הקוראן המבורך סורה 2 (תרגום דאר אלסלאם)

הקוראן המבורך
פרקים: הקדמה - 1 - 2 - 3 - 4 - 5 - 6 - 7 - 8 - 9 - 10 - 11 - 12 - 13 - 14 - 15 - 16 - 17 - 18 - 19 - 20 - 21 - 22 - 23 - 24 - 25 - 26 - 27 - 28 - 29 - 30 - 31 - 32 - 33 - 34 - 35 - 36 - 37 - 38 - 39 - 40 - 41 - 42 - 43 - 44 - 45 - 46 - 47 - 48 - 49 - 50 - 51 - 52 - 53 - 54 - 55 - 56 - 57 - 58 - 59 - 60 - 61 - 62 - 63 - 64 - 65 - 66 - 67 - 68 - 69 - 70 - 71 - 72 - 73 - 74 - 75 - 76 - 77 - 78 - 79 - 80 - 81 - 82 - 83 - 84 - 85 - 86 - 87 - 88 - 89 - 90 - 91 - 92 - 93 - 94 - 95 - 96 - 97 - 98 - 99 - 100 - 101 - 102 - 103 - 104 - 105 - 106 - 107 - 108 - 109 - 110 - 111 - 112 - 113 - 114

הקוראן המבורך (תרגום דאר אלסלאם)

סורה 2: אל-בקרה (הפרה)

בשם אללה הרחמן הרחום

1. אלף.לאם.מים.

2.זה הספר, אשר אין בו ספק (שהוא מאללה), והוא מדריך לאלה היראים את אללה.

3 אלה אשר מאמינים בנסתר, ומקיימים את התפילה, וממה שפרנסנו אותם הם חולקים (לצדקה).

4 אלה אשר מאמינים במה שהורד אליך (הנביא מוחמד), ובמה שהורד (לנביאים אשר באו) לפניך, ובקיומו של העולם הבא הם בטוחים.

5 אלה המודרכים לדרך (האמונה) מריבונם, ואלה הם המצליחים.

6 אכן, אלה אשר כפרו, עבורם זה אינו משנה אם תזהיר אותם ואם לא תזהיר אותם, לא יאמינו.

7 חתם אללה את לבבותיהם ואת שמיעתם, ואת ראייתם כיסה, ולהם עונש אדיר.

8 ומהאנשים יש האומרים, אנו מאמינים באללה וביום האחרון (יום הדין), והם אינם מאמינים.

9 (חושבים שהם) מרמים את אללה ואת אלה אשר האמינו, ואולם, את עצמם הם מרמים, בלי שהם מרגישים בזה.

10 בלבבותיהם מחלה, ואללה יוסיף להם עוד מחלה, ולהם עונש כואב מפני שהם היו משקרים.

11 וכשמישהו אומר להם, אל תשחיתו בארץ! הם עונים, אנו רק מתקנים.

12 אך, אלה הם המשחיתים, אך אינם מרגישים.

13 וכשמישהו אומר להם, האמינו כשם שהאמינו האנשים, הם עונים, הנאמין כפי שהאמינו האספסוף? אלא שהם בעצמם האספסוף, אך, אינם יודעים.

14 וכאשר פוגשים את אלה אשר האמינו, הם אומרים להם, מאמינים אנו. אך, בהתייחדם עם שטניהם, יאמרו, עמכם אנו, אך, אנו בהם מהתלים.

15 אללה מהתל בהם, מאריך את תקופת שחיתותם ומעוור אותם.

16 אלה הם אשר רכשו את התעיה במקום היושר, עסקתם לא הביאה להם כל רווח, ולא היו מודרכים.

17 משלם כמשלו של האיש שהדליק אש, וכשהאש האירה על סביבותיו, נטל אללה את אורם והשאירם באפילה ואינם רואים.

18 (הם) חירשים, ואילמים, ועיוורים, לכן, אינם יכולים לחזור (לאמונה שנטשו).

19 או כמו עננה כבדה, מלאה אפילה, רעם וברק, והם אוטמים את אוזניהם באצבעותיהם מפחד רעש הרעם והמוות. אללה מאגף את הכופרים.

20 כמעט והברק מעוור אותם, וכאשר יאיר להם, ילכו באורו, וברדת החשיכה עליהם, יעמדו מלכת. לו רצה אללה, היה נוטל מהם את שמיעתם ואת ראייתם, אכן, אללה הכול-יכול

21 הוי, האנשים! עיבדו את ריבונכם אשר ברא אתכם ואת אלה אשר ברא לפניכם, אולי תיראו (את אללה).

22 הוא (אללה) אשר פרש לכם את הארץ, ובנה את השמים (כתקרה), והוריד מן השמים מים אשר בהם הצמיח כל מיני פירות כפרנסה לכם, לכן, אל תעשו שווים לאללה ביודעין.

23 אולם אם יש בכם ספק באשר (הקוראן) הורדנו על עבדנו (הנביא מוחמד), הביאו ולו טורה אחת דומה לו וקראו לעדיכם מלבד אללה, אם באמת אתם צודקים.

24 ואם לא תעשו כן - ולעולם לא תוכלו לעשות-הישמרו לכם מפני אש אשר חומר בערתה, האנשים והאבנים, הוכנה לכופרים.

25 ובשר לאלה אשר האמינו ועושים את הטובות כי (ביום הדין) מיועדים להם גנים אשר נהרות זורמים מתחתיהם, כל זמן שתוגש להם ברכה מפרי הגן, יגידו: “הלא זה מה שהוגש לנו מלפנים?” ויוגשו להם סוגים אחרים של פירות דומים, ויש להם שם זוגות טהורים, ויישארו שם לנצח.

26 אכן, אללה אינו מתבייש להביא משל כלשהו, יתוש או מה שמעליו. אמנם אלה אשר האמינו, הם יודעים כי הוא הצדק מריבונם. אך, אלה אשר כפרו אומרים: “מה רצה אללה במשל זה?” בזאת יתעה רבים, ומדריך בזאת רבים. ואינו מתעה אלא את המושחתים.

27 אשר מפירים את הברית (שכרתו) עם אללה לאחר שנחתמה כברית ומנתקים כל קשר אשר ציווה אללה לחזק, ומרבים שחיתות בארץ. אלה הם המפסידים(ביום הדין).

28 איך תכחישו את (קיום) אללה? האם לא הייתם מתים והוא החייה אתכם? ואחר כך ימיתכם, ושוב יחיה אתכם, ואליו תושבו (ביום הדין).

29 הוא אשר ברא לכם את כל מה שבארץ כולה, ואחר-כך עלה אל השמים ועשה אותם לשבעה רקיעים. והוא יודע בכל דבר.

30 וכשאמר ריבונך למלאכים, “הנני עומד לשים מחליף בארץ”. הם אמרו: “התשים בה את אשר ימלא אותה חורבן, וישפוך דמים, בזמן שאנו משבחים אותך ומהללים ומקדשים אותך?” אמר: “יודע אני את מה שאינכם יודעים”.

31 ולימד (אללה) את אדם את השמות של כל הבריות, ואחר-כך הציגם לפני המלאכים, ואמר להם “הודיעוני את שמותיהם אם אתם צודקים”.

32 אמרו: “ישתבח שמך! אין אנו יודעים דבר מלבד אשר לימדתנו, הן, אתה היודע החכם”.

33 (אללה) אמר: “הוי, אדם! הודע להם את שמותיהם”. וכאשר הודיע (אדם) להם את שמותיהם, (אללה) אמר: "האם לא אמרתי לכם, כי יודע אני את נסתרות השמים והארץ, ויודע אני את אשר תגלו ותסתירו”.

34 וכאשר אמרנו למלאכים: “סגדו לאדם!” והם סגדו, מלבד איבליס (השטן) שסירב והתנשא והיה מן הכופרים.

35 ואמרנו: “הוי, אדם! שכון אתה וזוגתך בגן העדן, ואיכלו מכירותיו, וחיו חיי נועם ורווחה, אך, אל תתקרבו אל העץ הזה, פן תקפהו את עצמכם.

36 אז, השטן התעה את שניהם וגרם להוצאתם מכל אשר היו בו. ואמרנו: “רדו (מגן עדן) זה לזה (תהיו) אויבים, ויהיו לכם בארץ משכן וחיים עד זמן מוגדר.

37 וקיבל אדם מילים מריבונו, וסלח לו, והוא (אללה) הסלחן והרחום.

38 אמרנו (צווינו): "רדו ממנו כולכם (גן העדן), ואולם אם אתם מקבלים ממני הדרכה אל הדרך הישרה, הן, כל ההולך בדרכי הישרה, לא יידע מורא ולא יצטער.

39 ואלה אשר כפרו ומכחישים את אותותינו (משפטי הקוראן), אנשי האש הם, ולעולם יהיו בה.

40 הוי, בני ישראל! זכרו את החסד שהענקתי לכם, וקיימו את בריתי למען אקים אני את בריתי אתכם, ורק אותי היו יראים.

41 והאמינו באשר הורדתי (הקוראן), אשר מאשר את מה שעמכם (מהתורה), ואל תהיו ראשוני הכופרים בו, ואל תמכרו את אותותיי (משפטי הקוראן) במחיר זעום, ויראו אותי.

42 ואל תערבבו את הצדק בהבל, ואל תעלימו את הצדק ביודעין.

43 וקיימו את התפילה, ותנו את הזכאת (צדקת חובה), וכרעו עם הכורעים.

44 התצוו על בני-האדם לעשות מעשים טובים, ואתם עצמכם שכחתם, אף כי אתם תקראו בספר (התורה)? האם לא תשכילו?

45התאזרו בסבלנות ובתפילה (עד כל רעה), אומנם קשה הדבר (הקמת התפילה), אך, לא ליראים (את אללה).

