לדלג לתוכן

ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבועות/פרק שלישי

הוספת קישורים
לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פרק שלישי – לפני אידיהן

[עריכה]

ירושלמי שבועות, פרק ג, הלכה א

[עריכה]

מתני’: שבועות שתים שהן ארבע. שבועה שאוכל ולא אוכל. שאכלתי ושלא אכלתי. שבועה שלא אוכל, ואכל כל שהוא. חייב דברי °רבי עקיבה רבי עקיבא. אמרו לו ל°רבי עקיבה רבי עקיבא. היכן מצינו לאוכל כל שהוא, שהוא חייב שזה חייב? אמר להם. היכן מצינן במדבר ומביא קרבן. שזה מדבר ומביא קרבן?

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

[ע"ב]

-----------------------------------דף יב

[עריכה]
ירושלמי מאיר שבועות יב


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יב עמוד א]

גמ’: ניחא שאוכל ושלא אוכל. שזו שבועה על העתיד, מובן שיהיה חייב קרבן אם נעלמה ממנו השבועה. אבל שאכלתי ושלא אכלתי שהם שבועה על העבר, איך יתכן שיהיה חייב משום שבועת ביטוי? דמה אנן קיימין? אם בידוע שאכל, ונשבע שלא אכל. שבועות שקר היא, וחייב מלקות ופטור מן הקרבן. ואם סבור שאכל ונשבע שלא אכל שסבר שמותר להשבע לשקר, הא אמר רבי אבא בר רב יהודה רבי אבא בר רב יהודה° בשם רב רב (אמורא)° אינו חייב אלא בשוגג בקרבנה שחשב שאין חיוב קרבן על שבועה זו, ובמזיד בה. אבל אמר, סבור הייתי שאין בו שבועה, מותר. אלא בידע שאסור להשבע לשקר, רק חשב שאין חיוב קרבן. כדאמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, מזיד בחלב ושוגג בקרבן, מתרין בו ולוקה ומביא קרבן. לית את יכיל להעמיד את הנאמר במשנה נשבע על העבר בשהזיד בשבועה ושגג בקרבן. דאמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. כך משיב °רבי ישמעאל רבי ישמעאל ל°רבי עקיבה רבי עקיבא. לשיטתך שאתה סובר שחייבים גם על שבועה לשעבר. וכפי שהעמדנו מדובר במקרה שהיה מזיד על השבועה, ושוגג בקרבן, נמצא שחייב מלקות משום שבועת שקר במזיד, וקרבן על ששגג ולא ידע שחייב קרבן, היכן מצינו דבר שחייבין על זדונו מלקות משום שבועת שקר, ועל העלומו קרבן משום ביטוי? ואם באמת זו העמדה, ויתיביניה °רבי עקיבה רבי עקיבא, הרי מצינו בהזיד בחלב ושגג בקרבן, שחייבין על זדונו מלקות, ומביא קרבן על ששגג בקרבן. אלא כי אנן קיימין, שחייב קרבן על שבועה לשעבר, בבריא לו שאכל ונשבע. ונמצא שלא אכל. ולמה זה לא כאומר אין זו שבועה שחושב שמותר להשבע לשקר שפטור? תמן באומר אין זו שבועה שחושב שמותר להשבע לשקר. אנוס הוא שלא ידע כלל ששבועת שקר אסורה. ברם הכא, ביודע בה ששבועה היא. אלא שהוא טועה מחמת דבר אחר, שסובר שנשבע אמת ההפך מהבבלי. תנן, שבועה שלא אוכל, ואכל כל שהוא. חייב דברי °רבי עקיבה רבי עקיבא. מה אנן קיימין? אם באומר שבועה שאוכל אכילת תורה, אף °רבי עקיבה רבי עקיבא מודה שאינו חייב עד שיאכל כזית. ואם באומר שבועה שלא אטעום, אף רבנן מודו שחייב בכל שהוא. אלא כי אנן קיימין, באומר שבועה שלא אוכל סתם. °רבי עקיבא רבי עקיבא מחייב בכל שהוא, וחכמים פוטרים עד שיאכל כזית.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יב עמוד ב] וכל שהוא נחשב אכילה? ולמה °רבי עקיבא רבי עקיבא מחייב ? פתר לה כ°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי דאמר כל שהוא למלקות, לא אמרו כזית אלא לקרבן. משמע שכל שהוא נחשבת אכילה ואף שאם אכל איסור בכל שהוא לא חייב קרבן, אם נשבע שלא יאכל יהיה חייב קרבן שאף זו אכילה. מה מפקה מביניהון? שבועה שאוכל ככר זו, ואכלה חסר כל שהוא. על דעתיה ד°רבי עקיבה רבי עקיבא, חייב. שלא אכלה כולה ושייר בה שיור אכילה. על דעתיה דרבנין, פטור שלא שייר בה דבר שיש בו שיור אכילה. שלא אוכל ככר זה, ואכלה חסר כל שהוא. על דעתיה ד°רבי עקיבה רבי עקיבא, פטור. שהרי לא אכלה כולה ושייר בה דבר חשוב שיש בו שם אכילה. על דעתין דרבנין, חייב. אף בקנמות כן. קונם שאשתי נהנית לי, עד שאוכל ככר זו, ואכלה חסר כל שהוא. על דעתיה ד°רבי עקיבה רבי עקיבא, אשתו אסורה. על דעתיה דרבנין, אשתו מותרת. שלא אוכל ככר זו, ואכלה חסר כל שהוא. על דעתיה ד°רבי עקיבה רבי עקיבא, אשתו מותרת. על דעתיה דרבנין, אשתו אסורה. אוף בנכסין כן. קונם נכסיי עלי, עד שאוכל ככר זו. ואכל חסר כל שהוא. על דעתיה ד°רבי עקיבה רבי עקיבא, אסורין. על דעתיה דרבנין, נכסים מותרין. שלא אוכל ככר זו, ואכלה חסר כל שהוא. על דעתיה ד°רבי עקיבא רבי עקיבא, נכסיו מותרין. על דעתיה דרבנין, אסורין. תנן, אמר להם °רבי עקיבא רבי עקיבא היכן מצינו שמדבר ומביא קרבן. והרי המגדף ל°רבי עקיבא רבי עקיבא מביא קרבן אף שאין בו מעשה ? חברייא אמרי בשם ריש לקיש ריש לקיש°, לשיטתם השיבם. בשיטתכם שאתם אומרים אין המגדף מעשה ואינו מביא קרבן משמע ש°רבי עקיבא רבי עקיבא סובר שמגדף נקרא מעשה. היכן מצינו במדבר ומביא קרבן, שזה מדבר ומביא קרבן? רבי אבא קרתיגנאה רבי אבא קרתיגנאה° בעי. מחלפה שיטת ריש לקיש ריש לקיש°  האם ריש לקיש חזר בו? תמן אמר, ל°רבי עקיבה רבי עקיבא, אין המגדף מעשה. דאיתמר אין לי אלא דבר שהוא מעשה, המגדף והמשתחוה שאינן מעשה מניין ? והכא אמר מגדף מעשה כ°רבי עקיבה רבי עקיבא? אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° בשם ריש לקיש ריש לקיש°. תרין תניין אינון על דעתיה ד°רבי עקיבה רבי עקיבא. חד אמר, אין המגדף מעשה. וחד אמר, המגדף מעשה.

