ברכות ט ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
אותו צדיק (בראשית טו, יג) ועבדום וענו אותם קיים בהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם אמרו לו ולואי שנצא בעצמנו משל לאדם שהיה חבוש בבית האסורים והיו אומרים לו בני אדם מוציאין אותך למחר מבית האסורין ונותנין לך ממון הרבה ואומר להם בבקשה מכם הוציאוני היום ואיני מבקש כלום:
(שמות יב, לו) וישאלום א"ר אמי מלמד שהשאילום בעל כרחם איכא דאמרי בעל כרחם דמצרים וא"ד בעל כרחם דישראל מ"ד בעל כרחם דמצרים דכתיב (תהלים סח, יג) ונות בית תחלק שלל מ"ד בעל כרחם דישראל משום משוי:
(שמות יב, לו) וינצלו את מצרים א"ר אמי מלמד שעשאוה כמצודה שאין בה דגן ור"ל אמר עשאוה כמצולה שאין בה דגים:
(שמות ג, יד) אהיה אשר אהיה א"ל הקב"ה למשה לך אמור להם לישראל אני הייתי עמכם בשעבוד זה ואני אהיה עמכם בשעבוד מלכיות אמר לפניו רבש"ע דיה לצרה בשעתה א"ל הקב"ה לך אמור להם (שמות ג, יד) אהיה שלחני אליכם:
(מלכים א יח, לז) ענני ה' ענני א"ר אבהו למה אמר אליהו ענני ב' פעמים מלמד שאמר אליהו לפני הקב"ה רבש"ע ענני שתרד אש מן השמים ותאכל כל אשר על המזבח וענני שתסיח דעתם כדי שלא יאמרו מעשה כשפים הם שנאמר (מלכים א יח, לז) ואתה הסבות את לבם אחורנית:
מתני' מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין תכלת ללבן ר' אליעזר אומר בין תכלת לכרתי (וגומרה) עד הנץ החמה ר' יהושע אומר עד שלש שעות שכן דרך מלכים לעמוד בשלש שעות הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה:
גמ' מאי "בין תכלת ללבן"? אילימא בין גבבא דעמרא חיורא לגבבא דעמרא דתכלתא הא בליליא נמי מידע ידעי אלא בין תכלת שבה ללבן שבה. תניא רבי מאיר אומר משיכיר בין זאב לכלב ר"ע אומר בין חמור לערוד אואחרים אומרים משיראה את חברו רחוק ד' אמות ויכירנו אמר רב הונא הלכה כאחרים אמר אביי בלתפילין כאחרים לק"ש כותיקין דאמר ר' יוחנן ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה תניא נמי הכי ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום א"ר זירא מאי קראה (תהלים עב, ה) ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים העיד ר"י בן אליקים משום קהלא קדישא דבירושלים גכל הסומך גאולה לתפלה אינו נזוק כל היום כולו א"ר זירא איני והא אנא סמכי ואיתזקי א"ל במאי איתזקת דאמטיית אסא לבי מלכא התם נמי מבעי לך למיהב אגרא למחזי אפי מלכא דא"ר יוחנן דלעולם ישתדל אדם לרוץ לקראת מלכי ישראל ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אלא אפילו לקראת מלכי עכו"ם שאם יזכה יבחין בין מלכי ישראל למלכי עכו"ם. אמר ליה רבי אלעא לעולא כי עיילת להתם שאיל בשלמא דרב ברונא אחי במעמד כל החבורה דאדם גדול הוא ושמח במצות זימנא חדא סמך גאולה לתפלה ולא פסיק חוכא מפומיה כוליה יומא. היכי מצי סמיך והא א"ר יוחנן בתחלה הוא אומר ה' שפתי תפתח ולבסוף הוא אומר יהיו לרצון אמרי פי וגו' אמר ר' אלעזר תהא בתפלה של ערבית והא אמר ר' יוחנן איזהו בן העוה"ב הזהו הסומך גאולה של ערבית לתפלה של ערבית אלא א"ר אלעזר תהא בתפלת המנחה רב אשי אמר אפי' תימא אכולהו וכיון דקבעוה רבנן בתפלה כתפלה אריכתא דמיא דאי לא תימא הכי ערבית היכי מצי סמיך והא בעי למימר השכיבנו אלא כיון דתקינו רבנן השכיבנו כגאולה אריכתא דמיא ה"נ כיון דקבעוה רבנן בתפלה כתפלה אריכתא דמיא. מכדי האי יהיו לרצון אמרי פי משמע לבסוף ומשמע מעיקרא דבעינא למימר מ"ט תקנוהו רבנן לאחר