באר היטב על יורה דעה רלח
סעיף א[עריכה]
(א) חייב: קרבן או מלקות.
סעיף ב[עריכה]
(ב) לשתות: וחייב קרבן ומלקות על השתיה.
סעיף ד[עריכה]
(ג) ועומד: נראה דנ"מ אף האידנא לענין חולה שמותר להאכילו נבלה שא"צ להתיר שבועתו מיהו היינו כשנשבע כשהוא בריא שהי' אז אסור בנבלות וטרפות אבל אם נשבע כשהוא חולה כיון שאז מותר לו לאכול א"כ חלה השבועה ויש להחמיר ולהתיר לו עכ"ל הש"ך.
(ד) פחות: ודעת הרשב"א בתשו' דאין השבועה חל על חצי שיעור דאורייתא מיהו ברישא בנשבע שלא לאכול כל שהוא מנבלה וטרפה נראה דחייב על השבועה ויש להתיר השבועה ולא יעבור וע"ל סי' רל"ט ס"ו. ש"ך.
סעיף ו[עריכה]
(ה) שתי: ואע"ג דאין שבועה חלה אשבועה מ"מ בכולל חיילא.
(ו) שידוכין: והט"ז כ' דאפי' בלא שידוכין יש לה זכות ואע"פ שבעיני העולם אין שידוך זה הגון לה מ"מ אפשר שהוא טוב בעיניה דאשה בכל דהו ניחא לה דטב למיתב טן דו כדאיתא בכמה דוכתי עכ"ל.
סעיף ח[עריכה]
(ז) אחשביה: דודאי כדי לקיים שבועתו עשה כן ונראה דאם כבר אכל היום עפר ואמר קונם דבר פלוני עלי אם אכלתי היום לא נאסר בדבר פלוני דהא לא אחשבי' אכילה. ט"ז.
סעיף י[עריכה]
(ח) אבל: והש"ך כ' שדין זה צ"ע ולא ידע מנ"ל הא ונראה דאין בזה איסור וצ"ע ע"ש ובסעיף ט"ו.
(ט) שייר: ובספר תורת חיים כתב דנ"ל דאינו חייב עד שיאכל כולו.
סעיף יא[עריכה]
(י) מתחלה: הלכך אין מקום לשני' לחול שכבר מושבע על כל כזית וכזית ממנה ומ"מ אם נשאל על הראשונה חלה השניה וע"ל סכ"א. ש"ך.
סעיף יב[עריכה]
(יא) ועוד: דמיגו דחיילא אעשר חיילא אתשע אלו ואפשר דאם אכל ט' אלו וי' דעלמא דחייב ג' שבועות דומיא דנשבע שלא לאכול תאנים וחזר ונשבע על תאנים וענבים דחייב ג' שבועות ב' אתאנים וא' אענבים. פרישה.
סעיף טו[עריכה]
(יב) חובתו: (דעל אכילה כולה נשבע ולא יצא באכילת מקצת ומזה נ"ל ללמוד מי שנשבע לחבירו לפרוע לו מנה ביום פלוני ואירע אונס שלא היה לו כל המנה לא כסף ולא שוה כסף באותו יום שהגביל לו שפטור מן השבועה כיון שלא יוכל לקיים כמו שנשבע ועי' תשובת רדב"ז סימן ס' שלא פסק כן) כ' הט"ז מכאן יש ללמוד מי שנשבע לפרוע מנה ביום פלוני ואם יעבור יתן קנס י' זהובים ופרע לו המחצה שחייב ליתן הקנס כולו כיון שהשבועה היתה על כל הסך דוקא ואם אמר בלשון זה שבועה שאשלם לך מנה ביום פלוני ואם לא אשלם לך המנה אתן לך הקנס י' זהובים ופרע לו המקצת נותן לו הקנס לפי ערך ועיין בחושן משפט סי' ע"ג.
סעיף יז[עריכה]
(יג) להסתפק: בתשו' רשב"א מדמה דין זה לשבועה שלא אוכלנה שבועה שלא אוכלנה ונשאל על הראשונה אלא שנסתפק בזה גופא אם השבועה הב' חלה אח"כ או לא וא"כ תימה על המחבר דלקמן סכ"א וכן לעיל סימן רכ"ט סי"ג פסק דאם נשאל על הראשונה חלה הב' וכאן כתב דיש להסתפק בדבר ועוד קשה דבחושן משפט סי' ע"ג ס"ה פסק אם נשבע שבועה ב' לפרוע לבטל הראשונה אם ימצא פתח לשבועה הראשונה ויתירוה לו יקיים שבועה שניה משמע דאח"כ חלה שבועה ב' למפרע וי"ל בזה דה"ק יקיים שבועה ב' מטעם שמחויב לפרוע לא מטעם השבועה וצ"ע ומ"מ לענין דינא נראה דאם התיר הראשונה יש להתיר השבועה שניה ג"כ עכ"ל הש"ך.
סעיף כ[עריכה]
(יד) ונפטר: שהחכם עוקר השבועה מעיקרו וכאילו לא היתה. ש"ך.
סעיף כא[עריכה]
(טו) נשאל: כתב הש"ך משמע דוקא נשאל לחכם שעוקר הנדר מעיקרא אבל בהפרת בעל דמיגז גייז ואינו עוקר מעיקרו אף שהפר הראשונה אין השניה חלה עכ"ל.