46 אלה אשר חושבים (בטוחים) כי ייפגשו עם ריבונם ואליו ישובו.

47 הוי, בני-ישראל! זכרו את החסד שהענקתי לכם, ושאז העדפתי אתכם על העולמים.

48 הישמרו מפני היום אשר בו לא תפדה נפש אף נפש אחרת ולא תתקבל השתדלותה, ולא יתקבל ממנה צדק, ולא תינתן להם עזרה.

49 וכשחילצנו אתכם מאנשי פרעה אשר עינו אתכם עינוי נורא, ושחטו את בניכם והחיו את נשותיכם. ובזאת מבחן אדיר מריבונכם

50 וכשקרענו את הים לפניכם וחילצנו אתכם והטבענו את אנשי פרעה לעד עיניכם.

51 וכשנועדנו עם משה ארבעים לילות, אז לקחתם את העגל לאחר מכן (כאלוה), והייתם מקפחים.

52 אך, אנו סלחנו לכם כדי שאולי תכירו טובה.

53 ונתנו למשה את הספר ואת הפורקאן שמא תהיו מודרכים.

54 וכשמשה אמר לבני עמו: ”הוי, בני עמי! אתם קיפחתם את עצמכם בעשותכם את העגל, לכן, הביעו חרטה בפני בוראכם, והרגו את עצמכם, וזה טוב יותר לכם אצל בוראכם, ויקבל את תשובתכם, כי הוא מקבל את החוזרים אליו והוא הרחום.

55 וכאשר אמרתם: "הוי משה! לא נאמין לך עד אשר נראה את אללה גלוי לעינינו”, אז הכתה בכם אש (מן השמים) בעודכם מביסים.

56 ואז החיינו אתכם אחרי מותכם למען תכירו טובה.

57 והצלנו עליכם בענן והורדנו אליכם את המן ואת השלו, אכלו מהטוב אשר שלחנו לפרנסתכם. אכן, הם לא גרמו לנו כל נזק, אך, הם בהחלט הזיקו לעצמם.

58 וכאשר אמרנו, היכנסו אל העיירה הזאת, ואכלו מתוצרתה בשפע מכל אשר תרצו, והיכנסו סוגדים בשער והגידו: “חטאנו”, נסלח לכם על חטאיכם ונרבה את גמול המיטיבים.

59 ואולם, המקפחים החליפו אמירה שונה מאשר נאמר להם, על כן הורדנו על המקפחים עונש מן השמים בגין מה שהיו פושעים.

60 וכאשר משה התפלל (לאללה) להשקות את עמו מים. אמרנו: "הכה במקלך בסלע! ואז פרצו ממנו שנים עשר מעיינות. וכל שבט ידע את מקום שתייתו. אז אמרנו להם: “אכלו ושתו מטובו של אללה. ואל תמלאו את הארץ בשחיתות”.

61 כאשר אמרתם: "הוי, משה! לא נסבול יותר מאכל אחד. קרא בשבילנו לריבונך שתוציא לנו הארץ, מקטניות האדמה, קישואיה, שומיה, עדשיה, ובצליה”. אמר: “המחליפים אתם את הטוב בגרוע? לכו לכם והשתקעו בארץ אשר בה תמצאו את מה שאתם מבקשים”. השפלה ודלות נכפתה עליהם, ונחלו את זעמו של אללה על שכפרו באותות אללה, ועל שהם הרגו את הנביאים ללא הצדקה. ועל היותם מורדים ומכיוון שהם עברו את גבול המורשה.

62 הנה אלה אשר האמינו, אלה אשר התייהדו, הנוצרים ו(כת) אצאבאין, כל אחד מהם, אשר האמין באללה וביום האחרון ועשה את הטוב, גמולם שמור להם אצל ריבונם, ואין חשש לגורלם ולא ייעצבו.

63 וכאשר כרתנו את הברית אתכם, והרמנו את ההר מעליכם. ואמרנו לכם: "קבלו היטב את אשר נתנו לכם, וזכרו את כל אשר בו, למען תיראו(את אללה).

64 לאחר כל זאת הפניתם עורף, ולולא חסדי אללה כלפיכם ורחמיו עליכם, כי אז הייתם בין המפסידים.

65 אתם כבר יודעים שעל אלה מקרבכם אשר חיללו את השבת, אמרנו להם: "היו קופים סלודים”.

66 זאת עשינו כעונש לדוגמא לדורם ולבאים אחריהם ולקח ליראים.

67 וכאשר אמר משה לעמו: “אללה מצווה עליכם לזבוח פרה”. אמרו: “האם אתה מזלזל בנו?” אמר: “ישמרני אללה מהיות כאחד הנבערים”.

68 אמרו: “התפלל אל ריבונך שיבאר לנו מה היא?” אמר (משה): “הוא (אללה) אומר: " הן, היא פרה, שאינה מבוגרת ואינה צעירה מדי, (גילה) ממוצע בין השניים, עשו מה שצוויתם”.

69 אמרו: " התפלל אל ריבונך שיציין לנו את צבעה”. אמר(משה): “הוא(אללה) אומר, כי היא פרה צהובה, זוהרת בצבעה ומשמחת את לב המביטים בה”.

70 אמרו: " בקש לנו מריבונך למען יבאר לנו יותר מה היא, כי כל הפרות דומות בעינינו. למען נהיה מודרכים, אם ירצה אללה”.

71 אמו (משה): “הוא אומר (אללה), כי היא פרה אשר לא עלה עליה עול לצורכי חרישה או השקיה, אשר אין בה פגם ואין בה כתם אמרו: “כעת מסרת את הצדק אז, זבחו אותה, וכמעכז שלא עשו זאת.

72 וכאשר הרגתם נפש והאשמתם זה את זה, אללה חושף את מה שהסתרתם.

73 אמרנו: " הכו את הגופה בחלק ממנה (חלק מהפרה), כן יחיה אללה את המתים ויראה לכם את אותותיו למען תבינו.

74 לאחר מכן, נתקשו לבבותיכם כאבן ואף יותר קשה ממנה, הוי גם יש אבנים שמהן פורצים נהרות, ומבקעיהם זורמים מים, ויש גם אבנים אשר מתפוררות מתוך יראת אללה. אללה לא יסיח את דעתו מאשר תעשו.

75 המקווים אתם שהם יאמינו לכם? הוי חלק מהם היו שומעים את דברי אללה, ואחרי שהבינו אותם היו מסלפים אותם ביודעין!

76 בפגשם את המאמינים, היו אומרים: "מאמינים אנו”. אן, בהתייחדם זה עם זה, אומרים איש לרעהו: "התספרו להם מה שאללה גילה לכם למען יטענו נגדכם בפני ריבונכם? הלא תשכילו?!”

77 האינם יודעים, כי אללה יודע את אשר יסתירו ואת אשר יגלו?

78 יש בהם בורים אשר לא ידעו את הספר, (אשר יודעים)

רק את אשר בהרהורי ליבם, והם רק משערים.

79 אוי לאלה הכותבים בידיהם את הספר ואומרים שהוא מאת אללה, ואז יסחרו בו בעבור מחיר זעום, הן אוי להם על מה שכתבו ידיהם, ואוי להם בעבור מה שהרוויחו.

80 ואמרו: “לא תיגע בנו האש אלא לימים ספורים”. אמור: "הקיבלתם על כך התחייבות מאללה? הן, אללה לא יפר את התחייבותו. או(שמא) אתם מדברים על אללה את מה שאינכם יודעים?

81 אכן, כל העושה רע, וחטאו איגף אותו, כל אלה מאנשי האש ולעולם יהיו בה.

82 ואולם, אלה אשר האמינו ועשו את הטובות, כל אלה מאנשי גן העדן ולעולם יהיו בו.

83 וכשכרתנו ברית עם בני ישראל: "אל תעבדו זולת אללה, גמלו חסד עם ההורים, עם קרובי המשפחה, עם היתומים, ועם המסכנים, ואמרו דברים טובים לאנשים, וקיימו את התפילה, ותנו הזכאת (צדקת חובה). ואז אתם, הפניתם עורף, מלבד מעטים מכם, והפכתם למתנגדיה.

84 וכשכרתנו ברית עמכם: "אל ישפוך איש את דם רעהו, ואל יגרש איש את רעהו מביתכם”. ואתם הסכמתם והעדתם על כך.

85 וכעת אתם עצמכם הורגים זה את זה ומגרשים חלק מכם מבתיהם, משתלטים עליהם בפשע ומלחמות, וכאשר הם נופלים בידיכם כשבויים אתם דורשים פדיון מהם, בעת שנאסר עליכם לגרשם. האם תאמינו בחלק מן הספר(התורה) ותכפרו בחלק (אחר)? ומה עונשו של מי שיעשה את זה מכם בעולם הזה אלא קלון, ועונש קשה ביותר ביום תחיית-המתים. אך, אין מעשיכם נסתרים מאללה.

86 אלה הקונים את חיי העולם הזה תמורת העולם הבא, עונשם לא יוקל ולא יהיה להם ניצחון.

87 וכבר נתנו למשה את הספר, ושלחנו לאחר מכן עוד שליחים, ונתנו לישוע בן מרים את ההוכחות וחיזקנו אותו ברוח הקודש (המלאך גבריאל). אכן, כל זמן שיבוא לכם שליח שלא לפי חשקכם, תתנשאו? חלק תקראו להם שקרנים וחלק תהרגו אותם.

88 והם אמרו, לבבותינו סתומים (לכל שליחות חדשה). אך אללה קיללם על כפירתם, כי ממעטים הם להאמין.

89 כאשר בא אליהם ספר מאת אללה המאשר את (האמת) אשר בידיהם, ולפני בואו היו מקווים כי יוכלו באמצעותו להכריע את אלה שכפרו. וכאשר הוצג להם הדבר אשר הכירו, כפרו בו. קללת אללה על הכופרים.

