יערות דבש/דרוש ב

דרוש ב

תוכחת מוסר מה שדרש הגאון זצ"ל ט' טבת תקל"ד בק"ק מיץ יע"א.

נעים שיר זמירות לישראל כאשר החל לדבר מגבורת יצה"ר לפתות אנשים בחלקלקות לשונו לשון רמיה פתח ואמר (תהלים לו, א) למנצח לעבד ה' לדוד נאום פשע לרשע בקרב לבי אין פחד אלהים לנגד עיניו וגו' וכבר התעורר המדרש שוחר טוב (שם) למה אמר בזה לעבד ה' ואמר כאשר נצח דוד לגולית ואמרו (שמואל א יח, ז) הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו אמר דוד הנצחון של הקב"ה הוא ואמר לך ה' הגדולה וכו' והנצח אמר הקב"ה אתה תולה נצחך בי אני אתלה אותו בך דכתיב למנצח לעבד ה' לדוד וכו' ודבר זה יותר קשה הבנה דמה ענין זה עבד ה' לדוד המורה על נצהון אם הוא מהשם ולה' יתייחס או של דוד ולו יתייחס.

והנה פשוטו של מקרא הוא כך כי כבר כתב הרמב"ם ויתר חכמי הדור על כת פריצים הפושעים ומורדים כי חושבים להיות כי כל כוונת מצות ה' בכונה שכלית כי לא יתכן מצות חכם שיצוה דבר בלתי השכלה ועל דבר משל ציצית הוא על ידי כך לזכור מצות ה' ולהשכיל באמיתת מציאותו וא"כ איפוא הם ימ"ש חושבים לרעה לאיזה צורך ציצית בהשכלה בלב וקביעת זכר למצות קדושת השם וכדומה די ובזה יפעל ענין וטעם הציצית וכונת המצות וכן הדבר בתפילין ושבת לדעת חידוש עולם וכי בו שבת וכי נברא העולם בששת ימי מעשה וכי הכה כל הבכור והרים ראש ישראל וקרבנו לתורתו ואם כן בהשכלה ומחשבה זו די ואין צריך לשמור בהנחת תפילין בגשמי או שמירת שבת וכדומה זהו תכלית המרי אשר פעל היצה"ר באנשים החוטאים בנפשותם אשר חשבו להשכיל ויעשו כונים למלאכת השמים וזהו בתכלית המרד והפשע אמנם בענין הלז וכדומה לזה במקצת פשתה נגע צרעת הזו בכל מחנה העברים בעו"ה אשר המון עם אומרים רחמנא לבא בעי וחושבים להיות לבבם תמיד עם ה' לייחד קדושת שמו ברבים ולאהוב אותו בתכלית בכל עבודות המסורות ללב בזה די ואינם מקפידים אם עוברים על מצות מעשיות ועבודת ה' בכל דבר וזהו אומרו נאם פשע לרשע בקרב לבי הרצון הואיל ועבודת ואהבת ה' תקוע בלבי אין עוד נפקא מינא במעשים חיצונים הנראים לעינים כי (שמואל א' טז, ז) אדם יראה לעינים אבל אלהים יראה ללבב ואם לבך שלם עם ה' מאי איכפת עוד במעשה הנראה לעינים וזהו אין פחד אלהים לנגד עיניו כי אין נפקא מינא בזה וזהו הפשע לרשע וזהו פרי חטאת יצה"ר בעו"ה.

אך באמת שקר הוא ומלים כזבים ולא יקומו רשעים במשפט ה' כי שניהם כאחד טובים רעותא ועובדא כונה ומעשה ואם כי כונה עיקר אבל צריך מעשה לעורר הכונה וכונה לעורר המעשה וידוע כי אנו לפני ה' בשתי בחינות בחינת בן ובחינת עבד והוא זה בכונה לאהבה בלב הוא בבחינת בן כי הבן אהוב לאביו נפשו קשורה בנפשו ובאהבתו ידלג שור ולא כן עבד אמנם בבחינת המעשים ועבודת ממש הרי בבחינת עבד כי אין הבן עושה עבדות כמו עבד אשר זהו ענינו יום ולילה לא ישבות ולכך יש לנו שתי בחינות בן ועבד ולכך דוד בקומו להזהיר העם הישראלי לבל יפנו לקול היצה"ר להבטל ח"ו מעבודת ומעשה מצות וכי אין הדבר תלוי בלב לבד פתח ואמר לעבד ה' לדוד כי זהו בענין עבדות ה' ולכך אנו נקראים עבדי ה' היות אנו עובדים משמרת הקודש ובכתף ישאו וזהו נכון.

אבל כוונת המדרש דיש להבין ענין גולית בטעם ברו לכם איש וירד אלי וכו' (שמואל א יז, ח) וכו' והמנוצחים יהיו למנצחים עבדים מה טעם יש לזה לא כמשפט הדת וטיב מלחמה שאל זאת ולא כן במשפט השכל כי בשביל שגבור אחד כובש גבור השני יהיו כל העם עבדים ואם יקר לו מקרה שיחלק על גבי קרקע מקום הלוחמים או שיפול חרבו מידו כמקרה הלוחמים אשר עי"כ גובר השני יהיו כל העם עבדים וגם יש להבין מה שאמר דוד שחרף מערכות ה' מה חירוף יש לה' שאין בנמצא אצלינו גבור תקיף וחזק כמו גולית ולא בכח יגבר איש להשיג שלימות נפשו אדרבה מחוק וטבע תורתינו ורוב מצות מבלי להיות רק חלש ותש כח ולהכי נקרא שמה תושיה (סנהדרין דף קו:) ובפרט לא היה לפלשתים תמיד גולית רק בזמן אחד וכבר היו ימים שהיה לישראל גבור הוא שמשון המפורסם.

ויותר תמוה כשאמרו הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו קנא שאול לדוד ואמר לי נתנו האלפים ולדוד הרבבות ועוד לו אך המלוכה (שם יח ז ח) שאין לו שחר כלל וכי בשביל זה תהיה לו המלוכה וכי בחרו הגבור למלך ואין זה מתנאי בחירת המלך הלא שאול עצמו הכריז מי שיכה גולית יתן לו בתו וכו' כי לבבו חלש ללחום אתו ואם המכה יהיה גבור ממנו וכי בשביל זה ימלוך בישראל אמנם להבין דע בשנבין ג"כ במה שאמרו בגמרא דסוטה (דף לו:) ביוסף שבקש לעשות צרכיו ובא דיוקנו של אביו ואמר יוסף עתידים אחיך שיעמדו על אפוד רצונך שימחק שמך מתוכם וחזר בו וי"ל למה לא אמר לו שום דבר שפוגם ומורד בה' ובנשמתו רק בזה שימחק שמך מהאפוד ומה ענין זה להך דחטא עם אשת אדוניו והדבר תמוה עד שאין צורך להאריך.

אבל הענין כך כי כבר נבוכו רבים אם יש מציאות לחכמות וגזירות משפטי כוכבים והוברי שמים או לא כאשר הרמב"ם צחק עליהם אבל הראב"ע מגן בכל כחו בעדן והאמת כי ודאי יש לכוכבים כח לפעול בגשמים כי לא לחנם נתן ה' אותם ברקיע בגלגלים שונים ובאור גדול עולים ויורדים רצים ושבים אבל הוא אצלם כחולם חלום שיש בו מהאמת אבל צריך פתרון.

והנ"ל כי ודאי דגזרת כוכבים מורים דברים שיש בהן מהאמת כי מורין על דבר בדומה או דבר רחוק כמו פתרון חלום וזהו או מסיבת החוזה כי אי אפשר להשיג הדבר בשלימות או מפאת הכוכבים בעצמם כי השפעת השם בכוכבים אינה כל כך פסוקה וחלוטה שתהיה גזירתם והוראת ענינם בשלימות ובפסיקות המוחלטת ודבר זה ההבדל וההפרש שהיה בין אורים ותומים ובין תרפים שהיו לכל מלכי אומות העולם כי התרפים היו לאו"ה בנוים על חכמת הכוכבים כפי מהלכם וקיטרן ואלכסונן כאשר התחכם הראב"ע פ' תצוה בענין אפוד ואורים ותומים שהיו על מתכונת הזו וכפי משטרי השמים אבל כבר חלקו עליו חכמי אמת כי לא כן הוא וזהו שהיה ג"כ לחכמי הגוים ובהם התחכמו לדעת עתידות וקורות הזמן אבל לא הגיעו לשלימות ודבר ברור בלי ספק והקרא אמר (זכריה י, ב) התרפים דברו און ולא כן אורים ותומים אפוד קודש שהיו בו השפעת רוח הקודש וענין נבואה שהיו דבריהם מוחלטים ותמים בלי שיפול בהם ספק או שיהיה פתרון בדרך דמיון או בדרך רחוק ומדומה רק הכל באר היטב ואמרו (יומא דף עג:) אורים שמאירים דבריהם תומים שמשלימים דבריהם ואפשר החכם הראב"ע ז"ל לא כדין מיליה שצייר תמונת מהלכי כוכבים באפוד ומרובע וכדומה כי את זה לעומת זה כגובה השמים למעלה מכוכבים באור השפעת אלהים בצורות הקודש וכסא הכבוד ג"כ בדמותו מאורות גשמיים ויש בהם ג"כ כל האופנים האלו ועולם התחתון מכוון לעולם עליון כאשר ישכילו חכמי אמת בזה (זו"ח בראשית י"א) ואין כאן מקומו להאריך אבל זו ההבדל בין אורים ותומים לתרפים ובזה נפלינו מכל העכו"ם אשר היו על פני האדמה וזהו לאות כי אין בגזירת הכוכבים דבר ברור דאל"כ מה טיבם של אורים תומים ומה כל החרדה הזו כיון שיש כח בטלמסאות העשוים ע"פ גדרי כוכבים להגיד כל דבר שהשלימות בו לחכמה וזה פשוט.

והנה הא דיוסף לעשות צרכיו נכנס ודאי אין זה מחמת רוע לבב לחמדת יצר לרוע רק כדאמרינן (רש"י פ' וישב לא א וכן במדרש) שהוא טעה כי ראה באצטגנינות שתתדבק ביוסף וחשב שהיא היא ולא כן הוא כי רק זרעה כי אסנת נשאה ליוסף וא"כ זו כי שניהם התחכמו וראו על פי חכמת הכוכבים וגזרת המזלות וההולדות כי שניהם ידבקו ומאתם יצא זרע אמונים אשר יעשו חיל בישראל ולזאת התחכם יוסף והוא לעשות צרכיו כי חשבו שאין כאן ביטול כפי גזרת השמים ואין בזה דבר כוזב וא"כ ראוי איפוא להתדבק בה כפי הראוי לה מפאת התולדה ולהוליד זרע קודש.

אמנם יעקב בא והוכיח לו שאל יבטח בזה כי אין הוראתם וגזירתם אמת ויש בהם מהטעות והדמות בעלמא כמו פתרון החלום כי זה יורה על זרעה וכדומה אבל לא שיחטאו לאלהים ליקח אותה והיא בעולת בעל ולזה אמר לו אם אתה חושב שיש אמונה בגזירת הכוכבים מבלי שגיאה וטעות אם כן לעתיד יעמדו אחיך על אפוד ואתה לא תהיה בתוכם כי לדעתך אין צורך לאפוד כלל כי התרפים מעשה ידי אדם הבנויים על משפט הכוכבים כנ"ל מורים ג"כ כזה וא"כ איפוא למה לו אורים תומים וא"כ ימח שמך מתוכן ומזה השיג יוסף כי אין אמונה בגזירת הכוכבים ואף הוא פירש מאתה ואח"כ נתקיימה גזירת הכוכבים באסנת בפתרון החלום ודבר זה הוא במזל ישראל כי כפי מזל ישראל מורה שתמיד יהיו נוחלי אברהם עבדים עם שנאוי ובזוי ולכך אמר אברהם שהי' חכם באצטגנינות שבן משק ביתי ירשני להיות עבד והקב"ה אמר לו (שבת קנו) צא מאצטגנינות שלך כי אני אשדד המזלות אבל מכל מקום לתת להם קיום במקצת כפתרון חלום שאמרו אם אין כולו מתקיים מקצתו מתקיים אמר (בראשית טו, יג) ידוע תדע כי גר יהיה זרעך וכו' וזה הוא לקיים מקצת גזירת הכוכבים בעבדים.

ודע כי ענין מלך לאומה עד שאמרו (אבות פ"ג מ"ב) הוי מתפלל בשלומה של מלכות וחולקים כבוד למלכות אפילו למלכי אומות העולם (זבחים קב ע"ב מנחות צח) ותקנו ברכה בראיה שלהם (ברכות נח) והוא כי השפעת המזל לאומה הוא למלך וממנו יושפע לכל האומה והוא תיכף אחר המזל ולכך אמרו (ב"ר פט ד) אין דומה חלומו של מלך לשל הדיוט כי חלומו על כל העולם היות הוא מושפע מהמזל בכלל העם ואח"כ מחלק והוא שני להמזל אך זהו במלכי אומות העולם אבל מלכי ישראל גבוהים הם מהמזל והם תיכף מקבלים השפע משכינה ומחלקים בישראל וזהו (דה"א כט, כג) וישב שלמה על כסא ה' שמקבל השפע מכסא כבוד ואמרו (חגיגה יד) די כרסון רמיו אחד לו ואחד לדוד כי דוד מקבל תיכף מכסא כבוד.

