ברכות נא ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
(א)אאנן נעבד לחומרא (ב)בומגביהו מן הקרקע טפח אמר רבי אחא ברבי חנינא מאי קראה (תהלים קטז, יג) כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא גונותן עיניו בו כי היכי דלא ניסח דעתיה מיניה דומשגרו לאנשי ביתו במתנה כי היכי דתתברך דביתהו עולא אקלע לבי רב נחמן כריך ריפתא בריך ברכת מזונא יהב ליה כסא דברכתא לרב נחמן אמר ליה רב נחמן לישדר מר כסא דברכתא לילתא אמר ליה הכי אמר רבי יוחנן אין פרי בטנה של אשה מתברך אלא מפרי בטנו של איש שנאמר (דברים ז, יג) וברך פרי בטנך פרי בטנה לא נאמר אלא פרי בטנך תניא נמי הכי רבי נתן אומר מניין שאין פרי בטנה של אשה מתברך אלא מפרי בטנו של איש שנאמר וברך פרי בטנך פרי בטנה לא נאמר אלא פרי בטנך אדהכי שמעה ילתא קמה בזיהרא ועלתה לבי חמרא ותברא ארבע מאה דני דחמרא אמר ליה רב נחמן נשדר לה מר כסא אחרינא שלח לה כל האי נבגא דברכתא היא שלחה ליה ממהדורי מילי ומסמרטוטי כלמי אמר רב אסי האין מסיחין על כוס של ברכה ואמר רב אסי אין מברכין על כוס של פורענות מאי כוס של פורענות אמר רב נחמן בר יצחק כוס שני תניא נמי הכי השותה כפלים לא יברך משום שנאמר (עמוס ד, יב) הכון לקראת אלהיך ישראל והאי לא מתקן אמר רבי אבהו ואמרי לה במתניתא תנא האוכל ומהלך מברך מעומד וכשהוא אוכל מעומד מברך מיושב וכשהוא מיסב ואוכל יושב ומברך ווהלכתא בכולהו יושב ומברך:
אלו דברים שבין בית שמאי ובין בית הלל בסעודה בית שמאי אומרים מברך על היום ואחר כך מברך על היין ובית הלל אומרים זמברך על היין ואחר כך מברך על היום בית שמאי אומרים נוטלין לידים ואחר כך מוזגין את הכוס ובית הלל אומרים מוזגין את הכוס ואחר כך נוטלין לידים בית שמאי אומרים מקנח ידיו במפה ומניחה על השלחן ובית הלל אומרים על הכסת בית שמאי אומרים מכבדין את הבית ואחר כך נוטלין לידים ובית הלל אומרים נוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית בית שמאי אומרים נר ומזון בשמים והבדלה ובית הלל אומרים נר ובשמים מזון והבדלה בית שמאי אומרים שברא מאור האש וב"ה אומרים (ז)בורא מאורי האש חאין מברכין לא על הנר ולא על הבשמים של גוים ולא על הנר ולא על הבשמים של מתים ולא על הנר ולא על הבשמים של ע"ז ואין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו מי שאכל ושכח ולא בירך ב"ש אומרים יחזור למקומו ויברך וב"ה אומרים יברך במקום שנזכר ועד מתי מברך (ח)עד כדי שיתעכל המזון שבמעיו בא להן יין אחר המזון אם אין שם אלא אותו כוס בית שמאי אומרים מברך על היין ואח"כ מברך על המזון ובית הלל אומרים טמברך על המזון ואח"כ מברך על היין יועונין אמן אחר ישראל המברך ואין עונין אמן אחר כותי המברך עד שישמע כל הברכה כולה:
