הקוראן המבורך סורה 33 (תרגום דאר אלסלאם)
הקוראן המבורך
פרקים: הקדמה - 1 - 2 - 3 - 4 - 5 - 6 - 7 - 8 - 9 - 10 - 11 - 12 - 13 - 14 - 15 - 16 - 17 - 18 - 19 - 20 - 21 - 22 - 23 - 24 - 25 - 26 - 27 - 28 - 29 - 30 - 31 - 32 - 33 - 34 - 35 - 36 - 37 - 38 - 39 - 40 - 41 - 42 - 43 - 44 - 45 - 46 - 47 - 48 - 49 - 50 - 51 - 52 - 53 - 54 - 55 - 56 - 57 - 58 - 59 - 60 - 61 - 62 - 63 - 64 - 65 - 66 - 67 - 68 - 69 - 70 - 71 - 72 - 73 - 74 - 75 - 76 - 77 - 78 - 79 - 80 - 81 - 82 - 83 - 84 - 85 - 86 - 87 - 88 - 89 - 90 - 91 - 92 - 93 - 94 - 95 - 96 - 97 - 98 - 99 - 100 - 101 - 102 - 103 - 104 - 105 - 106 - 107 - 108 - 109 - 110 - 111 - 112 - 113 - 114
סורה 33: אל-אחזאב (מחנות עובדי האלילים)
[עריכה]בשם אללה הרחמן הרחום
1 אתה הנביא! ירא את אללה ואל תישמע לכופרים ולצבועים. אכן אללה הוא הכול יודע והחכם.
2 ונהג בעקבות מה שיושרה לך מריבונך, כי אללה בקי בכל אשר אתם עושים,
3 וסמוך על אללה כי מספיק להישען על אללה.
4 לא עשה אללה לאיש שני לבבות בתוכו, ולא עשה את נשותיכם אשר אתם עומדים לגרש כאימהות לכם, וכן אין בנים מאומצים נחשבים בנים טבעיים, זה הוא דיבורכם בפיכם, ואללה דובר את הצדק, והוא אשר מדריך אל השביל הנכון.
5 קראו אותם על שם אבותיהם, כי זה צודק יותר אצל אללה. אולם אם אין אתם יודעים מי אבותיהם, אחיכם לדת ייקראו, או ידידיכם. אך אין אשמה עליכם אם תטעו בזאת, אלא אם התכוונתם לכך בלבכם, כי אללה הוא הסלחן והרחום.
6 הנביא אחראי למאמינים יותר מאשר הם אחראים לעצמם, ונשותיו אימהות להם, וקרובי דם יהיו ראשונים לרשת זה את זה לפי ספר אללה מהמאמינים והמהגרים, אלא אם תבחרו לעשות טובה עם בעלי בריתכם וידידיכם. כך נכתב בספר.
7 כרתנו ברית עם הנביאים ואתך, ועם נוח, אברהם ומשה וישוע בן מרים, כרתנו עמם ברית מובטחת,
8 למען ישאל את דוברי הצדק על צדקם, ולכופרים הוא הכין עונש כואב.
9 הוי אלה אשר האמינו! זכרו את החסד שהעניק לכם אללה כאשר עטו עליכם גדודים, ונשלחו עליהם רוח וגדודים אשר לא ראיתם אותם, אך אללה תמיד רואה את מעשיכם.
10 כאשר הם שעטו לעברכם, מלמעלה ומלמטה, כאשר העיניים בהו, והגיעו הלבבות עד הגרון, וחשבתם כל מיני דברים על אללה.
11 אז הועמדו המאמינים בניסיון ועברו זעזוע קשה.
12 וכשהצבועים ואלה שחולי בלבבותיהם אמרו, “אללה ושליחו לא הבטיחו לנו אלא הבטחת שווא”.
13 ומחנה מהם אמרו: “הוי אנשי ית'רב! לא יהיה לכם פה ניצחון, אז שובו (אל בתיכם)”. ואמנם ביקש חלק מהם רשות מן הנביא לסגת, כאשר הם סברו לחינם כי: “בתינו חשופים ללא מגן” ואולם הם אינם חשופים, רק לברוח הם מבקשים.
14 אם היו האויבים נכנסים אל העיר (אל-מדינה), מכל עבריה ופינותיה, ומציעים להם להתמרד נגדך, היו נענים לזאת ולא היו מתמהמהים אלא לזמן מועט. 15 ומפני שהם כרתו עם אללה ברית, אשר לא ייסוגו לאחור, על הברית עם אללה יש לתת את הדין.
16 אמור: “הבריחה מן המוות או ההרג במלחמה לא תועיל לכם, וגם אז לא תתענגו כי אם מעט”.
17 אמור: “מי הוא זה אשר יגונן עליכם מפני אללה, אם ירצה להרע לכם או אם ירצה לרחמכם?” ולא ימצאו להם מלבד אללה, לא אדון ולא מחלץ.
18 אללה מכיר את אלה המעכבים את אחיהם ביציאה אל הקרב, בהזמינם אותם אליהם, משום שהם בעצמם משתתפים בקרבות רק לעתים רחוקות.
19 הם אינם ממהרים להושיט לך עזרה. בעת סכנה תראה אותם מביסים אליך בעיניים של אדם גוסס מרוב הפחד מהמוות. אולם משחולפת הסכנה, יבואו וידברו בלשון חדה, בשל צרות עיניהם על השלל. הם אינם מאמינים, ואללה יכשיל את מעשיהם, ואין קל מזה לאללה.
20 הם חושבים כי המחנות לא עזבו, ולו באו המחנות, רוצים היו להיות הרחק במדבר עם הבדואים, ושם לשאול על חדשותיכם. אפילו אם היו נשארים עמכם, לא היו נלחמים אלא מעט.
21 יש לכם בשליח אללה דוגמה טובה לזה אשר שם את מבטחו באללה, וביום הדין, ומזכיר את שם אללה רוב הזמן.
22 וכאשר ראו המאמינים את המחנות אמרו: “זה הוא אשר הבטיחו לנו אללה ושליחו, וצדק דיברו אללה ושליחו”. וזה הוסיף להם אמונה והשלמה (והתמסרות לאללה).
23 ואכן יש בין המאמינים גברים אשר קיימו את התחייבותם כלפי אללה, כמה מהם קיימו את נדרם, וכמה מהם עודם ממתינים ולא שינו דבר מאז שהתחייבו.
24 בוודאות אללה יגמול לאנשי הצדק על הצדק אשר בפיהם ויעניש את הצבועים אם ירצה או יקבל את חרטתם, כי אללה הוא הסולח והרחום.
25 והסיג אללה את אלה אשר כפרו בזעמם לא השיגו דבר, וחסך אללה למאמינים את נטל המלחמה, כי אללה הוא החזק והעזוז.
26 והוא אשר הוריד ממבצריהם את אלה מאנשי הספר אשר עזרו לכופרים והכניס פחד רב בלבבותיהם. חלק מהם הרגתם וחלק שביתם.
27. והוא הוריש לכם את אדמתם ומושבותיהם ונכסיהם וגם ארץ אשר לא דרכה בה רגלכם, כי אללה הוא הכול-יכול.
28 הוי הנביא! אמור לנשותיך: “אם אתן רוצות את חיי העולם הזה ותענוגותיו, בואו ואעניק לכן רכוש ואשלח אוהבן בצורה הוגנת.
29 ואולם אם בוחרות אתן באללה ובשליחו ובעולם הבא, הנה הכין אללה גמול כביר לצדיקות אשר בכן”. 30 הוי נשות הנביא! אם יוכח שאחת מכן עברה עבירה מבישה (זנות), עונשה יוכפל ואין קל מזה לאללה.
31 אבל אם יוכח שהיא מסורה לאללה ולשליחו ועושה את הטוב, יהיה גמולה כפול (בעולם הבא), עבורה הכנו פרנסה שופעת.
32 הוי נשות הנביא! אין אתן כשאר הנשים. אם את אללה אתן יראות, אל תדברנה בקלות- דעת, לבל יתעורר חשקו של זה אשר חולי בלבו. לכן דברנה בצורה נאותה.
33 שבו ונוחו בבתיכן, ואל התהדרו כהתהדרות ימי הבערות הראשונה. קיימו את התפילה ותנו זכאת, והישמעו לאללה ולשליחו, כי אללה רוצה להעביר מעליכם, אנשי בית הנביא, את הטומאה ולטהר אתכם לחלוטין.
34 וזכורנה את אותות אללה ואת החכמה אשר נקראות בבתיכן, כי אללה בקי ויודע הכול.
35 אכן המוסלמים והמוסלמיות, והמאמינים והמאמינות, והאדוקים והאדוקות, ודוברי הצדק ודוברות הצדק, ובעלי הסבלנות ובעלות הסבלנות, והענווים והענווה, ונותני הצדקה ונותנות הצדקה, והצמים והצמות, השומרים על טהרת ערוותם והשומרות עליה, והמרבים להזכיר את אללה והמרבות להזכירו(את אללה) - הבטיח להם אללה סליחת חטאים וגמול אדיר
36 כאשר אללה ושליחו פוסקים בכל עניין שהוא, אין הברירה נתונה בידו של אף מאמין או מאמינה להחליט בעניין זה. כל מי שמפר את דברי אללה ושליחו הריהו תועה תעייה ברורה.
37 אמרת לאיש אשר אללה העניק לו חסד, ואשר אף אתה הענקת לו חסד, “החזק באשתך וירא את אללה”. והסתרת בלבך את אשר אללה יודע. אתה פוחד מפני הבריות, אבל אללה ראוי יותר כי תפחד מפניו. לאחר שהתייחד זיד עמה, חיתנו אותה לך, למען שלא יובכו המאמינים לשאת את גרושות בניהם המאומצים אם התייחדו עמן. כך נתקיים אשר גזר אללה.
38 אין כל דופי בנביא על קיימו את צווי אללה, כך הייתה דרכו של אללה עם אלה אשר חלפו לפני כן. דבר אללה תמיד מתקיים ומוחלט.
39 אלה אשר יודיעו את המסרים אשר שלח ריבונם, ויראו אותו ולא יראו אחד מלבד אללה. די באללה לעשיית החשבון.
40 לא היה מוחמד אב לאיש מכם, כי אם שליח אללה וחותם הנביאים, ואללה יודע כל דבר.
41הוי אלה אשר האמינו! הרבו להזכיר את שם אללה,
42 ושבחוהו בבוקר ובערב.
43 הוא זה אשר יברך אתכם ומלאכיו הם המתפללים למענכם, כדי שיוציא אתכם מהחושך אל האור, והרי רחום הוא על המאמינים.
44 ביום שבו הם יפגשו אותו (המאמינים את אללה), יברכו אותו בברכת “שלום”. הכין הוא להם גמול שופע.
45 הוי הנביא! הנה אנחנו שלחנו אותך עד ומבשר ומזהיר,
46 ולקרוא אל אללה ברצונו, ולהיות אור מאיר,
47 ובשר למאמינים שיש להם מאללה חסד אדיר. 48 ואל תשמע בקול הכופרים והצבועים, והתעלם מדיבורם הפוגע, וסמוך על אללה, ומספיק להיסמך על אללה.
49 הוי אלה אשר האמינו! אם מתחתנים אתם עם נשים מאמינות ואז מתגרשים מהן לפני ההתייחדות, אל לכם להטיל עליהן תקופת המתנה אשר את ימיה תדרשו למנות, ולכן תנו להן מתנה ושלחו אותן בהגינות.
50 הוי הנביא! הנה אנו מרשים לך את נשותיך אשר שילמת להן את דמי המוהר והנשים אשר בבעלותך אשר נתן לך אללה משלל המלחמות, וכן את בנות דודיך ודודותיך מצד האב והאם שהיגרו עמך, וכל אישה מאמינה המעניקה עצמה לנביא, אם ירצה הנביא להתחתן עמה. זכות זו תיוחד רק לך מכל המאמינים שאת זכויותיהם ביחס לנשותיהם והנשים אשר בבעלותם כבר קבענו להם. זאת למען לא יוטל בך דופי, כי אללה הוא סולח ורחום
51 דחה מעליך כל אחת מהן שתרצה, אסוף אליך את אשר תרצה, וכן לא יהיה בך דופי אם תבקש את קרבתה של אחת שדחית קודם. זו הדרך הטובה ביותר, כדי שכולן תשבענה רצון במה שתתן להן ולא תצטערנה. אללה יודע מה שבלבבותיכם כי הוא הכול יודע ומתון.