י"ח ברכות לימרו מעיקרא א"ר יהודה בריה דר' שמעון בן פזי הואיל ולא אמרו דוד אלא לאחר י"ח פרשיות לפיכך תקינו רבנן לאחר י"ח ברכות. הני י"ח י"ט הויין אשרי האיש ולמה רגשו גוים חדא פרשה היא דאמר ר' יהודה בריה דרבי שמעון בן פזי ק"ג פרשיות אמר דוד ולא אמר הללויה עד שראה במפלתן של רשעים שנאמר (תהלים קד, לה) יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה' הללויה הני ק"ג ק"ד הויין אלא שמע מינה אשרי האיש ולמה רגשו גוים חדא פרשה היא דאמר ר' שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן
רש"י
[עריכה]
אותו צדיק - אברהם:
כמצודה שאין בה דגן - דרך ציידי עופות לזרוק דגן תחת מצודות כדי שיבאו עופות ונלכדין וכשאין בה דגן אין עוף פונה אליה כך ריקנו המצרים מכל ממונם. וינצלו כתרגומו ורוקינו:
כמצולה שאין בה דגים - כמו מצולות ים כלומר בתוך התהום אין מצויין דגים אלא על שפת הים היכא דאיכא מזון:
דיה לצרה בשעתה - דיה לצרה שיתאוננו בה בשעה שתבא עליהם למה תדאיבם עכשיו בבשורה קשה:
שתסיח דעתם - מלבא בלבם מזמה של רשע להכחישני ולומר על ידי כשפים הבאתי האש הזאת:
מתני' תכלת - ירוק הוא וקרוב לצבע כרתי שקורין פור"ייש (פוריל"ש: כרשים – ירק מאכל):
גמ' בין תכלת שבה ללבן שבה - גיזת צמר שצבעה תכלת ויש בה מקומות שלא עלה שם הצבע יפה:
ערוד - חמור הבר:
לתפילין - להניח תפילין שמצות הנחתן קודם קרית שמע בפ' שני (ד' יד:):
ותיקין - אנשים ענוים ומחבבין מצוה:
מתפלל ביום - דהנץ החמה לדברי הכל יום הוא: מאי קראה דמצוה להתפלל עם הנץ החמה:
דכתיב ייראוך עם שמש וגו' - מתי מתיראין ממך כשמוראך מקבלים עליהם דהיינו מלכות שמים שמקבלין עליהם בק"ש:
עם שמש - כלומר כשהשמש יוצא היינו עם הנץ החמה:
ולפני ירח - אף תפלת המנחה מצותה עם דמדומי חמה:
שאם יזכה - לעוה"ב לראות גדולתן של ישראל:
יבחין - כמה הרבה גדולתן יותר על האומות עכשיו:
תהא - הא דרבי יוחנן בתפלת ערבית דלא חיישינן לסמוך גאולה לתפלה דגאולה ביממא הואי: דא"ר יהודה בריה דר' שמעון גרסי':
תוספות
[עריכה]
אלא בין תכלת ללבן שבה. פי' רש"י צמר הצבוע תכלת ויש מקומות שלא עלה שם הצבע שפיר. וקשה דאמרינן במנחות (מג ב ושם) ראה מצוה זו שבה תלוי מצוה אחרת ואיזו זו ק"ש כדתנן עד שיכיר בין תכלת ללבן. ואי קאי אגיזת צמר אינה תלויה בציצית. ועוד בלילה נמי פעמים יכולין לראות צמר שאינו צבוע כדרכו. ע"כ יש לפרש בין תכלת שבה בציצית שהיה קבוע בו תכלת וגם שני חוטין לבן ועושין בו חוליא של תכלת וחוליא של לבן:
אחרים אומרים עד שיראה חברו וכו'. בירושלמי במה אנן קיימין אי ברגיל אפי' ברחוק טפי חכים ביה ואי בשאינו רגיל אפילו בקרוב לגביה לא חכים ביה תפתר ברגיל ואינו רגיל כהדין אכסניא דאתי לקיצין. וצריך לומר דהאי אחרים לאו ר' מאיר נינהו דהא ר' מאיר איירי לעיל מינייהו:
לק"ש כותיקין. תימא דלעיל פסקינן כמאן דמתיר לאחר עמוד השחר מיד ולקמן פסקי' הלכה כר' יהושע דאמר עד ג' שעות והכא פסק אביי שהוא בתרא ואמר כותיקין ומשמע דהכי הלכתא. וי"ל דודאי זמן ק"ש מתחיל לאחר עמוד השחר וזמנו עד ג' שעות ומיהו מצוה מן המובחר כותיקין סמוך להנץ החמה כדי לסמוך גאולה לתפלה ואפי' ותיקין נמי מודו לרבי יהושע שאם לא קרא קודם הנץ החמה דיכול לקרות עד שלש שעות ועל זה אנו סומכין וכן בפ' מי שמתו (דף כ"ב ב) דקאמר בעל קרי שירד לטבול אם יכול לעלות ולקרות קודם הנץ וכו' ומסיק בגמרא (ד' כ"ה ב) דילמא כר' יהושע וכותיקין כלומר מתני' דקתני קודם הנץ החמה כותיקין אלמא ותיקין נמי מודו לר' יהושע שאין שעה עוברת עד שלש שעות. ומיהו קשה דאמרינן ביומא (ד' לז ושם) אף היא עשתה נברשת של זהב כיון שהחמה זורחת היו ניצוצות יוצאות הימנה והיו יודעין שהגיע הנץ החמה ובא זמן ק"ש של שחרית ומוקי לה התם בשאר עמא דירושלים אלמא משמע דעיקר זמן ק"ש לאחר הנץ החמה והא לא הוי כותיקין שהיו קורין קודם להנץ סמוך להנץ. וי"ל דאותו זמן הוקבע לצבור לפי שלא היו יכולין להקדים ולמהר כותיקין כי רוב בני אדם אינם יכולין לכוין אותה שעה:
כל הסומך גאולה לתפלה אינו נזוק. וא"ת והלא כל העולם סומכין גאולה לתפלה ומאי רבותיה דרב ברונא דלא פסיק חוכא מפומיה. ויש לומר דהכי קאמר כל הסומך גאולה לתפלה כותיקין שקורין ק"ש קודם הנץ ותפלה לאחר הנץ:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק א (עריכה)
מ א ב מיי' פ"א מהל' ק"ש הלכה י"א, ומיי' פ"ד מהל' תפילין הלכה י', סמג עשין יח, טור ושו"ע או"ח סי' נ"ח סעיף א' ובטור ושו"ע או"ח סי' פ"ט סעיף א':
מא ג מיי' פ"ז מהל' תפלה הלכה י"ז, סמג עשין י"ט, טור ושו"ע או"ח סי' ס"ו סעיף ח' וטור ושו"ע או"ח סי' קי"א סעיף א':
מב ד מיי' פ"ג מהל' אבל הלכה י"ד, טור ושו"ע או"ח סי' רכ"ד סעיף ט' [ רב אלפס לקמן פרק הרואה דף מז ]:
מג ה [ מיי' פ"ז מהל' תפלה הלכה י"ח ], סמ"ג עשין יט, טור ושו"ע או"ח סי' רל"ו סעיף ב':
ראשונים נוספים
אחרים אומרים כדי שיראה את חברו ברחוק ד' אמות ויכירנו. הא מילתא איתמר עלה בגמ' דבני מערבא מה אנן קיימין אם ברגיל אפי' ברחוק כמה חכים ליה ואי בשאינו רגיל אפי' קאים גביה לא חכים ליה אלא כאן אנו קיימין ברגיל ואינו רגיל כההוא דאזיל לאכסניא ואתי לקיצין:
העיד (ר' שמעון) [ר"י] בן אליקים משום קהלה קדושה בגמ' דבני מערבא במס' דמעשר שני (ספ"ב הלכה ד') פרשו עדה קדושה ר' יוסי בן (משולם) [המשולם] ור' שמעון בן מנסיא ובמס' דיום טוב בפרק אין צדין (ביצה דף כז) גרסי' אמר ר' שמעון בן פזי אמר ר' יהושע בן לוי אמר ר' יוסי בן שאול אמר ר' משום קהלה קדושה שבירושלים ר' שמעון בן מנסיא וחבריו ובאגדתא דקהלת (פסוק ראה חיים) למה קורין אותן עדה קדושה שהיו משלשין את היום שליש לתפלה שליש לתורה שליש למלאכה ויש אומרים על שהיו יגעים בתורה בימות החורף ובמלאכה בימות הקיץ ר' יצחק בן אלעזר קרי לר' שמלאי ולר' ברקי עדה קדושה שהיו משלשין את היום ויש אומרים על שהיו יגיעין בתורה וכו':
מתני': רבי אליעזר אומר בין תכלת לכרתי עד הנץ החמה: קשיא לי, וכי בני מלכים אינן קורין לרבי אליעזר? ויש לומר דעד הנץ החמה נותנין לו שכר קריאה בזמנה, מכאן ואילך עד חצות שכר קריאה יהבינן ליה, שכר קריאה בזמנה לא יהבינן ליה, וכענין שאמרו לגבי תפלה לקמן (כו.)
בין תכלת שבה ללבן שבה: פירש רש"י ז"ל "בין תכלת שבגבבא דעמרא ללבן שבגבבא" - ואינו מחוור דהא במתניתין ובמתניתא לא קתני גבבא כלל; אלא בין תכלת שבציצית ללבן שבה, שאינו ניכר אלא באור גדול מפני שהחוליות מעורבות זו בזו. וכן משמע במנחות (מג:). וכן מצאתי בירושלמי מפורש דגרסינן התם "כיני מתנית' בין תכלת שבה ללבן שבה. מה טעם דרבנן? וראיתם אותו- מן הסמוך לו. ומה טעם דר' אליעזר? וראיתם אותו- שיהא(?) ניכר בין הצבועין.
אחרים אומרים כדי שיהא רחוק מחברו ד' אמות ומכירו: גרסינן בירושלמי "רב חסדא כהדא דאחרים מה אנן קיימין? אי ברגיל- אפילו רחוק כמה חכים הוא ליה; אי בשאינו רגיל- אפילו קרוב גביה לא חכים ליה; אלא כן נן קיימין ברגיל ובשאינו רגיל, כההוא דאזיל ליה לאכסניא ואתי לקיצין".
אמר אביי לתפלין כאחרים: אמאי שבקיה לציצית ונקט תפלין? דאיכא למאן דאמר בעירובין (צו.) וכן במנחות (לו:) דמצותן בלילה והלכה ואין מורין כן. ותירצו דאפשר דזמן ציצית אינו משיראה את חברו אלא משיכיר בין תכלת שבה ללבן שבע וכדאמרינן במנחות (דף מג:) "וראיתם אותו וזכרתם"- ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת ,ואיזו? זו ק"ש". והראב"ד כתב דאפשר דלא אמרו בתפלין הלכה ואין מורין כן אלא במה שהוא מניח מבעוד יום שאינו צריך לחולצן בלילה אבל להניח לכתחלה לכולי עלמא ביום ולא בלילה.
זימנא חדא סמוך גאולה לתפלה: כלומר כותיקין, היינו ריבותיה והיינו דלא פסק חוכא מפומיה. וכן כתב רבינו האיי גאון ז"ל בפירושיו.
מכדי יהיו לרצון אמרי פי משמע מעיקרא ומשמע לבסוף נימריניה מעיקרא: ואם תאמר ומאי קושיא? אדרבה שפיר למימר אדני שפתי תפתח בראש התפלה ויהיו לרצון לבסוף לפי שהוא סוף מזמור. ויש לומר משום דעיקר סמיכת גאולה לתפלה מיני ילפינן ליה כדדרשינן בירושלמי- גאולה לתפלה דכתיב "ה' צורי וגואלי" וסמיך ליה "יענך ה' ביום צרה".
אמר אביי לתפלין כאחרים: משום דבעינן שעה שיהיו לאות. ויש גורסין לתפלה ואפי' לאלו הספרים פירושו תפלין. לק"ש כותיקין למצוה מן המובחר ולאו משום ק"ש אלא משום תפלה דותיקין היו קורין אותה קודם הנץ החמה מעט כדי שיגמרו עם הנץ ויתפללו מיד ויסמכו גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום דמצות תפלה עם הנץ דא"ר יוחנן מצוה להתפלל עם דמדומי חמה כלומר כשהשמש זורחת על הארץ א"ר זירא מאי קרא ייראוך עם שמש פירוש בשחרית עם שמש בשעת זריחתו בערבית לפני ירח קודם צאתו ותפלה היא היראה. והאי דקאמר לתפלין כאחרים ושבקי' לציצית משום דאלו ציצית יכול ללבוש הטלית בלילה אלא שאינו מברך עליו אלא ביום למ"ד טלית חובת גברא הוא ותפלין אינו מניחן לכתחלה בלילה ומאי דקיי"ל התם כעוקצין דתפלין מצותן בלילה והלכה ואין מורין כן מיירי במי שהניחן מבעוד יום שאינו צריך לחולצן בלילה אבל להניחן לכתחלה בלילה לכ"ע ביום ולא בלילה:
מכדי האי יהיו לרצון אמרי פי משמע מעיקרא ומשמע לבסוף נימריה מעיקרא: ואם תשאל ומאי קושיא דאדרבא כך הוא ראוי לומר יהיו לרצון בסוף תפלה לפי שהוא סוף מזמור והוא דבור על אופניו, ויש להשיב משום דסמיכת גאולה לתפלה מיניה ילפינן כדדרשי' בירוש' [מסמיך] גאולה לתפלה דכתי' ה' צורי וגואלי וסמיך ליה יענך ה' ביום צרה, ואפשר לומר דרך שאלה הוא כדי שישמע טעם הדבר הואיל ולא אמרה דוד אלא לאחר שמנה עשרה פרשיות וכו' וה"ה דהוה יכול למימר ליה משום דאמרה לסוף מזמור קבעוה רבנן לבסוף אלא דרויח ליה האי טעמא:
בין תכלת שבה ללבן שבה. פרש"י דקאי אגבבא דעמרא שנתן ביורה [1][ו]לא נקלט הצבע יפה בכל מקום. ולא נהירא, דהא בברייתא לא קתני גבבא. ועוד דבמנחות פרק התכלת משמע דאיירי בציצית דקאמר התם {מג:} ראה מצוה זו [2][וזכור] מצוה אחרת, ואיזו זו, ק"ש, כדתנן מאימתי קורין [את][3] שמע בשחרית משיכיר בין תכלת ללבן. הילכך על ציצית קאי, והכי פירושו משיכיר בין חוליא של לבן לחוליא של תכלת המוטל בציצית. וכן מוכח בירושלמי דפרקין דמפרש על מתניתין, כיני [מתניתין][4] בין תכלת שבה ללבן שבה. מ"ט דרבנן, וראיתם אותו מן הסמוך לו. ומ"ט דר"א, וראיתם אותו כדי שיהא ניכר בין הצבועים, פירוש, בין שני צבועים הדומין זה לזה כגון תכלת וכרתי. וכן פירש בערוך בערך תכלת.
אחרים אומרים. האי אחרים לאו היינו ר"מ דלעיל. וכי האי גוונא בפרק שלשה שאכלו {מז:}, וכן בסוטה פרק [היה][5] נוטל {כב.}. וכן יש בפרק קמא דבבא בתרא {טו:} יש אומרים שאינו ר' נתן, שהרי נזכר שם ר' נתן גבי איוב.
כדי שיראה את חבירו ברחוק ארבע אמות ויכירנו. ירושלמי {פרקין ה"ב}, במה אנן קיימין, אי [6][ב]רגיל ביה, אפילו רחיק כמה הא חכים ליה. ואי בשאינו רגיל ביה, אפילו קריב ליה הא לא חכים ליה. אלא כ[י][7] אנן קיימין ברגיל ושאינו רגיל, כההוא דאזיל לאכסניא ואתי לקיצין.
לתפילה כאחרים. פירוש, לתפילין. תימא, אמאי נקט תפילין שיש מי שאומר במנחות פרק הקומץ {לו:} דמצותן בלילה, וכן הלכה אלא שאין מורין כן. ושבק לציצית דקיי"ל כרבי שמעון {שם מג.} דהוי מצוות עשה שהזמן גרמא, ואין מצותו אלא ביום. וי"ל דסבירא ליה לאביי דזמן ציצית הוי לאחרים משיכיר בין תכלת שבה ללבן שבה כדפרישית לקמן.
לק"ש כותיקין, דאמר ר' יוחנן ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה. פירוש, היו גומרין אותה קודם הנץ החמה כדמוכח לקמן בסוף מי שמתו {כב:} דקתני מתניתין ירד לטבול אם יכול לעלות ולהתכסות ולקרות עד שלא יהא הנץ החמה, יעלה ויתכסה ויקרא. ואם לאו, יתכסה במים ויקרא. ותימא, א"כ על מה אנו סומכין שהרי אנו קורין אחר הנץ החמה. נהי דא"ר יהושע עד שלש שעות, וא"ר יהודה אמר שמואל לקמן הלכה כר' יהושע, הא אביי אמר הכא כותיקין והוא בתראה. וי"ל דותיקין נמי מודו דזמנה עד שלש שעות. וכן מוכח לקמן בפרק מי שמתו {כה:} דקאמר בגמרא עלה דהך משנה דירד לטבול, לימא תנן סתמא כר' אליעזר דאמר עד הנץ החמה. אפילו תימא כר' יהושע וכותיקין, דאמר ר' יוחנן ותיקין כו'. אלמא משמע בהדיא דותיקין סברי כר' יהושע, אלא דממהרין לקרותה עם הנץ החמה. ואביי נמי הכי קאמר לתפילין כאחרים, דודאי הלכה כאחרים, ותפילין שצריך להניחם קודם ק"ש יעשה כאחרים, אבל ק"ש אע"פ שזמנו מתחיל כאחרים, צריך לאחר מעט עד סמוך להנץ החמה כדי שיקרא ויגמור עם הנץ החמה, ויסמוך גאולה לתפלה אחר הנץ החמה, כדכתיב ייראוך עם שמש שהוא אחר זריחת השמש, והך קרא בתפלה כתיב. ולקמן נמי בפרק תפלת השחר {כט:} דריש מיניה דתפלת מנחה עם דמדומי חמה מדכתיב ולפי ירח דור דורים, ועם משמע בסמוך או לפניו או לאחריו, עם הנץ החמה מיירי קודם הנץ החמה, ועם השמש משמע יותר אחר זריחת החמה. ובירושלמי משמע כדפרישית, דגרסינן בירושלמי דפירקין דמאן דאמר כדי שיהא רחוק מחבירו ד' אמות ומכירו כמאן דאמר בין תכלת ללבן, אבל אמרו מצותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך לה תפלה ונמצא מתפלל ביום. א"ר זעירא ואנא אמרית טעמא ייראוך עם שמש. אמר מר עוקבא ותיקין היו משכימין וקורין אותה כדי שיסמכו תפלתם עם הנץ החמה. ואם תאמר, והא אמרינן ביומא פרק אמר להם הממונה {לז:} אף היא עשתה נברשת של זהב, בשעה שהחמה זורחת עליה, ניצוצות יוצאות הימנה וידעו הכל שהגיע זמן ק"ש. ואמר אביי לשאר עמא דבירושלם, משמע שתחלת זמן קריאתה אחר הנץ החמה. וי"ל, דהך זמנא נקבע להמון העם שאינם יכולים להקדים ולמהר כותיקין. ואם תאמר, והא לעיל אמר ר' שמעון בן יוחאי משום ר' עקיבא פעמים שאדם קורא ק"ש אחת קודם הנץ החמה ואחת לאחר הנץ החמה וכו' ופסיק ריב"ל הילכתא כותיה, אלמא תחלת זמן קריאה של יום הוי אחר הנץ החמה כמתניתין דיומא. ויש לומר, דאפילו אי פליג ריב"ל אאביי, הלכה כאביי דפסיק כותיקין שהוא בתראה. אי נמי, לא פסיק ריב"ל כר' שמעון, אלא במה שסובר דקודם הנץ החמה יוצא בשל לילה, כדאמרינן לעיל דלאו בפירוש אתמר אלא מכללא אתמר, דההוא זוגא דרבנן דאשתכור וכו', אבל במה דקאמר דתחלת זמנו של יום אחר הנץ החמה, לא פסיק כותייהו. אי נמי יש לומר, דר' שמעון גופיה מודה דזמן ק"ש של יום קודם הנץ החמה, והאי דלא נקט פעמים שאדם קורא ק"ש שני פעמים קודם הנץ החמה ויוצא בשל יום ובשל לילה דהוי רבותא טפי, איכא למימר דבא לאשמועינן שאינו יוצא בשל לילה אחר הנץ החמה ואע"פ שנאנס. ור"ח פירש דהאי גומרין, קורין. ופסק דזמן ק"ש מהנץ החמה עד שלש שעות כר' יהושע בן לוי דפסיק הילכתא כר"ש דאמר משום ר"ע כמתניתין דיומא. ומפרש ייראוך עם שמש היינו ק"ש, כלומר יקבלו עליהם עול מלכות שמים. ולא נהירא, מדקאמר כדי שיהא סומך גאולה לתפלה, ומייתי עליה קרא דייראוך עם שמש, משמע דקרא בתפלה מיירי. וכן לקמן בפרק תפלת השחר מייתינן לה אתפלה. וגם לישנא דגומרין אותה לא משמע כפירושו.
כל הסומך גאולה לתפלה אינו נזוק כל אותו היום. פירוש, כגון ותיקין. וכן משמע לקמן, זמנא חדא סמך גאולה לתפלה [וכו'][8].
מכדי האי יהיו לרצון אמרי פי וכו' עד נימריה מעיקרא. תימא מאי קשיא ליה, יותר טוב לומר י"י שפתי תפתח מעיקרא ויהיו לרצון אמרי פי בסוף, לפי שכתוב בסוף מזמור. ויש לומר, משום דדרשינן בירושלמי סמיכת גאולה לתפלה מדכתיב י"י צורי וגואלי וסמיך ליה יענך, [משום הכי יש][9] לאומרו תחילה דהוי וגואלי סמוך לתפלה. ה"ר אלחנן.
- ^ ע"פ לשון תוס' רי"ש, וכן נראה נכון. ובספרים אינו.
- ^ כך הוא בתוס' רי"ש, ובספרים כתוב "ונזכר".
- ^ כך הוא בתוס' רי"ש, ובספרים אינו.
- ^ כך הוא בתוס' רי"ש, ובספרים כתוב בטעות "מתניתא".
- ^ כך נקרא הפרק אצלנו, וע"פ זה תיקנתי. ובספרים אינו.
- ^ ע"פ תוס' רי"ש, וכן נראה נכון. ובספרים אינו
- ^ כך היא גרסתנו בירושלמי, ונראה יותר. ובספרים כתוב "כן".
- ^ כן נראה לענ"ד להגיה להוסיף כאן. ובספרים ובכת"י אינו.
- ^ כך הוא מוגה בספרים כבר. אך בכת"י אינו.
מתוך: מאירי על הש"ס/ברכות/פרק א (עריכה)
המשנה השניה והיא מענין החלק הראשון והוא שאמר מאימתי קורין את שמע בשחרית וכו' מאחר שביאר במשנה הקודמת זמן ק"ש של ערבית באה משנה זו אחריה לבאר זמן ק"ש של שחרית מהיכן הוא מתחיל ועד היכן הוא מגיע, ויעדו זמנה משתהא אורה של יום שולטת עד שיכיר בין תכלת ללבן, ופירשו בגמ' שלא בין גבבא דעמרא לגבבא דתכלא שהצבוע עם הלבן אף בלילה הוא ניכר אלא משיכיר בין תכלת שבה ללבן שבה, ר"ל משיכיר אדם להדיא כשילבש טליתו בין תכלת שבציצית ללבן שבו שמתוך שהוא מעורב ביניהם אין אורם של כוכבים מספקת להכירו להדיא אע"פ שהוא צבוע והשאר לבן, ר' אליעזר אומר בין תכלת לכרתי ר"ל בין תכלת לירוק והוא שיעור מאוחר מעט מן הראשון אחר ששניהם צבועים:
עד הנץ החמה: זהו סוף זמן, ר' יהושע אומר עד ג' שעות פי' עד שיעברו ג' שעות ר"ל רביע היום באי זה יום שיהיה הן טבת הן תמוז, משם ואילך אין בה מצוה בעונתה, ומכל מקום בגמ' פירשו שהקורא מכאן ואילך לא הפסיד ומקבל שכר כקורא בתורה, ופי' בגמ' שקוראה בברכות כמו שיתבאר:
זהו מה שנזכר במשנה זו בדין זה, ובגמ' חדשו בק"ש של שחרית זמנים אחרים והם שבוסגיא הנזכרת למעלה בסמוך ייעדו משיעלה עמוד השחר ובסוגיא הבאה על משנה זו ייעדו בה תכף להנץ החמה, ופסק הדברים שהמשכים לצאת לדרך למקום שלא יוכל לכוין דעתו כשילך בדרך כגון דרך של סכנה התירו לו לקרות לכתחלה משיעלה עמוד השחר, הואיל וזמן קימה הוא לקצת בני אדם וזהו זמן ראשון, אבל עיקר הזמן הוא משתהא אורת היום שולטת עד שיכיר בין תכלת ללבן וזהו זמן שני, וכן המשכים בדרך שאינו של סכנה אחר שיכול לכוון דעתו אינו קורא עד זמן זה והוא שבתלמוד המערב שבמס' סוכה אמרו השכים לצאת לדרך מביאים לו לולב ומנענע שופר ותוקע וכו', ומתפלל וכשיגיע זמן ק"ש קורא.
ומה שאמרו כאן ומתפלל הואיל ואתא לידן יש לומר (אולי צ"ל לפרשו), [יש] מפרשים בו שלא אחר ק"ש אמרה אלא שקודם ק"ש מתפלל ר"ל בתוך הבית קודם ק"ש משום שתפלה בעיא כונה יתירתא ורשאי להתפלל משעלה עמוד השחר, וגדולי המפרשים כתבוה כאן אף קודם שעלה וכו' דלתפלה לא בעינן עמוד השחר, ואין הדברים נראים שהרי וותיקין היו מאחרים ק"ש משום תפלה כדי להיותה ביום גמור, ואחר שכן היאך נאמר להתפלל תפלת היום קודם עמוד השחר, אלא ודאי אחר עמוד השחר, וכפשטה של שמועה שהרי לולב ושופר ביום הן ואעפ"כ אמרו ולכשיגיע זמן ק"ש קורא אלמא שאינו קורא לכתחלה עד שיגיע זמנה והוא משיכיר וכו' הואיל ואינו בדרך של סכנה, ואף בדיעבד יש אומר שלא יצא אע"פ שהיה משכים הואיל ולא לדרך סכנה השכים, והוא שאמרו הקורא עם אנשי משמר לא יצא וודאי אחר עמוד השחר היו קורין כמו שידוע מסדר התמיד.
ומכל מקום זו יש מפרשים אותה כקורא כן בהתמדה בביתו ושלא בשום צד אונס ולא בהשכמה לצאת לדרך, הא במשכים יצא בדיעבד אע"פ שאינו בדרך של סכנה, אלא שלכתחלה הואיל ואין שם סכנה דוקא משיכיר ודינו כדין מי שאינו משכים, ומכל מקום ותיקין שסומכים גאולה לתפלה ואין רוצים להתפלל עד שתזרח החמה שהוא יום גמור, קורין אותה קודם הנץ החמה בכדי שיגמרוה עם הנץ החמה ויעמדו להתפלל והוא זמן שלישי, והוא שאמרו במסכת יומא [לז.] על הילנאי מלכתא שעשתה נברשת של זהב על פתחו של היכל, ואמרו שם בשעה שחמה זורחת ניצוצות יוצאות הימנה ויודעים שהגיע זמן ק"ש, ואע"פ שזה לא היה סימן אלא להנץ ואנו מצריכין קודם הנץ החמה עד שיהו גומרים אותה עם הנץ החמה, שמא זהרורי חמה היו מגיעים שם קודם הנצתה מכח זהרורי האדמימות שהיו נכרין בה.
ומכל מקום יש מפרשים שזמנה עם הנץ החמה, וגומרים פירושו קורין וכל שאדם קורא את כולה אדם אומר עליה לשון גומר, כדרך שאמרו גומר את ההלל, ואף הם מביאים ראיה ממה שאמר בתלמוד המערב אמר ר' יודה מהלך הייתי אחר ר' אלעזר בן עזריה ור' עקיבא והיו עסוקים במצות והגיע זמן ק"ש סבור הייתי נתיאשו מלקרות קריתי ושניתי ואחר כך קראו הם וכבר נראית חמה בראשי ההרים, ובברייתא נאמר עליה והיו עסוקים בצרכי צבור, אלמא מכל מקום זמנה עם הנץ החמה, ומכל מקום יש גורסים בה ואחר כך נראתה חמה בראשי ההרים, ומכל מקום ראייתי ממה שנאמר בברייתא זה בהדיא מצותה עם הנך החמה כדי שיהא סומך לה תפלה ונמצא מתפלל ביום, ומה שהיו מכונים להיות תפלתם בשעת הנץ החמה הוא מפני שבאותו זמן היו רוב האומות נכשלות אחר עבודת השמש, והיו קובעים תפלתם באותו זמן מפני שיש בה (פרכנה) שבהם אדם מכיר [ ][2] לבא מאתו ית' על הדרך שכתבו גדולי חכמינו בענין תמיד של שחר שהיה נשחט בקרן צפונית מזרחית ושל בין הערבים בקרן צפונית מערבית כמו שדרשו שנים ליום שיהיו שניהם נשחטים כנגד היום, ומכל מקום הן שנפרש קריאתה בהנץ החמה הכל בכלל זמן שלישי הוא:
לא קראה עד הנץ החמה, קוראה בדיעבד על שיעברו ג' שעות והוא זמן רביעי הקורא מכאן ואילך לא קיים מצוה בעונתה ומכל מקום לא הפסיד אלא שמקבל שכר כאדם שקורא בתורה, וקוראה בברכות, ומקצת גאונים פרשו שלא נאמר כן אלא כל שעת תפלה אבל מסוף שעה רביעית ולמעלה הואיל ועבר זמן תפלה אינו קוראה בברכות וכן הדברים נראים, וי"מ שכל היום כלו בדין זה אחר שלא הגיע זמן שכיבה כמו שהתבאר, זהו ביאור המשנה ודינין שבאו עליה בגמ' תפילין אין הנחתם אלא ביום וזמן הנחתם הוא משיראה את חברו ברחוק ד' אמות ויכירהו, ושאלו בתלמוד המערב מה אנן קיימין אי ברגיל אפילו ברחוק כמה חכים ליה, אי בשאינו רגיל אף קרוב לגביה לא חכים ליה, אלא כי אנן קיימין ברגיל ואינו רגיל, כהדין דאזיל לאכסניא ואתי לקיצין, ושמא תאמר והרי אמרו תפילין בלילה הלכה ואין מורין כן, ואם כן אף קודם זמן זה מאי איסורא איכא שמא זו גם כן לענין הוראה נאמרה, או שמא לא אמרו הלכה אלא לענין שאינו צריך לחלצם אבל להניחם לכתחלה בלילה אסור, ושיעור ציצית נראה תלוי בציצית עצמו והוא משיכיר בין תכלת שבה ללבן שבה:
מתוך: שיטה מקובצת על הש"ס/ברכות/פרק א (עריכה)
אמר אביי לתפלין כאחרים – משום דבעינן שעה שיהיו לאות. ויש גורסין לתפלה ואפילו לאלו הספרים פירושו תפלין. לקריאת שמע כותיקין. למצוה מן המובחר ולא משום קריאת שמע אלא משום תפלה דותיקין היו קורין אותה קודם הנץ החמה מעט כדי שיגמרו עם הנץ ויתפללו מיד ויסמכו גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום. דמצות תפלה עם הנץ דאמר ר' יוחנן מצוה להתפלל עם דמדומי חמה כלומר כשהשמש זורחת על הארץ. אמר ר' זירא מאי קרא ייראוך עם שמש. פירוש בשחרית עם שמש בשעת זריחתו. בערבית לפני ירח קודם צאתו. ותפלה היא היראה. והאי דקאמר לתפלין כאחרים ושבקיה לציצית. משום דאילו ציצית יכול ללבוש הטלית בלילה אלא שאינו מברך עליו אלא ביום למאן דאמר טלית חובת גברא הוא. ותפלין אינו מניחן לכתחלה בלילה. ומאי דקיימא לן התם בעוקצין דתפלין מצותן בלילה והלכה ואין מורין כן מיירי במי שהניחן מבעוד יום שאינו צריך לחולצן בלילה. אבל להניחן לכתחלה בלילה לכולי עלמא ביום ולא בלילה:
מכדי האי יהיו לרצון אמרי פי משמע מעיקרא ומשמע לבסוף נימריה מעיקרא - ואם תשאל ומאי קושיא דאדרבא כך הוא ראוי לומר יהיו לרצון בסוף תפלה לפי שהוא סוף מזמור והוא דבור על אופניו. ויש להשיב משום דסמיכת גאולה לתפלה מיניה ילפינן כדדרשינן בירושלמי [מסמיך] גאולה לתפלה דכתיב ה' צורי וגואלי וסמיך ליה יענך ה' ביום צרה. ואפשר לומר דרך שאלה הוא כדי שישמע טעם הדבר הואיל ולא אמרה דוד אלא לאחר שמנה עשרה פרשיות וכו'. והוא הדין דהוה יכול למימר ליה דמשום דאמרה לסוף מזמור קבעוה רבנן לבסוף אלא דרויח ליה האי טעמא:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה
- בבלי מסכת ברכות
- בראשית טו יג
- שמות יב לו
- רבי אמי
- תהלים סח יג
- שמות ג יד
- מלכים א יח לז
- רבי אבהו
- רבי אליעזר בן הורקנוס
- רבי יהושע בן חנניה
- רבי מאיר
- רבי עקיבא
- אחרים (תנא)
- רב הונא
- אביי
- רבי יוחנן
- רבי זירא
- תהלים עב ה
- רבי יוסי בן אליקים
- רבי אלעאי (אמורא)
- עולא
- רב ברונא
- רבי אלעזר בן פדת
- רב אשי
- רבי יהודה בן פזי
- תהלים קד לה
- רבי שמואל בר נחמני