הקוראן המבורך סורה 7 (תרגום דאר אלסלאם)

הקוראן המבורך
פרקים: הקדמה - 1 - 2 - 3 - 4 - 5 - 6 - 7 - 8 - 9 - 10 - 11 - 12 - 13 - 14 - 15 - 16 - 17 - 18 - 19 - 20 - 21 - 22 - 23 - 24 - 25 - 26 - 27 - 28 - 29 - 30 - 31 - 32 - 33 - 34 - 35 - 36 - 37 - 38 - 39 - 40 - 41 - 42 - 43 - 44 - 45 - 46 - 47 - 48 - 49 - 50 - 51 - 52 - 53 - 54 - 55 - 56 - 57 - 58 - 59 - 60 - 61 - 62 - 63 - 64 - 65 - 66 - 67 - 68 - 69 - 70 - 71 - 72 - 73 - 74 - 75 - 76 - 77 - 78 - 79 - 80 - 81 - 82 - 83 - 84 - 85 - 86 - 87 - 88 - 89 - 90 - 91 - 92 - 93 - 94 - 95 - 96 - 97 - 98 - 99 - 100 - 101 - 102 - 103 - 104 - 105 - 106 - 107 - 108 - 109 - 110 - 111 - 112 - 113 - 114

סורה 7: אל-אעראף (המחיצה)

בשם אללה הרחמן הרחום

1 אלף.לאם.מים.סאד.

2 ספר (הקוראן) הורד אליך (מוחמד), ואל יהיה שום ספק בלבך בו, והוא ניתן לך כדי להזהיר בו (את האנשים), והזכרה למאמינים.

3 לכו בעקבות מה שהורד אליכם מריבונכם, ואל תקבעו מלבדו אדונים לכם. מעט אלה הנזכרים.

4 וכמה (רבות) הן הערים אשר הכחדנו. עונשנו פקד אותן, בלילה כשהם ישנים, או בשעת מנוחת הצהריים.

5 ואז כשעונשנו בא עליהם הם קראו, “אכן היינו מקפחים!!!”.

6 (ביום הדין) נשאל את אלה אשר נשלחו שליחים אליהן, ונשאל את השליחים (על מעשיהם).

7 בכל זאת, אנו נספר (לכל בני אדם) את מעשיהם ביודעין, ומעולם לא היינו רחוקים מהם.

8 יישקלו ביום ההוא (מעשי בני האדם) במשקל הצדק, ואלה שמשקלם (של המעשים הטובים) יהיה כבד, הם יהיו המצליחים.

9 אולם אלה שמשקלם (של המעשים הטובים) יהיה קל, אלה הם שאיבדו את נפשותיהם על-ידי כפירתם באותותינו.

10 אכן נתנו לכם לשלוט בארץ וסיפקנו לכם בה מחייה, אך מעט הם המודים (לאללה).

11 וכבר בראנו אתכם, ואחר כך עיצבנו אתכם (בצורה היפה ביותר), וציווינו את המלאכים לסגוד (לאות כבוד) לאדם, והם סגדו, מלבד איבליס (השטן שהתמרד והיה מהשדים) שלא היה בין הסוגדים.

12 אמר (אללה), “מה מנע ממך שלא תסגוד כאשר ציוויתי אותך?” אמר, “אני טוב ממנו. בראת אותי מאש ובראת אותו מטין”

13 אמר (אללה), “אם כך, רד ממנו(מגן העדן), כי אסור לך להיות שחצן בו. וצא! ותהיה מהבזויים”.

14 אמר (השטן)”תן לי שהות עד יום תחיית- המתים.”

15 אמר (אללה) “אתה מאלה אשר ניתנת להם השהות”.

16 אמר(השטן)”בשל מה שבחנת אותי, כך אשב אני לארוב להם(כדי להדיח אותם) בדרך הישר שלך.

17 ואז אבוא אליהם מבין ידיהם ומאחוריהם ומימינם ומשמאלם,(אוכיח לך ש-) ולא תמצא שרובם מודים לך”.

18 (אללה) אמר “צא מכאן ארור ומנודה! אני אכן אמלא את הגיהינום בך ובכל אלה ההולכים בעקבותיך, מכם כולכם תקובצו ״.

19 הוי אדם! שכון בגן העדן אתה ואשתך, ואכלו מכל אשר תרצו, אך אל תתקרבו אל העץ הזה, כדי שלא תהיו מן המקפחים.”

20 השטן לחש להם כדי להראות להם את ערוותם אשר נסתרו מהם, ואמר, ״ לא אסר ריבונכם עליכם להתקרב אל העץ אלא כי תהיו מלאכים או תחיו בה עדי עד”.

21 הוא נשבע להם ואמר “אני רוצה (רק) טוב עבורכם”.

22 והוא הכשילם בעורמתו. וכאשר הם טעמו מן העץ עלתה להם ערוותם, אז הם החלו לכסות את ערוותם מהעלים של גן העדן. אז קרא אליהם ריבונם “האם לא אסרתי עליכם להתקרב אל העץ הזה, והלא אמרתי לכם כי השטן הוא אויבכם המובהק?”

23 אמרו “ריבוננו! קיפחנו את עצמנו ואם לא תסלח לנו ולא תרחם עלינו, נהיה מן האובדים.”

24 אמר (אללה), “רדו (אל הארץ) והיו אויבים זה לזה, ובארץ תחיו ותיהנו למועד מסוים ״.

25 אמר, “ושם תחיו ושם תמותו ומתוכה תוצאו (ביום תחיית-המתים)”.