ירושלמי שבועות, פרק ג, הלכה ב

[עריכה]

מתני’: שבועה שלא אוכל. ג_אואכל ושתה, אינו חייב אלא אחת. שבועה שלא אוכל ג_בושלא אשתה. ואכל ושתה, חייב שתים:


גמ’: ג_גשתייה בכלל אכילה. ולא אכילה בכלל שתייה. מניין שהשתייה בכלל אכילה ? רבי יונה רבי יונה° שמע לה מן הדא דכתיב (ויקרא אחרי מות יז יב) על כן אמרתי לבני ישראל, כל נפש מכם לא תאכל דם. מה אנן קיימין שהרי הדם הוא משקה ? אם בדם שקרש. והתני דם שקרש אינו לא אוכל ולא משקה.

-----------------------------------דף יג

[עריכה]
ירושלמי מאיר שבועות יאג


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יג עמוד א] אלא כן אנן קיימין, כמות שהוא. והתורה קראה לשתיה אכילה. והתני, המחה את החלב וגמאו. הקפה את הדם ואכלו. אם יש בו כזית חייב. משמע שדם שקרש חייב עליו משום אוכל. מה עבד לה לבריתא שהביא רבי יונה רבי יונה° שאמרה שדם קרוש אינו אוכל ואינו משקה? כוונת הבריתא שאינו לא אוכל לטמא טומאת אוכלין. ולא משקה ליטמא טומאת משקין. חזר רבי יונה רבי יונה° ופתר מתניתא מן הכא דכתיב (דברים ראה יד כו) ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן ביין ובשכר ואכלתה וכ”ו. והרי שכר זה משקה ונאמר בו אכילה. מה אנן קיימין? אם בנותן יין לתבשיל והלא הטעם לפגם ואסור לתת יין של מעשר שני לתוך התבשיל. אלא מכאן שהתורה משתמשת בלשון אכילה גם לגבי שתיה. רבנן דקיסרין אמרין תיפתר באילין גמרייה ואורזרייה מיני תבשילים שהיין משביחם ומותר לתת ין מעשר שני לתוכם ונקרא אכילה, דכל הטפל לאכילה כאכילה. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° שמע כולהון מין הכא דתנן, שבועה שלא אוכל. ואכל ושתה, אינו חייב אלא אחת. מכאן ששתיה בכלל אכילה. אמר לון רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° אומר דבתרה. ויהיה קשה לסברה הזו, דתני, שבועה שלא אוכל ואשתה. ואכל ושתה, חייב שתים. ואם שתיה בכלל אכילה למה חייב שתים? אין מכאן קושיה שכשאומר שבועה שלא אוכל ושלא אשתה, הרי נשבע שני שבועות. אחת שלא יאכל ואחד שלא ישתה. אילו מי שהיו לפניו שני ככרים. ואמר שבועה שלא אוכל ככר זו וחזר ואמר שבועה שלא אוכל ככר זו ואכל שתיהן שמא אינו חייב שתים? גם כאן כשאמר שבועה שלא אוכל ושלא אשתה, חייב שתים. שעבר על שתי שבועות. °רבי חנניה רבי חנניה בשם רבי פינחס רבי פינחס° שמע כולהון מין הכא דתנן. שבועה שלא אוכל, ואכל אוכלין שאינן ראוים לאכילה, ושתה משקין שאינן ראוין לשתייה, פטור. הא אם שתה משקין הראויין לשתייה, חייב. לא בשבועה שלא אוכל הוא עומד, ולמה חייב? מכאן ששתיה בכלל אכילה. ניחא במתניתין דנן דגרסינן שבועה שלא אוכל. ברם כרבנין דאינון גורסים שבועה שלא אוכל ושלא אשתה. אין מכאן ראיה. רבי חיננא רבי חיננא° שמע לה מן הדא דתנן. אכל ושתה ביום כיפור בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת. רבי אבא מרי רבי אבא מרי° שמע לה מן הכא דכתיב (דברים כי תבא כו יד) לא אכלתי באוני ממנו. וכי יעלה על הדעת לאמר לא אכלתי אלא שתיתי? פשיטא שלא. אז מדוע לא צוותה תורה שיאמר לא אכלתי ולא שתיתי באוני ממנו? אלא ודאי שתייה בכלל אכילה. עד כדון בשאמר שבועה שלא אוכל ושתה. ברם שבועה שלא אשתה ואכל פטור. דשתייה בכלל אכילה ואין אכילה בכלל שתייה.

ירושלמי שבועות, פרק ג, הלכה ג

[עריכה]

מתני’: ג_דשבועה שלא אוכל ואכל פת חטים, ופת שעורים, ופת כוסמין אינו חייב אלא אחת. ג_השבועה שלא אוכל פת חטים, ופת שעורים, ופת כוסמין. ואכל, חייב על כל אחת ואחת. ג_ושבועה שלא אשתה. ושתה משקין הרבה. אינו חייב אלא אחת. ג_זשבועה שלא אשתה יין, ושמן, ודבש, חייב על כל אחת ואחת:


גמ’: שבועה שלא אוכל פת ועלי קנים ועלי גפנים. וכרכה בעלי קנים ועלי גפנים ואכל. אינו חייב אלא אחת דפטור על הפת משום דלא נגע בגרונו והעלים והקנים אינם אוכל ומפסיקים. שבועה שלא אוכל פת, וחרצנין וזגין. וכרכה בחרצנין וזגין, חייב על כל אחת ואחת, כיוון שאף החרצנים והזגים נחשבים אוכל ואינם חוצצים
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יג עמוד ב] ואם היה נזיר חייב שלש. אחת על הפת, אחת על החרצנים ואחת על הזגים. תנן. שבועה שלא אוכל. ואכל נבילות, וטריפות, שקצים, ורמשים, חייב. והא אין איסור חל על איסור? רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, ג_חבכולל. דכוון שאמר שבועה שלא אוכל, מתוך שהשבועה חלה על השחוטה, חלה גם על הנבילה. אבל בפורט, אין שבועות חלות על איסורין. ריש לקיש ריש לקיש° אמר. אפילו בכולל, אין שבועות חלות על האיסורין. דאין איסור חל על איסור אפילו בכולל. ומתניתין בנשבע שלא יאכל חצי שיעור, שמהתורה לא נאסר אלא בכזית, לכן השבועה חלה

ירושלמי שבועות, פרק ג, הלכה ד

[עריכה]

מתני’: ג_טשבועה שלא אוכל. ואכל אוכלין שאינן ראויין לאכילה. ושתה משקין שאינן ראוין לשתייה, פטור. שבועה שלא אוכל. ואכל נבילות, וטריפות, שקצים, ורמשים, חייב. ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי ג_יפוטר. אמר ג_יאקונם אשתי נהנית לי אם אכלתי היום. והוא שאכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים, הרי אשתו אסורה:

גמ’: תנן, שבועה שלא אוכל. ואכל נבילות, וטריפות, שקצים, ורמשים, חייב. ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי פוטר. והא אין איסור חל על איסור? רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, בכולל בשבועתו גם דברים מותרים. אבל בפורט, אין שבועות חלות על איסורין. ריש לקיש ריש לקיש° אמר. אפילו בכולל אין שבועות חלות על האיסורין. דאין איסור חל על איסור אפילו בכולל. ומתניתין בנשבע שלא יאכל חצי שיעור. אם בנשבע שלא יאכל חצי שיעור, בדא °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי פוטר? הרי אין זה אסור מהתורה על חצי שיעור, ולמה לא תחול עליו השבועה ? °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי כדעתיה, שלא נאמרו שיעורין אלא לקרבן, אבל למלקות כל שהוא אסור. דתנינן תמן. כמה יאכל מן הטבל ויהא חייב? °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר כל שהוא. וחכמים אומרים ג_יבכזית. אמר להן °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי. אין אתם מודין ג_יגבאוכל נמלה כל שהוא שחייב? אמרו לו מפני שהיא ג_ידכברייתה. אמר להן אף חיטה אחת כברייתה.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

4 ג_ד מיי' פ"ד מהל' שבועות הלכה ה':

5 ג_ה מיי' פ"ד מהל' שבועות הלכה ז':

6 ג_ו מיי' פ"ד מהל' שבועות הלכה ה':

7 ג_ז מיי' פ"ד מהל' שבועות הלכה ח':


[ע"ב]

8 ג_ח מיי' פ"ה מהל' שבועות הלכה י',טור ושו"ע יו"ד סי' רל"ח סעיף ו', סמ"ג לאוין רמ, סמ"ג לאוין רמא :

9 ג_ט מיי' פ"ה מהל' שבועות הלכה ה',טור ושו"ע יו"ד סי' רל"ח סעיף ג', סמ"ג לאוין רמ, סמ"ג לאוין רמא :

10 ג_י מיי' פ"ה מהל' שבועות הלכה ה':

11 ג_יא מיי' פ"ה מהל' שבועות הלכה ז':

12 ג_יב מיי' פ"י מהל' מאכלות אסורות הלכה י"ט,מיי' פ"י מהל' מאכלות אסורות הלכה כ"ד:

13 ג_יג מיי' פ"ב מהל' מאכלות אסורות הלכה כ"א, סמ"ג לאוין קלב :

14 ג_יד מיי' פ"ב מהל' מאכלות אסורות הלכה כ"א, סמ"ג לאוין קלב :


-----------------------------------דף יד

[עריכה]
ירושלמי מאיר שבועות יד


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יד עמוד א] על דעתיה דרבי יוחנן רבי יוחנן° שאמר שהשבועה חלה כיוון שמדובר בכולל, למה °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי פוטר? אמר רבי זעירה רבי זעירא°. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי כדעתיה, שהוא סובר שאין איסור חל על איסור אפילו בכולל. דתני בשם °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי (ויקרא אחרי מות טז כט) בחדש השביעי בעשור לחודש תענו את נפשותיכם. מהמותר לכם ולא מהאסור לכם. שאין איסור אכילה ביום הכיפורים, חל על מאכלות אסורות אף שזה איסור כולל, שהרי האיסור חל על מאכלות כשרים. רבי אבא בר ממל רבי אבא בר ממל° בעי. תנן התם. יש אוכל אכילה אחת, וחייב ארבע חטאות ואשם אחד. טמא שאכל חלב, והוא נותר, מן המוקדשים, ביום הכיפורים. °רבי מאיר רבי מאיר אומר, אם היתה שבת והוציאו בפיו, חייב. אמרו לו אינו מן השם. על דעת רבי יוחנן רבי יוחנן° דאמר בכולל שבועות חלות על האיסורין. ולמה לא אמר, חמש חטאות ואשם אחד. וכגון שנשבע שלא יאכל חלב ומאכל של היתר, שחייב חטאת גם על שבועתו ? אמר רבי זירא רבי זירא° . כל יומוי דרבי אבא בר ממל רבי אבא בר ממל°, לא אשכחנן תותבה. ומן דדמך, אשכחנן תותבה  לא מצאנו תשובה וכשמת מצאנו תשובה. דמה אנן קיימין? אם באומר שבועה שלא אוכל חמץ כל ימות השנה והפסח בתוכן. שלא אוכל עשרת ימים הללו ויום הכיפורים בתוכן. אין זה כולל אלא הרי מיחל שבועה על האסורין, דכיון דמזכיר ימים מסוימים, הרי הוא כמפרש שנשבע לא לאכול חמץ בפסח או לא לאכול ביום הכיפורים. שהרי ברור שבתוך הימים מצוי פסח שאסור בחמץ או יום הכיפורים שאסור באכילה. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° ותשמע מינה, שאם היו לפניו תשע זיתים של שחוטה, ואחד של נבילה. ואמר שבועה שאוכל עשרת זיתים אילו. כיון דמזכיר הללו, הרי הוא כמפרש שנשבע לאכול נבילה, ולא חל כלל השבועה. דכיון שפטור על הנבילה, פטור אף על השאר, דשבועה שבטלה מקצתה בטלה כולה. רבי בון בר חייה רבי בון בר חייא° בעי. ולמה לא אמר חמש חטאות כגון שאמר סתם שבועה

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יד עמוד ב] שלא אוכל משחיטת פלוני? גם כאן נשבע על איסור ברור דכלום אין בה חלב? בשוחט צביים. כלום אין בה גיד הנשה? בעופות. כלום אין בהן דם? רבי חיננה רבי חיננה° בעי. ולמה לא אמר שבועה שלא אוכל מפלוני סתם? אלא בגין דמתניתין ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי היא דלית ליה איסור כולל. ואי כ°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי, היאך תני יום הכיפורים? והא °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי פוטר באוכל נבלה ביום הכיפורים? אלא הטעם שלא הזכיר שנשבע שלא יאכל ואכל, שלא בא למנות אלא חיוב חטאות וכל ארבע החטאות הן חטאת קבועה. ואילו שבועת ביטוי היא בעולה ויורד. התיבון. הרי טומאת מקדש וקדשיו שהוא בעולה ויורד, ותני טמא ? תנא לא אתינן מיתני, אלא דברים שהן חיוב כרת, שבועות אין בהן כרת. התיבון הרי מעילה אין בה כרת ותני אשם מעילות ? לא אתינן מיתני, אלא דברים שאין להן היתר אחר איסורן. שבועות יש להן היתר אחר איסורן. שיכול לילך להישאל לחכם על שבועתו ויתיר לו. תנן התם, °רבי מאיר רבי מאיר אומר, אם היתה שבת והוציאו בפיו, חייב. מזה ש°רבי מאיר רבי מאיר רצה להעמיד את המשנה בשבת כדי לחייב על הוצאה, משמע שאי אפשר היה לחייב משום הוצאה ביום הכיפורים. הדא אמרה שאין אבות מלאכות ביום הכיפורים, ואם אכל ועשה מלאכה חייב אחת. דחילוק מלאכות לשבת ואין חילוק מלאכות ליום הכיפורים. ומי שעשה כולם בהעלם אחד ביום הכיפורים אינו חייב אלא אחת על כולן. אילו מי שעשה כל אחת בפני עצמה חייב על כל אחת ואחת. על דעתיה דרבי יוחנן רבי יוחנן°. שאמר שבאיסור כולל חלה השבועה על האיסורים אף על פי שהוא מושבע מהר סיני. אמר שבועה שלא אוכל מצה, אסור לאכל מצה בלילי הפסח. שלא אוכל מצה בלילי הפסח

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]


[ע"ב]

-----------------------------------דף טו

[עריכה]
ירושלמי מאיר שבועות טו


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף טו עמוד א] לוקה משום שבועת שוא ואוכל מצה. שלא אשב בצל. אסור לישב בצל סוכה. שלא אשב בצל סוכה. לוקה ויושב בצל סוכה. תנן, אמר קונם אשתי נהנית לי, אם אכלתי היום. והוא שאכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים, הרי אשתו אסורה כיוון דאחשבה. לא סוף דבר שאמר אם אכלתי סתם, אלא אפילו אם אמר שלא אכלתי מפלוני וידוע שיש לו רק נבלות וטרפות. לא סוף דבר כולל אלא אפילו פורט ואומר אם אכלתי נבלות. לא סוף דבר לשעבר שנשבע אם אכלתי אלא אפילו להבא שנשבע אם אוכל, שהרי ברישה נאמר שלדעת חכמים אם אמר שבועה שלא אוכל. ואכל נבילות, וטריפות, שקצים, ורמשים, חייב. ולמה נקט דווקא בלשון לשעבר? אלא שלשעבר לא סוף דבר רבנן אלא אפילו °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי כיוון שבלשעבר לא שייך אין איסור חל על איסור. לא סוף דבר נבילות וטריפות אלא אפילו עפר דכיוון שאכלו אחשבה ואשתו אסורה:

ירושלמי שבועות, פרק ג, הלכה ה

[עריכה]

מתני’: ג_טואחד דברים של עצמו, ואחד דברים של אחרים. אחד דברים שיש להן ממש, ואחד דברים שאין בהן ממש. כיצד? אמר שבועה שאתן לאיש פלוני, ושלא אתן. שנתתי, ושלא נתתי. שאישן, ושלא אישן. שישנתי, ושלא ישנתי. שאזרוק צרור לים, ושלא אזרוק. שזרקתי, ושלא זרקתי. °רבי ישמעאל רבי ישמעאל אומר, אינו חייב אלא על העתיד לבוא. שנאמר (ויקרא ויקרא ה ד) להרע או להיטיב. אמר לו °רבי עקיבה רבי עקיבא. אם כן, אין לי אלא דברים שיש בהן הרעה והטבה. דברים שאין בהן הרעה והטבה, מניין? אמר לו. מריבוי הכתוב דכתיב לכל אשר יבטא האדם בשבועה. אמר לו, אם ריבה הכתוב לכך ריבה הכתוב לכך.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף טו עמוד ב]

גמ’: תנן, אמר קונם אשתי נהנית לי, אם אכלתי היום. והוא שאכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים, הרי אשתו אסורה כיוון דאחשבה. לא סוף דבר נבילות וטריפות אלא אפילו עפר, עילה היה רוצה לאסור את אשתו ואכל משהו כדי לעבור על השבועה ולאסור את אשתו. אמר רבי אבא רבי אבא° בשם שמואל שמואל (אמורא)°. שבועה שנתן פלוני לפלוני מנה, ונמצא שלא נתן. מאחר שאין בידו לכפות את פלוני ליתן להבא, אין בידו לשעבר, ואינו חייב משום שבועת ביטוי. התיב רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° הרי תפילין. אין בהן להבא שהרי אינו יכול להשבע שלא יניח תפילין. ויש בהן לשעבר, שאם נשבע שלא הניח תפילין חייב. כדתנן, אמר לא הנחתי תפילין. משביעך אני ואמר אמן, חייב. אמר לו, תפילין ממקום אחר באו. שבאמת בידו לא להניח תפילין, אלא שהתורה אמרה שהשבועה לא חלה. דכתיב להרע או להטיב. מה הטבה רשות. אף הרעה רשות. יצא דבר שהוא של איסור ודבר שהוא של מצווה, שאין שבועה חלה שכבר מושבע ועומד מהר סיני. כתיב (ויקרא ויקרא ה ד) לכל אשר יבטא האדם בשבועה ונעלם ממנו. אשר יבטא האדם, פרט לקטן. האדם בשבועה, שיהיה בדעתו כשנשבע, ג_טזפרט לאנוס. ונעלם ממנו, פרט למזיד. ונעלם ממנו, שנעלמה ממנו שבועה. או יכול שנעלם ממנו החפץ? תלמוד לומר בשבועה ונעלם ממנו. על העלם שבועה חייב, ג_יזואינו חייב על העלם חפץ. כגון שנשבע שלא יאכל פת חטים, ואכל פת שחשב שהיא של שעורים והתברר שהיא של חטים, שאינו חייב קרבן. אם שכח גם את החפץ וגם את השבועה תן העלם חפץ על העלם שבועה ויהא חייב. כי מה זה משנה שנוסף גם שכחת החפץ הרי על כל פנים נעלם ממנו השבועה. אין כן היא, תן העלם טומאה על העלם מקדש. ויהא חייב שתים כ°רבי ישמעאל רבי ישמעאל דאמר חייב על העלם טומאה ועל העלם מקדש? תמן בהעלם חפץ כתיב ונעלם ממנו ונעלם ממנו שני פעמים. והכא בהעלם טמאה כתיב ונעלם ממנו רק פעם אחת. יכול הנשבע להרע לאחרים יהא חייב? תלמוד לומר להרע או להיטיב. מה הטבה, רשות. אף הרעה רשות. אוציא נשבע להרע לאחרים שיהא ג_יחפטור. כההוא דמישתבע דלא מיתן לחבריה מיכול. חמתיה מפרפר ויהב ליה שהוא פטור. תנן, אמר לו °רבי עקיבה רבי עקיבא. אם כן, אין לי אלא דברים שיש בהן הרעה והטבה. דברים ג_יטשאין בהן הרעה והטבה, מניין? אמר לו. מריבוי הכתוב. דכתיב לכל אשר יבטא האדם בשבועה. אמר לו, אם ריבה הכתוב לכך, ריבה הכתוב לכך. ניחא ל°רבי עקיבא רבי עקיבא שדורש את התורה כולה בריבוי ומיעוט דריש הכי. או נפש כי תשבע, ריבה. להרע או להיטיב, מיעט. לכל אשר יבטא האדם, חזר וריבה. ריבה ומיעט וריבה ריבה הכל. מאי ריבה? ריבה כל דבר, ומאי מיעט, מיעט דבר מצוה. אבל ל°רבי ישמעאל רבי ישמעאל שדורש את התורה כולה בכלל ופרט, איך ילמד? שהרי. או נפש כי תשבע לבטא בשפתים, כלל. להרע או להטיב, פרט. כלל ופרט, אין בכלל אלא מה שבפרט. והלא אין בפרט אלא דברים שיש בהן הרע והטבה. ואיך אומר °רבי ישמעאל רבי ישמעאל שהפסוק בא לרבות גם דברים שאין בהם הרעה והטבה ?

-----------------------------------דף טז

[עריכה]
ירושלמי מאיר שבועות טז


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף טז עמוד א] אלא כיני. להרע או להיטיב, פרט. לכל אשר יבטא, כלל. פרט וכלל, הכל בכלל. אי הכי שירבה גם דברים שהן לשעבר? אלא כיני. או נפש כי תשבע לבטא, כלל. להרע או להיטיב, פרט. לכל אשר יבטא, חזר וכלל. כלל ופרט וכלל. אין אתה דן אלא כעין הפרט. אם כן חזרה השאלה שהרי מה הפרט מפורש, דברים שיש בהן הרעה והטבה. דברים שאין בהן הרעה והטבה מנין? אמר לו מריבוי הכתוב לכך בא הכלל השני דכתיב לכל אשר יבטא. אמר לו. אם רביה הכתוב לכך רביה הכתוב אף לכך. °רבי עקיבא רבי עקיבא סבר ששקולים הם ו°רבי ישמעאל רבי ישמעאל סבר שאינם שקולים. ניחא שאוכל ושלא אוכל. שזו שבועה על העתיד, מובן שיהיה חייב קרבן אם נעלמה ממנו השבועה. אבל שאכלתי ושלא אכלתי שהם שבועה על העבר איך יתכן שיהיה חייב משום שבועת ביטוי. דמה אנן קיימין? אם בידוע שאכל, ונשבע שלא אכל. שבועות שקר היא, וחייב מלקות ופטור מן הקרבן. ואם סבור שאכל ונשבע שלא אכל שסבר שמותר להשבע לשקר, הא אמר רבי אבא בר רב יהודה רבי אבא בר רב יהודה° בשם רב רב (אמורא)° אינו חייב בנשבע במזיד קרבן, אלא בשוגג בקרבנה שחשב שאין חיוב קרבן על שבועה זו, ובמזיד בה. אבל אמר, סבור הייתי שאין בו שבועה, מותר. אלא בידע שאסור להשבע לשקר, רק חשב שאין חיוב קרבן. לית את יכיל להעמיד את הנאמר במשנה נשבע על העבר בשהזיד בשבועה ושגג בקרבן. דאמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. כך משיב °רבי ישמעאל רבי ישמעאל ל°רבי עקיבה רבי עקיבא. לשיטתך שאתה סובר שחייבים גם על שבועה לשעבר. וכפי שהעמדנו מדובר במקרה שהיה מזיד על השבועה, ושוגג בקרבן, נמצא שחייב מלקות משום שבועת שקר במזיד, וקרבן על ששגג ולא ידע שחייב קרבן, היכן מצינו דבר שחייבין על זדונו מלקות משום שבועת שקר ועל העלומו קרבן משום ביטוי? ואם באמת זו העמדה, ויתיביניה °רבי עקיבה רבי עקיבא, הרי מצינו בהזיד בחלב ושגג בקרבן, שחייבין על זדונו מלקות, ומביא קרבן כדאמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, מזיד בחלב ובשוגג בקרבן, מתרין בו ולוקה ומביא קרבן. אמר לו °רבי עקיבא רבי עקיבא. והא מהפסוק לכל אשר יבטא האדם בשבוע, ריביתה דברים שאין בהן הרעה והטבה, אף על גב דלית אינון כתיבין. מאותו פסוק, תרבה גם שנשבע על העבר. אמר לו. אף על גב דאית לי דברים שאין בהן הרעה והטבה. אף דלית אינון כתיבין. מכל מקום הם דומים למה שיש בו הרעה והטבה ששניהם על העתיד ויש בהם משום לא יחל דברו. אבל בלשעבר אין בו משום לא יחל, אלא משום בל תשקרו

ירושלמי שבועות, פרק ג, הלכה ו

[עריכה]

מתני’: ג_כנשבע לבטל את המצוה ולא ביטל, פטור. ג_כאלקיים את המצוה ולא קיים, פטור. שהיה בדין שיהא חייב, דברי °רבי יהודה בן בתירה רבי יהודה בן בתירא. אמר °רבי יהודה בן בתירה רבי יהודה בן בתירא ומה אם הרשות שאינו מושבע עליה מהר סיני, הרי הוא חייב עליה. מצוה שהוא מושבע עליה מהר סיני, אינו דין שיהא חייב? אמרו לו. לא אם אמרת בשבועת הרשות, שכן עשה בה לאו כהין שיכול להשבע לעשות או לא לעשות. תאמר בשבועת מצוה, שלא עשה בה לאו כהין:


גמ’: תנן, לקיים את המצוה ולא קיים, פטור, דברי °רבי יהודה בן בתירה רבי יהודה בן בתירא. אמר רבי מני רבי מני°. כיני מתניתא  כך כוונת המשנה, נשבע לקיים את המצוה ולא קיים חייב, דברי °רבי יהודה בן בתירה רבי יהודה בן בתירא. מה שאמר °רבי יהודה בן בתירה רבי יהודה בן בתירא שחייב, בנשבע לקיים מצוה. אבל כשנשבע לא לעבור עברה, כגון, שנשבע שלא אוכל נבילה, ואכלה, אפילו ל°רבי יהודה בן בתירה רבי יהודה בן בתירא פטור. דאין תימר שאף במקרה כזה ל°רבי יהודה בן בתירה רבי יהודה בן בתירא חייב, ויתיביניה לא אם אמרת בשבועת הרשות, שעשה בה לאו כהין והין כלאו. תימר בשבועת מצוה, שלא עשה בה לאו כהין והן כלאו? שהרי אם נשבע שיאכל נבלה ולא אכלה פטור. ונשבע שלא לאכול נבלה ואכל חייב. אזהרה לשבועת הרשות מניין? אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון° דכתיב (במדבר מטות ל ג) לא יחל דברו. לא יעשה דבריו חולין:

ירושלמי שבועות, פרק ג, הלכה ז

[עריכה]

מתני’: ג_כבשבועה שלא אוכל ככר זו. שבועה שלא אוכלנה. שבועה שלא אוכלנה. ואכלה, אינו חייב אלא אחת. זו היא שבועת ביטוי, ג_כגשחייבין על זדונה מכות, ועל שגגתה קרבן עולה ויורד.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף טז עמוד ב]

גמ’: שבועה שאוכל ככר זה היום, ועבר היום ולא אכלה. רבי יוחנן רבי יוחנן° וריש לקיש ריש לקיש° תריהון אמרין, פטור. לא טעמא דאהן, טעמא דאהן. טעמא דרבי יוחנן רבי יוחנן°, משם שאינו ראוי לקבל התרייה, דהוה התראת ספק שכל רגע ורגע אולי יאכל. טעמא דריש לקיש ריש לקיש°, משום שהוא לא תעשה שאין בו מעשה. מה מפקה מביניהון? שרפה או השליכה לים. אין תימר משם שאינו ראוי לקבל התרייה פטור, ואף אם יתרו בו בשעה ששורף את הכיכר, אין זו התראה, כי ההתראה צריכה להיות בשעה שעובר על האיסור ולא בשעה שמבטל אותו. ואין תימר משום שהוא בלא תעשה שאין בו מעשה הרי יש בה מעשה. רבי פינחס רבי פינחס° בעי. היה אסתניס, שאינו יכול לאכול כיכר שלמה ביום אחד. מאחר שאין בידו להבא שאין בידו לאכול כולה, אין בידו לשעבר, ואם נשבע שאכל ולא אכל יהיה פטור? תנן, שבועה שלא אוכל ככר זו. שבועה שלא אוכלנה. שבועה שלא אוכלנה. ואכלה, אינו חייב אלא אחת. כיוון שאחר השבועה הראשונה כבר נאסרה החתיכה ואין איסור חל על איסור. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° בעי שבועה שבועה שבועה שלא אוכל ואכל מהו? האם חלו שלוש השבועות שהרי עד שלא אמר שלא יאכל לא נאסרה החתיכה. אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון°. נישמעינה מן הדא דתנן, שבועה שלא אוכל ככר זו. שבועה שלא אוכלנה. שבועה שלא אוכלנה. ואכלה, חייב אחת. מפני שהזכיר בה זו ויחד את השבועה על הכיכר, שכיוון שחלה שבועה ראשונה לא תחול שבוע שניה דאין שבועה חלה על שבועה. הא אם לא הזכיר בה זו אלא רק אמר שבועה שבועה שבועה, חייב על כל אחת ואחת. אבימי אבימי° אחוי דחיפה חיפה° אמר, שמשית חכמים ולכן אני בקיא בנדרים, שמשית חכמים ולכן אני בקיא בשבועות. בעי חיפה חיפה° מיבדקיניה, שאל ליה, היו לפניו חמש ככרין ואמר שבועה שלא אוכל ככר זו וחזר ואמר שתים אילו וחזר ואמר שלשה אילו וחזר ואמר ארבעה אילו. וחזר ואמר חמשה אילו. ואכל הראשונה מהו. אמר לו חייב על כל אחת ואחת, שמתוך שחלה שבועה על השני חלה אף על הראשון באיסור כולל וכן בשאר השבועות. אמר לו אישתבשת, אינו חייב אלא אחת. שאין זה כאיסור כולל. שהרי בשאר שבועות לא אסר אלא לאכול ראשונה עימהן, וכיון שהזכיר עליה שבועה עשאה כנבילה. מיכן ואילך, כמיחל שבועות על האיסורין. ואין שבועות חלות על האיסורין. חזר חיפה ובדקיה. היו לפניו חמש ככרות ואמר שבועה שלא אוכל חמשה ככרים אילו. וחזר ואמר ארבע אילו. וחזר ואמר שלש אילו. וחזר ואמר שנים אילו. וחזר ואמר זו ואכל את כולם מהו? אמר לו אינו חייב אלא אחת. שכולם נאסרו בשבועה ראשונה, ואין שבועה חלה על שבועה. אמר לו אישתבשת, חייב על כל אחת ואחת. דהא אילו מי שאמר שבועה שלא אוכל חמש ככרים ואכל ארבע שמא אינו פטור? נמצא שבשבועה שניה הוסיף. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, מסתברא

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

19 ג_יט מיי' פ"א מהל' שבועות הלכה ב',טור ושו"ע יו"ד סי' רל"ו סעיף א', סמ"ג לאוין רמ, סמ"ג לאוין רמא :

2 ג_כ מיי' פ"ה מהל' שבועות הלכה ט"ו,טור ושו"ע יו"ד סי' רל"ו סעיף ה', סמ"ג לאוין רלח, סמ"ג לאוין רמ, סמ"ג לאוין רמא :

21 ג_כא מיי' פ"ה מהל' שבועות הלכה ט"ז,טור ושו"ע יו"ד סי' רל"ו סעיף ב':

22 ג_כב מיי' פ"ד מהל' שבועות הלכה י',מיי' פ"ו מהל' שבועות הלכה י"ז,מיי' פ"ג מהל' נדרים הלכה א',טור ושו"ע יו"ד סי' רל"ט סעיף י"ג,טור ושו"ע יו"ד סי' רל"ח סעיף י"א,טור ושו"ע יו"ד סי' רל"ח סעיף כ"א, סמ"ג לאוין רמ, סמ"ג לאוין רמא :

23 ג_כג מיי' פ"א מהל' שבועות הלכה ג',מיי' פ"א מהל' שבועות הלכה ז':


[ע"ב]

-----------------------------------דף יז

[עריכה]
ירושלמי מאיר שבועות יז


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יז עמוד א] כאחוי דחיפה חיפה° באחרייתא שכשאמר שבועה שלא אוכל חמשה ככרות אלו, כוונתו לאסור על עצמו לאכול אפילו אחד מהם. וכחיפה חיפה° בקדמייתא:

ירושלמי שבועות, פרק ג, הלכה ח

[עריכה]

מתני’: שבועת שוא, חייבין על זדונה מכות, ועל שגגתה פטור. ג_כדואי זו היא שבועת שוא? נשבע לשנות את הידוע לאדם. אמר על העמוד של אבן, שהוא של זהב. ועל האיש, שהוא אשה. ועל אשה, שהיא איש. נשבע על דבר שאי אפשר לו להיות. אם לא ראיתי ג_כהגמל פורח באויר. אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד. ג_כואמר לעדים בואו והעידוני. שבועה שלא נעידך. ג_כזנשבע לבטל את המצוה. שלא לעשות סוכה. שלא ליטול לולב. שלא להניח תפילין. זו היא שבועת שוא, שחייבין על זדונה מכות, ועל שגגתה פטור:


גמ’: תמן תנינן, נדרי הבאי כיצד ? אם לא ראיתי בדרך זה כעולי מצרים. וכי אי אפשר שעבר בה כעולי מצרים? אלא כי אנן קיימין בראייה אחת. שהרי ודאי שיכולים לעבור בדרך אחת יותר מיוצאי מצרים, דהא לוליינוס מלכא כד נחת תמן נחת עימיה ק"כ ריבוון. אלא כי אנן קיימין בראיה אחת. תנן, אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד. והא חיויא דשבור מלכא בלע גמלין בלע קרונין? כד בעון מיקטלוניה אייתון פחלצין דגמלין ומלון יתהון תבן, ויהבון בהון גומרין, ובלעון ומית  כשרצו להרוג אותו הביאו עור של גמל וי”א שק מטען של גמל ומלאו אותו תבן וגחלים ובלע אותם ומת. ואמר רבי יודה בר פזי רבי יהודה בן פזי° אנא חמית משך דחיוי עיביד על תמניא מסוסטלא  ראיתי עור נחש שעשו אותו כיסוי לשמונה ספסלים. אמר רבי שמואל בר יעקב רבי שמואל בר יעקב°, אנא חמית משך דחיוי סליק קריבין דמלכותא.  ראיתי עור נחש שעשו אותו כיסוי למרכבה של המלך. שמואל שמואל (אמורא)° אמר במרובע כקורת בית הבד שאין נחש מרובע. אם במרובע, ניתני אפילו קטן שהרי אין בעולם נחש מרובע אפילו קטן? אמר °רבי מתניה רבי מתניה לית אורחין דהדין תנייה מתפיס אלא מילה רובא. תדע לך שהוא כן דתנינן גמל פורח באויר, ולא תני עכבר פורח באויר. תני °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר אין דבר מרובע מששת ימי בראשית. התיב רבי ברכיה רבי ברכיה°, והתנינן גופה של בהרת ג_כחכגריס הקילקי מרובע. מקום הגריס תשע עדשות מקום עדשה ארבעה שערות נמצאו שלשים ושש שערות. אמר רבי יוסנא רבי יוסנא° כל גרמה אמרה שאינו מרובע דלמה תניתה מרובע היה די לכתוב גריס קלקי? דירבענה הוא.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יז עמוד ב] והנגעה? מלא היא קוטרין. והא עניבה דפילא? עגול הוא מלמטה. אית דבעי מימר, לא אמר °רבן גמליאל רבן גמליאל אלא בבריות. ותני כן. מרובע באוכלין אין מרובע בבריות: שבועה שאין אנו יודעין לך עדות, לוקין משם שבועת עדות. שבועה שלא נעידך לוקין משם שבועת ביטוי. כתיב (דברים ואתחנן ה יז) ולא תענה בריעך עד שוא וכתיב (שמות יתרו כ יג) לא תענה בריעך עד שקר. שוא ושקר, שניהם נאמרו בדיבור אחד, מה שאי איפשר לפה לומר ולא לאוזן לשמוע. (שמות יתרו כ ח) זכור את יום השבת לקדשו (דברים ואתחנן ה יב) ושמור את יום השבת לקדשו שניהם בדבור אחד נאמרו, מה שאין אוזן יכולה לשמוע ולא פה לדבר. (שמות כי תשא לא יד) מחלליה מות יומת משמע אפילו במקדש (במדבר פינחס כח ט) וביום השבת שני כבשים בני שנה תמימים, נאמרו בדיבור אחד, מה שאי אפשר לפה לומר ולא לאוזן לשמוע. (דברים כי תצא כב יא) לא תלבש שעטנז (דברים כי תצא כב יב) גדילים תעשה לך שניהן בדיבור אחד נאמרו. (ויקרא אחרי מות יח טז) ערות אשת אחיך (דברים כי תצא כה ה) יבמה יבא עליה בדיבור אחד נאמרו. (במדבר מסעי לו ז) לא תסוב נחלה (במדבר מסעי לו ח) וכל בת יורשת נחלה שניהן בדיבור אחד נאמרו מה שאי אפשר לפה לדבר ולא לאוזן לשמוע. וכן הוא אומר (תהלים ס"ב, י"ב) אחת דיבר אלהים שתים זו שמענו. ואומר. (ירמיהו כ"ג, כ"ט) הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע שדיבור אחד מתפצל לכמה. אי זהו שוא ואי זהו שקר ? שבועת שוא, נשבע לשנות את הידוע לאדם, כגון על איש שהוא אישה. שבועת שקר, בשנשבע ומחליף את דיבורו, כגון שנשבע שיאכל ולא אכל. אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן° כל הידוע. ידוע לשנים, זו היא שבועת שקר. ג_כטלשלשה זו היא שבועת שוא שנשבע לשנות את הידוע שדבר שיודעים בו שלושה בני אדם נחשב דבר ידוע. אמר רבי הילא רבי אלעאי (אמורא)° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° אפילו ידוע לשנים ואחד בסוף העולם מכירו, שבועת שוא היא. מה מפקה מביניהון? שינה בו בפני שנים כגון שאמר על אבן שהוא ברזל והשליכו לים, והתרו בו משום שבועת שוא. על דעתיה דרבי יוחנן רבי יוחנן° אינו לוקה שזו שבועת שקר. על דעתיה דרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° לוקה, שמסתמא יש עוד אדם בסוף העולם שידע שזה אבן. התרו בו משום שבועת שקר. על דעתיה דרבי יוחנן רבי יוחנן° לוקה. על דעתיה דרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° אינו לוקה שזו שבועת שוא. אמר רבי אבא רבי אבא° בשם רב יהודה רב יהודה°, אפילו ביעה ומרגליתא. ואהן אפילו? הרי זה כמו כל שינוי אחר. אלא אמר רבי אבא רבי אבא° בשם רב יהודה רב יהודה° כגון ביעה ומרגליתא. תני כשם שנידרי הבאי מותרין כך שבועות הבאי מותרין והתני שבועות הבאי ג_לאסורין? אמר רבי ירמיה רבי ירמיה° בשם רבי פדת רבי פדת°, כאן במעמידין שאומר שאכן התכוון בדיוק למה שאמר וכאן בשאינן מעמידין. אמר רבי אבא רבי אבא°, אפילו תימא כאן וכאן במעמידין או כאן וכאן בשאין מעמידין. כאן במיחל שבועות על נכסיו. דאמר שבועת נכסיי עליי אם לא ראיתי כך, נכסיו מותרים. הא ללקות לוקה. כשם שנדרי זירוזין מותרין. כך שבועות זירוזין מותרין. עוד הוא במיחל שבועה על נכסיו דאמר שבועה נכסיי עליי. נכסיו אינם אסורין, הא ללקות לוקה משום שבועת שוא. חזקיה חזקיה בן רבי חייא° אמר אהן דמשתבע, על תרין דאינון תרין, לוקה משום שבועת שוא. אמר רבי מנחם רבי מנחם° בשם ריש לקיש ריש לקיש°,

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

24 ג_כד מיי' פ"א מהל' שבועות הלכה ד',טור ושו"ע יו"ד סי' רל"ו סעיף ד', סמ"ג לאוין רלח, סמ"ג לאוין רמ, סמ"ג לאוין רמא :

25 ג_כה מיי' פ"ה מהל' שבועות הלכה כ"א,טור ושו"ע יו"ד סי' רל"ו סעיף ה', סמ"ג לאוין רמ, סמ"ג לאוין רמא :

26 ג_כו מיי' פ"ה מהל' שבועות הלכה ט"ו, סמ"ג לאוין רמ, סמ"ג לאוין רמא :

27 ג_כז מיי' פ"ה מהל' שבועות הלכה ו',מיי' פ"ה מהל' שבועות הלכה י"ד,מיי' פ"ה מהל' שבועות הלכה ט"ו, סמ"ג לאוין רמ, סמ"ג לאוין רמא :

28 ג_כח מיי' פ"א מהל' טומאת צרעת הלכה ז':


[ע"ב]

29 ג_כט מיי' פ"ה מהל' שבועות הלכה כ"ב, סמ"ג לאוין רלח :

30 ג_ל טור ושו"ע יו"ד סי' רל"ט סעיף א':


-----------------------------------דף יח

[עריכה]
ירושלמי מאיר שבועות יח


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יח עמוד א] אהן דחמי מיטרא נחית  ראה גשם יורד ואמר קירי כינוי שם השם והוא לשון שבוע פלי בריכסון נשבע שיורד גשם, לוקה משום שבועת שוא. רבי חוניא רבי חוניא° ורבי יעקב בר אבון רבי יעקב בר אבון° אמרי בשם רבי שמואל בר נחמן רבי שמואל בר נחמני°. עשרים וארבע בולייות מחוזות היו בדרום וכולם חרבו על שבועת שוא שהיא של אמת. דכתיב (ירמיהו ב', ל') לשוא הכיתי את בניכם.

ירושלמי שבועות, פרק ג, הלכה ט

[עריכה]

מתני’: ג_לאשבועה שאוכל ככר זו. שבועה שלא אוכלינה. הראשונה שבועות ביטוי, והשנייה שבועות שוא. אכלה עבר על שבועת שוא לא אכלה עבר על שבועת ביטוי:

גמ’: תנן, שבועה שלא אוכל ככר זו. שבועה שלא אוכלינה. שבועה שלא אוכלינה. אינו חייב אלא אחת שאין שבועה חלה על שבועה. ותני חומר בנדרים מבשבועות, דבר שאילו בנדרים אסור ובשבועות מותר. לא אתייא על המשנה שאומרת שאין שבועה חלה על שבועה אלא כמתניתא דתנן, אחד דברים של עצמו ואחד דברים של אחרים. אחד דברים שאין בהן ממש ואחד דברים שיש בהן ממש. ואמר רבי אבא רבי אבא° בשם שמואל שמואל (אמורא)°. שבועה שנתן פלוני לאיש פלוני מנה, ונמצא שלא נתן. מאחר שאין בידו להבא, אין בידו לשעבר. וזה חומר בנדרים מבשבועות שנדר אף אם אינו לשעבר ישנו בלהבא. אשכח תני על תרויהון. חומר בנדרים מבשבועות, שיש נדר בתוך נדר, ואין שבועה בתוך שבועה. ובשבועה כל שאין בידו להבא אינו לשעבר. תני, זה חומר בלשעבר משלהבא. שהאומר לא אוכל לא אוכל, אינו חייב אלא אחת. שאחר שנשבע שבועה ראשונה, נאסר בה ושבועה שניה לא חלה. דאין שבועה חלה על האיסורים. לא אכלתי לא אכלתי חייב על כל אחת ואחת. שבכל שבוע נשבע לשקר, וכל שבועה אינה תלויה בשבועה הקדמת. שבועה שאוכל ככר זו. שבועה שלא אוכלנה. הראשונה שבועת ביטוי. והשנייה שבועת שוא, שנשבע לעבור איסור. כיצד עושין לו? אומרים לו שיאכל. ג_לבדמוטב לעבור על שבועת שוא ולא על שבועת ביטוי. שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שאוכלנה. ראשונה שבועת ביטוי והשנייה שבועת שוא. כיצד עושין לו? אומרים לו שלא יאכל. דמוטב לעבור על שבועת שוא לחוד ולא על שבועת שוא וביטוי, שהרי על שבועת שוא הוא עובר בכל מקרה. היו לפניו כמה כיכרות ואמר שבועה שאוכל ככר זו היום שבועה שלא אוכלנה היום ואכלה. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר קיים את הראשונה וביטל לשנייה. כי לדעת רבי יוחנן רבי יוחנן° בשני השבועות התכוון לאותה כיכר

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יח עמוד ב] ריש לקיש ריש לקיש° אמר קיים לראשונה ולא ביטל לשנייה. שלדעת ריש לקיש ריש לקיש° מסתמא בשבוע השניה כיוון לכיכר אחרת. לפי שאין דרך אדם להשבע לשוא. שבועה שלא אוכל ככר זו היום שבועה שאוכלינה היום ואכלה. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר כשאכל ביטל את הראשונה וקיים לשנייה. ריש לקיש ריש לקיש° אמר ביטל את הראשונה והשנייה אומרים לו שיקיימנה בככר אחרת. שבועה שאוכל ככר זו היום שבועה שאוכלינה היום ואכלה. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר קיים את שתיהן. וריש לקיש ריש לקיש° אמר קיים לראשונה ושנייה אומרים לו שיקיימינה בככר אחרת. שבועה שלא אוכל ככר זו היום שבועה שלא אוכלנה היום ואכלה.על דעתיה דרבי יוחנן רבי יוחנן° חייב שתים, על דעתיה דריש לקיש ריש לקיש° אינו חייב. ולא היא. דאף רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° מודה בזה שאין כוונתו בשבועה שניה אלא לזרז עצמו מן האיסורין. שלא יבא לאכל ככר זו שכבר נשבע עליה. לכך חזר ונשבע על אותה כיכר.

ירושלמי שבועות, פרק ג, הלכה י

[עריכה]

מתני’: שבועת ביטוי נוהגת באנשים ובנשים, ברחוקים ובקרובים, בכשירים ובפסולין, בפני בית דין ושלא בפני בית דין, מפי עצמו, וחייבין על זדונה מכות, ועל שגגתה קרבן עולה ויורד. שבועת שוא, נוהגת באנשים ובנשים, ברחוקים ובקרובים, בכשירים ובפסולים, בפני בית דין ושלא בפני בית דין, מפי עצמו, וחייבין על זדונה מכות, ועל שגגתה פטור. ג_לגאחד זה ואחד זה, המושבע מפי אחרים חייב. כיצד? אמר לא אכלתי היום, או ג_לדלא הינחתי תפילין היום. משביעך אני. ואמר אמן, חייב:


גמ’: בשבועת העדות נאמר (ויקרא ויקרא ה ד) נפש כי תשבע לבטא בשפתים וכ”ו ונאמר בשבועת הפיקדון (ויקרא ויקרא ה כא) נפש כי תחטא ומעלה מעל בה’ וכיחש בעמיתו. מה נפש שנאמר בשבועות העדות עשה את המושבע כנשבע דכתיב ושמע קול אלה משמע אפילו אחר משביעו. אף נפש שנאמר בשבועת הפיקדון, עשה את המושבע כנשבע. זה הכלל. כל לא תעשה שיש בו מעשה לוקה. ושאין בו מעשה אינו לוקה. ג_להחוץ מן המימר, והנשבע, ומקלל את חבירו בשם. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. לית כאן מימר. דמימר נקרא דבר שיש בו מעשה שעל ידי דיבור נעשה הקדש. נשבע לשקר מניין שלוקה? אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° בשם רבי ינאי רבי ינאי° שנאמר (שמות יתרו כ ז) כי לא ינקה ה'. שמים לא מנקים, אבל מנקין הן הדיינין על ידי מלקות. קילל את חבירו בשם מניין? ריש לקיש ריש לקיש° אמר בשם רבי הושעיה רבי אושעיא רבה° דכתיב (דברים כי תבא כח נח) אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת וגו' ליראה את ה’ וכ”ו. והמקלל את חבירו בשם אין זה ירא ה'. וכתיב והפלה ה’ את מכותיך. הפלאה זו מלקות. דכתיב, והפילו השופט והכהו.

-----------------------------------דף יט

[עריכה]
ירושלמי מאיר שבועות יט


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יט עמוד א] נשבע לשקר. על דעתיה דריש לקיש ריש לקיש°, מניין? מאותו פסוק שלמד קלל את חבירו בשם שלוקה נלמד גם לנשבע לשקר. שמכיון שנשבע לשקר אין זה ירא ה’. קילל את חבירו בשם. על דעתיה דרבי יוחנן רבי יוחנן°, מניין? מכיון שקילל, אין זה ירא ה’. מה מפקה מביניהון? נשבע לשקר וקילל לחבירו בשם. על דעתיה דרבי יוחנן רבי יוחנן°, שלומד כל אחד מפסוק אחר, חייב שתים. על דעתיה דריש לקיש ריש לקיש°, אינו חייב אלא אחת. ששניהם נלמדו מפסוק אחד

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

[ע"ב]

הדרן עלך פרק שבועות שתים

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/ביאור:ירושלמי_מאיר/מסכת_שבועות/פרק_שלישי"