שולחן ערוך אורח חיים ל ג
<< · שולחן ערוך אורח חיים · ל · ג · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
שולחן ערוך
היה רוצה לצאתו לדרךי בהשכמהיא מניחםיבח וכשיגיע זמנןיג* ימשמש בהם ויברךטייא דליכא למיחש שמא יישן בהםיב כיון שהשכים ויצאה לדרךההיד*:
מפרשים
באר הגולה
(ו) היה רוצה לצאת — שם בגמרא.
ט"ז - טורי זהב
(ה) כיון שהשכים ויצא — לפי זה נראה לי במי שיושב בעגלה אסור, דשפיר חיישינן שמא יישן, דאז רגילה השינה טפי על האדם. ובבית יוסף כתוב בשם סמ"ק עוד טעם להתיר בהשכים לדרך, דחיישינן שמא יאבדו ממנו. אבל השולחן ערוך לא סבירא ליה טעם זה, דהא בסעיף ב כתב דווקא נמצאו עליו אבל לכתחילה אסור להניחם, ולא מהני השמירה:
מגן אברהם
(ה) כיון שהשכים ויצא לדרך: ודוקא שהולך ברגליו אבל רוכב או יושב בקרון אסור להניחן דחיישי' שמא ישן בהם (לבוש) ועמ"ש סי' כ"ו:
ביאור הגר"א
סעיף ג: ויברך — אבל בהגהת סמ"ק כתב, דווקא למאן דאמר לאו זמן תפילין, אבל לדידן דקיימא לן זמן תפילין יברך בלילה. וכן כתב הטור משמו, וכשיטתו דסבירא ליה דאתי כמאן דאמר לאו זמן תפילין, ודווקא משום שמא יאבדו, ואין מצוה בהנחתו; אבל לדידן דקיימא לן זמן תפילין, אלא שמדרבנן אסור שמא יישן, בכהאי גוונא דליכא למיחש, מניח לשם מצוה ומברך. אבל מדברי הרי"ף ורא"ש שהשמיטו הא דשמא יאבדו, ועל כרחך כמאן דאמר זמן תפילין, ואפילו הכי כתב וכשיגיע כו', משמע אפילו למאן דאמר זמן תפילין. וזהו שכתב הטור: "ואדוני אבי הרא"ש לא כתב כן". ואף על גב שבציצית כתב: למאן דאמר זמן ציצית יש לברך אף בלילה, כמו שכתוב שם בעובדא דרב יהודה, יש לחלק כיון דאין מותר כאן כי אם בכהאי גוונא:
דליכא למיחש כו' — הגהת סמ"ק. ורוצה לומר, אף על גב דאסור לדברי הכל להניחן, כמו שכתב בסעיף ב, כיון דקיימא לן זמן תפילין, ואין איסור אלא משום שמא יישן. ולהכי כתב שם בהג"ה: "ונראה דאפילו בלא חששא דשמא יאבדו מותר בהשכים כו' דליכא למיחש שמא יישן" כו'. וכן השמיט בשולחן ערוך. ואף על גב דבגמרא קאמר שמא יאבדו, היינו לתנא קמא דסבר לאו זמן תפילין הוא, כמו שאמר: ועד מתי כו'. ומכאן ראיה לפירוש רש"י, דלשומרן מותר אפילו להניחן, ואף למאן דאמר לאו זמן תפילין, וכן משמע פשטא דגמרא דאמר רב אשי: ואם לשמרן מותר, וקאי אמה שכתוב למעלה: כל המניח תפילין כו', ושם דווקא במניח כמו שכתב בסעיף ב. וכל שכן לפי מאי דקיימא לן דזמן תפילין, דאף הרמב"ם מודה דאף להניחן מותר לשומרן, דהא ברייתא ערוכה היא כמו שכתב כאן. ולכן השמיטה הרמב"ם, לפי שסובר דאליבא דחכמים היא דסבירא להו דזמן תפילין הוא, והוא פסק כמאן דאמר לאו זמן תפילין, אף שפירושו דחוק, דרישא דברייתא לאו דברי תנא קמא הוא, אף דמצינו כן בריש ברכות ג' א'. ומכל מקום דברי השולחן ערוך צריך עיון, דכאן פסק דלא כהרמב"ם, שהשמיטו, ובסעיף ב פסק כהרמב"ם, והרמב"ם לא פירש אלא לשיטתו, ואף בזה חולק רש"י, כנזכר לעיל:
באר היטב
(ה) לדרך: ודוקא הולך ברגליו או רוכב אבל יושב בעגלה אסור להניחן שמא ישן בהם כ"כ לבוש.