26 הוי בני האדם! הורדנו לכם לבוש אשר יכסה את ערוותכם, וקישוט, אך טוב מזה הוא לבוש היראה (את אללה), כי הוא מאותות אללה, למען יזכרו.

27 הוי בני האדם! אל יפתה אתכם השטן כפי שהוציא את אבותיכם מגן העדן, בהפשיטו אותם מבגדיהם למען יראה להם את ערוותם. הוא יראה אתכם הוא והמקביל לו מהיכן שלא תראו אותם. אנו עשינו את השטנים אדונים לאלה אשר לא יאמינו.

28 ואם עשו את התועבות יאמרו “כך מצאנו את אבותינו עושים, ואללה ציווה אותנו לעשות כך”. אמור, “אללה לא יצווה על מעשי התועבות. התאמרו על אללה את אשר לא תדעו?”

29 אמור, “ריבוני מצווה על הצדק, והתפללו בנאמנות לאללה בכל מקום תפילה, וקראו לו בהתמסרות מלאה. כשם שברא אתכם לראשונה, כן תחזרו.

30 (אללה עשה את בני אדם שתי קבוצות:), חבורה אשר אותה הדריך וחבורה שעזרה עליה תעייה משום שחבריה לקחו את השטנים אדונים. מלבד אללה, והם חושבים שהם מודרכים.

31 הוי בני האדם! התלבשו והתקשטו יפה כשאתם מבקרים בכל מסגד, ואכלו ושתו, אך אל תפריזו, כי אללה אינו אוהב את המפריזים.

32 אמור “וכי מי אסר את הלבוש הנקי והיפה והמזון הטעים והמורשה אשר העניק (אללה) לעבדיו?” אמור “הם מורשים לאשר האמינו בעולם הזה, ורק אשר האמינו יהיו זכאים לזה ביום תחיית-המתים.” כך אנו מבהירים את האותות לאנשים אשר יודעים.

33 אמור “ריבוני אסר את התועבות, בין גלויות ובין נסתרות, והחטא, והתקפת אנשים ללא הצדקה, ולשתף אלילים לאללה, ולהגיד על אללה דברים שאינכם יודעים.

34 ולכל אומה מועד, ובהגיע מועדם, לא יוכלו לדחותו אף לא שעה, ולא להקדימו.

35 הוי בני האדם! כאשר יבואו אליכם שליחים מקרבכם למען ימסרו לכם את אותותיי, מי שהיה מהיראים ועושים את הטובות אין חשש לגורלם ולא ייעצבו.

36 ואלה אשר התכחשו לאותותינו ודחו אותם ביהירות, אלה בעלי אש הגיהינום הם לעולם יהיו בה.

37 ומי הכופר יותר מזה אשר בודה שקרים על אללה או מתכחש לאותותיו? כל אלה יקבלו את גמולם (מהעונש) ככתוב בלוח הספר (הגנוז אצל אללה), כאשר יבואו שליחינו (מלאכי המוות) אליהם להוציא את נשמתם, וישאלו אותם, “היכן הם אלה אשר הייתם קוראים ופונים אליהם מלבד אללה?” והם יאמרו, “הם זנחו אותנו”. אז יעידו על עצמם כי אכן הם כפרו.

38 אמר, “היכנסו לאש הגיהינום עם אומות של שדים ובני אנוש אשר נכנסו אליו לפניכם”. וכאשר נכנסת כל אומה תקלל את אחותה, ואז יתקבצו כולן בתוכה, תפנה האחרונה שבהן אל הראשונה ותגיד, “ריבוננו! הם אלה אשר התעו אותנו, על כן הכפל להם את עונשם באש הגיהינום”. אמר “לכל אחת מכם יוכפל, אבל אינכם יודעים?”

39 אז תגיד הראשונה שבהן לאחרונה “אין לכם יתרון עלינו, ולכן טעמו את העונש כגמול מעשיכם”.

40 אכן אלה אשר התכחשו לאותותינו והתייחסו אליהם ביהירות, להם לא ייפתחו שערי השמיים והם לא יכנסו לגן העדן, עד אשר יעבור הגמל בחור המחט. כך נעניש את הכופרים המכחשים.

41 להם מגיהינום יהיה מקום מנוחה ומכסה, וכך נעניש את המקפחים.

42 אלה אשר האמינו ועושים את הטובות, משום שאנו לא נטיל על נפש לשאת יותר מכפי יכולתה, אלה הם שוכני גן העדן לעולם.

43 ונעקור כל רעה מלבבם, בזמן שנהרות זורמים מתחתיהם, ויאמרו “השבח לאללה אשר הדריכנו לזה, כי לא היינו מוצאים את דרכנו הנה, לולא הדריכנו אללה. אכן הגיעו שליחי ריבוננו והביאו לנו את הצדק.” אז יגידו להם “זה גן העדן אשר ירשתם בזכות מעשיכם (הטובים)”.

44 יקראו שוכני גן העדן לשוכני אש הגיהינום “כבר מצאנו כי כל אשר הבטיח לנו ריבוננו אמת הוא. האם מצאתם גם אתם שכל אשר הבטיח לכם ריבונכם הוא אמת?” יאמרו “אכן”. אז יקרא הכרוז ביניהם, “קללת אללה על המקפחים,

45 אלה אשר הרחיקו אנשים מהדרך של אללה וביקשו לעקם אותה, והם כפרו בעולם הבא.

46 בין שניהם (המאמינים והכופרים) קיימת גבעה אדירה, ועל הגבעה ניצבים אנשים המכירים את כולם לפי סימניהם. והם יקראו אל המיועדים לגן העדן, “שלום עליכם” והם עדיין לא נכנסו אליו, אומנם הם מקווים.

47 אך כאשר יופנה מבטם לאנשי אש הגיהינום, יאמרו, “ריבוננו! אל תכניס אותנו עם האנשים המקפחים”.

48 יקראו האנשים הנצבים על המחיצה אל אנשים שיכירו לפי סימניהם “מה הועיל לכם ההון שקיבצתם? ומה הועילה לכם יהירותכם?”

49! האם אלה (העניים והחלושים) אשר נשבעתם כי לא יפרוש אללה את רחמיו עליהם? יאמר להם, “היכנסו אל הגן העדן, לא ייפול עליכם פחד ולא תצטערו.”

50 שוכני אש הגיהינום, יקראו אל אנשי גן העדן, “שפכו עלינו מן המים, או ממה שאללה נתן לכם”. אמרו (אנשי גן העדן) “אללה אסר זאת על הכופרים”

51 ובנוגע לאלה אשר עשו את דתם שעשוע ומשחק, ואשר חיי העולם-הזה התעו אותם. והיום נשכח אותם כפי ששכחו פגישתם את היום הזה, ועל אשר היו את אותותינו מכחישים.

52 כבר הבאנו לכם ספר (הקוראן) שביארנו בו דעת, הדרכה ורחמים לאנשים מאמינים.

53 האם מחכים הם אלא לפרש אותו (את האזהרות בקוראן),ביום אשר תתגשם משמעותו(אזהרותיו), יגידו אלה אשר שכחו אותו, “שליחי ריבוננו הביאו את הצדק, ועתה היש לנו מי שימליץ לטובתנו, או שנושב לחיים כדי שנוכל לעשות מעשים שונים מאשר עשינו? הם כבר איבדו את עצמם (בכפירתם), ומה שהיו בודים הזניח אותם.

54 אכן ריבונכם הוא אללה אשר יצר את השמיים ואת הארץ בשישה ימים ואחר כך התייצב על כס המלכות. הוא כיסה את היום בלילה, כשהוא רודפו במהירות, ויצר את השמש ואת הירח ואת הכוכבים הנכנעים לרצונו. לו כל הבריאה והשלטון. יבורך אללה ריבון העולמים.

55 קראו לריבונכם בהתמסרות ובלחש. אין הוא לא אוהב את התוקפנים.

56 ואל השחיתו את הארץ אחרי שהושכן שלום ברחביה, וקראו לו ביראה ותקווה, שהרי רחמי אללה קרובים אל המיטיבים.

57 והוא אשר שולח את הרוחות בשורה על בוא רחמיו (הגשם), וכאשר יישאו עננים כבדים (מלאי מים), נוביל אותם לאדמה שהייתה (יבשה) כמתה, ונוריד עליה את המים, ובהם נצמיח מכל פרי, וכך גם נוציא את המתים (מקבריהם ביום הדין), ואולי היזכרו.

58 האדמה הטובה, יצמחו צמחיה(טובים ובשפע) ברשות ריבונם, וזו(האדמה) הרעה לא יצמחו צמחיה אלא מעטים ובטרחה רבה. כך נבאר את האותות לאנשים מודים.

59 כבר שלחנו את נוח אל בני עמו, והוא אמר “הוי בני עמי! עבדו את אללה כי אין לכם אלוה מלבדו. כי מפחד אני שיבוא עליכם עונשו של יום אדיר (יום הדין)”.

60 אך נכבדי עמו אמרו “אנו רואים שאתה תועה תעייה מוחלטת”.

61 אמר “הוי בני עמי! אין אני תועה, אני שליח ריבון העולמים,

62 ובאתי למסור לכם את המסר מריבוני, ולייעץ לכם, משום שאני יודע מאללה מה שאתם אינכם יודעים.

63 האם תתפלאו שבאה אליכם תזכורת מריבונכם על-ידי איש מקרבכם, למען יזהירכם ותיראו (את ריבונכם) ולמען תרוחמו?”

64 אך הם התכחשו לו, ואז חילצנו אותו ואת אלה אשר האמינו עמו באונייה, והטבענו את אלה אשר הכחישו את אותותינו כי הם היו אנשים עיוורים (מדרך האמת).

65 ואל בני שבט עאד שלחנו את אחיהם (הנביא) הוד, והוא אמר, “הוי בני עמי! עיבדו את אללה, שאין לכם אלוה מלבדו. האם לא תיראו (את אללה)?”

66 אמרו נכבדי בני עמו אלה אשר כפרו “נראה לנו שיש בך בערות, ואנו פוחדים כי אתה מהשקרנים”.

67 אמר: ״הוי בני עמי! אין בי בערות, אמנם אני שליח מריבון העולמים,״

68 למסור לכם את שליחות ריבוני, ואני לכם מייעץ נאמן.

69 האם תתפלאו שבאה אליכם תזכורת מריבונכם על-ידי איש מקרבכם, למען יזהירכם? זכרו כי עשה אתכם מחליפים אחרי עם נוח, ועשה אתכם ענקים. זכרו את חסדי אללה למען תצליחו.”

70 אמרו, “האם באת אלינו למען נעבוד את אללה לבדו ונעזוב את אשר עבדו אבותינו? (אם כך הדבר), הבא עלינו את (העונש) אשר אתה מבטיח לנו, אם אתה אכן מהצודקים”.

71 (והוד) אמר “כבר נפל עליכם עונש וכעס מריבונכם. האם אתם מתנצחים אתי אודות שמות (אלילים) אשר קראתם אתם ואבותיכם (בשמות שלהם) מבלי שום רשות מן אללה? לכן חכו(לעונש מאללה) ואני מחכה עמכם.”

72 אז חילצנו אותו ברחמינו ואת אשר האמינו עמו, והכחדנו את אלה שהתכחשו לאותותינו ולא היו מהמאמינים.

73 ואל בני עם ת'מוד, שלחנו את (הנביא) צאלח אחיהם, והוא אמר, “בני עמי! עיבדו את אללה לבדו, שהרי אין לכם אלוה מלבדו. כבר באה לכם הוכחה בהירה מריבונכם, זו הנאקה של אללה לאות לכם. תנו לה לרעות באדמת אללה ואל תפגעו בה לרעה, פן יפגע בכם עונש כואב. 74 וזכרו כי הביא אתכם אחרי עם עאד וכי הושיב אתכם בארץ שבמישוריה הקמתם מצודות ובהריה חצבתם בתים. זכרו חסדי אללה. לכן היזהרו ואל תעוררו שחיתות בארץ”.

75 אמרו המתייהרים מבין נכבדי עמו לאלה אשר האמינו מהחלשים אשר בהם “התדעו אכן צאלח נשלח מריבונו?”(המאמינים) אמרו “אכן אנו באשר נשלח מאמינים”.

76 אמרו המתייהרים “אנו כופרים בכל אשר בו תאמינו”.

77 אז פגעו בנאקה (והרגו אותה), ומרדו בצו ריבונם, ואמרו, “הוי צאלח! הבא עלינו את אשר הבטחת לנו (העונש), אם אכן אתה מהשליחים (של אללה)”.

78 אז תקפה אותם הרעידה הקשה, והם היו לגופות של מתים שמוטלים בבתיהם.

79 אז התרחק מהם (צאלח) ואמר, “הוי בני עמי! כבר מסרתי לכם את שליחות ריבוני, והמלצתי לכם (בכנות), אך אינכם אוהבים את הרוצים בטובתכם “.

80 וגם (הנביא) לוט אמר לבני עמו, “אתם הראשונים לעשות את התועבה הזאת מכל העולמים,

81 לבוא בתאווה אל הזכרים במקום הנקבות, אבל אכן אתם אנשים שחוצים את כל הגבולות”.

82 ולא הייתה תשובת בני עמו אלא שהם אמרו:, “גרשו אותו ובני ביתו מעירכם כי הם אנשים המתיימרים להיות טהורים מאשר לעשות את מה שאתם עושים”.

83 אולם אנו חילצנו אותו עם בני ביתו, חוץ מאשתו אשר הייתה מהנשארים שעונו בעונש.

84 והורדנו עליהם גשם (של אבנים), והתבונן איך היה סופם של הכופרים המכחשים.

85 ואל תושבי מדיין שלחנו את (הנביא) שועייב אחיהם, הוא אמר “הוי בני עמי! עבדו את אללה כי אין לכם אלוה מלבדו, והגיעה אליכם כבר הוכחה מריבונכם, על כן מדדו (בסחר) במידת הצדק ושמרו על מאזניי צדק ואל תפחיתו לאנשים מן המגיע להם, אל תעוררו שחיתות בארץ לאחר שסוהרה, כי זה לטובתכם אם אכן הייתם מאמינים.

86 אל תשבו בכל דרך מבטחים ומנסים להתעות מהשביל של אללה את מי שהאמין בה, ובבקשכם לעקם אותו לפי רצונכם. וזכרו שהייתם מעטים (ואללה) הרבה אתכם, והתבוננו מה היה סופם של המשחיתים.

87 אם חלק מכם אכן מאמינים בשליחותי וחלק אינם מאמינים, חכו בסבלנות עד שאללה ישפוט בינינו, כי הוא הטוב בשופטים בצדק מוחלט.

88 אמרו אלה המתייהרים מנכבדי בני עמו, ״ אנו (מבטיחים ש) נוציא אותך שועייב! ואת אלה אשר האמינו אתך מעירנו, אלא אם תחזרו אל דתנו”. אמר (שועייב), “(הנחזור לדתכם) גם אם אנו שונאים אותה?

89 אכן שיקרנו לאללה אם נחזור אל דתכם לאחר שאללה חילץ אותנו ממנה? לא נחזור אליה אלא אם ירצה אללה ריבוננו, שהוא מקיף כל דבר בידיעתו, כי על אללה אנו סומכים ריבוננו! פסוק בינינו לביו בני עמנו בצדק, כי אתה הטוב שבפוסקים.”

90 אמרו הנכבדים אלה אשר כפרו מבני עמו, “אם תלכו בעקבות שועייב תהיו אכן מפסידים”.

91 אז תקפה אותם הרעידה הקשה והם היו לגופות של מתים מוסלים בבתיהם.

92 כל אלה אשר כפרו (בנביא) שועייב, הוכחדו כמו מעולם לא היו שם. כל אלה אשר כפרו בשועייב, היו הם המפסידים.

93 אז התרחק מהם (שועייב), ואמר להם, “הוי בני עמי! מסרתי לכם את שליחות ריבוני, והמלצתי לכם (הטוב), וכיצד אצטער על אנשים כופרים ?”.

94 ולא היינו שולחים נביא לעיר מן הערים (והכחישו את השליחות) אלא היינו מענים את תושביה באסון וצרה למען ישובו אל אללה ויבקשו סליחה (וכך יוצלו מהגיהינום).

95 ואז החלפנו במקום הרעה את הטובה, וכאשר שבו לאיתנם, אמרו, “כבר עברו על אבותינו מצבים של רעה וטובה”. על כן עינינו אותם לפתע, בלי שציפו לזה.

96 לו היו תושבי הערים מאמינים ויראים (את אללה), היינו פותחים להם שערי ברכה מן השמים והארץ, ואולם הם הכחישו, על כן עינינו אותם כגמול (על מעשיהם הרעים).

97 האם בטוחים תושבי הערים כי עונשנו לא יבוא עליהם בלילה כשהם ישנים?

98 או האם בטוחים תושבי הערים כי עונשנו לא יבוא עליהם לאור היום כשהם משתעשעים?

99 או האם בטוחים הם כי לא יחול עליהם עונש אללה, אין בטוחים מעונש אללה מלבד האנשים המפסידים.

100 האם לא התברר לאלה היורשים את הארץ אחרי תושביה (הקודמים), שלו רצינו היינו מענישים אותם על חטאיהם? והיינו אוטמים את לבבם והם היו לא שומעים?

101 אלו הערים אשר סיפרנו לך על קורותיהן, ששליחיהן באו אליהן עם הוכחות, אך הם לא רצו להאמין למה שהתכחשו לפני זה. כך אוטם אללה את לבבות הכופרים.

102 ולא מצאנו כי רובם קיימו את הברית, ומצאנו שרובם היו מושחתים.

אחר כך שלחנו את משה עם אותותינו אל פרעה ונכבדיו, הם הכחישו אותם, והתבונן איך היה סופם של המשחיתים.

104 ואמר משה הוי פרעה! אני אכן שליח מריבון העולמים

105 מתחייב שלא אומר על אללה אלא את הצדק. כבר הבאתי לכם אות בהיר מאת ריבונכם, על כן שלח איתי את בני ישראל”

106 אמר(פרעה), אם הבאת אות, הצג אותו, אם באמת אתה אכן מהצודקים.

107 ואז זרק (משה) את מקלו והנה היה לנחש גלוי,

108 והוציא את ידו(מחיקו), והנה היא לבנה בעיני המסתכלים.

109 אמרו הנכבדים מאנשי פרעה: “אכן זהו קוסם בעל ידע

110 רוצה להוציאכם מארצכם”. (פרעה אמר), “אם כן, מה אתם מייעצים?”

111 אמרו: “עכב אותו ואת אחיו (אהרון), ושלח שליחים בכל הערים מקבצים,

112 אשר יביאו אליך כל קוסם בעל ידע”.

113 הקוסמים באו אל פרעה ואמרו “האם נקבל פרס אם ננצח?”

114 אמר(פרעה),”כן, וגם תהיו במקורבים אלי”.

115 אמרו: “הוי משה! האם אכן תזרוק אתה (את מקלך), או נהיה אנו הזורקים?”

116 אמר (משה): ״ זרקו אתם!” כאשר זרקו(את מטותיהם וחבליהם), אחזו את עיני הקהל והפחידוהו וחוללו קסם אדיר.

117 אנו הורינו אל משה: “אכן זרוק את מקלך, ואז הוא יבלע את מה שעוללו הקוסמים ״.

118 אז נתגלה הצדק והתבטל כל אשר עושים.

119 וכך נחלו שם תבוסה והושפלו,

120 ונפלו הקוסמים וסגדו.

121 אמרו, “אנחנו מאמינים בריבון העולמים”

122 ריבונם של משה והאחרון”: ריבון העולמים״.

123 אמר פרעה, “האמנתם בו בלי שהרשיתי לכם? אכן זאת היא מזימה אשר תכננתם בעיר לגרש ממנה את יושביה, אך אתם עוד תדעו(את האמת).

124 אכרות את ידיכם ואת רגליכם מאחור ואז אצלוב את כולכם”.

125 אמרו, “אנו אל ריבוננו נחזור.

126 לא תנקום בנו אלא משום שהאמנו באותות אללה כשהגיעו אלינו. ריבוננו! הענק לנו סבלנות והמת אותנו כמוסלמים (אשר מתמסרים אליו)”.

127 ואמרו נכבדי עם פרעה, “התרשה למשה ועמו להשחית את הארץ ולעזוב אותך ואת אלוהיך?” אמר, (פרעה)”נהרוג את בניהם ונחיה את נשותיהם, ואנו נשתלט עליהם”.

128 אמר משה לבני עמו “בקשו עזרה מאללה והיו סבלנים, כי הארץ היא לאללה והוא יוריש אותה למי שירצה מעבדיו, והניצחון הסופי יהיה ליראים.”

129 הם אמרו, “הורע לנו לפני בואך, ואף לאחר בואך”. אמר: (משה)”ייתכן שריבונכם רוצה להשמיד את אויבכם ולהוריש לכם את הארץ, ויראה כיצד אתם מתנהגים”.

130 וכבר עינינו את משפחת פרעה בשנות בצורת ומחסור ביבול, למען יירתעו.

131 כשבאה עליהם כל טובה אמרו, “זה מגיע לנו”, ואם תיגע בהם רעה היו מטילים על משה ואשר אתו את האחריות לרוע מזלם, אלא שהמזל הוא אצל אללה, אבל רובם אינם יודעים.

132 אמרו (פרעה ואנשיו)”כל אות אשר תביא לנו לפתות אותנו בו, לא נאמין לך،،.

133 אז שלחנו עליהם את המבול ואת הארבה ואת הכינים ואת הצפרדעים ואת הדם, אותות מפורטים, אולם הם התייהרו והיו אנשים כופרים מכחשים.

134 וכאשר בא עליהם העונש אמרו “משה! קרא למעננו אל ריבונך כפי שהודיע לך, ואם תסיר את העונש הזה מעלינו, נאמץ לך, ונשלח אתך את בני ישראל”.

135 אך כאשר הסרנו את העונש מעליהם עד מועד מוגדר, הנה הם לא קיימו את הבטחתם.

136 ואז נקמנו בהם, והטבענו אותם בים, כי הכחישו את אותותינו והיו מהם מתעלמים.

137 אחר כך הורשנו לעם אשר היו משועבדים את מזרחה ומערבה של הארץ אשר בירכנו, והתקיים בשלמותו דבר הבטחתו של ריבונך לבני ישראל על אשר חיכו בסבלנות והרסנו את כל מה שעשה פרעה האנשים שלו ומה שבנו.

138 והקלנו על בני-ישראל לחצות את הים, והם באו אל עם שהיו משתחווים לאליליהם. אז אמרו, “הוי משה! עשה לנו אלוה כמו אליליהם”.(ומשה) אמר להם, “אנשים חסרי דעת אתם”.

139 הן, אלה, ייחרב כל אשר להם, ורע כל אשר עשו.

140 אמר, “האבקש לכם אלוה מלבד אללה אשר העדיף אתכם על העולמים.

141 ואז חילצנו אתכם מאנשי פרעה שהיו מציקים לכם בייסורים רעים, בהריגת בניכם הזכרים ומחיים את נשותיכם (לחיים של עבדות), ובזאת התנסיתם במבחן אדיר מריבונכם?”

142 וקבענו למשה מועד אתנו, שלושים יום והשלמנו בעוד עשרה (ימים), וכך מלאו לו ארבעים יום למועד אצל ריבונו, אמר משה לאחיו אהרון, “מלא את מקומי בהנהגת בני עמי ועשה את הטוב ואל תלך בעקבות המשחיתים”.

143 כאשר בא משה במועד שקבענו, וריבונו דיבר עמו, אמר, “ריבוני! הרשה לי לראות אותך”. אמר, “לא תוכל לראות אותי, ואולם הבס אל ההר, אם יישאר במקומו אז תראה אותי”. כאשר התגלה (אור) ריבונו מול ההר, התמוסס ההר ונעלם ממקומו, ומשה נפל מוכה רעם. וכשהתעורר אמר, “ישתבח שמך! קבל את הרסתי הכנה, ואני ראשון המאמינים”.

144 אמר (אללה), “הוי משה! אני בחרתיך מעל האנשים בעשותך השליח שלי ובדברי אליך. לכן קח את מה שנתתי לך והיה מהמודים “

145 וכתבנו לו בלוחות מוסר מכל סוג וביאור לכל דבר. “אחוז בהם בכוח, וצווה את בני עמך לבצע את הטוב שבהם, ואני אראה לכם את נחלת המושחתים.

146 אני אמנע את אותותיי מאלה אשר מתייהרים בארץ בלי צדק, ואף אם יראו כל אות לא יאמינו בו, ואף אם יראו את שביל היושר לא ילכו בו. אך אם יראו את שביל השחיתות הם ילכו בו, וזאת משום שהם הכחישו את אותותינו ולא שמו לב להם.

147 ואלה אשר התכחשו לאותותינו ולמפגש בעולם-הבא, לא יתקבלו מעשיהם, ולפי מעשיהם יתוגמלו.”

148 והכינו בני עמו של משה בהיעדרו מתכשיטיהם פסל של עגל, אשר בו חורים והשמיע רחש (בגלל האוויר שעבר דרכו). האם הם לא ראו שאינו מדבר אליהם ואינו מדריך אותם בשום שביל? בעשותם אותו קיפחו את עצמם.

149 וכאשר נפל בין ידיהם (עגל הזהב) וראו כי תעו,(הם התחרטו) ואמרו “אם לא ירחם עלינו ריבוננו ויסלח לנו, אכן נהיה מהמפסידים”.

150 וכאשר חזר משה אל עמו, הוא היה כועס ומלא צער, ואמר, “כמה רע הוא הדבר אשר עשיתם אחריי! האם הקדמתם את מצוות ריבונכם?” ואז זרק את הלוחות ואחז בראש אחיו ומשכו אליו. אמר (אחיו, אהרון הנביא), “בן אמי! אכן העם גבר עליי וכמעט הרגו אותי, אל תיתן לאויבים שיזלזלו בי, ואל תשים אותי עם האנשים המקפחים”.

151 אמר (משה) “ריבוני! סלח לי ולאחי ורחם עלינו כי אתה הטוב שברחמנים”.

152 אכן אלה אשר עשו את העגל, זעם ריבונם ייגע בהם, ויושפלו בחיי העולם הזה, כי כך נעניש את הבודים אלילים. 153 ולאלה אשר עשו רוע ואז הביעו חרטה כנה והאמינו,, אכן ריבונך לאחר כל זאת סלחן ורחום.

154 וכאשר התפוגג זעם של משה, לקח את הלוחות, שעליהם כתובים דברי הדרכה ורחמים לאלה אשר יראים את ריבונם.

155 ובחר משה שבעים צדיקים למועד פגישתנו. וכאשר רעדה האדמה תחתיהם, אמר “ריבוני! אילו רצית היית מכחיד אותם ואותי זה כבר. התכחיד אותנו עבור מעשי השוטים שבנו? אין זה אלא מבחן מצדך, כי אתה מתעה מי שאתה רוצה ומדריך מי שאתה רוצה. אתה אדוננו, וסלח לנו ורחם עלינו, כי אתה הטוב שבסולחים.

156 וכתוב לנו טובה בעולם הזה ובעולם הבא, כי חזרנו לשביל (היושר) אליך”. אמר (אללה), “עונשי, אכה בו את אשר ארצה, ורחמי מקיפים כל דבר.” אכתוב אותם לזכות אלה אשר יראים ונותני הזכאת (צדקת חובה) ואלה אשר הם באותותינו מאמינים.

157 וגם עבור ההולכים בעקבות השליח (מוחמד), הנביא שאינו יודע קרוא וכתוב, אשר אותו ימצאו כתוב אצלם בתורה והבשורה, ומצווה עליהם לעשות את הטוב ויאסור עליהם לעשות את הרע, וירשה להם את המאכלים הטובים ויאסור עליהם את התועבות, ויסיר מעליהם את הנטל ואת הכבלים (שנטלו על עצמם) המכבידים עליהם. ואלה אשר האמינו בו וכיבדו אותו ויעזרו לו וילכו אחרי האור (הקוראן) אשר הורד עמו, אלה הם המצליחים.

158 אמור (מוחמד) “הוי האנשים! הנני שליח אללה אליכם כולכם, אשר לו מלכות השמים והארץ, אין אלוה מלבדו, והוא מחייה וממית. על כן האמינו באללה ובשליחו, הנביא שאינו יודע קרוא וכתוב, המאמין באללה ובדבריו, ולכו בעקבתו למען תודרכו”.

159 ומבני עמו של משה אנשים אשר מדריכים על-פי הצדק ושופטים לפיו.

160 וחילקנו אותם לשנים עשר שבסים, אומות. והורינו למשה כאשר תבע העם מים לשתות, כי “הכה במקלך בסלע”. ואז פרצו ממנו שנים־עשר מעיינות, וכל שבט ידע את המקום אשר ממנו ישתה. הצלנו עליהם בענן והורדנו אליהם את המן והשלו. (ואמרנו), “איכלו מן הדברים הטובים שהענקנו לכם”. הם לא קיפחו אותנו, כי אם את עצמם קיפחו.

161 כאשר נאמר להם “שכנו בעיר הזאת ואכלו בה באשר תרצו, ואמרו, 'חטאנו', והיכנסו בשער סוגדים, נסלח לכם את חטאיכם, ונרבה את גמול המיטיבים.

162 והחליפו, אלה אשר קיפחו מבינהם, אמרו דבר שונה מאשר נאמר להם (להגיד), על כן שלחנו עליהם עונש מן השמים, משום שהיו מקפחים.

163 ושאל אותם!! אודות העיר אשר שכנה על חוף הים. הם (תושביה) חיללו את השבת, כי דגי הים עלו על פני הים ביום השבת, ואילו בימים אשר לא שבתו, הדגים לא באו. כי כה העמדנו בניסיון את המושחתים.

164 ואז אמרה אומה (שבט) מביניהם, “למה אתם מטיפים לאנשים אשר אללה עומד להכחידם או להענישם?” אמרו, “סליחה לריבונכם (לצאת ידי חובה), אולי תהיה בהם יראה”.

165 כאשר שכחו את אשר הוזכר להם, חילצנו את אלה אשר אסרו את הרעה ועינינו את אלה אשר קיפחו בעונש קשה, בשל מעשה ההפקרות שעשו.

166 וכאשר עברו על האיסור שהוטל עליהם, אמרנו להם, “היו קופים בזויים.”

167 ואז הכריז ריבונך, “כי עד יום תחיית-המתים ישלח עליהם אויבים שיציקו להם בייסורים קשים. אכן ריבונך מהיר בעונש, והוא אף סולח ורחום.

168 ופיזרנו אותם על פני הארץ אומות(שבטים), יש בהם הישרים וביניהם שאינם כך, וניסינו אותם בטובות וברעות כדי שיביעו הרסה כנה.

169 ובאו אחריהם דורות אשר ירשו את הספר, היו לוקחים רווח ממה שהזדמן להם לחיי העולם הזה, ואומרים, “ודאי ייסלח לנו”. ואולם אם ימצאו רווח דומה ייקחוהו. האם הם לא כרתו את הברית בספר(התורה) כי לא יאמרו על אללה אלא רק את הצדק? ולמדו (בספר) את כל אשר בו. חיי העולם הבא טובים יותר (מחיי העולם הזה) לאלה היראים. האם לא תבינו?

170 ואלה אשר מחזיקים בספר והמקיימים את התפילה, אנו לא נפחית את גמולם של המתקנים.

171 וכאשר עקרנו את ההר מעליהם ודומה הוא לסוכך, והם חשבו כי הנה הוא נופל עליהם. “אחזו בכוח אשר נתנו לכם וזכרו את אשר בו למען תיראו”.

172 וכאשר ריבונך נטל מבני האדם, מחלציהם, את צאצאיהם, והעיד אותם על עצמם, “הלא (מעידים כי) אני ריבונכם?” והם ענו, “אכן כן, מעידים אנו”. (כל זה עשיתי) למען שלא תאמרו ביום תחיית-המתים, “אנו היינו מזה מוסחים ״.

173 או שתאמרו, “אמנם אבותינו היו משתפים (עבודה זרה) לפנינו, ואנו היינו רק צאצאים אחריהם. האם תעניש אותנו על מעשיהם של החוטאים?”

174 וכך נבהיר את האותות, כדי שהם ישנו את דעתם (אל דרך האמת).

175 וקרא להם את הסיפור של האיש אשר נתנו לו את אותותינו ואולם הוא נטש אותם, והשטן לכד אותו והיה מהאבודים.

176 אילו רצינו, היינו מרוממים אותו בהם, אך הוא נסה לחיי העולם-הזה והלך אחרי תאוות נפשו. ומשלו נמשל לכלב אשר בין אם תסלקו יתנשף ואם תתעלם ממנו הוא יתנשף. לזאת נמשלו האנשים האלה אשר התכחשו לאותותינו, על כן ספר את הסיפור למען יזכרו

177 מה רע המשל של אלה שהתכחשו לאותותינו, ואולם רק את עצמם יקפחו

178 מי שאללה מדריך אותו אז הוא המודרך, ומי שמתעה, אז אלה הם המפסידים.

179 וכבר השארנו לגיהינום רבים מבין השדים ובני- האנוש, אשר אמנם הם בעלי לבבות, אך הם אינם מבינים בהם, עיניים להם אמנם לא יראו בהן, אוזניים להם אמנם לא ישמעו בהן. אלה דומים לבהמות, אבל הם תועים אף יותר. אלה הם המוסחים.

180 ולאללה שייכים שמות התארים היפים, על כן קראו לו בהם, ועזבו את אלה המסלפים את השמות היפים. הם אכן יקבלו את העונש המתאים למעשיהם.

181 בין אלה שבראנו(מן השדים ובני-האנוש) יש אומה אשר מדריכים על-פי הצדק ובו ישפטו(בצדק).

182 ואלה שהתכחשו לאותותינו נביאם בפיתוי בהדרגה להענשתם מבלי שיבחינו בכך

183 למרות שאני נותן להם ארכה, מזימתי איתנה היא.

184 האם לא חשבו כי אין באישם (הנביא מוחמד) כל שיגעון, וכי תפקידו הוא להזהיר ולהבהיר?

185 האם הם לא הביטו אל מלכות השמיים והארץ וכל דבר שיצר אללה? והם לא ראו שזמנם (סופם) קרב? ולאחר כל זאת (אזהרות הקוראן), לאיזו אזהרה הם יאמינו?

186 מי שאללה יתעה, אין לו מדריך, והוא ישאיר אותם תוהים בכפירתם.

187 שואלים אותך (מוחמד) על השעה, מתי היא תבוא? אמור, “רק ריבוני יודע זאת, ורק הוא יחשוף את מועדה, עוצמתה אדירה בשמיים ובארץ, ולא תבוא עליכם אלא לפתע”. הם שואלים אותך כאילו אתה מודע לעיתויה (מתי תבוא). אמור, “רק לאללה הידע עליה, אבל רוב האנשים אינם יודעים ״.

188 אמור, “אין ביכולתי להביא תועלת לעצמי או להעביר רעה מעליי, אלא מרצון אללה, ולו ידעתי את הנסתר הייתי מרבה מהטוב, ולא היה פוגע בי הרע, אין אני אלא מזהיר ומבשר לאנשים מאמינים”.

189 הוא (אללה) אשר ברא אתכם מנפש אחת וממנה עשה לו (לאדם) בת-זוג לשכון אליה, וכאשר התערבב איתה, היא נכנסה להריון. והמשיכה בו בקלות, אך כאשר הריונה נעשה כבד יותר, התפללו אל אללה ריבונם ואמרו, “אם תיתן לנו בן שלם ובריא, אכן נהיה מהמודים”.

190 אולם כאשר נתן להם בן שלם ובריא, הם צירפו לו שותפים, וייחסו להם חלק באשר נתן להם. יתרומם אללה מעל אלה שצירפו לו.

191 האם יצרפו לו שותפים אשר אינם יכולים לברוא? והם אשר נוצרים,

192 ואינם יכולים לעזור להם, ואף לא לעזור לעצמם.

193 ואם תקראו להם לבוא אל דרך הישר, לא ילכו אחריכם. גם אם תקראו להם או אם אתם שקטים.

194 אלה אשר תקראו אליהם מלבד אללה, עבדים הם כמותכם. קראו להם וראו אם יענו לכם אם אכן אתם צודקים.

195 האם יש להם רגליים כדי ללכת בהם? או ידיים יתפשו בהן בכוח? או יש להם עיניים לראות בהן? או יש להם אוזניים לשמוע בהן? אמור “קראו לשותפיכם והתנכלו לי, ואל תתנו לי שום הזדמנות.

196 אללה הוא אדוני אשר הוריד את הספר (הקוראן), והוא מגן הישרים.

197 וכי אלה אשר תקראו אליהם מלבדו אינם יכולים לעזור לכם ולא לעצמם עוזרים.”

198 אם תקראו להם לבוא אל דרך הישר, לא ישמעו, ואתה תראה אותם כאילו הם מביסים אליך, הרי הם אינם רואים.

199 קבל את הטוב מן האנשים, וצווה לנהוג כמקובל, והתרחק מחסרי הדעת.

200 ואם יפגע בך השטן פגיעה כול שהיא, אז בקש עזרה מאללה כי הוא הכול שומע והכול יודע.

201 אכן אלה היראים את אללה, אם השטן ינסה לפתותם, נזכרים (תיכף), והנה הם רואים במו עיניהם (את דרך הישר).

202 ואילו אחיהם (של השטנים) עוזרים להם להמשיך בתעייה והם אינם מפסיקים.

203 אם לא תביא להם אות, יאמרו, “מדוע לא תמציא אותו בעצמך?” אמור, “אני נוהג לפי מה שהושרה אלי מריבוני. (הקוראן) זה הוא הוכחה מריבונכם כדי להאיר עיניים, ולהביא הדרכה ורחמים לאנשים המאמינים.

204 וכאשר הקוראן נקרא (בפניכם), האזינו לו והקשיבו למען תרוחמו.

205 והזכר את ריבונך בנפשך בוקר וערב בהצטנעות ובפחד, ואל תרים את קולך, ואל תהיה מאלה שדעתם מוסטת.

206 אכן אלה (המלאכים) הנמצאים אצל ריבונך לא יתייהרו מכדי לעבוד אותו והם משבחים אותו ולו סוגדים תמיד.