח צווחא בקלא רבא ובכי בכיא רבא ומרירא. מתיב ואמר פתיתני יי ואפת שבשתני יי ואשתבשית תקפתא יתי ויכילתא.
וכד שמע נבוכדנצר מלכא דבבל דאיתכבישת קרתא ירושלם כניש כל חילוותא דכסדאי ואתא וקם על בית מוקדשא מניד ברישיה ומייתי בידיה מן קדם דהוה ידע מה הוא בסוף משירייתיה דסנחריב כד אישתלח מלאכא עליהון מן מרומא וקטל בהון תמני סרי רברבין וחמשא אלפין פרשין ולא אישתייר במשריתיה דסנחריב אלא הוא בלחודוי. ונפקת תוב ברת קלא ואמרה ליה נבוכדנצר מלכא דבבל קום אזיל ותיב ברבלה בארע חמת. קלקל בחצים שאל בתרפים שדא גירא למערבא והדר ונפל לגו ירושלם. ושדא גירא למדינחא והדר ונפל לגו ירושלם. ושדא לרומי חייבתא דתתעקר בעגלא מן עלמא והדר ונפל לגו ירושלם. וקם ושדר רברבנוהי על ירושלם ומה שמהתהון נרגל שראצר שמגר נבו רב סכיס רב מנ׳. וקם ואזל בתר רברבנוהי ועל לבית מוקדשא. מתיב וכן אמר אנת הוא אלהא רבא דארגשתון ואייתיתון על קרתך ועל היכלך.
וכד חזא פיתחא דבית מוקדשא דעמא מסאבא קיימין לקבליה סתם נפשיה ולא צבא למפתחא. ואתון חילוותא דכסדאי ואייתין עמהון תלת מאה ושיתין גמלין דטעינין נרגין דפרזל ובלעת אינון פורטתא ברייתא דבית מוקדשא. ועד כען לא יהבין נפשיהון למפתחא עד דאתא ונכס חזירא וזרק דמיה על בית מוקדשא וסאיב יתיה.
ומן בתר דאיסתאב פתח נפשיה ועל נבוכדנצר רשיעא לבית מקדשא ואזל ויתיב על עזרתא דזכריה בר יהוידע כהנא רבא. וחמא נבוכדנצר רשיעא לדמיה דמתרתע בארעא ושאיל לסבי ישראל ואמר להון דמא הדין דמאן גברא הוא. מתיבין ואמרין ליה נבייא חד הוה ביננא והוה מוכח לן ולא קבילנא מיניה וקמנא וקטלנא יתיה בבית מקדשא. וכד שמע נבוכדנצר ית פתגמא הדין אמר להון זילו אייתו לי ד׳ אלפין כהנן בחירי ונכס עלוהי דדהוא דמא. ועל כן לא איתבלע בארעא עד דנזף נבוכדנצר ביה ואמר כל אומתך תחריב עלך. ובתר כן איתבלע.
וכד חזא כהנא רבא דאיתקטלו כהניא לבש ית מעיליה ואיתקן באיפודיה ונסב ית מפתחי בית מקדשא בידיה וסליק וקם על איגרא דהיכלא. עני וכן אמר יהיב ביתא ומשלם למרוי ונטריא לא נהוי ביה. ורמא נפשיה לגו נורא ויקיד. וכד חזו שאר כהניא דכהנא רבא דליק בנורא אף אינון נסיבו ניבליהון וכינריהון וכל מאני זמריהון ונפלו לגו נורא ויקידו.