52 אין נשים אחרות מורשות לך אחרי זה, ולא תוכל להחליף בהן אישה מנשותיך אפילו אם מצאו חן בעיניך, פרס לאלה אשר בבעלותך, כי אללה היודע על כל דבר.
53 הוי אלה אשר האמינו! אסור לכם להיכנס אל בתי הנביא, אלא אם הוזמנתם אל האוכל, ואל תבואו לפני המועד למען לא תחכו. רק כשתיקראו היכנסו, ואחרי שתאכלו התפזרו מבלי להתמהמה לשם שיחה. כי אכן זה מציק לנביא, אך הוא מתבייש להגיד לכם. אך אללה לא יבוש מהצדק. וכאשר אתם שואלים (מנשות הנביא) חפץ כלשהו, עשו זאת מאחורי חוצץ, זה יותר טהור ללבבותיכם וללבבותיהן. אסור לכם להציק לשליח אללה, ולעולם אל לכם לשאת את נשותיו אחריו, כי הדבר אצל אללה אדיר.
54 בין אם תגלו דבר-מה או תסתירוהו, אכן אללה הוא היודע הכול.
55 לא יהיה בהן (נשות הנביא) אשמה, (בכול הקשור למעשיהן כמו להיראות בלי צעיף) לפני אבותיהן ובניהן, אחיהן ובני אחיהן ובני האחיות שלהן, או נשים (מאמינות) לאלה אשר בשליטתך אשר בבעלותן. היו יראות את אללה, והרי אללה עד לכול.
56 אכן אללה ומלאכיו מברכים את הנביא. הוי אלה אשר האמינו! התפללו בעדו וברכו אותו בשלום.
57 אכן אלה הפוגעים (באמירתם) באללה ושליחו, אללה יקלל אותם בעולם הזה ובעולם הבא, וצפוי להם עונש משפיל.
58 ואלה אשר פוגעים במאמינים ובמאמינות בלי כל הצדקה, ישאו את כובד משקלו של השקר ואשמה ברורה.
59 הוי הנביא! אמור לנשותיך ולבנותיך ולנשות המאמינים, כי עליהן להתכסות בגלימותיהן. בכך ייטיבו להכיר (האנשים בכבודן) ולא יפגעו בהן. ואללה הוא הסלחן והרחום.
60 אם לא יחדלו ממעשיהם הצבועים ואלה אשר חולי בלבם ומפיצי השמועות בעיר אל-מדינה, אנחנו בוודאות ניתן לך סמכות ושליטה עליהם, וימיהם בעיר יהיו ספורים.
61 מקוללים יהיו! ובכל מקום שיימצאו, ייתפסו וייהרגו.
62 זה נוהג אללה באלה אשר קדמו, ולנוהג אללה אין תחליף.
63 ישאלוך האנשים על מועד השעה. אמור: “רק אללה יודע אותו. ייתכן שהשעה קרובה”.
64 אכן אללה קילל את הכופרים והכין להם את אש הלהבה,
65 יישארו בה לעולם ועד ולא ימצאו מגן או מחלץ.
66 ביום אשר ייהפכו פניהם באש יאמרו: “הלוואי שהיינו שומעים בקול אללה ושומעים בקול שליחו”.
67 ויאמרו: “ריבוננו! אנו הלכנו שולל אחרי אדונינו ומנהיגינו והם התעונו מדרך הישר,
68 ריבוננו! הכפל את עונשם וקללם קללה גדולה”.
69 הוי אלה אשר האמינו! אל תהיו דומים לאלה שפגעו במשה, ואללה ניקה אותו מאשר אמרו. הוא היה מכובד אצל אללה.
70 הוי אלה אשר האמינו! יראו את אללה ודברו רק את הצדק
71 ואז ישפר לכם אללה את מעשיכם ויסלח לכם על חטאיכם כי מי ששומע בקול אללה ושליחו יזכה זכיה עצומה.
72 אנו הצענו את (השמירה על) הפיקדון לשמים, לארץ ולהרים, אך הם סירבו לקבלה ופחדו ממנה, ורק האדם קיבלה על עצמו. אכן, האדם הוכיח שהוא מקפח וחסר דעת.
73 כדי שיעניש אללה את הצבועים והצבועות ואת המשתפים והמשתפות. אך הוא מקבל את חרטת המאמינים והמאמינות, כי אללה סולח, רחום.