גמרא
תנו רבנן דברים שבין ב"ש וב"ה בסעודה ב"ש אומרים מברך על היום ואחר כך מברך על היין שהיום גורם ליין שיבא וכבר קדש היום ועדיין יין לא בא ובית הלל אומרים מברך על היין ואחר כך מברך על היום שהיין גורם לקדושה שתאמר דבר אחר ברכת היין תדירה וברכת היום אינה תדירה תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם והלכה כדברי בית הלל מאי דבר אחר וכי תימא התם תרתי והכא חדא הכא נמי תרתי נינהו ברכת היין תדירה וברכת היום אינה תדירה תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם והלכה כדברי ב"ה פשיטא דהא נפקא בת קול איבעית אימא קודם בת קול ואיבעית אימא לאחר בת קול
רש"י
[עריכה]
אנן נעבד לחומרא: שלא תסייע שמאל לימין בשעת ברכה: שמעה ילתא - שלא ישגר לה כוס של ברכה:
קמה בזיהרא - עמדה בכעס:
כל האי נבגא דברכתא היא - כל יין שבחבית ככוס של ברכה הוא שתי ממנו:
נבגא - כוס כמו לשתי מר אנבגא:
ממהדורי מילי - ממחזירי בעיירות ירבו תמיד דברים:
ומסמרטוטי כלמי - וממשחקי בגדים בלויים וממורטים ירבו כנים. כנים מתרגמינ' כלמתא:
אין מסיחין - משאחזו עד שיברך:
כוס שני - שהוא של זוגות והעומד על שלחנו ושתי זוגות ניזוק על ידי שדים:
כפלים - זוגות:
הכון לקראת - בדברים נאים ולא בדברי פורענות:
מסב - במטה דרך הסבה: והלכתא בכולהו יושב ומברך:
אלו דברים וכו' בסעודה - שנחלקו בהלכות סעודה:
מברך על היום - בקידוש שבתות וימים טובים:
ואחר כך מוזגין את הכוס - יין הבא לפני המזון כדאמרינן בפרק כיצד מברכין (ברכות מג א) הסבו אע"פ שנטל כו' הביאו להם יין וכו' וקאמרי ב"ש נוטלין לידים ואחר כך שותים את הכוס ואוכלים סעודתם בההיא נטילה וב"ה אומרים מוזגין את הכוס ושותין אותו ואחר כך נוטלין לידים וטעמא דתרוייהו מפרש בגמרא:
מקנח ידיו במפה - מנטילת מים ראשונים:
ומניחה על השולחן - ומקנח בה ידיו תמיד מזוהמת התבשיל:
וב"ה אומרים - על הכר או על הכסת יניחנה אחרי כן ושם יקנח בה ידיו תמיד וטעמא מפרש בגמ':
מכבדין את הבית - מקום שאכלו שם אם הסבו על גבי קרקע מכבדים את הקרקע או אם הסבו על השלחן מכבדין את השלחן משיורי אוכלין שנתפזרו עליו:
ואחר כך נוטלין לידים - מים אחרונים:
נר ומזון - מי שאין לו אלא כוס אחד במוצאי שבת מניחו עד לאחר המזון וסודר עליו נר ומזון ובשמים והבדלה כו':
אין מברכים על הנר ועל הבשמים של גוים ושל מתים - טעמא דכולהו מפרש בגמרא:
שיאותו - שיהו נהנים ממנו:
עד כדי שיתעכל המזון - מפרש שיעורא בגמרא:
מברך על היין - בגמרא מפרש פלוגתייהו:
עונין אמן אחר ישראל המברך - אפילו לא שמע אלא סוף ברכה. אבל לא לאחר כותי שמא ברך להר גריזים:
גמרא
שהיום גורם ליין שיבא - כוס זה לא בא אלא בשביל שבת לקידוש:
וכבר קדש היום - משקבלו עליו או מצאת הכוכבים:
ועדיין יין לא בא - לשלחן וכשם שקודם לכניסה כך קודם לברכה:
שהיין גורם לקדושה שתאמר - שאם אין יין לא מקדשין והמקדש על הפת גם הוא במקום יין וברכת הפת קודמת:
תדיר קודם - נפקא לן במסכת זבחים מהאי קרא דכתיב במוספין מלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד תעשו את אלה מלבד משמע לאחר שהקרבתם התמיד תקריבו המוספין וקא דרשינן אשר לעולת התמיד קרא יתירה למילף דבשביל שהיא תמיד הקדימה הכתוב ומכאן אתה למד לכל התמידין:
תוספות
[עריכה]
אין מסיחין על כוס של ברכה. פי' רש"י שלא יסיח (דעת) המברך משנתנו לו כוס של ברכה וה"ה המסובין שאין רשאין להסיח דבעינן שיתכוין שומע ומשמיע וגם אין להפסיק השומעים בשיחת חולין כמו שאין המברך רשאי להסיח ואף על פי שאמר התם (פרק בתרא דר"ה ד' לד:) שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום יצא משמע שהשומע סח בינתים ואפילו הכי יצא אך לכתחלה אין לעשות כן ומיהו נראה דהיינו דוקא בשעה שהמברך שותק מעט בין ברכה לברכה אבל בשעה שהוא מברך אם היה מדבר אפילו בדיעבד לא יצא:
והלכתא בכולהו יושב ומברך. לפי שברכת המזון דאורייתא החמירו בה להיות יושב ומברך שהרי עשרה דברים נאמרו בו מה שאין כן בשאר ברכות והוא נוטריקון ואכלת ושבעת שב עת וברכת לברכת המזון מפי רבי משה אלברט:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מתוך: עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק ז (עריכה)
(א) (ב) [ מיי' פכ"ט מהל' שבת הלכה ז' ]
פז א ב ג ד סמ"ג עשין כז, טור ושו"ע או"ח סי' קפ"ג סעיף ד':
פח ה מיי' פ"ז מהל' ברכות הלכה ט"ו, טור ושו"ע או"ח סי' קפ"ג סעיף ו':
פט ו מיי' פ"ד מהל' ברכות הלכה א', סמג שם, טור ושו"ע או"ח סי' קפ"ג סעיף ט':
מתוך: עין משפט ונר מצוה/ברכות/פרק ח (עריכה)
א ז מיי' פכ"ט מהל' שבת הלכה ו' והלכה ז, סמג עשין נט, טור ושו"ע או"ח סי' רע"א סעיף י':
(ז) [ מיי' פכ"ט מהל' שבת הלכה כ"ד, טור ושו"ע או"ח סי' רצ"ח סעיף א' ]:
ב ח מיי' פ"ט מהל' ברכות הלכה ח' והלכה ט, ומיי' פכ"ט מהל' שבת הלכה כ"ה, סמג עשין כז כט, טוש"ע או"ח סי' ריז סעיף ב ה ו, וטור ושו"ע או"ח סי' רצ"ז סעיף ב', וטור ושו"ע או"ח סי' רצ"ח סעיף י"ב:
(ח) [ מיי' פ"ב מהל' ברכות הלכה י"ד, ומיי' פ"ד מהל' ברכות הלכה א', טור ושו"ע או"ח סי' קפ"ד סעיף ה' ]:
ג ט [ מיי' פ"ז מהל' ברכות הלכה י"ד ], טור ושו"ע או"ח סי' קע"ד סעיף ג':
ד י מיי' פ"א מהל' ברכות הלכה י"ג, סמג עשין כז, טור ושו"ע או"ח סי' רט"ו סעיף ב':
ראשונים נוספים
תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם. עיקרו במשנת זבחים בפ"י (דף פט) ובמשנת הוריות בפרק אחרון (דף יב) כל התדיר מחבירו הוא קודם את חבירו ואמרינן בגמרא מנא הני מילי אמר אביי דאמר קרא (במדבר כח כג) מלבד עולת הבוקר אשר לעולת התמיד מכדי כתיב עולת הבוקר עולת התמיד למה לי מאי קאמר רחמנא האי דתדיר קדים ברישא:
נ"ל דברכת האור אינה ברכת הנהנין דא"ה כל שעתא ושעתא מחייב בה שלא תקנו ברכה בהנאות שאינן נכנסות לגוף כגון רחיצת מים קרין וחמין וכגון נשבה הרוח ונהנה וכ"ש באור שאינו נוגע בגוף כלל לא אמרו אלא בדברים הנכנסין לגוף והגוף נהנה מהן כגון אכילה ושתיה וריח נמי דבר הנכנס לגוף וסועד הוא וכאכילה ושתיה דמי אבל ברכת האור כברכת של יוצר המאורות ושתיהן ברכת השבח הן כברכות הללו שבפ' הרואה (ברכות נד א) ברוך עושה בראשית ולפי שהעולם אינו משתמש אלא באורה של יום ובלילה הלכה לה אותה האורה והחשך ממשמש ובא וכל בקר מתחדשת לו אורה תקנו בכל שחר ברכות המאורות כמו שסדרו בה המחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית וכשם שאורה של יום במאורות כך אורה של לילה במאור האש ובדין הוא שיברך בכל לילה אלא כיון שתשמיש של אש ואורו צריכין לו ומשתמשין בו בין ביום ובין בלילה תדיר לא ראו לברך עליו בכל לילה כענין שאמרו (ברכות נג א): "הנכנס לחנותו של בשם והריח ריח אפילו יושב כל היום כלו אינו מברך אלא אחת", וכן שנו בברכות וכן אמרו בברכות השבח (ברכות נד א): "אימתי בזמן שרואהו לפרקים" ובמוצאי שבת ובמוצאי כפורים כיון שהשבת אסרה עלינו תשמישו ואורו של כל נר שאין אנו משתמשין בו ממש אע"פ שמשתמשין בנר הדלוק מערב שבת מ"מ כבר נפסקה ממנו עיקר הנאתו ותשמישו של אור וכשחזרנו להנא' אורו במותאי שבת ברכנו עליו דהוה ליה כנכנס ויוצא לחנותו של בשם שמברך על כל פעם ופעם. וזהו שאמרו (ברכות נג ב): "אין מחזרין על האור כדרך שמחזרין על המצות" אלא כשם שאין מחזרין על ברכת השבח לראות הים הגדול וההרים כדי לברך עליהן כך אין אנו מחזרין על האור :
וקשה לי זו שאמר בפסחים (פסחים נד א) שאור היוצא מן העצים ומן האבנים דבמוצאי שבת מברכין עליו ובמוצאי יום הכפורים אין מברכין עליו והלא היה ראוי לברך יותר לפי שהוא האור המתחדש שלא נשתמשו בו מעולם וי"ל שאין אנו מברכין ברכת השבח אלא במה שנברא במעשה בראשית והוא תמיד בעולם דכשמתעלם ממנו וחוזר ומתחדש לנו אנו מברכין עליו אבל אור היוצא מן העצים לאו ממעשה בראשית הוא אלא דבמוצאי שבת שתחלת בריית תשמישו בו היה כך שהקיש שתי אבנים ויצר מהן אור ובמוצאי שבת היה הניחו לו לברך עליו זכר ליצירה ראשונה והוה ליה כרואה חמה בתקופתה וככוכבים במסילתם ומזלות כסדרן דהיינו בתחלת הוייתן מברך מה שאין כן ביום הכיפורים שאינו מברך אלא על אור של משעשה בראשית כלומר אור ההויה בעולם וחזר לו. ובין במוצאי שבת בין במוצאי יום הכיפורים אין מברכין אלא על אור ששבת ממלאכת עבודה לפי שאין מברכין עליו אלא משום חידושו אצלנו וזה לא פסק תשמישו מהם וה"ל כמאורו של אש בשאר הלילות שאין מברכין עליו מפני תדירותו כמו שפירשתי ע"כ השגתי הטעם בברכה זו, וכיון דאמרינן בגמרא בישראל שהדליק מאינו יהודי דמברכין עלה משום דכי קא מברך אתוספתא דהתירא קא מברך נראה לי שאין מברכין עליו ביום הכפורים דעיקריה דאיסורא הוא ותוספת דידיה אור שנברא עכשיו לא שבת אלא שלא נעשה בו איסור והוי ליה אור שיצא מן העצים ומן האבנים הילכך ביום הכפורים אין מברכין עליו ובמוצאי שבת הוא ששנו כאן מברכין עליו וסעד יש לי לסברא זו במנהג מקומותינו שנהגו במוצאי יום הכפורים להדליק כל אחד ואחד נר מעששית של בית הכנסת שהדליקו אותן מבעוד יום ומוליך כל אחד לביתו בידו לפי שאין נר של ישראל מצוי להם בביתם אלא שמדליקין מאינו יהודי ואין מברכין עליו :
אלו דברים שבין בית שמאי ובית הלל בסעודה: והא דלא חשיב הכא "ברך על הפרפרת" שהיא מחלוקת שנויה, דבית שמאי אומרים דלא פטר אפילו מעשה קדרה ופליגי בית הלל עלייהו כדאיתא התם בגמרא - יש לומר דכיון שהזכיר שם "ברך על הפרפרת שלפני המזון וכולי" איירי נמי בברך על הפרפרת לא פטר את הפת, ואגב ההיא אמר "ובית שמאי אומרים לא מעשה קדרה" וכיון דתני לה לעיל לא חשו להזכיר כאן. אבל ההיא דקתני בברייתא בפרק כיצד (דף מג:) בכוס יין ושמן ערב קשה לי אמאי לא חשיב לה הכא דאף היא פלוגתא דבית שמאי ובית הלל בסעודה דקתני "בית שמאי אומרים אוחז כוס יין בימינו ושמן ערב בשמאלו ומברך על היין ואחר כך מברך על השמן. ובית הלל אומרים אוחז שמן ערב בימינו וכוס יין בשמאלו, מברך על השמן וכולי". ובתוספתא דפרקין שנו לה בהדי הני דמתניתין שיש בין בית שמאי ובית הלל.
וכבר קדש היום: פירוש משעת קבלה. ואפילו קדם וקדש על הכוס בערב שבת מכל מקום הרי הוא אסור במלאכה משעה שהוא אומר קדושה על הכוס. ועוד, דברוב אין מקדשין על שתחשך, והכי נמי משמע בירושלמי; שהם אמרו בפר' תפלת השחר (כז:) "מתפלל אדם של מוצאי שבת בשבת ואומר הבדלה על הכוס" ואפילו כן אמרינן בירושלמי גבי הא דהכא "א"ר מונא מדברי שניהם יין והבדלה- הבדלה קודמת, כלום טעמון דבית שמאי אלא מכבר נתחייב בקדושת היום עד שלא בא היין. הבדלה קודמת", עד כאן בירושלמי. ואף על פי שפעמים שמבדילין קודם שתחשך כמ"ש - אלא שאין הולכין בהן אלא אחר הרוב; ואי נמי דכי מטי שקיעה ראשונה של חמה חשיב כיום הבא וכבר קדש היום וכבר חל חיוב הבדלה במוצאי שבת.
שהיין גורם לקידוש שתאמר: ולאו דוקא יין אלא יין או פת היכא דחביבא ליה, הא בלאו הכין לא, דאין קידוש אלא במקום סעודה.
תניא נמי הכי השותה כפלים לא יברך משום שנאמר הכון לקראת אלהיך ישראל: פירוש וכיון שכוס זה הוא כוס שני או רביעי אין זה הכנה בדברים נאים אלא דברי פורעניות. ואע"ג דאמרינן בפסחים כוס של ברכה מצטרף לטובה ולא לרעה התם הוא שהוא שלישי וקאמר שאעפ"י ששותה אחריו אין כוס של ברכה מצטרף לעשותו רביעי אלא לטובה אבל כאן שהוא בעצמו שני יש ליזהר:
אסיקנא דבין אכל כשהוא עומד בין כשהוא מהלך בכולהו יושב ומברך ובהכי סגי ובלאו הכי לא וטעמא משום שיכוין לבו יותר דכתיב הכון לקראת אלהיך ישראל:
אלו דברים שבין ב"ש וב"ה בסעודה: אע"ג דתני פלוגתא בבורא מאורי אש דלאו דסעודה היא אגב אחריני נקט לה:
תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם: וא"ת בברכת המזון נמי כיון שהיא תדירה ליברך בורא פרי הגפן שהיא תדירה ברישא. וזו אינה קושיא דהתם כיון דברכת המזון סילוק הוא אין לומר שיברך תחלה דברכת המזון נראה כסילוק אכילה ושתיה ועוד דברכת המזון נמי תדירה היא בלא כוס:
מאי דבר אחר: דרך התלמוד לשאול מאי דבר אחר מאי ואומר אבל גבי ב"ש דלא אמרי האי לישנא אע"ג דאמרי תרי טעמא לא דייקינן. וקיי"ל כב"ה דאמרי מברך על היין ואח"כ על היום וכן גבי הבדלה דהא אסיקנא דב"ש מודו בה:
אין מסיחין על כוס של ברכה. פרש"י שלא יסיח המברך משנתנו לו הכוס לברך. ונראה, דה"ה נמי המסובין שם אין להסיח, דבעינן שיתכוין שומע ומשמיע כיון שיוצאין בברכה, ואין להפסיק שמיעתו בשיחת חולין כמו שאין המברך רשאי לשיח. ואע"ג דאמרינן {ר"ה דף ל"ד} גבי תקיעות, שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום יצא, ומסתמא הסיח בנתים, היינו בדיעבד אבל לכתחילה צריך לשומעם על הסדר (הוא), ושלא יסיח בנתים.
אין מברכין על כוס של פורענו', מאי כוס של פורענו', כוס שני. תניא נמי הכי, השותה כפלים לא יברך וכו'. אין לפר' אם שתה כוס אחד, לא יברך ברכת המזון על כוס שני, משום דהוי זוגות ואתי לידי סכנה, מדקתני השותה כפלים לא יברך, משמע שכבר שתה שתי פעמים קודם שיברך. הילכך צריך לפרש, דאם שתה בתוך הסעודה שתי כוסות, לא יברך על השלישי ברכת המזון, משום שנאמר הכון לקראת אלהיך ישראל, וכיון ששתה זוגות המזיקין שולטין בו, ואין לבו עליו לכוין מפני שירא מפני המזיקין. וא"ת, כ"ש שיברך על כוס שלישי כדי לבטל הזוגות, דהא אמרינן בפסחים כוס של ברכה מצטרף לטובה. וי"ל, דהיינו דוקא בכוסות של פסח דהוי תקנת חכמים, דאפילו עני שבישראל לא יפחתו לו מד' כוסות של יין, וכיון שצריך לשתותם מצטרף עם שנים לבטל הזוגות, אבל הכא שאינו מחוייב בו אלא כשיש לו יין, אינו מצטרף עם השנים הראשונים לבטל הזוגות, [ד]כיון שאינו בא כי אם לצורך ברכה, אינו מענין הראשונים ואינו מצטרף עמהם.
אלו דברים שבין ב"ש וב"ה. בתר דאסיק כל מילי דברכת המזון הדר מפרש מילי דסעודה, פי' סדר הסעודה היאך יקדש אדם קודם הסעודה, והאיך יטול ויקנח ידיו, וכן לאחר הסעודה מתי יטול ידיו קודם כיבוד או אחר כיבוד, וכן בנר ובשמים שלאחר המזון. אבל בדברים שבתוך הסעודה דפליגי בה ב"ש וב"ה לעיל בבירך על הפרפרת ב"ש אומרים לא פטר אפילו מעשה קדרה, בהא לא איירי הכא, וכן הא דלעיל ב"ש אומרים אוחז [השמן] בימינו ואת היין בשמאלו ומברך על השמן ואח"כ על היין, וב"ה אומרים אוחז את היין בימינו ושמן בשמאלו.
וכבר קדש היום. משעה שקבל עליו שלא לעשות מלאכה, דתוספת שבת דאורייתא.
מתוך: מאירי על הש"ס/ברכות/פרק ז (עריכה)
המברך משנתנו לו כוס של ברכה אסור לו לדבר אלא בדברים שהם צורך ברכה ומשהתחיל בברכה אסור למסובין לדבר אלא יהו שומע ומשמיע מכוונים לבם למקום:
שתה כוס אחד אין ראוי לברך על השני בברכת המזון וכן כל שהוא משלים לזוגות, ויראה לי שלא נאמר דבר זה אלא בימיהם שהיו מקפידין על הזוגות אבל עכשיו אין אנו צריכים לחוש לכך:
המברך ברכת המזון ראוי לו לברך בישיבה ואפילו אכל כשהוא מהלך יושב לו במקום שפסק מלאכול ומברך, ויש אומר דוקא במי שהיה מהלך בבית, אבל היה מהלך בדרך ומתירא מלהתעכב מברך אף בהלוך וישוב הדעת עדיף, ואם אכל כשהוא עומד יושב ומברך, ואם אכל בהסבה מפסיק הסבה וישב לו ומברך דרך אימה ויראה, ואם אכל כשהוא יושב מאריך בישיבה עד שיברך, ולעולם מברך במקום שאכל ומהלך מברף במקום שפסק:
מתוך: מאירי על הש"ס/ברכות/פרק ח (עריכה)
אלו דברים וכו' כוונת הפרק לבאר ענינים שבסעודה וברכות שבה שנחלקו ב"ש וב"ה בסעודה בענינים אלו ובענין הבדלה ובהרבה ענינים שבסעודה, ורוב הפרק יסוב על ג' ענינים, הראשון לבאר בו ענין קדוש היום בקצרה וענין הבדלה בארוכה נסח שלה וסדור ברכותיה והאיך יחברוה בסעודה עם ברכת המזון וכן ענין הנר והבשמים שמברכים עליהם, השני שאר ענינים שבסדור סעודה איזה ענין מעניני סעודה ראוי להקדים ואיזה ראוי לאחר, השלישי בענין ברכת המזון באיזה מקום צריך לברך ועד מתי ברכתו עולה לו ועל איזה מברך ראוי לסמוך ולענות אחריו אמן, זו היא כונת הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה בענין סוגיית התלמוד על הדרך שקדם וכמו שיתבאר:
ובאמת שדברים שאינם מצריכים סעודה ושנויים כאן כענין ברכות הבדלה במאור ובשמים אע"פ שנתיחסו מחלוקתיהם שבכאן בעניני סעודה אלא שבאו על ידי גלגול דברים שבסעודה כענין מי שהבדיל ובירך ברכת המזון על כוס אחד, וכן שנויים במקום אחר שאר מחלוקות ביניהם בעניני סעודה ולא נשנו כאן בדרך האמור בפרק כיצד מברכין בירך על הפרפרת לא פטר את הפת וב"ש אומרים אף לא מעשה קדרה והסבה בזה גם כן שמאחר שדברו שם בבירך על הפרפרת שלפני המזון הוצרך לדבר עליו אם פטר את הפת, ומאחר שהוזכרה שם לא חששו לשנותה כאן, וכן כתבוה גדולי המפרשים, ומ"מ לי נראה שבזו לא נחלקו בה ב"ש עם ב"ה שהרי לא הוזכרו שם ב"ה כלל ובכאן לא נשנו אל דברים שחלקו בה בהדיא ב"ש וב"ה, אלא שעדיין יש להקשות מאותה ברייתא שנאמרה בסוף הפרק הביאו לפניהם יין ושמן ב"ש אומרים אוחז שמן בימינו וכו' כמו שכתבנו שם בסוף סוגית המשנה הרביעית, ושמא מפני שיין ושמן באין לפעמים שלא בסעודה או אחר הסעודה ומכל הבריתות לא מנאוה כאן עם אלו:
והמשנה הראשונה ממנו תבאר בקדוש היום שאנו מקדשים על הכוס אי זו ברכה קודמת אם ברכת ב"פ הגפן או קדוש היום ב"ש אומר מברך על היום ופי' הטעם בגמ' שהיום גורם עכשיו ליין שיבא ועוד טעם אחר שכבר קדש היום תחלה ועדיין יין לא בא עד שיסב, וב"ה אומרים מברך על היין שמא תאמר הרי אפשר לו לקדש על הפת הרי הוא במקום יין ונאמר עליו שהפת גורם לקדוש ומקדימין אותו, מ"מ אין קדוש שלא בתפלה אלא על היין או על הפת, ועוד טעם אחר שברכת היין תדירה מברכת קדוש היום ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם, ואע"פ שהיא תדירה מברכת המזון שהרי היא בהתחלת אכילה ובסופה ואעפ"כ מאחרים אותה לברכת המזון אין זה כלום שכל עצמה אינה באה בסוף אלא מפני הפסק ברכה שמאחר שהברכה טעונה כוס והפסיק בברכה אין רשאי לשתות בלא ברכת היין ואע"פ שאף הבו ונבריך או נטילת ידים הם הפסק אין הטעם אלא משום ברכה כלומר שדנים אותו כבירך ובמקום ברכה הוא לענין הפסק והלכה כב"ה זה ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:
מתוך: שיטה מקובצת על הש"ס/ברכות/פרק ז (עריכה)
תניא נמי הכי השותה כפלים לא יברך משום שנאמר הכון לקראת אלהיך ישראל - פירוש וכיון שכוס זה הוא כוס שני או רביעי אין זה הכנה בדברים נאים אלא דברי פורעניות. ואף על גב דאמרינן בפסחים כוס של ברכה מצטרף לטובה ולא לרעה התם הוא שהוא שלישי וקאמר שאף על פי ששותה אחריו אין כוס של ברכה מצטרף לעשותו רביעי אלא לטובה. אבל כאן שהוא בעצמו שני יש ליזהר:
אסיקנא דבין אכל כשהוא עומד בין כשהוא מהלך בכולהו יושב ומברך. ובהכי סגי ובלאו הכי לא. וטעמא משום שיכוין לבו יותר דכתיב הכון לקראת אלהיך ישראל:
סליק פרק שלשה שאכלו בס"ד:
מתוך: שיטה מקובצת על הש"ס/ברכות/פרק ח (עריכה)
אלו דברים שבין בית שמאי ובית הלל בסעודה - אף על גב דתני פלוגתא בבורא מאורי אש דלאו דסעודה היא אגב אחריני נקט לה:
תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם - וא"ת בברכת המזון נמי כיון שהיא תדירה ליברך בורא פרי הגפן שהיא תדירה ברישא. וזו אינה קושיא דהתם כיון דברכת המזון סילוק הוא אין לומר שיברך תחלה דברכת המזון נראה כסילוק אכילה ושתיה. ועוד דברכת המזון נמי תדירה היא בלא כוס:
מאי דבר אחר - דרך התלמוד לשאול מאי דבר אחר מאי ואומר. אבל גבי בית שמאי דלא אמרי האי לישנא אף על גב דאמרי תרי טעמא לא דייקינן. וקיימא לן כבית הלל דאמרי מברך על היין ואחר כך על היום. וכן גבי הבדלה דהא אסיקנא דבית שמאי מודו בה:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה