שולחן ערוך יורה דעה רלח ו
<< · שולחן ערוך יורה דעה · רלח · ו · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
"שבועה שלא אוכל נבילה ושחוטה" או אפי' אמר "שבועה שלא אוכל" סתם -- חלה השבועה גם על הנבילה.
וכן אם אמר "שבועה שלא אוכל תאנים" וחזר ואמר "שבועה שלא אוכל תאנים וענבים" -- חלו שתי השבועות על התאנים.
- הגה: הנשבע לקדש אשה פלונית אם תרצה עד הפסח ואחר כך נשבע שלא לקדשה -- שבועה שניה חלה על ידי כולל שהרי אין מחויב לקדשה רק כשתרצה עד הפסח ובלאו הכי אינו מחויב. ואם שבועה ראשונה היתה לתועלת האשה או ע"י שידוכין אין לו כח להפקיע זכותה לפיכך צריך להתיר השניה ולקיים הראשונה. (בית יוסף בשם תשובת הר"ן סי' פ"ב)
מפרשים
(ז) חלה השבועה כו'. דכיון שכולל דברים האסורים עם דברים המותרים חלה גם אדברים האסורי' מגו דחיילה שבועה אדברים המותרים וכן בתאנים אע"ג דאין שבועה חלה אשבועה כדלקמן סעיף כ"א בכולל חיילה:
(ח) שהרי אינו מחויב כו'. ומתוך שחלה באותו זמן שאינו מושבע לקדשה חלה גם כן כשהוא מושבע לקדשה:
שתי השבועות. פי' אפי' השניה דתאנים משום כולל דענבים:
שהרי אינו מחויב כו'. כ"כ בבית יוסף בשם הר"ן וכתב בל' זה שמכח שבועה הא' אינו מחויב לקדשה אלא כשיבקש ממנו אותו פלוני ואפי' אחר בקשת פלוני אינו מחויב לקדשה אלא עד אחר הפסח ונמצא שבועה השניה חלה עליו אחר הפסח וגם קודם הפסח כל זמן שלא יבוקש מאותו פלוני חלה גם כן כשהוא מושבע לקדשה כו' אלא שאיני תוקע עצמי בזה מפני שנראה שהשבועה הראשונה היתה להנאת חבירו אחר שאמר כל זמן שיבקשנו פלוני וגם נראה שאותה שבועה היתה על תנאי שידוכין שהיה בינו לבין האשה ולא כל הימנו להפקיע זכות אחרים לפיכך יהיה נשאל על השניה כו' עכ"ל. ורמ"א שכ' לתועלת האשה או ע"י תנאי שידוכין אינו מדוקדק דתרוייהו חדא נינהו משא"כ בר"ן שכתב להנאת חבירו שהפציר בו שיקדש אשה זאת וגם תועלת האשה כיון שנעשה ע"י שידוכין דגליה דעתה דניחא לה בכך ותמוה לי בדעת הר"ן למה תלה בנעשה ע"י שידוכין הא אפילו בלא שידוכין יש לה מ"מ זכות שחייב הוא לקדשה אם תרצה היא וא"ל דבלא שידוכין לא סמכה דעתה דשמא יתיר לו שבועתו על פי חכם אבל על ידי שידוכין מקשר עצמו בקנס אם יעבור דהא מדמה זכות של האשה לזכות של אותו פלוני שביקש ממנה שיקדשנה ועל אותו פלוני לא היה שום קנס רק השבועה לבד היא נחשב לו לזכות שנעשה רצונו על כן נראה לע"ד דלרווחא דמילתא נקט הר"ן שנעשה ע"י תנאי שידוכין שמבורר בפירוש שניחא לה אבל בלאו הכי נמי ניחא לה שיש לה הברירה ואף על פי שבעיני העולם אין שידוך זה הגון לה מ"מ אפשר שהוא טוב בעיניה דאשה בכל דהו ניחא לה דטב למיתב טן דו כדאיתא בכמה דוכתין נראה לי:
(ה) שתי: ואע"ג דאין שבועה חלה אשבועה מ"מ בכולל חיילא.
(ו) שידוכין: והט"ז כ' דאפי' בלא שידוכין יש לה זכות ואע"פ שבעיני העולם אין שידוך זה הגון לה מ"מ אפשר שהוא טוב בעיניה דאשה בכל דהו ניחא לה דטב למיתב טן דו כדאיתא בכמה דוכתי עכ"ל.