90 מה גרוע המחיר שבו מכרו את רוחם, בכופרם באשר הוריד אללה (הקוראן), מקנאה במה שאללה גילה בחסדו למי שבחר מעבדיו. על כך, הוסיפו רוגז על רוגז. ולכופרים עונש משפיל.

91 ואם אומרים להם: “האמינו באשר הוריד אללה (הקוראן)”, יאמרו: “נאמין במה שהורד אלינו” (התורה), אך, הם כופרים באשר מעבר לזאת, ואולם הוא הצדק, ומאשר את אשר עמם (מהאמת שבתורה). אמור, מדוע הרגתם את נביאי אללה מקודם אם אתם אכן מאמינים?

92 ומשה כבר הביא לכם אותות בהירים, ובכל זאת לקחתם את העגל (כאלוה) בהעדרו, והייתם חוטאים.

93 וכאשר כרתנו אתכם את הברית, והרמנו את ההר מעליכם. (ואמרנו): “אחזו בחזקה את אשר נתנו לכם וצייתו”. הם אמרו: “שמענו, אך, לא נציית”, כי בכפירתם הם ספגו את העגל בלבבותיהם. אמור: “כה נורא המעשה אשר אמונתכם מצווה עליכם, אם באמת מאמינים אתם.”

94 אמור: “האם רק לכם בלבד, ולא לכל האנשים, מיועד העולם הבא אצל אללה, הרי עליכם לבקש את המוות אם אתם צודקים?”

95 אך, הם לעולם לא יבקשו (למות), בשל כל(החטאים) שהקדימו ידיהם, כי אללה מכיר את החוטאים.

96 תמצאם נאחזים בחיים יותר מכל אדם אחר, ומכל אלה אשר שיתפו, וכל אחד מהם מקווה לחיות אלף שנה, ואולם, אם יאריך ימים, זה לא יחלץ אותו מן העונש, כי אללה רואה את מעשיהם.

97 אמור, כל מי שהוא אויב של (המלאך) גבריאל, אשר הוריד אותו (הקוראן) אל לבך ברשות אללה, למען יאשר את (הנכון) אשר לפניו, ואשר הוא הדרכה ובשורה טובה למאמינים.

98 כל מי שהוא אויב של אללה ושל מלאכיו ושליחיו וגבריאל ומיכאל, הן אללה הוא אויב הכופרים.

99 וכבר הורדנו אליך אותות בהירים, אשר רק המושחתים כופרים בהם.

100 וכי בכל פעם שהם כורתים ברית, חלק מהם מפרים אותה, אכן, רובם לא יאמינו.

101 וכשבא אליהם שליח מאת אללה לאשר את מה (הנכון) שעמם, זרק חלק מאלה אשר קיבלו את הספר, את ספר אללה מאחורי גבם, כאילו לא ידעו.

102 והם הלכו אחרי הדברים שייחסו השטנים לממלכתו של שלמה, למרות ששלמה מעולם לא כפר, ורק השטנים הם אשר כפרו, הם לימדו את האנשים כישופים וכל מה שהורד לשני המלאכים בבבל, הארות ומארות (השמות של המלאכים). אולם הם לא היו מלמדים איש בלא שאמרו לו: “אנו רק מעמידים אותך בניסיון, אל תכפור!” כך למדו משניהם כיצד להפריד בין בעל ואשתו, ואולם לא יכלו להזיק בזאת לאיש אם לא נגזר על-ידי אללה. הם למדו את אשר יזיק להם ולא יועיל, והם יודעים כי כל הרוכש זאת אין לו חלק בעולם הבא. מה גרוע המחיר שבו מכרו את עצמם לו רק ידעו.

103 ולו היו מאמינים והיו יראים היה גמולם טוב מאת אללה, אילו ידעו.

104 הוי, אלה אשר האמינו! אל תגידו: “ראענא” (רע לנו), הגידו: “אונט'ורנא” (הבט בנו), ושמעו, ולכופרים יש עונש כואב.

105 אלה אשר כפרו מבין בעלי הספר או מהמשתפים (עבודה זרה), אינם רוצים כי תורד אליכם כל טובה מעם ריבונכם, אך אללה מקצה את רחמיו למי שירצה. כי אללה בעל החסד האדיר.

106 כל איה (אות, משפט בקוראן) אשר נמחה או נשכיח, נביא איה (אות מהקוראן) טובה ממנה או דומה לה. האינך יודע כי אללה הוא הכול-יכול?

107 האם לא תדע כי לאללה מלכות השמים והארץ, ואין לכם בלעדי אללה תומך ולא מגן?

108 האם תרצו לשאול את שליחכם (מוחמד) כפי שנשאל משה מקודם ? ומי שמחליף אמונה בכפירה תועה מן דרך הישר הוא.

109 רוצים הרבה מבין בעלי-הספר להחזירכם להיות כופרים לאחר שכבר האמנתם, מתוך קינאה, אחרי שהתברר להם הצדק. מחלו וסלחו עד אשר יקיים אללה את דברו, כי אללה הוא הכול-יכול.

110 וקיימו את התפילה ושלמו את הזכאת (צדקת חובה), כי כל טובה שתקדימו למען עצמכם, תמצאוה אצל אללה (ביום הדין). אכן, אללה רואה את כל אשר תעשו.

111 הם סוברים לחינם, שלגן העדן ייכנסו רק יהודים או נוצרים, זו שאיפתם. אמור: “הציגו את הוכחתכם אם באמת אתם צודקים.”

112 אכן, כל מי שהתמסר בכל לבו לאללה והוא מיטיב, יבוא על גמולו אצל ריבונו, ואין חשש לגורלם ולא ייעצבו.

113 אמרו היהודים, (אמונת) הנוצרים אין לה כל יסוד והנוצרים אומרים, (אמונת) היהודים אין לה כל יסוד, אף- על-פי ששני הצדדים קוראים את הספר (התורה), כדברים האלה יגידו אלה אשר אינם יודעים דבר, אללה ישפוט ביניהם ביום תחיית-המתים בכל אשר נחלקו בו.

114 מי רשע יותר מן האדם אשר חוסם את מסגדי אללה ומונע את הזכרת שמו בהם, ופועל להחריבם? אנשים כאלה, לא יורשה להם להיכנס אליהם (למסגדים) אלא בפחד. הם יקבלו חרפה ובושה בעולם הזה, ועונש אדיר בעולם הבא.

115 לאללה שייך המזרח והמערב, ולכל צד אשר תפנו, שם פני אללה, אללה חובק הכול ויודע הכול.

116 הם (הנוצרים) אומרים: “אללה לקח לעצמו בן.” יתעלה שמו! כל אשר בשמים ובארץ שלו הם, והכול מתמסרים לעבודתו.

117 (אללה) הבורא את השמים ואת הארץ, ובהחליטו לברוא דבר רק יאמר לו: “היה!”, ויהיה.

118 הבורים אומרים: “האם ידבר אלינו אללה, או תינתן לנו אות?”, כך דיברו גם אלה אשר קדמו להם, לבבותיהם דומים. כבר הבהרנו את האותות לאנשים הבטוחים באמונתם.

119 ואותך (מוחמד) שלחנו עם הצדק כדי להיות מבשר ומזהיר, ואתה לא תהיה אחראי לאנשי הגיהינום.

120 היהודים והנוצרים לא יהיו מסופקים ממך אלא אם תשתייך לדתם. אמור: “רק הדרכת אללה (האסלאם) היא ההדרכה הצודקת ״. ואם תטה אוזן להבליהם לאחר מה שהגיע אליך מן הדעת (הקוראן), לא יהיה לך בפני אללה לא עוזר ולא מחלץ.

121 אלה אשר נתנו להם את הספר, ואשר קוראים בו קריאה אמתית, אלה הם אשר באמת מאמינים בו, והכופרים בו הם המפסידים.

122 הוי, בני ישראל! זכרו את החסד שהענקתי לכם והעדפתי אתכם על העולמים (תקופתכם באמונה).

123 הישמרו מפני היום (יום הדין) אשר בו לא תפדה נפש אחת אף נפש אחרת, דמי כופר לא יתקבלו ממנה, ולא תתקבל השתדלותה, ולא תינתן להם עזרה.

124 כאשר ריבונו של אברהם ניסה אותו בכמה מצוות שעמד בהן. אמר(ריבונו): “הנני ממנה אותך אימאם (מנהיג) לאנשים”. אמר אברהם: “ומזרעי אחרי?” אמר אללה: “בריתי לא תגיע לחוטאים שאינם מקיימים את מצוות אללה”.

125 וכשעשינו מהבית (הכעבה) מקום עלייה לרגל ומבטח לאנושות. וציורנו את אברהם: “קיבעו את המקום שבו אברהם עומד כמקום לתפילה”. והטלנו על אברהם ועל ישמעאל לטהר את ביתי למען המקיפים אותו ולמען המתייחדים לעבודת אללה ולמען הכורעים והסוגרים (לאללה).

126 וכאשר אמר אברהם: “ריבוני! עשה את העיר הזאת (מכה) כעיר מבטחים, ופרנס את תושביה מכל פרי, לאלה אשר האמינו באללה וביום האחרון”. אמר (אללה): “גם הכופר, אתן לו להתענג זמנית במעט, ואחר כך אביא אותו בכוח אל עונש האש, וכה רע יהיה סופו”

127 וכאשר הקימו אברהם וישמעאל את יסודות הבית, הם (התפללו): “ריבוננו! קבל מאתנו (את מעשינו), כי אתה הכול שומע הכל היודע,

128 ועשה אותנו מוסלמים (מתמסרים) לך ומזרענו אומה מוסלמית (מתמסרת) לך, והראה לנו את טקסי (העלייה לרגל), וקבל את סליחתנו, כי הרי אתה הסלחן והרחום.