אמנם זה אינו בכל המלכות רק במלכות בית דוד שהיה הבטחת כסאו כשמש נגדי (תהילים פט, לז) הרצון כמו המזל שמכונה בשם השמש כנודע כי השמש ראש למאורות המזלות כן יהיה כסאו שהוא יקבל ממנו כמו השמש ויהיה שוה למזל ולא ישב תחת המזל אך זהו במלכות בית דוד אבל מלכי ישראל אינם במדרגה זו והם תחת המזל ולכך ישראל ששאלו מלך ישראל כי ידעו שעדיין לא הגיע זמן למלכות בית דוד אמרו (שמואל א ח, ה) תנה לנו מלך וכו' בכל הגוים היינו שיקבל השפע מהמזל כמו שאר מלכי גוים ולזאת קצף שמואל עליהם אף כי מצוה היא להקמת מלך כמבואר בתורה וכמו שהקשו כל המפרשים אבל הקצף היה ששאלו מלך ככל הגוים תחת המזל ולא כן חלק יעקב ולכך אמר שמואל (שם יב יז) הלא קציר חטים היום אקרא לה' ויתן קולות ומטר ודעו כי רעתכם רבה וכו' לשאול לכם מלך ולכאורה אין מזה ראיה שיהיה מטר לקול תפלתו שהרעו לבקש מלך אבל לפמ"ש ניחא כי הראה להם כי הם למעלה מהמזל ובתפלתם יש כח לשדד המזל כי בניסן אשר כפי משטרי המזל אין זמן הגשם והקולות והברקים ובתפלתו יעשה מול חוק המזל וסדר הזמן ואם כן כשהם למעלה הרעו אשר עשו שבקשו מלך ככל הגוים היושבים תחת המזל ולגדולה מזו המה מתוקנים וא"ש.

והנה ענין גולית שבא אח"כ בימי שאול ולא בא מקודם כאשר הכה יהונתן מצב הפלשתים הוא כי נודע כי כל אומות קדמונים כל הנהגות שבתם וקומם היו ע"י קסמים מעונן ומנחש בחכמת הכוכבים וכאשר ידעו כי הם במערכה גבוהה וטובה היו לוחמים וכאשר ראו כי מערכתם שפלה היו נסוגים אחור וזה היה כל ענינם כנודע מענין עמלק וכדומה שהיה הכל על פי חכמת הכוכבים ולכך גולית כאשר ראה כי מזלו בגרם המעלה עד מאוד ובתכלית הצמיחה אז גאות לבש ואזר חיל להלחם כי ראה כי מזלו יקום לו ולכך אמר (שם יז ט') האיש הישראלי ילחם עמי ופרש"י ומדרש שאול כי להיות שאול מלך ושני למזל ישראל עליו להלחם עמו ולראות מי מהמזל יצליח וזהו שהיה טענת גולית כי כבר כתבנו כי מפאת מערכת כוכבים יחויב שיהיו ישראל עבדים רק הישראלים חושבים היותם למעלה וחוץ למזל וע"ז אמר שיהיו לוחמים עמו והוא בגרם מעלות המזל והוא ינצח המופת כי גם על ישראל שולט המזל ומזלו יגבר וא"כ ראוי שיהיו ישראלים עבדים כפי משפט מערכת הכוכבים ואם ינוצח זהו לאות כי ישראל למעלה ממזל כי מזלו בתכלית הצלחה וא"כ יחויב שכל עמים היושבים תחת המזל יהיו לישראל הנשגבים ממזל לעבדים.

ולכך הלך גולית ויתיצב ארבעים יום (שמו"א יז טז) כנודע כי מזל צומח בגרם המעלה הוא לערך מ' יום וכן להיפך ולכך מ' יום היה הגשם על הארץ וכן מ' יום יצירה (ברכות ס נדה ל) וכדומה כי במ' יום ימי עליה וירידה ובאמת רפו ידי ישראל להלחם בו עד שבא דוד אשר כבר נמשח משמואל וכבר עלה למעלה ממדרגת המזל כהנ"ל ולכך הוא אמר לגולית (שם פסוק כו) כי חרף מערכות ה' להיותו חושב כי הכל במערכות הכוכבים ולא במערכת אלהי ישראל אשר למעלה ממערכת הכוכבים ומשם השפיע לישראל ולכך יצא נגדו להלחם בו ואמר היום שאז היה מזלו ברום גבוה אמר שה' יתנו בידו וכבר נודע כי כל מזלות שהם בונים למנהיגי עולם הם שמו לישראל למשיסה ולעבדים ולכן אמר דוד (תהילים קיח, יב) אבן מאסו הבונים היינו מזלות הנ"ל היתה לראש פנה והוא כי מאת ה' היתה זאת ואמר שהגביה קרן ישראל למעלה ממזלות והוא באמת פלא הענין ונפלאת היא בעיניו ושבעה כוכבי לכת הם נקראים רועים כי הם הרועים לעולם ולכך נאמר בשיר השירים (שהש"ר א ח) משכנות הרועים על אומות העולם ולעומתם יהיו לנו לעתיד לבא שבעה רועים אבל ה' רועה ישראל נוהג כצאן יוסף והוא המרים אבן מאסו הבונים וזהו שאמר יעקב (בראשית מט, כד) משם רועה אבן ישראל והבן וזה שלבש דוד בכלי הרועים ושם אבן בילקוטו שהוא אבן ישראל הרועה ה' ומזה הכניע לגולית ופצע מצחו.

ובזה תבין חכמת הבתולות המשוררות הכה שאול וכו' כי ידוע כאשר ה' הסתיר פניו מעמו ונתן ישראל לרשעים בעו"ה לבוזזים אין הקב"ה עושה להם נס כי ח"ו לא יעשה רחמנא נס לשקרא ולהרע לישראל רק מניח אותנו תחת ממשלת המזל ובזה אנו נכנעים ושחים לעפר כאשר כתבתי אשר כוכבי וכסילי שמים נלחמו למולנו דרך קשתם כאויב וא"כ כל מה שתמצא שהיו אומות העולם לאל ידם לעשות נגדנו הוא מפאת המזל ולא מפאת הנס והנה בקללת האזינו נאמר (דברים לב, ל) איכה ירדוף א' אלף הרי ראיה כי מפאת המזל כן ולא מפאת הנס מי שהוא בגובה המזל וכנגדו הוא בשפל המזל יוכל לרדוף א' אלף אבל יותר אי אפשר למזל לפעול כי אילו היה אפשר למזל לגרום שא' ירדוף יותר מאלף אף גם באומות העולם נגד ישראל היה כן כי מזלם בתכלית המעלה ואנחנו בתכלית הירידה ולא נאמר בקרא רק א' מאלף.

וא"כ אם תמצא שא' רודף יותר מאלף אות וראיה שהוא מעזר ה' ולא מהמזל וזהו מה שנאמר (תהילים צא, ז) יפול מצדך דהיינו מצד שמאל שהוא בצד המזלות ועולמות תחתונים מהקב"ה שהוא מצדך אלף אבל מה שהוא מפאת עזר ה' בלי כוכבים ומזל וזהו מימינך ימין ה' רוממה למעלה מכוכבים רבבה וזהו כי כבר כתבנו כי שאול היה מלך תחת המזל כנודע ולכך לא היה יכול להלחם בגולית ולא היה יכול להכות יותר מאלף אבל דוד שהיה למעלה מהמזל ולכך הכה גולית והוא בצד ימין ה' כדכתיב (תהילים קי, א) נאם ה' לאדוני שב לימיני והכה ברבבות וזהו מאמרם הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו ושאול הבין זה ואמר א"כ עוד לו המלוכה כי בזה לו יאות יותר המלוכה ממני שנתנו לו רבבות ש"מ שהוא למעלה ממזל וזהו הראוי להיות מלך ישראל ולא מלך ככל הגוים כהנ"ל כי זהו עיקר טיב המלוכה ולכך נתקנא בו וא"ש.

אמנם ודאי שאף שאנו למטה מהמזל כעת בגלות מ"מ לא ימלט שהקב"ה למען שמו הגדול לבל יתחלל עושה לפעמים נס למעלה מהמזל והטבע וזהו שחשב דוד בהריגת גולית לרוב ענותנותו לא שהוא למעלה מהמזל רק היה לבל יתחלל שמו ולבל יאמרו הגוים ידיהם רמה פעל זו בדרך נסי ושדד מערכות מזלות גולית ולכך יחס דוד נצחון זה להקב"ה כי ממנו יצא והוא שהטיב עם ישראל ואמר (דה"א כט, יא) לך ה' וכו' והנצח כי בידך לנצח הכל.

וכבר ידוע מ"ש המפרשים במה דאמרו (מגילה יד ערכין י) דאין אומרים הלל בפורים דאין אנו עבדי ה' רק עבדי אחשורוש כי כאשר אנו למעלה מהמזל נקראים עבדי ה' וכן היה ביציאת מצרים שהיה הכל נס מוחלט ומופלג בלתי ישועה בשום חלק ממערכות המזלות ולכך אומרים הללו עבדי ה' משא"כ באחשורוש שהיו נשארים תחת המזל כי נס המן היה מפאת הטבע ובעל הרחמים סבב סבובים שיהיה ישועה לישראל בטבע מאשת המלך ומרדכי שהצילו לאחשורוש ממות של בגתן ותרש ולכך לא נקראים עבדי ה' רק עבדי אחשורוש כנודע כי מלך הוא מרכבה למזל וזהו ענין שהקב"ה תלה נצחון בדוד להיותו למעלה מהמזל והוא יושב על כסא ה' ולכן היה סיפק בידו לנצח לגולית ולזה קראהו ה' לדוד עבד ה' ועבד השם מורה שאינו תחת המזל רק למעלה מהמזל כנ"ל בעבדי ה' וזהו לאות כי לו יאות הנצחון ותלוי בו.

והנה לבאר אמרו נאום פשע לרשע זולת מש"כ לעיל הוא כי באמת עיקר כוונתי בזה הדרוש לא להרבות בדרוש בביאור מדרשים ואגדות כי אם לחפש דרכנו ונחקורה בעונות שבידינו אשר בעו"ה אדם דש בעקבותיו וקבעתי יום זה כי ימים אלו יום ח' הועתקה התורה לתלמי מלך מצרים ליונית והיה חושך ג' ימים (שו"ע או"ח סי' תק"פ) וכן יום ט' לא נודע מה היה בו מהצרה ויו"ד בו צר מלך בבל כנודע ובאמת על מה שלא נודע בט' בטבת מה היה בו כבר אמרתי בפעם אחרת ענין הדבר אבל גם זהו תדע כי לעולם כאשר לאחר חצי היום השמש למערב נוטה ונטו צללי ערב כבר החל ענין יום הבא ולכך בחרבן ביהמ"ק בעו"ה עיקר היה ביו"ד אבל בט' נטו צללי ערב החל הצרה והשממה בעו"ה וכן תמיד ולכך בערב יום כיפור כאשר נטו צללי ערב כבר החלה קדושת יוה"כ וקבעו חז"ל במנחה להתודות ואמרה התורה ועניתם בתשעה לחדש בערב היינו אחר חצות ודרשו חז"ל (ברכות ח ע"ב פסחים נח ע"ב ר"ה ט יומא פא) כל האוכל וכו' ועיקר הסעודה אחר חצות וכן בט' בטבת לאחר חצות כבר נטו צללי ערב מיו"ד בטבת יום צרה ומבוכה יום הרע אויב בקודש לצור על עיר ויום ההוא קשה לישראל למאוד יותר מיום חורבן הבית כי ט' באב אינו דוחה שבת ואילו יו"ד טבת לפי קביעת קדמונים שהיה אפשר להיות בשבת כבר כתב הב"י (או"ח תק"נ) בשם אבודרהם כי דוחה שבת כמו יוה"כ ומזה מופת כי צרה גדולה היתה וכל התחלות קשות (זוהר ב קפז) וכיון שכבר הותרה הרצועה מלמעלה לצור על עיר כבר אח"כ היתה הדרך כבושה לפני אויבי עמו לעשות כאשר זממו בעו"ה ולכן אף ט' בטבת מהצרה והתוכחה כי בחצי היום נטו צללי ערב ליו"ד.

ולזאת ראו איך זה לעומת זה בד' תקופות בשנה מכוונים פעמים לטובת ישראל ופעמים לרעתם כי ט' ויו"ד תשרי לטובת ישראל קדושה וסליחה ג' חדשים אחריו מכוון ביום ט' ויו"ד טבת יום צרה וצוקה ואח"כ בג' חדשים לאחריו יו"ד ניסן יום ישועה לישראל כנודע משבת הגדול כי עיקר הנס היה ביו"ד ניסן וביו"ד ניסן נבקע הירדן כנודע (יהושע ד, יט) ואחריו ט' יו"ד תמוז הובקעה העיר בראשונה כמבואר בירושלמי ותו' ר"ה (דף יח) ד"ה זה תשעה בתמוז שבו הובקעה העיר היינו בראשון דבראשון ביו"ד הובקעה.

וא"כ ראוי לנו להתחזק בימים אלו לקבוע יום תשובה אולי ירחם ה' עלינו כי בעו"ה עיני עוללה ויורדת מים עד מתי לא עלתה ארוכה לשבר בת עמי נקומה נא ונסבב בשל מי הרעה ולזאת אף כי יודע אני מכף רגל ועד ראש אין בי מתום בעו"ה מ"מ קמתי לעורר לב העם בתוכחה אולי אבנה אנכי מכם כי טוב המוכיח הוא לשני תועליות א' הוא מה שאמר שלמה בקהלת וקהלת ד ח) טובים השנים מן האחד וגו' כי אם יפולו האחד יקים את חבירו ואילו האחד שיפול אין שני להקימו הרצון כי לאדם תמיד מלחמת פנימית ביצ"ט ויצה"ר כנודע שהוא בחינות גופי חיצונים שהוא בחינת שד ופנימות בהירות שהוא בחינת שדי וא"כ מי יכריע זה בכה וזה בכה אבל שהמוכיח בא ומזהיר לעשות טוב ולא רע הרי מצא יצ"ט עזר מצדו וטובים שנים מאחד ויצה"ר בטל במעוטו ונפל מי יקימו ולכן אסור להתחבר לרשעים כי אז ליצה"ר הרוב ויצ"ט אחד נפל ואין מקים בעו"ה זהו טעם א' למוכיח.

אבל עיקר טעם כי בעו"ה אין אדם רואה נגעי עצמו ויתהלך במישרים וכל אדם יאמר אני צדיק מה פשעי ומה חטאתי חף אני מעון ועל כל מעשה ומעשה יש לו אלף אמתלאות ואין אדם רואה חובה לעצמו (שבת קיט כתובות קה) אבל המוכיח הוא המחפש מטמונות ומזכיר נשכחות זהו עון פלילי וזהו עון גדול כך וכך והשומע ישמע והנה רואה כי אך לשקר שמר ימיו וחשב כי אין בו עולה ועכשיו כל שמעו תצילנה אזניו כי רואה לרגעים תבחננו איז רגע בעו"ה בלי עון ומכשול קטון וגדול שם הוא.

אבל היצה"ר מתחכם על כך ומה עושה משניא המוכיח בעיני אדם ואומר לו מה לך לשמוע דבריו הלא כבר נודע בין החיים לעבוד את ה' והלא מלתו אמורה כהנה וכהנה בספרים וכדומה ומה לך לסבול דוחקא דבי כלה וזמן ארוך בבית הכנסת ומי יודע לאיזה פנים מלתו אמורה ומי יתן החריש יהיה לו לחכמה וכהנה מוסיף שנאה עד שאינו שומע לקולו ובזאת האיש הזה הולך לטומאתו טומאת יצה"ר וחושב כי ישר מפעליו ולא עולתה בו.

ולכך אמרו חז"ל האי צורבא מדרבנן דסניא ליה בני מתא משום דמוכיח להו במילי דשמיא כי זהו מתחבולות יצה"ר להשניא המוכיח בעיניהם אפס הם בחושך ולא יראו אור וזהו מאמר דוד ע"ה (תהלים לו, ב) נאם פשע לרשע בקרב לבי היצה"ר חוקק לרשע בקרב לבו שלא חטא כלל וצדיק וישר הוא ואם כן אין לך לפחד כלל ממדת הדין של השם כי צדיק אתה ולמה יפחד לבבך וזה אין פחד אלהים זהו מדת הדין לנגד עיניו באמרו צדיק אתה ולא פעלת עולה אך שלא יבא מוכיח וימצא לו עונות רבות ופשעים וא"כ יהיה נגלה שקרתו מה עושה כי החליק בעיניו מפתה לרשע בקול חלקלקות לשונו למצוא עונו הרצון למוכיח שמוצא עונו ומברר פשעיו לשנוא שיהיה שונא אותו ולא ישמע בקולו כלל וא"כ תהיה דרכו כסל למו בטעות שלא חטא כלל עד כי יגוע לא יסור שטותו וימות בלא דעת וזהו מתחבולות היצה"ר.

ולכן עם ה' בנים אתם לה' אל תשמעו בקול לשון חלקלקות שמעו בקולי אף שאני מרבה במוסר נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא (משלי כז, ו) יצה"ר קומה נא נחפשה דרכיך למצוא אחת לאחת למצוא חשבון אם הדבר כן כי כנים אנחנו לא סרנו ממצות ה' או לא ראשון בענין חילוק ופירוד לבבות בישראל היא עבירה שגוררת עבירות רבות ואם מצות ואהבת לרעך כמוך כוללת כל התורה וצוה האר"י לאומרה קודם התפלה שמקבל עליו מצוה זו אנחנו הולכים בתר איפכא כי שונא לרעהו כמוהו כי שונא לחבירו ושונא לנפשו הלא ממצוה זו יסתעפו פארות רבות כי אם אינו אוהבו בלבו בעו"ה כאשר רוב ישראל המונים נחת ינחתו בשמעם דבת ותקלת חביריהם מלבר שעוברים על מצות לאהוב ישראל עוברים על דבר שקר כי בפיו יאמר צר לי אחי ובלבו ישים ארבו ואדמהדר אפיה יצחק ויאמר כן יאבדו וכדומה ומסתעף ממנו אם מתכבד בקלונו דכל המתכבד בקלונו של חבירו אין לו עולם הבא ח"ו (ירושלמי חגיגה ב א) עד שלבסוף חושב רעה איך לדחות אבן אחר נופל הן מחמתו והן מגיריה דיליה כח כחו כגופו דמי.

העיקר שרואה בחבירו דבר עבירה ואינו מוחה כאילו לא ניתן הדבר להוכיח רק לרב ומורה אדרבה אם אני מוכיח היצה"ר מפתה לאדם לאו כל אדם יהיה רב לשמוע בקולו ואילו הייתי רב הייתי ג"כ כמוהו וכהנה שבושים אבל אם חבירו עמיתו יוכיחו אל בני אל אחי כלך מדרך זו מה הנאה יש לך בעשותך מול רצון התורה ולומדיה וכהנה ודברים אלו יפעלו פירות ביותר מאלף תוכחות שלי.

ולכך אמרו (אבות א ו) קנה לך חבר ולא קנה לך רב כי חבר טוב תועלת יותר מרב וזהו הכלל נכלל בכלל אהבת ישראל זה לזה כריע כאח כי הלא אב אחד אלהי ישראל לכולנו ולמה נחבל בעצמינו והלא כת חנפים ושקרנים אינם רואים פני שכינה (סוטה מב סנהדרין כג) ואם אדם בלבו שונא לחבירו לא ימלט מזה להחניף ולשקר בעמיתו אבל מרפא חולי זה הוא הדבר כאשר יתן אדם ללבו ימים באים וגם שנאתם וגם קנאתם אבדה ומי יודע מה יולד יום היום אני אויב מחר אוהב וכן להיפך ומה אני נבהל לתמורת הזמן כהפכפך איש זר טוב לי לאחוז בתורת ה' ודורשיה לא יכשלו והנה עיקר קיום ומצב ישראל הוא בהתחברות ואחדות כי זה למול זה אנו אומרים ה' אחד והוא אומר ישראל גוי אחד ואם כן צריך להיות אחדות גמור מבלי לשקר ח"ו בחותמא דמלכא קדישא ישראל אשר בך אתפאר.

כי באמת כבר דרשתי פעמים רבות כי יש בישראל יותר פאר לה' מבחמה ולבנה וכוכבי שמים כי אם הם מעידים תוקף מפעלות ה' כדכתיב וכמושג בחוש מ"מ הא יש הרבה מכופרים פילסופים חכמים בעיניהם שחושבים כי עולם קדמון ואין בורא לשמש וירח ומהלכי שמים וטבע עשהו מקדם קדומים וכמנהגו נוהג וכמה טרחות טרח הרמב"ם לסתור דעת אריסטו בספרו מורה נבוכים מהשכל וכמעט לא עלתה בידו אמנם ישראל אשר כל עסקיהם ושבתם וקומם הכל נסי כי הלכו מגוי לגוי ואין א' שבידו לכלותם אף כי כל מחשבות עמים לרוע וכהנה הביטו צור מחצבתנו תולדות אברהם יצחק יעקב הכל בנס מוחלט כי שרה בת צ' הולידה אחרי בלותה היתה לה עדנה וזהו מברר שיש בורא מחדש ברצון ונפשו אותה ויעש.

וכזה שאמר ברבה (ב"ר פנ"ג ח) ויעש ה' לשרה כאשר אמר שהוסיפה על המאורות כתיב הכא ויעש וכתיב התם ויעש ה' שני מאורות וכו' וזהו הכונה כי נס של עשיה זו שהולידה יצחק היה יותר נס מוסיף לספר גבורת ה' מן המאורות שעשה ה' להאיר לכל עולם אף שיש בו מגבורת ה' כי בהם יש מקום לכופרים לכפור משא"כ בלידת יצחק הודו כולם כי לה' נתכנו עלילות וזהו שהוסיפה על מאורות וזה פשוט ונכון.

אבל אימת מתפאר בהיותנו גוי אחד בלי פירוד וחיבור מוחלט ועצום כי הקדושה צריך הכל בחיבור ובלי פירוד כלל יתפרדו כל פועלי און.

וכמו אמרו ביומא (דף כב:) כתיב והיה מספר בני ישראל וכו' וכתיב אשר לא ימד ולא יספר ומשני כאן בעושין רצונו וכאן באין עושין רצונו ויש להבין למה תליא בזה מספר ישראל וגם אסור לספור והסופר מביא ח"ו קצף ונגף כאשר היה בימי דוד שמנה ישראל אבל ענין מה שאמרו חז"ל (ברכות דף מט:) אל יוציא אדם עצמו מהכלל ובזוהר (ח"א קס ע"ב) הוסיף יותר בשונמית שאמר לה אלישע היש לדבר לך אל המלך היינו הקב"ה ואמרה לו תוך עמי אני יושבת דלא לפקוד לה מכללא דישראל והטעם מבואר כי נידון עולם בתר רוב ורוב ישראל ורוב מעשיהם כשירים אבל אם יבוא לדון לכל א' בפני עצמו מי גבר אשר לא ימצא בו מומים רבים ונגעים פצע ומכה טריה בעו"ה ולכך אסור לספור לישראל דכשהן בכלל א' הם נדונים דרך כלל אבל כשאתה מפרידן וסופרן א' לא' אף המשחית ושטן מביא לכל א' חשבון יפקדנו מעשיו בפרט ומי יצדק בדין ולכך חס ושלום יצא קצף ויהיה נגף ח"ו כאשר קרה בימי דוד אך זהו אם רוב ישראל צדיקים אבל אם ח"ו נהפך שרוב ישראל רשעים אם כן אדרבה יש למנות כי אם נדון בתר כלל ורובא יצא חמת ה' אף על צדיקים אמנם במספר יפרדו איש מעל רעהו רשעים יהיה משפטם חרוץ וצדיקים ינצלו.

ולכך אמרו (ברכות דף לה:) כשעושין רצון ה' לא ימד ולא יספר כי המספר אסור משא"כ ח"ו באין עושין רצונו אדרבה המספר צורך גדול למלט צדיקים ונקיים שבדור ולכך היה מספר בני ישראל ובזה תבין מה שאמרו חז"ל (ב"ב קכג) בפרטן אתה מוצא ס"ט ובכללן ע' ולמה כך אלא כמ"ש כי בדבר נפרד אין שכינה שורה כי כל קדושה היא באתר דיחודא ולכך כשישראל עושין רצון המקום וה' שורה אתם אין לסופרם להורות על דבר פרידה ח"ו כי צריך להיות ביחודא וידוע במדרש (פרדר"א פל"ט) וזוהר כי שכינה השלימה מספר ע' ולכך בכללן כשכוללן יחד אז השכינה שורה ואתה מוצא ע' אבל בפרטן עלמא דפרודא אז אין השכינה שורה ולכך אי אתה מוצא רק ס"ט ומזה תבין אמרם (ב"ב שם סוטה יב) כי יוכבד נולדה בין החומות היינו בין גבול ארץ ישראל למצרים והיא השלימה ויש להבין למה היה כך שכל ס"ט נולדו בא"י בצאת יעקב ויוכבד לבד היא שהשלימה בין חומות ולמה דוקא בין מצרים כנ"ל.

אמנם הענין מובן כי מספר ע' היה מספר מכוון לע' שרים כנודע ולא היה יכול להיות לא פחות ולא יותר וידוע כי מעולם לא ירדה השכינה בחוץ לארץ ואף דנאמר דירדה שכינה היינו רק הארה בעלמא אבל מעולם אין שכינה שורה אלא בארץ ישראל כמבואר בגמ' (מו"ק כה) ובזהר (ח"א קסו) ובס' טוב ארץ והשכינה השלימה אך זהו כל זמן היותם בארץ ישראל אבל בהגיעם לגבול מצרים אז פסקה השריית שכינה גמורה ואם כן חסר ע' ולכך תיכף באותו פעם נולדה יוכבד להשלים החסר ולכך לא היה אפשר שתהיה נולדת מקודם כי א"כ היה ע"א בצירוף השכינה ולכך לא נולדה רק בגבול מצרים זה מסתלק וזה נולד אל יחסר המנין.

ואם כן ראו כמה טוב החיבור ואהבת ישראל כי האוהב לחבירו ישים ללבו לא מצידו רק להיותו עבד ה' בן אל חי ואני מחוייב לאהוב ה' בתכלית האהבה ואיך לא אאהוב בנו ועבדו נאמן ביתו אשר ידעתי כי הוא משגיח בטובתו וחפץ חסד להטיב עמו הלא מגדר אוהב לאהוב כל אשר בשם אוהב יקרא אף כי לאנשי ביתו חסים בצל קורתו ואם כן אהבת ישראל שרשו מאהבת ה' אשר זהו חלקנו ומנת כוסנו אבל בעו"ה גם אהבת ה' אינו שלימה אצלנו כי איך אוהבים אותו בכל לב בעזבם שקידת תורתו וההשגחה להרבות גדיים ותיישים אוי לי אמי כי ילדתני בראותי שפלת הדור בכל חלקי אירופה ממש אין ישיבת לומדי תורה לשמה ישיבת לומדים מומחים שוקדים על התורה בעומק הלכה של אמת אלא בעו"ה בפלפול של הבל מבלי הודה על האמת אין דורש להבין דרכי התורה על בוריה ואליכם אישים אקרא זכו לחולקכון שעוסקים בתורה בתמידות מחיל אל חיל ילכו אבל כל למודכם גמ' משניות מדרש של"ה ואין אחד נותן ללב ללמוד או"ח על בוריו לדעת הלכות תפילין ציצית תפלה ברכות נט"י ובהמ"ז הלכות שבת והלכות יו"ט על בורים אשרי איש שימלט ולא ישגה בהן כי בהן הלכות רבות והידיעה להמונים מעוטה ובפרט דיני מוקצה מלאכת שבת וי"ט וחוה"מ ברכות הנהנין וכדומה.

ואחשה מיו"ד כי יש בהן דינים לא דיני איסור והיתר הנמסרים להורים ומורים רק שאר דיניס השוים לצרכי כל נפש אדם כענין הסתכלות במראות הצובאות רבו המחמירים ואומרים (שו"ע יו"ד קנו ב) דאסור לאיש לראות במראות הצובאות אם לא לצורך כשמסתפר או להעביר כתמי גופו וכדומה אבל לראות במראות אם לבושיו מכוונים וכהנה הוא בגדר לא ילבש גבר שמלת אשה וכהנה דברים רבים כל מה שהאיש עושה להתקשט או להתנאות הוא לדעת רוב פוסקים בגדר לא ילבש וכו' וביחוד צריך שימור על הסתכלות במראות כי כבר נודע מ"ש הזוהר (עיין פ' פקודי רס"ז ע"ב) ומקובלים כי בכל דיוקן ודיוקן אית רוח השורה ולכן המסתכל במראה ללא צורך כנ"ל הרוח מתלבש בדיוקנא ומזיק לו במותו וגורם רעה לעצמו כי ידוע תדע כי אין לך פרצוף וצלם תבנית עץ ואבן שאין עליו שורה רוח ומזיק ומאד יש לאדם להזהר מבלי להיות בתוך ביתו פרצוף וצלם בצורה בולטת ואפי' צורה מצוירת בכותל יש להזהר כי אין לך צלם ודמות דלא שריה ביה רוח רעה ובעו"ה רבו כעת ביחוד בארץ אשכנז אשר למדו ממעשה עמים ובתיהם מלאים צורות פסל ומסכה ורובן בצורה בולטת תבנית אדם ורמש צפור חית ארץ ומלבד דהוא אסור עפ"י הדין ובפרט בצורת אדם הבולטת ורוב כלים מנחושת וכסף הכל עליו פני אדם כאשר יעשו האומנים אשר לא מבני ישראל המה לציור ופאר מלתא דלדידהו לית ביה מומא ולדידן עם קדוש לה' מום עור ופסח מחבלים ומשחיתים יביאו הבית ואלמלא נתנה רשות לעין לראות היו חרדים ולא היו יודעים מה לעשות לרוב פחד.

ולכן הכתוב אומר (תהילים קלה, טו) עצבי הגוים כסף וזהב מעשה ידי אדם ואין כוונת הכתוב כפשוטו שאומנים עושים אותם כי זהו פשיטא אבל כל העכו"ם שעבדו לעצבים וכי לא ידעו שהם נעשים מאומנים רק חשבו כי עליהם שורה אליל שלהם וכן היה באמת כי שורה רוח מסאבא ולהמכשפים היו נגלה ודבר עמם וזהו היה כל תעתוע עבודת עכו"ם שלהם אבל כל עניני משחיתים כבר נודע כי הקליפות היו רק בכח קודם חטא האדם אבל בחטא האדם יצאו לפועל וביחוד ק"ל שנים שהוליד שידין ורוחין (עירובין דף יח:) והם מתדבקים בראותם תבנית אדם להיותם עלולים מאדם ומתדבקים בראותם אנדרטיא של אדם ולכך נאמר מעשה ידי אדם והבן וכהנה יתר דברים.

והכל תלוי בשקידת התורה ולימוד לש"ש כי בתורה יבורר הכל ובה נדע המעשה אשר נעשה ואשר נחדל מעשותו ובעו"ה בביטול התורה רבו אצל המוני עם לצחוק בתורה ולעלוב במלאכי אלהים ואינם חותרים להחזיק במעוז התורה וזה עיקר שלמותנו להחזיק בתורה וגמילות חסדים ובעו"ה חדלו בישראל שוקדים על התורה ואינם נותנים על לב כי זהו תכלית בריאת שמים וארץ וכל עיקר הגלויות הוא שכחת התורה ולולא שהיו ישראל שוכחים התורה בגולה היו נגאלים כבר ולכך קודם ביאת המשיח יבא אליהו ז"ל לברר כל ספיקות ויזכיר הנשכחות ואז יבא משיח ולכך אמרינן בכל בעיא דלא אפשטא שהוא בעו"ה לשכחת התורה תיק"ו.

ובזה תבין מה דהי' בימי תלמי שביקש להעתיק לו התורה ליונית ג' ימים חושך דהא בכניסת ישראל לארץ כתבו כל התורה על אבנים באר היטב בע' לשון למען ישמעו אומות וילמדו ואמרו (סוטה דף לה:) דלכך נענשו ונגזרו לשריפת סיד הואיל ולא למדו כמבואר בפ' ואלו נאמרין (שם) אמנם ישוב קושיה זו הוא כך דודאי תורת ה' תמימה וניתנה להעתיקה בכל לשון דהיינו כשהיא נעתקת כדין וכדת אבל כשהיא נעתקת בזיוף ובטעות הוא איסור גמור ופגם גדול לשקר בתורת ה' וא"כ דרך משל ה' פסוקים יש בתורה שאין להם הכרע הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה וגו' (יומא דף נב:) כשהוא בלשון הקודש המקרא נכתב כמו שהוא ויהיה נדון למעלה או למטה אבל כשתעתיק הפסוק בלשון אחר וכי תוכל להעתיק בלשון אחר ג"כ בזה אופן בפסוק שלא יהיה לו הכרע אי וקם מוסב למעלה או למטה עכ"פ או שתעתיק וקם למעלה או למטה.

וא"כ אם שקר בהעתקתו הרי העתקת תורת ה' לשוא וכן בכל דברים ממש אין פסוק שאין בו פרושים שונים ואיך אפשר להעתיקו בלשון שיסבול כל פירושים וע"כ נתפוס א' מפירושים ואם האמת כפי' השני הלא כזבנו בהעתקה ואפי' בתחילת התורה בראשית ברא יש פירושים אם פירושו בראשון ברא ה' את השמים או פירוש קודם שברא שמים וארץ היה תוהו ובוהו ועיין רש"י ומפרשים וא"כ איך אפשר להעתיקו על נכון ולכך בימי מיתת משה שעדיין ידעו פי' התורה על בוריה כנמסר להם מפי משה מפי הגבורה היו ידיהם מותרות להעתיק התורה לע' לשון משא"כ בימי תלמי שכבר בעו"ה גברה שכחה ועלו פרושים שונים בתורה ובמקרא ולזה היה קשה להם להעתיקה לבל יהיה בו ח"ו דבר כוזב מנגד לאמת וזהו שהיה חושך ג' ימים.

ואתם ראו כמה גברה בעו"ה השכחה ואם בימיהם היה כך מכ"ש בזמנינו אשר בעו"ה אין אתנו יודע עד מה ואפי' פי' פסוק א' על בוריו אין בידנו וא"כ איך נשמח ונגיל בשום דבר ולא יורידו עינינו כנחל דמעה ומקור נוזלים על אובדן תורתנו בעו"ה ואין איש מתאמץ על זה כי כל העם לדרכו ולבצעו ובעו"ה בחורים תיכף כאשר ישאו נשים אפי' שנה א' אינם נקיים לביתם בית אולפנא ותיכף ישוטטו בחוצות על מחיה וכלכלה ולא שמו בה' בטחונם ולא זו עניים אף כי עשירים ואם כן תורה מה תהא עליה היה לא תהיה מכאן והלאה אראה לדבר עם פו"מ יצ"ו לתקן בחרם עד חמש שנים לאחר חתונה שלא יזוז איש מבית ספר בטחו בה' ועשו טוב ודי לכם שיהיה לכם לכפרת פשע על מעשה נערות בענין חתן וכלה הוי ואבוי על עון גדול כזה וכמה תקנות נתקנו ממני ומפי פו"מ יצ"ו ועדיין קצת מרקד בנו לעבור על איסור גלוי עריות כי חיבוק ונישוק לעריות הוא בכלל קריבה דגלוי עריות ויהרג ואל יעבור ומה נעשה לקשוי לדעת והוצאת זרע לבטלה בעו"ה וכדומה הוי הלא הוא מכ"ד דברים שמנדים וכי בנדוי תלוי הלא מבואר בזוהר בכל אלו כ"ד דברים הכרוז יוצא בכל עולמות פלוני עבר על עבירה שחייב עליה נידוי והרי הוא בנידוי וסתם תפלתו אף כי יזעק וישוע עד שישוב בתשובה כראוי והרי הוא מנודה בכל עולמות ווי להאי בושה אוי להאי כלימה והלא אין תקנה לזה אלא בתורה ותחת כי חבקתם חיק נכריה תחבקו חיק התורה ובאהבתה תשגו תמיד כי היא אילת אהבים ויעלת חן.

ואמרו בגמרא דב"ב (דף עד) דרבב"ח חזיה למתי מדבר דהוו גנו אפרקיד ודמו כמבסמין ופי' רשב"ם כמו שתויי יין ופניהם מצוהבות ודליא חד כרעא ורכיב טייעא אגמלא וזקיף רומחיה ולא סגיא ליה ופסקא חדא תכלתא ולא הוי סגי ליה ואמרינן כל בר בר חנה סכסכא מה דעתיך אי הלכה כב"ש או כב"ה הוי ליך למנות חוטין וחוליות עכ"ל והדברים בעצמותם תמוהים אבל יובנו בהבנת קרא ירמיה באמרו (לא כט) לא יאמרו עוד אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה כי אם איש בעונו ימות כל אדם האוכל בוסר תקהינה שיניו דיש להבין מה ענין בוסר דנקט קרא ולמה לעתיד לבא לא יענשו בנים בגין אבות אבל כי בלאו הכי יש להבין מהיכן יבא החטא לע"ל כיון שרוח הטומאה לא יהיה ולא יהיה יצר הרע.

אבל דע כי לכאורה קושיא זו ג"כ דמצינו במלאכי מעלה חטא עד שנאמר באיוב (איוב ד, יח) הן במלאכיו ישים תהלה ובנתנה תוקף לרבי אמנון אמר הנה יום הדין בא לפקוד על כל צבא מרום בדין וכן אמרינן בגמרא (חגיגה טו ב"מ פה) כמה פעמים דמחיו בשיתין פולסא דנורא ואם יש עונש ע"כ יש חטא והשאלה במקומה מנין החטא כיון שאין יצה"ר ביניהם ולכן דעו כי החטא בשני אופנים החטא המורגל כוונתי לחמדה ולתאוה להבלי עולם וכדומה שהוא הכל מיצה"ר אמנם יש אופן אחר והוא להיות כל חשקם ותכלית שלמותם להשיג ולראות מראות האלהים ומקום כבודו ויש להם מדרגה מזמן לזמן ואם הם ממהרים לרוב עוצם תשוקת העלול להעילה שלו להביט ולעלות מהר יותר כפי המדרגה הראויה להם בזמן ולאט לאט זהו אצלם עון ובזו מקבלים עונשם וזהו חטא נדב ואביהוא שהרבו לעלות אל ה' יותר מהראוי ובקרבתם לפני ה' וימותו וזהו שאמרו שאכלו בוסר כי לא המתינו לזמן מדרגתם ואכלו פרי קודם זמנם וכן אמרו (בתו"כ הביאו תוס' יומא נג ד"ה שהורו) שתויי יין שהוא הדבר שהרבו להשיג ולהבין ולהסתכל כפי חלקם המגיע והרי זה כמו ששותה יין יותר מכפי המדה שלרוב החום ישכב וירדם ופוגם בעצמו ואילו שתה לאט לאט היה לו לעזר וסעד בבריאות ובהשכל וחמרא וריחנא פקחא (יומא עו).

וכן הדבר בקבלת שפעת השגת אלהים אין לעלות מהר מהר כי אז ישתה וישתכר וירדם ולכך אמרו עליהם במליצה (ויק"ר פי"ב א) שתויי יין נכנסו וזה עיקר חטא אדם הראשון כי אדם הראשון עדיין קודם שבת לא היה ראוי להשגת השלימות שפעת אלהים איך מפועל א' הטוב האמיתי יצאו כא' הפכים רע וטוב והם יוצאים מעילה אחת ומתחלפים בעלולים זה לעומת זה והאדם ביקש לעלות מהר ולהשיג ענין זה על בוריו ושרשו ובאמת דבר זה עמוק מאוד וענין נעלם ומופלא חקר אלוה לדעת על בוריה בלי מכשול וסיג והאיש אשר בלתי שלם עדיין ולא ישיגהו עזר וסעד אלוה במעט דבר יטעה בדמיון רע ומחשבה זרה ויגרום רע לעצמו בקצצו בנטיעות וזה הענין עץ הדעת טוב ורע שהם מתחלפים במציאות ויוצאים מאחד וה' ידע כי עדיין לא הגיע למדה זו להשיגו על בוריה צוהו מבלי לאכול הימנו עד שישלם שכלו במצות אשר נתן לו לעבדו ולשמרו ואחר כך היה מגיע גם למדריגה זו בחמשים שערי בינה שנאמר עליו (בראשית ג, ה) והייתם כאלהים יודעי טוב ורע להבין שרשם ומחצב התחלפם על בורים אבל אדה"ר וחוה לרוב חשקם להשגה שכלית וחקר אלהים אכלו מזה קודם זמנו ומהרו לעלות ההרה וזהו מהמרי שלהם.

ולכך אמרו חז"ל (ב"ר יט ח) כי אדם וחוה אכלו בוסר וסחטו ענבים כי לא המתינו עד שיגמר היין בענביו רק סחטו קודם עונתו לשתות וישכרו הוא היין שגרם חטא אדה"ר היינו רוב השגתו והסתכלותו במקומות גבוהים והנה באמת חטא זה לא היה כדאי לבדו לגרום רעה לכל צאצאיו אחריו אפס כי בלא"ה היה מקום לקליפות רק היה בכח ולא בפועל מבלי לבוש כדכתיב (בראשית ג, א) והנחש היה ערום והוא בפגם הזה נתן מקום לקליפות לצאת לפועל וארס נחש שהיה טמון בקרבו עכשיו יצא לפועל ובין שיניו עמד ונתגבר כחם ומזה נתדבקו בכל תולדותיו אשר יצר לב אדם רע מנעוריו ובשביל זה כל רעות קרו לנו כי הן היו בעוכריו נחש וכת דיליה וזהו עבירה גוררת עבירה ולעתיד לבא הבטיח ה' לבער רוח הטומאה מכל וכל ואלילים כליל יחלופו ולא יהא מקום לחטוא כמין ראשון חטא תאוה אבל מין שני לחטוא יהיה לעתיד לבא גם כן כי בהשיגם חכמה ומלאה הארץ דעה יוסיפו לעלות וימהרו ללכת לרוב חשק ואש תורה ומדע לחזות מחזה שדי וכדומה ורבים אשר לא ישמרו גדרם שהוחק להם בנתיבות ומסילות לבבם כמו מלאכי מעלה הנ"ל וזהו החטא שיהיה לעתיד לבא וזהו אכילת בוסר שלא ימתינו עד גמר פרי אבל כיון שלא יוכלו לגרום עי"כ לצאת הטומאה מכח לפועל כמו אדה"ר כי כבר בטלו לעולם לא יהיה זה עון לגרום רעה לבניו כי הוא רק רוב חשק לחכמה ושיניו יהיו קהות כאוכל בוסר קודם זמנו אבל לבניו לא יקרה דבר.

וזהו מאמר ירמיה שלא יאמרו עוד לעתיד לבא אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה כי כך היה באדה"ר וחוה המה אכלו בוסר וגרמו רעה לדורותם אבל לעתיד לבא לא יהיה כי הטומאה תבוער וא"כ מי שאכל בוסר הוא לבדו יהיו שיניו קהות וא"ש ונכון.

ומזה תבין חטא דור המדבר כי כל פגם שלהם היה בזה כי היו כולם זכאי קשוט ואמרו בזוהר (ח"ב כא) שלא יהא כדרא דא עד דרא דמשיחא והלא היו כולם נביאים כי ראו כבוד ה' בים במתן תורה באהל מועד ומה צריך ראיה יותר מאלו שהיו נביאים שהיו קדושים לה' רק כל פגמם ג"כ כחטא מלאכים הנ"ל שהרבו להשיג יותר מכפי הראוי להם לזמן ומ"ב מסעות היו הכל מ"ב מדריגות כאשר חיבר בעל ברית מנוחה כל ספרו על זה הענין כי כל מסע ומסע מדריגה עליונה למאוד והיו מסעיהם עפ"י ה' אבל הם הרסו לעלות ההרה וכו' ועיין ברית מנוחה בקברות התאוה שפירש שם התאוו למראות אלהים ורוב השפעות עד שלתאוה נפסקה נשמתם כמו נדב ואביהוא בקרבתם לפני ה' ושמה נקברו ולכן אל תדברו ותחשבו כי אבותינו דור המדבר אוכלי לחם שמים שותים מי בארה של מרים וכבוד ה' עליהם חופף היו חוטאים בחטא גשמי ללכת אחרי הבל כאנשים כערכנו.

וזהו מאמר רבב"ח שאמר שראה למתי מדבר והם לא פנו עורף לה' ללכת בתר עניני עולם הזה הפונים מעם ה' כי אם כל ענינם כלפי מעלה ומגמתם לראות כבוד ה' אכלו ולא ישבעו מנועם עליון וזהו דהוי גנו אפרקיד פניהם כלפי מעלה מבלי סור לשום צד ונטיה כלל וכלל רק כל ענינם דהרבו לשתות יין קודם זמנו כמו נדב ואביהוא שנא' בקרבתם לפני ה' ואמרו שתויי יין נכנסו וכן היה אצלם ולכך אמר דגנו כמאן דמבסמי ונתפתו ביינם ופניהם צהובות לרוב אור עליון להפליג לדבר בשבחים ולהראות מופת על גודל מעלתם.

והוא כי על ג' רגלים עולם עומד תורה עבודה גמילות חסדים והנה במדבר לא שייך גמילות חסדים כי מי הוא העני הלא הכתוב העיד שלא חסר להם דבר ומלבד כי אמרו (בכורות דף ה:) דעני שבישראל היה לו צ' חמורים טעונים ביזה ממצרים וגם עבודה לא היתה להם דכתיב (עמוס ה, כה) הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר ודרשינן בספרי (בהעלותך פ"ט) כי תמידין היו מקריבים כהנים ולא ישראל ע"ש ולא היה רק רגל א' שהיא תורה והנה ידוע (בבעהתו"ס בראשית כד לט) עוג הוא אליעזר עבד אברהם שהיה סר למשמעת אברהם ועשה עמו חסד ללכת על גמלים לחרן להביא רבקה ותרכבנה על גמלים עד שאמרו (ב"ר פ"ס ח) יפה שיחתן של עבדי אבות וכו' וגם כאשר רדף אברהם ה' מלכים הוא הריק חניכיו ויצא לנגדם כמו דדרשינן (נדרים לב) וירק חניכיו הוא אליעזר וכו' ובכל זאת לא היה סיפוק בידו להלחם בישראל ונפל שדוד וזהו תוקף התורה שהיה בדור מדבר שהיה מכריע הכל וזהו אמרו וזקיפו חד כרעא והיינו התורה שהיא רגל א' והוא שזקפו כלפי מעלה ורכיב טייעא אגמלי והיינו עם הנ"ל שרכב על גמלים וזקוף רומחא היינו הרקת חניכיו ומ"מ לא סגיא ליה כי הכניעו אותו וזה לאות על עוצם מעלתם בתורה וקרבתם לה'.

ואמר דשקול מיניה חוטא דתכלתא להיות כי מתים פטורים ולא יגלו ליה כי הוי לועג לרש כמ"ש התוס' (ברכות יח ושאר דוכתא) ופוסקים רק כבר פלפלו התוס' (שם) דתליא אם ציצית חובת גברא או חובת מנא כי חובת גברא לא שייך במתים אבל חובת מנא אין ליטול הציצית מבגדים וכבר פרש"י בפ' התכלת (מנחות דף מ) גבי סדין בציצית שב"ש וב"ה מחולקים אי ציצית חובת גברא או מנא וזהו שאמרו מה דעתך דנטלת לדעת אי יש ליטול ציצית מהן משום בירור הלכה כב"ש או כב"ה אבל כבר כתבו תוס' בנדה (דף סא) וע"ע תוס' ברכות יח תוס' פסחים מ ותוס' ב"ב עד וע"ז פה ע"ב) דיש להניח ציצית הואיל דבציצית תלוי זכירת כל מצות יש להניחם למתים וכבר פירש"י (במדבר טו, לו) דלכך תלוי זכירת כל מצות דמנין חוליות וחוטים עולה תרי"ג ע"ש באורך וזהו שאמרו כי אין זה ענין להך דציצית חובת גברא או מנא כי היה לך למנות חוטין וחוליות ובזה תבין טעם שאין ליקח מהם הציצית להיות רומזים למנין תרי"ג וזכירת כל מצות וא"ש והבן.

תמימי דעים למדו כמה גדולה מעלת דור מדבר ובכל זאת הקב"ה יסרם וסביביו נשערה מאוד ארזי לבנון אשר נטע ה' ומה נעשה אנחנו אזובי קיר מה נאמר כי יפוקד ה' אוי לנו כי חטאנו מה נדבר ומה נצטדק ראו כמה תוקף מעלת התורה ולומדיה ובעו"ה אין איש שם על לבב תוקף מצות ציצית ובעו"ה רבו המתפרצים ואילו לא לובשים ציצית הונח לי בביטול עשה אבל עוברים על עשה כי כל בגדים שקורין ראק הוא עכשיו לאחוריים פתוחים הרוב וחייב בציצית לכולי עלמא והמפקפק בזה הוא טעות בידו ורוב עולם אינם נזהרים ויש בו תיקון באיזה חוט של משי וכדומה לדבק הנפרדים באופן שלא יהא הרוב פתוח כאשר קבעתי כאן ובעו"ה מ"מ רבו אשר אינם שומעים בקולי ובפרט בשארי ארצות ואיך לא תבושו ותכלמו בקראכם מצות ציצית ערב ובוקר ותנשקו הציצית וכגנב נמצא במחתרת כי בכנפי בגדיכם אין ציצית ונשיקה זו היא ח"ו כנשיקה של תפלות.

וזהו לענ"ד הטעם שנתן יוסף לכל יושבי מצרים המילה וכבר כתב האר"י ז"ל בס' גלגולים כי לא יפה עשה יוסף שנתן אות ברית קודש לעם נכר ארץ אבל טעמו היה כי בעו"ה כל קלקולים שהיו לישראל הוא בלומדם ממעשה גוים ויתערבו להדמות להם ומי שיש ביכולתו לעשות להתנכר שלא יהא ניכר בשבתו ובלכתו בדרך ליהודי רק יחשבו אותו לנכרי הרי זה משובח ובאמת שלא במקום סכנה אפי' על יד כן מרויח המכס אסור באיסור גמור כמבואר סוף הלכות ע"ז (רמב"ם פי"א ה"א) ע"ש ובעו"ה דשו בו בהיתר ומיום שאומות העולם שרים וחורי ארץ מגלחים זקנם אף יהודים עושים כן ומיום שהחל נשיאת השערות שקורין פארוק על ראש והנכרים מגלחים פאת ראש כדי שלא יצא לחוץ גם יהודים עושים כן ובעו"ה משחיתים פאת ראשם שהיא אפילו במספרים כעין תער נמי אסור והוא מתחיל ממקום פדחתו עד אוזן והאר"י ז"ל נתן שעור לגובה למעלה בראש אם תכוף אוזן למעלה וסיימו הפאות במקום כלות אוזן כאשר יתפשט למעלה מקמטיה ובעו"ה רוב העם מתפרצים.

ותמהני איך תעיזו לומר י"ג מדות יום או יומים וקוראים בקול ה' ה' וכו' כי ה' ה' הם בבחינת שתי פיאות שם א' מימין ושם א' משמאל והם מגלחים השם וקודרים אזכרה בגלחם הפאה אך זה הכל מפאת שמדמים לעשות כמעשה נכרים והנה יוסף ראה שעתידין ישראל לבוא בגולה במצרים ויתערבו בם כמו שפירש"י על קוצר רוח ועבודה קשה (לא נמצא ברש"י שם) וא"כ פחד אולי גם אות ברית ימנעו לקיים כמעשה נכרים ואם ח"ו בשר קודש יעברו לא תהיה תקומה להם בגולה מה עשה יוסף חשב מחשבות ליתן אות ברית אף למצרים וא"כ אף עם ישראל לא יעברו בראותם כי גם לגוים כאלה היא ולא תהיה להם חרפה בגוים ובאמת עון גורם עון כאשר יוכיחו לזה הם מלעיבים ואומרים הת"ח מחדשים תורה חדשה ולא שמענו מאבותינו חדשים מקרוב באו אי שוטים כמה גדול העון הלזה.

אמרו במדרש (ירושלמי מכות פ"ב ה"ו) שאלו לחכמה נפש חוטאת מה תעשה אמרה רשעים תרדף רעה לנביאים אמרו נפש חוטאת תמות לתורה אמרה תביא קרבן ויכפר להקב"ה אמר יעשה תשובה ודברים אלו תמוהים איך סתרו זה לזה אבל הענין ד' בחינות בחטאים יש כי באמת חמורים דברי סופרים מדברי תורה (ירושלמי ברבות פ"א הל"ד בשינוי לשון חמורין דברי זקנים מדברי נביאים) וכבר שאלני בווינא מושל א' על זה איך תהיה מצות חכמים אשר בעפר יסודם חמורה מדת אל חי ותשובתי אתה אדוני תכריע כי הנה אתה מושל גדול קרוב למלכות אם תגזור עלי כעת צא מעל פני ואני לא אשמע בקולך אף כי רשות בידך להכותני מכות גדולות או לאסרני במאסר מ"מ אם תקח חנית ותדקור אותי גם עליך יעבור כעס המלך בעונש גדול כי לא ניתן מרד זה שתהרגני אבל אם אלך בחיץ ואיש מלחמה העומד בשמירת ביתך שקורין שילדוואך יצעק אלי הסר מעלי דרכך ואני לא אשמע בקולו ויורה עלי בכלי משחיתו לא יקרה לו און ואדרבה יהולל בשערים לאיש חיל שומר משמרתו כראוי וסבת הדבר הוא לרוב שפלות איכותו וענינו ואם לא יהיה לו רשות לעשות משפט חרוץ לשוא שקד שומר כי יתעוללו בו הפוחזים כרצונם מה שאין כן אתה אשר עוצם מעלתך היא לך לשמירה טבעית ופאר וכבוד וכן הדבר בדברי חז"ל שהם עשו משמרת לדברי תורה והם בגדר שומר שילדוואך הנ"ל וביותר צריך שמירה בהם לבל יצחקו עליהם צעירים ולכך ענשם חמור מדברי תורה שלמעלת הנותן תורה נשמרת בלי יראת עונש חמור והבן.

ואם כן דע כי בתורה יש ד' מדריגות מדריגה א' מה שקבעו חז"ל בחכמתם ועוצם בינתם משמרת הקדש לשמור דרך עץ חיים ומדריגה למעלה הימנה היא מה שקבלו בעל פה במסורת ממשה שמסרו לנביאים כדתנן במס' אבות וכמו שאמרו (מו"ק ה יומא ע"א ועוד ה' פעמים בש"ס האי עד דלא אתא יחזקאל מאן אמרי) הך מילתא דכתיבא בנביאים מקמי דהוי נביאי מאן אמרו אלא הלכה משה ואסמכינהו אקרא ומדרגה הג' היא מה שמפורש בתורה ומדרגה ד' מצות התלויות בהאמנת יחוד השם מציאותו אחדותו וכהנה שהן דברים מחויבים ומושכלים עד שאפילו רבים מאומות העולם לא יסתפקו בהם והנה כפי סדר המדריגות כן הסדר העונשים כי כפי יותר קלות העון בערך יותר חמור העונש ותקנתו קשה כמש"ל בחומרת דברי סופרים והטעם הנ"ל וזהו שאמרו שאלו לחכמים היינו בעובר דברי סופרים מה תקנתם והפליגו בעונש ירדוף רעה וחויא דרבנן דלית ביה אסותא (שבת קי ע"ז כז ע"ב) ושאלו לנביאים היינו תורה שבעל פה הנמסרת לנביאים והפליגו ג"כ בעונש חייב מיתה כאמרם (ברכות ד ע"ב עירובין ק"א ע"ב) העובר על דברי חכמים והיינו כנ"ל חייב מיתה ושאלו לתורה היינו במה שכתוב בתורה וע"ז תקונו קל רק בקרבן כדכתיב אבל שאלו לה' במדריגה הנ"ל וה' חפץ חסד ושב ורפא לו כדכתיב (דברים ד, ל) ושבת עד ה' אלהיך עד בכלל כי דברים הנוגעים למקום התשובה מועילה בהם כדמצינו (סנהדרין קג) שמנשה שהיה ה' נעתר לו ולא ירצה ה' באלפי אלים והבן.

ולכן בני דעה הרימו מכשול זה מקרבכם להיות ח"ו לבב סורר לכם ואחרי חז"ל תלכו כסומא נשען על פקח כי המה היו לנו לעינים והעיקר לרומם קרן תורה ולחזק ידי ת"ח כי אם אין גדיים אין תיישיים חס ושלום וגם להסיר קנאה ונהיה לעם אחד כמאמר יעקב הקבצו בני יעקב שתהיו לאחדים ואמרתי מה שאמר יעקב (בראשית מט, ו) בסודם אל תבוא נפשי זה מעשה זמרי כי ידוע מ"ש האר"י ז"ל כי זמרי נתגלגל בר' עקיבא וכזבי באשת טורנוסרופס הרשע ולכך נתגיירה ולקחה ר"ע כי ראויה לו לזמרי רק שאכל פגה ולכך בראותה שחק ובכה כי שחק שישאנה ובכה על גלגול הקודם שהיתה מגפה בישראל שמתו עבורו כ"ד אלפים והם היו תלמידי ר"ע (יבמות דף סב:) וגם ידוע מה שכתב האר"י ז"ל כי בר"ע היתה נפש יעקב ולכך נקרא עקיבא אותיות יעקב ותקן נפש דאדם הראשון במותו ולכך נתעצב אדה"ר במותו כי מאתו הגיע לו זה (ע"ז ה סוכה לה ע"ב) ולהיות כי יעקב ידע זה ברוח הקודש כי נפשו תבא בגלגול עם נשמת זמרי התפלל שלא יבא אז באותו פעם בימי זמרי פן חס ושלום יהיה נגרר בתר נשמתו לרוע רק יהיה אח"כ בימי ר"ע וזהו בסודם אל תבא נפשי דייקא והבן.

ובאמת זכות ר"ע שהוא נפש יעקב היה מגין על תלמידים כ"ד אלף לבל ימותו פעם כפעם רק הואיל שהיה ביניהם פירוד ויעקב צוה הקבצו וכו' וא"כ היה מול צוואת יעקב ולכך אף יעקב לא הגין עליהם ולכן השמרו נא מקנאה וראו להתדבק בתלמיד חכם והשמרו מכל דבר רע וביחוד מענין חתנים וכלות.

ואני שואל על שאלת המטרוניתא במדרש (ב"ר פ"ז ח) אפשר יוסף עומד בכל חומו בן י"ז שנים ולא חטא הראה לה ספר בראשית מעשה ראובן ובלהה מעשה יהודה ותמר ואם המקום לא כיסה עליהם איך כיסה על יוסף ויש להבין בממה נפשך האמינה הך מטרוניתא דברי תורה או כפרה בהן אם האמינה מה צורך לרוב הצעת דבריהם התורה העידה על יוסף שלא חטא כדכתיב (בראשית לט, י) ולא שמע אליה לשכב אצלה וכו' ואם כפרה בתורה מה יועיל ראיה מראובן ויהודה כיון שכפרה בתורה ולא האמינה בתורה.

אמנם יובן עם מ"ש בגמ' (סוכה נב) דלעתיד לבא יראה יצה"ר לצדיקים כהר גדול ויבכו איך היו יכולים לכבוש ההר הזה ואף הקב"ה יהיה מתמיה ויש להבין בכיה זו מה טיבה וכי בכו בכיה של חנם דמה דהוה הוה הא באמת כבשוהו ובפרטות התמיהה של הקב"ה יש להבין מה טיבה אבל הדבר כי לפעמים אין כח ביד האדם לכבוש היצר רק בעזר וסיוע מאת ה' אשר לא יעזוב חסידיו וא"כ יש כאן פתחון פה לבלי יתן שכר כי אם לא היה בידו לכבוש רק ממעשה ה' מה שכר יש כאן הלא על זה טבע ה' בחוק הבריאה עצמות הבחירה כדי ליתן שכר ועונש למקיימים ועוברים מצות ה'.

וזהו שהצדיקים יהיו בוכים כי ידמה בעיניהם כהר גדול ואמרו איך היה סיפוק בידינו לכבוש ההר הזה וע"כ ע"י עזר וסעד ה' ואם כן איפוא מה נבוא ביום מחר על שכרנו כיון שלא נעשה דבר מצדינו וה' ליישב לבבם ולנחמם מעצבונם אף הוא עמד כמתמיה וזו ראיה שלא עזר אלוה בצדו כי אילו מה' היה זאת למה יהיה הוא בעצמו מתמיה ומזה יהיה לבב הצדיקים מיושב ומנוחם כי עוצם צדקתם פעל זאת שכרם הרבה מאד וישגה אחריתם.

וזהו ענין דברי מטרוניתא הנ"ל כי האמינה לדברי תורה שיוסף לא חטא באשת אדוניו אמנם היא אמרה אתם מפארים ומהללים ליוסף הצדיק לאיש קדוש וטהור גבורתו ותקפו להלחם ביצרו זהו אי אפשר מפאת הטבע איש בכל חומו לכבוש יצרו ובלי ספק שהיה חפץ לעשות עבירה רק מהשמים עכבוהו ומנעוהו מעון או ע"י דמות דיוקנו של אביו כמאמר חז"ל (סוטה דף לו:) או כהנה ע"י סיבות ומניעות אשר הרבה שלוחים למקום וא"כ אין כאן התפארות ליוסף כי לא לו ההוד והתגברות היצר רק לשמים ממעל וזה יתכן אפי' לנקלה שבנקלים כי ה' כל יכול.

ולזה הביאו ראיה דא"כ חטא יוסף במחשבה הו"ל לתורה להזכיר חטאו במחשבה רק שמא תאמר כי לא נאמר בתורה רק מה שהוא חטא בפועל אבל מה שהוא במחשבה בעלמא התורה כיסהו ולזה הביאו לה ממעשה ראובן ונודע מ"ש במדרש ומפרשים וישכב ראובן וכו' וישמע ישראל כי ביקש לעשות וישמע ישראל ולא יכול לעשות אשר זמם כי בא אביו והפיר מחשבתו וא"כ למה העמידתו התורה וכן יהודה באמת שהיתה תמר כלתו לא היה עון כמ"ש הרמב"ן (בראשית לח, ח) כי אז היה היבום נוהג באב ואדרבא קיום מצות יבום כמ"ש במדרש ומפרשי תורה רק כל העון במחשבה שחשב היותה קדשה בעיניו ועבר על לאו לא תהיה קדש וקדשה וכדומה מהגנות והפקר לבעול אשה מופקרת וא"כ התורה העמידתו ש"מ דאפילו מחשבת עון אין התורה מעלימה וא"כ לדבריך כי יוסף חטא במחשבה אף מחשבה זו היתה התורה כותבה אלא שצדיק שלם בכל לבבו ומחשבתו היה ואף לו התהלה והשבח.

ודברים כאלה אני אומר אתם בחורים ובתולות עומדים בכל חומם מתייחדים יום ולילה בקירוב למאוד אם אתם נמלטים מעבירה והוצאת זרע לבטלה כה אחיה אם אדע שהאמת אתכם שהייתי מנשק עפרות מסילות רגליכם כי קדושים אתם אבל חוששני כי בעו"ה נכזבה תוחלתי כי אין כאן עזר אלהות בפשע הרב הזה ויצה"ר דומה להר גדול ואיך תוכלו לכבוש ההר הזה אוי ווי על שברי ושבר הדור כמה קלקולים וגזירת עשרה הרוגי מלכות ואלפים מישראל נשרפו נשמתם כמה פעמים כבר נהרג משיח בן יוסף והכל בשביל יו"ד טיפות שהוציא יוסף ז"ל והיה לקדושת השם לבל יחטא באשה זרה ר"ל ומה תעשו אתם להתחמם באור אשכם ושאול מתחת תוקד ואין מכבה בנים זרים יולדו לא אמון בם והזו שמחת חתונים וכדומה אשר אב ואם רואים בנים נשחטים שוחטי ילדים וזהו אריכות גלות שלנו בעו"ה כי גם יזקינו היצה"ר כרוך בם ובזרעם אחריהם.

והכל בענין ביטול תורה כי אם ילמדו ידעו מה לעשות ויבינו חומר הדבר ואור תורה יגין ועיקר כי פסקו נותני צדקה מנדבי נדבות לצרך בית המקדש שיהיו לומדים עניים לומדי תורה לשם שמים ואל תמצאו בית מנוס לומר כי הזמנים קשים ועתים הם בצוק הקשה יאמרו נא ישראל אם תהיה כאן פקידה לבנות בית בחירה ומקדש ה' היהיה אחד מכם שלא יפשיט ממש חלוק התחתון ליתן לנדבת בית ה' וידעתי כי הדור כשר יותר יבואו נשים על אנשים יותר מזמן המשכן והדבר ק"ו להעמיד ולכונן בית המקדש מקום ועד חכמים להרביץ תורה בישראל ולהקים תורה מעפרה והלא זה יותר טוב מבנין ביהמ"ק כי אמר הקב"ה לדוד דמים הרבה שפכת אתה לא תבנה הבית הזה (עי דה"א כב ח) ויש להבין מה ענין זה לבנין הבית.

אבל ענין הדבר כי ידוע מ"ש חז"ל (ברכות ו ע"ב סנהדרין טז) כשעלה עמוד השחר נכנסו חכמי ישראל לדוד עמך ישראל צריכין פרנסה אמר פשטו ידיכם בגדוד ויש להבין מה ביקשו מדוד בזה באמרם ישראל צריכין פרנסה אבל כבר מבואר במדרש (ילקוט רות רמז תר"ג) ואני בעניי הכינותי לבית ה' זהב ככרים מאה אלף וכסף אלף אלפים ככרים וכו' וכי יש לעני בישראל אלף אלפים דינרי זהב אלא כשהרג לגולית השליכו עליו בנות ישראל כסף וזהב והוא הפרישן לבנין בהמ"ק וכשהיה רעב בארץ לא פתח אוצרות לכלכל עניים ולכך קצף עליו השם ואמר טובה צדקה מבנין בית המקדש ולכך אתה לא תבנה.

ונראה כי חכמי ישראל הם שבקשו שיתן לעניים מהכסף וזהב ההוא ולכך אמרו לו עמך ישראל צריכין פרנסה ופתח ותן והוא מיאן לתת וצוה להלחם ואם כן הרבה מלחמות רשות שנעשו בשביל פרנסת עניים מה שהיה דוד יכול לתקן בפתחו אוצרות המוכנים לבית ה' וזהו פי' הפסוק דמים הרבה שפכת כי לחמת מלחמות רשות ולא היה צורך כי היה לך לפרנס מן אוצרות ואתה קמצת בשלך בצדקה והעניים היו עטופים ברעב עד עבור ימי מלחמה ובין כך סבלו דוחק ולחץ ולכך אתה לא תבנה הבית כי נבחר לה' צדקה מבנין בית ולכך אמרתי דרך הלצה ואכלתם לחמכם לשובע וכו' ונתתי שלום בארץ (ויקרא כו, ה) כי כאשר לא היה לעם ישראל פרנסה פשטו ידיהם בגדוד וזהו אמרו ואכלתם לחמכם לשובע שלא יחסר לחמכם אם כן אין צורך למלחמה ונתתי שלום בארץ אבל נשמע מזה כי יותר טוב צדקה מבנין בית ה' אף כי צדקה לת"ח ולהקים תורה מעפרה ומכ"ש לחזק ידי ת"ח.

ואני אמרתי סמך למה שכבר נודע מ"ש במדרש (ב"ר פע"ב ו) האומר יהי רצון שתלד אשתי זכר הרי זה תפלת שוא וקאמר במדרש והוא שישבה על משבר ופריך המדרש והא כתיב ואחר ילדה בת ומשני עיקר ברייתה זכר היה ומתפלתה של רחל נעשית נקבה ותמהו המפרשים דמה קושיא מאחר ילדה בת דהא לפני ישיבת משבר לשיטת המדרש מועילה התפלה ואם הקושיא קושיא מה משני עיקר ברייתה זכר היה הא זו עיקר הקושיא וגם יש לדייק למה אמר דמתפלתה של רחל נעשה נקבה ובגמ' (ברכות ס) משמע דלאה דנה בעצמה וכו'.

אמנם הדבר פשוט כאשר כבר בא בדפוס בעבורי והוא אם לאה דנה בעצמה היינו לאחר שכבר היו לה ו' בנים וא"כ חשבה דלא תהא רחל לפחות מולידה ב' בנים כשפחותיו וא"כ ע"כ דהיה לה זבולון והראב"ע (בראשית ל, כא) כתב דזבולון ודינה היו תאומים וא"כ ע"כ לא התפללה לאה רק בלידת זבולון רהוא הבן הששי ואז ישבה על משבר ואיך היה אפשר להפך דינה לנקבה ולכך משני לא כן הוא דמתפלתה של לאה רק מתפלתה של רחל והיא היתה מתפללת תמיד והקב"ה שידע שזבולון במעי לאה הפך דינה לבת.

ויש ליתן טעם למה הי' בזבולון תאומים אבל כי עיקר זבולון שמחזיק תורה כנודע שמח זבולון בצאתך יששכר באהלך (דברים לג, יח) אבל כשיהיה בעל ת"ח נסמך על מתנת קצין ונדיב חייו תלוים מנגד בעו"ה ואין לו בינה כלל בתורה וגם נדיב ילאה לתת כפעם בפעם אבל עיקר החזקת תורה שיש לנגיד ונדיב לעשות הוא להשיא בתו לת"ח ואם כן אך עצמו ובשרו הוא ולא יאכל הת"ח נהמא דכסופא וגם הוא יתן בעין יפה כי הלא זרעו הוא וזהו תכלית החזקת תורה ולכך בזבולון נולדה עמו נקבה תאומים להורות כי נקבה שכרו כי בזה יזכה לשלמות והוא יביאהו לחיי עוה"ב.

ובאמת הכל היה תלוי בהתחלה וכן היה במשכן כמבואר במדרש דלא היה א' מנדב למשכן עד שהתחיל משה ונדב משלו כל הונו ועמדו ישראל ונדבו ולכן תלוי הכל במתחיל אם יתחילו הגדולים ופני הדור לנדב לבית המקדש והחזקת תורה מי לא יצא אחריהם ובזה הבנתי דברי הגמרא (שבת צ"ב) דאמרו אין השכינה שורה אלא וכו' עשיר דכתי' פסל לך מפסולת של לוחות העשיר משה וקשה הא מן תחלת הסנה עד פסולת לוחות שניות היו כמעט ב' שנים ואיך שרתה אז שכינה עליו אלא שבאמת היה לו מקודם רק נדב הכל למשכן לכך ניתן לו עושר אחר מפסולת של לוחות כי למשה עצמו נאמרה נדבת משכן קודם לוחות שניות ותיכף נדב בלבו כל כספו וזהבו.

וזהו הענין ששינו בהעתקת התורה לתלמי אשר בעו"ה היה בעצם היום הזה וכתבו תמורת וירכיבם על החמור נושאי בני אדם ופירש"י שלא יאמרו משה רבכם לא היו לו סוסים (מגילה ט) ויש להבין מה איכפת לן בזה אשר בשביל זה ישנו בתורה אם יאמרו כי עני היה בזאת יתהלל המתהלל שהיה עני ומ"מ בצע כסף לא לקח כדכתיב (במדבר טז, טו) לא חמור אחד מהם נשאתי ואין זו בושה לאדון הנביאים כלל.

אבל הענין למה שאמרו (סוטה יג) חכם לבב יקח מצות שהכל הולכים אחר ביזה ומשה לא הלך רק עסק בעצמות יוסף ויש להבין הלא הליכה זו אחרי ביזה היתה הליכה של מצוה וקיום דברי ה' שאמר דבר נא באזני העם וישאלו וכו' וישראל קבלו שכר במצוה זו אבל טעם הדבר שהלא טענו על ישראל לפני אלכסנדר להשיב השאלה אשר בידם והשיבו תן לנו שכר עבודה (סנהדרין צה) וזה היה הטעם באמת מה' ליתן חלף שכר עבודה ומשה מעולם לא נשתעבד במצרים ולא קבל שכר עבודה ולכך לא הלך לקראת ביזה וא"כ אילו היו כותבים על חמור יטענו מצרים א"כ ע"כ גם משה לקח מביזה שלנו דאל"כ מנין לו במדין היה עני ואין שכינה שורה אלא על עשיר וע"כ דלקח מביזה שלנו ובו לא נשתעבדנו ואם כן גזילה הוא ביד משה רבכם וכדי בזיון וקצף לומר כן על משה ולכך כתבו נושאי בני אדם וי"ל דהיה עשיר ממדין כנודע כי היה שלל רב בידו ממלכותו אשר כבש.

וכן מה ששינו אצל שרה וכתבו במקום בקרבה בקרוביה לכאורה ג"כ תמוה ורש"י נתן טעם דלא יקשה א"כ אף על אברהם היה לו לכעוס ולכך חילק דזה היה בלבו וזה היה פומבי וקשה חדא מה איכפת לן אם יהיו יונים שואלים טעם בתורה והחקר אלוה ימצאו וכהנה יהיו אלף אלפים שאלות וספיקות בתורה וילאה שכל אדם להשיגו ועוד דעדיין קשה וכי בשביל שהיה בלב לא יקפיד ה' הלא הוא חוקר לבב ואפשר לפי מה שכתב הרמב"ן בתורה (בראשית יח, טו) כי צחוק שהוא בקרב איש הוא משמש לשון לעג אבל צחוק הנאמר לאחרים הוא לשון שמחה כדכתיב כל השומע יצחק לי ע"ש ולכך הם חסו על אמנו שרה ראש מחצבתנו שלא ידברו על שרה שצחקה ולעגה בבשורת המלאכים וכתבו בקרוביה ואם כן מה שהוא לאחרים הוא בגדר השמחה אבל זהו דוחק.

ויותר נראה כמ"ש במדרש (שמות כו, ב) היש ה' בקרבנו אם אין אם יודע מה בלבנו נעבדהו ואם לאו לא נעבדהו וצריך להבין מה ענינם דיסתפקו חס וחלילה דור דעה כזה שכבר הגיעו למעלות נבואה בים סוף אבל ספק שלהם היה זה כי ויסע מלאך ה' לפני מחנה ישראל והוא הולך עמם בעמוד ענן והיה ספק אם זה רק מלאך משרי צבאות ה' כמו שחשב הראב"ע בפרשת בשלח או שכינת השם כדכתיב (בראשית יג, כא) וה' הולך לפניהם וכמו שפי' הרמב"ן בתורה פ' בשלח (שם ד"ה וה') ואם הוא מלאך לא יאות לו העבודה ח"ו ואם הוא שכינת כבודו אותו נעבוד וכבר ידוע כי מה"ש אינם מכירים מה בלבו של אדם ולכך זה היה לישראל הספק אם יש ה' בקרבנו הרצון זה המלאך ההולך בקרב מחנה ישראל אם הוא ה' או שלוחו למען דעת אם נעבדהו והיה הסימן אם יודע מה בלב אנשים ובו יובחן המלאך כנ"ל.

והנה כל גויים כל ע"ז שלהם שעובדים לצבאי מעלה ושרים ואומרים שה' חלק להם לעבדם כמ"ש הרמב"ם בהל' מדע (הל' ע"ז פ"א ה"א) מטעות שהיתה בימי אנוש אבל אילו היו העמים מודים כי אין המלאכים בוחנים חקר לבבות לא היו אומרים שלהם העבודה כי עיקר עבודה בלב וכונה רצויה והוא לאל לא יושיע היותם בלתי משיגים ממנו דבר רק הם מכחישים זה ואומרים שיודעים מה שבלב והנה מזה ותצחק שרה בקרבה יש פתחון פה לטעותם כי שרה צחקה בלבה והמלאך ידע ואמר למה זה צחקה שרה וכו' ואם כן מצאו מקום לכפור ולכך שינו וכתבו בקרוביה ואם הדבר יוצא משפה ולחוץ אין עוד תימה אם מלאכים השיגו מה שעשו.

וזה היה טעמם ששינו מבלי ליתן פתחון פה לטועים ובאמת איך ידעו מלאכים מה שבקרבה י"ל או שהשכינה היתה שם כמו שאמרו במדרש ובגמרא (בבא מציעא דף פו:) דהיתה שכינה שם או כמ"ש בכמה פעמים כי גבריאל יודע מה שבלבו של אדם והקב"ה נתן לו זאת הבחינה כי הוא ממונה על חלומות (זוהר ח"א קפג) ואין מראין לאדם אלא מהרהור הלב (ברכות דף נה:) וע"כ צריך לדעת מה הרהר ומה חשב ואצל אותם ג' מלאכים היה גבריאל כנודע (בבא מציעא דף פו:) ודברים אלו אינם האומות מאמינים ולכך שינו כנ"ל ונכון הוא.

וכן מה ששינו אלהים ברא בראשית שלא יאמרו שתי רשויות הן הקשו התוס' (מגילה ט' ד"ה אלוקים ברא) הא כתבו בלשון יונית תחלה ותי' דיונים ידעו שלעולם יש להזכיר הבורא בתחלה ואם כן אילו כתבו בראשית קודם היו אומרים דב' רשויות הן ותיבה ראשונה בורא ואלהים הוי בורא שני עכ"ל ותמהו המפרשים דכי יאמרו תדע מהקושיא הא יהיה נכתב באר היטב בתחלת ברא אלהים שמים וארץ ואיך יוכיחו מכח קושיא דיש להזכיר שם בורא בתחלה דהוי תיבה ראשונה שם של בורא להכחיש העתקתן ועיין מ"ש המפרשים.

אבל באמת דברי התוספות נכונים כי יונים הם חכמי פילוסופים אריסטו וחביריו וכנודע והם אמרו שאין שם לבורא בשום תואר כי הוא נשגב מכל תוארים אבל שם הנאות לו לקרא אותו קדמון היותו עילה וסיבה ראשונה ולפ"ז אילו היו הם כותבים בתחלה ברא אלהים שמים וארץ היו אומרים כי בתחלה היא סבה ראשונה כי כך שמו הנאות לו היותו ראשון וקדמון לכל והוא ברא אלהים סיבה ועלול שניה ובזה היו מוצאים מקום לטעותם אילו פתחו בו בלשון יונית בתחלה או בראשון ברא ה' שמים שהיו אומרים בתחלה הוא שם הנכון לסבה ראשונה וזה כוונת התוס' יונים יודעים שלעולם יש להזכירו ולתארו בשם בתחלה כי זולתו אין לו שם כלל לדעתם ולכך כתבו אלהים ברא בתחלה וליכא למטעי דבתחלה הוא שם דהא אם הוא נברא מן אלהים אינו קדמון ואינו סיבה ראשונה ולא שייך לו שם בתחלה ודברים אלו אמתים ונכונים ולענ"ד כוונו עליהם התוס' ואם לאו מ"מ האמת עד לעצמו שכך הוא.

ועוד עלינו לבאר במה ששינו וכתבו באפם הרגו שור וברצונם עקרו אבוס וטעם רש"י דחוק כי הלא יקראו על כל פנים בתורה שהרגו אנשי שכם ומה נפקא מיניה אם כתב כאן איש או שור אבל תדע כי כבר החלונו לעיל להבין למה חרדו כל כך בהעתקת התורה לתלמי ממה שהיתה התורה כתובה בע' לשון אבל הענין להבין למה יוכבד שהשלימה מנין הע' נולדה במצרים דוקא ובכל יוצאי חלציו של יעקב לא היתה נקבה רק יוכבד ודינה באמת היתה גבר שנתחלף ביוסף כנודע (ברכות ס) אבל דע כי ע' נפש הן נגד שבעים שרים שבמרכבה שהן ע' לשון של ע' אומות ונגדם הן שבעים נפש לבית יעקב ודע כי יש מלאכים דוכרים ויש מלאכים נוקבים עלמות תופפות כנודע ועיין ברית מנוחה שהאריך בזה.

וכל ע' שרים כולם דוכרין חוץ משרו של מצרים שהוא נקבה ולכך כתיב ביה ערות הארץ ומצרים מלא זימה וגם מלא כשפים כי זהו הכל בנוקבא כנודע כי מכשפה לא תחיה דרוב כשפים בנוקבא (זוה"ק בראשית קכ"ו) וזהו שאמרו במדרש (ילק"ש ח"ב רמז תקס"ה) לסוסתי ברכבי פרעה שנדמה לפרעה השר כסוס א' נקבה כי שר שלו היה נקבה כי כך ענין שר שלו שהוא נקבה וקב"ה נלחם בים בשר שלו ולכך ראה כמין סוס נקבה נלחם וזה לסוסתי ברכבי פרעה ונגד שר הלזה היו ביוצאי חלציו של יעקב במנין ע' ג"כ נקבה והיא יוכבד ולכן ממנה יצא משה שנתגדל בבית פרעה שהוא שני לשר כמש"ל כי המלך מרכבה לשר הוא הכניע למצרים ושר שלהם בן יוכבד שהיה מול שר שלהם ולכך לידתה במצרים להכניע שר שלהם לכך כל גזירת פרעה היה על הזכרים והבת תחיון כי שר שלהם מגן בעד נקבות ולכך אמרו ג"כ במכת בכורות שאפי' נקבות נלקו היות השר נקרא בשם בכור נלקה והוא עיקרו נקבה וזהו כוונת הגמרא (ברכות לב) מבלתי יכולת למה יאמרו שתשש כחו כנקבה והיינו כנ"ל שיאמרו כמו ששר מצרים היה חזק ונחלש כחו כן שר ישראל מתחלה היה חזק ולבסוף נחלש וזהו כנקבה כמו שרו של מצרים.

ולכך נתחבטו למאוד למסור התורה למצרים להיות נקבה סטרא דמסאבא למאוד ערות ארץ ואיך ימסרו התורה להם וכשנכנסו ישראל לארץ אז היו מוכנעים המצרים ולא היה להם תקומה כלל ובגוים לא יתחשב אבל אח"כ בעו"ה בחטא שלמה חזר שרם הנוקבא למקומו בלקחו סוסים ולבסוף בת פרעה משם כאשר הארכתי במקום אחר בזה ובטעם ישיבת הרמב"ם והאר"י ז"ל קדושי ישראל במצרים והכתוב הזהיר לא תוסיף לשוב מצרימה ואין כאן מקומו וזהו שדייק רש"י במגילה תלמי מלך מצרים היה כי זהו משרש הצרה שהיה מלך מצרים.

ודע כי כנגד שר יון הוא קהת במנין ע' ולכן זרע קהת תמיד הכניעו למלכי יונים אלכסנדר מוקדון ראש למלכי יונים כשראה לשמעון צדיק כהן גדול זרע קהת כרע והשתחווה לפניו ואמר דמות דיוקנו מנצח לפני (יומא סט) וכן זרע חשמונאים כבשו ליונים וכל זמן משך מלכותם לא היתה להם תקומה.

וכן תדע כי י"ב שבטים כנגד י"ב חדשים ראובן נגד תשרי ולכך ראובן שהתחיל בתשובה כמבואר בגמ' תשרי הוא ירח התשובה ודרשו ה' בהמצאו שמעון כנגד חשוון ואפו עז ועברתו קשה בו החל המבול ולכך נקרא בול ובו אומרים בא"י בז' בו שאלת גשמים גבורת גשמים לוי כסליו ולכך נגמר המשכן מיוחד לעבודת כהנים ולוים בכסליו ובכסליו גברו חשמונאים ועשו חנוכה והדליקו הנרות כי חודש מיוחד לזרע לוי ובטבת יהודה ולכך כאשר חטא יהודה בא נבוכדנאצר לצור על העיר והכתוב צווח מחטאת יהודה שבט יששכר שהוא עץ חיים ולכך ר"ה לאילנות זבולון אדר ולכך שפע ימים ינקו וחלזון עסקו במזל דגים ולהיות כי זבולון היה תאומים כנ"ל לכך אדר כפול וגם באמת היה יוסף עם זבולון ולכך גם יוסף אחיזה שלו בדגים וידגו לרוב ויוסף בניסן ולכך עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים וכו' והוא המכניס ומוציא בנימין באייר ולכך החל שלמה לבנות הבית שהוא בחלקו של בנימין באייר דן בסיון והיותו מאסף לכל המחנות לכך ויחנו מול ההר כאיש אחד לקבל התורה (מכילתא יתרו פי"א) ובסיון נאמר משמים השמעת דין כי הוא דן דינא (פסחים ד) ולולי קבלת תורה היה נפק בערב שבועות טבוח דטבח לכולם (שבת דף קכט:) ולכך הוא נגד דן נפתלי נגד תמוז ולכך שלח משה בתמוז מרגלים אילה שלוחה גד הוא באב ואז גובר המזל על ישראל ונתנו למשיסה בעו"ה כמש"ל כאשר יגבר המזל וגד פירושו מזל כנודע (שבת דף סד:) אשר נגד אלול ולכך אמרה לאה כי אשרוני בנות כי בתולה מזלו.

וכבר נודע כי מזל יון הוא שור ולכך גזרו על ישראל כתבו על קרן שור שאין לכם חלק באלהי ישראל ולכך מפלת יונים התחילה בחשוון כמבואר ביוסף בן גוריון והגמר היה בכסליו כי שמעון ולוי עקרו שור וזה נגד שמעון ולוי ולכך נצחו כהנים כהנ"ל כי הם העוקרים שור.

ולכך מפחד המלך תלמי לא כתבו ברצונם עקרו שור דאם כן יהיה רצונם תמיד למרוד בהם ולעקרם וכתבו באפם ואין אדם נתפס על כעסו (ב"ב טז) וחמת המציק וברצונם עקרו אבוס דהוא חמור דכתיב (ישעי' א, ג) וחמור אבוס בעליו וחמור אין ענין כלל ליונים.

בזאת תבינו ותדעו איך הכל תלוי בישראל ואיך יהיה איש ישראלי מכוין צעדיו ולכל פסיעה ופסיעה ועוקץ יש חשבון וברצונו לעשות רצון ה' מעמיד להררי עוז ובחרון אפו ללכת בתר תוהו והבל יהרסם ולא יבנם ואל יצר לנו תוקף הגלות כי זהו טובתינו כאשר ראיתי כמדומה בס' חן טוב ג"כ מזה בענין ברית בין הבתרים שנאמר (בראשית טו, יב) ויהי השמש לבוא ותרדימה נפלה על אברם והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו ויאמר לאברם ידוע תדע כי גר יהיה זרעך וכו' ואח"כ יצאו ברכוש גדול ויהי השמש באה וכו' והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה ויש להבין המשך הפסוק וענינו.

והוא כי מבואר במדרש (שמו"ר פנ"א ז) דקב"ה נתן לאברהם הברירה לבניו עבור פשעם אם לירש גיהנום או להיות בגלות והיה אברהם מסתפק איזה מהן לבחור ויעץ לו הקב"ה לבחור בגלות ויש להבין איך עלה ספק בלב אברהם שיבחר בשלות עוה"ז ולהנחיל לבניו גיהנום ח"ו הלא טוב רגע א' בעוה"ב מכל חיי עוה"ז וכן להיפך ווי ווי אם ידעו אנשים מעונש המר בגיהנום היו מונחים על פניהם וצועקים ולא היו עוסקים כלל בחיי עולם הזה כי הלא אלפים פרסאות נחלי אש שנשמת אדם נטבעת בהן ואינה מאירה כמו אש שלנו רק בחושך גדול ועצום כמו חושך מצרים ר"ל ויתר עונשים אלפים רבבות משחיתים מחבלים ככל מיני חיות רעות שבעולם ונחשים שרפים זה מושך וזה נושך מבלי מושך חסד כי הכל מאלהי משפט במשפט ובדין ובגבול ומדה אוי כי אנחנו יושבים פה ואש מתלקחת אלינו ויש בידינו להציל ולכבות אש ואנו עצלים מבלי מכבה וזה גלויות שאנו סובלים הם לנו לתרופה ולמזור להנצל ממדורות אש אם מרגישים אנחנו בגלות ונוהגים עצמנו כגולים דווים וסחופים והורד עדינו מעלינו מבלי לילך בדרכי זרים ולבלי לשמוח בשמחה של מה בכך ומבלי להרים ראש בשרירות וכדומה כאילו מלכנו בציון והבית יושב על מכונו אז ודאי גלות מכפרת לרוב ומקילה מעלינו חמת ה' ואם כן איך עלה ספק בלב אברהם בזה.

אבל אברהם פחד לנפשו כאשרילכו ישראל בגולה עול הגלות וחמת המציק בשמדות בעו"ה יגבר עליהם וגם יתערבו בגוים וילמדו ממעשיהם ואם כן יפרו ברית וחוק ויפרקו עול ח"ו ואם כן יהיו קרחים מכאן וקרחים מכאן ח"ו טוב להנחילם עוה"ז כי בלא"ה לא ימלטו ח"ו מגיהנום אבל ה' ידע כי ישראל קדושים ויסבלו עול גלות המר ולא יתנו בכל זה תיפלה לאלהים וילכו בתורתו ולכך יעץ לו כי יבחר בגלות והנה הרכוש הגדול שהבטיח הקב"ה שיהיה להם בצאתם מהגולה אין הכונה על הון וכסף חומרי כי במה נחשב זה לאדון הכל כי אם הכונה שיסגלו במצות ומעשים טובים שיסגלו לרוב בהרבות גרים וכדומה כמ"ש האר"י על וינצלו את מצרים וכו' שלקטו כל נצוצות קדושות שהיו במצרים לעצמם ולא נשאר בו דבר רק קיא צואה.

וזהו המשך של הפסוק כי בעוד אנו יושבים שלוים שהוא נדמה לזריחת השמש שהגיעה לבוא והנה תרדמה נופלת על אברם כי לא ידע איזה יבחר גלות שהיא שקיעת השמש או גיהנום ונטבע בעומק המחשבה שהיא תרדמה ואימה חשכה גדולה נופלת עליו כי פחד אם יבחר גלות אולי ח"ו יעברו עי"כ רצון השם ויהיו קרחים משני צדדים וה' ראה צרתו והבטיח לו כי גר יהיה זרעך וכו' אבל יצאו ברכוש גדול כי יסגלו תורה ומצות למאוד כהנ"ל כשמוע אברהם כן הסכים תיכף לגלות ולכך כתיב והנה השמש באה ואמר הכתוב שתועלת בביאת השמש שהיא קבלת הגלות והנה תנור עשן ולפיד אש שהוא הגיהנום עבר בין הגזרים וחלף ועבר ולא יהיה בחלק ישראל.

ולכן אחינו קבלו הגלות בתום לבב והוחילו לה' כי עוד ישוש לטוב אתנו אבל העיקר בקביעות וחיזוק התורה וכמדומה לי אתם כעין בצלאל שבנה משכן קודם לארון וכן אתה בונים בית הכנסת מהודר ומנדבים מנורות ונרות וארון ה' שהוא ת"ח מחשכי ואזלי עד שהוא באחורים בעו"ה לא כן עשה בצלאל שעשה שניהם כמו שיש להבין במה שנאמר לבצלאל בצל אל היית (ברכות נה) מה פתרונו.

אבל דע כי יש לכאורה קושיא במה שאמר בצלאל כלים שאני עושה היכן אכניסם דתינח אם כדבריו כן עשה שתיכף במעשה משכן הקימו והכניס הארון לתוכו אבל הלא לא היה כן כי כל המשכן ארון וכליו נגמרו בכסליו ולא הוקם המשכן עד ר"ח ניסן שלאחריו בין כך ובין כך ע"כ היה עומד הכל באהלו של משה וא"כ הלא אין מקום לשאלת בצלאל כלים שאני עושה להיכן אכניסם אבל צ"ל דבצלאל שאל מסדר עולם שבונים הבית ואחר כך כלים כלים שאני עושה היכן אכניסם אף כאן במשכן כיון שה' בחר לו לדירה יש לעשותו כסדר עולם אף שאינו כן פה וכו' כנ"ל.

אך יש מקום לומר אדרבה זיל לאידך גיסא דאין לעשותו כסדר העולם הבונים דירה לעצמם להוציא מלב טועים שלא יאמרו לדירה הוא צריך וכהנה היו הרבה דברים שלא יאמרו לאכילה ולאורה ח"ו צריך אמנם מבואר במדרש (ב"ר פ"ח ז) כשכתב משה נעשה אדם וכו' אמר משה רבש"ע מפני מה אתה נותן פתחון פה למינים א"ל הקב"ה כתוב וכל הרוצה לטעות יבא ויטעה ולכך משה אזיל לשיטתו מבלי ליתן פתחון פה לטועים ולכך שינה הסדר של עולם הבונים דירה למו אבל בצלאל תפס דעת השם כי יש לעשות כסדר הדירה כדכתיב ועשו לי מקדש ומפרשינן לקבוע דירה בתחתונים ואי שהם יטעו כל הרוצה לטעות יבא ויטעה ולכך אמר לו משה בצל אל היית דתפס דעת ה'.

ועוד פירשתי והוא אמת נכון לענ"ד דכתיב (שמות כה, מ) אשר אתה מראה בהר כי הראה הקב"ה למשה בהר בתבנית אש משכן וכליו (במ"ר יב י) ואין ספק שהראהו בפעם א' המשכן וכליו והנה משה היה עומד מול השכינה והשכינה הראהו מצדו משכן ואחר כך משוך ממנו קרוב לצד משה הארון וכלים אופן שלצד משה היה קרוב הארון ורחוק הימנו המשכן ולהיפך לצד השכינה היה משכן קרוב והארון רחוק ומשה שפט מה שהוא קרוב לו ראוי לעשותו תחלה ואחר כך הרחוק כי קרוב קודם וכן באמת בלי ספק הואיל ונראים הכל כאחד מה שהוא קרוב לו משפט קדימה.

אבל טעה כי הוא נתן משפט קדימה מה שקרוב לצדו אבל צריך להיות קודם מה שבצד שכינה קרוב ואצל צד שכינה היה משכן קרוב ולו הקדימה ולכך בצלאל שהעמידו על האמת אמר בצל אל היית נשמתך היתה בצד שכינה למולי ויפה דברת כי מצד השכינה המשכן קרוב ולו הקדימה ואם כי דבר זה אמת יש לו טעם כי כל הטעם שמשכן קודם לארון הוא שתמיד קליפה קודם לפרי ובכולם החיצונים קודמים לפנימים והטעם להגן לבל יתערב בו זר ולכך כל שקדושתו יותר הוא נעשה לבסוף כדי שיהיו שומרים ומגינים מוקדמים ולכך קליפה נקרא בגמרא דברכות (דף לו:) שומר לפרי כי הוא שומר.

אמנם מבואר בזוהר כי זהו בזמן הזה שיש מגור ופחד לבל יאחזו החיצונים אבל לעתיד לבא שלא יהיה רוח טומאה בארץ יהיה הפרי קודם לקליפה ולכך כתב (תהלים נא, כ) היטיבה ברצונך את ציון אז תבנה חומות ירושלים כי לעתיד לבא יהיה ציון נבנה קודם חומת ירושלים כי יקדים הפרי לקליפה וזהו היה טעות משה כי משה חשב כבר הגיע עת התיקון כי באמת אילו לא חטאו ישראל והיה משה בא לארץ כבר היה בימיו התיקון וכמ"ש זקני בספר מגלה עמוקות ואם כן ביקש לעשות הפנימים קודם חיצונים כמו לעתיד לבא ציון קודם חומת ירושלים ולכך ביקש לעשות ארון קודם למשכן אבל בצלאל השיג שמשה ימות ולא יהיה עולם התיקון אז בעונות ולכך הקדים השומר לפרי ועשה ראשון משכן ואח"כ כלים כאמרו כלים שאני עושה להיכן אכניסם הרצון להגן עליהם שלא יקרב זר אליהם ויאחזו בהם חיצונים ח"ו ואמר משה כי היטיב אשר עשה כי בצל אלהים היית וידעת כי אין עדיין זמן התיקון ובעו"ה עוד שטנא נצח לקבלה.

ובזו הענין אפשר לפרש פסוקי תהלים לדוד המלך ע"ה באמרו (תהילים קלב, ד) אם אתן שנת לעיני וכו' עד אמצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב והיינו כדעת משה לעשות תחלה ארון שהוא מקום ה' ששם בין שדי ילין ואח"כ המשכן משכנות לאביר יעקב אמנם אמר כי ראיתי אני טועה הנה שמענוה באפרתה ר"ל בצלאל שהיה מזרע אפרת כנודע מזרע יהודה הנקראים אפרתים כדכתיב (שמו"א יז יב) וגם בנה של מרים הנקראת אפרת (סוטה דף יא:) וגם מצאנוהו כן בטבע בשדה יער שתמיד השומר קודם לפרי למחסה ולמגן וא"כ כן ראוי להיות במקדש ה' ולכך החרשתי ונבואה למשכנותיו ואח"כ נשתחוה להדום רגליו שהוא ארון ששם הדום רגלי ה' ששורה עליו והיינו עשה כבצלאל כי הנכון אתו כי הטבע מסכים עמו.

ולכן כל עניני בית הכנסת ובית המדרש הכל שומרים לפרי תורת ה' כי הוא עיקר פרי עץ חיים וטועמיה חיים זכו וא"כ איפוא למה תמנעו מלבנות ארון ה' שהוא הקמת לומדי תורה לשמה והרי ג' רגלים בידכם תורה ועבודה כנודע כל המארח ת"ח כאלו הקריב תמידין (ברכות יוד ע"ב) ומכ"ש המפרנסו ומזמין לו כל צרכיו צורכי גבוה וגמילות חסדים פשיטא והרי שלשה רגלים שעליהם עולם עומד ותהיה לנו עמידה וקיום בזה ובא לציון גואל אמן כן יהי רצון