הקוראן המבורך סורה 20 (תרגום דאר אלסלאם)

הקוראן המבורך
פרקים: הקדמה - 1 - 2 - 3 - 4 - 5 - 6 - 7 - 8 - 9 - 10 - 11 - 12 - 13 - 14 - 15 - 16 - 17 - 18 - 19 - 20 - 21 - 22 - 23 - 24 - 25 - 26 - 27 - 28 - 29 - 30 - 31 - 32 - 33 - 34 - 35 - 36 - 37 - 38 - 39 - 40 - 41 - 42 - 43 - 44 - 45 - 46 - 47 - 48 - 49 - 50 - 51 - 52 - 53 - 54 - 55 - 56 - 57 - 58 - 59 - 60 - 61 - 62 - 63 - 64 - 65 - 66 - 67 - 68 - 69 - 70 - 71 - 72 - 73 - 74 - 75 - 76 - 77 - 78 - 79 - 80 - 81 - 82 - 83 - 84 - 85 - 86 - 87 - 88 - 89 - 90 - 91 - 92 - 93 - 94 - 95 - 96 - 97 - 98 - 99 - 100 - 101 - 102 - 103 - 104 - 105 - 106 - 107 - 108 - 109 - 110 - 111 - 112 - 113 - 114

סורה 20: טא.הא (ט.ה.)

בשם אללה הרחמן הרחום

1 טא. הא.

2 לא הורדנו אליך את הקוראן כדי שתסבול,

3 אלא כתזכורת למי שירא.

4 זה הורד ממי שברא את הארץ ואת השמים העליונים,

5 הרחמן על כס המלכות לקח את מקומו.

6 לו כל אשר בשמים וכל אשר בארץ, וכל מה שמתחת לקרקע.

7 גם אם תדבר בקול רם או בלחש, הוא שומע הכול, שהוי הוא יודע את הסוו ואף את הנסתו מכל.

8 אללה, אין עוז אלוה מלבדו, והוא בעל השמות היאים ביותר

9 האם הגיע אליך סיפורו של משה?

10 כאשר הוא ראה אש בוערת ואמר לבני משפחתו: “הישארו כאן, כי הבחנתי באש בוערת, אולי אביא לכם שלהבת ממנה, או אמצא על-פי האש מי שיווין אותנו”.

11 בבואו אליה, קרא אליו קול: “הוי, משה!

12 אני אלוהך! הסר נעליך, כי אתה נמצא בוואדי המקודש (אשר שמו) טווא.

13 ואני בחרתיך, על כן הקשב למה שיתגלה לך.

14 אני, הנני אללה, אין עוד אלוה זולתי, אז עבוד אותי, וקיים את התפילה לזכרי.

15 כי השעה אכן תגיע, ואותה אני מסתיר כדי שתתוגמל כל נפש כאשר עשתה.

16 לכן, אל יתעה אותך ממנה מי שאינו מאמין בה, ההולך אחרי יצריו, למען לא תאבו

17 מה זה אשר בימינך משה?”

18. אמו: “זה המקל שעליו אני נשען, ואותו מנעו אני (כדי להאכיל ולכוון את צאני), וכן, אני משתמש בו גם לצרכים אחרים”.

19 אמו: “הוי, משה, השלך אותו!”

20 הוא השליך אותו, והוא הפן לנחש זוחל.

21 אמו: “אחוז בו ואל תפחד כי נשיב אותו אל מצבו הראשון.

22 שים את ידך בחיקך, והיא תצא לבנה וללא קמטים, זה אות נוסף!

23 אנחנו נראה לך מאותותינו הגדולים יותר.

24 לך אל פרעה, כי הוא חצה את כל הגבולות.”

25 אמר משה: “אדוני! הרחב את לבי (באמונה)

26 והקל את תפקידי,

27 והתר את כבידות לשוני,

28 למען יבינו את דבריי,

29 ותן לי עוזר מבני משפחתי,

30 את אהרון אחי,

31 וחזק אותי בו,

32 ושתף אותו בשליחותי,

33 כדי שנרבה לשבח אותך,

34 ונרבה להזכיר את שמך,

35 כי אתה המשקיף עלינו והרואה אותנו”

36 אמר: “הוי משה, הנה קיבלת את אשר ביקשת”.

37 וכבר גמלנו לך חסד עוד פעם,

38 כאשר ציווינו על אמך את אשר ציווינו עליה,

39 כי שימי את בנך בתיבה, והשליכי אותו לים, והים יטיל אותו לחוף, וייקח אותו אויבי (פרעה) ואויבו. והענקתי לך מאהבתי, למען תגדל תחת פיקוחי.

40 אחותך הלכה ואמרה, אראה לכם בני משפחה אשר יטפלו בו. וכך החזרנו אותך אל אמך, כדי שהיא תירגע ולא תצטער. אחרי שגדלת הרגת נפש, וחילצנו אותך מן הצרה, והעמדנו אותך בניסיון, ושהיה מספר שנים במדיין, אחר כך באת בזמן המיועד (לשליחות), הוי, משה.

41 אני בחרתי אותך לעצמי (כשליח ונביא)

42 על כן, לך אתה ואחיך, עם אותותיי, ואל תחדלו להזכירני.

43 לכו שניכם אל פרעה כי הוא התנשא.

44 אך, נסו לדבר אליו בעדינות, למען ייזכר ויתמלא יראה”.

45 אמרו שניהם: “ריבוננו, פוחדים אנו כי יפגע בנו לרעה או שיתפרע יותר”.

46 אמר: “אל תפחדו, אני אתכם, אשמע ואראה הכול”.

47 והגיעו אליו ואמרו: “אנו שליחי ריבונך, על כן שלח עמנו את בני-ישראל ואל תענה אותם. הנה הבאנו לך אות מריבונך, ושלום על כל ההולך בדרך הישר.

48 נגלה לנו כי עונש יבוא על כל אשר יכחיש את אותותינו ויסטה מן הדרך הישר”.

49 אמר: "הוי, משה, מי הוא ריבונכם?”

50 אמר: “ריבוננו הוא שנתן לכל אשר ברא, ואז הדריך”

51 אמר: “ומה הוא גורל הדורות הראשונים ?”

52 אמר: “זה רשום אצל ריבוני בספר. לא יטעה ריבוני ולא ישכח.

53 אשר עשה לכם את הארץ משכן, וסלל לכם שבילים על פניה, והוריד מן השמים מים”. הוצאנו ממנה זוגות צמחים שונים,

54 לכן, אכלו ורעו את מקניכם וצאנכם, ובכל אלה אותות לבעלי בינה.

55 ממנה (מהאדמה) בראנו אתכם, ואליה נחזירכם, וממנה נוציא אתכם עוד פעם.

56 הראינו לו (לפרעה) את כל אותותינו, ואולם הוא הכחיש אותם ופנה עורף.

57 ואמר (למשה): “הוי, משה, האם באת אלינו לגזול מאתנו את ארצנו בקסמיך?

58 אז אנו נביא לך קסמים כמותם. קבע מועד למפגש בינינו לבינך, אשר נכבדהו אנו ואתה, במקום מתאים לכולנו.”

59 אמר: “המועד הוא יום החג, ובו יקובצו האנשים בשעות הבוקר”.

60 ויצווה פרעה לאסוף את מכשפיו כולם למקום הפגישה.

61 אמר משה להם: “אוי לכם! אל תבדו שקר על אללה לבל ישמידכם בעונשו. כי כל הבודה שקר על אללה סופו שיאבד”.

62 אז התייעצו הקוסמים ונועצו ביניהם.

63 ואמרו: “אלה הם שני קוסמים הרוצים להוציאכם בקסמיהם מארצכם, ולשים קץ לדרך חייכם המושלמת.

64 לכן, התאזרו בכל תחבולותיכם ועמדו מוכנים כי מי שתהיה היום ידו על העליונה בהחלט יהיה המנצח”.

65 אמרו: “הוי, משה! או שתשליך אתה, או שנהיה אנו ראשונים להשליך?”

66 אמר: “השליכו אתם”. ואז, נדמו לו חבליהם ומסותיהם כמתרוצצים, בשל קסמיהם.

67 אז הרגיש משה חשש בלבו.

68 אמרנו: “אל תחשוש! כי הנך אתה הנעלה (המנצח).

69 זרוק את אשר ביד ימין ויבלע את אשר עשו, מה שעשו הוא רק תכסיס של קוסם, והקוסם לעולם לא יצליח לאן שיפנה.

70 (והשליך משה את מקלו ובלע את כל אשר עשו) אז סגדו הקוסמים ואמרו: “מאמינים אנו בריבונם של משה ואהרון”.

71 אמר (פרעה): “האמנם האמנתם לו לפני שהרשיתי לכם? כנראה אדונכם הוא (משה) שלימד אתכם קסמים. לכן אקטע את ידיכם ורגליכם ואצלוב אתכם על גזעי הדקלים, למען תדעו מי קשה ומתמיד בעונשיו”.

72 אמרו: “לא נעדיף אותך על פני ההוכחות הברורות שהגיעו אלינו, ולא נקבל אותך כאדון במקום זה אשר יצר אותנו. גזור עלינו מה שתגזור, כי סמכותך מוגבלת רק בחיי העולם הזה,

73 ואנו מאמינים בריבוננו כדי שיסלח לנו על חטאינו ועל הקסמים אשר הכרחת אותנו לבצע (נגד משה), כי אללה הוא הטוב ביותר והנצחי.

74 מי שיבוא אל ריבונו פושע, הגיהינום שמור לו. לא ימות בו וגם לא יחיה.

75 אך מי שיבוא מאמין שעשה את הטוב, לאלה שמורות הדרגות העליונות,

76 גני עדן אשר נהרות זורמים מתחתיהם, ובהם יישארו לנצח, כי זה שכרם של טהורי האמונה.

77 ואמרנו למשה: “הוצא את עובדיי הנאמנים בלילה ממצרים, ופתח להם דרך יבשה בים, ואל תחשוש מפני הרודפים ואל תפחד מפרעה וחייליו".

78 פרעה וחייליו רדפו אותם, אך הים כיסה אותם

79 פרעה התעה את בני עמו ולא הדריכם.

80 הוי, בני ישראל! כבר חילצנו אתכם מאויבכם, וכרתנו אתכם ברית לצד ההר הימני, והורדנו לכם את המן ואת השלו.

81 איכלו מן הטוב שהענקנו לכם, ואל תגזימו ואל תקפחו זה את זה למען לא ייפול עליכם זעמי, ומי שייפול עליו זעמי בוודאי ילך לאיבוד.

82 אולם, אני הסלחן לזה המתחרט והשב אליי, ולמאמין העושה טוב , ולהולך בדרך הישר.

83 (ואמרנו למשה) ״ הוי, משה, מדוע מיהרת לעזוב את בני עמך?”

84 אמר: “הנה הם באים בעקבותיי, ואני מיהרתי אליך ריבוני, כדי שתהיה מסופק ממני”.

85 אמר (אללה): “אנו העמדנו את בני עמך בניסיון בהיעדרך, והתעה אותם א-סאמירי (השומרוני)”.

86 אז חזר משה אל בני עמו זועם ומלא צער אמר: ״ הוי, בני עמי! האם לא הבטיח לכם ריבונכם הבטחה טובה? האם תקופת הברית עם אללה ארוכה היא? או הרוצים אתם שייפול עליכם הזעם של ריבונכם ולכן הפרתם את מה שהבטחתם לי?”

87 אמרו: “לא הפרנו את הברית מרצוננו, אך היינו עמוסים בכלי זהב אשר לקחנו מתכשיטי האנשים וזרקנו אותם, כך גם זרק א-סאמירי (השומרוני)”.

88 והוציא להם עגל בעל גוף גועה, ואחדים מהם אמרו: “זה אלוהכם ואלוה משה, ואולם הוא שכח”.

89 האם לא ראו שאינו יכול לענות להם, וכי אין בכוחו להרע או להועיל להם?.

90 אהרון כבר הזהיר אותם מקודם: “הוי, בני עמי! העגל אינו אלא מבחן לכם, וריבונכם הוא הרחמן, על כן, לכו בעקבותיי וצייתו להוראותיי”.

91 הם אמרו: “לא נחדל מלעבוד אותו (העגל) עד שיחזור אלינו משה”.

92 (וכשחזר משה) אמר: “הוי, אהרון! כאשר ראית שהם סוסים מהדרך, מה מנע ממך

93 לבוא אחריי? מדוע הפרת את מצוותי?”

94 אמר (אהרון למשה): “הוי, בן אמי! אל תאחז בזקני ולא בראשי, אני חששתי כי תאמר, הפרדת בין בני ישראל ולא שמעת בקולי”.

95 אמר (משה): “הוי, סאמירי (שומרוני), מה קורה אתך?”

96 אמר: “אני ראיתי מה שהם לא ראו, ולקחתי חופן של חול מעקבות השליח והטלתי אותו (על הזהב שעשיתי את העגל ממנו), וזה מה שנפשי ביקשה ממני לעשות”.

97 אמר (משה): ״ אם כן, לך! כל ימי חייך חייב תהיה להגיד: 'אין לגעת בי! ויש לך מועד שלא יתחלף! הסתכל אל אלוהך(העגל) אשר היית עובד, כי אנו נשרוף אותו ואחר-כך נפזר אותו בים”.

98 אכן, אלוהכם הוא אללה, אשר אין אלוה מלבדו וידיעתו מקיפה כל דבר.

99 כך נספר לך על מאורעות העבר, ונתנו לך תזכורת (הקוראן) מאתנו.

100 מי שפנה לו עורף, יישא משא עצום ביום תחיית-המתים,

101 ולנצח יישא אותו (בגיהינום), אכן כה רע יהיה הנטל ביום תחיית-המתים.

102 ביום שבו ייתקע בשופר ונקבץ את הכופרים המכחשים כשעיניהם כחולות,

103 והם מתלחשים ביניהם: “שהינו בעולם רק עשרה ימים בלבד”.

104 אך אנו יודעים היטב את אשר יגידו, כי בעל הדעת והתבונה שבהם יאמר: “שהיתם רק יום אחד”

105 הם שואלים אותך על ההרים, אמור להם: “ריבוני יכתוש אותם לכדי אבק,

106 ויהפוך אותם לקרקע שטוחה שוממת,

107 אשר לא תראה בה עיקום ולא קימור”.

108 ביום ההוא (כל הברואים) יילכו אחרי קול הקורא להם, אשר אין מנוס ממנו, וכל הקולות יונמכו מיראת הרחמן ולא תשמע אלא קול לחש.

109 ביום ההוא לא תועיל כל המלצה אלא למי שהרחמן ירשה וירצה.

110 הוא יודע את אשר לפניהם ואת אשר מעבר להם, ואולם הם לא יוכלו להכיל את מלוא הדעת עליו.

111 הפנים (של כל הבריות) יושפלו בפני החי והקיים, וכל אשר נשא עוול יפסיד.

112 ואולם העושה את הטוב בעודו מאמין, לא יהיה לו כל חשש מקיפוח.

113 ואכן, הורדנו אותו קוראן בערבית והבהרנו בו התראות למען ייראו (את אללה), או למען ישיב להם את זיכרונם.

114 על כן יתעלה אללה המלך, הצדק. אל תזדרז בקריאת הקוראן לפני שתיגמר השראתו לך, ואמור: “ריבוני! הרחב את ידיעותיי”.

115 כבר מקודם הזהרנו את אדם (מהשטן), ואולם הוא שכח ולא מצאנו בו רצון איתן.

116 וכאשר אמרנו למלאכים: " סגדו לאדם”, ואז סגדו, רק איבליס (השטן) סירב,

117 אז אמרנו: “הוי, אדם, אכן, זה אויב לך ולאשתך, היזהרו שלא יוציאכם מגן העדן, אחרת תהיו אומללים.

118 מובטח לך (בגן העדן) שלא תרעב ולא תהיה ערום,

119 ולא תצמא ולא יפגע בך כל חום.

120 אך, השטן לחש לו, ואמר: “הוי, אדם! בוא ואני אראה לך את עץ חיי הנצח, ומלכות נצחית בלתי חולפת”.

121 שניהם (אדם ואשתו) אכלו ממנו ואז נגלתה להם ערוותם, והתחילו להתכסות בעלים מן הגן. כך לא ציית אדם לריבונו ושגה.

122 אולם ריבונו בחר בו וקיבל את בקשת סליחתו והדריך אותו.

123 ואמר (אללה): “רדו ממנו (גן עדן) כולכם, תהיו אויבים זה לזה, וכאשר תבוא לכם בעתיד הדרכה ממני, מי שינהג על פיה, יודרך ולא יתעה ולא יסבול.

124 אך מי שיסטה מאזהרתי יחיה חיי דוחק, וביום תחיית-המתים נקבץ אותו עיוור.

125 אמר: “ריבוני! למה קיבצה אותי עיוור למרות שהייתי רואה?”.

126 אמר: “כך, כשאותותינו הגיעו אליך, שכחת אותם, לכן תישכח היום”

127 כך נגמול לכל אשר הפריז ולא האמין באותות ריבונו, אכן העונש של העולם הבא קשה ומתמיד יותר.

128 האם לא למדו מהכחדתם של הדורות שקדמו להם שעל חורבות בתיהם הם מתהלכים כיום? בזה ישנם אותות לאנשי תבונה.

129 לו לא היה קיים צו קודם של ריבונך עם מועד מוגדר, היה עונשם מתקיים מזמן.

130 לכן, היה סבלן כלפי מה שהם אומרים, ושבח את ריבונך לפני עלות השמש ולפני שקיעתה, ושבח אותו במשך הלילה ובקצותיו של היום, למען תהיה מסופק.

131 אל תישא עיניך אל מה שהענקנו מתענוגות העולם- הזה לבני אדם שונים לבחון אותם בהם, כי מענק ריבונך טוב ונצחי מכל אלה.

132 צווה את בני ביתך לקיים את התפילה, והתאזר בסבלנות בזה. אין אנו מבקשים ממך פרנסה, אנו נפרנס אותך, כי הגמול שמור ליראי אללה.

133 אמרו (הכופרים): “למה אינו מביא לנו אות מריבונו ?”, אך האם לא הביא להם (את הקוראן) אישור למה שנזכר בספרים (הקדושים) הקודמים?

134 אילו היינו מענישים אותם לפניו, היו אומרים: “ריבוננו! אילו שלחת לנו שליח למען נלך בעקבות אותותיך לפני שהיינו מושפלים ובזויים”.

135 אמור: “כולנו מחכים, וחכו גם אתם, אך לבסוף תדעו מי הם ההולכים בדרך הישר ומי המודרך”.