129 ריבוננו! שלח אליהם שליח מקרבם למען יקרא בפניהם את אותותיך (משפטי הקוראן) וילמדם את הספר (הקוראן) ואת החכמה (הסונה) ויטהרם, כי אתה העזוז והחכם”.

130 ומי שלא יבחר בדתו של אברהם(האסלאם) הוא איש נבער מדעת. וכבר בחרנו אותו (את אברהם) בעולם הזה, ובעולם הבא מקומו בין הצדיקים.

131 וכשריבונו אמר לו: “התאסלם!” (התמסר), אמר: ״התאסלמתי (התמסרתי) לריבון העולמים”.

132 וכך ציווה אברהם לבניו, וגם יעקוב: ״הוי, בניי! אללה בחר לכם את הדת, על כן, אל תמותו אלא כמוסלמים (מתמסרים)”.

133 האם הייתם נוכחים כשאמר יעקוב לפני מותו לבניו: “מה תעבדו לאחר מותי?” אמרו: “נעבוד את אלוהך ואלוה אבותיך, אברהם, וישמעאל, ויצחק, הוא האלוה האחד ולו אנו מוסלמים (מתמסרים)”.

134 זו אומה שכבר עברה, שתקבל את גמולה על מעשיה, ואתם תקבלו את גמולכם על מעשיכם. ולא תישאלו על מה שהיו עושים.

135 הם אמרו: “היו יהודים או נוצרים למען תהיו מודרכים”. ענו: “אבל, נאמין בדת אברהם המתמסר שלא היה מהמשתפים”

136 אמרו: “אנו האמנו באללה, ובמה שהורד אלינו(הקוראן), ובמה שהורד אל אברהם, וישמעאל, ויצחק, ויעקוב, והשבטים, ובאשר ניתן למשה, ולישוע, ובאשר ניתן לנביאים מריבונם. אין אנו מבדילים ביניהם. ומוסלמים (מתמסרים) אנו לאללה”.

137 אם יאמינו באשר תאמינו אתם, הרי הם מודרכים. אך, אם יתרחקו (יכפרו), הרי משום שהם מתעדים לכם, ואללה יעזור לך נגדם, כי הוא הכול שומע, והכול יודע.

138 דת אללה, ומה טוב מדת אללה!? ואותו אנו עובדים.

139 אמור!: “למה תתנצחו אתנו על אללה, אף־כי הוא ריבוננו וריבונכם, ואף כי לנו מעשינו ולכם מעשיכם, ואף כי אנחנו רק לו בלבד מתמסרים.

140 או אולי תגידו שאברהם, וישמעאל, ויצחק, ויעקוב, והשבטים היו יהודים או נוצרים? אמור: האם אתם יודעים יותר או אללה? חוטאים מכול הם המסתירים את העדות אשר קיבלו מאת אללה. אללה אינו מסיח את דעתו ממעשיכם”.

141 זו אומה שכבר עברה, שתקבל את גמולה על מעשיה, ואתם תקבלו את גמולכם על מעשיכם. ולא תישאלו על מה שהיו עושים.

142 האספסוף יאמרו, “מה גרם להם לשינוי הקיבלה (כיוון התפילה) שהיו נוהגים לפנות אליה?” אמור: “לאללה המזרח והמערב, והוא מדריך את מי שהוא ירצה אל הדרך הישרה”.

143 וכך עשינו אתכם אומה אמצעית (ישרה), כדי שתהיו עדים על האנשים, ושיהיה השליח (מוחמד) עד עליכם (על מעשיכם). ולא קבענו את הקיבלה (כיוון התפילה) אשר פנית אליה לפני כן אלא למען נדע מי הולך אחרי השליח ומי יחזור על עקבותיו. ואמנם קשה הדבר (הפנייה), מלבד לאלה אשר הדריך אללה. ולא היה אללה גורע מאמונתכם (גמולה), הן אללה כלפי האנשים חומל רחום.

144 אכן, אנו רואים את התהפכות פניך בשמים, והנה עתה ניתנה לך הקיבלה (כיוון התפילה) שתסופק בה. והפנה פניך (בתפילה) לעבר המסגד הקדוש (הכעבה), ובכל מקום שתהיו הפנו פניכם (בתפילה) לעברו. אלה אשר ניתן להם הספר (היהודים והנוצרים) יודעים שזה הצדק של ריבונם. ואין מוסחת דעתו של אללה מאשר יעשו.

145 ואם תביא לאלה אשר ניתן להם הספר כל אות (הוכחה), לא יסכימו לקיבלה (כיוון התפילה) שלך, ואין אתה פונה לקיבלה (כיוון תפילה) שלהם. ואין הללו (היהודים והנוצרים) פונים לקיבלה (כיוון התפילה) של אלו. ואם תלך אחר מזגיהם, אחרי הדעת (האמונה) שהובאה אליך, תהיה אם כן, מן המקפחים.

146 אלו אשר הענקנו להם את הספר (התורה והבשורה) מכירים אותו (את הנביא מוחמד) כמו שמכירים את בניהם, אך חלק מהם מסתירים את הצדק ביודעין.

147 הצדק מריבונך, לכן, אל לך להיות מן מפקפקים.

148 ולכל אחד יש כיוון (לתפילה) אשר אליו יפנה. לכן, התחרו במעשי חסד. היכן שתהיו, (משם) יביא אתכם אללה כולכם. אכן, אללה הוא הכול-יכול.

149 מכל מקום (על פני הארץ) שתצא ממנו הפנה פניך (בתפילה) לעבר המסגד הקדוש. זה הצדק מעם ריבונך. ולא נעלמו מאללה מעשיכם.

150 מכל מקום (על פני הארץ) שיצאת ממנו הפנה פניך (בתפילה) לעבר המסגד החראם (הקדוש). ובכל מקום שתהיו הפנו פניכם (בתפילה) לעברו. למען לא תהיה לאנשים תלונה כנגדכם. מלבד מקפחים אשר בהם, אל תיראו מפניהם, רק ממני יראו, למען אשלים את חסדי עמכם ועל מנת שתודרכו (תאמינו באללה).

151 כשם ששלחנו אליכם שליח מקרבכם הקורא בפניכם את אותותינו, ומסהרכם, ומלמד אתכם את הספר(הקוראן) ואת החכמה (המסורה של הנביא מוחמד), ומלמדכם את אשר לא ידעתם

152 לכן, זכרו (הללו) אותי למען אזכור (אהלל) אתכם, והודו לי ואל תכפרו בי.

153 הוי אלה אשר האמינו! התאזרו בסבלנות ובתפילה, כי אללה הוא עם הסבלנים.

154 ואל תאמרו כי הנהרגים למען אללה מתים הם. אכן, כי חיים הם. אך אין אתם מרגישים בזה.

155 אנו נעמיד אתכם בניסיון על-ידי פחד, רעב ומחסור בכספים ובנפש ויבולים. ובשר סוכות לסבלנים,

156 אלה אשר בפגוע בהם אסון יאמרו: “לאללה אנו שייכים ואליו אנו חוזרים”.

157 הללו, עליהם יחולו ברכות מריבונם ורחמים, ואלה הם המודרכים (אל האמונה באללה).

158 הן, (גבעות) אצפא ולמרוח מטקסי הפולחן של אללה. על כן, כל העולה לרגל אל הבית (מסגד אלחראם במכה) ב(ימי) החג' או בעומרה, אינו חוטא אם יקיף אותן. וכל המתנדב לעשות חסד, הנה אללה מכיר טובה יודע כול.

159 כל אלה המסתירים את האותות הבהירים וההדרכה אשר הורדנו לאחר שהבהרנו אותם לבני-אדם בספר (הקוראן), אותם יקלל אללה ויקללו אותם המקללים,

160 אך, לא כך החוזרים אל אללה והמתקנים את מעשיהם והמבהירים את עמדתם, את כל אלה אקבל, כי אני הסלחן הרחום.

161 ואולם, אלה אשר כפרו ומתו בעודם כופרים, תחול עליהם קללת אללה, והמלאכים, והאנשים כולם.

162 ויישארו בו לעולם (בגיהינום) ולא יוקל מעליהם העונש ולא יידחה.

163 ואלוהכם (אללה) אלוה אחד הוא, אין אלוה מלבדו, הרחמן הרחום.

164 אכן, בבריאת השמים והארץ, ובחילוף הלילה והיום, ובספינות השטות בים, המובילות את כל המועיל לאנשים, ובמים שאללה מוריד מן השמים להחיות את האדמה אחרי מותה (התייבשותה), והפיץ בה מכל סוגי בעלי חיים, ובכיוון תנועות הרוחות והעננים הכפופים לפקודתו בין שמים וארץ, בכל אלה אותות בהירים לבני אדם מבינים.

165 ויש מהאנשים שעושים להם (אלילים) כשווים לאללה, ואותם אוהבים כאהוב אללה. אולם אהבת המאמינים לאללה גדולה יותר. ולו היו החוטאים רואים את העונש, היו בטוחים מה רב כוח אללה ומה כבד עונשו.

166 כאשר אלה אשר נעבדו יתנכרו לאלה שעבדו אותם, כשיראו את העונש, ייקטעו קשריהם,

167 ואלה שעבדו יאמרו: ״ לו ניתן לנו לחזור לעולם היינו מתנכרים להם כשם שהם התנכרו לנו”. כה יראה להם אללה את מעשיהם למען יתחרטו עליהם, ולעולם לא ייצאו מן האש.

168 הוי, האנשים! אכלו מן מורשה והטוב אשר בארץ, ואל תלכו בעקבות השטן, כי הוא אויב גלוי לכם,

169 הוא מסית אתכם לעשות את המעשה הרע והתועבה, ולהגיד על אללה מה שאינכם יודעים.

170 ואם אומרים להם (אלה אשר כפרו): “התנהגו לפי מה שאללה הוריד”, יגידו: “לא! נלך בעקבות מה שמצאנו את אבותינו עושים”. אף על פי שאבותיהם לא הבינו דבר ולא היו מודרכים.

171 אלה אשר כפרו, נמשלו לבהמה אשר הולכת אחרי הקול של הרועה מבלי שתבין מה הוא אומר. הם (הכופרים) חירשים, אילמים, עיוורים ולא יבינו.

172 הוי, אלה אשר האמינו! איכלו מן המורשה, הדברים הטובים אשר הענקנו לפרנסתכם, והודו לאללה אם אותו אתם עובדים.

173 הוא אסר עליכם לאכול את הנבלה, את הדם, את בשר החזיר ואת אשר הוקרב לאחר זולת אללה. אך, מי שאוכל זאת בעת צרה ולא מתאווה או הרגל, אין ב(מעשהו) חטא, כי אללה סולח רחום.

174 אלה אשר מסתירים את מה שהוריד אללה בספר (התורה) בתמורה זולה, אינם ממלאים בטנם אלא באש, וביום תחיית המתים, לא ידבר אליהם אללה ולא יטהרם, עונש כואב ממתין להם.

175 הם אלה אשר בחרו בתעייה במקום הדרכה, ובעונש במקום סליחה. כמה הם יכולים לסבול את (עונש) האש (ביום הדין),

176 זאת, כי אללה הוריד את הספר (הקוראן) בצדק. כל אלה החלוקים בדבר הספר נתונים בפילוג רחוק מן הצדק.

177 אין זה מעשה חסד, אם רק תטו את פניכם לעבר המזרח והמערב. מעשה החסד האמתי הוא, האמונה באללה, ביום האחרון, במלאכים, בספרים הקדושים, בנביאים ולתת את ההון על אף היותו אהוב, לקרובי משפחה, ליתומים, למסכנים, לעוברי אורח, לקבצנים, ושחרור עבדים, וכן בקיום התפילה ומתן זכאת צדקת חובה), והמקיימים התחייבויות והסבלנים באסון ובצרה ובעת מלחמה. כל אלה הם הצודקים ואלה הם היראים.

178 הוי, אלה אשר האמינו! מצווה עליכם לנקום את דם הנרצחים: בן חורין תחת בן חורין, עבד תחת עבד ונקבה תחת נקבה. אך, מי שקרובי הנרצח סלחו לו, עליו לנהוג לפי המקובל ולשלם כופר בתום לב. זוהי הקלה הניתנת לכם מאת ריבונכם ורחמים. אך, מי שחוזר והורג (הרוצח) לאחר תשלום כופר, לו עונש כואב.

179 ולכם בעונש המידתי חיים (להגנה וביטחון בחיים), בעלי התבונה! אולי תיראו.

180 בהגיע שעתו של אחד מכם למות, והניח נכסים אחריו, מצווה עליו לצוות (חלק מן) הנכס להורים ולקרובי המשפחה לפי המקובל. זוהי חובה על היראים.

181 כל המשנה צוואה לאחר שהיה עד-שמיעה לה, תחול האשמה על המשנים. כי אללה שומע ויודע.

182 אולם מי שפוחד כי ינהג במצווה בקיפוח או בחטא, ויפעל להשכין שלום בין היורשים, אין עליו אשמה, כי אללה סולח רחום.

183 הוי, אלה אשר האמינו! צווה עליכם הצום כשם שצווה על אלה שקדמו לכם, למען תהיו יראים,

184 ימים ספורים, אך אם אחד מכם חולה או נוסע הרחק מביתו, עליו לצום אותם (את הימים שלא צם) בימים אחרים (במשך השנה). אולם מורשה לאלה שאינם יכולים לצום, לפדות את עצמם על-ידי האכלת מסכן (לכל יום שלא צמו). ואולם, ככל שיתרום (כסף) יותר, כן יוסב לו. אכן, אם תצומו יוסב לכם, לו רק ידעתם.

185 חודש הרמדאן (הצום) הוא החודש שבו הורד הקוראן למען יביא לבני-האדם הדרכה ואותות בהירים (אל-פורקאן). מי שנמצא בביתו בחודש זה עליו לצום בו, אך החולה, או הנוסע הרחק מביתו, יצום מספר ימים אחרים. אללה רוצה להקל, ולא להכביד עליכם, למען תוכלו להשלים את המניין(צום החודש), וכדי שתפארו את אללה על הדרכתו לכם, ולהודות לו (על חסדו).

186 אם ישאלוך עבדיי עליי, הנה קרוב אני ואיענה לפניית הקורא אליי. על כן גם עליהם להיענות לי ולהאמין בי, למען ילכו בדרך הישר.

187 הותר לכם בלילות הצום להזדווג עם נשותיכם, כי הן כמלבוש לכם ואתם מלבוש להן. אללה ידע שהייתם מכריחים את עצמכם בהימנעותכם מהן, וסלח לכם וחנן אתכם. מעתה הזדווגו עמן והתנהגו לפי מה שמצווה אללה אתכם, ואיכלו ושתו במשך הלילה, עד אשר תוכלו להבחין בין החוט הלבן (אור היום) והחוט השחור (חשכת הלילה) לעת שחרית, ואחר כך המשיכו בצום עד הלילה. ואל תזדווגו עמן בלילות כשאתם פורשים אל המסגדים. אלה הגבולות של אללה, אל תתקרבו אליהם. כך מבהיר אללה את אותותיו לבני האדם למען יהיו יראים.

188 אל תאכלו איש את הון רעהו בלא צדק, ואל תשתמשו בו לשחד שליטים (שופטים) במטרה לגזול מהון האחרים בזדון וביודעין.

189 ישאלו אותך (מוחמד) על שלבי הירח. אמור, הם למען יקבעו האנשים את מועדיהם על-פיהם ואת החג' (העלייה לרגל). אין זה חסד שתיכנסו לבתים מאחור (כשאתם חוזרים מן החג'), אמנם חסד הוא יראת אללה, ולכן היכנסו דרך הדלתות הקדמיות של הבתים, ויראו את אללה למען תצליחו.

190 הילחמו בשביל אללה באלה אשר יילחמו בכם, ואל תתקפו כי אללה אינו אוהב את התוקפנים.

191 והרגו אותם בהם (אלה שנלחמו בכם) בכל מקום שתפגשו אותם, וגרשו אותם מהמקומות שמהם גירשו אתכם (מכה). מפני שמזימה (כפייה על אנשים להמיר את דתם) קשה מהריגתם. אל תילחמו בהם במסגד הקדוש, אלא אם כן, יילחמו הם בכם בו. אם יילחמו בכם הרגו אותם. כי זה עונשם של הכופרים.

192 אך, אם יפסיקו. הנה אללה הוא הסלחן הרחום.

193 הילחמו בהם עד שלא תהיה מזימה (ללחוץ עליכם חזרה לכפירה באללה), ודת הכול תהיה לאללה. ואם יפסיקו, אין להילחם אלא נגד המקפחים.

194 חילול חודש קדוש תחת חילול חודש קדוש, כי חילול הקודשים דורש עין תחת עין. ומי שתוקף אתכם, הילחמו גם אתם בו, כפי שתקף אתכם, ויראו את אללה, ודעו כי אללה עם היראים.

195 הוציאו ממון למען אללה, ואל תביאו כליה על עצמכם, ועשו את הטוב, כי אללה אוהב את המיטיבים.

196 השלימו את החג' והעומרה רק לשם אללה. ואם נמנע מכם להשלימם, הקריבו את הקורבן ככל אשר תשיג ידכם, ואל תגלהו את ראשיכם עד שיגיע הקורבן אל המקום המיועד לשחיטתו. ואולם אם יהיה בינכם חולה או נגוע בראשו, אז יפדה בצום או בצדקה או קורבן. אם תעשו את דרככם כשאתם בטוחים ובריאים אתם יכולים לקיים את החג' והעומרה יחד, הקריבו את הקורבן אשר בהישג ידכם. אך, מי שאינו יכול להקריב קורבן, עליו לצום שלושה ימים בחגי, ושבעה כשתחזרו (הביתה מהחג'). אלה עשרה (ימים) מלאים. כך ינהגו אלה שבני ביתם אינם מתגוררים סמוך למסגד הקדוש (מכה), יראו את אללה ודעו כי אללה מעניש בחומרה.

197 מועד החג' הוא בחודשים ידועים, ומי שלקח על עצמו לקיים בהם את החג', חייב להימנע מביאה אל נשים, משחיתות, וממריבות בתקופת החני. כל מעשה טוב שתעשו, אללה יידע אותו. הכינו צידה (מזון) לדרך, דעו כי הצידה הטובה ביותר היא יראת אללה, ולכן יראוני, אתם, בעלי התבונה!

198 אין כל רע בהשגת פרנסה מעם ריבונכם בחגי. ואם ירדתם מ(הר) ערפאת הזכירו את שם אללה ליד אלמשער אלחראם (המקום הקדוש), הזכירו את שמו (אללה) כפי שהדריך אתכם, וכי הייתם לפני כן מן התועים, 199 אחר כך, רדו מהמקום שממנו יורדים כל האנשים (העולים לרגל), ובקשו את סליחת אללה, כי אללה הוא הסלחן והרחום.

200 בהשלימכם את טקסיכם, הזכירו את שם אללה כשם שנהגתם להזכיר את אבותיכם ואף יותר מכך. יש אנשים האומרים: “ריבוננו! תן לנו בעולם הזה ״, לאלה לא יהיה חלק בעולם הבא,

201 ויש בהם האומרים: “ריבוננו! תן לנו טובה בעולם הזה וטובה בעולם הבא, ושמור אותנו מעונש האש”,

202 אלה (המתפללים בתפילה זו), יקבלו את תגמולם לפי פועלם, ואללה הוא מהיר-חשבון.

203 הזכירו את אללה במספר ימים (ימי החג” במיוחד) מסוימים. אך, מי שמקדים בשני ימים לא יאשם, וכל המאחר, לא יאשם, אם ירא הוא. יראו את אללה ודעו כי אליו תקובצו.

204 ויש מהאנשים שאמרותיו מוצאות חן בעיניך בעולם הזה, והוא מעיד בפני אללה על אשר בלבו. (אך) הוא האויב הגדול ביותה

205 כי בפנותו עורף מתרוצץ ברחבי הארץ להשחית את האדמה ואת פריה, ואללה אינו אוהב שחיתות.

206 ואם ייאמר לו: “ירא את אללה!” כוח ההתנגדות ידחף אותו לפשוע יותר. לכן, דינו בגיהינום, ומה נורא היצוע (העינוי בגיהינום).

207 אך, יש מהאנשים מי שמוסר את נפשו כדי לספק את רצון אללה. אללה הוא מלא חמלה כלפי עבדיו.

208 הוי, אלה אשר האמינו! קבלו על עצמכם, כולכם, התמסרות שלימה לאללה ואל תלכו בעקבות השטן, כי הוא אויבכם המושבע.

209 ואם תשגו לאחר הינתן לכם האותות הבהירים, דעו כי אללה הוא העזוז החכם.

210 האם הם (אלה אשר כפרו) מצפים (ליום הדין) שיבוא אללה אליהם בשכבות עננים עם המלאכים? והדין נחרץ, ואל אללה יושבו כל העניינים.

211 שאל את בני ישראל, כמה אותות בהירים הבאנו להם. כל המסלף את חסד אללה אחרי שהוענק לו, (עליו להביו) כי אכן אללה מעניש בחומרה.

212 אלה אשר כפרו מוקסמים מחיי העולם הזה. לכן, הם לועגים לאלה אשר האמינו, ואולם אלה אשר יראים (את אללה) יהיו מעליהם ביום תחיית (המתים), אללה מפרנס את מי שהוא רוצה ללא חשבון.

213 האנשים היו אומה אחת, ואז אללה שלח את הנביאים להיות מבשרים ומזהירים, והוריד איתם את הספר בצדק, כדי לשפוט בין האנשים בכל אשר נחלקו בו. ולא נחלקו בו אלא לאחר שניתנו להם האותות הבהירים, וזאת מתוך קנאה ביניהם. אחר כך, אללה הדריך את אלה אשר האמינו אל הצדק אשר נחלקו בו, כי אללה מדריך את מי שירצה לדרך הישר.

214 האמנם חשבתם כי תיכנסו לגן עדן מבלי שיקרה לכם מה שקרה לאלה שקדמו לכם? פגעו בהם ייסורים וצרות וזועזעו, עד אשר אמר השליח ואלה אשר האמינו אתו: “מתי יבוא הניצחון מאללה?” אכן, הניצחון מאללה קרוב.

215 הם (אלה אשר האמינו) שואלים אותך (מוחמד): “מה לנדב (מכספם)?” אמור: “כל הטוב אשר תוציאו, יינתן להורים, לקרובי משפחה, ליתומים, למסכנים ולעוברי אורח. וכל טוב אשר תעשו, אכן אללה יודע אותו”.

216 נכפתה עליכם הלחימה, אף-על-פי שהיא שנואה עליכם, אך, יש שתשנאו דבר-מה, אף כי טוב הוא לכם, ויש שתאהבו דבר- מה, אף כי רע הוא לכם. אללה יודע ואתם אינכם יודעים.

217 יש כאלה ששואלים אותך(מוחמד) אודות החודש הקדוש, על הלחימה בו. אמור: ״ לחימה בו היא מעשה חמור, אך, למנוע אנשים מללכת בשביל של אללה וכפירה (שלכם) בו, וגם למנוע אנשים מלהיכנס למסגד הקדוש (במכה), ולגרש את יושביו ממנו, כל אלה חמורים יותר אצל אללה. כפייה על אנשים להמיר את דתם קשה מהריגתם. הם (אלה אשר כפרו) לא יחדלו להילחם בכם עד אשר יחזירו אתכם מדתכם, אם יעלה בידם. אלה מכם שיינטשו את דתם וימותו ככופרים, יפסידו את הגמול של מעשיהם הטובים בעולם הזה ובעולם הבא. אלה יהיו משוכני האש (גיהינום), ולעולם יהיו בה.

218 אלה אשר האמינו והיגרו והתאמצו בדרך והקריבו למען אללה, הם מקווים לרחמי אללה, כי אללה הוא הסלחן הרחום.

219 יש כאלה ששואלים אותך (מוחמד) אודות היין והמייסר (משחק מזל), אמור: “יש בהם חטא גדול, וגם תועלת לבני-אדם, ואולם החטא שבהם יותר גדול מהתועלת”. וישאלוך מה יתרמו (כסף לצדקה), אמור: “מה שאתם יכולים מהעודף (של כספכם). כך יבהיר אללה לכם את האותות למען תחשבו (על מה שיועיל לכם),

220 בעולם הזה ובעולם הבא”. וישאלוך על היתומים? אמור: “אם תנהלו את ענייניהם (הכספיים) בצורה נפרדת וטובה, זה טוב יותר לכם, ואם תערבבו את רכושם ברכושכם, באחיכם יהיו. אללה מבחין בין המושחת לבין הישר, אילו רצה אללה היה מחמיר עמכם (שלא לערבב את רכושם ברכושכם). אללה הוא העזוז החכם”.

221 אל תתחתנו עם משתפות (עבודה זרה) עד אשר תהיינה מאמינות, כי אישה מאמינה טובה היא ממשתפת (עבודה זרה), ולו מצאה חן בעיניכם. ואל תתחתנו למשתפים (עבודה זרה) עד אשר יהיו מאמינים, ואיש מאמין טוב ממשתף (עבודה זרה) גם אם הוא מצא חן בעיניכם. אלה קוראים אל האש, ואילו אללה קורא אל גן העדן ולזכות במחילה ברשותו. כך, מבהיר אללה את האותות לאנשים למען יזכרו.

222 וישאלוך על הווסת. אמור: ״ הוא טומאה, לכן, התרחקו מן הנשים בתקופת הווסת ואל תזדווגו עמן עד אשר תיטהרנה, ואחרי שתיטהרנה, בואו אליהן כדרך שציווה אתכם אללה. אללה אוהב את המבקשים סליחה, ואוהב את המיטהרים.

223 נשותיכם הן כאדמת-חריש לכם, ובואו אל חרישכם מאיזה צד שתרצו. הקדימו לעשות למען נפשותיכם, ויראו את אללה, ודעו כי עתידים אתם לפגוש בו. ובשר (טובה) למאמינים.

224 אל תעשו (משם) אללה מסרה לשבועותיכם כדי להימנע מלהיות נדיבים ויראים, ועשו שלום בין בני האדם, כי אללה הוא השומע היודע.

225 אללה לא יעניש אתכם בגלל פליטת פה בשבועותיכם, אך, הוא יעניש אתכם בגלל כוונת לבבותיכם, ואללה סלחן מתון(סבלו).

226 לאלה הנשבעים לא לבוא אל נשותיהם, ניתנת שהות של ארבעה חודשים, לחזור בהם משבועתם, ואולם אם יחזרו בהם משבועתם, הנה אללה הוא הסלחן הרחום.

227 ואם ירצו להתגרש, הנה אללה הוא השומע היודע.

228 והגרושות תמתנה שלושה מחזורי וסת, ואסור להן להסתיר את אשר אללה יצר ברחמיהן, אם מאמינות הן באללה וביום הדין. לבעליהן שמורה הזכות להשיבן במשך תקופת הזמן הזה, אם ירצו בשלום בית. הן זכאיות לזכויות דומות לחובות וליחס הוגן, אולם, בעליהן עולים עליהן בדרגה (חייבים לפרנסן). ואללה הוא העזוז החכם.

229 אפשר לגרש אותה אישה פעמיים, אך, בפעם השלישית יוחלט סופית אם להחזיק באישה זו בחסד, או לשלחה (לגרשה) סופית בכבוד. בגירושין סופיים אסור לבעל לבקש איזה שהוא דבר ממה שניתן לה (לגרושתו כמוהר), אלא אם כן, יחששו השניים כי לא יוכלו לעמוד בגבולות אשר ציווה אללה. ואם חששתם שלא יוכלו השניים לעמוד בגבולות אשר ציווה אללה, לא יהיה על שניהם עוון אם תפדה האישה את עצמה מהנישואין על-ידי השבת חלק ממה (מהמוהר) שניתן לה. אלה הגבולות שציווה אללה, ואל לכם לעבור את הגבולות, כי כל העוברים על גבולות אללה הם המקפחים.

230 ואם יגרשה (בפעם השלישית), לא תהיה מורשית לו, עד אשר תינשא לבעל אחר. ואם (הבעל החדש) יגרש אותה (מרצונו), לא יהיה חטא על השניים (היא ובעלה הקודם) אם יתחתנו שוב, אם סבורים הם כי יקיימו את גבולות אללה. אלה הם הגבולות אשר קבע אללה ואשר מבהיר לבעלי דעת.

231 ואם גירשתם את הנשים, והן כבר מילאו את תקופת ההמתנה, החליטו האם להחזיק בהן בחסד או לשלחן בחסד, ואולם אל לכם להוסיף ולהחזיק בהן רק כדי להציק להן. כל העושה זאת חוטא לנפשו. אל תתייחסו אל חוקי אללה בזלזול. וזכרו את החסד שנתן לכם אללה ואת הספר (הקוראן) והחוכמה (מסורה הנביא מוחמד) אשר הוריד אליכם להזהירכם. ויראו את אללה ודעו כי אללה יודע כול דבר.

232 ואם תגרשו את הנשים, והן סיימו את תקופת ההמתנה (שלושה מחזורי ווסת), אל תמנעו בעדן להינשא לבעליהן, אם יסכימו ביניהם כמקובל. כך נדרש לנהוג מכל אחד מכם המאמין באללה וביום הדין. ובזה תזדככו ותיטהרו יותר, כי אללה יודע, אך, אתם אינכם יודעים.

233 אימהות (מגורשות) ייניקו את ילדיהן שנתיים תמימות למי שירצה לקיים את תקופת ההנקה במלואה. על האב (המגרש) של התינוק לפרנסן ולהלבישן כמקובל. אך, אין לחייב נפש (אדם) יותר מכפי יכולתה. אין להציק לאם בשל ילדה, ואין להציק לאב בשל ילדו. ועל היורש למלא אותם תפקידים. ואם ירצו שניהם גמילה מהנקה בהסכמה ביניהם ובהיוועצות זה עם זה לא יהיה עוון עליהם. אם תרצו לשכור מיניקה לילדיכם. לא יהיה עוון עליכם אם תשלמו את שכרה כמקובל. ויראו את אללה, ודעו כי אללה רואה את מעשיכם. 234 אם אנשים נפטרים ומשאירים (אחריהם) נשים, עליהן להמתין(לא להתחתן) ארבעה חודשים ועשרה ימים. עם תום תקופת ההמתנה, אתם (האנשים) אינכם אחראים למה שתעשינה בעצמן בצורה הוגנת ומקובלת. אללה הוא הבקי במעשיכם.

235 לא יהיה עוון עליכם אם תרמזו שאתם מעוניינים להתחתן עם אישה מסוימת, או אם חשבתם על כך בתוככם. אללה יודע כי תזכרו אותן. אך, אסור להיפגש עמן בסתר, אך, מורשה להגיד דברי חסד, ואל תחליטו לקיים את קשר הנישואין אלא כעבור הזמן הקבוע להמתנה. דעו, כי אללה יודע מה בנפשכם והיזהרו ממנו, ודעו כי אללה הוא הסלחן הסבלן.

236 לא יהיה עוון עליכם אם תגרשו נשים לפני שבאתם אליהן, ולפני שקבעתם להן מוהר, אך תנו להן פיצוי כמקובל, העשיר כפי יכולתו, והעני כפי יכולתו, כי זוהי חובת כל המיטיבים.

237 אם תגרשון לפני שבאתם אליהן, אך לאחר שקבעתם להן מוהר, שלמו להן מחצית מאשר קבעתם להן, אלא אם יוותרו על המגיע להן, או יוותר הממונה על ענייני האישה, ואם תוותרו תהיו קרובים יותר ליראת אללה, ואל תשכחו לגלות נדיבות בינכם, כי אללה רואה את כל מעשיכם.

238 שמרו על התפילות, ובעיקר על התפילה התיכונה, וקומו להתפלל אל אללה בהתמסרות.

239 ובשעת סכנה התפללו בהליכה על רגליכם או ברכיבה (על אמצעי נסיעה). אך, בהיותכם במקום בטוח, זכרו את אללה כדרך שלימדכם מה שמקודם לא הייתם יודעים.

240 אלה אשר ייפטרו וישאירו נשים (אלמנות) אחריהם, יש לצוות לנשים פרנסה למשך שנה שלמה, ולהישאר במשך שנה בבית שגרו בו. אולם, אם תעזובנה את הבית מרצונן, אתם (היורשים) אינכם אחראים למה שתעשינה בעצמן בגדר המקובל. אללה הוא העזוז החכם.

241 חובה היא על היראים להבטיח לנשים המגורשות אמצעי מחיה כמקובל.

242 כך יבהיר אללה לכם את אותותיו למען תבינו.

243 האם לא שמעת על אלה אשר ברחו באלפיהם מבתיהם למען יינצלו ממוות, אללה אמר להם: “מותו!” ואחר כך החיה אותם. הן אללה רב-חסד כלפי האנשים, אך, רוב בני-האדם אינם מכירים תודה.

244 הילחמו למען אללה, ודעו כי אללה הוא השומע והיודע.

245 כל מי שגמל לאללה גמול חסד, אללה יכפיל לו כפל כפליים. ואללה נותן פעם בצמצום ופעם נותן בשפע, ואליו תושבו.

246 האם לא שמעת על המנהיגים של בני-ישראל לאחר משה, אשר אמרו לנביאם “בחר לנו מלך למען נילחם בשביל אללה”. אמר להם: “האם לאחר שייכתב עליכם להילחם לא תילחמו?” אמרו: “ולמה לא נילחם למען אללה לאחר שגורשנו מבתינו ואיבדנו את בנינו?” אולם כאשר נצטוו להילחם, התרחקו(כפרו), פרט למעטים מהם, ואללה יודע מי הם המקפחים.

247 ונביאם אמר להם: “אללה בחר לכם את שאול כמלך עליכם”. אמרו: כיצד ימלוך הוא עלינו ואנו ראויים יותר ממנו למלוכה? וגם רכוש רב אין לו”. אמר: “אללה בחר בו למלך עליכם והרבה לו דעת והגביה את קומתו. אללה נותן מלכות למי שירצה, ואללה רב-אמצעים רב-דעת”.

248 ואמר להם נביאם: “האות לאישור מלכותו יינתן לכם בבוא ארון הברית אליכם עם השכינה בתוכו מריבונכם ושרידים שהשאירו בני ביתו של משה ובני ביתו של אהרון נישא על-ידי המלאכים. בזאת יש לכם אות, אם מאמינים אתם”.

249 כאשר יצא שאול בראש הגדודים, אמר: “אללה ינסה אתכם בנהר. מי שישתה ממנו לא יהיה שייך לי, אך מי שלא יטעם ממנו שייך לי הוא, וגם כל השותה רק מלוא ידו”. אולם רובם שתו ממנו, פרס למעטים, ובחצותו את הנהר יחד עם הנאמנים לו, אמרו, אין בכוחנו להילחם היום בגוליית ובגדודיו. ורק אלה שידעו שהם עומדים לפגוש את אללה, אמרו: “כמה (הרבה) פעמים הקבוצה הקטנה ניצחה בעזרת אללה קבוצה גדולה ממנה. אללה הוא עם בעלי הסבלנות”.

250 וכשעמדו פנים אל פנים מול גוליית וגדודיו, אמרו: “ריבוננו! השרה סבלנות עלינו, עזור לנו להחזיק מעמד ועזור לנו לגבור על הכופרים”.

251 וברצון אללה הם הביסו אותם, ודוד הרג את גוליית, ואללה נתן לו את המלוכה ואת החכמה ולימד אותו מכל מה שרצה. ולולא הדף אללה את האנשים, חלק בידי אחרים, הייתה הארץ מתמלאת בשחיתות. אללה הוא רב-החסד לכל הברואים.

252 אלה אותות אללה אשר נקראו בפניך (הנביא מוחמד) באמת, ואתה הנך אחד מן השליחים.

253 השליחים הללו, העדפנו אחדים מהם על פני אחרים. יש בהם אשר דיבר אללה אתו, והעלה חלקם בדרגות. ונתנו לישוע בן מרים אותות בהירים, וסייענו בידו ברוח הקודש(המלאך גבריאל). לו רצה אללה לא היו אלה אשר באו אחריהם חלוקים ביניהם לאחר שניתנו להם האותות הבהירים, ואולם הם נחלקו ביניהם, חלקם האמינו וחלקם כפרו. אילו רצה אללה, לא היו נלחמים ביניהם. ואולם אללה פועל כרצונו.

254 הוי, אלה אשר האמינו! תרמו צדקה ממה שהענקנו לכם, לפני שיבוא יום שאין בו מקח וממכר ולא קשרי ידידות ולא תתקבל כל ערבות, והכופרים הם המקפחים.

255 אללה, אין אל זולתו, החי הקיים, לא תאחז בו תנומה ולא שינה. לו כל אשר בשמים וכל אשר בארץ. ומי זה אשר יהיה מליץ יושר אצלו אלא ברשותו? הוא יודע את אשר יתרחש אחריהם ואת אשר קרה לפניהם, וידיעתם לא תקיף כלום מידיעתו אלא ברשותו. כס מלכותו מכיל את השמים ואת הארץ ולא תכבד עליו השמירה עליהם. והוא הנעלה האדיר.

256 אין דת בכפייה כבר התבררה הדרך הישרה מדרך התעייה. כל הכופר בשיתוף (עבודה זרה) ומאמץ באללה, מחזיק בקשר האמיץ אשר בלתי ניתן לניתוק, כי אללה הכול שומע הכל יודע.

257 אללה מגונן על אלה אשר האמינו ומעבירם מחושך לאור אולם אלה אשר כפרו, השטן הוא מדריכם, והוא יעבירם מן האור אל החושך. הם שוכני האש ולעולם יהיו בה.

258 הלא צפית באשר התנצח הביא טיעונים לעומת אברהם כלפי ריבונו משום שאללה העניק לו מלכות? כשאברהם אמר לו: “ריבוני הוא המחייה והממית”. אמר: “גם אני מחייה וממית”. אמר אברהם, “אללה יביא את השמש ממזרח, הבא אתה אותה מן המערב”. אז, נדהם זה אשר כפר. אללה לא ידריך את העמים המקפחים.

259 או כאדם זה אשר עבר ליד עיר שחרבה כליל, אמר: “איך יוכל אללה להחיותה לאחר מותה (החרבתה)?” אותה עת, המיתו אללה למשך מאה שנים, ולאחר מכן החייה אותו ואמר לו: “כמה זמן שהית?” אמר: “שהיתי יום או פחות מיום”. אמר לו אללה: “לא, כי שהית מאה שנים. הבט אל מזונך ומשקך, הם לא השתנו, והבט אל חמורך. כך נעשה ממך אות לאנשים. עתה הבס אל העצמות, כיצד נקימן ואחר כך נכסה אותן בשר. לאחר שהתברר לו הדבר, אמר: “יודע אני כי אללה הוא הכול-יכול”.

260 וכשאברהם אמר: “ריבוני! הראה לי כיצד תחיה את המתים”. אמר (אללה): “האם אינך מאמין?” אמר (אברהם): "אמנם כן, אבל למען יכסח לבבי”. אמר (אללה): “קח ארבעה סוגי עופות וצרף אותם אליך(וחתוך אותם לחלקים), ושים כל חלק מהם על הר אחר, אחר כך קרא אליהם, ובמהירות יבואו אליך עפים. דע כי אללה הוא העזוז החכם”.

261 משלם של אלה התורמים מכספם למען אללה כגרעין שהצמיח שבע שיבולים, ובכל שיבולת מאה גרעינים. אללה יכפיל למי שירצה, ואללה הוא רב-חסד יודע כול.

262 התורמים מכספם בשביל אללה ואינם מלווים את תרומתם בדברי התרברבות והצקה, גמולם שמור אצל ריבונם, ואין חשש לגורלם ולא ייעצבו.

263 אמירת דברים יפים (למבקש עזרתכם) וסליחה סוכות מצדקה המלווה בפגיעה. ואללה בלתי-זקוק לדבר והוא העשיר הסבלן.

264 הוי, אלה אשר האמינו! אל תבטלו את צדקתכם על- ידי התרברבות ופגיעה, כאותו אדם התורם מכספו על מנת שיראו האנשים, ואינו מאמין באללה וביום האחרון, דומה הוא לסלע מכוסה עפר, שגשם שוסף פגע בו, והשאירו חלק וקשה. כך גם הם לא יפיקו דבר מפעולתם. ואללה לא ידריך את אלה שאינם מאמינים בו.

265 ומשל אלה אשר תורמים מכספם לסיפוק רצון ומתוך רצונם הטוב, נמשלו לגן על גבעה שגשם שוסף ירד עליו, ולכן הכפיל את יבולו, ואם לא יירד גשם יספיק לו הטל. ואללה רואה את כל מעשיכם.

266 הירצה האחד מכם שיהיה לו גן דקלים וענבים ומכל הפירות, אשר נהרות זורמים תחתיו, אך לעת זקנתו יהיו לו צאצאים חלשים, והגן ייפגע בסערה הרת אש שתשרוף אותו? כך יבהיר לכם אללה את האותות למען תחשבו עליהם.

267 הוי, אלה אשר האמינו! תרמו (למען אללה) מן המובחר שקיבצתם וממה שהוצאנו לכם מן האדמה, ואל תבחרו את הטמא ממנו (למען אללה), אשר לא הייתם לוקחים לעצמכם, אלא אם תעלימו עין. דעו כי אללה הוא עשיר ראוי לשבח.

268 השטן מבטיח לכם את העוני, ומצווה עליכם להיות מושחתים, ואילו אללה מבטיח לכם סליחה ממנו וברכה, ואללה הוא רב-אמצעים ויודע כול.

269 הוא (אללה) המעניק את החכמה למי שירצה. ומי שמקבל את החכמה יזכה בטובה רבה. ולא יזכרו זולת בעלי התבונה.

270 כל תרומה שתרמתם וכל נדר שנדרתם, אללה יודעם. ולמקפחים אין עוזרים.

271 אם תתנו צדקה בגלוי טוב ויפה, ואולם אם תסתירוה ותתנוה לעניים טוב יותר לכם, ואללה יכפר לכם על עוונותיכם. אללה הכי בקי במה שתעשו.

272 לא עליך (מוחמד) מוטלת האחריות אם יקבלו את ההדרכה, כי אללה מדריך את מי שירצה. כל מה שתתרמו מהטוב, לעצמכם הוא, ואל תתרמו אותו אלא למען אללה. כל הטוב שתתרמו יושב ויוכפל לכם(ביום הדין) ולא תקופחו,

273 (הצדקה שתתרמו) מיועדת לעניים אשר אינם יכולים לנוע בארץ לצורכי פרנסתם בגלל אמונתם באללה. ומי שאינו מכיר אותם ואת מצבם יחשבם לעשירים, כי נמנעים הם מלבקש צדקה, אולם אתה מכירם במאפייניהם, אין הם שואלים טובה מאנשים ואינם מפצירים, כל הטוב אשר תתרמו, הן אללה יודעו.

274 כל אלה אשר תורמים כספם (בצדקה) בלילה וביום, בסתר ובגלוי, גמולם שמור להם אצל ריבונם, ואין חשש לגורלם והם לא ייעצבו.

275 אלה אשר אוכלים את הריבית לא יקומו אלא כפי שיקום מי שאחז בו השטן מן הדיבוק. זאת משום שאמרו: “מיקח וממכר דומה לריבית”, ואולם אללה הרשה את המיקח והממכר ואסר את הריבית, לכן, כל מי שהגיעה אליו אזהרה זו מריבונו, והפסיק (לאכול ריבית), יחזיק באשר כבר קיבל, ואללה יטפל בעניינו, ואולם מי שחוזר (לקבל ריבית), אלה הם בעלי האש ולעולם יהיו בה.

276 אללה ימחק את הריבית וירבה את הצדקה. אללה אינו אוהב כל כופר וחוטא.

277 אלה אשר האמינו ועושי הטובות והקימו את התפילה ונתנו את הזכאת (צדקת חובה), להם גמולם אצל ריבונם, אין חשש לגורלם ולא ייעצבו.

278 הוי, אלה אשר האמינו! יראו את אללה והיפטרו ממה שנותר מן הריבית, אם באמת מאמינים אתם, 279 ואם לא תעשו כן, התכוננו למלחמה מאללה ושליחו, ואולם אם תבקשו סליחה, הן, לכם קרן כספיכם, לא תקפהו ולא תקופחו.

280 ואם הוא (החייב כסף) בצרה, תוענק לו ארכה (עד שישתפר מצבו), ואם תתרמו לו צדקה (שלא לגבות את החוב), ייסב לכם, אם יודעים אתם.

281 ייראו את היום בו תושבו אל אללה, ואז תקבל כל נפש את המגיע לה, והם לא יקופחו.

282 הוי, אלה אשר האמינו! כאשר אתם מתקשרים בינכם על חוב לזמן קבוע, עשו זאת בכתב, ותנו לכותב לרשום לכם את זה. אסור לכותב לסרב לרשום כפי שלימדהו אללה. עליו לרשום, והחייב יכתיב לו, וירא את אללה ריבונו, ולא יפחית מחובו כלום. אם החייב היה בלתי שפוי או חלוש בדעתו שאינו מסוגל להכתיב, יכתיב הממונה עליו בשמו בצדק. הקימו שני עדים מקרב אנשיכם. אם לא יימצאו שני גברים, כי אז גבר אחד ושתי נשים אשר אתם מסופקים מהן כעדות, משום שאם אחת מהן תשכח או תטעה, תזכיר לה האחרת. ואסור לעדים לסרב להעיד בכל זמן שיתבקשו להעיד. ואל תתרשלו ברישום החוב, בין אם קטן הוא או גדול, ואת מועד פירעונו. דרך זו כשירה יותר בעיני אללה וטובה יותר לשמירת העדות ולמניעת ספקות. ואולם, אם מדובר בסחורה זמינה שאתם מעבירים בינכם, אין בעיה אם לא תרשמוה. הקימו עדים לכל עסקה שתעשו, מבלי שתפעילו לחץ נגד רשם או עד, אם כך תעשו, תהיה זו הפקרות מצדכם. לכן, יראו את אללה, ואללה ילמדכם, ואללה יודע כל דבר.

283 ואם נוסעים אתם, ולא תמצאו כותב, הפקידו עירבון, אם מוסר אדם פיקדון לרעהו, חייב מקבל הפיקדון להחזירו כמצוות אללה ריבונו. אל תסתירו את העדות, ומסתירה בליבו אשם הוא, כי אללה יודע את כל מעשיכם.

284 לאללה כל מה שבשמים ומה שבארץ, ובין אם תגלו או תסתירו את מה שבתוככם, אללה יבוא חשבון עמכם על כך, ויסלח למי שירצה ויעניש את מי שירצה, כי אללה הוא הכול-יכול.

285 מאמין השליח (מוחמד) במה שהורד אליו מריבונו, וגם כן המאמינים, כל אחד מאמין באללה ובמלאכיו, ובספריו ובשליחיו, ואיננו מפלים את שליחיו אלה לעומת אלה, ואמרו,: “שמענו וצייתנו, סלח לנו ריבוננו כי אליך כולם חוזרים.

286 אללה, אינו מחייב נפש בעול זולת מידת יכולתה, ותקבל את שכרה בהתאם למעשיה הטובים, ואת עונשה בהתאם למעשיה הרעים. ריבוננו! אל תענישנו אם נשכח או נשגה, ריבוננו! אל תטיל עלינו נטל כפי שהטלת על אלה שקדמו לנו. ואל תטיל עלינו מה שאין בכוחנו לשאת, וחנון אותנו, וסלח לנו, ורחם עלינו, כי אתה השולט בנו, והענק לנו ניצחון על האנשים הכופרים”.