וכד בעא נבוכדנצר רשיעא למיעל לבית קדשי הקדשים איסתימו תרעי היכלא ולא פתחון נפשהון עד דנפק בת קלא משמי מרומא ואמרת ליה פתח לבנון דלתיך. ובתר כן פתח נפשיה ועל נבוכדנצר רשעא מסאבא לבית קדשי הקדשים והוא שבחיה דמלך כל עלמיא יי צבאות וחזא מאני קדישיא דאישתמשון בהון כהניא ומלכיא דבית דוד דאיתבלעו מן קדמוי. רגז רגזא רבא ונפק מתמן מבהל וקטל קטלא ושבא שביא רבא ואפיק ית עמא דישראל כד אסירין בשלשלוון דפרזל ואוביל יתהון ערטילאין כד אינון טעינין על צואריהון דחלא.
וירמיה נביא אזל עמהון עד דמטא קברי אבהתא וצווח ובכא. עני וכן אמר אבהתנא מרחמני אברהם יצהק ויעקב קומו מקבריכון וחזו ית עמא דבית ישראל דאזלין בשביא ומהלכין בגלותא. מתיבא רוחא דקודשא וכן אמר ליה כבר אמרית לך ירמיה נביא כי אספתי את שלומי.
וקם מקברי אבהתא ואזל ונפל על קברי אמהתא. עני וכן אמר אמהתנא מרחמניתנא שרה רבקה רחל ולאה קומו מגו קבריכון וחזון בניכון ובנתכון דאזלין בשביא ומהלכין בגלותא דלא מסאנא. מתיבא רוחא דקודשא וכן אמרת כבר אמרית קול ברמה נשמע.
קם מקברי אמהתא ואזל ונפל על קבר נביא. עני וכן אמר נבייא מרחמני משה אהרן ושמואל קומו מנו קבריכון וחזון ית עמא דישראל דדברתון יתהון בקושטא דאזלין בשביא ומהלכין בגלותא דלא מסאנא. מתיבא רוחא דקודשא וכן אמרת כבר אמרית לך ירמיה נביא אם יעמד משה אהרן ושמואל לפני.
קם מקברי נבייא ואזל ונפל על קברי מסחריא. עני וכן אמר אוכילו יתי לחם אבילין ואשקיאו יתי כוס דתנחומין דאנא מתאבל על עמא דבית ישראל דאזלן בשביא ומהלכין בגלותא. מתיבא רוחא דקודשא וכן אמרת אל תבא בית מרזח.
והוה ירמיה נביא ספיד ובכי ומייליל על בית ישראל דאזלין בשביא ומהלכין בגלותא ערטילאין וטעינין חלא על צואריהון אינון ומלכיהון ורברבניהון ושולטניהון עד דמטו לאתרא דשמיה בית כורו ואפיקו לבושיהון ואלבישו יתהון. עני ירמיה ואמר לנבוכדנצר רשיעא ולכל חיילוותהון דכסדאי דאתון עמיה דלמו תיזלון בתר טעוותכון ותשבחון יתהון ותימרון עמא קטילא אנחנא קטלין ועמא שביא אנחנא שביין. והוו מדברין ואזלין עד דמטי דוי הוא מדינתא. והוה ירמיה נביא בכי ומתנח ונתרן מן עינוי תרתין דמעין והוו תמן תרתין מבעוין דמיין עד יומא הדין.
כד אתון ומטון לנהרוותא דבבל עני נבוכדנצר וכן אמר להון לישראל אילין זימריא דהויתון מזמרין קדם מריכון רבא דירושלם ייתון ויזמרון קדמיי. וכד שמעו ליואי נטלין ית כינריהון בערבתא דקיימין על נהרוותא דבבל דהכין כתיב על נהרות בבל וגו׳ על ערבים.
עניין ליואי ואמרין לנבוכדנצר אין הוינן עבדן רעות אבונן דבשמיא והוינן משבחין קדמוי בירושלם בידא דידך לא אתמסר יתן השתא היך נשבה קדמך שבחא דמרינן דכן כתבא מפרש איך נשיר את שיר יי.
כד שמע נבוכדנצר ית פיתגמא הדין עני וכן אמר קטילו יתהון על דעברו על גזירת מלכא.
עני פלטיא בר יהוידע ואמר ליה ענא דמסרה מרה ביד רעיא ואתא דיבא ונסיב מן רעיא ענא מן מאן מתבעא.
עני ואמר ליה מן רעיא הוה מתבעיא.
עני ואמר ליה מן פומך ישבעון אודנך.
ופקיד מלכא ואייתי לצדקיה מלכא ואעברו מיניה ית שלשלוון דפרזל ונחש ושני ית לבושיה ייסוריה.רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
- "בימים ההם" מיותר שהלא כבר אמר "ויהי בימי".
- גם "המלך אחשורוש" מיותר שכבר נזכר בפסוק הקודם והיה לו לומר: "והיה כשבתו".
- גם גוף הספור שישב על כסא מלכותו ושהיה בשושן לאין צורך:
"בימים".
עתה מספר איך תיכף בראשית מלכותו התחזק כ"כ כל כך עד שערב לבו לשנות כסא המלכות שהיה עד עתה בבבל, והושיבו בשושן, ושם את שושן לבירה ועיר מלוכה, ובזה הראה:
- א. את תקפו שחשב תיכף למלוך ממלכה בלתי מוגבלת עד שלא פחד מבני מלכותו שמרדו עליו במה ששנה כסא המלכות.
- ב. את גדלו וגאותו, כי הנה הדיוט העולה למלוכה, הלא זה כבודו לישב על כסא מלכים הקדומים, לא שישב על כסא שיעשה לעצמו כי בזה יגרע כבודו, אבל הוא התנשא כ"כ כל כך, עד שיסד לעצמו כסא מלכות מחדש, ושינה גם כן את עיר הממלכה שתהיה בשושן, כאלו לא בהסכמתם ורצונם נתמנה על בבל וכל המלכות, רק בחרבו ובקשתו ירשם, ובזה כולם נכנעים ויורדים תחת שושן אשר בפרס מלכותו.
אלשיך
ולבל תאמר היתכן כי לא בינת אדם לו להרגיש חסרונו שיפליג עתה בשובע שמחות, כי הלא אשר פעל ועשה כדבר הזה הוא כשבת המלך אחשורוש על כסא מלכותו. כי ראה כי נתישב מלכותו והיה בטוח יחיה בנותר ולא ימרדו בו, כי עם היותו יושב בשושן הבירה יהיה מלכותו בכל משלה ואין מכלים. וזהו על כסא מלכותו אשר בשושן הבירה, שהיה הכסא מתייחס אל מלכותו הנזכר עודנו בשושן הבירה מבלי יתפשט בו להטיל עליהם מוראו, על כן בשנת שלש למלכו עשה משתה לכל שריו ועבדיו:
ושמא תאמר ובמה יוודע עתה שלא ימרדו בו מלכי האיפרכיות הנותרים כראשונים. לזה אמר ושרי המדינות לפניו, כי חיל פרס ומדי, ושרי המדינות - הם מלכי האיפרכיות - באו לפניו איש ממקומו, להיות סרים אל משמעתו ולעבוד עבודתו:מדרש רבה
"הוּא"
חמשה לרעה וחמשה לטובה חמשה לרעה:
- (בראשית י, ט): "הוא היה גבור ציד"
- (שם לו, מג) "הוא עשו אבי אדום"
- (במדבר כו, ט): "הוא דתן ואבירם"
- (דה"ב כח, כב): "הוא המלך אחז"
- "הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ".
חמשה לטובה:
- (דה"א א, כז): "אברם הוא אברהם"
- (שמות ו, כו): "הוא משה ואהרן" (שם, כז) "הוא אהרן ומשה"
- (ש"א יז, יד): "ודוד הוא הקטן"
- (דה"ב לב, יב): "הוא יחזקיהו"
- (עזרא ז, ו): "הוא עזרא עלה מבבל"
ר' ברכיה בשם רבנן דתמן: אית לן חד דטב מכולהון (תהלים קה, ז): "הוא ה' אלהינו בכל הארץ משפטיו" שמדת רחמיו לעולם:
פרק א/פסוק ב
בימים ההם (אסתר א, ב) וקשה אחר שכתיב ויהי בימי אחשורש בתחילת המגילה א"כ למה הוצרך לחזור ולכתוב בימים ההם וגו', ופירש זה כי ויהי בימי אחשורש קאי על כל המגילה שר"ל כי מה שמדבר ממנו המגילה היה בזמן אחשורש דהיינו מעשה המן ומרדכי והוצרך למכתב עוד (שם) בימים ההם על המעשה הזה בפרט שעשה הסעודה היה כשבת המלך על כסא (ספר אור חדש עמוד עח) מלכותו בשנת ג' למלכותו ואף שכבר כתיב בשנת ג' למלכו הוצרך לכתוב ג"כ בימים ההם שא"כ היה פירושו ויהי בימי אחשורש הוא אחשורש המולך מהודו ועד כוש בשנת ג' למלכותו עשה משתה ולא היה קאי ויהי בימי אחשורש רק על מה שכתוב בשנת שלש למלכותו עשה משתה והיה פירושו ויהי בימי אחשורש ובאיזה זמן בשנת ג' למלכותו ואין הפירוש כך, רק ויהי קאי על כל הענין שנזכר במגילה הזאת היה בימי אחשורש והוא בפרט ראוי אל כל מה שנזכר במגילה הזאת כי שמו אחשורש מפני (מגילה יא, א, אסתר רבה א, א) שהושחרו פניהם של ישראל בצום ובתענית וכן כמה דברים שעליהם נאמר ויהי בימי אחשורש ומה שהוצרך לומר כשבת המלך אחשורש והרי כבר כתיב בשנת ג' למלכותו על זה אמרו בגמרא (מגילה דף יא:) כשבת המלך אחשורש אחר שנתיישב דעתו בעצמו שהוא מלך והוא יושב על כסא המלכות ואין מתנגד למלכותו וזה היה בשבת ג' למלכו שאז חשב כי הוא מלך על כל העולם כאשר אין לישראל המלכות שכל זמן שישראל יש להם מלכות אין לאומות המלכות ועתה כאשר חשב שסר המלכות מישראל יהיה מלכותו בשלימות וכך אמרו שם (שם) אמר רבא מאי כשבת לאחר שנתיישב דעתו אמר בלשצר מני וטעי אנא מנינא ולא טעינא, ופירש זה כי אחשורוש שהיה מולך בכל העולם ולפי הדעת ראוי המלכות שהוא בעולם לישראל ולכך כל זמן שהיו מצפים לגאולת ישראל דבר זה בטול למלכות האומות עד שחשב כי כבר עבר הזמן שראוי היה להיות ישראל נגאלים ולא נגאלו ואז חשב כי לא יהיו נגאלים ולכך כתיב (אסתר א, ב) כשבת המלך עתה נתיישב דעתו במלכות אשר היה יושב על כסא מלכותו ואפי' אם תאמר כי הרשע הזה בודאי לא היה מאמין בנבואת הנביא שהיה מתנבא על גאולת ישראל מ"מ דעתו היה מיושב עתה ולא היה דעתו מיושב קודם זה כאשר עדיין לפי החשבון אפשר שיהיו נגאלים כך פרשו ז"ל ואם לא כן למה המתין מלעשות הסעודה עד שנת ג' ואף כי פשוטו כי עד ג' היו לו מלחמות והיה כובש תמיד ולא ישב על כסא מלכותו במנוחה עד שנת ג' מכל מקום קשה למה הוצרך למכתב כשבת המלך שהרי כתיב (שם א, ג) בשנת שלש למלכו א"כ כשבת המלך וגו' לא הוי צריך למכתב מיותר ומאי בא ללמדנו אלא כי עד שנת ג' היה צד בחינה שיהיו ישראל נגאלים ועד שעבר הזמן הזה דעתו לא היה מיושב עליו ואפילו א"ת דלא היה מאמין בגאולת ישראל מ"מ דעתו לא היה מיושב עליו כ"כ ומפני כך כתיב בשנת ג' למלכו ולא כתיב בשנת ג' למלכותו כמו שנ' באסתר (אסתר ב, טז) בשנת ז' למלכותו כי פירש בשנת ג' למלכו שהיה חושב כי עתה יש בו היכולת והכח למלוך וז"ש למלכו אבל באסתר שהיא כבר מוחזקת במלכות כתיב למלכותו ומלמד אותנו כי כל הסעודה הזאת בשביל שחשב כי ישראל לא היו נגאלים ולכך כל סעודתו להכעיס הש"י כמו שהתבאר ולכך אירע מעשה ושתי בסעודה זאת כאשר עיקר סעודתו היה להגדיל ממשלת האומות שהוא נגד ממשלת ישראל העובדים הש"י.
ובמדרש (אסתר רבה א, יב) מפרש כשעלה נבוכדנצר הרשע החריב ב"ה והגלה את צדקיה והוציא את הכסא שעשה שלמה וכשמלך דריוש והחריב את בבל נטל הכסא והביאו למדי ולא ישב עליו וכשמלך אחשורש שלח והביא חכמים ממצרים לעשות כדמות הכסא ולא יכולו ועשה כסא אחר לשמו לכך נאמר כשבת המלך אחשורש על כסא מלכותו, פירש זה כי שלמה היה מולך על כל העולם ויותר מזה שמלך אף על העליונים כדכתיב (ד"ה א כט, כג) וישב שלמה על כסא ה' ולכך היה צריך למלכותו כסא מיוחד ולכך מפרש הכתוב עניין הכסא של שלמה כי מלכותו היה גדול ולא היה ראוי כסא מלכות לשאר מלכיות אף אם אחשורש ג"כ היה מולך מסוף העולם עד סופו מכל מקום מלכות שלמה מלכות אחר שהיה לו מלכות ישראל שהוא מלכות של קדושה ואליו ראוי לשבת על כסא קדוש כמו זה לכך (ספר אור חדש עמוד עט) אחשורוש לא היה יכול לשבת עליו ולכך הוצרך לעשות כסא אחר וזה היה נמשך עד שנת ג' למלכותו שתמיד היה חושב שימצא חכמים שיוכלו לעשות כדמות כסא שלמה ולא יכלו ועשה כסא אחר לשמו והיה זה נמשך עד שנת ג' למלכו ולכך כתיב כשבת המלך אחשורש בשנת ג' למלכו כי עד שנת ג' היה עוסק בהכנת הכסא ולא היה לאחשורש מנוחה ושלוה עד שנה ג' מפני שהיה מולך מסוף העולם והיה מבקש להיות מושל כמו שהיה הממשלה לשלמה ולא היה עולה לו דבר זה כי אין ראוי לו הממשלה הזאת כי מלכות שלמה היה מלכות קדושה אלקית ומ"ש שהביא חכמים ממצרים ר"ל כי מצרים שם החרטומים שהיה חושב כי על ידי אלו יוכל לישב על כסא שהוא כמו כסא שלמה ולא היה עולה לו כי כסא כמו זה שייך דוקא למלכות שלמה שהיה בקדושה והנה במדרש הזה קרוב לפשוטו רק שבא לתת טעם למה לא היה יושב על כסא מלכותו מיד ומפרש מפני שהיה מבקש לשבת על כסא שלמה כמו שהתבאר, ובמדרש (אסתר רבה א, י) בימים ההם זה אחד מן המקומות שהיו מלאכי השרת מדדין פתקין לפני הקב"ה שהיו אומרים רבש"ע ב"ה חרב ורשע זה עשה מרזיחין אמר להם תנו ימים כנגד ימים הה"ד (נחמיה יג, טו) בימים ההם ראיתי ביהודה דורכים גתות בשבת, ר' חלבו אמר הלואי לא היה אותן הימים ההם, אמר רב ביבי ה"ה לאותן הימים א"ר יצחק נהי לאותם הימים, כשבת המלך א"ר יצחק בשבת המלך אין כתיב כאן אלא כשבת א"ה אין להם ישיבה שאין ישיבתן ישיבה, פי' המדרש כי לכך כתיב בימים ההם אחר שכתיב כבר ויהי בימי אחשורש שבא הכתוב לומר כי מפני שעשה אחשורש סעודה זאת הגדולה ושמחה גדולה ואיך היה הש"י מניח לעשות זה לרשע כאלו היה הזמן ראוי לזה והרי לא היה הזמן ראוי לזה מצד עצמו כי היה ב"ה חרב ואין ראוי הזמן לשמחה הגדולה הזאת ולא היה הש"י מניח לרשע הזה לעשות דבר שהוא חלול כבודו רק שהיה גורם דבר זה החטא מה שכתי' (שם) בימים ההם ראיתי דורכים גתות בשבת לכך היה מפני שלא היה להם שביתה ומנוחה לישראל כאשר לא היו שומרים השבת ומאחר שלא היו שומרים השבת היה השביתה והמנוחה לאומות לעשות סעודה ומשתה ויש ללמוד שדבר זה היה הסבה שעשה הסעודה דכתיב כאן (אסתר א, ב) בימים וכתיב התם (נחמיה יג, טו) בימים ההם ראיתי דורכים גתות בשבת ר"ל שהשבת הוא שביתה לישראל וכאשר יש לישראל השביתה אם כן אין שביתה לאומות וכאשר אין שביתה לישראל יש שביתה לאומות, ולר' חלבו כתיב בימים ההם מפני שהכתוב ר"ל שאין ראוי שיהיה נמצאים ימים ההם וטוב היה אל העולם שאין נמצאים שהיו האומות מתנשאין ומתגדלין בשביל שב"ה חרב והם עושים סעודת ולכך הלואי שלא יהיו אותם הימים, ורב ביבי אמר ה"ה לאותו הימים כי ימי שמחה של רשעים ה"ה בעולם כי אין ספק כאשר הזמן הוא שהרשעים מצליחים בעה"ז שאותו זמן אינו מוכן לטובה כאשר הזמן מוכן להצלחת לטובת הרשעים, ור' יצחק דרש נהי לעולם כאשר הרשעים יושבים בשלוה חושבים הרשעים מחשבות רעות על הבריות ואמר ר' יצחק כי לכך כתיב כשבת ולא כתיב בשבת מפני שאין ישיבה לאומות עולם בעה"ז ודבר זה מפני שהאומות אינם עיקר בעולם והם תלוים בזולתן כי לא נבראו האומות לעצמם רק בשביל זולתם לכך אין להם ישיבה כי הישיבה משמע דבר שהוא עיקר ואינו תלוי בזולתו ובזה שייך ישיבה אבל דבר שאינו עיקר והוא תלוי בזולתו לא נאמר אצלו ישיבה ולכך האומות שאינם עיקר בעולם והם טפולים אצל ישראל ונחשבים ישראל יושבים והאומות תלוים בישראל שכל דבר שהוא עיקר הוא נטוע במקומו ונקרא יושב והוא נושא את אשר אינו עיקר ונתלה בו לכך כתיב כשבת ולא בשבת שאין כאן ישיבה גמורה ואם כתב בשבת א"כ יש לעלות על הדעת כי יש ישיבה לאומות שהם ג"כ עיקר בעולם ולכך לא כתב בשבת רק גשמית כי אין כאן ישיבה גמורה רק (ספר אור חדש עמוד פ) כמו ישיבה ואינו ישיבה וכלם באו ליישב לשון כשבת דכתיב ותדקדק בזה.