שולחן ערוך אורח חיים פט א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


שולחן ערוך אורח חיים · א· >>

שולחן ערוך אורח חיים · פט · א · >>

דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה

שולחן ערוך

זמן תפלת השחר מצוותה שיתחיל עם הנץ החמה כדכתיב ייראוך עם שמש ואם התפלל משעלה עמוד השחר והאיר פני המזרח יצא ונמשך זמנה עד סוף ד' שעות שהוא שליש היום ואם טעה או עבר והתפלל אחר ד' שעות עד חצות אף על פי שאין לו שכר כתפלה בזמנה שכר תפלה מיהא איכא.

הגה: ואחר חצות אסור להתפלל תפלת שחרית (בית יוסף בשם הרשב"א פרק תפלת השחר). ועיין לקמן ריש סימן ק"ח:

מפרשים

ט"ז

ואחר חצות כו'. בטור כתוב ואם עבר והתפלל אחר ד' שעות עד חצות אף על פי שאין לו שכר כתפלה בזמנה שכר תפלה מיהו איכא. וכתב ב"י ע"ז ב' דרכים האחד הוא דלמדו הטור ממה דפריך בגמ' על רבנן דאמרי עד חצות וכ"ע עד חצות ותו לא והאמרינן טעה ולא התפלל שחרית מתפלל מנחה שתים ומשני כל יומ' מצלי ואזיל עד חצות שכר תפלה בזמנה יהבי ליה מכאן וא לך שכר תפלה יהבי ליה שכר תפלה בזמנה לא יהבי ליה מזה נלמד לר"י דלאחר ד' שעות הוי כן דמה לי אחר ד"ש לר"י ומ"ל אחר חצות לרבנן וכ' דלפי' לאו דוקא אחר ד"ש לר"י אלא גם עד הלילה הוה כן דכיון שעבר הזמן הוה לר"י אחר זמן שלו כמו לרבנן אחר זמן שלהם והא דלא נקט הטור אלא עד חצות לאו דוקא הוא. והקשה ע"ז כיון דילפינן אחר ד"ש מן לא התפלל שחרית יתפלל במנחה שתים נילף ג"כ להא מילתא כי היכי דבלא התפלל שחרית דיש לו תשלומין במנחה היינו דוקא בלא ביטל במזיד אבל במזיד אין לו תשלומין כלל וא"כ גם בתפלת שחרית אחר ד"ש נמי הוי דינא הכי ולמה כתב הטור דאפי' עבר במזיד ולא התפלל קודם ד"ש דמתפלל אחר כך לפיכך כתב דרך שני דיליף הטור אחר ד"ש לר"י מסבר' כיון דלרבנן אפי' לכתחלה מתפלל עד חצות ויש לו שכר תפילה בזמנה הוה כן לר"י לכל הפחות לענין שכר תפלה שלא בזמנו ולפ"ז תכף אחר חצות אסור להתפלל והוי ברכה לבטלה ול"ד לאחר מנחה דמתפלל שתים דהתם מתפלל בזמן תפלת מנחה. והביא ראיה מדברי רשב"א שנזכיר בסמוך ועפ"ז כתב רמ"א דבריו בכאן דאחר חצות אסור כו' וק"ל על דרך השני דהא אמרי' בפי' בגמ' כולי יומא מצלי ואזיל משמע עד הלילה מצלי אלא שאין לו שכר כמו בזמנו וזה הוה ג"כ לר"י דהא הקושיא הוי לר"י כמו לרבנן מלא התפלל שחרית כו' ממילא הוי התי' ג"כ לדידיה כמו לרבנן. וע"ק מה פריך בגמרא וכ"ע עד חצות ותו לא מלא התפלל שחרית כו' דלמא אה"נ דעד חצות ותו לא אלא דבמנחה עדיף טפי כיון שהוא זמן תפלה. ונ"ל דדרך הראשון הוא אמת אלא דאין מקורו של דין זה מלא התפלל שחרית כו' כמו שחשב הב"י ומזה נמשך לו לומר דאם ביטל במזיד קודם ד"ש דאחר כך אין לו תיקון ויצא לו מזה קושי' על הטור כמ"ש אלא המקור הוא ממ"ש בגמ' כולי יומא מצלי כו' וזה הוה גם לר"י ובגמ' אמרו לרבנן דעד חצות יש לו שכר של זמנו ואח"כ כולי יומא אפי' אחר מנחה יש לו שכר שלא בזמנו. מזה נלמד גם לר"י דכל היום יש לו תשלומין אלא דאם הוא לאחר ד"ש שעדיין לא הגיע שעת מנחה ודאי יש לו להתפלל אפי' לכתחלה אפילו אם ביטל במזיד עד אותה שעה כמ"ש בגמר' כולי יומא זמן צלויי אלא דאין לו שכר תפלה בזמנו ואחר שהגיע זמן מנחה שהוא ו' ומחצה אז אסור לו להתפלל בההי' שעתא שחרית כיון שזמן מנחה הגיע ע"כ צריך להקדים תפלת מנחה ואח"כ יתפלל לתשלומין שחרית ויש לו שכר תפלה שלא בזמנה וכיון שבזה יש איסור להתפלל קודם שיתפלל מנחה ע"כ אמרו בזה דאם ביטל במזיד עד אותה שעה אין לו תשלומין שאחר חצות שוין ביה ר"י ורבנן דמתפלל עד ו' ומחצה היינו חצי שעה אחר חצות ומ"ה לא זכרו רי"ף והרא"ש כאן שיעור אלא סתמ' אם עבר והתפלל אחר ד' שעות אלא שהרמב"ם והטור כתבו אחר ד' שעות עד חצות וגם הם לא אתי למעוטי ההיא אחצי שעה אלא למעוטי אחר זמן מנחה גדולה והא דלא כתבו עד ששה שעות מתוך דהייתי אומר עד בכלל ויכול להתפלל אפי' אם הגיע ששה שעות ומחצה ובאמת אסור עד שיתפלל מנחה תחלה ע"כ כתבו עד חצות שאפי' אם תאמר עד בכלל אין כאן טעות דהרי יש עוד חצי שעה אלא דבין אחר ד"ש לעד חצות פליגי וס"ל לר"י דגם בההיא שעת' לא יהיבי ליה שכר תפלה בזמנה אע"פ שמתפלל תיכף באותה שעה בלא הקדמת תפלת מנחה לפניה. ומ"ש ב"י ראי' לדרך השני מתשובת רשב"א במחילה מכבוד רבינו הב"י נ"ל שאין משם ראיה דז"ל אהא דמסקנא טעה ולא התפלל מנחה מתפלל ערבית שתים כו'. ומיהו דוקא בזמן תפלה והוא עסוק בתפילתו חוזר ומשלים מה שטעה בתפילתו אבל שלא בזמן תפלה לא שאם לא כן מאי מתפלל ערבית שתים ומתפלל מנחה שתים דקאמר לימא טעה ולא התפלל שחרית קודם חצות חוזר ומתפלל אחר חצות טעה ולא התפלל מנחה חוזר ומשלים כל הלילה עכ"ל קסבר רבינו הב"י דהרשב"א אתי למעוטי אפילו קודם זמן המנחה דהיינו ו' ומחצה שלא יתפלל ול"נ לע"ד דהא דומיא דלא התפלל מנחה נקט הרשב"א בהוכחתו דהיה לו למנקט טעה ולא התפלל מנחה חוזר ומשלימה כל הלילה ושם לא ממעט אלא אחר זמן תפלת ערבית שהרי אין שום זמן מפסיק בין סוף זמן מנחה להתחלת ערבית אלא פשוט דגם לענין תפלת שחרית לא אתא הרשב"א למעוטי אלא שתכף אחר שיתפלל מנחה יתפלל לתשלומין שחרית וזה מבואר בהדיא בלשונו שכתב והוא עוסק בתפלתו כו' אבל אם ימתין אח"כ אין שייכות תשלומין במה שיתפלל אח"כ שנית דאל"כ לא הי' לו לבעל התלמוד לתלות תשלומי שחרית בתפלת המנחה אלא היה לו לומר שאחר חצות לרבנן יוכל להשלים תפלת שחרית וכן בתפלת המנחה כל הלילה א"ו נתכוון שיהי' התשלומין בזמן שהוא עוסק בתפלה בלא"ה ולא אח"כ זה הנלע"ד ברור ונכון בפי' דברי הטור וש"כ ודברי רמ"א כאן הם עולים גם כן להלכה דאחר חצות אסור להתפלל דהיינו אחר שהגיע זמן מנחה גדולה שהיא ו' שעות ומחצה אסור לו להתפלל אא"כ יתפלל מנחה תחלה ואח"כ ישלים של שחרית אבל קודם לזה דהיינו אחר ד' שעות עד שעת המנחה גדולה יתפלל שחרית אלא שאין לו שכר תפלה בזמנה כנלע"ד להלכה ולמעשה:

מגן אברהם

(א) עם הנץ החמה:    מ"כ בשם רש"ל בימי הסליחות ראוי ליזהר בזה שרגילין להקדים קודם הנץ החמה ואינו נכון עכ"ל, ואפשר שסמכו על שטורח ציבור הוא שילכו לביתם ויקבצו שנית כמ"ש הטור סי' רל"ה לענין מעריב ומ"מ יראה לכתחלה שלא להשכים כ"כ:

(ב) משעל' ע"ה:    היינו האור הנוצץ בפאת המזרח קודם עלות השמש שעה וחומש שעה [הרמב"ם] ר"ל קודם הנץ החמה דאמרי' מע"ה עד הנץ החמה ה' מילין בפ"ט דפסחים ומ"מ צ"ע על הרמב"ם דהא הוא בעצמו פ"ג דפסחים משנה ב' כתב התי"ט בשמו דשיעור מיל הוי ב' חומשי שעה וא"כ ה' מילין ב' שעות ולמה כ' שעה וחומש ואף לפי מ"ש בסי' תנ"ט ס"ב דמיל הוא רביעית וחלק כ' א"כ ה' מילין הוי שעה ומחצה ונ"ל דפסק כמ"ד מע"ה עד הנץ החמה ד' מילין משום דאסיק בתיובת' לאידך מ"ד ומ"מ דבריו סותרין למ"ש בפסחים פ"ג ע"ש:

(ג) והאיר פני המזרח יצא:    כ"כ רי"ו אבל שאר הפוסקים כתבו סתם אם התפלל משעל' ע"ה יצא וכן נ"ל דהא מדין בעליי' ע"ה כשר להקרבת תמיד אלא דחישי' דילמ' אתי למיטעי לכן בעינן האיר פני המזרח כדאי' ביומ' רפ"ג וכ"ה ספ"ב דמגילה במשנה וכלן שעשו משעלה ע"ה כשר ול"ד למ"ש בסי' רל"ג דמשום דילמא אתי למיטעי אפי' בדיעבד לא יצא דהתם הוי טעות המצוי דא"א לכוון כ"כ השעה כדאי' פ"ק דפסחים אבל בע"ה ליכא למיטעי אלא כשעולה מאור הלבנה כדאי' ביומ' רפ"ג:

(ד) שליש היום:    ואם היום ארוך י"ח שעות הוי ו' שעות על היום וכשהיום ארוך ט' שעות הוי ג' שעות עמ"ש סי' רל"ג ועמ"ש סי' קכ"ד ס"ב וסי' רל"ב ס"א דצריך לגמור התפלה קודם שליש היום:

(ה) ואחר חצות וכו':    עד שיגיע זמן מנחה ויתפלל מנחה שתים דבאמת זמן מנחה מתחיל אחר חצות עמ"ש סי' רל"ג והב"ח חולק ואין דבריו מכוונין:

באר היטב

(א) החמה:    כ' רש"ל בימי הסליחות ראוי ליזהר בזה שרגילין להקדים קודם הנץ החמה ואינו נכון עכ"ל וכתב המ"א ואפשר שסמכו על שטורח ציבור הוא שילכו לביתם ויקבצו שנית ומ"מ יראה לכתחלה שלא להשכים כ"כ.

(ב) ע"ה:    היינו האור הנוצץ לפאת המזרח קודם עלית השמש שעה וחומש שעה. עמ"א מ"ש. (וכתב בספר אליהו רבה דדוקא כשהאיר פני כל המזרח ולא סגי כשהבריק השחר כנקודה בלבד ולא כמ"א ודלא כמנחת כהן ע"ש שהביא כמה ראיות לדבריו).

(ג) היום:    ואם היום ארוך י"ח שעות הוי ו' שעות על היום וכשהיום ארוך ט' שעות הוי ג' שעות דלעולם משערין שעות אלו לפי ענין היום והם נקראים שעות זמניות אע"ג דכתבתי בסי' א' ס"ק ו' בשם הזוהר דלענין חצות לילה חשבינן הלילה לי"ב שעות. שאני הכא דלגבי הקב"ה לילה כיום יאיר עמ"א סי' רל"ג ס"ק ד' ועיין סי' קכ"ד ס"ב דצריך לגמור התפלה קודם שליש היום.

(ד) להתפלל:    והב"ח חולק ע"ז ומתיר להתפלל אחר חצות עד שיגיע זמן מנחה גדולה ע"ש וכן פסק הט"ז למעשה רק שמזמן מנחה גדולה שהוא ו' שעות ומחצה יתפלל מנחה תחלה ואחר כך ישלים של שחרית ע"ש וכ"כ השכנה"ג ופר"ח ומ"א כתב דבאמת זמן מנחה מתחיל אחר חצות א"כ יתפלל מנחה שתים. (ובס' אליהו רבה הכריע כדעת הב"ח וט"ז. מיהו אם עבר במזיד נ"ל לפסוק כש"ע).


משנה ברורה

(א) עם הנץ - היא השעה שהחמה מתחלת לזרוח בראשי ההרים. וראוי ונכון ליזהר בזה לכתחלה אף בימי הסליחות וכן בחורף כשמשכימים ובאים לבהכ"נ בבוקר השכם ימתינו מלהתפלל עד הנץ וכדלעיל בסי' נ"ח ס"א ע"ש אך כשמשכים לצאת לדרך וכה"ג שאר דחק ואונס דמותר להקדים כדלקמן בס"ח עכ"פ ימתינו מלברך על התפילין עד שיכיר את חבירו הרגיל עמו קצת ברחוק ד"א דמקודם אסור לברך עליהן וכדלעיל בסימן ל' ס"א עי"ש במשנה ברורה.

כתב בפמ"ג בסימן תצ"ד דבחג השבועות שניעורין כל הלילה מותר להתפלל קודם הנץ דכשילכו לביתם בהשכמה טורח הוא להתקבץ שנית. ומ"מ יש ליזהר שלא לקרות ק"ש כ"כ בהשכמה דהיינו קודם שיראה את חבירו ברחוק ד' אמות ויכירנו דזה אסור לכתחלה וכדלעיל בסימן נ"ח עיי"ש:

(ב) עמוד השחר - עה"ש הוא מה שמתחיל השחר להבריק במקצתו מעט מעט ומשמע מדברי המחבר דקודם האיר אף בדיעבד לא יצא וכן הסכימו הרבה אחרונים דלא כמ"א וע' בבה"ל:

(ג) פני המזרח - ובעינן שיאיר פני כל המזרח ולא סגי במה שהבריק השחר כנקודה בלבד. כתב בחידושי רע"א דאף שהכוכבים נראין עדיין ברקיע מ"מ יום הוא:

(ד) יצא - בדיעבד ואפילו שלא בשעת הדחק ובשעת הדחק כגון במשכים לצאת לדרך וכה"ג שאר דחק ואונס אפילו לכתחילה וכדלקמן בס"ח עי"ש. ודע דדברי הש"ע אינם אמורים רק לענין חובת מצות תפלה בלבד דיצא בה אחר שהאיר המזרח דבזה כבר הגיע זמנה דניתקנה כנגד התמיד ושחיטת התמיד היה תיכף משהאיר המזרח אבל לענין ק"ש שקודם התפלה לא איירי המחבר בסימן זה ועיין לעיל בסימן נ"ח במ"ב סקי"ט דלא יצא בזה ידי חובת ק"ש אף דיעבד אם רגיל לעשות כן עד שיכיר את חבירו הרגיל עמו קצת ברחוק ד"א וזה מאוחר מזמן דהאיר המזרח ובפרט כשרוצה אז להניח תפילין ולברך עליהן דבוודאי אין לברך עד שיגיע הזמן דמשיכיר הנ"ל:

(ה) היום - ואם היום אורך י"ח שעות הוי ו' שעות על היום וכשהיום ארוך ט' שעות הוי ג' שעות דלעולם משערין שעות אלו לפי ענין היום והם נקראין שעות זמניות שהיום מתחלק לי"ב חלקים. וענין השליש הוא שתפלת השחר הוא נגד קרבן תמיד ולעולם לא איחרו אותו מלהקריב לאחר שליש היום וצריך לגמור התפלת י"ח בתוך השליש היום:

(ו) או עבר - ר"ל שבמזיד שהה את התפלה עד שעבר זמנה ואח"כ התפלל אעפ"כ יצא ידי חובת תפלה אף שהיתה שלא בזמנה וה"ה שלכתחילה אם לא התפלל מקודם צריך להתפלל אחר ד' שעות עד חצות רק שאין לו שכר כתפלה בזמנה. וטוב שיתפלל אז בתורת נדבה כי יש פוסקים שסוברים דבהזיד עד ד' שעות שוב לא מצי להתפלל כלל ע"כ יתפלל ויתנה שאם מצד הדין הוא פטור הוא בתורת נדבה [פמ"ג]:

(ז) ואחר חצות - משמע מלשון הר"ב דאפילו תיכף אחר חצות אסור להתפלל שחרית ואדלעיל קאי בין עבר במזיד או טעה בשוגג ויש מקילין בהחצי שעה שאחר חצות ולדינא משמע מפמ"ג ודה"ח שאין לזוז מפסק הר"ב וכן משמע מביאור הגר"א דבאמת כבר הגיע זמן מנחה שמתחלת מתחילת שבע אלא מטעם שאין אנו בקיאים ושמא יבוא לטעות וע"כ אסרו חז"ל ע"כ כששגג או נאנס ולא התפלל קודם חצות ימתין אחר חצות חצי שעה (דהיינו כדי שיגיע זמן תפלת מנחה) ויתפלל מנחה ואח"כ שחרית בתורת השלמה ולא להיפך וגם דוקא בשגג או נאנס אבל במזיד אין לו תקנה כמו שיתבאר כ"ז בסימן ק"ח. אמנם בדיעבד אם התפלל שחרית בחצי שעה זו שאחר חצות יצא וא"צ להתפלל שנית [דה"ח עי"ש עוד] ועיין בחידושי רע"א מה שכתב בשם הצל"ח בענין זה:

ביאור הלכה

(*) ואם התפלל משעלה עה"ש וכו':    עמוד השחר נקרא מה שמתחיל האור להתנוצץ בפאת המזרח קודם הנץ החמה כשיעור שעה וחומש שעה (רמב"ם פ"א דברכות) ולא כמו שטועין איזה אנשים שעמוד השחר הוא כוכבא דצפרא דהוא זמן הרבה קודם וכדאיתא בירושלמי פ"א דברכות. ומשמע מדברי המחבר דקודם שהאיר המזרח אף שעלה עה"ש לא יצא אף בדיעבד וכן משמע בדברי רבינו ירוחם ודעת המגן אברהם והפר"ח דמשעלה עה"ש יצא בדיעבד דיום הוא. ובפמ"ג מפקפק בזה אף דבעצם הדין משמע דס"ל כדבריהם דמן התורה יום הוא אף קודם שהאיר פני המזרח לכל דבר כיון שעלה השחר ומפני זה בשעת הדחק מותר לכתחלה תיכף משעלה עה"ש עכ"פ שלא בשעת הדחק מצדד להוכיח מדברי הרמב"ם לענין תפלה דאף בדיעבד לא יצא משעלה עה"ש. אמנם ביותר מזה מצינו בספר אליהו רבא ובספר מטה יהודה והגר"א בספרו שנות אליהו כולם כאחד הסכימו דעד שיאיר המזרח אפילו בדיעבד אינו יוצא מטעם דעדיין הוא בכלל לילה עד שהאיר המזרח וכל הפוסקים שכתבו משעלה עה"ש באיזה ענין היינו האיר המזרח וכן מה ששנינו במגילה כ' וכולן שעשו משעלה עמוד השחר כשר היינו האיר המזרח גם מצאתי אח"כ בספר מגן גבורים שמצדד להכריע כן להלכה כהא"ר ולפלא שלא הזכיר שגם הגר"א כתב כן והביא ע"ז ראיה מירושלמי עיי"ש בש"א ונ"מ מזה לכמה הלכות שבתורה וכן מה שכתוב לקמן בס"ח דבשעת הדחק מותר לכתחלה להתפלל משעלה עה"ש היינו ג"כ כשהאיר פני המזרח והמחבר סמך בזה אדלעיל בריש הסימן דאחר שהאיר דוקא דשעת הדחק לכתחלה אינו קיל משלא בשעת הדחק דיעבד (ויוסר בזה מה שתמה הפמ"ג מלעיל סימן נ"ח סעיף ג' וד') וכן לעיל בסימן נ"ח סעיף ג' וד' לענין ק"ש יהיה ג"כ דוקא אחר שהאיר המזרח ועיין לעיל בסימן נ"ח בבה"ל שהבאתי ראיה מדברי הרשב"א שגם הוא סובר כהא"ר והגר"א והמ"י הנ"ל. ולדינא בודאי יש לחוש לכל הני רבוותא בכל דבר שמצותו ביום אם עשהו קודם שהאיר המזרח לחזור ולעשותו לאחר שהאיר אמנם בתפלה אפשר דיש לחלק בזה והוא דשלא בשעת הדחק לכאורה יש להחמיר בזה אף בדיעבד וכהפמ"ג הנ"ל וכן משמע מדה"ח שהעתיק להלכה כהב"ח והא"ר דלא סגי כשהבריק השחר כנקודה אלא עד שיאיר כל המזרח אבל בשעת הדחק אם התפלל קודם שהאיר המזרח אפשר דיש לסמוך בזה בדיעבד על המגן אברהם והפר"ח והפמ"ג הנ"ל שלא לחזור ולהתפלל משום חשש ברכה לבטלה וצ"ע. ולכתחלה בודאי יש ליזהר בזה מאד אפילו בשעת הדחק. וכ"ז הוא מחמת מצות ק"ש ותפלה ובעת שצריך להניח ג"כ תפלין יש להמתין עוד מעט והוא עד שיכיר את חבירו ברחוק ד"א ואם מניחן מקודם יניח בלא ברכה וכשיגיע הזמן ימשמש ויברך וכנ"ל בסימן ל' ס"ג:

(*) יצא:    היינו בדיעבד כמו שכתבתי במ"ב וכן העתיקו הרבה אחרונים והפר"ח חולק על השו"ע וס"ל דמשהאיר הוא זמנה לכתחלה רק לוותיקין הוא קודם הנץ ואמנם לפי מה שכתבנו למעלה דקודם שהאיר לא יצא אף בדיעבד א"כ מוכח מכל הפוסקים דאף אחר שהאיר לכתחלה אין להתפלל דזהו עדיין בכלל עה"ש גם אין נ"מ בכל זה לדינא לדידן דדבריו הוא רק לעיקר מצות תפלה אבל לפי מה שכ"א מישראל נוהג וזהיר לכתחלה לסמוך גאולה לתפלה איך יכול לכתחלה להתפלל תיכף משיאיר היום הא צריך לקרות ק"ש וברכותיה ובדידהו בעינן דוקא עד שיכיר את חבירו ברחוק ד"א וכנ"ל בסימן נ"ח אך לאחר הזמן הזה אפשר דאין למחות ביד הנוהגין להקל עיין בב"ח ודרישה מה שכתבו לדעת רי"ו ועיין לעיל בסימן נ"ח בבה"ל אך למצוה מן המובחר לכ"ע אין להתפלל י"ח קודם הנץ:

(*) ואחר חצות וכו':    ועיין במ"ב לענין החצי שעה שאחר חצות. ואחר חצי שעה זו לכ"ע שוב לא יתפלל תפלת שחרית אפילו אם מה שלא התפלל עד עתה היה באונס וכ"ש במזיד והמתפלל ברכותיו לבטלה לכמה פוסקים אלא יתפלל מתחלה מנחה ואח"כ י"ח בשביל שחרית להשלמה והוא שביטול התפלה היה מתחלה באונס ולא במזיד וכדלקמן בסימן ק"ח. וקצת תקנה עיין לזה שם בס"ז:


כף החיים

(א) סעיף א: זמן תפילת השחר מצותה שיתחיל עם הנץ וכו'


פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על אורח חיים לחץ כאן