סמ"ג לאו רלח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · סמ"ג · לאו · רלח · >>


מצות לאו רלח - לא להישבע לשווא

אלו הן לאוין משבועות ונדרים

כתוב בדיברות הראשונות והאחרונות "לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא". ובשבועות (דף כט.) מפרש: בשבועות שווא שלושה חילוקין.

  • האחד שנשבע לשנות את הידוע, כמו על עמוד של שיש שהוא של זהב וכן כל כיוצא בזה, והוא שיהא ידוע לשלושה בני אדם כדברי עולא.
  • החילוק השני שנשבע שראה גמל פורח באויר, דבר שאינו יכול להיות [שם דף כ"ה] ובכלל זה נשבע על דבר שאין בו כוח לעשותו, כגון שנשבע שלא יישן ג' ימים לילה ויום רצופין או שלא יטעום כלום שבעה ימים רצופין.
  • החילוק השלישי שנשבע לבטל את המצוות, כגון שנשבע שלא להתעטף בציצית ושלא יניח תפילין ושלא ישב בסוכה בחג הסוכות ולא יאכל מצה בליל פסח. והורה גאון שבכלל זה הנשבע שלא יכנס בתקנת הקהל, וכן ראיתי בתשובת רבינו יוסף טוב עלם ובתשובת הגאונים ור"י בר יהודה ורש"י.
  • עוד יש שם חילוק רביעי בירושלמי (פ"ג ה"ח) ההן דמישתבע על תרין דאינון תרין חייב משום שבועת שוא. [בתלמודינו שם דף כ"א]

כל הנשבע אחד מארבע שבועות הללו עובר בלא תעשה ואם היה מזיד לוקה שנאמר "כי לא ינקה ה'" אבל בית דין מלקין אותו. ומלקין אותו ומותר במה שנשבע כדאמר רבי יוחנן בשבועות (דף כה.) גבי שינה. ואם היה שוגג פטור מכולם.