משנה ברורה
(י) לצאת לדרך — וקשה לו להניחן אח"כ מפני הקור וכל כה"ג [ח"א]:
(יא) בהשכמה — אפילו קודם עמוד השחר:
(יב) מניחם — קודם יציאתו. ויכול לכוין שלובשם לשם מצוה כיון דקי"ל לילה זמן תפילין הוא ואפילו היה לו מקום לשמרן ג"כ מותר ללובשן כיון דליכא למיחש לשמא יישן בהם וכדלקמיה:
(יג) וכשיגיע זמנן — דאף דהתירו חז"ל להקדים ההנחה בלילה במקום דליכא למיחש לשינה אפ"ה לענין ברכה לא רצו לתקן לומר וציונו קודם הזמן. ומ"מ אם קידם ובירך בלילה כשהניחם א"צ לברך שנית בבקר:
(יד) ויצא לדרך — ודוקא הולך ברגליו או רוכב אבל יושב בעגלה אסור להניח שמא יישן בהם ועיין בבה"ל:
ביאור הלכה
(*) וכשיגיע זמנן: עיין במ"ב במש"כ ומ"מ אם קידם וכו' הוא מחידושי רע"א שכתב דנוכל לסמוך בזה על דעת הר"פ עי"ש ומשמע מזה דבלא השכים ויצא לדרך צריך לחזור ולברך אם בירך על התפילין בלילה ומדברי הברכי יוסף שהובא בשע"ת משמע דבדיעבד בכל גווני אין צריך לחזור ולברך ולא הביא בברכ"י טעם לזה ואולי שבדיעבד נסמוך על שיטת רש"י ורבינו יונה שס"ל דמאי דאמרינן הלכה ואין מורין כן הוא אפילו לענין להניחם לכתחלה אך בשו"ע ס"ב לא פסק כוותייהו וצ"ע למעשה. ומכל זה תבין דמה דנוהגין איזה אנשים בימות החורף להניח תפילין ולברך עליהם תיכף משעלה עה"ש לא שפיר עבדי:.
(*) כיון שהשכים ויצא לדרך: עיין במ"ב ועיין בעט"ז ובפמ"ג במ"ז סק"ג שמצדדים לומר דאף בעגלה נראה להתיר ובארה"ח מסכים להמחמירין ונ"ל דאם הוא מתיירא שמא יאבדם ועושה כדי לשמרם בודאי אין להחמיר אף בישב בעגלה אחרי דבלא"ה דעת הע"ת והגר"א להקל במניחן בשביל השמירה:.
כף החיים
(ח) סעיף ג: היה רוצה לצאת לדרך בהשכמה מניחם — ולפי מה שכתבתי לעיל אות א' בשם האר"י ז"ל דלא יש בחינת תפילין בלילה, יש ליזהר בזה ואין להניחם כי אם מעלות השחר ואילך. ובפרט שיש אומרים דלא התירו להניחם בהשכמה כי אם יש חששא שמא יאבדו, כמו שכתב הבית יוסף בשם הסמ"ק, וכן הוא גירסת הגמרא שלפנינו מנחות ל"ו ע"א:
(ט) שם: וכשיגיע זמנן ימשמש בהן ויברך וכו' — פירוש, ביום ולא בלילה בשעת הנחתן. ואף על גב דקיימא לן כמאן דאמר לילה זמן תפילין הוא, ומטעם זה הוה ליה לברך בהשכמה בשעת הנחתן, כמו שכתב הטור בשם הר' פרץ, מכל מקום סיים הטור: "ואדוני אבי ז"ל לא כתב כן", כלומר, חולק עם הר' פרץ ואומר דאין מברך עליהם מיד בשעת הנחתן, וכבר ידעת דספק ברכות להקל. שולחן גבוה אות ה', ועיין מה שכתבתי לעיל סימן י"ח אות ז':
(י) שם: וכשיגיע זמנן ימשמש בהן ויברך וכו' — והיינו עד זמן שיראה את חבירו הרגיל וכו', כמו שכתוב בסעיף א, וכן כתב הפרי מגדים במשבצות זהב אות א', יעויין שם. ועיין מה שכתבתי לעיל סימן כ"ה אות מ"ט:
(יא) שם: וכשיגיע זמנן ימשמש בהן ויברך וכו' — מי שטעה והניח תפילין בעוד לילה ובירך עליהם, אין צריך לחזור ולברך כשיאיר היום. אליהו רבה אות ג', ברכי יוסף אות ג', ובספרו קשר גודל סימן ג' אות י"ט, ש"ץ דף מ"א ע"א, סידור בית עובד בדיני הנחת תפילין וברכתן אות ל"ב, חס"ל אות ב', שערי תשובה אות ז', בן איש חי פרשת חיי שרה אות ח', וכן כתבתי לעיל בסייעתא דשמיא סימן ח' אות ס"ב:
(יב) שם: דליכא למיחש שמא ישן בהם וכו' — והיינו דווקא כשרוכב על סוס או הולך ברגליו, שאינו יכול לישן בהליכתו; אבל ההולכים בעגלה, ודאי אסורים להניחן שמא יישן בהן. לבוש, ט"ז ס"ק ה, סולת בלולה אות ב', יד אהרן בהגה"ט. ומה שכתב מגן אברהם ס"ק ה: ודווקא שהולך ברגליו אבל רוכב או יושב בקרון אסור וכו', כתב היד אהרן שם דטעות סופר נפל בדבריו וצריך להיות: או רוכב, אבל יושב בקרון וכו'. וכן כתב אליהו רבה אות ג', חיי אדם כלל י"ד אות י"ז, מחצית השקל ס"ק ה', סידור בית עובד בדיני זמן הנחת תפילין אות ג'. ועיין פרי מגדים במשבצות זהב ס"ק ה. ומה שכתב בעטרת זהב ס"ק ב' על דברי הלבוש הנזכר שהוא חומרא יתירא, כי אף שישן שינת עראי כשהן בראשו מותר, וכתב שם כמה ראיות ברורות מתלמוד ומפוסקים שאין להחמיר כחומרת מהרמ"י, והמחמיר יחמיר ומיקל לא הפסיד, יעו"ש – כתב עליו היד אהרן שם וזה לשונו: ואני אומר שגם הם ז"ל סוברים כן, דהישן שינת עראי מותר, ומשום הכי כתבו דאפילו רוכב מותר, דהישן רוכב שינת עראי הוא. אבל בעגלה פשיטא שיש לחוש שמא ישן שינת קבע, עכ"ל. וכתב בית עובד שם: וכן עיקר ודלא כהעטרת זהב: