ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת סנהדרין/פרק שמיני

ירושלמי סנהדרין, פרק ח, הלכה א

מתני’: ^ח_אבן סורר ומורה. מאימתי הוא נעשה בן סורר ומורה? משיביא שתי שערות עד שיקיף זקן. התחתון אבל לא העליון, אלא שדיברו חכמים בלשון נקייה. שנאמר (דברים כי תצא כא יח) כי יהיה לאיש בן. ^ח_בבן ולא בת

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מא עמוד ב] ^ח_גבן ולא איש. הקטן פטור שלא בא לכלל המצות:

גמ’: רבי זעירא רבי זעירא° רבי אבהו רבי אבהו° ורבי יוסי בן חנינה רבי יוסי בר חנינא° אמרו בשם רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°. כתיב (שמות משפטים כא יד) וכי יזיד איש על רעהו להורגו בערמה. מאימתי הוא נעשה איש? משיזיד _{שיתבשל הזרע כנזיד}. מאימתי הוא מזיד? ^ח_דמשתתפשט הכף _{מקום תפוח מעל אותו מקום}. משל. בשל הזרע מבפנים, השחירה הקדירה מבחוץ. אמר רבי זעירא רבי זעירא°. תנא רבי שילא בר בינא רבי שילא בר בינא°, כתיב (דברים כי תצא כא יח) כי יהיה לאיש בן, ולא שיהא הבן אב. מכיון שהוא ראוי לבוא על אשה ולעברה, היי די ליה  _{כבר נקרא} אב ולא בן ואמרה התורה, בן ולא אב. ואתייא כיי דאמר רבי יסא רבי אסי° בשם רבי שבתי רבי שבתי°. כל ימיו של בן סורר ומורה, אינן אלא ^ח_הששה חדשים בלבד. אמר רבי יסא רבי אסי°. כל אילין מילייא שנאמרו בבן סורר ומורה, לא מסתברין דא, אלא חילופיהן. תני, תדע לך שהוא כן. מי היה בדין שיהא חייב, הבן או הבת? הוי אומר הבת, שאין דרכה בכך. ופטרה התורה את הבת, וחייבה את הבן. מי היה בדין שיהא חייב, קטן או גדול? הוי אומר גדול. פטרה התורה את הגדול, וחייבה את הקטן. מי היה בדין שיהא חייב, הגונב משל אחרים או הגונב משל אביו ואמו? הוי אומר הגונב משל אחרים. פטרה התורה הגונב משל אחרים, וחייבה הגונב משל אביו ואמו. ללמדך, שכולן אינן אלא בגזירת מלך.

ירושלמי סנהדרין, פרק ח, הלכה ב

מתני’: מאימתי הוא חייב? ^ח_ומשיאכל טרטימר בשר וישתה חצי לוג יין באיטלקי. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר, מנה בשר ולוג יין. אכל ^ח_זבחבורת מצוה, אכל בעיבור החדש, אכל מעשר שני בירושלם, אכל נבילות וטריפות ושקצים ורמשים, אכל דבר שהוא מצוה, ודבר שהוא עבירה, אכל ^ח_חכל מאכל ולא אכל בשר, שתה כל משקה ולא שתה יין, אינו נעשה בן סורר ומורה, עד שיאכל בשר וישתה יין. שנאמר (דברים כי תצא כא כ) זולל וסובא. ואף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר שנאמר (משלי כ"ג, כ') אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו:

גמ’: אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. טרטימר, חצי ליטרא הוא. ואינו חייב עד שיאכלנו מהובהב _{חצי בשל}. אכלו חי, ^ח_טכלב הוא. אכלו מבושל, בר נש הוא. אכלו הסוקים _סחוסים, מהו? גידים הרכים, מה הן? רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, נימנין עליהן בפסח. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר, ^ח_יאין נימנין עליהן. אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° בשם רבי זעירא רבי זעירא°. איתפלגון רבי יוחנן רבי יוחנן° ורבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°. דתנינן תמן, אילו ^ח_יאשעורותיהן כבשרן. עור האדם, ועור החזיר של ישוב, ועור חטוטרת של גמל שלא טענו עליו משא מעולם, ועור בית הבושת, ועור שתחת האליה, ועור השליל, ועור האנקה, והכח, והלטאה, והחומט. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, עור זה לא שנו שהוא כבשר, אלא לאיסור אכילה ולטומאה. הא ללקות, לא לוקים על אכילתו, לפי שסופו להקשות. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר, משנה תמימה שנה °רבי רבי יהודה הנשיא, בין לאיסור בין לטומאה בין ללקות הרי הוא כבשר. מחלפה שיטתיה דרבי יוחנן רבי יוחנן°  _{האם רבי יוחנן רבי יוחנן° חזר בו}? תמן בקרבן פסח הוא עבד לה בשר ונמנים עליו אף שלא כל אדם אוכל אותם. והכא עור רך אף שיש שאוכלים אותו הוא אומר שאינו כבשר ולא לוקים עליו? אמר רבי יהודה בר פזי רבי יהודה בן פזי°. שנייא היא תמן, שסופו להקשות הרבה. כל שכן מחלפה שיטתיה דרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°. ומה תמן בעור שסופו להקשות הרבה הוא עבד לה בשר ומטמא ולוקים עליו. כאן בסחוס וגידים שאין סופו להקשות הרבה , לא כל שכן שיהיו כבשר וימנה עליהם בפסח? אמר רבי אבהו רבי אבהו°. טעמא דרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° דכתיב (שמות בא יב ח) ואכלו את הבשר. בשר ולא גידים: תנן, אכל בחבורת מצוה, אכל בעיבור החדש, אכל מעשר שני בירושלם, אינו נעשה בן סורר ומורה. מאי טעמא? דכתיב (דברים כי תצא כא יח) ויסרו אותו ואיננו שומע

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

1 ח_א מיי' פ ז' מהל' ממרים הלכה ה', סמ"ג לאוין רכ :

2 ח_ב מיי' פ ז' מהל' ממרים הלכה י"א:

[ע"ב]

3 ח_ג מיי' פ ז' מהל' ממרים הלכה ה':

4 ח_ד מיי' פ ז' מהל' ממרים הלכה ה':

5 ח_ה מיי' פ ז' מהל' ממרים הלכה ו', סמ"ג לאוין רכ :

6 ח_ו מיי' פ ז' מהל' ממרים הלכה ב', סמ"ג לאוין רכ :

7 ח_ז מיי' פ ז' מהל' ממרים הלכה ב', סמ"ג לאוין רכ :

8 ח_ח מיי' פ ז' מהל' ממרים הלכה ג':

9 ח_ט מיי' פ ז' מהל' ממרים הלכה ד':

10 ח_י מיי' פ"י מהל' קרבן פסח הלכה י':

11 ח_יא מיי' פ א' מהל' שאר אבות הטומאה הלכה ט', מיי' פ"ד מהל' מאכלות אסורות הלכה כ"א:

-----------------------------------דף מב

ירושלמי מאיר סנהדרין מב

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מב עמוד א] בקולם. יצא זה, שהוא שומע בקול אביו שבשמים. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. אם הזכירוך לבולי, _עשירים ואתה ירא, יהא הירדן בעל גבולך _{אבל לא יצא מגבולות הארץ}. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, קובלין לרשות להיפטר מבולי. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, לויין בריבית _{יש אומרים דווקא ריבית דרבנן} לחבורת מצוה ולקידוש החדש. רבי יוחנן רבי יוחנן° בצפרא הוה נחת לכנישתא  _{בבקר היה הולך לבית הכנסת שבו קדשו את החודש}, והוה מלקט פירורין ואכל ואמר, יהא חולקי עם אילין דאכלין הכא רומשות  _{בערב בסעודת קידוש החדש}. תנן, אכל נבילות וטריפות שקצים ורמשים וכ”ו. מאי טעמא? דכתיב, ויסרו אותו ולא ישמע בקולם יצא זה שאפילו ^ח_יבבקול אביו שבשמים אינו שומע.

ירושלמי סנהדרין, פרק ח, הלכה ג

מתני’: ^ח_יגגנב משל אביו ואכל ברשות אביו. משל אחרים ואכל ברשות אחרים. משל אחרים ואכל ברשות אביו, אינו נעשה בן סורר ומורה, עד שיגנוב משל אביו ויאכל ברשות אחרים. °רבי יוסי בי רבי יהודה רבי יוסי בר יהודה אומר, עד שיגנוב משל אביו ומשל אמו:

גמ’: בן סורר ומורה אינו נהרג עד שיגנוב וילקו אותו ויגנוב פעם שניה. אזהרה לגניבה הראשונה מניין? דכתיב (שמות יתרו כ יג) ^ח_ידלא תגנוב. אזהרה לגניבה שנייה מניין? דכתיב (ויקרא קדושים יט יא) לא תגנובו. לא תגנובו אפילו ^ח_טועל מנת למקט _להרגיז. לא תגנובו אפילו ^ח_טזעל מנת לשלם תשלומי כפל, או על מנת לשלם תשלומי ארבעה וחמשה _{שרוצה לעשות טובה לחברו העני}. °בן בג בג רבי יוחנן בן בג בג אומר. לא תגנוב את שלך מאחר שגנב ממך, שלא תראה גונב. רבי אבא רבי אבא° ורבי יוחנן רבי יוחנן° אמרו בשם רב הושעיה רב הושעיה°. אינו חייב עד שיגנוב מעות. אמר רבי זעירה רבי זעירא° בשם רבי הושעיה רבי אושעיא רבה°. אינו חייב ^ח_יזעד שיזלזל מעות. מהו שיזלזל מעות? מה אנן קיימין? אם בהו דאמר, הא לך חמשה והב לי בשר בתלתא. שטיא הוא. הא לך חמשה והב לי בשר בחמשה, בר נש הוא. אלא כי אנן קיימין בההו דאמר, הא לך תלתא והב לי חמשה, שכיוון שמוצא מי שיוזיל עבורו יחזור ויגנוב. הי דינו גנב והי דינו גזלן? אמר רבי הילא רבי אלעאי (אמורא)°. גנב אפילו בפני עדים אם זה לא בפני הבעלים זה גנב. גנב בפני הבעלים, זה גזלן. רבי זעירה רבי זעירא° בעי. אפילו נתכוון לגזילה ולבעליה _{גנב את החפץ בפני הבעלים ואת הבעלים עצמו} אין זה גוזלן שהרי התורה אמרה גונב איש ומכרו. והי דינו גזלן על דעתיה דרבי זעירה רבי זעירא°? אמר רבי שמואל בר סוסרטא רבי שמואל בר סוסרטא° בשם רבי אבהו רבי אבהו°. עד שיגזלנו בפני עשרה בני אדם.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מב עמוד ב] ^ח_יחבנין אב שבכולם (שמואל ב כג כא) ויגזול את החנית מיד המצרי, ויהרגהו בחניתו

ירושלמי סנהדרין, פרק ח, הלכה ד

מתני’: היה ^ח_יטאביו רוצה ואמו אינה רוצה. אמו רוצה ואביו אינו רוצה. אינו נעשה בן סורר ומורה, עד שיהו שניהן רוצין. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר. אם לא היתה אמו ראויה לאביו, אינו נעשה בן סורר ומורה:

גמ’: תנן, °רבי יוסי בי רבי יהודה רבי יוסי בר יהודה אומר, עד שיגנוב משל אביו ומשל אמו. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. °רבי יוסי ברבי יהודה רבי יוסי בר יהודה חולק על אביו וסובר שאף אם אין אמו ראויה לאביו נעשה בן סורר ומורה, שאם לא כן קשה אם תפשו בה קידושין וכי כל מה שיש לאמו לא משל אביו הם? אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון° תיפתר בהו דהוות נסבה דיודין דידה  _{שנטלה תכשיטין שלה} ומכרה ועבדת שירו  _סעודה וגנב מינהון _{או מהכסף הזה}

ירושלמי סנהדרין, פרק ח, הלכה ה

מתני’: ^ח_כהיה אחד מהם גידם, או חיגר, או אילם, או סומא, או חרש, אינו נעשה בן סורר ומורה. שנאמר (דברים כי תצא כא יט) ותפשו בו, ולא גידמים. והוציאו, לא חיגרים. ואמרו, לא אילמים. בנינו זה, לא סומים. איננו שומע בקולינו, ולא חרשים. ^ח_כאמתרין בו בפני שלשה, ומלקין אותו. חזר וקילקל, נידון בעשרים ושלשה. ואינו נסקל, ^ח_כבעד שיהו שם ג' הראשונים. שנאמר (דברים כי תצא כא כ) בנינו זה. זה הוא שלקה בפניכם:

גמ’: כשם שאת דורש באביו ובאמו, כך את דורש בזקני בית דין. שנאמר בעגלה ערופה (דברים שופטים כא ב) ויצאו, פרט לחיגרים. ואמרו, פרט לאילמים. ידינו לא שפכו, פרט לגידמים. ועינינו לא ראו, פרט לסומין. מגיד הכתוב, כשם שזקני בית דין שלימין בצדק. כך הם צריכין להיות ^ח_כגשלימין באיבריהן. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. מת אחד מן הראשונים, אינו נסקל. ולא מתניתין היא? דתנן, אינו נסקל עד שיהו שם שלשה הראשונים. אמר רבי הושעיה רבי אושעיא רבה°. שלא תאמר, יעשה דין שני ראשון ויחשב כאילו זו גנבה ראשונה וילקה, ואם יגנוב פעם נוספת יעשה בן סורר ומורה וידונוהו למיתה. לפום כן צריך מתניתה

ירושלמי סנהדרין, פרק ח, הלכה ו

מתני’: ^ח_כדברח עד שלא נגמר דינו, ואחר כך הקיף זקן התחתון, פטור. ואם משנגמר דינו ברח, ואחר כך הקיף זקן התחתון, חייב:

גמ’: אמר °רבי יאשיה רבי יאשיה (תנא). סח לי זעירה משם אנשי ירושלים. שלשה הן שאם ביקשו למחול, מוחלין. ואילו הן. ^ח_כהסוטה, ^ח_כוובן סורר ומורה, וזקן ממרא על פי בית דין. סוטה, ולא מתניתא היא? דתנן ואלו שאינן שותות וכ”ו שבעלה אינו רוצה להשקותה. אי ממתניתה הוה סברין מימר, הני מילי עד שלא נכתבה המגילה. אתא מימר לך דאפילו משנכתבה המגילה. ובשלא נמחקה המגילה. אבל אם נמחקה המגילה, לא בדא ותשתה בעל כרחה. בן סורר ומורה. ולא מתניתין היא דתנן, היה אביו רוצה ואמו אינה רוצה. אמו רוצה ואביו אינו רוצה. אי ממתניתה הוה סברין מימר הני מילי עד שלא עמד בדין. אתא מימר לך, ואפילו עמד בדין. ^ח_כזבשלא נגמר דינו. אבל אם נגמר דינו, לא בדא. זקן ממרא

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

12 ח_יב מיי' פ ז' מהל' ממרים הלכה ב':

13 ח_יג מיי' פ ז' מהל' ממרים הלכה ב':

14 ח_יד מיי' פ ט' מהל' גניבה הלכה א':

15 ח_טו מיי' פ א' מהל' גניבה הלכה ב', טור ושו"ע חו"מ סי' שמ"ח סעיף א', סמ"ג לאוין קנה :

16 ח_טז מיי' פ א' מהל' גניבה הלכה ב', טור ושו"ע חו"מ סי' שמ"ח סעיף א', סמ"ג לאוין קנה :

17 ח_יז מיי' פ ז' מהל' ממרים הלכה ב':

[ע"ב]

18 ח_יח מיי' פ א' מהל' גניבה הלכה ג', מיי' פ"א מהל' גזלה ואבדה הלכה ג', טור ושו"ע חו"מ סי' שנ"ט סעיף ז', סמ"ג לאוין קנה :

19 ח_יט מיי' פ ז' מהל' ממרים הלכה י':

20 ח_כ מיי' פ ז' מהל' ממרים הלכה י':

21 ח_כא מיי' פ ז' מהל' ממרים הלכה ז':

22 ח_כב מיי' פ ז' מהל' ממרים הלכה ז':

23 ח_כג מיי' פ ב' מהל' סנהדרין הלכה ו':

24 ח_כד מיי' פ ז' מהל' ממרים הלכה ט':

25 ח_כה [[רמב"ם הלכות ז א{ סוטה |מיי' פא{ סוט"ה מהל' ז]] , טור ושו"ע אה"ע סי' קע"ח סעיף י"ב:

26 ח_כו מיי' פ ז' מהל' ממרים הלכה ח':

27 ח_כז מיי' פ ז' מהל' ממרים הלכה ח':

-----------------------------------דף מג

ירושלמי מאיר סנהדרין מג

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מג עמוד א] הדא דתימר שלא להורגו. אבל להחזירו, לא היו מחזירין אותו למקומו. וכשבאתי אצל °רבי יהודה בן בתירה רבי יהודה בן בתירא לנציבין. על שנים הודה לי, ועל אחד לא הודה לי. על זקן ממרא לא הודה לי, כדי שלא ירבו מחלוקות בישראל. תנן התם מתו בעליהם עד שלא שתו, °בית שמאי בית שמאי אומרים נוטלות כתובותיהן ולא שותות. °בית הלל בית הלל אומרים לא שותות ולא נוטלות כתובותיהן. מה טעמון ד°בית שמאי בית שמאי? דיכולה היא לאמר הבא לי בעלי ואני שותה. מה טעמון ד°בית הלל בית הלל? הואיל ואין כאן בעל להשקותה, החזירתה התורה לספיקה _{שמא נטמאה}, וספיקה כוודאי _{ואין לה כתובה}. תמן תנינן הפוגמת כתובתה לא תיפרע אלא בשבועה. תני הפוגמת _{שאומרת שקיבלה קצת}, ^ח_כחולא הפוחתת כתובתה _{שאומרת שמתחילה התחיב לה פחות ממה שכתוב}. כיצד? היתה כתובתה מאתים, והיא אומרת מנה. נפרעת שלא בשבועה. מה בין הפוגמת ומה בין הפוחתת? אמר רבי חנינה רבי חנינא בר חמא° פוגמת, בא משא ומתן בנתיים. שהרי מודה שנתן לה חלק והוי כמודה במקצת, לכן תשבע. פוחתת, לא בא משא ומתן בנתיים, שהיא טוענת שלא נתן כלום, ויש לה מיגו שיכלה לטעון שחייב כל מה שכתוב בשטר. רבי ירמיה רבי ירמיה° בעי, כמה דאת אמר תמן, אם היה עד ^ח_כטאחד מעידה שהיא פרועה, לא תפרע אלא בשבועה. ודכוותה אם היה עד אחד מעידה שהיא פחותה, לא תפרע אלא בשבועה? אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, בשעה שעד אחד מעידה שהיא פרועה, אינו מכחיש את השנים החתומים על הכתובה, לכן נאמן לחייב שבועה. ובשעה שמעיד שהיא פחותה, כעד אחד מכחיש את השנים החתומים על השטר, ואין עד אחד מכחיש את שנים וכאילו אינו קיים ונפרעת בלא שבועה. תני, ^ח_לוהנפרעת שלא בפניו, לא תיפרע אלא בשבועה. ונפרעים מאדם שלא בפניו? אמר רבי ירמיה רבי ירמיה°. תיפתר, בשטר שהריבית אוכלת בו. ובית דין גובין רבית? תיפתר, שערב לו מעובד כוכבים ומזלות. תני, יורש שפגם אביו שטר חוב _{שהאב אמר לבן קדם מותו שקיבל חלק מהחוב הכתוב בשטר}, הבן גובה בלא שבועה בזה יפה כח הבן מכח האב שהבן גובה שלא בשבועה והאב אינו גובה אלא בשבועה. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. ונשבע ^ח_לאשבועת יורש, שלא פיקדנו אבא ושלא אמר לנו אבא ושלא מצינו שטר בין שטרותיו של אבא, ששטר זה פרועה. הא אם נמצא, הרי זה פרועה. רבי הושעיה רבי אושעיא רבה° בעי, מתניתא ד°בית שמאי בית שמאי? דתנן, מתו בעליהן עד שלא ישתו. °בית שמאי בית שמאי אומרים נוטלות כתובה ולא שותות. ו°בית הלל בית הלל אומרים לא שותות ולא נוטלות כתובה. דל°בית שמאי בית שמאי כיוון שלא יכולים להשקותה גובה. אף כאן כיוון שהיורשים אינם יכולים להשבע גובים בלא שבוע. אבל ל°בית הלל בית הלל כשם שכיוון שלא יכולה לשתות אינה גובה. אף כאן כיוון שהיורשים אינם יכולים להישבע, אינם גובים. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, תמן טעמא ד°בית שמאי בית שמאי שגובה כתובתה אף שאינה יכולה לשתות, שיכולה לטעון הביאו בעלי ואני שותה. ברם הכא, בדין היה שאפילו אביו לא ישבע. אלא תקנה תיקנו בו שישבע. בו תיקנו ובבנו לא תיקנו מכיון שמת העמדת את בנו על דין תורה. נתחייב אביו שבועה בבית דין _{כגון שהודה במקצת או שהיה עד אחד} ומת, אין בנו גובה. דאי לא כן, מה אנן אמרין? ויש אדם מוריש שבועתו לבנו? אמר רבי אבא רבי אבא° הכין איתאמרת. פגם אביו שטרו בבית דין וכבר התחייב שבועה, אין בנו גובה. רב חסדא רב חסדא° בעי, בגין דהליך אביו תרתין פסיען לבית דין, הוא מפסיד? אילו פגמו חוץ לבית דין את אמר גובה. מפני שפגמו בבית דין את אמר אינו גובה?

ירושלמי סנהדרין, פרק ח, הלכה ז

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מג עמוד ב] מתני’: בן סורר ומורה נידון על שם סופו. אמרה תורה, ימות זכאי ואל ימות חייב. שמיתתן של רשעים, הנייה להם והנייה לעולם. ולצדיקים רע להם ורעה לעולם. יין ושינה. לרשעים, הנייה להן והנייה לעולם. ולצדיקים, רע להם ורעה לעולם. פיזור. לרשעים, הנייה להם והנייה לעולם. ולצדיקים, רע להם ורעה לעולם. כינוס. לרשעים, רע להם ורעה לעולם. ולצדיקים, הנייה להן והנייה לעולם. שקט. לרשעים, רעה להן ורע לעולם. לצדיקים, הנייה להן והנייה לעולם:

גמ’: תנן, בן סורר ומורה נידון על שם סופו. צפה הקדוש ברוך הוא, שסוף זה עתיד לגמר ניכסי אביו ואת ניכסי אמו, ויושב לו בפרשת דרכים ומקפח את הבריות והורג את הנפשות, וסופו לשכח את תלמודו. ואמרה תורה, מוטב שימות זכאי, ואל ימות חייב. שמיתתן של רשעים, הנייה להן והנאה לעולם. ולצדיקים, רע להן ורע לעולם. יין ושינה. לרשעים, הנייה להן והנייה לעולם. ולצדיקים, רע להם ורע לעולם. אמר רבי אבהו רבי אבהו°. _לרשעים ובלבד יין עם רוב שינה _{אבל יין לבד רע לעולם}. אמר רבי יונתן רבי יונתן (אמורא)°. _צדיקים ישינים הן קימעא, מפני שתהא דעתן מיושבת

ירושלמי סנהדרין, פרק ח, הלכה ח

מתני’: ^ח_לבהבא במחתרת, נידון על שם סופו. ^ח_לגהיה בא במחתרת ושבר את החבית. אם יש לו דמים _{שאסור להרוג אותו}, חייב. אין לו דמים, פטור:

גמ’: תני °רבי ישמעאל רבי ישמעאל. זה א' משלשה מקריות _פסוקים שנאמרו בתורה במשל (שמות משפטים כא יט) אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו _{שודאי הוא הדין אפילו הולך בלי משענת}. וכי יעלה על הדעת לומר, שזה מהלך בשוק וזה נהרג? אלא מדובר שהנפגע החלים מאותה מכה, ואף על פי שהכביד ומת לאחר מכן, פטור (שמות משפטים כב א) אם במחתרת ימצא הגנב (שמות משפטים כב ב) אם זרחה השמש עליו דמים לו. וכי עליו לבדו החמה זורחת? והלא על כל באי העולם זורחת החמה. אלא, מה זריחת החמה מיוחדת שהוא שלום לכל באי העולם. כך, כל זמן שאת יודע שאת שלום ממנו ולא בא אלא על עסקי גנבה בלבד. ואם תעמוד מולו יברח ולא יקום עליך להורגיך, בין ביום ובין בלילה ההורגו נהרג. ואם לא ברור לך, כיון שאין אדם מעמיד עצמו על ממונו, אם הרגו פטור. איכא דתני, פעמים שהוא לגנוב פעמים שהוא בא להרוג. כיצד? אם בא לגנוב וודאי והרגו, ההורגו נהרג. פעמים שהוא בא אף להרוג ומותר להרגו. מיכן את דן לפיקוח נפש. לומר, מה שפיכות דמים מיוחדת, שהיא מטמאה את הארץ, ומחללת את השם, ומסלקת את השכינה, אף על פי כן דוחין בה והורגין את הספק. כל שכן לפיקוח נפש, שידחה את הספק. כתיב אם במחתרת ימצא הגנב והכה ומת, אין לו דמים. תני רבי חייה רבי חייא רבה°. במחתרת אין לו דמים

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

28 ח_כח מיי' פ ט"ז מהל' אישות הלכה י"ז, טור ושו"ע אה"ע סי' צ"ו סעיף י"ד, טור ושו"ע חו"מ סי' פ"ד סעיף ד', סמ"ג עשין מח :

29 ח_כט מיי' פ ט"ז מהל' אישות הלכה ט"ו, טור ושו"ע אה"ע סי' צ"ו סעיף ח', טור חו"מ סי' פד:

30 ח_ל מיי' פ ט"ז מהל' אישות הלכה ט"ז, מיי' פ י"ג מהל' מלוה הלכה א', מיי' פ י"ד מהל' מלוה הלכה א', טור ושו"ע אה"ע סי' צ"ו סעיף י', טור ושו"ע חו"מ סי' ק"ו סעיף א', סמ"ג עשין מח :

31 ח_לא מיי' פ י"ז מהל' מלוה הלכה ה', טור ושו"ע חו"מ סי' ק"ח סעיף י"ד, סמ"ג עשין צד :

[ע"ב]

32 ח_לב מיי' פ ט' מהל' גניבה הלכה ט', טור ושו"ע חו"מ סי' תכ"ה סעיף א', סמ"ג לאוין קס :

33 ח_לג מיי' פ ט' מהל' גניבה הלכה י"ג:

-----------------------------------דף מד

ירושלמי מאיר סנהדרין מד

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מד עמוד א] יצא ^ח_לדחוץ למחתרת, יש לו דמים. תני °רבי שמעון בן יוחי רבי שמעון בר יוחאי. אפילו חוץ למחתרת אין לו דמים. לפי שממונו של אדם, חביב עליו כנפשו. דחמי ליה אזיל בעי מיסב ממוניה מיניה, וקאים עלוי וקטליה   _{רואה בע”ה את הגנב הולך ורוצה ליטול חזרה את כספו וקם עליו הגנב והרדגו}. רב הונא רב הונא° אמר. נטל הכיס והפך את פניו לצאת והלך לו ועמד עליו והרגו, אין ההורגו נהרג. מה טעמא דרב הונא רב הונא°? דכתיב (דברים שופטים יט ו) כי יחם לבבו. שכשבעל הבית רואה אחר תופש ממונו, חם לבבו וינסה להחזיר את הגנבה, ויעמוד עליו הגנב להרגו ואמרה תורה, הבא להרגך השכם להרגו. רב רב (אמורא)° אמר כל דייתי עלי, אנא קטל ליה. חוץ מחנניה בן שילא מחנניה בן שילא°. דאנא ידע, דלא אתי אלא מיסב מגוסתיה מיניי  _{שלא בא אלא ליטול סעודתי}. אמר רבי יצחק רבי יצחק°. מכיון דאברי ליביה עלוי למיעבד ליה דא מילתא  _{כיוון שהתחזק ליבו לעשות דבר זה}, אין זה חנניה בן שילא חנניה בן שילא°, שנעשה רשע ויקום להרגיך

ירושלמי סנהדרין, פרק ח, הלכה ט

מתני’: אילו שמצילין אותן בנפשם. ^ח_לההרודף אחר חבירו להורגו, ואחר הזכר, ^ח_לוואחר נערה המאורסה. ^ח_לזאבל הרודף אחר הבהמה, ^ח_לחוהמחלל את השבת, והעובד עובד כוכבים ומזלות, אין מצילין אותן בנפשן:

גמ’: הרודף אחר חבירו להורגו, בין בבית בין בשדה מצילין אותו בנפשו. אחד הרודף אחר חבירו להורגו. ואחד הרודף אחר כל שאר עריות שבתורה מצילין אותו בנפשו. אבל אם היתה אלמנה לכהן גדול, גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לנתין ולממזר, שאינם אסורים אלא בלאו, אין מצילין אותו בנפשו. ^ח_לטנעשה המעשה, אין מצילין אותו בנפשו. אם יש שם מושיעים _{שיכול למנוע בדרך אחרת}, אין מצילין אותו בנפשו. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר. אם אמרה הניחו לו שמא יהרגני, אין מצילין אותו בנפשו. שאם ממחין הן על ידיו, נמצאו באין לידי שפיכות דמים _{שיהרוג אותה}. פשיטא דא מילתא. רוצח ששיבר את הכלים או שהזיק אחר שרצח, חייב לשלם. ולא אמרינן קים ליה בדרבה מיניה, דאין חיוב מיתה ותשלומים באים כאחד. היה משבר ובורח עד שהוא מגיע לעיר לפני שרצח. רבי זעירא רבי זעירא° ורבי הושעיה רבי אושעיא רבה°. חד אמר, נותן דמים _{ואין קים ליה בדרבא מיניה שרודף אינו חייב מיתה, רק שהתורה התירה להרוג אותו כדי להציל את השני}. וחרנה אמר, ^ח_מאינו נותן דמים _{שרודף חייב מיתה}. רודף שנעשה נרדף. כגון שהתגבר עליו הנרדף והחל רודף אחריו להרגו. מהו להציל את הרודף, בנפשו של נרדף? גדול שרדפו קטן. מהו להציל את הגדול בנפשו של קטן? _{מי אמרינן, רודף צריך התראה, וכיוון שקטן לאו בר קבולי התראה הוא, הלכך אין מצילין, או דלמא, רודף אין צריך התראה, דלא ניתנה התראה אלא לדון בבית דין, וכיון שכן לא שנא גדול ולא שנא קטןן מצילין בנפשו}. התיב רבי ירמיה רבי ירמיה°. והתנינן, אישה המקשה ללדת, חותכים את הולד במעיה ומוציאים אותו איברים איברים מפני שחייה קודמים לחייו. ^ח_מאיצא ראשו ורובו, אין נוגעין בו. שאין דוחין נפש מפני נפש? רואים שאין מצילים את הגדול בנפשו של קטן? אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון° בשם רב חסדא רב חסדא°

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מד עמוד ב] שנייא היא תמן, שאין את יודע מי רודף להרג את מי. תני °רבי אלעזר בי רבי שמעון רבי אלעזר ברבי שמעון אומר. ההולך לעבוד עבודת כוכבים ומזלות, מצילין אותו בנפשו. אם מפני כבוד בשר ודם מצילין אותו בנפשו. לא כל שכן מפני חי העולמים?

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

34 ח_לד מיי' פ ט' מהל' גניבה הלכה י"א:

35 ח_לה מיי' פ א' מהל' רוצח הלכה י', טור ושו"ע חו"מ סי' תכ"ה סעיף א', סמ"ג לאוין קסד, סמ"ג לאוין קסה :

36 ח_לו מיי' פ א' מהל' רוצח הלכה י', מיי' פ א' מהל' רוצח הלכה י"א, טור ושו"ע חו"מ סי' תכ"ה סעיף ג':

37 ח_לז מיי' פ א' מהל' רוצח הלכה י"א:

38 ח_לח מיי' פ א' מהל' רוצח הלכה י"א:

39 ח_לט מיי' פ א' מהל' רוצח הלכה י"ב, טור ושו"ע חו"מ סי' תכ"ה סעיף ג', סמ"ג לאוין קסד, סמ"ג לאוין קסה :

40 ח_מ מיי' פ ח' מהל' חובל הלכה י"ב, טור ושו"ע חו"מ סי' ש"פ סעיף ג', סמ"ג עשין ע :

41 ח_מא מיי' פ א' מהל' רוצח הלכה ט', טור ושו"ע חו"מ סי' תכ"ה סעיף ב', סמ"ג לאוין קסד :

[ע"ב]

הדרן עלך פרק בן סורר ומורה