הקוראן המבורך סורה 46 (תרגום דאר אלסלאם)

הקוראן המבורך
פרקים: הקדמה - 1 - 2 - 3 - 4 - 5 - 6 - 7 - 8 - 9 - 10 - 11 - 12 - 13 - 14 - 15 - 16 - 17 - 18 - 19 - 20 - 21 - 22 - 23 - 24 - 25 - 26 - 27 - 28 - 29 - 30 - 31 - 32 - 33 - 34 - 35 - 36 - 37 - 38 - 39 - 40 - 41 - 42 - 43 - 44 - 45 - 46 - 47 - 48 - 49 - 50 - 51 - 52 - 53 - 54 - 55 - 56 - 57 - 58 - 59 - 60 - 61 - 62 - 63 - 64 - 65 - 66 - 67 - 68 - 69 - 70 - 71 - 72 - 73 - 74 - 75 - 76 - 77 - 78 - 79 - 80 - 81 - 82 - 83 - 84 - 85 - 86 - 87 - 88 - 89 - 90 - 91 - 92 - 93 - 94 - 95 - 96 - 97 - 98 - 99 - 100 - 101 - 102 - 103 - 104 - 105 - 106 - 107 - 108 - 109 - 110 - 111 - 112 - 113 - 114

סורה 46: אל-אחקאף (גבעות החול)

בשם אללה הרחמן הרחום

1 חא.מים.

2 הספר הזה, הורד מאללה, העזוז והחכם.

3 לא בראנו את השמיים ואת הארץ ואת כל אשר ביניהם אלא בצדק, ועד מועד מסוים, ואלה אשר כפרו פונים עורף מהדבר אשר ממנו הם הוזהרו.

4 אמור: “החשבתם על אלה אשר קוראים להם מבלעדי אללה ? הראו לי מה הם בראו בארץ, או אולי יש להם שותפות בבריאת השמיים? הביאו לי ספר הקודם לזה, או שמץ ידע (לגבי הקדמונים), אם אתם אכן דוברים אמת.

5 ומי תועה יותר ממי שקורא מלבד לאללה, אל אשר לא ייענה לו עד יום הדין, והם מהקריאה שלהם מתעלמים.

6 וכאשר יאספו האנשים, היו להם לאויבים, והיו לעבודתם מתכחשים.

7 כאשר קוראים בפניהם את אותותינו הברורים, אומרים אלה אשר כפרו לאמת אשר באה אליהם: “זה אכן הוא כישוף ברור”.

8 או: “הוא בדה אותו”. אמור: “אם אמנם בדיתי אותו, לא תוכלו להגן עלי בפני אללה במאומה. הוא מיטיב לדעת במה תתעסקו. אין כמוהו עד ביני ובינכם, והוא הסלחן והרחום”.

9 אמור: “אינני הראשון אשר נשלח כשליח, ואיני יודע מה ייעשה בי ובכם, אין אני הולך כי אם אחרי הדבר אשר נגלה אלי, ואין אני אלא מזהיר גלוי”.

10 אמור: “האם חשבתם, מה אם זה באמת מאללה וכפרתם בו? מה אם אחד מבני ישראל מעיד על אמיתותיו (של הקוראן) ומאמין בו, אך עדיין אתם כופרים בו ביהירותכם? אללה אינו מדריך את האנשים המקפחים.

11 ואמרו אלה אשר כפרו לאלה אשר האמינו: ”לו היה טוב , לא היו מקדימים אותנו להאמין בו”, אך כיוון שהם לא הודרכו בו, ויגידו שזה “שקר קדום”.

12 לפניו, היה ספרו של משה כמורה-דרך ורחמים, וספר זה מאשר אותו בלשון ערבית כדי להיות אזהרה לאלה אשר עשו עוול, ובשורה טובה לעושי הטוב.

13 אכן אלה אשר אמרו: “ריבוננו הוא אללה”, ומישירים לכת, לא ייפול עליהם פחד ולא הם יצטערו,

14 אלה הם שוכני גן העדן לנצח, כגמול על מעשיהם הטובים.

15 אנו ציווינו על האדם להתייחס יפה להוריו. אמו נשאה אותו בסבל וילדה אותו בסבל. תקופת הריונו והיגמלו (מהיניקה) היא שלושים חודש. ובהגיעו לפרקו, וכשימלאו לו ארבעים שנה, אמר: “ריבוני! למדני והדרך אותי למען אודה לך על החסדים שגמלת לי ולהורי, ומעשים טוב ים אשר יהיו לרצון לך. וברכני בזרעי אחרי, כי שבתי אליך ואני מן המוסלמים (המתמסרים לאללה).”

