הקוראן המבורך סורה 12 (תרגום דאר אלסלאם)
הקוראן המבורך
פרקים: הקדמה - 1 - 2 - 3 - 4 - 5 - 6 - 7 - 8 - 9 - 10 - 11 - 12 - 13 - 14 - 15 - 16 - 17 - 18 - 19 - 20 - 21 - 22 - 23 - 24 - 25 - 26 - 27 - 28 - 29 - 30 - 31 - 32 - 33 - 34 - 35 - 36 - 37 - 38 - 39 - 40 - 41 - 42 - 43 - 44 - 45 - 46 - 47 - 48 - 49 - 50 - 51 - 52 - 53 - 54 - 55 - 56 - 57 - 58 - 59 - 60 - 61 - 62 - 63 - 64 - 65 - 66 - 67 - 68 - 69 - 70 - 71 - 72 - 73 - 74 - 75 - 76 - 77 - 78 - 79 - 80 - 81 - 82 - 83 - 84 - 85 - 86 - 87 - 88 - 89 - 90 - 91 - 92 - 93 - 94 - 95 - 96 - 97 - 98 - 99 - 100 - 101 - 102 - 103 - 104 - 105 - 106 - 107 - 108 - 109 - 110 - 111 - 112 - 113 - 114
סורה 12: יוסוף (יוסף)
[עריכה]בשם אללה הרחמן הרחום
1 אליף.לאם.רא, אלה הם אותותיו(משפטיו) של הספר הברור(הקוראן).
2 אנו הורדנו אותו קוראן ערבי למען תוכלו להבין אותו.
3 אנו נספר לך את הדברים הטובים ביותר על-ידי מה שגילינו לך מהקוראן הזה, אפילו שלפני זה (לפני הקוראן) היית מאלה אשר אינם יודעים.
4 כאשר יוסף אמר לאביו: “הוי, אבא! אני ראיתי (בחלום) אחד-עשר כוכבים ואת השמש והירח, ראיתי אותם לי סוגדים”
5 אמר: “הוי, בני! אל תספר את אשר חלמת לאחיך כדי שלא יתכננו מזימות עדך. כי השטן הוא אויב גלוי לאנשים.
6 וכך בוחר בך ריבונך ומלמדך לפרש את החלומות שאחרים יראו, וישלים את חסדו עליך ועל משפחת יעקוב, כפי שהשלים את חסדו על אבותיך, אברהם ויצחק לפניך. ואכן ריבונך יודע הכול וחכם מכול.”
7 בסיפור של יוסף ואחיו יש אות (ולקח) לשואלים.
8 וכאשר אמרו: “יוסף ואחיו(בנימין) אהובים על אבינו יותר מאתנו, למרות שאנו הרבים והחזקים. זה ברור שאבינו טועה לחלוטין!
9 (לכן, הבה) נהרוג את יוסף או שנשליך אותו לארץ רחוקה, ואז אהבת אביכם תופנה רק אליכם ונהיה אנשים מצליחים יותר בלעדיו”.
10 אמר אחד מהם: “אל תהרגו את יוסף, והשליכו אותו למעמקי בור, ייתכן שאחת השיירות תמצא אותו, אם בכל זאת רוצים לעשות.
11 אמרת ״הוי, אבינו! מדוע אינך בוטח בנו על (חיי) יוסף? שהרי לסוכתו אנו דואגים.
12 שלח אותו עמנו מחר, הוא ישחק וישמח ואנו נשמור עליו”.
13 אמר (יעקוב): "אני אדאג מאוד אם תיקחו אותו עמכם, ואני מפחד שהזאב יטרוף אותו כשאתם לא תשימו אליו לב”.
14 אמרו: “אם יאכל אותו הזאב בעוד אנו רבים וחזקים, יהיה זה כישלון גדול עבורנו”.
15 וכאשר לקחו אותו, ולאחר שתכננו להשליכו לתוך הבור, אמרנו לו: “עוד תזכיר להם את המעשה הזה בלי שהם ירגישו”.
16 וחזרו אל אביהם בערב בוכים,
17 אמרו: "הוי, אבינו! אנו הלכנו להתחרות בינינו והשארנו את יוסף ליד כלינו, ואז אכל אותו הזאב, אך אתה לא תאמין לנו למרות שאנחנו אומרים את הצדק ״.
18 והביאו את הבגדים של יוסף ועליהם דם מזויף. אמר (יעקוב): “הנפש שלכם הדיחה אתכם לעשות משהו מרושע! אך עליי להיות סבלן, ואללה יעזור לי על אשר תיארתם לי”.
19 והגיעה שיירה, ושלחו אחד מהם לשאוב מים. וכאשר הוא הוריד את הדלי שלו הוא קרא: “איזו בשורה! מצאתי נער בבור!” והם הסתירו אותו בתוך הסחורה שלהם, אך אללה ידע היטב מה הם עושים.
20 ומכרו אותו בעבור סכום זעום, בעבור מטבעות ספורים, וכה מעט הם העריכו אותו.
21 האיש ממצרים אשר קנה אותו אמר לאשתו: “התייחסי אליו בכבוד, כי אולי הוא יועיל לנו או שנאמץ אותו כבננו”. וכך ביססנו את יוסף בארץ, כדי ללמד אותו לפרש אירועים. לאללה יש שלטון על הכול, ואולם רוב האנשים אינם יודעים זאת.
22 וכאשר גדל (יוסף) ונהיה חזק הענקנו לו חכמה ודעת. אכן, כך נגמול למיטיבים
23 זאת (אשת השר הראשי של פרעה) אשר היה בביתה ניסתה לפתות אותו, ונעלה את הדלתות, ואמרה: “בוא אלי”. הוא אמר: “ישמור אותי אללה! אדוניי התייחס אליי בצורה מכובדת, וכי לעולם לא יצליחו המקפחים ״.
24 והיא חשקה בו, ואולי היה חושב להתמסר אליה אלמלא ראה את אות ריבונו. עשינו זאת כדי להרחיק את הרעה ואת התועבה ממנו. כי היה מעבדינו הנאמנים.
25 והוא רץ לקראת הדלת לברוח, אבל היא רצה אחריו לתפוס אותו, ואז היא קרעה את חולצתו מאחור. שניהם מצאו את בעלה מחכה ליד הדלת. אמרה: “מה דינו של מי שרצה לעשות מעשה תועבה עם אשתך, אם לא מאסר או עינוי כואב?”.
26 אמר: “היא ניסתה לפתות אותי”, ועד מבני ביתה העיד: “אם חולצתו קרועה בחלקה הקדמי, הרי היא צודקת והוא מהמשקרים
27 אך אם חולצתו קרועה בחלקה האחורי, הרי היא משקרת והוא מהצודקים”.
28 וכאשר ראה (בעלה) כי חולצתו קרועה מאחור, אמר: ״ זה מהמזימות שלכן, ואכן המזימות שלכן נוראיות.
29 יוסף, אל תשים לב לזה, ואת, בקשי סליחה על חטאייך, מפני שאכן היית מהחוטאים”.
30 ואמרו נשים בעיר: “אשת השר הראשי(של פרעה) חשקה במשרת שלה ורצתה לפתות אותו, אנו רואות שהיא בטעות ותעייה ברורה”
31 וכאשר היא שמעה על דברי הרכילות שלהן, היא הזמינה אותן, והכינה להן מקום ישיבה נוח, ונתנה סכין ביד כל אחת, ואמרה: “צא אליהן”.
וכאשר הנשים ראו את יוסף נדהמו מיופי מראהו עד כי חתכו את ידיהן, ואמרו: “ישמרנו אללה! אין זה בן־אדם. אין זה אלא מלאך אציל”.
32 אמרה: “הנה הוא זה אשר גיניתן אותי בגללו. אמנם רציתי לפתות אותו, אך הוא כבש את יצרו. ובכן, אם הוא לא יעשה מה שאני דורשת ממנו, הוא בטוח ייכלא ויושפל”.
33 אמר: “ריבוני! המאסר טוב לי ממה שהן מזמינות אותי לעשות, ואם לא תרחיק ממני את מזימותיהן, אכנע ואהיה בין הנבערים!”.
34 ונענה לו ריבונו, והרחיק ממנו את מזימתן, כי הוא השומע והיודע הכול.
35 ואז, למרות שהם ראו את הסימנים (שהוא חף מפשע), הם החליטו לכלוא אותו לזמן־מה.
36 ונכנסו אתו אל בית-הסוהר שני בחורים צעירים. אמר אחד מהם: “אני ראיתי(בחלומי) שאני סוחט ענבים לעשות יין”, והאחר אמר: ״ אני ראיתי (בחלום) שאני נושא לחם על ראשי ועוף אוכל ממנו ״. (שניהם אמרו): " הודע לנו את פירוש החלום, אנו רואים שאתה מהמיטיבים”.
37 אמר: “כל מזון שנקבע מהאל כחלקכם, באפשרותי להסביר לשניכם את מהותו לפני הגיעו אליכם. זה הוא מה שלימדני ריבוני, כי אני נטשתי את הדת של אנשים אשר אינם מאמינים באללה, והם בעולם הבא אכן כופרים
38 והאמנתי בדת אבותיי, אברהם, יצחק, ויעקוב, ואסור היה לנו לשתף עם אללה אף אליל. זה החסד של אללה עלינו ועל כל האנשים, ואולם רוב האנשים לא יכירו טובה.
39 הוי, חבריי! בכלא, האם עבודת אלילים מפוזרים טובה יותר מעבודת אללה, האחד והכול יכול?
40 מה שאתם עובדים מלבדו אינם אלא שמות שאתם ואביכם קראתם להם בלי כל רשות מאללה. השלטון בידי אללה לבדו, והוא ציווה שלא תעבדו זולתו, זו הדת המדויקת, אך רוב האנשים אינם יודעים.
41 הוי חבריי בכלא, אכן, אחד משניכם עתיד להגיש יין לאדונו, והשני ייצלב והציפורים יאכלו מראשו. כבר נחרץ הדבר אשר שאלתם עליו”.
42 אז אמר לאחד שחשב שהוא יינצל: “הזכר אותי בפני אדונך”. אך השטן גרם לו לשכוח להזכיר אותו בפני אדונו, והוא (יוסף) נשאר בבית-הסוהר למשך כמה שנים.
43 ואמר המלך: “(בחלום) ראיתי שבע פרות שמנות, והנה שבע פרות רזות אוכלות אותן, ושבע שיבולים ירוקות ושבע שיבולים יבשות. הוי, אנשים נכבדים! תנו דעתכם על אשר ראיתי, אם אתם יכולים לפרש חלומות”
44 הם אמרו: “אלה חלומות מבלבלים, ואין אנו יודעים לפרש חלומות כאלה”
45. והאחד מהשניים אשר ניצל, נזכר (ביוסף) אחרי זמן מה, ואמר: “אני אודיע לכם את פשרו, תנו לי ללכת (אל יוסף)”.
46 (אמר לו): “הוי, יוסף הצדיק! מה דעתך על שבע פרות שמנות הנאכלות משבע (פרות) רזות, ושבע שבולים ירוקות לצד שבע שיבולים יבשות. אמור לי כדי שאוכל לחזור לאנשים כדי שידעו”.
47 אמר: “שבע שנים אתם זורעים כרגיל, אך את מה שתקצרו תאחסנו, מלבד כמות קטנה אשר ממנה תאכלו.
48 אחריהן יבואו שבע שנים קשות שתאכלנה (שתצרכו במהלכן) את כל מה שחסכתם פרס לכמות קטנה אשר אותה תשמרו,
49 אז תבוא שנה שבה יירד גשם, ובה יהיה שפע בפרי”.
50 ואמר המלך: “הביאו אותו אליי!”. כאשר בא השליח אל יוסף, אמר יוסף: “חזור אל אדונך ושאל אותו על הנשים אשר חתכו את ידיהן. אכן, ריבוני יודע את מזימותיהן”.
51 אמר: ״ מה הייתה כוונתכן ברכילותכן על יוסף?”, אמרו: “חלילה לנו מאללה! אין אנו יודעות עליו כל רע”. אז אמרה אשת השר הראשי(של פרעה): “עתה ייצא הצדק לאור, אני ניסיתי לפתות אותו, והוא אכן מהצדיקים,
52 ״ כדי שיידע כי לא בגדתי בו בסתר, וכי אללה לא ידריך את תחבולת הבוגדים”
53 ואינני מזכה את עצמי, כי היצר של האדם מדיח אותו לעשות את הרע, פרס לאשר עליו ירחם ריבוני. כי ריבוני הוא הסלחן והרחום.
54 ואמר המלך: “הביאו אותו אליי ואקח אותו לעצמי ״. וכאשר הוא בא, המלך אמר לו: “הנך מהיום תשכון אתנו, ואמין בשבילנו”.
55 אז אמר: ״ מנה אותי אחראי למאגרי הארץ, כי אני שומר מסור ובעל ידע רב”
56 וכך ביססנו את מעמדו של יוסף בארץ, להתהלך בתוכה בכל מקום אשר ירצה, וכך נעניק רחמינו לאשר נרצה ולא נגרע משכרם של המיטיבים,
57 ואולם גמול העולם הבא טוב יותר לאלה אשר האמינו והיו יראים (מאללה).
58 והאחים של יוסף הגיעו והציגו את עצמם לפניו, הוא הכיר אותם, אך הם לא הכירו אותו.
59 אולם לאחר שסיפק להם את צורכיהם, אמר: “הביאו אליי את אחיכם מצד אביכם. הלא תראו כי אני מעניק את המידה במלואה, וכי אני המועדף שבמארחים,
60 ואם לא תביאו אותו אליי, לא תהיה לכם עוד תבואה מאתי ולא תוכלו להגיע אלי יותר”.
61 הם אמרו: “ננסה לשכנע את אביו לשלוח אותו אתנו, ואכן נעשה כמיטב יכולתנו!”
62 ואמר (יוסף) למשרתיו: “שימו את כספם באמתחותיהם למען ימצאוהו בשובם למשפחותיהם, אולי יחזרו”.
63 וכשחזרו אל אביהם הם אמרו: “הוי, אבינו! נמנע המזון מאתנו, על כן לח עמנו את אחינו למען נביא סחורה. ואנו עליו שומרים”.
64 אמר (יעקוב): “האוכל להאמין לכם שתשמרו עליו כשם שהאמנתי לכם שתשמרו על אחיו לפני זה? אללה הוא הטוב שבשומרים והוא הרחום שברחומים”.
65 וכאשר פתחו את אמתחותיהם, והנה מצאו שכספם הוחזר אליהם. והם אמרו: “הוי, אבינו! מה עוד נבקש! הנה כספנו הוחזר אלינו, ונוכל לפרנס את משפחותינו, ונשמור על אחינו, ונקבל משא טוב יותר, מה שהבאנו כעת זה רק מעט.”
66 אמר: “אני לא אשלח אותו אתכם אלא לאחר שתתחייבו בשבועה לפני אללה שתחזירו אותו אליי, אלא אם כן לא תוכלו להגן אפילו על עצמכם”. וכאשר נשבעו לו, אמר: “אללה מפקח על אשר הסכמנו”.
67 ואמר: “הוי, בניי! אל תכנסו משער אחד אלא משערים שונים, אינני יכול לעזור לכם בכלל בפני (גורל) אללה. כי ההחלטה בידו, ועליו אסמוך, ועליו יישענו הנסמכים”.
68 וכאשר נכנסו כפי שאמר להם אביהם, ואכן לא הייתה להם שום יכולת בפני (גורל) אללה. זו הייתה רק משאלה בלב של יעקוב אשר הוא הביע. הוא היה בעל ידע אשר הענקנו לו, אבל רוב האנשים אינם יודעים.
69 כאשר (האחים) נכנסו אל יוסף, הוא קיבץ אליו את אחיו(בנימין), אמר לו: “אכן, אני אחיך, אך אל תצטער על אשר הם היו עושים”.
70 ולאחר שסיפק את צורכיהם במזון, הוא הניח את כוס המשקל באמתחת אחיו. אז כרוז קרא: “אתם אנשי השיירה! גנבים אתם!”.
71 אמרו ופנו אליהם: “ומה אבד לכם?”,
72 אמרו: “אבד לנו הגביע של המלך, ומי שיחזיר אותו יקבל משא של גמל נוסף, וזה באחריותי ״.
73 אמרו (האחים): “אנו נשבעים באללה! ואתם כבר יודעים כי לא באנו להשחית בארץ וכי אין אנו גנבים”.
74 אז אמרו(אנשיו של יוסף): “ומה הוא עונשו של הגנב, אם אתם משקרים?”.
75 אמרו (האחים): “העונש המגיע לזה שבאמתחתו תימצא הגניבה, זה שהוא יהיה לעבד, כך אנו מענישים את המקפחים”.
76 אז הוא התחיל (לחפש) באמתחות של אחיו לפני שחיפש (באמתחת) של אחיו, ולבסוף הוציא אותו (הגביע) מאמתחתו של אחיו(בנימין), אכן הדרכנו את יוסף אל התחבולה הזאת, משום שלא היה ביכולתו לפי דין המלך לקחת את אחיו בלי סיבה, אלא אם ירצה אללה. אנחנו מעלים בדרגות את אשר נרצה, ומעל כל איש דעת מצוי מי שהוא בעל דעת בקי ממנו.
77 ואז אמרו האחים: “אם הוא גנב אז בסח גם אחיו (יוסף) גנב לפניו!”. יוסף(שמע אותם, אך) שמר זאת בליבו ולא העיר להם על כך, ואמר: (בליבו), “המעמד שלכם הוא הרבה יותר גרוע ממה שאתם אומרים ואללה יודע יותר ממה אשר אתם מתארים”.
78 אז אמרו (האחים): ״ כבוד השליט! יש לו אב זקן וישיש, על כן קח לך אחד מאתנו במקומו, רואים אנו כי אתה איש רב חסד”
79 אמר: “ישמרנו אללה! לא ניקח אלא את זה אשר אצלו מצאנו את חפצנו, אחרת אנו נהיה מקפחים ״.
80 לאחר שהם איבדו תקווה מזה, הם התייעצו ביניהם. אמר האח הגדול שבהם: “אתם יודעים כי אביכם קיבל מכם התחייבות בשמו של אללה, וכבר קודם לא קיימתם את הבטחתכם כלפי יוסף. לכן אני לא אעזוב את הארץ הזאת עד שירשה לי אבי, או עד אשר יצווה אותי אללה, כי הוא הטוב שבשופטים.
81 שובו אל אביכם והגידו לו, הוי אבינו! בנך אכן גנב, ורק על אשר ידענו נעיד ואין אנו יודעים את הנסתר,
82 ושאל את אנשי העיר אשר היינו בה ואת אנשי השיירה אשר באנו בה. אנו אכן אומרים את הצדק!”
83 אמר: “לבכם השיאכם לעולל דבר-מה. עלי להתאזר בסבלנות, ויתכן שאללה יחזיר את כולם אליי, כי הוא היודע והחכם”.
84 ואז התרחק מהם (והרהר): “יגוני גדול ביותר על אובדנו של יוסף”. העיניים שלו חשכו מרוב עצב, והוא כולו התמלא בצער ויגון.
85 אמרו: “באללה! האם לא תפסיק להזכיר את יוסף עד שייגמר לך הכוח או תמות?”
86 אמר להם: “אני רק מתלונן על צערי ויגוני לאללה, אללה גרם לי לדעת דברים שאינכם יודעים”.
87 “הוי, בניי! לכו ובקשו לגלות ידיעות על יוסף ועל אחיו, ואל התייאשו מן הרחמנות של אללה, כי רק אנשים כופרים מתייאשים מהרחמנות של אללה”.
88 וכאשר נכנסו אליו (אל יוסף) אמרו: “הוי כבוד השליט! מצוקה פגעה בנו ובבני ביתנו, והבאנו מעט כסף, תן לנו בבקשה מידת מזון מלאה או עשה צדקה עמנו, כי אללה גומל לנותני צדקה”.
89 (יוסף) אמו להם: “האם אתם זוכרים את מה שעשיתם ליוסף ולאחיו בהיותכם נבערים?”
90 הם אמרו: “האם אתה בצדק יוסף!”, אז הוא אמו להם: “אכן, אני יוסף וזה אחי, אללה העניק לנו חסד הצדק הוא שאללה לא יגווע מהגמול של המכזיבים”.
91 הם אמרו: “באללה! אכן אללה רומם אותו מעלינו, ואנו אכן היינו חוטאים”.
92 אמו: “היום אין אשמה עליכם, ואללה יסלח לכם, כי הוא הרחום ברחומים.
93 קחו את חולצתי זו והניחוה על פני אבי וכן יאירו עיניו, אחו כן הביאו את כל בני ביתכם”.
94 כאשר יצאה השיירה, אמו אביהם: “אולי תחשבו שאני מדמיין, אן בוודאות הרחתי את הריח של יוסף..”.
95 אמרו: “באללה! עדיין אכן אתה שקוע בטעותך הקודמת”.
96 כאשר הגיעה הבשורה הטובה והניחו את החולצה של יוסף על פניו(של יעקוב), הוא שב לראות, ואז אמר: “הלא אמרתי לכם, כי אני יודע מאללה את אשר אינכם יודעים?!”
97 הם אמרו: ״ הוי, אבינו! בקש למעננו סליחה מאללה על חטאינו, כי אכן היינו חוטאים”.
98 אמו: “אבקש מריבוני לסלוח לכם, כי הוא הסולח והרחום”.
99 וכאשר הם נכנסו אל יוסף, הוא קיבץ אליו את הוויו ואמו להם: “היו ברוכים במצרים, אם ירצה אללה”.
100 ואז הוא העלה את הוריו על כיסא הכבוד וכולם סגדו לו. ואמר “אבא! הנה פשר חלומי, ריבוני הגשים אותו, הוא עשה אתי חסד כאשר הוא שחרר אותי מבית הסוהר, והביאו אתכם אליי מן המדבר, לאחר שהשטן גרם פירוד ביני לבין אחיי, כי ריבוני המיטיב והעושה חסד למי שהוא רוצה, והוא היודע והחכם.
101 ריבוני! אתה הענקת לי מלכות ולימדתני את פשר החלומות. אתה בורא השמים והארץ, והאדון שלי בעולם- הזה ובעולם-הבא. הבא עליי את המוות בעודי מוסלם (מתמסר), וצרפני אל הישרים”.
102 זהו אחד מן המקרים הנסתרותם אשר אנו מגלים לך (מוחמד), שהרי לא היית איתם כאשר הם החליטו לעשות את מה שעשו וכשהם תכננו את המזימה.