16 מאלה נקבל את הטוב באשר עשו ונסלח על מעשיהם הרעים (אשר עשו). הם ישכנו בגן העדן, הבטחת האמת אשר הובטחה להם.

17 וזה אשר אמר להוריו: “אוי לכם! כיצד אתם מפחידים אותי שאקום (מקברי) עם כל הדורות שחלפו לפני (ולא שבו)?” והם מבקשים עזרה מאללה: “אוי לך! האמן! אכן הבטחת אללה אמת היא”. אך הוא אומר: “אלה בסך הכל סיפורי הקדמונים”.

18 אלה הם אשר בצדק נגזר דינם יחד עם אומות של שדים ובני אנוש שעברו מן העולם לפניהם, הם אכן היו המפסידים.

19 כולם ידורגו לפי המעשים שלהם, (ואללה) ימלא להם את שכר מעשיהם, והם לא יקופחו.

20 וביום אשר יוצגו אלה אשר כפרו אל האש: “ביליתם את סובכם בחיי העולם הזה והתענגתם עליהם, והנה היום תתוגמלו בעונש מחפיר על התנשאותכם בארץ בלא צדק, ועל כך שהייתם מופקרים.

21 וזכור את איש עאד, כאשר הוא הזהיר את בני עמו על גבעות החול (אזור מדברי בערב), וכבר חלפו המזהירים לפניו ואחריו לאמור: “עבדו רק את אללה, כי אני חרד עליכם, מעונש היום העצום”.

22 אמרו: “האם באת להעבירנו מעבודת אלוהינו? אז הבא עלינו את העונש אשר אתה מבטיח לנו, אם דובר אמת אתה”.

23 אמר להם: “רק אללה יודע זאת, ואני רק מוסר לכם את הדבר אשר שולחתי בו, אולם רואה אני כי אנשים נבערים אתם”.

24 אז כאשר ראו אותו(את העונש) כעננת מטר אשר מתקרבת ופונה אל עמקיהם, אמרו: “זה הוא ענן מטר שמביא לנו גשם”. לא! זה הוא העונש אשר בקשתם להחישו, רוח הנושאת עונש מכאיב,

25 שישמיד כל דבר לפי פקודת ריבונו. אחר כך, לא נראה מהם עוד דבר זולת משכנותיהם (השוממים), כך נגמול לאנשים הפושעים.

26 וכבר ביססנו אותם בצורה שלא ביססנו אתכם כמותם, ונתנו להם שמיעה, וראייה, ושכל. אך לא הועילו להם שמיעתם, ולא ראייתם, ולא הבנתם במאומה, כי הם הכחישו את אותותיו של אללה, ואז הקיפם העונש אשר לעגו לו.

27 וכבר השמדנו ערים אחרות אשר היו בקרבתכם, ונבאר (להם) האותות בתקווה שיחזרו (בחרטה).

28 אז האם הושיעו אותם האלילים אשר לקחו מלבד אללה בהתקרבם אליהם זה השקר אשר שגו בו ואשר בדו אותו מלבם.

29 וכאשר שלחנו אליך חבורה של שדים, להקשיב לקוראן. וכאשר באו, אמרו: “הקשיבו בהתרכזות”. וכאשר תמה (קריאתו), פנו והלכו (במהירות) אל בני עמם מזהירים (אותם).

30 אמרו: “הוי בני עמנו! הנה אנחנו שמענו ספר אשר הורד אחרי משה ומאשר את אשר לפניו ומדריך אל האמת ואל דרך הישר”.

31 הוי בני עמנו! תענו לזה אשר קורא אתכם לאללה והאמינו בו, למען יסלח לכם על חטאיכם ויגן עליכם מפני עונש מכאיב.

32 ומי שלא יענה לקורא אל אללה, לא יעלה בידו לחמוק על פני האדמה, ולא יהיה לו אדונים זולתו. כל אלה נמצאים בתעייה גדולה.

33 הלא יראו כי אללה, אשר ברא את השמים ואת הארץ, ולא התעייף בבריאתם, יוכל גם להחיות את המתים? אמנם כן, הוא הכל-יכול.

34 וביום אשר יוצגו אלה אשר כפרו אל האש, (יאמר להם): “האין זאת אמת?”ויאמרו: “אומנם כן, חי ריבוננו”. ויאמר להם: “טעמו את העונש, במה שהייתם מתכחשים”.

35 לכן, התאזר בסבלנות כפי שהתאזרו האנשים העזים ברוחם מן השליחים, ואל תבקש להחיש להם, כי ביום אשר יראו מה שנועד להם, (יחשבו) כי לא נשארו בחיים אלא רק שעה אחת מן היום, (זאת) הזהרה ברורה! האם יושמד מלבד האנשים המופקרים?!